דרום אמריקה בשלשה חדשים (2016 ) - אנו בני 60+ מיטב הטיפים בכייף גדול

שלשה חודשים בדרום אמריקה לבני 60+

פרו- בוליביה-ברזיל- ארגנטינה-צ'ילה (קראטרה אוסטראל)

מספר הערות לפני שתיכנסו למסע הקסום שעשינו:

• את פרו –בוליביה עשינו עם עוד זוג חברים (הרבה תודה וכבוד לאודי רום שעבד על המסלול ותיאום הפעילויות). לאחר מכן נפרדנו ואני המשכתי עם אשתי לאה את המסע.
• לדרום היבשת הגענו בדצמבר. זו תקופה מצויינת כיוון שהאביב בשיאו, פריחה מטורפת לאורך רבים מהנתיבים ופסגות ההרים עדיין עטורות שלג.
• במספר מקומות לקחנו כדורים כנגד השפעת הגובה. לחלקנו היו תופעות לוואי מעטות כמו תחושת נימול ברגליים אבל כללית זה עזר לנו. לקחנו את הכדורים בקוסקו, בסלאר ובלה-פאז.
• אני מציין רק את המלונות בהם חווינו חוויה טובה.
• הטיול בפרו בוליביה תוכנן בקפידה עוד בארץ על כל פרטיו. אחר כך הכל נעשה תוך כדי תנועה....

יום 4/10 – לימה – בירת פרו, מעל ל 8 מיליון תושבים. גובה – 1,548מ'.

• הכיכר המרכזית המרשימה - Plaza de Armas - הכיכר החשובה ביותר בלימה במרכז האיזור העתיק, סביבה מרוכזים ארמון הממשלה, הקתדרלה העירונית ועוד. הכיכר יפה וגדולה והמבנים סביב הכיכר מרשימים מאוד.

• סיור רגלי לאורך הטיילת
• פארק האהבה (parque del amor) – מוקדש לעבודותיו הצבעוניות של גאודי, אשר ממוקם על צוק מעל האוקיאנוס. במרכז הפארק בולט פסלו המרשים של ויקטור דלפין, מהפסלים המפורסמים בפרו, בשם 'הנשיקה'. זהו אחד האתרים הרומנטיים בעיר...
• סיור בשכונה הבוהמיינית בראנקו (baranco) ובשכונה היוקרתית של מיראפלורס (לא רחוק מפארק האהבה).

אזורים מרכזיים באיזור הטיילת ובקרבת שכונת מיראפלורס:

• • פארק קנדי - פארק בלב שכונת מיראפלורס, שסביבו חנויות, מסעדות, בתי מלון ובתי קזינו. בפארק עצמו נערכות תצוגות ציורים, שוק מקומי ועוד. מצדו המערבי של הפארק נמצא רחוב הפיצות.
  • Calle de las pizzas - רחוב הפיצות: שדרה תיירותית מלאה במסעדות, ברים ודיסקוטקים- צמוד לפארק קנדי.
  • פארק יצחק רבין - הוקם בשנת 1998 לזכרו של ראש ממשלת ישראל. במרכז הפארק תוכלו לראות פסל עם דיוקן של רבין. הפארק מעוצב בצורה מיוחדת וממוקם בנקודה יפה המשקיפה אל החוף. הפארק נמצא קרוב למדי לקניון לארקו מאר: ניתן ללכת על רחוב פראדו לכיוון הים עד הטיילת, ושם פנו דרומה במשך כמה דקות הליכה נוספות.
  • Ovalo Gutierrez - כיכר גוטיירז, אחת הנקודות המרכזיות בלימה הממוקמת בין מיראפלורס למחוז סאן איסידרו. סביב הכיכר תמצאו מסעדות, חנויות, רשתות אופנה ומקומות בילוי.
• המנזר הפרנסיסקני (Monesterio de San Fransisco) – המנזר מרשים . (קרוב למדי לפלאזה דה ארמאס). מעבר למראה החיצוני היפה של המבנה הקולוניאלי, גם החלק הפנימי של המנזר שווה הצצה, והסיור שעובר בו כולל גם ביקור מצמרר במערות הקבורה העתיקות שמתחתיו, הכוללות שפע של שלדים וגולגלות במנהרות תת קרקעיות. הכניסה בתשלום. כתובת: Lampa y Ancash .

טיסה: Lima >> Cusco,

יום 5-7/10 – קוסקו והסביבה

*** מלון Tierra Viva Cusco Plaza, 4/10 לילה, 5/10 לילה, 8/10 לילה

Cusco city center, Cusc 01 / Tel +51 84 245858

קוסקו (Cusco) - אחת הערים המרכזיות בפרו. 435,000 תושבים, גובה 3,400 מ'. העיר הייתה בירת אימפריית האינקה והיא העיר העתיקה ביותר ביבשת. ב- 1983 הוכרזה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

טיול עם Washington 450$ (לארבעה איש לשלשה ימים): המדריכה שליוותה אותנו הייתה מעולה בכל מובן שתרצו. אנגלית מעולה, מסירות וסבלנות, ידע רב אך גם גמישות ויכולת לתת מקום לחוויה. המלצותיה על מסעדות ומלונות היו מעולות. כל מה שהובטח – קויים!

• Oct 5 - tour in the city:
  • Qoricancha (מקדש השמש והקתדרלה האינדיאנית)
  • Saqsaywaman (מרכז עיר הבירה של האינקה, אתר עתיקות מרשים)
  • Cathedral
  • Inca museum)
  • San Pedro market
  • Plaza de Armas (הכיכר המרכזית, )
  • טיול רגלי מהחלק הגבוה של העיר עד למרכז דרך רובע האמנים של San Blas. לשוטט שם בין הסמטאות החמודות והגלריות. חפשו את האבן בעלת 12 הצלעות בסמטה אשר יורדת מסאן בלאס לכיוון הכיכר המרכזית. תשאלו במקום ויכוונו אתכם.

• Oct 6 - sacred valley tour:
  • Chinchero

(כפר מיסמינאי (Misminay) או צ'ינצ'רו (Chinchero), שני כפרים יפים בהם נראה את אורח החיים המקומיים)

• • Maras, Salt mines
  • Moray

(אתר הניסויים החקלאים של האינקה - אתר מרשים של טרסות בצורת ספיראלה. מומלץ ללכת בין הספיראלות השונות ולחפש תצפיות יפות)

*** מלון Amaru Valle Hotel, 6/10 לילה,

Jiron Grau, c-4, Urubamba, 84 / Tel: +51 84 205051

המלון סביר לנוכח ההיצע הדל באיזור זה...

בערב אכלנו במסעדה מקומית בכפר/עיירה והיה במפתיע – מצויין

• Oct 7 - full day continue sacred valley:
  • Pisaq

(בשוק הצבעוני והתוסס של הכפר, מוכרים פירות, ירקות, עבודות קרמיקה ואומנות נפלאות)

• • Ollantaytambo

) כפר אינקאי עתיק, כפר קטן ומבודד שהיה מרכז אדמיניסטרטיבי אינקאי ושמר על צביונו המסורתי כבתקופה הפרה קולומביאנית. מקדש השמש האינקאי המשקיף על הכפר ועל העמק).

7/10, ברכבת ל- Aguas Calientes (מתחנת הרכבת של Ollantaytambo, נסיעה לאורך נהר האורובמבה)

*** מגבלת גודל תיק שניתן לקחת ברכבת – תיק יחיד, 8 ק"ג, האמת, ההתייחסויות באתר למטייל מעט הפחידו אותנו והגבלנו את גודל ומשקל התרמילים שלקחנו עמנו לנסיעה. בפועל לא התרשמנו שהקפידו על זה מאוד. ראינו תרמילאים רבים עם משא כבד וגדול משלנו...אבל בכל זאת הייתי ממליץ לקחת כמונו דברים עבור היומיים המוקדשים לנסיעה למאצ'ו פיצ'ו ואת שאר הציוד להשאיר כמונו במלון בקוסקו.

*** מלון Gringo Bill's Hotel, 7/10 לילה, ב- Aguas Calientes

Calle colla Raymi 104, Machu Picchu, Mach 01 / Tel +51 84 211046

התמקמנו במלון ויצאנו לשוטט בעיירה לסיור קצר נחמד מאוד. לפנות ערב קנינו כרטיסי אטובוס למחר לנסיעה לאתר על רקע ההמלצות לא להמתין עם זה לבוקר. ואכן מומלץ לעשות זאת.

יום 8/10 – מאצ'ו-פיצ'ו (Machu Picchu) (גובה – 2,430מ')

"העיר האבודה", האתר המפורסם ביותר בפרו. הייתה חבויה ביערות במשך 350 שנה ונתגלתה רק במאה ה-20.

בבוקר קמנו יחסית מוקדם (0430) על פי המלצות הטיפים בשל עומס המטיילים הרב בבוקר. יצאנו לתחנת ההסעה לאתר המאצ'ו פיצ'ו והוכנו בתדהמה לנוכח שורה אינסופית של טיילים הממתינים לאוטובוסים מזה זמן. לא ראינו מעודנו תור ארוך שכזה. אחרי המתנה של כ-45 ד' הגיעו האוטובוסים זה אחר זה ולאחר כעשרים דקות כבר היינו בדרכנו לאתר.

• השאטלים הללו רצים כל הזמן הלוך וחזור ואין שום בעיה עם זה. בדיעבד אין מה לקום כה מוקדם. אפשר בהחלט לצאת בשבע ולחסוך את ההמתנה המטורפת בתור.
• האתר נפתח בשעה 6 או 6:30 (זה יכול להשתנות), אז לבדוק כשמגיעים לעיירה. השאטלים מתחילים לנסוע בד"כ חצי שעה לפני פתיחת האתר. משך הנסיעה מהעיירה עד לאתר: כ- 10-15 דקות.
• טיפסנו ל - Wayana Picho. כאן יש צורך בכושר גופני גבוה. יש גם עוד בעיה. העליה מותרת רק ל - 400 איש (כל הקודם זוכה) ביום וצריך להגיע לאתר מוקדם בבוקר. רצוי להביא אוכל ושתיה הטיפוס היה מאתגר אך הנוף משם היה מדהים. כשירדנו טבלנו במעיינות חמים כדי להרפות את השרירים התפוסים, מה שהתגלה כלא יעיל ולמחרת בקושי נענו על הרגליים.
• ביקור ייסודי באתר ידרוש לפחות 5 שעות שיכללו גם את הטיפוס על ההר– Huayna Picchu ( העלייה קשה, ניתן לעלות עד 14:00 בצהריים). מהמקום נשקף נוף מדהים על האתר וסביבתו.
• לבדוק מז"א. האזור בעייתי!

8/10, 19:00 רכבת מ Aguas Calientes ל Ollantaytambo, משם ל Cusco.

*** מלון Tierra Viva Cusco Plaza, 8/10 לילה

Cusco, Cusc 01 / Tel +51 84 245858

יום 9/10 יום נוסף ב Cusco

*** מלון Tierra Viva Cusco Centro, 9/10 לילה

Callle Cruz Verde 390, Cusco City Centre/ Tel +51 84 263300

יום 10/10

*** טיסה:Cusco >> Juliaca

מ Juliac נסיעה של כשעה ל Puno. (לקחנו מונית)

יום 10-11/10 – פונו (Puno), אגם טיטיקקה והאיים הצפים

פונו היא עיירה קטנה השוכנת לשפת אגם טיטיקקה (Titicaca), בגובה של 3,830 מטרים מעל פני הים. אין כ"כ מה לעשות בה, פרט ליציאה לאיים הצפים.

לקחנו שייט מאורגן על אגם טיטיקקה אל האיים הצפים (Islas Flotantes) של בני האורוס (Uros), הבונים את בתיהם מקני הטוטורה. טיילנו על האיים ובין התושבים ששומרים על מסורות העבר בצורת לבושם, גידוליהם ודרך חייהם. גילינו שהם חיים בבקתות בגודל של 1.5 מטר על 1.5 מטר וגרים בבית כזה לפעמים 3-5 נפשות. היום הם מתפרנסים בעיקר מתיירות. פעם חיו מדייג. באגם הענק הזה חיו עשרות זנים של דגים. היום המצב שונה בתכלית בגלל יבוא של שני זני דגים חדשים שהובאו לאגם מקנדה, ואלה טרפו את הדגה המקומית. תהינו לעצמנו .. איך הם מעבירים ימים שלמים על האי הקטן הזה בלי הרבה תוכן בחיים. ואיך מסתדרים שם כשקר מאד או המים סוערים באגם..

הפלגנו גם לאי נוסף בשם טקילה (Taquile Island), אשר שם ניתן לעשות סיור רגלי של שעתיים בין הטרסות והבתים של המקומיים ולראות את עבודות היד והאריגות היפות של התיקים אשר מבוצעים בד"כ ע"י גברי האי. העליה הראשונית על האי מעט תלולה (אבל אפשרית לחלוטין!), החמצן דליל. מסקנתנו הסופית – ניתן לוותר. לא מרשים והמאמץ לא כדאי לדעתנו.

*** מלון Taypikala Lago 10/10 לילה, 11/10 לילה, Puno

Panamericana Sur Km 18, Chucuito, Puno, Puno 51 / Tel +51 84 234911

יום 12/10 מעבר לבוליביה

הרבה התייחסויות סותרות ומגוונות אספנו עוד בארץ באשר למעבר הגבול והוצאת הויזה לבוליביה. מניסיוננו, אכן היה חוט של מתח במעבר. ראשית הפרידו אותנו הישראלים (ואחר כך היינו עדים לכך שגם את האמריקאים) לתור ניפרד. השוטר/חייל בדלפק ענדר שעה ארוכה עד שהתייצב לשרת אותנו. בדק בקפידה את המיסמכים ועל כן מומלץ לא לזלזל ולהכינם על פי ההנחיות.

• ויזה לבוליביה:
  • למלא את טופס הויזה במלואו (את זה ניתן גם לקבל ולמלא במקום)
  • חובה להציג בכניסה לבוליביה פנקס חיסונים עם החיסון של קדחת צהובה.(הקפדנו על זה מאוד. בדיעבד הוא לא הסתכל על זה ביכלל)
  • דרכון תקף לפחות ל-6 חודשים מרגע היציאה לטיול.
  • להכין תשלום במזומן של 95$ לאדם לשם הוצאת הויזה לבוליביה אשר ישולמו במעבר הגבול
  • תמונת פספורט בגודל של 44* ס"מ, ללא משקפיים או כובע, וברקע אדום בלבד
  • צילום של הדרכון
  • צילום כרטיסי טיסה (בדגש על יציאה מבוליביה)
  • צילום הזמנות בבתי מלון

כמובן שהחייל לא החזיר עודף (5$) משטר ה-100$ שהגיש כל אחד מאתנו והיינו נבונים מספיק לא להעיר על כך...

נסיעה מPuno ל Copacabana היושבת על שפת האגם בבוליביה (142 ק"מ, 2:20שע' (עפ"י Google Earth) + זמן מעבר גבול???).

*** מלון Rosario Lago Titicaca12/10 לילה, Copacabana

Av. Costanera esq. C/ Rigoberto Paredes, Copacabana La Paz

יום 13-14/10 טיול בIsla del Sol – אי השמש

*** מעבורת לאי השמש - Isla del Sol – אי השמש (שם בני האינקה מאמינים כי נולדה השמש). האי הוא אי סלעי והררי, שחופיו מלאי מפרצים יפיפיים. באי חיות בסך הכל כ-800 משפחות המתפרנסות בעיקר מחקלאות. האי יפיפה עם נופים פסטורליים, שקט, שלווה, אי שאין בו רכבים. המלון שלנו היה על צלע ההר, טיפסנו טיפוס מאתגר.. הנופים היו מרהיבים מלמעלה. למחרת הלכנו לאורך הרכס מהצד הדרומי של האי לצדו המזרחי. והנופים שנשקפו מלמעלה היו מרהיבים. השקיעה הייתה מיוחדת מאד.

למחרת חזרנו לקופקבנה, נשארנו בה לילה נוסף ונסענו ללה פז.

*** מלון Casa de la Luna 13/10 לילה, Isla del Sol – אי השמש

Comunidad Yumani - Isla del Sol / Lado Sur, Isla del Sol, 9999

Tel: +51 950 034 230

*** מלון Hotel Rosario Lago Titicaca 14/10 לילה, Copacabana

Av. Costanera Esq. Rigoberto Paredes, Copacabana, 0016

Tel +591 2 2776286

יום 15/10 נסיעה ללה פז (La Paz)

עפ"י Google Earth 155 ק"מ, כ 4שע'

העיר נמצאת בגובה של כ-3,640 מטרים מעל פני הים.

עברנו דרך אלטו שהיא העיר העליונה של לה פאז שנראתה איום ונורא.. בתים חד קומתיים, בתי אבן, אין טיח ונראה כאילו הבתים בשלבי בניה. הבתים מסודרים שתי וערב והרחובות אינם סלולים. ואז הגענו אל קצה הרכס ממנה ראו את העיר לה פאז שנראתה מדהימה , גילינו שזו עיר ענקית שפרוסה על כל מדרונות ההרים שמסביב. הכל נראה מלא מלא פבלות. העיר המודרנית נמצאת למטה בחלקים התחתונים של המדרון. העיר מלאת שווקים, תוססת ויש בה ערבוב גדול של בוליביאנים מסורתיים, ואנשים שעמידים יותר , צעירים שנראים מודרניים . הרבה צ׳ולות. נשים שלובשות שמלות רחבות מסורתיות. ועל הראש שלהן יש מגבעת שחורה. אם המגבעת מונחת באלכסון על הראש סימן שהצ׳ולה רווקה. אם מונח ישר על הראש- סימן שהיא נשואה. להן בדרך כלל יש בסטה קטנה. לפעמים מאד קטנה כמו סל קטן עם כמה פירות למכירה או איזה משקה למכירה. מוכרות משהו.

• טיול בעיר - ביקרנו בכנסיות ובכיכר המרכזית, ברחוב המרכזי Jaen בלב האזור הקולוניאלי, בשוק הענק ובחלקיו השונים - שוק המכשפות, שוק המבריחים, שוק התיירות. סיירנו בעמק הירח הסמוך, שקיבל את שמו בזכות תצורות בליה מרהיבות המאפיינות את סביבות לה-פז. אל תוותרו על נסיעה ברכבל לאורך כל תחנותיו החוצה את העיר וממסלולו המרהיב לא נרגענו ימים אחר כך.

*** מלון ??? 15/10 לילה, La Paz – מיקום מצויין. על אף מרכזיותו, שקט בפנים ונוח.

טיסה עם חברת amaszonas - מ La-Paz ל Uyuni,

*** יצאנו לשלשה ימים לטיול פרטי עם חברת Red Planet(מומלצת במיוחד עבור אלו שמוכנים לשלם קצת יותר ולצאת לטיול בשקט. הרכבים שלהם אמינים ומתוחזקים, האוכל ברמה גבוהה והמדריכים (שחלקם גם דוברי אנגלית) מנוסים ונוהגים היטב). כתובת: על רחוב Sucre בחלק שקרוב לרחוב Av. Ferroviaria. [email protected] www.redplanetexpedition.com בשורה תחתונה – היו בסדר גמור. קיימו כל שהבטיחו. הארגון למופת, רמת האספקה והבטיחות ושיקול הדעת מעולים. הג'יפים מרווחים ומעולים. לא נכביר מילים על מדבר הסלאר. ביקרנו בכל האטרקציות.....כמובן באתרי החובה -

• Cementario de Trenes - בית הקברות לרכבות - מתחם רפאים לרכבות ישנות, קרונות ושאר ציוד מכני בסגנון המערב הפרוע. הרכבות שימשו בעבר להובלת מינרלים מאזור הסלאר, Isla del Pescado
• - אי הדגים - גבעת חול המתרוממת מעל המשטח הלבן, ועליה קקטוסים ענקיים, המגיעים לגובה של עשרה מטרים ויותר. אפשר לטייל רגלית על ה"אי" ולבהות בתופעת הסלאר מנקודת מבט נוספת.
• Arbol de Piedra - עץ האבן - סלע שצורתו עץ, התקבלה כתוצאה משחיקה על ידי הרוח והמים
• מחוץ לתחומי מדבר המלח, בין פסגות הרים מושלגות, משתרעות כמה לגונות. הלגונות המרשימות ביותר הן הלגונה הירוקה (Laguna Colorada) והלגונה האדומה (Laguna Verde). הלגונה הירוקה ממוקמת בקרבת הגבול עם צ'ילה. מימיה נעים בין צבעי טורקיז וירוק, על פי כיוון הרוח. לאגם אחר האצות והמינרלים מקנים למים צבע אדום, שנותן רקע סוריאליסטי ללהקת ציפורי הפלמינגו החיה בלגונה זו.
• אגן הגייזרים Sol de Mañana - שמש המחר, בגובה 4,850 מטרים, נמצא אזור פעיל מאוד מבחינה וולקנית. זהו מתחם של גייזרים, מעיינות חמים ואמבטיות בוץ . מבעבעות. מומלץ להגיע לשם לפנות בוקר (שעות התפרצות הגייזרים) ולהפשיר מכפור הבוקר בטבילה במעיינות החמים. ההפשרה במים אל מול ההרים הנשקפים ממול, עם הזריחה, ריח הגופרית באוויר והסחרור הקל הנוצר כתוצאה מהשהייה בגובה רב – יוצרים יחד שיכרון חושים מעורר אנרגיות.
• מלונות המלח (Hoteles de Sal) שנבנו ברחבי הסלאר. אחד מהם הוא מלון המלח פלאיה בלאנקה (Playa Blanca, החוף הלבן), הבנוי כולו מלבני מלח, אשר נמצא במרכז הסלאר. אף שאינו פעיל ניתן להיכנס אל המלון ולהתרשם מעיצוב הפנים, על הכיסאות, השולחנות, המיטות והמדפים העשויים כולם ממלח.

לרמות את חוקי הפרספקטיבה - השילוב בין הסנוור הלבן והאינסופיות המישורית יוצר משטח מתעתע, בו נדמה כי הרחוק קרוב והקטן גדול (ולהפך). האשליה האופטית מעוררת אצל המטיילים חשק להשתעשע בצילומים מיוחדים שמאפשרים לרמות את חוקי הפרספקטיבה.

18/10 לילה – חזרה ללה-פז

יום 19-20/10 לה פז (La Paz) (נפרדים מחברינו-אהובנו)

למחרת טסנו לברזיל - ריו דה ז'נירו ומריו נסענו לאי איליה גרנדה לארבעה ימים. אי טרופי יפהפה. באי אין רכבים, רק חופים ציוריים לאין ספור...מסלולי הליכה ביער טרופי מטריף, פירות טרופיים, שחייה בים, כייף ומנוחה מהאינטנסיביות שחווינו בפרו-בוליביה.

מהאי המשכנו לפארטי. פארטי עיר נמל חשובה בברזיל, בעברה עיר נמל מרכזית. לפארטי חלק עתיק מהתקופה הקולוניאלית , יפהפה, הפך להיות מוקד משיכה לתיירים. במבנים הקטנים הרבה חנויות בוטיק, ומקום לאומנים. הכבישים מרוצפים באבנים נשארו כך מהתקופה ההיא. מקום עם אווירה מקסימה .

יצאנו ליום טיול ג׳יפים בג׳ונגל האטלנטי. עושר של צמחיה.יער במבוק ענק. ראינו מפלים, באחד המפלים, סלע ענק שהמים שחקו כך שהפך למגלשה טבעית, עליה האמיצים גולשים בהנאה בישיבה, בשכיבה ואפילו בעמידה .

ביקרנו במפעל קטן המייצר את הקשאסה, היין המקומי, עשוי מקנים של סוכר הגדל בג׳ונגל.

חזרנו לריו לחמישה ימים. חזרנו למלון בו שהינו ביום הראשון שלנו בברזיל. מחלון המלון ראינו את פסל הקורקובדו במלוא הדרו.. וזה היה המקום הראשון בו ביקרנו למחרת.

פסל ישוע בפסגת הר הקורקובדו- תצפית פנורמית 360 מעלות על ריו. עוצר נשימה! למחרת ביקרנו בהר הסוכר אליו הגענו ברכבל. שוב תצפית על ריו אך מזוויות אחרות וזה מקסים. בהמשך סיירנו בשכונות לאפה וסנטה תרזה על מבניהם העתיקים הציוריים, המדרגות הצבעוניות המחופות אלפי קרמיקות מצויירות. נענו במטרו בלי בעיה לחופים המקסימים איפנמה וקופקבאנה וראינו שקיעה מטריפה ואת מאות המקומיים והתיירים מריעים לה. ביקרנו באזור הנמל החדש שהפך למרכז אומנויות ו״מוזיאון המחר״. התערוכה שראינו על עולמנו הניזוק בעת החדשה - מדהים. סיור מיוחד ומרגש היה לפאבלה עם מדריך שהוא בן המקום וברגש רב העביר לנו את הנושא הכאוב של הפאבלות בברזיל. בהמשך שוטטנו בין גלריות, דוכני מזכרות ודברי אומנות מסעדות ובתי קפה.

טסנו לסלבדור דה באהיה (שהינו בה שלשה ימים)

סלבדור דה באהיה - Salvador de Bahia 
היא בירת מדינת באהיה שבברזיל. מוכרת לישראלים כעיר הקרנבל האמיתי אך חוץ מקרנבל היא עיר ענקית המונה כ2.5 מיליון תושבים, היא אומנם גדולה אך גם באותה מידה היא עיר עם נשמה! הריקודים, המוזיקה והקפואירה הכל חי בלבם של תושבי העיר. העיר עצמה היא מוקד תרבות חשוב שמשלב מספר תרבויות בתוכו ובייחוד את התרבות האפריקאית משום שבעבר היתה סלבדור מרכז סחר העבדים בברזיל כולה. בפלוריניו העיר בה השתכנו, אזור מדהים שמכיל בתוכו את אמני העיר המוכשרים, מוזיקה טובה, בתי קפה ובחלקם ישבו ישבו נגנים ניגנו ושרו ג׳ז, מוזיקה נעימה מאד. בערב הלכנו להופעת ג׳ז ומצאנו עצמנו בין מאות צעירים מצטופפים באתר קטן לחוף הים בערב קסום של מוזיקה. המוקד שלנו היה שוטטות בין הבתים העתיקים והציוריים של הרובע ההיסטורי בו גרנו. הפוסאדה הייתה ממוקמת על רכס מול הים והנוף היה יפה. בכל יום בשעות הצהריים חבורה של צעירים צעדו תוך כדי תיפוף משוגע שנשמע לאורך הרחוב כולו.מידי פעם רקדו תוך כדי תיפוף. במקום אחר חבורה רקדו קפוארה. הרחוב בסלוודור תוסס וחי. המון חנויות צבעוניות מאד מוכרות דברי אומנות, בגדים צבעוניים.. ציורים צבעוניים, בחלק מהחנויות או ברחוב האומנים עצמם יושבים ומציירים, חנויות לכלי מוזיקה .. יפה יפה יפה.

ביאנות , נשים ממוצא אפריקאי הלבושות בבגד המסורתי של המקום, חצאית רחבה שמשמינה אותן בד״כ לבנה וחולצה צבעונית מאד. על הראש תרבוש, והיא מקושטת מאד. היום הן מסתובבות בעיקר כדי להצטלם עם תיירים. בעבר היו להן תפקידים אחרים. ביום ראשון זכיתי לטכס פולחני של הבאיינה. היא זרקה עלי אורז, טפטפה לי על הראש מים בעזרה ענפים שהרטיבה.. ומלמלה תפילה. היו מי שהסתובבו עם סרטים ביד וקשרו לי על היד סרט בשלוש קשירות ובקשו ממני לבקש 3 משאלות. אם לא אפתח את הקשרים המשאלות יתגשמו..

שטנו לאי מורו דה סאו פאולו. (שהינו בו שלשה ימים)

הגענו לגן עדן. אי טרופי קטן , מבוסס על תיירות, מלא בפוסאדות ובתי מלון, מסעדות, חנויות צבעוניות . אין רכבים בכלל על האי, ואם צריך להעביר משהו כבד ממקום למקום , אנשים מסתובבים עם מריצה עליה המשא עובר ממקום למקום.. ברחוב, במסעדות פוגשים פירות טרופיים מיוחדים. מפרצים מדהימים. ים נפלא. גן עדן במיטבו. ישבנו בחוף. המלון היה קסום. בריכת המלון השקיפה על המפרץ כולו.

חזרנו ללילה אחד לסלבדור ולמחרת טסנו לקאמפו גרנדה בה לנו לילה ולמחרת באוטובוס לבוניטו - כחמש שעות נסיעה שנדמו כנצח. הדרך מונוטונית, שטחי חקלאות אין סופיים, חוות בקר במספרים אסטרונומיים ופרות מהסוג שרואים בהודו, לבנות וגרומות מלחחות עשב לכל אורך חמש שעות הנסיעה.

בוניטו בפורטוגזית זה יפה. אז הגענו לעיירה קטנה שנמצאת בדרום מזרח ברזיל . מוקפת ביערות ג׳ונגל. לעיירה רחוב ראשי אחד מלא חנויות עם מזכרות מקומיות. הרבה תוכיים צבעוניים מעץ , חולצות עליהם מצויירים תוכים . ברקע נשמעים הרבה ציוציי ציפורים...ואכן ראינו את הטוקאן. ציפור שחורה עם מקור כתום ענק. הטוקאן היא הציפור הלאומית של ברזיל. הבנו שכדי לראות מקומות יפים באזור צריך להירשם לטיולים מאורגנים. בכל אזור בוניטו שמורות טבע יפהפיות אך אי -אפשר לטייל לבד אלא רק דרך חברות הטיולים... והטיולים לא זולים. יש בזה אולי מידה של שליטה במספר המטיילים ובאזורי הטיול, כך האזור נשמר כנראה מבחינה אקולוגית. היינו כאן 3 ימים וטיילנו בשלושה טיולים. כל אחד מהטיולים מגיע לנהר הנמצא בג'ונגל. בנהר דגים גדולים יפהפיים. ואפשר לשחות איתם. יש מפלים נחמדים.

ביום האחרון נסענו לריו דה פאיס שזה נהר בו המים צלולים , קריסטלים. קיבלנו חליפות צלילה ומסכות עם שנורקלים צפנו בנהר זרמנו אתו תוך שאנחנו רואים מגוון מיני דגים. הייתה זו חוויה מיוחדת מאד. המים כל כך צלולים שאפשר לראות את התחתית של הנהר גם כשעומקו מגיע ל-7 מטרים. זה כמו לשחות בתוך אקווריום. הדרך לנהר המיוחד הזה עובר בתוך ג'ונגל עם בע״ח מיוחדים למקום. לכן גם אסור לרדת מהשביל המיוחד שנבנה במקום. לא ראינו הרבה בע״ח בדרך לנהר. ראינו קוף אחד ובע״ח נוסף , חמוד חמוד דומה לקוף.

בכל בוניטו, גם בעיר עצמה הרבה עצי מנגו ענקיים מלאים פרי. אספנו לעצמנו מידי פעם, לקחנו לחדר ואכלנו. היו טעימים מאד.

בהמלצת חברת ברזילאו http://www.brazilao.com ודרכה (מומלצים!!!) נסענו מבוניטו לפנתאנל- אזור הביצות של ברזיל. יצאנו בגשם טרופי חזק מבוניטו בבוקר ונסענו כחמש וחצי שעות לפנתאנל. מהוואן העבירו אותנו למשאית ספארי ונסענו כחצי שעה ביער וכבר שם זיהינו כל הדרך חיות ועופות ענקיים שונים. הגענו ללוג׳ הבנוי על כלונסאות ביער על שפת נהר מדהים ביופיו. אינני יודע איך להתחיל להעביר לכם את גודל החוויה כאן. אני מאותם שמאז ומתמיד זלזלתי בנסיעות ספארי כדי לראות חיות. חשבתי שחוויית גן חיות מושלמת עבורי ואין צורך בהשקעת ממון ואנרגיה כדי לרדוף ולנסות לצפות בתוכי או זנב זברה... חוויית הפנתנאל הפכה את התמונה על פיה. נהר מרהיב ושקט שיער עבות מעטר את גדותיו. תוך שייט ניתן לצפות במאות פריטי חיות: תנינים, בעלי כנף מגוונים (תוכים, ענפות...), קפיברים, אוכלי נמלים, איגואנות, דביבונים, לוטרות, קופים...יש שזכו לשזוף גם יגוארים. חווינו שייט בקאנו, ספארי לילה מכושף, דייג של מגוון דגי האמזונאס (הנהר ששהינו בגדתו הוא אחד מיובליו) ובהם גם דגי פירנאייה. רכבנו מספר שעות בשטחי הביצות בנוף מרהיב. יום אחר טיילנו רגלית בג'ונגל במסע מרתק. כל הפעילויות נעשות עם מדריך בקבוצות קטנות. למזלנו היינו רק עם עוד זוג הולנדים מקסים.

אחרי ארבעה ימים נפרדנו בצער מהפנתאנל. הייתה זו חוויה מיוחדת. עתה עשינו דרכנו למפלי האיגוואסו.

הגענו לפוז דהאיגוואסו, הצד הברזילאי של המפלים. תחילה ביקרנו בעיר פוז דה איגוואסו. עיר משעממת , מלוכלכת ודוחה. ברחנו למלון שהיה מפנק מאד.

למחרת בבוקר נסענו למפלים. שום דבר מהמילים ומהתמונות לא יכולים לתאר את העוצמה וההוד של המפלים. אבל ההצגה הגדולה הייתה כשעברנו לצד הארגנטיני של המפלים. פה המפלים היכו בנו חזק. 285 מפלים שנופלים מגובה של 70-80 מטר בעוצמה שקשה לתאר. כמות המים בכל דקה מגיעה למיליון קוב. המפלים נמצאים בפארק מטורף בג׳ונגל האטלנטי . הארגנטינאים השכילו לבנות דק מדהים שחלקו מעל הנהרות המובילים אל המפלים. הרבה נקודות תצפית. מכל זווית מתקבלת תמונה אחרת של האזור. מדהים ברמות... והמפל המרשים ביותר נקרא ״גרון השטן״ לשם נשפכים המים ממספר מקומות. הרסס באזור אדיר ונוצרת מעל קשת מדהימה. יופי ועוצמה שכל מילה נוספת מקטינה את עוצמת החוויה.

במסלולי ההליכה מסתובבים גם בע״ח מיוחדים, ציפורים, עופות מים למיניהם, איגואנות ורקונים שגילו שהאוכל של התיירים טעים.. מסתובבים בחופשיות בין האנשים מחכים שמישהו יוציא סנדוויץ' מהתיק כדי שיוכלו לחטוף ולאכול..

למחרת טסנו לארגנטינה - לסאלטה. 

סלטה - Salta

עיר ישנה זו מושכת אליה מטיילים רבים בגלל ריבוי האטרקציות באזור ובגלל העיר המוזרה הזאת. סלטה נראית כאילו הזמן לא השפיע עליה ואתם חיים עדין בשנות השבעים או השמונים . התושבים הארגנטינאים שחיים באזור נראים מעט שונה משאר תושבי ארגנטינה . ובגלל הקרבה(7 שעות) לגבול התושבים בסלטה נראים מעט כמו חצי בוליביאנים חצי ארגנטינאים.

סלטה נמצאת בגובה 1200 מ´ מעל פני הים ומוקפת בהרים ירוקים מכל צדדיה. המבנים של העיר ישנים ועתיקים מאד מהתקופה הקולוניאלית. מצד שני ישנם הרבה שכונות מוזנחות בצורה קשה בייחוד בפאתי העיר ובכניסה אליה.

סיירנו כמה שעות בעיר, עלינו ברכבל לצפות עליה...אחרי מה שחווינו עד כה זה לא היה מרשים במיוחד. בערב נפלנו על טקס מרשים שחגגו אותו מקומיים עם תזמורת גדולה בתלבושות צבעוניות מצחיקות וקאובואים על סוסים שביצעו מפגני ראווה ברכיבה. למחרת שכרנו רכב. כאן ברצוני להמליץ המלצה גורפת על חברה להשכרת רכב "קקטוס" - (Cactus Rent-A-Car),  שעליה קראנו המלצה בטיפים מ"המטייל": – "לאחר בדיקת רוב, אם לא כל הסוכנויות להשכרת רכב בסלטה, בחרנו בסוכנות זו ושכרנו מהם רכב ל-4 ימים במחיר סביר. מעבר לזה שהם היו הזולים ביותר, התרשמנו גם ממצב הרכבים שהם משכירים, שכולם היו חדשים למדי. הצמיגים של הרכבים נראו במצב טוב וגם הפקידים היו מקצועיים, אדיבים ונחמדים." כל שנאמר באותו טיפ (הטיפים של פרוידי) – אמת לאמיתה !

נסענו מסאלטה כחמש שעות לכפר קאצ׳י כשבדרך נופי הרים בצבעים ותצורות מקסימות. כמו כן משטחים עצומים מלאי קקטוסים גדולים מרשימים. קאצ׳י עצמה קטנה, נחמדה עם מבנים מהתקופה הקולוניאלית, הרחובות מרוצפי אבן ומעט מסעדות נחמדות , מעט גלריות ובתי קפה וחנויות של מזכרות שהזכירו את המזכרות שפגשנו בבוליביה.. ומלאכות יד, במיוחד מעניינים הקישוטים העשויים מקקטוסים.

למחרת בבוקר נסענו לכיוון קאפאייטה. עיירה שמרוחקת מקאצ׳י 160 ק״מ , 140 ק״מ מהם -הדרך לא סלולה . הנסיעה הייתה מאתגרת. נסענו בנוף מדברי, הררי , הנוף בחלקים ממנו עוצר נשימה. הרים גבוהים, בצבעים שונים, חום בהיר , אדמדם וחום כהה , הסלעים בעלי צורות שונות . צדו האחד של הדרך -מדבר וצדו השני עמק ירוק ופורה מאד. מעט אנשים גרים לאורך הדרך. בית פה ובית שם .. והבתים בתי בוץ. מצד אחד תהינו איך במקום השומם הזה בכלל גרים אנשים ומאידך עברו לנו מחשבות על המרחבים הכל כך גדולים שאינם מיושבים.

אחרי שלוש וחצי שעות של נסיעה הגענו לקאפייטה. עיירת היין. מסביב לקאפייטה הרבה כרמים. אומרים שהיין כאן הוא אחד הטובים בארגנטינה. לדעתי הדרך יפה מהמטרה אליה הגענו..

אחרי סיור של כשעתיים בעיירה הקולוניאלית עשינו פעמינו חזרה לכיוון סאלטה. נסענו הפעם בדרך שונה וגם הפעם הדרך הייתה מקסימה. נסיעה בנוף הררי מדברי. ההרים אדומים-חומים כהים בעלי צורות שונות ומשונות. מידי פעם נעתקה הנשימה מהמראה. שוב הרגשנו שלמרות הנסיעה הארוכה.. הדרך הייתה כל כך מיוחדת שהמאמץ היה שווה.

הגענו ולנו בכפר/עיירה סאן לורנצו. מקום קטן ציורי וירוק ליד סאלטה.

למחרת נסענו צפונה למקום שנקרא פורמארקרה .נסענו בתוך ג׳ונגל מדהים. הכביש היה צר ומאד פתלתל ומלא עיקולים חדים אינסופיים. היה מתיש אבל מרתק. הנוף אט אט השתנה, הירוק נעלם ואנחנו באזור הררי.. ההרים צבעוניים חום כהה מעורבב עם ירוק. נראה שיש כאן הרבה מינרלים שמכילים נחושת.. המבנה הגיאולוגי של ההרים משתנה כל הזמן והמראות מרתקים. הגענו לפורמארקרה .

כפר קטן למרגלות הרים צבעוניים ובמיוחד ההר בעל שבעת הצבעים. (Cerro de siege colored) . עוד בהיותנו בפתחו של הכפר תוהים לאן לפנות ומהיכן להתחיל כמו תמיד בהגיענו ליעד חדש שמענו קולות תופים ושירה. מניסיוננו חשנו שאלה מבשרים משהו מעניין, פסטיבל, קרנבל, חתונה או לוויה או חג לקדוש נוצרי כלשהו. ירדנו מהרכב והלכנו לכיוון הקולות ושלפנו מצלמות לנוכח תמונה צבעונית שמחה ומפתיעה של עשרות נשים וגברים בתהלוכה. לבושים במעין תחפושות מרהיבות צבעוניות, חלקם עם שמלות מנופחות מוזהבות וחלקן בחצאיות מיני. תזמורת של כלי נשיפה ותופים מלווה אותם והם רוקדים ושרים ומאחוריהם ארבעה אנשים נושאים אלונקה ועליה פסלון עטוף בבד קטיפתי תכול ושלט בספרדית הנושא את שמו של הקדוש שלכבודו כל החגיגה. אח״כ נסענו (במקום הליכה רגלית שמתבקשת במקום הזה.. ) סביב ההר, הסיבוב הזה העניק לנו מבט קרוב על נופים מרהיבים ועל תצורות הסלע המדהימות של ההר. מידי פעם עצרנו, ירדנו מהרכב, התבוננו .. צילמנו..

חזרנו לכפר פורמארקרה. כפר קטן , בתי בוץ קטנים. רחובות צרים חלקם מרוצפים אבן וחלקם לא מרוצפים כלל. צבע הבתים כצבע ההרים. בתי המלון וההוסטלים החדישים במקום צבועים בהתאם לרקע של ההר שמאחורי המלון.. סגול בורדו כשזה צבעו של ההר מאחור.. וירוק זית כשזה צבעו של ההר מאחור.. כל כך ציורי ויפה. האנשים רובם דומים מאד לבוליביינים שפגשנו בבוליביה. ייתכן שזה מקורם שכן המקום קרוב יחסית לגבול בוליביה. במרכז הכפר חנויות מזכרות ושוק עם המון דברים שפגשנו בבוליביה . לאחר סיור של כשעתיים המשכנו בנסיעה צפונה לטילקרה. זה היה אזור אינדיאני עם מוזיאונים שבהם אוספים מתקופת האינקה.. ציפינו לגדולות והתאכזבנו. מקום לא נעים, קצת מלוכלך ועלוב למדי. חזרנו לפורמארקרה. מצאנו מלון קטן ונחמד ללילה. ליד משרד הקבלה קיבלה אותנו אלפאקה מתוקה וסקרנית. יצאנו לחפש מסעדה וגילנו שהכפר השקט הזה התעורר לחיים. הרבה תיירים ובמרכז הכפר הופעה של קבוצת רקדנים עליזה עם חבורה עליזה של מתופפים ונגנים. אווירת שמחה!

בבוקר החלטנו להצפין ולהגיע לעמק הומוואקה QUEBRADA DE HUMAHUACA באזור זה ישנם כפרים ונופים מעניינים מאד ולהר צבעים שנראה מרשים יותר ממה שראינו עד עכשיו. יצאנו לדרך.. עוד 60 ק״מ. הדרך קצת מאכזבת.. לא משהו.. הגענו לכפר הומוואקה , להפתעתנו הכפר שחשבנו שמאד קטן התגלה כגדול, מאובק, חם .. מאד רצינו להגיע להרים הצבעוניים , לא ממש ידענו איך.. המלצה שלנו: לכו לגשר שעל הנהר, שם מסמובבים בעלי טנדרים וג'יפים המוכנים להסיע תיירים להר הצבעים. עלינו עם עוד זוג כמונו שחיפשו הסעה על טנדר תמורת 200 פזו לאדם (50 שקל). ונסענו. הנסיעה הייתה ארוכה על כביש עפר אך מעניינת. ראינו מאקויות שהן חיות הדומות ל״לאמה״ אבל חיות בעדרים בטבע, ולא ניתנות לביות. כאלה פגשנו גם במדבר הסאלר בבוליביה. הנסיעה היא בגובה 4000 ועולים עד ל-4390 מטר. היה קריר. לא נערכנו לזאת ולא לקחנו מעילים. הגענו לתצפית. שם חשנו מעט את השפעת הגובה אבל לא היה נורא. למזלנו לא נשבה רוח והקור היה נסבל. הנוף מרשים מאד. תצורת ההר והצבעים מאד מיוחדים. קצת פחות ממה שציפינו, אולי בגלל הקרינה של השמש שלא הייתה בזווית המתאימה לתצפית (השעה הייתה בערך 1100) והבוהק הפריע לראות את יפי המקום. אולי הגעה אחר הצהריים המוקדמים משפרת בהרבה את החוויה.

חזרנו בנסיעה ארוכה, 250 ק״מ לסאלטה.

למחרת טסנו לבואיינוס איירס לשהות של שלשה ימים. התמקמנו במלון בשכונת פלרמו, שכונה מלאה מלונות קטנים, שקט יחסי, בתי קפה, מסעדות ויצאנו לסיור ראשון.

פארקים, שווקים, חנויות, גלריות....רובע מקסים להתמקם בו. לא אפרט את האטרקציות של בואיינוס כי רב החומר המצוי ברשת ובאתר "למטייל". אדגיש בכל זאת כמה נקודות:

על רקע טיפ באתר "למטייל" החלטנו לעשות סיור אוטובוס- סיטי-תור , דרכו חשבנו נקבל מושג על העיר ומקומותיה החשובים. עלינו לאוטובוס שמנו אוזניות, שמחנו שיש ערוץ שמדבר עברית אך לאכזבתנו קלטנו שאין שום קשר בין מה שהמדריכה הקולית אומרת באוזניות למה שאנחנו רואים בדרך. היה חם ולא נעים בקומה העליונה של האוטובוס ובשלב מסוים החלטנו לרדת וללכת ברגל. בעיקרון מומלץ כמובן לטייל בשדרת ה-9 ביולי, בארמון הנשיא הוורוד, הקתדראלות העתיקות בעיר, שכונת לה-בוקה, בית הקברות המרתק ועוד ועוד....

לקחנו ואני ממליץ מאוד על ״סיור גרפיטי ״ בבואיינוס - הסיור היה מרתק ומלמד מאד: זה סיור ממונע מאורגן עם הדרכה מעולה. הקישור -

https://graffitimundo.com/graffiti-street-art-tours-buenos-aires/

טיסה לברילוצ׳ה. (כאן פגשנו זוג חברים עמם נמשיך את המסע)

ברילוצ׳ה - (San Carlos de Bariloche) לשלשה ימים. עיירה תיירותית קטנה השוכנת לחופיו של אגם נאוול וואפי . המלון שלנו נמצא במרחק 2.5 קמ ממרכז העיירה. העיירה ציורית נחמדה. שכרנו רכב מרווח לשני זוגות עוד מהארץ לחודש ימים מחברת "אופרן". הרכב והשרות היו למופת אך יקרים מאוד. אני ממליץ לבדוק היטב אפשרויות אחרות יותר זולות.

עלינו לתצפית הנקראת הקילומטר ה-17. 360 מעלות על האזור. התצפית מדהימה. אנחנו פה בתחילת הקיץ ויש כאן פריחה צהובה מדהימה של צמח שדומה מאד לקידה קוצנית והרבה תורמוסים צבעוניים, ורודים, כחולים ולבנים.

שוכרים רכב ויוצאים לכיוון פוקון. הדרך לפוקון ארוכה (350 ק"מ). החלטנו לנסוע בכביש 237 ולחזור לברילוצ'ה דרך שבעת האגמים. הדרך לא מאד מגוונת, קטע ארוך ממנה נסענו לאורך נהר.. מידי פעם ברקע נראו הרים בעלי תצורות מגוונות ומעניינות. הגענו לשמורת ללין, שמורה יפהפייה על גבול צ׳ילה. עצים מיוחדים בעלי גזע שבנוי ממצולעים. יפה ומעניין כשברקע הר געש ללין - בחציו מושלג. עברנו לצ׳ילה. במעבר לצ׳ילה אסור להעביר פירות וירקות. המזוודות והתיקים עברו שיקוף. מצאו תפוח ובננה, הוציאו מהתרמיל וזרקו. צ׳ילה הרבה יותר ירוקה. נסענו כ-80 ק"מ מהמעבר לפוקון והדרך כולה מיוערת מאד. מידי פעם חולפים ליד כפר קטן שכל בית בו מוקף במרחבים ירוקים של עשב..

הגענו לפוקון. pucon לשלשה ימים. עיירה תיירותית נחמדה מאד מאוד. הרבה סוכנויות שמארגנות טיולים לאזור. למחרת נסענו למעיינות החמים למרגלות הר הגעש וויאריקה. villarrica הר געש פעיל מושלג המתנשא לגובה של 2850 מטר.

המעיינות האלה נקראים Termas Geometricas אזור מדהים שיש בו 17 בריכות

בטרמפ׳ 35 - 42 מעלות. בין הבריכות זורם בשצף קצף נחל שמתחיל במפל שהמים נופלים בו מגובה של כ-50 מטרים. באזור צמחיה מיוחדת מאד עלים ענקיים, ושרכים גדולים יפהפיים. בין הברכות גשרי עץ צבועים אדום. אתר חובה !

היום השלישי בפוקון- מאד רצינו לטפס על הויאריקה.. אבל.. הטיפוס נראה מאד קשה. מסתבר שגיל 65 הוא הגבול העליון שמאפשרים לתיירים לטפס. וויתרנו ובדיעבד הצרנו על ההחמצה. החלטנו לנסוע לבסיס ההר ולעלות ברכבל עד לגובה 1000 מטר ולצפות מגובה זה על הנוף. ואז בכניסה לשמורה עצרו אותנו והבהירו לנו שהרכבל לא פתוח לציבור וככלל אפשר להגיע לבסיס ההר רק בקבוצה. מיואשים ומאוכזבים נפרדנו מההר ונסענו ל״לגונה אזור״ (הלגונה הכחולה) ולמפלים. עשינו טיול נחמד מאד ומשם נסענו למעיינות תרמיים שונים. הרבה פחות יפים מהמעיינות בגאומטריקה..

נפרדים מפוקון . חוזרים לארגנטינה.

מתחילים להדרים לכיוון הקארטרה אוסטראל. Carretera Austral נוסעים בדרך שבעת האגמים לווילה אגונסטורה, השוכנת בקצה השני של אגם נאוול וואפי. הדרך יפהפיה משופעת בפרחי תורמוס כחולים סגולים ורודים ולבנים ובפרחים צהובים שנקראים ״רתמה״ בספרדית. נוסעים לאורך האגמים הכחולים. הגענו לוילה אגונסטורה, עיירה יפהפיה, נעימה, מלאה בבתים ובחנויות יפהפיות בנויות מעץ מגולף.

ישנו במלון בנוי עץ מדהים היושב על שפת נהר. המלון יפהפה. יש רבים כמוהו ועל כן איני מציין פרטים אודותיו.

למחרת יוצאים לכיוון אל- בולסון ואסקוול. נסיעה ארוכה, כ-180 ק״מ, דרך מאד יפה עד אל בולסון. בצידי הדרך הארוכה הזו מלא תורמוסים בשלל צבעים. הגענו לעיירה אל בולסון. (EL BOLSON) בעיירה שוק אומנים - לא משהו. לא הייתה סיבה להשתהות במקום יותר מידי והמשכנו לאסקוול. אחרי אל בולסון הנוף משתנה מאד. הרבה פחות ירוק, ההרים רחוקים ונוסעים על כביש 40 הכביש המפורסם שחוצה את ארגנטינה בקו ישר מהצפון ועד הדרום.. אין עיקולים. והנוף צחיח ומישורי.

הגענו לעיירה אסקוול. עיירה גדולה ודי משעממת. הכל סגור ונראה שומם. לנו בה.

יצאנו מאסקוול לכיוון הקארטרה . שוב גומעים קילומטרים ארוכים. חלק גדול מהדרך אינו סלול. נוסעים בדרך עפר. תוהים האם דרך העפר תמשיך בצ׳ילה או שהם כבר סללו כביש.. עוברים את הגבול לצ׳ילה, ואכן יש כביש סלול.. הנוף משתנה באחת ואנחנו נוסעים בתוך יער עבות. משני צדי הדרך פריחה מקסימה. בין העצים מתגלה נהר שמלווה אותנו כל הדרך בצבע כחול תורכיז מהפנט. אנחנו מגיעים לכביש מס׳ 7. שלט גדול מורה שהגענו לקארטרה. נסיעה קצרה ושוב אנחנו בדרך לא סלולה. ממשיכים לנסוע בתוך יער, יער אינסופי המלווה אותנו לאורך כל הדרך, לאורך הרי האנדים. הגענו לפוארטו פויוואפי puerto puyuhuapi

הכפרון הדי שומם הזה הוקם על ידי גרמנים ב-1940 . יש פה פארק קאולאט ובריכות חמות termas de puyuhuapi שנמצאות באזור יפהפה, ממש מומלץ, אטרקציה מפנקת מאד, כניסה עולה כ-15 דולר.

כל הבתים והבקתות מקושטים ומוארים בשלל צבעים לקראת הקריסמס הקרב. שכרנו בקתה קטנה ליומיים והדלקנו את האח בשל הצינה בחוץ.

בבוקר יצאנו לטרק בפארק קאולאט Parque Nacional Queula t

הפארק שאותו חוצה הקארטרה הוא המקום בו נמצאת אחת האטרקציות המעניינות ומוכרות של צ´ילה: הקרחון התלוי.

שעה וחצי של הליכה ואתם בתצפית על ה- ventisquero colgante הלוא הוא הקרחון התלוי, מדובר בקרחון תלוי ממצוק בגובה של כ-700 מטר. המסלול (מדהים) עובר ביער עבות רווי בצמחייה מגוונת מאד של שרכים ושיחים מיוחדים ביותר. הירידה אורכת כשעה. לנו לא שיחק המזל וערפילים כיסו את הקרחון עת הגענו לתצפית. אבל כאמור הדרך מעלה מדהימה ביופייה.

הכניסה לפארק כ 22 ק"מ דרומית לעיירה פוארטו פויוואפי.

נוסעים לקוויאק. התחנה הבאה שלנו. מרחק 250 ק״מ. נוסעים בתוך שמורת הטבע קואלט. הדרך בחלק הגדול אינה סלולה. נוסעים על דרך כורכר כבושה. הרבה עבודות תשתית שהצ׳ילאנים עושים כדי לשפר את הדרך המדהימה הזו. נוסעים בתוך נוף של יער גשם. לאורך הדרך משני צידי הדרך אגמים, פרחים בשלל צבעים, מפלים ונהרות. פסגות ההרים הגבוהים עדיין מעוטרים בשלג.

הגענו ל-קויאיקה Coyhaique

העיירה קויאיקה או בשמה השני "בירת הקראטרה" היא הדבר הכי קרוב לעיר בכל הקארטרה אוסטראל. היא מונה כ-50,000 תושבים, פה אפשר לעצור להצטייד באוכל ולעשות קצת סידורים, ההתמצאות פה קלה הכל נמצא קרוב לפלאזה דה ארמאס.

למחרת יוצאים מקויאק לכוון ריו טרנקילו. הנסיעה אורכת כשש שעות .

עוברים דרך שמורת סרו קסטילו Reserva Nacional Cerro Castillo

הנמצאת בין קויאיקה לאגם חנרל קררה. שמה ניתן על שם רכס הרי הבזלת האימתניים שבה. בשמורה יש נהרות, נחלים, מפלים, יערות אשור עצומים, קרחונים ולגונה יפהפה. נוף מרהיב.

הגענו לריו טרנקילו. Rio Tranqeilo עיירה קטנטונת על חוף האגם הענק –

אגם חנרל קררה Lago General Carrera.

לאורך החוף כמה בקתות קטנות של חברות שמוציאות טיולים למערות השיש וללגונת סאן רפאל. לגונה מלאה בקרחונים, מאד רצינו להגיע ללגונת סאן רפאל, אבל לצערנו לא יכולנו בשל מזג האוויר ומצב הים. במקום הקטן הזה הרבה קבאניוס - בקתות עץ קטנות. שכרנו אחת ושוב הדלקנו את האח מפאת הקור.

למחרת על אף גשם זרזיפי שירד יצאנו לשיט למערות השיש. חוויה נהדרת שמומלץ לעשות! לא לוותר.

בצהריים, לאחר חזרתנו מהמערות, יצאנו לדרך לכיוון צ׳ילה- צ׳יקו ובה מעבר הגבול לארגנטינה. המשכנו ללינה לפריטו מורנו. Perito Moreno עיירה קטנה על הגבול בצד הארגנטיני. עיירה משעממת, רחובות שתי וערב, מעט מסעדות, הלילה יורד בעשר וחצי.

למחרת יצאנו דרומה לכיוון אל צ׳אלטן. el chalten

כביש 40, כ 580 ק"מ, 9 שעות נסיעה. דרך עפר, ערבה אין סופית, הרים צבעוניים, עננים, קו האופק לא תמיד ברור. כבשים, ברווזים, לאמות, יענים וגוואנקות מלוות אותנו. הגוואנקה חיה נחמדה מאד, דומה לאייל המסתובבת בעדרים. הדרך שונה מהקארטרה ומיוחדת.

9 שעות של נסיעה מפרכת מסתיימות בהגעה לאל צ׳לטן. שמורת טבע מהיפות בארגנטינה. אל צ´אלטן עצמה היא עיירה זעירה (קרוב ל-350 תושבים בלבד!) שקטה ושלווה מאוד אך מושכת אליה המון מטיילים בגלל רכס

הפיץ-רוי cerro fitz roy שהוא רכס הרים מושלג ויפייפה גובהו כ-3500 מ´ ומסביבו מרחבים עצומים של צמחיה ירוקה, לגונות, קרחונים ונופים עוצרי נשימה. לטרק הפיץ רוי יוצאים באופן עצמאי מהעיירה. מסלול של כ 6 שעות לתצפית יפיפייה על הפיץ-רוי (Point Cenot), חזרה דרך לגונה Capri.

התעוררנו לבוקר גשום ורוח חזקה ולא נעימה. הפיץ ריו לא יזכה לראות את פנינו המוארות.. אנחנו בפודו לודג׳ (מומלץ מאוד),

נסענו ברכב בשמורה לאורך נהר הפיץ ריו וכמובן בתוך יער מדהים כ-20 ק״מ עד לנקודה ממנה טיפסנו מספר דקות לתצפת על הפיץ ריו ועוד איזה קרחון אחד. המראה של העמק הירוק המלא מים וצמחיה נמוכה וההרים האימתניים המושלגים עם קרחונים קטנים עוצר נשימה. ירדנו מהתצפית ונסענו לנמל הקטנטן בלגונה ויידמה לסירה שלקחה אותנו לתצפת על קצה הקרחון ויידמה (viedma). אגם ויידמה , האגם השני בגודלו באזור. צבע המים ירוק-טורקיז חלבי. טמפ׳ המים 5 מעלות. שטנו לכיוון הקרחון. ככל שהתקרבנו הרוח התחזקה. בשלב מסוים

אי אפשר היה להישאר על הסיפון בשל החשש שהרוח תתלוש אותנו ותעיף אותנו למים. קשה היה להחזיק את המצלמה. חלקי הקרחון שניתקו ממנו צפו באגם בגווני טורקיז מקסימים. נעצרנו כשני קילומטרים מהקרחון שנדמו ככמה מאות מטרים בלבד וזאת בשל גודלו הענקי (כבניין בגובה 11 קומות). השייט עצמו היה קסום גם בשל הנוף ברקע...שרשראות הרים בגווני חום וכתום שפסגותיהם המעוטרים בשלג סגרו על הקרחון משני צדדיו.

אל קאלאפטה El calafate

הדרך מאל צ׳אלטן לאל קלאפטה אורכת קצת יותר משעתיים. מידי פעם ראינו עדרי גוואנקות ואף שועל שהתקרב עד שפת הכביש והאכלנו אותו בנקניק.

אל קלאפטה. עיירה גדולה בהרבה מאל צ׳לטן, בתים בני קומה אחת מפוזרים על שטח גדול וכל זה לחופו של אגם גדול אגם ארגנטינו. העיר הקטנה שוכנת לחופה של laguna nimes . מבט אל האגם לוכד הרבה עופות מים ביניהם פלמינגו עם כנפיים ורודות. מזכיר את הפלמנגו שפגשנו בסלאר בבוליביה. שכרנו בקתה ל-2 לילות וקנינו מצרכים בסופרמרקט. למחרת נסענו לפוריטו מורנו perito moreno הקרחון המתנפץ הנמצא בפארק parque nacional los glaciars.

למרות התמונות שראינו של הקרחון , שום דבר לא יכול לעצור את העתק הנשימה כשעומדים מולו. זהו קרחון עצום ממדים, גובהו מעל ל-50 מטר (מעל פני המים,

כ 180 מ' מתחת לפני המים), אורכו 14 ק"מ, שטחו כ 257 קמ"ר. הוא נחשב לאחד היחידים בעולם שעדיין גדל ונוצרת בו תופעה של התנתקות גושי קרח עצומים הנופלים מהקרחון למים. מרשים מאד, כשמידי פעם נופלים גושי קרח בשאון עצום למים. עומדים על המרפסת , מתבוננים בקרחון ומחכים לראות איך גושי קרח נופלים למים ויוצרים גלי ענק באגם. לאחר כשלוש שעות של התבוננות בקרחון מזוויות שונות יצאנו למיני טרק על הקרחון. תחילה שייט על מי האגם ואז יורדים לצד הקרחון עוברים דרך יער גשם קצר למקום ממנו מתחילים לטפס על הקרחון. נועלים לנו נעלי הליכה מותאמים להליכה על הקרחון ועם קבוצה של עוד 15 איש ומדריכה מתחילים לטפס על הקרחון. הקרחון עשיר בצורות, גבעות, בורות מערות, נקיקים... עומדים משתאים נוכח היופי העשיר הזה וצבעי הלבן-כחול- של הקרחון.

יום שלישי בקלפאטה- אחרי ארוחת בוקר

פתחנו בפיקניק ביער ואחר כך הלכנו ל“מוזיאון הקרח הפטגוני” (הנקרא בספרדית Glaciarium) הנמצא בסמוך לעיירה. חוויה מרתקת על קרחונים כתופעה, דרך היווצרותם, התפתחותם, גילויים, חקירתם והשוני ביניהם. דרך הצגת הנושא מגוונת ומרתקת - מייצגים, סרטי תלת- מימד, מוצגים. ההתבוננות על הקרחונים מאפשרת מטאפורית את ההתבוננות בחיים וברבגוניות הרבה שלהם. ובהשתנות המתמדת שלהם.

למחרת נסענו לפוארטו נטאלס ((puerto natales) כ- 240 ק״מ. עיירה גדולה ואפרורית על שפת פיורד יפה. כאן ישנו בלוג׳ מקסים מול האגם. למחרת ממשיכים

לפואנטה ארנס – 250 ק"מ מהעיר הדרומית ביותר של צ׳ילה. העיר משעממת להפליא, שום ייחוד פרט לעובדה שמכאן אנחנו יוצאים מחר בבוקר לאי מגדלנה עליה מושבה ענקית של פינגווינים. היציאה למחרת בשש וחצי בבוקר, אנחנו מתייצבים לשייט שאורך כשעה. באי כ-150,000 פינגווינים, כולם מאותו הזן , ובאי המון מחילות שהם בונים לעצמם לקינון. החוויה מיוחדת ושוב מקבל חיזוק לעוצמת החוויה בטבע מול צפייה בגן חיות.

משם ממשיכים בשייט לאי מרתה לראות כלבי ים ואריות ים. כאן הסירה עוגנת די רחוק מהאי וקשה לראות אותם בברור. חוזרים לפואנטה ארנס.

למחרת...חוזרים לפוארטו נטאלס ומשם לתחנה הכמעט אחרונה שלנו במסע- לטורס דל פיינה.

הפארק הלאומי טורס דל פאינה ( torres del paine )

נחשב לאחת האטרקציות החשובות ביותר ביבשת דרום אמריקה והפופולרית ביותר בצ´ילה. הפארק מהווה את סיומה הדרמתי של שרשרת ההרים האנדית שמסתיימת בשלושה עמודי גרניט עצומים ומרהיבים, הנקראים הטורוסים. העונה הפופולרית היא בין נובמבר לפברואר. יש לציין כי המקום מלא במטיילים בחודשים אלו ולכן חשוב להזמין לינה ככל שאפשר מוקדם.

עם הגעתכם למרכז המבקרים יש לבדוק את תנאי מזג האוויר ההפכפך באזור ולבחור את היום הטוב ביותר עם הרוח החלשה ביותר לטיפוס. (ניתן לקבל במקום מפות והמלצות מצויינות על מסלולי טיול רגליים וממונעים בשמורה) .

נסענו לשמורת הטורסים במזג אויר בהיר. השמים כמעט נקיים מעננים ומרחוק נראו ההרים המושלגים של השמורה. ככל שמתקרבים לשמורה הנוף נעשה דרמטי ויפה יותר. הגענו למלון הוטל קבאנייס דל פיינה (מומלץ ביותר). ממוקם על גדת נהר הסרנו. הנהר במקום הזה מתפתל ומסתעף ליובלים קטנים והמראה מדהים ביופיו. מרגש לראות את רכס ההרים הגבוה והמושלג. הטבע במלוא עוצמתו. לאחר לילה של שינה טובה החלטנו לשוט אל הקרחון הנשפך לאגם גריי. הגענו למלון על שפת האגם , שם קנינו את הכרטיסים לשייט. המלון עצמו מהמם ביופיו. הולכים כ-45 דקות בתוך יער גשם לכיוון האגם אל נקודת האיסוף לשייט. אח״כ חוצים אזור חולי רחב וארוך שהיה ככל הנראה פעם אגם. האגם גריי מלא בקרחונים קטנים שניתקו מהקרחון הגדול. ככל שמתקרבים אל הקרחון הרוח חזקה יותר וקרה מאד. הקרחון עוצמתי , עם נקיקים כחולים. יופי שקשה לתאר. גם כאן החלק העליון של הקרחון נראה מהאגם כמו קצפת על עוגה, ועליה פרורי שוקולד. בערב חוזרים למלון ..

היום השני בפארק מוקדש לתצפיות. מזג האוויר שמשי אבל עם רוח חזקה שלא מאפשרת לצאת לטרק של הטורסים. (90 קמ״ש מהירות הרוח). נוסעים לכיוון הטורסים. מתקרבים מאד לרכס ההרים העצום והמיוחד הזה. בדרך נוסעים לצד נהר המקבל את מימיו מהקרחונים וצבעו טורקיז, עוברים ליד אגמי טורקיז, הצבע משכר ומהפנט כאחד. מגיעים ללאגו אזול, אגם שצבעו כחול עמוק, פותחים שולחן פיקניק. ממשיכים בנסיעה לכיוון טרק קטן שהומלץ לנו, בדרך פוגשים עדרים גדולים של גוואנקות. מחר יוצאים לטרק של הטורסים.

ואכן קמנו לבוקר אביבי. הרוח נשבה אבל לא כמו ביום הקודם. יצאנו לטרק.

עשינו את המסלול בן יום אחד (כ 9 שעות), עולים לפסגה לתצפית על הטורוסים (השביל מתחיל ליד Hosteria Los Torres).

הופתענו מכמות המטיילים שהגיעו לאותו הטרק. התחלנו לטפס. ההתחלה מתונה, הדרך יפה, מידי פעם הסתובבנו לראות את הנוף מלמעלה. וככל שעלינו התגלו לעיננו נופים מדהימים.

מידי פעם היו משבי רוח חזקים עד כדי עצירת הטיפוס. הרוחות ככלל באזורי פטגוניה מאופיינים בפרץ עוצמתי של רוח, משב פתאומי חזק ומבהיל ולאחר כמה דקות הוא נרגע מאוד עד למשב הבא. ישנם גם ימים של סערת רוח המשתוללת ברציפות ואז הכי נכון להתכנס בחדר. כאן, בדרך לתצפית, הרוח הכתה בנו ואיימה להשליך אותנו לתהום שלרגלינו. היו שניות אחדות מפחידות אך חיכינו שהרוח תירגע מעט ואכן יכולנו להמשיך. הגענו למקום גבוה על ההר, מצד ימין תהום עמוקה של כ - 100 מטר ומצד שני ההר.

הטיפוס קשה אך בהחלט סביר לבעלי כושר בינוני כמוני. חלקו הגדול בתוך יער יפהפה. הטורסים במלא יופיים ועוצמתם התגלו רק כשהגענו למעלה. חוויה מאד מאוד מיוחדת. למרגלות הטורסים האגם בצבע טורקיז מהמם. שלשת עמודי גרניט בצבעים של חום בהיר וכהה יותר מחוברים שלושתם אל בסיס רחב יותר עליו יש שלג או קרחון קטן. יפה שאין מלה או תמונה שיכולה להעביר את מלוא החוויה.

כ- 4.5 שעות לכל כיוון לקח לנו בהליכה מתונה עם עצירות אחדות קצרות.

למחרת חזרנו לקלפאטה ומשם בדרך ארוכה הביתה.

כמה הערות לסיום:

• השילוט בקארטרה אוסטראל סביר אך בכמה מקומות דל ואף חסר. אז השתמשתי במפות אופ-ליין שהורדתי דרך האפליקציה MAPS .
• ברוב היישובים ומקומות הלינה היה WIFI בעוצמות משתנות.
• לא הייתה בעיית מילוי דלק. הקפדנו למלא כל אימת שפגשנו תחנה בקטעים הארוכים והשוממים של הקראטרה.
• אין בעיה בהעברת מזון כלשהו במעברי הגבול פרט כאמור לירקות ופירות.
• דאגו למספיק דפים ריקים בדרכון כיוון שבכל מעבר גבול חותמים ויש מספר מעברים כאלה.
• לאורך החודש בדרום היבשת חווינו ביתר עוז את השפעת הסייסטה במיוחד בכפרים ובעיירות הקטנות. זאת בנוסף לאינספור חגי קדושים...קחו זאת בחשבון (הכל סגור).

בברכת נסיעה טובה,

מרום מאיר.