עוזבים את מעבר הגבול Penas Blancas ויוצאים לכיוון ריו סלסטה (Rio Celeste).

‪הדרך יפיפיה. כפרים, מטעים, והרבה ירוק בעיניים. עוד מהארץ, כשחיפשנו מקום לינה באזור הבנו שזו משימה לא פשוטה. לא קל למצא מקום לינה הולם בפאתי השמורה. האפשרויות נעות בין 'יקר מאד' ל'ג'יפה'. לנסוע עד 'לה פורטונה' נשמע לנו רחוק מידי

בסוף הוזמן מקום בחווה בשם Villa Celeste Katira. 

בשעות אחה"צ מגיעים לכפר הנמצא בפאתי השמורה ומתחילים לחפש את החווה. בשלב זה הוויז מאבד את דעתו. גם לו יש את הגבולות שלו. וכך לא נותרה ברירה ואנחנו שולפים את הספרדית העלגת שברשותנו ומתחילים לשאול מקומיים לגבי המיקום. כל אחד שולח אותנו למקום אחר. במשך שעה עושים סיבובים, חוזרים ונוסעים ומנסים שבילים קטנים בשטח. המזל הגדול היה שהגענו עוד בשעות אור. אם היינו מגיעים בחשכה אין שום סיכוי שהיינו מוצאים את המקום. בסוף מוצאים מקומי שמכיר את החווה ומכוון אותנו. 5 דקות של נסיעה בשטח בשביל צדדי ונחבא, והנה הגענו.

באתר של בוקינג מופיעות בקתות עץ בלב הג'ונגל על שפת הנהר השוצף. אך תמונות לחוד ומציאות לחוד. המקום, איך לומר, ידע ימים טובים יותר. הג'ונגל אכן שם, וכך גם הנהר. הבקתות הן יותר 4 דיקטים המחוברים זה לזה. מחוברים לעת עתה. בין הדיקטים רווחים גדולים כדי לא להקשות על החרקים ושאר תושבי המקום להכנס לחדר ולבקר את המתארחים המבוהלים. עכבישים בגודל יד, זוחלים ושאר חרקים מעניינים מסתובבים באין מפריע בחדר ומחוצה לו. רשתות כמובן שאין. אנחנו האורחים היחידים במקום. הערב יורד. חושך מצרים בכל המתחם. כל צעד על השביל מלחיץ. מתפלל שלא תדרוך על איזה ייצור עם ארס... של מי היה הרעיון לישון בג'ונגל...?? בשלב מסויים התלבטנו אם לישון בתוך הבקתה או לארגן לנו חדר חלופי בתוך הרכב... בסוף מכסים את כל הגוף, כולל הראש בשמיכה, ומקווים שלא נמות מחנק ושנתעורר בבוקר בחתיכה אחת. את האור כמובן לא מעזים לכבות. בבוקר מתעוררים וצוחקים על הלילה החוויתי שעברנו. שחק מספרים שאמנם קיבלנו חדר עם 6 מיטות אך מצאו את עצמם מצטופפים ב2 מיטות... לא מאמינים ששילמנו 100$ למשפחה על הדרעק הזה. יאמר לזכות המקום, שבעלי המקום הם אנשים חמים ואדיבים בצורה יוצאת דופן, מה גם שהמטבח העומד לרשות המטיילים מאובזר ונקי. חבל רק שלא המשיכו עם הניקיון והאבזור גם לכיוון החדרים...

וכמאמר הפתגם האל מותי – צרות מגיעות בצרורות, הגשם שהתחיל בלילה הולך ומתחזק מדקה לדקה. מחכים שיפסק אבל זה לא קורה. בסביבות 10 מחליטים שאין טעם לבזבז את היום ויוצאים לכיוון הכניסה לשמורה. אם לילה בג'ונגל לא שבר אותנו, הגשם בטח לא ישבור אותנו. חצי שעה של נסיעה בשטח והגענו. מחנים את הרכב ויוצאים בגשם לכיוון הכניסה. אחרי התלבטות נוספת והצבעה, רוכשים מעילי גשם ב2$ לחתיכה ונכנסים לשמורה. השמורה מאד יפה, צעידה בלב הג'ונגל. כ45 דקות הליכה מביאות אותנו למפל הראשון. מפל מרשים ומים בצבע טורקיז מושלם. השחיה בשמורה אסורה. בשלב מסויים הגשם שוב מתחיל. מחליטים לחזור ולא להמשיך לנקודות האחרות. יוצאים מהשמורה ונוסעים ללה פורטונה.

לה פורטונה עיירת מטיילים מדליקה השוכנת למרגלות הר הגעש ארנל הנראה מכל פינה בעיירה. אזור מקסים וירוק. בעיירה לנים בהוסטל 'באקפאקרס', תמורת 270 שח ללילה לחדר עם 2 מיטות זוגיות. חצר נעימה, מטבח נח לבישול עצמי ומיקום טוב במרכז העיירה. סה"כ תמורה בהחלט שווה למחיר.

HOSTEL BACKPACKERS

מורידים ציוד מהאוטו והולכים לקבלה, שם מסבירים לנו על האפשרויות העומדות בפני מי שחשקה נפשו במעיינות החמים המפורסמים. האופציה של ה'ביוקר' היא מעיינות Tabacon שעלותם כ70 $ לאדם. בקבלה דווקא המליצו על BALDI , שגם זול יותר וגם מתאים יותר לילדים. החלטנו ללכת על זה ושילמנו 40$ למבוגר ו20$ לילד. מגיעים אחה"צ, מקום מקסים ומטופח. מגוון גדול של בריכות. בכל בריכה מצויין חום המים וגובה המים. מתחם לילדים הכולל מגוון מגלשות שוות ללא טורים בכלל! המחיר כולל ארוחת ערב מפנקת עם בופה עשיר. והכל למרגלות הר הגעש המתנשא במלוא הדרו מעלינו. תהינו ביננו שאם ככה נראה המקום הזול יותר מה קורה במקום של ה'ביוקר'...? המקום נסגר ב22:00. כיף גדול לשבת במים בשעת חשיכה כשהבריכות מוארות וכמעט לגמרי ריקות מאנשים. חוויה מהנה מאד לכולם. חוזרים עייפים ומאד מרוצים מיום עם הספק יפה. ראוי לציין שמבחינת הילדים קיים קונצנזוס מוחלט ששני הדברים הכי שווים שעשינו בטיול הם הקנופי (אומגות) ו- BALDI

למחרת הולכים למפלים. שמורה יפה ונעימה, שבילים מסודרים כיאה לקוסטה ריקה, הכוללים גישה עד למפלים. אחרי ירידה של כמה מאות מדרגות מגיעים לתחתית הערוץ שם ניתן לשחות. מקום מקסים. סה”כ טיול רגלי נהדר של כשעתיים שלוש.

על רקע נופיו היפים של הר הגעש ארנל

הילדים לא מפסיקים לחפור שהם רוצים לחזור למעיינות החמים. קראנו בכמה מקומות שיש גישה חינמית לחלקים בנהר החם. החלטנו ללכת לחפש. שואלים ומכווינים אותנו. יורדים ורואים הרבה אנשים יושבים בנהר בין המפלים הקטנים ונהנים מהג'קוזי של הטבע. הצטרפנו בשמחה. הנאה צרופה.

חוזרים בערב ללה פורטונה ועושים סיבוב שופינג של מזכרות. הרבה חנויות, כולן מוכרות פחות או יותר את אותה סחורה. תיירותי אבל נחמד.

יום חמישי בבוקר, קמים ליום של נסיעה ארוכה. הנסיעה הכי ארוכה בטיול. היום הולכים לחצות את כל קוסטה ריקה עד לקאוויטה שממוקמת בחופים הקריביים, לא רחוק מהגבול עם פנמה. יוצאים ב6.30 בבוקר. התכוננו ל8 שעות נסיעה, בסוף הופתענו והגענו ליעדנו בפחות מ6 שעות נסיעה. מגיעים בצהריים אל עיירת החוף הקטנה והשלווה. הזמנו לילה ב Nirvana by the sea. המקום מקסים, נעים וביתי. זוג פנסיונרים מפורטוגל שפתחו בית הארחה. הם גרים במקום ומשכירים חדרים. חדר ל4 תמורת 313 שח. מיקום טוב. הבעיה היחידה שבעל הבית לא ממש סבלני לילדים. ברגע שהם ראו שאנחנו נכנסים עם 5 ילדים הצבע ירד להם מהפנים. בהמשך בעל הבית הירבה להעיר לילדים ונתן הרגשה לא ממש נוחה. התמקמנו ויצאנו לשמורת קאוויטה. שמורת טבע שממוקמת על חוף הים במרחק 15 דקות הליכה מהקאסה בה התארחנו. בשמורה חופים יפים וג'ונגל שמגיע ממש עד למים. בצמרות העצים ניתן לראות קופים מקפצים מעץ לעץ ועצלנים נחים בעצלתיים בין הענפים. מקום שקט ומקסים. אחרי צעידה ושחיה חזרנו לקאסה. בינתיים נציג של חברת ההשכרה הגיע לקאוויטה, אסף את הרכב והחזירו לסן חוזה.

הפארק הלאומי קאוויטה

למחרת מזמינים מונית ונוסעים כשעת נסיעה לגבול פנמה. מעבר הגבול עובר צ'יק צ'ק. אין בכלל אנשים. הפקידים מאד נחמדים וידידותיים ואף מפנקים אותנו בכמה מילים בעברית שלמדו. תוך שעה אנחנו כבר בצד הפנמי. תופסים מונית שירות לאלמירנטה (Almirante) ממנה יוצאות סירות לבוקאס דל טורו. לאחר שעת נסיעה מגיעים אל הרציף ורוכשים כרטיסים לסירה. חצי שעת שיט בנופי ים מהממים והגענו. מתמקמים במלון וצועדים לבית חב"ד המקומי להתפנק על מנת פלאפל ולסגור דרכם טיול ליום שלמחרת.

בשלושת הלילות הבאים אנחנו ישנים בבוקאס עצמה. עיירה קטנה בה מרוכזים מלונות/ מסעדות/ חנויות. החופים היפים אמנם לא פה, אבל עדיין האווירה והמקום קסומים. סופ"ש הגיע, וביום ראשון חל פורים, ארוחות שבת וקריאת מגילה מתוכננים בבית חב"ד הנמצאים כמה דקות הליכה מהמלון. ישנים ב Gran Hotel Bahia תמורת 510 שח ללילה מקבלים חדר עם 2 מיטות זוגיות. המחירים בבוקאס הם יקרים יותר משאר הטיול.

בשישי בבוקר נוסעים לשיט / טיול בין האיים המרהיבים. הטיול כולל שייט ברחבי הארכיפלג המדהים, שנורקלים, שחיה, צופים בדולפינים בטבע שוחים לידנו, ובכוכבי ים שנראים מבעד למים הצלולים. מדהים מדהים מדהים.

חוזרים רגע לפני שבת. שבת מעבירים ברוגע בשיטוטים בעיירה ובבית חב"ד באווירה פורימית. במוצ"ש קריאת מגילה ומסיבת פורים. כל הישראלים מתקבצים ב2 החנויות בעיירה שמוכרות תחפושות ומרוקנים את החנות לתדהמתם של המוכרים ההמומים.

חוגגים פורים בבית חב”ד 

למחרת תופסים מונית ברחוב ומבקשים מהנהג לקחת אותנו לאחד החופים הצפוניים באי. נסיעה של 10 דקות מביאה אותנו לחוף פקי פוינט. החוף סלעי וקשה לשחיה אך המקום מקסים, יושבים בנחת במסעדה בחוף, ונהנים מסמודי בננה מתחת לעצי הדקל…

בצהריים חוזרים לבוקאס ומתייצבים על אחד הרציפים בשעה ובמקום שנקבעו מראש, וממתינים לסירה שתאסוף אותנו לוילה שהזמנו ל2 הלילות הקרובים.

מחכים ברציף לסירה שתיקח אותנו לוילה

הוילה, בית עץ על המים, ממוקמת כ30 דקות שיט מהאי המרכזי. המקום יקר. 2000 שח ללילה (לכולנו). אך ברגע שראינו את התמונות באתר ידענו שעל זה אי אפשר לוותר. והוחלט כי בסוף הטיול, מגיע לנו להתפנק 2 לילות.

הסירה מגיעה ומפליגים בין האיים הרבים והיפים. לאחר חצי שעה מזהים מרחוק את הבית על המים. הסירה עוצרת צמוד לבית ומורידה אותנו ישירות במרפסת.

ושוב, מתעלפים. הבית, בין שני קומות, כולו על המים. כל חדר וכל חלון פונה לים הקריבי. הוילה מצויידת בכל מה שרק אפשר לבקש, ממטבח חדיש ומאובזר עם מכשירי חשמל רבים, ועד לפרטים הקטנים כגון בקבוקים של קרם שיזוף, ספריי יתושים, פנסים וכו'. על פי הוראות בעלת הבית הצטיידנו לפני כן במזון מכיוון שאין שום דבר בסביבה. בדידות מזהרת. אין נפש חיה באזור.

לבית מסופח שטח גדול של מס' דונמים השייכים לבית ולאורחיו. בשטח היבשתי, בתוך הג'ונגל, ממוקמים ביתנים של ציוד העומד לרשות האורחים. שנורקלים וסנפירים בכל המידות, מזרני ים, חכות, קייאקים, סאפים, סירת מנוע. מ ט ו ר ף. כ5 דקות הליכה נוספות מביאות אותנו לסולם שבקצהו בית עץ הממוקם על אחת הצמרות. בפנים חדר זוגי מפנק. מפתה, אבל החוויה בג'ונגל הספיקה לנו. מעדיפים בית אמיתי.

אנחנו נמצאים על אי שנקרא סן כריסטובל. אנשים בעלי ממון רוכשים חלקות פרטיות בגן העדן הזה ובונים עליהם את בתי הנופש שלהם. שוניות אלמוגים נמצאים ממש מתחת לבית. קיפודי הים מקשים על השחייה במים. עושים קאייקים, סאפ, שנירקולים, מזרוני ים, וסתם ספר מול הנוף עוצר הנשימה.

מכל חלון נשקף הים. כולל החלון שמתחת לשולחן הסלון...

נהנים מכל רגע בידיעה שללא ספק זה מקום חד פעמי. אחרי 2 לילות, מגיעה הסירה לאסוף אותנו בחזרה לציוויליזציה. בבוקר מתחיל גשם. מודעים היטב למזלנו הטוב. רק 2 ימים גשומים במהלך כל הטיול. אין לנו על מה להתלונן. הסירה מגיעה, יוצאים בחזרה לבוקאס דל טורו. הגשם מתחזק עוד ועוד. לא יאומן עד כמה חצי שעה יכולה להיות ארוכככככה. חלקנו התכסינו בשקית זבל שלקחנו מהוילה. השאר הגיעו סחוטים לגמרי לחוף. יורדים לרציף בגשם, ולא מאמינים שהגיעה שעת פרידה. ככה פתאום. באמצע הסערה. מתחבקים חיבוק אחרון ורטוב, תמונת סיום וכל משפחה מתחילה את הדרך שלה לכיוון הבית.

תמונת פרידה

שחק חוצים את הגבול בחזרה לקוסטה ריקה לקראת הטיסה לארץ שתצא מחר בערב מסן חוזה. אנחנו הולכים להפרד מבית חב"ד ואח"כ לוקחים מונית לנסיעה של 500 מטר לשדה התעופה הקטנטן והמשעשע באי. השדה נראה יותר כמו תחנת אוטובוס, אבל הוא חוסך לנו 10 שעות נסיעה לפנמה סיטי. את כרטיסי הטיסה לטיסה זו רכשנו שבוע קודם דרך kayak בעלות של 120$ לכרטיס. לא זול אבל גם חוסך נסיעת לילה ארוכה באוטובוס וגם מאפשר לנו יום טיול בפנמה סיטי. שעה טיסה ומגיעים אחה"צ לפנמה סיטי.

עיר מפתיעה. הרגשה שהגענו לארה"ב, עיר מערבית, גורדי שחקים, מלונות פאר, עיר מאד יפה ומטופחת. לא יאומן שהבוקר עוד היינו בבדידות מזהרת על אי בודד. מעברים חדים.

לנים בBest Western Plus Panama Zen Hotel המצויין. 420 שח לחדר משפחתי כולל ארוחת בוקר שווה.

Best Western Plus Panama Zen Hotel

יש לנו 24 שעות להעביר פה. בדיעבד הסתבר שזה לא מספיק. סיבוב בעיר העתיקה והיפה, ואז התענגות על שניצל והמבורגרים באחת מהמסעדות הכשרות הרבות שיש לעיר להציע. (בפנמה סיטי קהילה גדולה של יהודים, והרבה מהם דתיים). למחרת סיבוב בקניונים השווים והזולים של העיר. לתעלת פנמה לא הספקנו להגיע. באופן כללי העיר השאירה לנו טעם של עוד. כמו גם פנמה כולה. אין ספק, אנחנו עוד נשוב...