דרום אפריקה ב- 18 יום
טיול עצמאי במקומות הכי יפים בעולם
אמיר בור
חלק א'- הקדמה וסיכומים
זה התחיל בצפייה בערוץ ה- National Geographic בטלוויזיה, עלה כפנטזיה בלתי מושגת בגלל הריחוק והיעד הבלתי נודע, לווה בחששות ממדינת עולם שלישי עם אלימות ושחיתות, תוכנן מקריאה באינטרנט ובשיחות בין תל-אביב לחיפה, והסתיים באחד הטיולים היפים והרגועים שעשינו מעודנו.
מי טייל?
אריאלה ואמיר, בני זוג כבני 60, ובן הזקונים גיל (25), תל-אביבים, רפאלה אחותו של אמיר ובני בן זוגה, קצת פחות מ 60, חיפאים. כולנו ראינו עולם, מעדיפים טיול עצמאי ולא מאורגן ובוודאי לא באוטובוס עם קבוצה של 30 מטיילים. אוהבים טבע, נופים ראשוניים, אבל גם נופים אורבניים, קולטורה, וקניות.
מה המסלול?
טיסה ליוהנסבורג, ישיר עם אל-על. 9 שעות באוויר, טיסת לילה, נחיתה בשעת בוקר נוחה, ישר לרכב שכור, ולדרך. אפשר לחסוך ולטוס דרך אדיס אבבה, או דרך יעד אירופי, אבל אז הדרך מתארכת לכמעט יממה, ומגיעים מותשים.
משדה התעופה ביוהנסבורג, נסיעה לגבול הדרומי של הקרוגר פארק, למחרת כניסה לפארק ל- 4 ימים. ביום השישי יציאה לכיוון יוהנסבורג בדרך הפנורמית היפה. טיסה לקייפטאון. 4 ימים בקייפטאון וסביבותיה. יציאה לארץ היין שבירתה סטלנבוש ליום נוסף, ובהמשך, עוד שבוע של נסיעה לאורך החוף הדרומי (נתיב הגנים) עד לפורט אליזבת. טיסה ליוהנסבורג ומשם לבן-גוריון.
מהי עונת השנה המומלצת?
חפרנו הרבה על הנושא. באינטרנט מצאנו טבלאות של חודשי השנה שכללו שעות אור, משקעים, וטמפרטורות. מזג האוויר בדרום אפריקה מאוד שונה מאזור לאזור, ומי שרוצה לכסות 2 אזורים כל כך שונים, כמו הקרוגר שנמצא במרכז/מזרח המדינה, ואזור הקייפ ונתיב הגנים שנמצאים בדרומה, יתקשה להחליט על עונה אחת מומלצת. למטיילים בקרוגר, עדיף לנסוע בחורף (החורף הדרום אפריקאי, שחופף לעונת הקיץ הישראלי): זוהי העונה היבשה, העשב נמוך ולכן קל יותר לראות את בעלי החיים, והמים מוגבלים לנהרות ולבורות מים, כך שיותר קל לפגוש בבעלי החיים המגיעים לשתות. לעומת זאת, בחורף עלול להיות קר לאורך האוקיאנוס ההודי (נתיב הגנים), ודווקא שם עלול גם להיות רטוב. עונת התיירות הקלאסית בדרום אפריקה מתחילה בספטמבר-אוקטובר, ויודעי דבר אמרו לנו שקייפטאון הכי יפה במרץ. בתקופה זו אפשר לנצל את החופים והמפרצים המדהימים, לשחות, לשוט, לצלול, ועוד. אולם אין לשכוח שבעונת התיירות המקום עמוס מאוד. חייבים להזמין מקומות לינה חודשים מראש, ובהרבה מסעדות יגידו לכם שאין מקום. המחירים יהיו גם גבוהים יותר.
אנחנו בחרנו לנסוע מאמצע יוני ועד תחילת יולי. אם נקפוץ לשורת הסיכום- בחירה מוצלחת ביותר. מזג האוויר היה נפלא. רק יומיים גשומים, והשאר שטופי שמש. מחירים זולים. מעט מטיילים ותיירים. בשום מקום לא עמדנו בתור. נכון, הסתובבנו רוב הזמן עם שרוולים ארוכים ולפעמים עם מעיל, אבל הדיווחים מהארץ על 35 מעלות רק הפכו את הקרירות לנעימה יותר. אפילו המקומיים שפגשנו בקייפטאון אמרו שבחרנו נכון, ושלא ברור להם מדוע רוב התיירים מגיעים בקיץ.
לדעתי יש רק חיסרון אחד: מחשיך בשעה 6 בערב. ומכיוון שיום טיול בדרא"פ מסתיים עם השקיעה, מפסידים עוד שעה-שעתיים שאפשר היה לנצל, לו היינו נוסעים בקיץ. אז עד 18:00 היינו מגיעים למלון. מתארגנים, ויוצאים לארוחת ערב. בדרך כלל ב 22:00 כבר הכרזנו על כיבוי אורות.
איזה רכב?
רכב שיכיל בנוחיות 5 מבוגרים, שיהיה בעל חלונות גדולים כדי שנוכל לראות את בעלי החיים, שיכיל בקלות 4 מזוודות גדולות עם אפשרות כיסוי תא המטען, כך שאף אחד לא ירצה לפרוץ כדי לגנוב. בהתחלה הזמנו סוג של מיניוואן שנפוץ בדרא"פ, טויוטה אוונזה, שיש לו 7 מקומות ישיבה וכיסוי תא מטען. במחשבה שניה ביטלנו, והזמנו טרנספורטר של פולקסווגן שנקרא קומבי. ובאמת, נסענו בכיף, ברכב חסכוני, נוח, ואמין. החיסרון- עלות ההשכרה כפולה מהטויוטה. פגשנו הרבה טויוטה אוונזה: גם אם מקפלים את שורת המושבים האחורית כדי לפנות מקום למזוודות, תא המטען קטן מאוד, הרכב צר, ונוסע שלישי באמצע המושב האחורי יצטרך להידחק, ולדעתי יתקשה ליהנות מהנוף. ל- 4 נוסעים עם 2 מזוודות, זו אופציה טובה. הרכב שלנו היה בעל מנוע דיזל, עם צריכת דלק של 12 ק"מ לליטר. נסענו כ- 3300 ק"מ ושילמנו בסך הכל כ- 600 ₪ עבור הדלק. לצערנו רכב זה לא היה מצויד בכיסוי לתא המטען. נאלצנו להשקיע 30 ₪ בקניית שמיכת פליז שחורה, והבעיה נפתרה.
ה”אוטובוס” ששכרנו. המון מקום, ומאוד נוח.
את הרכב שכרנו מחברת Bidvest. בשורה התחתונה, החברה נתנה לנו שירות מצוין. רק הצעה למי שמתקשה לקרוא את האותיות הקטנות (אני חשבתי שאני לא כזה אבל טעיתי). ה waiver של ההשתתפות העצמית, כלומר, הביטוח המלא שכולל 0 השתתפות עצמית, טוב יותר אם קונים אותו דרך אתר החברה Rentalcars.com כתוספת לכל יום שכירות, בהשוואה לעסקה שמציעה בידווסט (גם דרך האתר של רנטלקארז) שבו סילוק ההשתתפות העצמית מובנה במחיר (אצל חברת ההשכרה, הדיל של 0 השתתפות עצמית אינו מכסה שמשות וצמיגים).
האם יש להזמין מקום בשמורה?
בשמורת הקרוגר יש אפשרות לכניסה חד-יומית, ואז צריך לצאת עד שעה מסוימת (נדמה לי 18:00). יש מבקרים שנכנסים בתעריף יומי, ואם ברצונם לטייל בשמורה יותר מיום אחד, לנים בחוץ בלודג' קרוב. יתכן שבגישה זו ניתן לחסוך בעלות הלינה (כי עלות הכניסה לפארק דומה), אבל היא מחייבת לצאת מידי יום, דרך אחד השערים. מי שלן בשמורה יכול להישאר מאוחר יותר, ליהנות מסיור לילה (מודרך) וגם מסיורי בוקר מוקדמים, והוא יכול להתקדם בתוך השמורה מבלי "לבזבז" זמן על כניסה ויציאה.
שער הכניסה לשמורה. מללני.
במדריכים כתוב שהנהלת הפארק מגבילה את מספר המבקרים. זה כנראה לא רלוונטי מחוץ לעונה, אבל בשיא העונה, אם אכן מקפידים על הנוהל, אתם עלולים להיתקל בסירוב כשתגיעו לשער הכניסה. אנחנו הזמנו 4 ימים בשמורה: יומיים במחנה "ציבורי"- resting camp, שנקרא Berg-en-Dal, ויומיים נוספים בשמורה פרטית שנקראת Gomo Gomo.
חייבים להזמין מקום בשמורה כמה שיותר מהר. אנחנו הזמנו 6 חודשים מראש וגם אז נאלצנו להתפשר, וקחו בחשבון שנסענו מחוץ לעונה. תהליך ההזמנה למחנה של רשות הפארקים הלאומיים (resting camp) אינו קל, ויש להגיש בקשה, למלא כמה טפסים, ולחכות ימים ארוכים לאישור. לאחר מכן יש לבצע העברה בנקאית מורכבת, כי הם אינם מקבלים כרטיס אשראי. תהליך ההזמנה לשמורה פרטית קצת יותר קל. הייתי ממליץ להתחיל את תהליכי ההזמנה שנה מראש.
מה ההבדל בין השמורה הלאומית לשמורה פרטית?
הקרוגר פארק היא שמורת הטבע הגדולה בעולם, ושטחה כגודל מדינת ישראל. בתחומי השמורה מספר מחנות בהם ניתן לצאת מן הרכב, לאכול, לרכוש מצרכים ו/או ללון. בשולי השמורה קמו שמורות פרטיות, בשטחים שנרכשו ע"י אנשי עסקים, ושם הוקמו לודג'ים מפוארים יותר, שהאירוח בהם כולל גם ארוחות והדרכה ברכבי ספארי מיוחדים. בשמורה הכללית מותר לנסוע ברכב פרטי, ואילו בשמורות הפרטיות מותר לטייל רק עם הדרכה, ברכב מיוחד. יש להדגיש שאין גדרות בין השמורות הפרטיות לבין שאר חלקי השמורה, ובעלי החיים יכולים לנוע בחופשיות. גם סיורים מודרכים משמורה אחת יכולים להיכנס לתחומי שמורה פרטית אחרת. כשמחפשים מידע לגבי הכדאיות לבקר בשמורה פרטית, מוצאים את הטיעונים הבאים: בשמורה פרטית המדריכים (ריינג'רים) מכירים היטב את השטח ויודעים היכן למצוא את בעלי החיים המעניינים, לרכבי הסיור מותר לרדת מהשבילים ובכך להתקרב יותר לבעלי החיים, השמורות הפרטיות מגבילות את מספר המבקרים, וגם אם ישנה תצפית מעניינת, הם מגבילים את מספר רכבי הספארי שעוצרים לתצפית (בשמורה שלנו ההגבלה הייתה ל- 2 רכבים). בנוסף- יש אפשרות לסיור ברגל שזה נשמע מגניב, וכמובן- האירוח הרבה יותר מפנק. אז אנחנו כאמור השתכנענו, והזמנו גם 2 לילות בשמורה פרטית. שווה? פרטים נוספים בחלק ב'.
נהיגה
שכרנו רכב ב- 2 פעימות: משדה התעופה של יוהנסבורג לימים 1-6. טיסה לקייפטאון ושכירת רכב לימים 7-17. בדרא"פ נוהגים הפוך, כלומר בצד שמאל. מתרגלים לזה בקלות, אך כדאי להיזהר בשעות הראשונות כדי לא להתבלבל. אם ברשותכם רישיון נהיגה ישראלי (בו הפרטים שלכם כתובים אנגלית) אתם לא זקוקים לרישיון בינלאומי. אבל לא רצינו להסתבך, כי הדרישה לא הייתה לגמרי ברורה, ולכן הצטיידנו מראש גם ברישיון בינלאומי של ממסי בארץ: 2 דקות ו- 16 שקלים הנזק. מי שרוצה לוותר על הרישיון הבינלאומי, שיבדוק שוב אם הרישיון הישראלי מספיק. לבני אבד הארנק (אולי נגנב) ובו גם רישיון הנהיגה הישראלי. אז הבינלאומי היווה תחליף.
ברשת מסתובבים סיפורים על שוטרים מושחתים שעוצרים תיירים סתם, כדי שישלשלו לידיהם כמה מאות ראנדים בתמורה ל"קיצור" הטיפול בדו"ח תנועה. כמובן שסיפורים כאלה הדאיגו אותנו, כי אירוע כזה יכול לקלקל את היום. לכן נהגנו בזהירות. המהירות המותרת בכבישים מצוינת בבירור, ואם אתם משתמשים בתוכנת ניווט, בד"כ המהירות המותרת מופיעה גם שם. הסתבר גם שאין צורך להפריז במהירות. בכבישים המהירים מותר לנסוע 120 קמ"ש. בשאר הכבישים הבינעירוניים, בדרך כלל 100. ישנם כמה כללים שצריך להכיר, כמו צומת 4 עצירות: כל נהג שמגיע עוצר, ונותן זכות קדימה לרכב אחד שהגיע לפניו. כך כולם עוברים לסירוגין, וכאן מצייתים יפה לכללים. בצומת מרומזר (הרמזור נקרא בפי המקומיים Robot), מי שרוצה לפנות ימינה מהמסלול השמאלי, ויש תנועת מכוניות שבאה ממול, יתקדם למרכז הצומת, ולאחר שהרמזור מתחלף לאדום יסיים את הפניה. אבל בד"כ במקומות עמוסים יש רמזור מיוחד לפניה כזאת.
הנהגים בדרא"פ נוהגים מצוין, באדיבות ובאחריות. אין צפצופי צופר, רכב איטי יסטה לשוליים כדי לאפשר לזה שמאחוריו לעקוף (וזה האחרון יהבהב באורות האחוריים כאות תודה). ממש לא מדינת עולם שלישי. הלוואי עלינו. הכבישים מעולים. הסימונים על הכביש והתימרור מצוינים. מעט מאוד משטרה בדרכים. פגשנו 2 מכמונות מהירות (ידניות(. ולא ראינו תאונות. גם לא פגשנו בשוטרים מושחתים, למרות שאני לא מזלזל באזהרות שהופיעו בסיפורים. אולי היה לנו מזל.
חניה
שוב סיפורים, על חלכאים שמתלבשים עליך ומבקשים כסף על מנת שישמרו לך על הרכב בחניה. אז הישראלי חושב שכדאי לשלם, כי אחרת יתנקמו במכונית, והתיקון יעלה יותר. אז ככה: כשמחנים בתוך השמורה כמובן אין בעיה. החניה חופשית ומאובטחת. בחניה של אתרי תיירות בתשלום, גם כן אין צורך לדאוג. בערים תלוי היכן אתם חונים: אם בחניון ששייך למרכז מסחרי, אזי החניה בתשלום והכל מאובטח. אם בחניון חיצוני, תפגשו בפקחי חניה שמסתובבים עם אפוד זוהר ועם מכשיר שמוציא כרטיס. התשלום לפי זמן החניה. לאורך המדרכה, או בחניונים לא מוסדרים, תפגשו את "אנשי החניה". כל עובד כזה בוחר לעצמו חתיכת רחוב, ומשתדל למצוא אפוד זוהר, שייראה מקצועי. אלו יכוונו אתכם למקום ויעזרו לכם להתמקם. לפעמים גם יעצרו את התנועה לאפשר לכם להיכנס ברוורס. והם יישארו שם עד שתחזרו. בתמורה, אפשר לתת להם 5 ראנד, שזה שקל ורבע. תקבלו תודה אמיתית מקרב הלב. גם אם תתנו 3 ראנד או רק 2, תזכו להכרת תודה גדולה. אם לא תתנו, אף אחד לא יכעס עליכם. לא נתקלנו בשום אקט של אלימות מצד האנשים הללו, שכל כוונתם היא להביא כמה שקלים הביתה בסוף היום. ותאמינו לי, הם זקוקים לזה.
ניקיון
לא יודע אם מדובר בחינוך הציבור, או שהעובדה שיש בדרא"פ המון כוח אדם זול, וניסיון של הרשויות לייצר מקומות עבודה: דבר אחד ברור: המדינה נקיה מאוד. במיוחד הדבר בולט בדרכים הבינעירוניות. לא רואים מצבורי אשפה, לא בקבוקי פלסטיק זרוקים או ניירות מתעופפים. שולי הכביש מסודרים ונקיים. תחנות הדלק ומסעדות הדרכים מבריקות, וזה נכון במיוחד לגבי השירותים. בערים הגדולות נקי, ולכלוך רואים רק בעיירות העוני של השחורים. לעניין האפרטהייד, בהמשך.
אוכל
למות. כמה טעים, כמה אסתטי, וכמה זול. במאפיין של איכות מול מחיר, דרא"פ הוכתרה על ידינו כמספר אחת בעולם. לצמחונים תהיה קצת בעיה, כי אין להם מסורת כזאת. לטבעונים, עוד יותר. לא שמעו כאן על סלט ירקות בבוקר (כמעט התעלפו, כשביקשתי, אבל השתדלו, לפי היכולת, ולפי הפרשנות המקומית).
מסעדה אפריקאית בטבע. אבל יש כאן כמובן את כל האפשרויות. גם מקדונלד.
אלימות ברחוב
נורא דאגנו. קראנו המון טיפים לפני הטיול. הכנתי ארנק דמה שהכיל 2 שטרות קטנים וכמה כרטיסי אשראי פגי תוקף, כדי שאוכל למסור לשודד. תרגלנו הליכה בשורה, עם תצפיתנים לצדדים וכוח אש לפנים. הצטיידתי בתרמיל גב שניתן לרכוס ברצועת חזה, וברור שהמזומן ישב בחגורת כסף מותנית. מודה שחשבתי גם להחביא בגרביים. והכי הדאיגה אותי המצלמה: האם בטוח ללכת עם מצלמה על הצוואר? בשורה התחתונה, לא נתקלנו בשודדים ולא בגנבים. אמנם בני איבד ארנק, אבל לדעתו הוא נפל מאחד מ 12 הכיסים שהיו לו בדגמ"ח. אז המצב הוא כזה: בשמורה יש רק מטיילים תמימים והרבה ריינג'רים. זה לא מקום לבצע גניבה או שוד, כי גם אסור לצאת מן הרכב. בערים, כשהרכב סגור בחניון, או נשמר על ידי אחד מ"אנשי החניה", אין מה לדאוג. בקייפטאון הבינו בשנים האחרונות שתיירות היא פרנסה, ורואים המון אנשי ביטחון. לא חמושים, אבל ערניים, שלא יתנו למקומי חשוד להיטפל לתייר. בדקות הראשונות החזרתי את המצלמה אל מתחת למעיל לאחר כל תמונה, אבל מהר מאוד זה עבר לי. אפשר להרגיע. למרות זאת, כדאי לשנן את כללי הזהירות שרשומים בכל כתבה על דרום אפריקה, מכיוון שיש כאן הרבה פשע. במיוחד ביוהנסבורג. צריך לדעת לאן לא להיכנס, באלו שעות לא להסתובב בחוץ, ובוודאי לא לבד בחושך. לנו דווקא יצא לנסוע ברכב ברחובות שוממים בחושך, ולא הייתה תחושה שאולי מישהו יתנפל עלינו ברמזור האדום. האם סתם התמזל מזלנו, או שהמקומות לתיירים הפכו ליותר בטוחים בשנים האחרונות? אני מאמין באפשרות השנייה. ולמרות כל זאת, הזכרתי למשפחה את שאמרתי בתחילת המסע: רק שני דברים עלולים לקלקל לנו את הטיול: שוד או תאונת דרכים. למזלנו, לא קרה, לא זה ולא זה, וסיימנו עם חיוך ענק.
פשע
אי אפשר שלא לראות את הגדרות החשמליות שמקיפות חלק מבתי העשירים בעיירות ובערים הגדולות. דרום אפריקה סובלת מפערים עצומים בין עשירים לעניים. העניים הם כמובן שחורים, שהסיכוי שלהם לפרוץ מן העוני הוא אפסי, מכיוון שמדיניות הרווחה מצומצמת עד מאוד. לא נעים לזר להביט בעיירות השחורים, שבהן ישנה עליבות, מחסור, ופשע. אנחנו בחרנו לערוך סיור מודרך באחת השכונות הללו ליד קייפטאון. מי שמבקר ביוהנסבורג יכול להצטרף לסיור כזה בסואטו. רשמים בהמשך הבלוג, אולם כבר בנקודה זו אומר שהסיור הזה פקח את עינינו, והיה חשוב לנו, כתיירים. לא בטוח שנשיא דרא"פ (השחור) ביקר שם.
עיירת העוני “לנגה”
קבצנים
מידי פעם נתקלנו בפושטי יד שנראו חסרי כל. במיוחד בקייפטאון. המקומיים טוענים שמדובר במהגרים בלתי חוקיים מארצות אפריקה העניות. מעניין: איך לא חשבנו שחלק מהמדוכאים המחפשים עתיד טוב יותר, ינסו קצת קרוב יותר לבית, לפני שהם משקיעים מאות ואלפי דולרים שאין להם, בלנסות להסתנן לאירופה. לפני הנסיעה עברתי על ארון הבגדים שלי ולקחתי איתי מספר פריטים שתכננתי להשאיר שם. במקום "לבש וכבס", תכננתי "לבש ומסור". למה להחזיר הביתה מזוודה מלאה בגדים ישנים, אם אפשר לקנות כמה חולצות ולחדש את המלתחה? מכיוון שאני קניין גרוע, החלק השני לא עבד טוב, אבל את התודה הגדולה, שלוותה לא פעם בפה פעור ועיניים בורקות, קיבלתי מאלו שנתתי להם שקית עם בגדים. באמת מצווה.
קניות
לדרום אפריקה יש כנראה את "הסינים" שלה- כך שהרבה מוצרים מיוצרים במדינה. איכות המוצרים גבוהה, במיוחד כשמדובר בביגוד, הנעלה וציוד קמפינג. הכל מאוד זול, לפחות חצי מחיר מאשר בארץ. בנוסף, יש אפשרות לקבל החזר מע"מ בשדה התעופה (14% מע"מ). הדרישה פשוטה: להגיש את הקבלות ("חשבונית מס" מסודרת) ולהראות את הקניות לפקידה המשועממת שבדיוק התחילה לאכול את הסנדוויץ'. הם לא באמת עוברים על הכבודה- רק רוצים לראות פריט או שניים כדי לצאת ידי חובה, כך שגם אם יש פריט שקשה לכם להוציא מהמזוודה, תגישו בכל זאת את החשבונית.
טיפ אחד חשוב: בקניה של מעל 5000 ראנד, חייב להופיע על החשבונית שם הקונה וכתובתו. כלומר- אם רכשתם כמה פריטים שהסתכמו ביותר מ 5000 ראנד, אל תסתפקו בחשבונית הממוחשבת שיוצאת מהקופה, אלא תדרשו חשבונית מסודרת לצורך החזר Tax.
התהליך של החזרת המע"מ הוא זריז יחסית, ובסיומו תקבלו כרטיס אשראי עם קוד, שאותו תכניסו לכספומט בארץ, ותקבלו את הכסף. עובד!!
תגיד, הטיול מתאים גם לבני פחות משישים?
ברור!!! אנחנו קצת התפנקנו. התקדמנו ברכב צמוד ובטיסות, ישנו בבתי הארחה צנועים אך טובים, טיילנו ברגל בשמורות שלאורך החוף, למרחקים קצרים. אפשר כמובן אחרת: דרום אפריקה ערוכה מאוד גם לתרמילאים: לא יודע לגבי תחבורה, אבל ראינו המון מקומות לינה לצעירים, ניתן לבלות בטרקים בטבע במשך ימים שלמים. יש בדרום אפריקה המון פעילויות אקסטרים, כגון הבנג'י הגבוה בעולם, שייט בקיאקים או בסירות ג'ט בנהרות, רכיבה על אופניים, שייט לצפייה בלווייתנים, טרקים בהרים, צלילה עם כרישים ועוד. אפשר לאכול טוב ובזול כי המצרכים זולים והסופרמרקטים נגישים מאוד. כבר הבנתם שהלכנו לישון בין 10 ל- 11 בלילה, אבל לפחות בערים הגדולות יש מועדונים של מוזיקה, ומסעדות שפתוחות עד מאוחר. לגבי טיול עם ילדים קטנים, התרשמנו שאין בעיה בטיחותית, וגם אין בעיה של בטיחות מזון. בקרוגר אסור לצאת מהרכב, ומי שמחפש שירותים, חייב להתאפק עד שיגיע לאחד מהמחנות. אם הילד לא יוכל לשהות ברכב לפחות 3 שעות, תהיו בבעיה.
