3.5 חודשים בארה"ב+ גיחה לקנדה בתקציב מוגבל

הקדמה- מידע שימושי טיסות:
הטיסה הוזמנה דרך סוכנות ישראלית לא ממש מוכרתבמחיר של 940$ כשלושה חודשים מראש.
הטיסה הלוך היתה טיסה ישירה של "יו.אסאיירוויס" לפילדלפיה ומשם קונקשן לסן פרנסיסקו. הקונקשן היה של שעה וחצי ובגלל שהיהעיכוב של חצי שעה בנתב"ג זה היה די לחוץ. הטיסה הישירה לפילדלפיה היתה מעולה. הוגשהארוחה אחת ובשאר הזמן היה שתייה וחטיפים בחלק האחורי, היו סרטים חדשים וטובים ובגללשזו היתה טיסת לילה בגדול היה רגוע ושקט. 
הטיסה חזרה היתה של קונטיננטל. זההתחיל כמו ההגדרה שלי לטיסה מסויטת והפך לטיסה ממש נחמדה. האתר שלהם משום מה לא נתןלי לבחור את המושב אז שמו אותי בשורה שצמודה לשירותים עם כסאות שלא ניתן להטותאחורה ועוד ליד החלון. אחרי כמה דקות שהתמרמרתי ביני לבין עצמי התיישב גבר במעברוביקשתי ממנו להתחלף במקום כי אני אוהבת לטייל במטוס כל שעתיים בערך ולא רציתילהציק לו והוא סירב. עוד דקה של מרמור ואז הוא אמר לי שהדלתות נסגרווהמטוס חצי ריק ואני יכולה לעבור לאן שאני רוצה. ובאמת עברתי לשורה אמצעית עם שלושהמושבים כאשר המושב באמצע היה ריק...היה מרווח וכיף! הארוחת ערב שהוגשה היתה ממש ממשסבירה יחסית לאוכל מטוסים ולקראת הנחיתה הגישו גם קרואסון ופירות. הסרטים לעומת זאתהיו תקועים קצת במאה הקודמת ומצאתי רק 2 שרציתי לראות. הגעתי לבריסל וחיכו לי 10 שעות , המזג אויר בחוץ היה מדכא והייתי כל כך עייפה שויתרתי עלקוויקי בבריסל. 

תחבורה:
יש משהושאני עד עכשיו מנסה להבין בארה"ב וקוראים לו אמטראק. זה איטי להחריד ואם אתם חושביםשהמחיר יהיה זול יותר כי זה א-י-ט-י אתם טועים. הרבה מאוד פעמים מצאתי שטיסה לוקחתשליש מהזמן ועולה חצי ממחירו של כרטיס לרכבת. 
גרייהאונד- לפני הנסיעה מישהו אמרלי שיש מקומות שהוא לא היה נוסע אליהם בגרייהאונד גם עם אפוד קרב. אז הרשו לי להגידלכם אחרי הרבה מאוד נסיעות (נסיעות לילה בעיקר) שזה באמת לא כזה נורא. אף אחד לאנרצח או אפילו איבד שערה מראשו באוטובוס. אני אישית אהבתי מאוד נסיעות לילה לנסיעותשל 7 שעות ויותר כי ככה לפחות קריר ואפשר לישון. בקליפורניה אפשר להזמין כרטיסינסיעה במחיר מגוחך של דולר אם מזמינים שבוע מראש. כל כך הפחידו אותי לפני הנסיעהשעשיתי עיקוף מטומטם- טיסה מסן דייגו לוגאס, טיסה מוגאס ללונג ביץ' ומשם רכבת ללוסאנג'לס וכל זה רק כדי לא להגיע לתחנה המרכזית בלוס אנג'לס. כששוטטתי בעיר עברתיבמקרה באזור המדובר ותאמינו או לא כדורים לא שרקו מסביבי ולא ראיתי חברי כנופיות אומשהו בסגנון.
מגה באס- לפעמים הם זולים יותר מגרייהאונד והאוטובוסים יותר נעימיםאבל בניו יורק למשל לא היתה להם תחנת אוטובוס סגורה ולחכות שעה ומשהו בקור אימיםב-22:00 זה לא כיף...הם גם מאוד נוקשים עם המטען, מותר לשים רק תיק אחד בתאמטען.
טיסות- השתמשתי הרבה בסאות' ווסט ובג'ט בלו. כשמזמינים מראש ועולים עלדילים אפשר לטוס לפעמים ממש בזול. זה אולי ישמע קצת מטורלל אבל בחודשיים שלושה לפניהנסיעה הוספתי את האתרים של שתי החברות האלו ואקספדיה וכל בוקר ברוטינה השגרתית שלבדיקת מיילים ופייסבוק הייתי נכנסת לראות את המבצעים שלהם. לפעמים עד שהם שולחים אתהמיילים עם הפרסום של הטיסות זה כבר מאוחר מדי להזמין. ובאמת מצאתי שתי טיסות ממשזולות.


בגדול, לא משנה באיזה אמצעי תחבורה תשמשו (אם אתם בלי אוטו, תאמינו לי שתשמשו בהכל) המפתח הוא להזמין מראש. ברור שלפעמים יש דברים בלתי צפוייםושינויים במסלול אבל אני יכולה להגיד שהחודש הראשון של הטיול שלי שכל פרט בו בערךתוכנן מראש תקתק ברובו כמו שעון שוויצרי. כשהתחלתי "לזרום" גם הכסף זרם לו יותרולפעמים איבדתי זמן יקר בלתכנן איך, מה, מי.
אני אישית נהניתי מאוד מהחודשייםלפני הנסיעה של התכנון...

אוכל:
בקליפורניה, טקסס ונאבדה יש רשת בשם 99 סנט. לאמשנה אם אתם צעירים או משפחות, זה המקום להצטייד בו באוכל. ברב הסניפים יש גם פירותוירקות ואם בסופר רגיל בקליפורניה תשלמו 2$ על עגבנייה בחנות הזו תשלמו דולר עלאריזה של 6 עגבניות. יש שם אורז, פסטה, טורטיות, שימורים, ירקות ופירות, שוקולדים, חטיפים, לחם ואפילו מוצרי חלב...ממליצה לחפש באתר שלהם את הסניף הכי קרוב למקום שבותשהו וללכת להצטייד. בהרבה מקרים זה זול יותר מוולמארט.
בשאר המדינה יש את "פמלידולר" שעובד על אותו עיקרון רק שלהם אין ירקות ומוצרי חלב. יש עוד רשת שלישית בשם "דולר טרי" אבל הם יותר לשטויות כמו החנויות של הכל בדולר בארץ.
ברב המקומות (מלונות, מוטלים, אכסניות) יש ארוחת בוקר. באכסניות שהייתי בהן היה תמידקפה-תה-חלב-קורנפלקס ובחלק היה ופל אמריקאי/פנקייקס. במעט מאוד אכסניות הגישו גםפירות טריים (תמיד זה היה מאוד מוקצב כי זה נורא יקר). בצהריים אכלתי רב הזמןבמקדונלדס, וונדיס ואוכל סיני. היו גם ימים בין לבין שבישלתי לעצמי צהריים באכסניותכי יש גבול לג'אנק שאפשר לאכול וזה גם חוסך הרבה כסף. אני יכולה לכתוב ספר "מאהדרכים שונות לבשל אורז". בכל אופן, במקדונלדס יש ברב המקומות "דולר מניו" כך שאפשרלהזמין דאבל צ'יזבורגר, צ'יפס ושתייה ב-3$. לוונדיס היה כריך עם שניצל בדולר שממשאהבתי כי שניצל זה לא נוראי כל כך כמו בשר אדום וברשתות הטאקו בל ושות' תמיד ישמבצעים וזה אוכל שכיף לאכול כי באר זה לא נפוץ כל כך.
בערב כדי לשמור על תזונהבריאה תמיד הייתי מכינה לי סלט גדול (לא תאמינו כמה כסף בזבזתי על ירקותופירות...זה יקר ברמות הזויות פשוט) עם חביתה או משהו בסגנון. לארוחת עשר תמידהצטיידתי בבננה וחטיף אנרגיה.
הייתי אומרת שבזבזתי בממוצע על אוכל 8$ בערךליום.

להכנס לסופרים בארה"ב זה חוויה. המבחר פשוט עצום ואתה לא יודע על מהלהסתכל קודם. מבחינת רשתות גדולות- אין אף רשת שיכולה להתחרות במחירים של וולמארט. תתפלאו לדעת כמה וולמארט נגיש ברב הערים הגדולות בתחבורה ציבורית. הרשת השנייה הכיזולה היא טארגט ואני מניחה שהשלישית היא קיי מארט אבל חוץ מניו יורק לא נתקלתי בהבשום מקום. מעבר לזה יש את הרשתות של אלברטסנס, סייפווי וכו' יותר במרכז הערים. אפשר לעשות בהם כרטיס מועדון חינמי וזה נותן הרבה מאוד הנחות. אנילא אשכח איך אחרי חודש בקליפורניה נכנסתי לרשת HEB בטקסס והכל (כולל פירות וירקות) היה כל כל זול שעשיתי שם קנייה פרועה

אם יש שוק איכרים במקום שאתםנוסעים אליו אני מציעה תמיד לקפוץ, זה מאוד יפה ויש תמיד סחורה טרייה במחיריםסבירים יותר מאשר בסופרים. בדרך כלל גם יש דוכני אוכל למינהם ועוגות.

אם אתםבאזור וושינגטון-קליפורניה-נבאדה-ניו מקסיקו-אריזונה-טקסס חפשו את הרשת המקסיקנית "Del Taco". אוכל מקסיקני מהיר וטעים אבל זה לא מה שהלהיב אותי. יש להם לימונדהורודה עם תותים אמיתיים בתחתית- אחד המשקאות היותר טעימים שיצא לי לשתות- מומלץמאוד והאוכל עצמו הרבה פחות מתובל מטאקו בל למשל (אני לא מסוגלת לאכול אוכל חריף אזאני אישית אהבתי מאוד את הרשת הזו).

תחבורה בתוך הערים:
התחבורה העירוניתבארה"ב טובה מאוד למרבה הפלא. לדעתי היא גם הרבה יותר נוחה לתיירים כי כל אוטובוסמצויד במערכת ג'יפיאס שמכריזה מה התחנה הבאה.השתמשתי המון בגוגל מפס וזה עובד מצויןכי גוגל מפס אומר באיזו תחנה צריך לרדת ומהי התחנה הלפני אחרונה כך שרק צריך לחכותשהמערכת תכריז עליה ואז אתה לא נוסע בחרדות שתמצא את עצמך באמצע שומקום. הנהגיםמאוד אדיבים ותמיד שמחים לעזור ולהכווין.
אם אין לכם רכב או שאתם לא רוציםלהסתבך עם חנייה בערים הגדולות אני מציעה תמיד לקנות חופשי יומי לפי מספר הימיםשאתם הולכים לשהות במקום. זה טוב לרכבות, לאוטובוסים ולחשמליות במידה ויש ולי אישיתזה נתן הרגשה של חופש וביטחון. ברב המקרים מחיר של חופשי יומי שווה ערך ל-2 נסיעות כך שתמיד תחזירו אתהעלות שלו ורב הסיכויים שתנצלו אותו הרבה יותר.

מלונות בוגאס:
סתם כי ישהמון שרשורים על זה בפורום..אנשים נורא מתחבטים לגבי מיקום מרכזי בסטריפ. אז כשמהכן הוא- רצועה, והיא לא כל כך ארוכה....לאורך הסטריפ יש את הדיוס שזה אוטובוסקומותיים שנוסע בתדירות גבוהה מאוד לארוך הרצועה. חופשי יומי עולה 7$.
בקצההצפוני של הסטריפ ישנו הסטרטוספר ובקצה הדרומי המנדליי ביי. ברגע שאתם משתמשיםבדיוס המיקום לטעמי מפסיק להיות קריטי וכל מה שנותר לכם להתלבט לגביו הוא רמת הפארשל המלון שאתם רוצים. 
אני אישית ממליצה בחום גם לכאלה שהולכים כל הטיול לשהותבאכסניות להתפנק במלונות בוגאס כי הם כיפיים והם ממש זולים. אני שהיתי לילה אחדבאקסקליבר ושני לילות בסטרטוספר. לקחתי את החדרים הבסיסיים שהיו מעט מיושנים בשניהםאז אני ממליצה לשדרג (השדרוג הוא משהו בן 5-10$ ללילה) לחדרים המודרניים יותר. לינהבסטרטוספר לטעמי נותנת תמורה מעולה ביחס למחיר. לילה עלה לי בסביבות ה-40$ וזה כללעלייה חופשית לתצפית ויש להם בריכה (קטנה יחסית) אבל היא נמצאת בקומה ה-25 עם אחלהנוף. לצערי לא יצא לי להיות בבריכה של האקסקליבר כי היא נסגרה עד שעשיתי צ'ק איןוהתארגנתי.

קניות בקנדה:
אם אתם לא נתקלים במציאה מטורפת או שאתםעוברים באיזשהו חלק של ארה"ב אני מציעה לכם להוציא מהלקסיקון את המילה שופינג כשאתםנמצאים בקנדה. דוגמא קטנה: קחו ג'ינס קצר ברשת מסוימת שעולה בניו יורק 11$ לפניהמס. אותו ג'ינס בדיוק עולה בקנדה 12.5$ (קנדיים, שכרגע יותר חזקים מהדולרהאמריקאי). אם בניו יורק המס הוא 9 או 9.5% בקנדה הוא 13.5% ואז מה קיבלנו? קנייהמאוד לא משתלמת כשמכפילים את זה בהרבה פריטים.

יש רשת אחת נחמדה בקנדה שלנעליים, תכשיטים ושטויות לשיער בשם ARDENE- אופנתי וזול.
אגב, קנדה פשוט יקרה. אם כל הטיול שלי בקנדה הייתי מתרוששת מהר מאוד. המגורים, האוכל, התחבורה והקניותיקרים יותר בכמה וכמה אחוזים טובים מאשר בארה"ב.

טריק נחמד שאני מציעה לכםלנצל- אם אתם נוסעים למשל רק לטורנטו לכמה ימים ולא רוצים להמיר דולרים אמריקאים אולמשוך דולרים קנדיים ברב החנויות ניתן לשלם בדולרים אמריקאיים. לטעמי, זה ממש מטופשמצידם כי נכון לעכשיו הדולר הקנדי חזק יותר ועדיין משלמים 20$ אמריקאיים למשל עלפריט שעולה 20$ קנדיים. 


קניות:
החלק הזה פונה לנשיםשקוראות- הגברים שבכם יכולים לדלג לחלק הבא.
בכל חנות כלבו שהיאתמיד תחפשו את החלק של הקלירנס...מצאתי שם כמה דברים במייסיס, סירס וכו'...מייסיסבגדול מכילה בגדים לנשים מבוגרות...אם את בת 20-30 ואת לא מחפשת שמלת ערב (יש להםמבחר עצום של שמלות ערב יפות מאוד במחירים מאוד נוחים) תדלגי או תעברי עליהממש מהר. 
רשת לנשים בגילאי 20-30 שמאוד אהבתי גם כי היה בה את כל סגנונות הלבושוגם כי היא נורא זולה לעומת המחירים בארץ היא "פוראבר 21" אבל עכשיו היא הגיעה גם לת"א אז זה איבד קצת מהקסם. יש אותה בכל מקום. בניו יורק כל סניף שלהם ענק ומכיל בגדים די שונים אחד מהשני (טיימססקוור, יוניון סקוור, ברחוב ה-34). 
יש גם רשת חמודה בשם "ריינבו" עם בגדים מאוד טרנדיים וזולים. יש להם גםמידות גדולות והמחירים זולים מאוד. נתקלתי בה בעיקר לאורך החוף המזרחי.
מעבר לזהבכל עיר שהייתי במרכז לפעמים נתקלתי בחנויות לא מוכרות חמודות ואפשר להגיד שיש ליפריט לבוש אחד לפחות מכל עיר שהייתי בה.

אני אקדיש פסקה לג'רזי גארדנס שאותי אכזב קשות. אני ממש שמחה שבכלמקום שהייתי קניתי משהו ולא השארתי כמו שחשבתי בהתחלה את כל הקניות לניו יורק כיניו יורק יקרה וג'רזי גארדנס הוא אחד האאוטלטים היותר עלובים שראיתי...האאוטלטליד מפלי הניאגרה דווקא נראה אחלה מקום לעשות בו קניות אבל לי אישית לא היה ממש זמןאז רק רפרפתי על החנויות.
כמות הישראלים בקניון הזה ממש שעשעה אותי לאורךהיום...מרב עברית חשבתי לרגע שאני כבר בישראל. חנויות שכן שווה לקנות בהן שם זהויקטוריה סיקרט שיש הנחות מאוד משמעותיות ומבחר מעולה, ניין ווסט ואלדו ויש כמהחנויות לא מוכרות של אקססוריז בקומה השנייה שהיו נחמדות.
מעבר לזה בהרבה רשתותגדולות שביקרתי המחירים היו זהים למחירים בחנויות הרגילות בניו יורק כמו אולד נייבילמשל וממש התאכזבתי כי זה לא ההגדרה של אאוטלט אפילו בארץ. אני לא רוצה שישתמע מזהשלא שווה להקדיש לקניון כמה שעות אבל אני רק אומרת לכם שאם אתם רואים משהו במחירטוב בין קליפורניה לניו יורק תקנו אותו. המדינות שבין לבין יותר זולות משני הקצוותהללו.

והדבר הכי חשוב: עזבו את הבעל, האישה או הילדים. החברה הכי טובה שלכם בטיול הזה הולכת להיות המצלמה. תעשו לעצמכם טובה, ותנסו בארץ את המצלמה שיש ברשותכם לפני כדי לודא איך היא מצלמתבאור, בחושך, ודברים שזזים כמו בעלי חיים.

המצלמה שלי היתה מעולה בכל מצבחוץ מאשר בחושך. אתם לא יודעים בכמה סיטואציות הייתי בחושך, במקום מאוד גבוה או לידמקור מים ורציתי להרפות את האחיזה מהמצלמה שלי ואז להתקשר לאמא ואבא ולתרץ את זהב"טיילתי בפארק לאומי, דב התקדם לעברי וזה היה או אני או המצלמה. אתם יודעים במיבחרתי" ולקנות אחת חדשה. הסיבה היחידה אני מניחה שלא עשיתי את זה היא כי לרב בשעותהחשיכה כבר הייתי באכסניה כדי לא להתגרות יותר מדי במזל בתור אישה שמטיילתלבד.
לא להצליח לצלם את אלפי העטלפים מעל הקונגרס ברידג' באוסטין היה מבאס (היהנהר מתחת לגשר), שהמצלמה מתחרפנת בתצפית לילה בסטרטוספר (כמה מטרים זה עד הקרקע?) היה מבאס ושאתה מנסה לצלם את ההובר דאם שהיה מאוד מרשים בלילה והמצלמה שלך מצלמתגוש אורות דרך האוטובוס עוברת לך מחשבה מראש: "מעניין מה יקרה אם האוטובוס בטעותידרוס אותה"... 

ובקיצור, תשקיעו במצלמהטובה ותשחקו איתה הרבה לפני שאתם נוסעים- כך תחסכו לכם הרבה רגעי באסהשכאלו.
לבלוג יש עוד כמה חלקים של תיאור הטיול עצמו.