מסע משפחתי מורחב לדרום אפריקה

בפסח 2016 יצאנו לטיול לדרום אפריקה. היינו 12 אנשים שכללו שתי משפחות ושתי סבתות. סה"כ 6 מבוגרים ו 6 ילדים בגילאי 5, 7, 9, 11, 13, 16.

קצת מידע:

דרום אפריקה היא ארץ מדהימה. יפיפייה, קלה לטיול, זולה מאוד, ועם אנשים נחמדים. יש בה מכל וכל, וכל מטייל ימצא בה פנינה אחרת – נופים עוצרי נשימה, אוכל מצוין, פעילויות אקסטרים, אטרקציות לילדים, טבע פראי, תרבות והיסטוריה מעניינים, טרקים, חיי עיר תוססים, מלונות בכל הרמות – מגסט-האוסים פשוטים ועד לאחוזות פאר, וכמובן – הדובדבן שבקצפת – הספארי.

הטיול תוכנן והוזמן כחצי שנה מראש. לאחר לבטים רבים, החלטנו לטוס עם אתיופיאן אייר. היו חששות, אך לבסוף המחיר הכריע. הטיסה באתיופיאן, לעומת אל-על, הייתה ארוכה יותר (23 שעות לעומת 14 שעות), אולם עלתה כ 600$ לכל נוסע, לעומת 1200$ באל על (דהיינו 7,200$ הפרש לכל הקבוצה).

המסלול הכללי שתכננו היה טיסה לקיייפטאון, בה נשהה 3 ימים, וניסע בנתיב הגנים כ 5 ימים עד לפורט אליזבת. משם ניקח טיסה לסקוקוזה (מחנה בקרוגר פארק) לספארי של 5 ימים, ואז בטיסה חזרה לארץ.

הזמנו מלונות דרך אתרי האינטרנט השונים (booking, hotels), וגם דרך מלני (africaaw@mweb.co.za). השירות שלה טוב מאוד, ולמעט אכזבה מסוימת אחת (בסוולנדם), היינו מאוד מרוצים מההצעות שלה ומהמחירים.

ולטיול עצמו:

הגענו לשדה התעופה בבוקר הטיסה. ידענו שצריך תעודות לידה לילדים (הייתה משפחה לפנינו שלא ידעה שצריך, ולא נתנו להם לעלות על הטיסה, הם נאלצו לדחות את הטיסה ליום אחר). מה שלא ידענו זה שאם שני ההורים של הילדים לא טסים איתם- יש צורך באישור נוטריוני! כפיר הגיע עם שני ילדים, ללא אימם, והביא אתו אישור חתום המאשר לו להוציא את הילדים מהארץ, אבל זה לא הספיק. מסתבר שמשטרת הגבולות בדרום אפריקה דורשת אישור נוטריוני באנגלית. סירבו להעלות אותם על הטיסה, והם נדרשו לחזור להביא אישור, ולעלות על טיסה בערב, בעלות של 375$ לנוסע. בסופו של דבר, בדרך לא דרך הומצא אישור ונשלח במייל למנהל אתיופיאן אייר בארץ, וכפיר נדרש לחתום על הסכם שאם האישור במייל לא תופס בדרום אפריקה, הוא מסיר כל אחריות מאתיופיאן אייר, סופג את הקנס, וקונה בכספו כרטיס חזרה לארץ. ממש ברגע האחרון הם הספיקו לעלות לטיסה.

למרות חששותינו, הטיסה הייתה בסיידר גמור, מטוס חדש יחסית, אוכל סביר, ושירות נעים. וכעבור 4.5 שעות נחתנו באדיס אבבא. שם תוכננה המתנה של 9 שעות.

כשירדנו מהמטוס קיבלנו ואוצ'ר לסיור מודרך וארוחת ערב כמתנה מאתיופיאן אייר כדי להעביר את הזמן (בניגוד למה שנכתב רבות בטיפים, אין צורך בויזה). לקח שעה וחצי עד שמצאנו את המדריך (אף אחד לא יודע כלום, כל אחד מפנה אותך לאדם אחר, ונראה כאילו אנחנו האנשים הראשונים שיוצאים לסיור בעיר). בסופו של דבר, עלינו על ואן, ונסענו ברחבי העיר הפקוקה.

עברנו ליד הארמון (אותו אסור לצלם) לכוון המוזיאון. העיר מלוכלכת ומכוערת מאוד. חסרת ייחוד ואופי. המוזיאון – שהוא גולת הכותרת של העיר היה מלוכלך, מרופט, וחשוך ונראה די עגמומי.

משם נסענו למסעדת תיירים, קיבלנו מנות אתיופיות אופייניות (חלקינו אהבנו, רובנו לא), וצפינו בהופעת נגנים מקומית. חזרנו לשדה התעופה כ 3 שעות לפני הטיסה. השדה חדש, אך קטן מלהכיל את מספר הנוסעים שבו. התורים ארוכים ואיטיים, מאוד מאוד צפוף ואין מספיק מקומות ישיבה. ישנם 2 בתי קפה עם תור של מעל חצי שעה. חשבנו שאם כך נראה הטרמינל, עדיף להיכנס לגייט. אבל גילינו שאחרי שעוברים את הביטחון (וזורקים את בקבוקי המים) ונכנסים לגייט, יש אמנם כיסאות אך אין שום חנות או מכונת שתיה או ברזייה, ולחזור אחורה כבר אי אפשר. חיכינו צמאים ועייפים לטיסה. לסיכום ההמתנה באדיס הייתה החלק הקשה ביותר בטיול כולו.

קייפטאון בזריחה – מבט מהמטוס

הטיסה הבאה (5.5 שעות) יצאה כמתוכנן ב 23:30, ועברה על כולנו בשינה. נחתנו ביוהנסבורג, ונשארנו במטוס כשעה עד שירדו רוב הנוסעים בטיסה. התפרשנו על שורות שלמות, והמשכנו לישון גם בטיסה עד לקייפטאון.

נתחנו בקייפטאון בשעה 07:30 בבוקר ליום שמשי וחמים. השדה נעים ויעיל מאוד (במיוחד אחרי החוויות בשדה של אדיס). מיד ביציאה יש חנות של וודקום, שם קנינו כרטיסי סים עם 60 דקות שיחה ו 3 גיגה דאטה – שהספיק בדיוק לנסיעה, כולל שימוש נרחב באינטרנט לאורך היום. (במחיר של בערך 100 ₪ לכרטיס), והלכנו לאסוף את הרכבים ששכרנו. הכל תקתק, בדקנו, צילמנו, חתמנו, שילמנו (כ 530$ לרכב גדול של 8 נוסעים ל 8 ימים), ויצאנו לדרכינו תוך שאנחנו מנסים לא לשכוח בכל פניה או כיכר שהנהיגה פה היא בצד שמאל. ביום שמשי זה, מכל מקום רואים את הר השולחן הניצב בגאון ומשקיף על קיייפטואן כולה.


 נסענו למלון Winchester Mansions Hotel שהוזמן מראש. מלון קטן ומקסים על הטיילת של קייפטאון. בבניין עתיק לשימור עם פטיו פנימי ומלא קסם. (96$ ללילה לחדר זוגי כולל ארוחת בוקר).

שמנו את המזוודות בחדרים ויצאנו לחפש ארוחת בוקר. נכנסנו למסעדה הראשונה שמצאנו, על הטיילת ממש קרוב למלון. המסעדה התגלתה כפנינה של ממש עם אוכל מצוין, מלאה בצעירים, ואווירה נחמדה. איזה שיפור לעומת הארוחה באדיס….

קראתי בטיפים רבים, שהר השולחן מעונן רוב השנה, ושאם תופסים אותו ביום טוב, לא חושבים פעמיים, ועולים עליו. היה יום מקסים, ללא ענן אחד בשמים ולכן, החלטנו שהיות ועדיין מוקדם בבוקר, ועכשיו אכלנו ארוחה טובה, ניסע להר השולחן. שמנו בווייז, (עובד מעולה בדרא"פ) ויצאנו לדרך. הנסיעה אורכת קצת פחות מחצי שעה. הדרך מקסימה ועברת בשכונות היוקרה של קייפטואן. הכביש מתעקל במעלה ההר, כאשר לצדיו ניצבים בתים מפוארים באדריכלות מעניינית שמוציאה את המיטב מהטופוגרפיה התלולה והנוף הנשקף מחלונות הבתים.

הגענו להר השולחן, והתלבטנו אם לעלות ברכבל או ברגל. ניגשנו לתחנת המידע ושם נאמר לנו שהעלייה ברגל אורכת בין שעה לשעתיים. אחרי יום שלם של ישיבה במטוס ובשדות תעופה רצינו לחלץ עצמות, והחלטנו לעלות ברגל ולרדת ברכבל. אקצר את הסיפור, ואגיע לסופו - בקבוצה בה משרע הגילאים הוא 5-69 העלייה ארכה 4 שעות. הגענו לטיפוס לגמרי לא ערוכים לטיול כל כך קשה. היינו עדיין בבגדי הטיסה שלנו (כולנו בג'ינס וחולצות שחורות), ללא כובעים או קרם הגנה, עם שלושה ליטר מים ל 12 איש, וכמובן ללא אוכל.

פרחים בהר שולחן

מסדירים נשימה בסוף הטיפוס – איזה נוף

הצעירים שעטו קדימה, אבל לגילאי הקצה היה קשה. מסלול יפיפה, אך מאתגר מאוד. המון פרחים בדרך (למרות שעכשיו סתיו). על הר השולחן יש 22,000 סוגי צמחים שונים. בפסגה יש נוף היקפי של קייפטאון, של העננים מתחתינו ושל שני האוקיאנוסים. הסיפוק הוא כמובן עצום כשמגיעים לפסגה, אך הדרך קשה.

כשהגענו לפסגה, העננים החלו לטפס למעלה, ובדיוק הספקנו להתפעל מהנוף ולצלם לפני שנהיה קר מידי וירדנו ברכבל. הרכבל מסתובב 360 מעלות בדרכו למטה, (כ 30 שקלים לאדם לכוון). המוכרת אמרה שהדרך אורכת 4 דקות, או פחות. שאלתי אותה במה זה תלוי, והיא אמרה (בשיא הרצינות) "במהירות".

ירדנו מהר השולחן מותשים, וחזרנו לנוח במלון, עם בירה במרפסת לאור השקיעה.

בערב, חלקינו (מי שלא נרדם) נסענו ל V&A Waterfront, שהוא אזור הבילויים של קייפטאון בנמל. די התאכזבנו. המקום הוא פשוט קניון גדול מאוד על המים - שילוב של נמל תל אביב והטיילת של אילת. חיפשנו את מסעדת Ocean Basket (רשת מסעדות של מאכלי ים) שהומלצה בטיפים - אך גם ממנה התאכזבנו. כל האוכל מטוגן, והסושי (שומו שמיים) מגיע מרוח במיונז!

את יומניו השני בקייפטאון התחלנו בסיור שהוזמן מראש לשכונת השחורים Langa. זוהי שכונה במרכז קייפטאון אליה העבירו את רוב תושבי בעיר השחורים בתחילת המאה הקודמת. המדריך, שהוא בן השכונה, לקח אותנו תחילה למרכז הקהילתי, שם קיבלנו הסברים על עבודות היד שהם מכינים ומוכרים לתיירים. זה פחות עניין אותנו, אנחנו יותר התעניינו לראות איך חיים האנשים ולשמוע את סיפור השכונה. משם המשכנו לטייל ברגל בעיר. ראינו המון קבוצות של תיירים, וההרגשה בטוחה לחלוטין.

שכונת הפחונים של “לנגה”, וקניה ב”מכולת כספת” בשכונה

המקום צפוף, ומלוכלך אך מלא חיים. יש שם שכונות של פחונים, שכונות של שיכונים, שכונות של מכולות (שתי משפחות בכל מכולה), לצד שכונת וילות מפוארת. העיר כולה מלאה בחבלי כביסה צבעוניים להפליא, לצד דוכני אוכל מהם לא העזנו לטעום - כבדי כבש על האש, או "סמיילי" - בשר פנים של כבש שבושל במשך שעות עד שהעור נמתח מהשפתיים של הכבש ונראה כאילו הוא מחייך (מעדן של ימי ראשון).

לחנויות לא ניתן להיכנס. הן סגורות לגמרי, עם פתח קטן ומסורג. כאשר רוצים לקנות משהו, המוכר מביא לך את המוצרים דרך הסורגים, רק אחרי קבלת הכסף -מעין מכולת בכספת.

הסיור (שנמשך כשלוש שעות) היה מעניין, אך ציפינו ליותר אוטנטיות. ריבוי התיירים הבהיר לנו שזהו סיור תיירותי יותר מסיור אנתרופולוגי. הילדים הקטנים לא אהבו את המקום.

בתים צבעוניים ברחובBo-Caap 

משם המשכנו לאזור המאלזי בקייפטאון – שכונת Bo-Caap. רחובות עם בתים הצבועים בכל צבעי הקשת. מאוד יפה. אמור להיות שם גם אוכל מלאזי טוב, אבל ביום ראשון הכל היה סגור. שווה ביקור אם יש לכם חצי שעה פנויה ובא לכם לשוטט ברחובות יפים.

קראתי בטיפים ובאתרי מידע שונים על שוק הפשפשים שפועל בימי ראשון. חיפשנו את השוק במשך חצי שעה. אף אחד לא ידע עליו ולא שמע עליו, עד שלבסוף נכנסנו לסניף של מקדונלדס באזור בו השוק אמור להיות, והמוכרת אמרה שהשוק לא פועל כבר כמה חודשים. חבל.

הגן הבוטנאי – מכל מקום בקייפטאון. הר השולחן תמיד ברקע

התאכזבנו (המבוגרים יותר מהילדים), אך כל תוכנית היא בסיס לשינויים, וחיפוש מהיר בטריפ אדוויזור, המליץ לנו לנסוע לגנים הבוטניים. השעה הייתה כבר 16:30. הגנים נסגרים בשש. בכביש מולנו ראינו פקק בלתי נגמר של רכבים היוצאים מהגנים והחלטנו שאנחנו בשום אופן לא נעמוד בפקק הזה. משם לא נצא בשעה וחצי הקרובות, גם אם יהיה מאכזב. אבל היה מקסים. הפארק היה ריק. הגנים יפיפיים ומטופחים מאוד. משטחי דשא עצומים, אגמים, קופים, פניניות, גני נושא שונים (צמחי מרפא, צמחי ריח, פרוטיאות, גן עיוורים, קקטוסים, בונזאי וכו). השיא היה כשראינו ינשוף נועץ בנו עיניים מתוך העץ. הילדים התרוצצו ופרקו אנרגיות, ובשעה שבע יצאנו לכביש ריק.

בערב חיפשנו מקום לאכול. לא רצינו לחזור לנמל, אבל אחרי נסיעה של שעה ברחבי העיר הבנו שזו האופציה היחידה. העיר כולה שוממה וסגורה.

בבוקר של יומנו השלישי בטיול, עזבנו את המלון, ונפרדנו בצער מהעיר היפיפייה והמגניבה הזו.

היום התוכנית היא לנסוע לקייפ. יום עמוס מאוד, עם הרבה מה לראות, מה לעשות, והרבה שעות באוטו.

התחנה הראשונה היא Hout Bay. כשעה נסיעה מקייפטאון. מפה מפליגים לראות כלבי ים. הילדים רצו לשחות עם כלבי הים, אבל הים קצת גלי, וזה לא מתאפשר, ולכן אנחנו עולים על סירה ומפליגים לסיור של שעה לאי סלעי עם מאות כלבי ים. הים לא נראה לי סוער כלל, אך ליד הסלעים ישנם מערבולות. הייתה חוויה נהדרת. כלבי הים שחו ממש ליד הסירה שלנו, שיחקו ביניהם, שכבו בשמש על הסלעים. הילדים הכתירו את הביקור הוט ביי כאחת החוויות המוצלחות של הטיול.

כלבי הים ב”הוט ביי”

מהוט ביי נסענו לכף התקווה הטובה. הנסיעה אורכת כשעה. היא עוברת בנופים יפיפיים לאורך החוף עד שנכנסים לשמורה. השמורה גדולה מאוד עם הרבה טיולים וחופים. לנו היה זמן קצוב, ולכן הלכנו רק למגדלור - טיפוס לראש הגבעה לגובה של 245 מטר. (ניתן לעלות ברכבת, אך אחרי שטיפסנו את הר השולחן, הרגשנו שהכל קטן עלינו).

כיף התקווה הטובה. על שולי הרים הגולשים לים יש רסס ים שהופך את הנוף לציורי ממש 

גדלור נשקף נוף מרהיב של חצי האי, ושל חיבור שני האוקיינוסים. ישנו נוף של 360 מעלות, ושושנת רוחות עם מרחקים לערים שונות בעולם (לא מצאנו ייצוג לישראל). לפי הסיפור, אחרי שבנו את המגדלור במאה ה 19, התברר שהוא ממוקם גבוה מידי על ההר, המכוסה רוב השנה בערפל, וספינות לא רואות אותו, ולכן בנו מגדלור נוסף בגובה 87 מטר.

נוף מהמגדלור של מפגש אוקיאנוסים

היה יפה מאוד, אך כפיר ציין שהנופים והחופים לאורך הדרך היו לא פחות יפים, ולדעתו היה אפשר לעצור בכל נקודה, ולחסוך את הנסיעה ודמי הכניסה. לדעתי זהו אתר חובה.

חצי שעה נוספת של נסיעה הביאה אותנו ל Simon's Town. עיירה נחמדה בצדו המזרחי של חצי האי. מגיעים Boulder's Beach, מחנים את המכוניות וצועדים כ 200 מטר לעבר החוף. משלמים בכניסה והולכים על גשרונים מעץ מעל החוף, כאשר מאות פינגווינים מטיילים סביבנו ומתחתינו. הם חמודים להפליא. נכנסים ויוצאים מהמים עם ההליכה המצחיקה שלהם. משחקים אחד עם השני ועם בקבוק פלסטיק שנסחף לחוף, דוגרים על ביצים, מאכילים אחד את השני (אוכלים 2 ק"ג דגים כל יום). היה מקסים, אך לכפיר שוב נמאס מכך שצריך לשלם ולהדחק בין אנשים כדי לראות טבע, והוא יצא מהשמורה עם הילדים והלך על החוף ליד מגרש החניה. שם היה חוף שקט ומקסים ו...עם הרבה פינגווינים. שיחקנו איתם, שחינו איתם, והיה באמת הרבה יותר חווייתי. אבל מסתבר שאי אפשר ללטף פינגווינים - עידו ניסה וחטף ביס!

איתי ב"שיחה צפופה" עם זוג פינגווינים

עכשיו נשארו לנו עוד שעתיים וחצי של נסיעה (החלק הקשה של היום) עד Swellendam, שם בעצם מתחיל נתיב הגנים. הילדים ישנו רוב הדרך, שהייתה די משעממת היות והיה כבר חשוך, והכבישים ברובם לא מוארים. חיברנו למערכת השמע ברכב את המוזיקה שהבאנו מהבית (836 שירים), ונסינו לשעשע את שי כדי שלא יירדם.

ה"מלון" שהוזמן לנו בסוולנדם (Impangele 30$ לחדר זוגי כולל א.ב) התגלה כצימר בתוך בית מגורים. הילדים התלהבו כי החדרים היו לפי נושאים – חדר זברה, חדר ג'ירפה וכו'. כל מה שהיה בחדר היה מעוצב ע"פ החיה – המצעים והמגבות, השטיחים, הכוסות בפינת הקפה, הספרים שעסקו בנושא החיה, הווילונות, משחקים ותחפושות, עטים וכן הלאה. נראה כי הבעלים אמנדה וג'ון עוסקים שנים רבות באיסוף פריטים לחדרים. הם זוג בריטים שהחליט להעביר את חיי הפנסיה שלהם בעיירה נידחת זו בדרום אפריה, היו מלאי עצות וטיפים על מה יש לעשות באזור.

לנו היה קצת מוזר לישון בתוך בית של משפחה, אך הם היו מאוד נחמדים. הגענו ב 22:00 והם קיבלו אותנו עם בקבוק יין, קפה ועוגיות. בבוקר אכלנו ארוחת בוקר במרפסת היפיפה שלהם, בלווי שירת ציפורים. היה אכן מיוחד מאוד.

שולחן ארוחת הבוקר בצימר

היום אנחנו נוסעים כ 200 ק"מ לכוון אודסהורן (Oudtshoorn). לא נורא, היות והנסיעה מתפרשת על פני כל היום. עצרנו בחווה לגידול פירות יער, ובה מרכז מבקרים. טעמנו ריבות וכמובן קנינו כמה. נסענו בדרך נופית מקסימה על צלע ההר לארוך קניון עמוק. בפסגת ההר הגענו לעיירה קטנה ומאוד לא מרשימה - Barrydale.

היינו צריכים לעצור לחילוץ איברים ופריקת אנרגיות, ותהינו מה אפשר לעשות במקום נידח זה. בהחלטה של רגע, חיפשתי בגוגל "בית ספר בארידייל" והתקשרנו אליו. הצגנו את עצמינו כקבוצה של מטיילים מישראל, שרוצים לבקר בבית הספר שלהם. ושאלתי האם זה אפשרי. אחרי כמה ברורים הם ענו ש"כן, בשמחה" והזמינו אותנו להגיע. היה מאוד מעניין ופוקח עניים, למבוגרים ולילדים כאחד. זהו בית ספר של השחורים (לא מוגדר ככזה, אך היו בו רק שחורים). הילדים שם הם ממשפחות עניות מאוד, ורובם גדלים ללא אבא בבית וסובלים מסינדרום אלכוהול עוברית.

בית הספר מספק להם 2 ארוחות ביום, ותעסוקה עד אחר הצהריים. הם קיבלו אותנו בשמחה ועשו לנו סיור בכל כיתות בית הספר (גן – ט). הופתענו לראות כי בכיתה ח' הילדים לומדים על השואה.

ילדי כיתה א בבית הספר ב"ארידייל"

הגיעה כבר שעת ארוחת הצהריים. על פי המלצת אמנדה הזמנו מקומות בחוות יינות עם מסעדת שף (בעלת המקום הוציאה ספר בישול שהיה רב מכר בדרום אפריקה). . Joubert-Tradauw זו הייתה אחת הארוחות הטובות ביותר שאכלנו. החווה מקסימה, והאוכל מעולה. ממומלץ בחום. יש להזמין מקום מראש.

ארוחת במסעדת השף של חוות היינות Joubert-Tradauw

אחרי הארוחה עצרנו למילקשייק בבארידייל בתחנת דלק שהוסבה למסעדה (Diesel & Crème), וכעת כל המשאבות הפכו למשחקים לילדים, כולל המון גרוטאות מעולם הרכב אשר הפכו למשחקים לילדים. מקום עם המון אופי ומילקשקיים טובים שמוגשים בתוך צנצנות ריבה גדולות. מומלץ.

ביצי יען בסופר

היעד שלנו הוא אודסהורן, שם נישן היום. זו עיר המחוז של תעשיית היענים, סביבה יש המון חוות יענים וזאת הסיבה שנסענו לכאן. הגענו בשעות אחר הצהריים למלון מקסים Hlangana Lodge) 60$ לחדר זוגי כולל א.ב). כ 10 חדרים המסודרים בשורה מול חצר גדולה עם בריכה. יצאנו לסיבוב בעיר, כולל ביקור ב Pick N Pay, רשת סופרמרקטים בדרום אפריקה. אני תמיד אוהבת להסתובב בסופרים בארצות שאני מגיעה אליהם. לומדים המון על הארץ והאנשים שלה בסופר. מה גדולה הייתה הפתעתי כשמצאתי בסופר, באגף הביצים ביצי יען למכירה. לא כמוצר תיירותי, אלא כמצרך להכין ממנו חביתה מאוד גדולה (ביצה אחת שוות ערך ל 27 ביצים).

בבוקר בחרנו את אחת מחוות היענים ונסענו לכיוונה, כ 20 דקות צפונית לעיר. החווה מאוד תיירותית. יש הסבר נחמד על היען ועל ההיסטוריה של תעשיית היענים בדרא"פ.

זו חיה מאוד טיפשה (בעל החיים היחידי שגלגל העין שלו יותר גדול מהמוח שלו.) כשרוצים להרגיע את היען מכסים לה את העיניים ואז היא חושבת שאם היא לא רואה כלום, אז גם אף אחד לא רואה אותה. את תעשיית גידול היענים בדרא"פ החלו היהודים שזיהו את הביקוש לנוצות בכובעים של הגברות באנגליה בתחילת המאה הקודמת. כיום משמשמים ביען בעיקר לביצים, בשר, ועור.

אחרי ההסבר הלכנו לראות יענים, לעמוד על הביצים שלהם (לא נשברות), ללטף אותם, להאכיל אותם. מסתבר שהן אוכלות הכול, בעיקר דברים מנצנצים, היינו צריכים להוריד תכשיטים כדי להתקרב, ואלון היה צריך להיות עם הפה סגור כל הזמן, כדי שלא ייקחו לו ביס מהברזלים על השיניים. השיא של הביקור היה רכיבה על היענים. הייתה התלהבות גדולה. הביקור הוכתר כהצלחה.

יצאנו מהחווה והמשכנו עוד 20 ק"מ צפונה לכוון מערות קנגו (Cango Caves). מערת נטיפים עצומה. עשינו את הסיור הסטנדרטי – שעה של סיור מודרך במערות. הכל מואר ולא מפחיד כלל (ישנה אפשרות של סיור אתגרי של שעה וחצי שבו צריך לזחול על הגחון כדי לא להיתקע – לא היה בשבילינו). היה נחמד אך לא יותר מכך. לדעתי מערת הנטיפים ליד בית שמש יותר יפה.

מפה אנו נוסעים לנייזנה Knysna. עיר קיט על חוף לגונה, שהיא "לשון" של האוקיאנוס ההודי. הגענו קצת לפני השקיעה ועלינו לראש הצוק לנקודת תצפית על ה Knysna Heads – שני הרים שיוצרים מיצר צר מאוד בין הים ללגונה. סיפרו לנו שהמעבר צר ומסוכן מאוד, ושצריך מיומנות כה רבה כדי לעבור בו עם ספינות עד שחברות הביטוח מסרבות לבטח ספינות מעבר לקו מסוים בכניסה למיצר (המסומן ע"י קרן אור שחוצה את המיצר). בתוך האגם יש לשון יבשה עם מרינה ואזור תעשיה שהפך למתחם מסחרי מקסים. מסעדות, בתי קפה, דוכנים, פסלים וכו'. הכל נעים מאוד ושוקק חיים. יש שם מלון (The Turbine ) שכדאי להיכנס ולהסתובב בו. המקום היה בעבר מנסרה גדולה, וכששיפצו אותו והפכו אותו למלון הם שימרו את הבניין כמו שהיה, כולל כל המכונות שהיו בו. הצינורות, הדודים, המכונות ספרי החשבונות העתיקים ועוד משולבים בכל חלקי המלון. מיוחד מאוד.

המרינה של נייזנה בשקיעה

Parkes Manor – בית אחוזה ישן שהוסב לnלון בוטיק עם נוף ללגונה

המלון שאנו הזמנו ( Parkes Manor70$ ללילה לחדר זוגי עם א.ב) התגלה כבית אחוזה ישן ששופץ והוסב למלון קטן, כאשר הלובי הוא בעצם סלון המשפחה הישן, עם פרטי ריהוט עתיקים, ותמונות ישנות של המשפחה. תחושה שאנו מתאחרים בבית אצילים מפעם עם חצר גדולה, בריכה וגזיבו. מאוד מיוחד.

בערב התפצלנו. כפיר ושירה יצאו לשתות משהו לבד, הילדים נשארו במלון יחד עם אלון, וסרט במחשב, ואנחנו יצאנו לארוחת ערב עם בני דודים של ננה, שיש להם בית קיט בנייזנה, ובמקרה שהו שם באותו הזמן. המסעדה (Sirocco הייתה מצוינת) ועמוסה מאוד. שי הזמין סטייק קודו (סוג של יעל) פעם ראשונה, ומאז הזמין אותו בכל מסעדה שהיינו.

אנחנו ממשיכים היום לאורך נתיב הגנים. אחרי כחצי שעה נסיעה מגיעים ל Plettenberg Bay. עוד עיירת חוף, בה תושבי דרום אפריקה היו באים לבלות את הקיץ שלהם. אנשים פה לוקחים חופשות של חודשיים כדבר שגרתי, ומעתיקים את חייהם לבתי הקיט שלהם. לא צריך להיות מאוד עשירים כדי לחיות כך. נראה כי זו היא תרבות החיים שלהם.

אנחנו מחפשים את הבית שהיה של סבא וסבתא שלי, ונמכר לפני כעשר שנים. מוצאים אותו ומצטלמים לידו. הוא לא השתנה הרבה, חוץ מגדר אימתנית שמקיפה אותו היום. אני ביליתי שם כמה קיצים בילדותי, ויש לי זיכרונות טובים מהחופשים חסרי המעש שהעברנו פה.

רצים בדיונות

משם יורדים לחוף לכוון שמורת Robberg. שמורת טבע על לשון יבשה הפולשת לים. ישנן כמה אפשריות לטייל בשמורה. המסלול הקצר של 2 ק"מ. מסלול בינוני של 6 ק"מ או מסלול ארוך של 11 ק"מ. כולם מעגליים. אנחנו הולכים על המסלול הבינוני. ההליכה קלה מאוד, ויפיפייה. חופי ים, המון פרחים וצמחיה עבותה, כלבי ים על החוף, ציפורים, וכו'. השיא של הטיול הוא דיונה גדולה בדיוק באמצע הדרך. הילדים עולים ויורדים אותה בריצה וכולם נהנים מאוד. הטיול כולו אורך שעתיים כולל עצירה בדיונה.

עוד 45 דקות נסיעה ואנחנו מגיעים ל Storms River Village, שם גם נשהה בלילה. פה הילדים יוצאים לאטרקציית אומגות (לא זול – כ 40$ לאדם כולל ארוחה קלה). הפעילות אורכת שעתיים וחצי (כולל ההכנות), ויש 10 אומגות כשארוכה ביותר היא 100 מטר. הכל מאוד בטיחותי ומאורגן. הילדים נהנו אך אמרו שהאומגות בתאילנד יותר טובות.

בזמן שהילדים (בלווי שי) עשו את האומגות, כפיר נסע לעשות באנג'י (כ 20 דקות נסיעה משם) על גשר מעל נהר ה Bloukrans. זהו הבאנג'י הגבוה בעולם (216 מטר גובה של קפיצה). שתי הסבתות, אני ושירה נסענו ללוות אותו. המקום מאוד מאורגן. חותמים על המון טפסים לפני הקפיצה. מקבלים הסבר. משלמים כ 60$ ועולים על הגשר. שירה יצאה ללוות אותו עד לקפיצה (גם על זה צריך לשלם) ואנחנו נשארנו להסתכל מרחוק. כל הסיפור לוקח 15 דקות. כפיר חזר כולו נרגש וכל כך מלא אדרנלין, שהוא לא יכול היה לנהוג חזרה. הוא אומר שזו הייתה חוויה מדהימה, אך הוא לא יחזור עליה שוב.

כפיר קופץ באנג'י ב Bloukers

המלון שלנו (swallows Nest Country Cottage, 200 $ לקוטג' של 6 אנשים כולל ארוחת בוקר) הוא מקבץ של 8 קוטג'ים סביב בריכה. נחמד מאוד. הכפר קטן מאוד. אפשריות ארוחת הערב שלנו היו רק מסעדה אחת שנמצאת במלון שלידנו (Village Inn). היה מצוין (שי טוען שזו הייתה המסעדה הטובה ביותר). מעבר לאוכל המעולה, יש גם משחקי קופסא לילדים, והמקום כולו מלא בראשים מפוחלצים של חיות.

בבוקר אנחנו נוסעים לכוון פורט אליזבת (183 ק"מ), שם נבלה את הלילה במלון ליד שדה התעופה. מחר טסים לספארי.

חיבור הנהר לים  הגשרים התלויים של ציצקמה


 את היום מחילים בפראק ציציקמה – שמורת טבע עם מערכת של גשרים תלויים שיושבת על חיבורו של הנהר לים. כשנכנסנו ראינו שיש שם בקתות נופש שאפשר ללון גם בהן. (אני חושבת שהיה נחמד יותר לישון שם מאשר בכפר ששהינו בו). הבקתות יושבות ממש על הים, בתוך בטבע הפראי. יש מסלול של קילומטר אחד בכל כיוון עד לגשרים

התלויים. בדרך ישנם הסברים על המקום, החי והצומח בו. ישנו גם חוף רחצה עם מקלחות בתחילת המסלול. החוף הוא בתוך מפרץ, עם מי טורקיז וחול רך.

חוף רחצה בתוך השמורה


 הבנים שחו, התקלחו, אכלנו ארטיקים וסנדוויצ'ים (מהחנות בחוף). היה בוקר מקסים.

המשכנו ליסוע לכוון פורט אליזבת. היה יום יפה, ונשארו לנו עוד כמה שעות של אור, אז עצרנו בעיר הגולשים המפורסמת Jeffrey's Bay . נכנסנו לחנות גלישה (אחת מיני רבות לאורך החוף) ושכרנו גלשנים לכל המעוניין (כפיר והילדים) במחיר מצחיק של 5 שקלים לשעה! היה ים מקסים ורגוע מאוד. איתי טוען שזה אחד הדברים הכי כיפים שהוא עשה בטיול כולו. אנחנו ישבנו בבית קפה קטן ונעים, והזמנו פיצה למורעבים שיצאו מהים.

החזרנו את הגלשנים והתפצלנו להמשך הנסיעה לפורט אליזבת. כפיר והילדים נסעו למלון, ואנחנו רצינו להספיק שעה של קניות בקניון המקומי. בטיול עם ילדים (במיוחד שכולם בנים) לא מגיעים לקניות כלל. לי זה היה חסר. אז גנבנו לנו שעה. הקניונים בדרום אפריקה נסגרים בשש. לא היה לנו הרבה זמן, אבל עברנו בין החנויות. קנינו מה שהיינו צריכים במהירות שיא ויצאנו משם עם הסגירה. (Woolworths היא חנות כלבו מצוינת, מעט יקרה יותר משאר החנויות, אך עדיין זולה בהרבה בהשוואה לישראל. האיכות מצוינת, וכל מה שקונים שם תמיד מוצלח ומחזיק מעמד שנים. יש שם גם אוכל טוב מאוד. מומלץ לעבור שם לפחות פעם אחת.)

המלון בפורט אליזבת (Ninety9 On Villiers Guest House, 40$ לחדר זוגי עם ארוחת בוקר) היה בית פרטי עם 6 חדרי אירוח. כ 3 דקות נסיעה משדה התעופה. יפה, נקי, מסודר, מפנק, ובדיוק מה שהיינו צריכים.

הערב הוא ליל הסדר. קנינו חבילת מצות והחלטנו ללכת למסעדה מפוארת לכבוד החג. כמה ימים קודם הזמנתי מקומות במסעדת The Coachman המומלצת. היה מצוין. זו הייתה המסעדה היקרה ביותר שאכלנו בה בכל הטיול – הארוחה עלתה יותר מכפול מכל ארוחה אחרת (600 ₪ ל 12 איש כולל יין), אבל היה מצוין. שתינו 4 כוסיות, אכלנו מצה, ונורי שר "מה נשתנה". הצלחנו להכניס קצת אווירת חג לליל הסדר (למרות שהמנות שהוזמנו כללו לחם, בשר קודו, ויוגורט, כולם במנה אחת).

כשייצאנו מהמסעדה הייתה רוח מטורפת, שהעיפה חפצים ברחוב. אמנם פורט אליזבת ידועה כ "the windy city", אבל זה היה חזק במיוחד. בשתיים בלילה ננה שמעה משהו מתרסק ליד החדר שלה, ובבוקר התברר שהרוחות היו כל כך חזקות, שהם הזיזו את הגג, מה שהניע את הקירות וגרמו לקיר שלם של קרמיקה ליפול. טוב שזה הי באמצע הלילה ולא היה אף אחד מתחת!

בבוקר החזרנו את המכוניות בשדה התעופה (הליך זריז ויעיל מאוד), ותוך דקות היינו בגייט שלנו לטיסה. אנחנו טסים ליוהנסבורג, שם צריכים לאסוף את המזוודות, לעשות צ'ק אין מהיר לטיסה לסקוקוזה. יש לנו בסך הכל שעה וחצי קונקשיין, ונצטרך לרוץ. המזוודות שלנו מסומנות בתג אדום ואנחנו מקווים לטוב.

בסופו של דבר הספקנו ועלינו על מטוס קטנטן (30 מקומות) לטיסה של 40 דקות, שבה אפילו קיבלנו כריך ושתייה.

מחנה סקוקוזה

קרוגר פארק היא שמורה בגודל מדינת ישראל. יש בה כמה מחנות בהן מותר ללון, ברמות לינה שונות (החל מקמפניג באוהלי סיירים, ועד לבקתות מפוארות ומפנקות על הנהר). סקוקוזה – המחנה אליו אנחנו הולכים הוא הגדול ביותר בקרוגר. יש בו סופרמרקט, מסעדה, שתי בריכות, שתי מכבסות, מוזיאון, ותחנת דלק. יש טיילת באורך 300 מטר ממש מעל נהר הסאבי (עם גדר חשמלית – כך שאין סכנה שחיות יעברו את הנהר לתוך המחנה). לאורך הטיילת יש ספסלים ובית קפה, וניתן לשבת עם בירה על הספסלים ולצפות בחיות הבאות לשתות בנהר. במחנה עצמו יש חזירי בר

וקופים. השער של המחנה פתוח בין שש בבוקר לשש בערב. בלילה על כולם להיות בתוך המחנה. מי שנתפס בחוץ מקבל קנס ומסולק מקרוגר פארק (זו דרכם של אנשי השמורה להילחם בציידים).

מסעדה על הטיילת במחנה. יושבים צופים בחיות הבאות לנהר

את הטיול לספארי ניתן לעשות ברכב פרטי או עם מדריך. אחרי קריאת מאות המלצות וביקורות הגעתי למסקנה שלנו עדיף לקחת חברה שתעשה עבורנו את הכל. חברת Outlook Safaris נבחרה והייתה מצוינת. החבילה שהזמנתי כללה איסוף משדה התעופה. 4 לילות בבקתות ממוזגות עם מקלחת ושירותים, ארוחת בוקר וערב, עוד ארוחת טרום בוקר, ומשהו קטן בצהריים, שתי נסיעות ביום ברכב ספארי פתוח עם מדריך, נסיעת לילה אחת, עם ברבקיו בשטח, טיול רגלי אחד עם שני ריינג'רים חמושים (מתאים רק מגיל 16), וטיול לדרך הפנורמה ביום האחרון, כולל הקפצה למלון שלנו בנלספרוט.

שדה התעופה של סקוקוזה הוא מקסים, נראה כמו בקתת ספארי טיפוסית. הכל בנוי מקש, פסלים של חיות, אין מסוע למזוודות. הן מחכות לנו בערימה ביציאה מהשדה.

בשדה מחכה לנו F.J, המדריך שלנו לימים הבאים. הוא מעמיס אותנו על שני רכבי ספארי פתוחים ואנחנו נוסעים כ 10 דקות למחנה.

אימפלה

בדרך הקצרה הזו הילדים צועקים שהם רואים אימפלה. כולנו שולפים את המצלמות בשיא ההתרגשות ומתקתקים במהירות. התלהבות של מתחילים. אימפלה וקודו אנחנו נראה בלי סוף בימים הקרובים, אבל עכשיו רק ירדנו מהמטוס וכולם מאוד מתרגשים.

אנחנו מתמקמים בבקתות שלנו. יש לנו 3 שעות עד לסיור הראשון. הילדים רצים לבריכה, ואני הולכת עם שני תיקים עמוסים בגדים מלוכלכים למכבסה (יש הצטייד במטבעות של 5R, ואבקת כביסה).

בשעה 17:30 אנחנו פוגשים את FJ, הוא לוקח אותנו לנקודת המפגש עם סיור הערב. לפי נהלי השמורה, רק עובדי השמורה רשאים להדריך מחוץ למחנה אחרי 18:00 (לא המדריכים של החברות הפרטיות), ולכן כדי לצאת לסיור לילה, Outlook רשמו אותנו לסיור של קרוגר פארק. אנחנו מצטרפים לקבוצה של 5 אנשים ועולים לרכב.

קרנף לבן

ז

והי נסיעת הספארי הראשונה שלנו. עדיין אור בחוץ. רואים קודו, אימפלה, ג'ירפות, קופים. נוסעים לכוון מאגר מים. אנחנו מתמקמים שם, ומחכים לראות מי יגיע לשתות. מגיעים פילים, קרנף, זברות ו…. נמר. ההתרגשות גדולה. לא האמנו שנראה כל כך הרבה חיות כבר בערב הראשון. ואז רואים גם צב יושב על גב של היפופוטם שמציץ מתוך המים. ראינו כמעט את כל ה big five. נשאר לנו רק תאו (אותו רק חלק מאתנו יצליחו לראות עד סוף הטיול).

מלך החיות, ההזדווגות

מתחיל להחשיך, יש שקיעה מרהיבה, ואנחנו ממשיכים ליסוע. המדריך נותן לנו פרוז'קטורים כדי שנאיר את צדי הכביש בחיפוש אחר בעלי חיים. רואים עוד game (בעלי החיים ה"נטרפים"). ואז המדריך שומע בקשר שיש אריה ולביאה מזדווגים בצד הכביש, והוא מכוון לשם. כאשר אנחנו מגיעים, כבר חשוך לגמרי. יש עוד 2 מכוניות שעומדות במקום, ובאמת לצד הכביש רובצים אריה ולביאה. המדריך מסביר שהם מזדווגים כל 20 דקות במשך שבועיים (או עד שהלביאה נכנסת להריון).

הם לא אוכלים ולא ישנים במהלך כל התקופה הזו. אם נחכה 20 דקות, מובטח לנו שנראה קצת "אקשן". ואכן, אחרי כ 10 דקות, האריה קם, ואחריו הלביאה, והם צועדים למרכז הכביש. לא נראה כאילו אנחנו מפריעים להם באיזו שהיא צורה. לא משנה להם שיש להם קהל של 3 מכוניות ו 30 אנשים. הוא עולה עליה, ותוך דקה העסק נגמר. היא נוהמת, מעיפה אותו מעליה ונשכבת על הגב עם רגליים למעלה. הוא יורד בשאגה ונשכב לצדה. אם היה למישהו ספק לרגע - כבר אין. זהו מלך החיות!

אנחנו נשארים לצפות בעוד סיבוב, וממשיכים הלאה בנסיעה.

השעה כבר 20:30, גמרנו את כל הפירות והנשנושים שהבאנו, והרעב מתחיל להציק. הילדים כבר חסרי סבלנות. ואז, הג'יפ יורד מהכביש ועוקף גבעה קטנה, ומאחוריה מתגלה לנו מנגל גדול, ושורה של סירי פויקה מבעבעים, שולחנות עם מפות לבנות ובקבוקי יין, ואפילו מבנה שירותים קטן. איזה יופי. הצוות מחכה לנו ליד המנגלים, ומושיב אותנו בשולחנות.

הרוח העזה שפקדה אותנו אתמול בפורט אליזבת לא חסה עלינו גם היום. ארגז הכוסות שהצוות הביא עף וכולן נשברו. אין לנו עם מה לשתות. הצוות כולו מתנצל ומתפתל ומחפש פתרונות. שולחים מישהו חזרה למחנה להביא עוד כוסות, אבל אנחנו לא ניתן לכוחות הטבע להרוס לנו את הערב. אנחנו שותים כולנו יין מאותה כוס יחידה שנשארה שלמה (הכוס שבה היו הקיסמים). הילדים שותים מיץ היישר מהקרטון). היה אוכל מצוין, ואווירה נעימה. מומלץ מאוד.

בדרך חזרה נועם קולטת נחש על הכביש. ממבה שחורה. אחד הנחשים הארסיים ביותר באפריקה. פתאום זה קצת יותר מלחיץ להסתובב יחפים או עם כפכפים בלילה במחנה.

בבוקר אנחנו קמים ב 05:30, ומדדים חצי ישנים לכוון מתחם "חדר האוכל" שלנו - זהו אוהל גדול ובו שולחנות ערוכים, מתקני מים, תאורה, ודק. שם מחכה לנו "ארוחת הזריחה" - משהו קטן לפני היציאה לנסיעת הבוקר שלנו. קפה, תה, שוקו, קרואסונים ופירות. אנחנו מקבלים גם בקבוקי מים רב פעמיים שיימשו אותנו לכל החופשה.

נסיעת בוקר בג'יפ עטופים בשכמיות

אנחנו עולים לג'יפים, קצת קריר, ועל כל מושב מוצאים שכמיית פליז עם כובע להגן עלינו מפני הרוח בנסיעות הבוקר. אילו הדברים הקטנים ש"עושים" לך את הטיול. שבגללם שווה לשלם עוד קצת ולקחת חברה שדואגת לכל. גם לפינוקים הללו.

ארוחת בוקר במחנה

השער נפתח ב 06:00, ואנחנו כבר בחוץ. פילים, זברות, ג'ירפות, ציפורים, רואים שוב את האריות המזדווגים, הפעם ליד בור המים.

חוזרים למחנה ב 09:30. שם מחכה לנו ארוחת בוקר עשירה. כולנו רעבים מאוד, ומסתערים על האוכל.

אחרי ארוחת הבוקר יש זמן פנוי עד 14:30. כפיר לוקח את המשמרת הראשונה, והולך עם הילדים לבריכה. שי ואני הולכים לישון (איזה פינוק. שנ"צ בחופשה. ועוד בחופשה עם ילדים). אח"כ מתחלפים, ואנחנו הולכים עם הילדים לטיילת, לגן המשחקים ולאכול גלידה. תום כמובן מנצל כל רגע פנוי כדי ללמוד למתכונת בתנ"ך (קיבל 93). זהו סדר היום שיחזור על עצמו כל יום בספארי.

בנסיעות במשך הימים ראינו אימפלה תלויה על עץ, ונמר רובץ למרגלותיו. הוא צד אותה, ולא רצה לאכול את כולה, ולכן גרר אותה למעלה העץ, והניח אותה שם כדי שחיות אחרות לא יאכלו לו את הציד (מי שאוכל לבד, בסוף ימות שבע). עקבנו אחר הגווייה הזו במהלך הימים. היא הלכה והצטמקה, הנמר עזב את העץ באיזה שהוא שלב, ואז באו הנשרים. האימפלה נפלה לקרקע ובאו הצבועים. בסופו של דבר נשארו שם רק עצמות, שיניים וקרניים.

אימפלה תלויה על עץ אחרי שנמר העלה אותה


 באחד הימים אנחנו יוצאים בבוקר ל Bush Walk. אפשר לצאת רק מגיל 16. עד 8 אנשים, עם 2 ריינג'רים חמושים ברובי צייד. היה נחמד ללכת קצת ברגל, אבל לא ראינו הרבה. מצאנו עקבות של אריה, ראינו ג'ירפה מרחוק, וגילינו בור מים עמוק שפיל חפר בערוץ הנחל היבש עד שמצא שם מים.

הדבר היפה ביותר שראינו היה דווקא בנסיעה חזרה למחנה- עברנו דרך מאגר המים, וראינו פיל שותה, וצבוע עומד בצד ומחכה שהוא יסיים (יש היררכיה וסדר ליד המים. כל חיה יודעת את מקומה בפירמידה). אחרי כמה דקות הפיל עזב את המקום והצבוע ניגש לשתות. לא עברה דקה, והפיל חזר עם כל המשפחה שלו. משפחה של 25 פילים, כולל פלפלונים קטנטנים שבאו לשתות בבור מים. הם שתו, והשתעשעו במים, והיה מרתק להתבונן בהם ובאינטראקציה ביניהם, אבל הלב שלנו יצא אל הצבוע ששוב הוגלה אל מחוץ למים ונאלץ לעמוד בצד ולחכות לתורו.

משפחה של פילים בבור במים, מגרשת את הצבוע

בסיור האחרון שלנו בשמורה, המדריך קיבל טיפ על משפחה של אריות שצדו קרנף. הדבר נדיר ביותר, והוא לא ממש האמין לזה. אמר שמאז שהוא עובד שם, הוא לא ראה קרנף ניצוד. זו חיה גדולה מאוד, והטורפים מעדיפים לא להתעסק איתה. קרנף יכול להרוג אריה בבעיטה. נסענו למקום (כבר היו שם כמה וכמה רכבים שכולם ניסו לתפוס מקום לצפות), ושם בצדי הכביש היה מוטל קרנף חי, פצוע ובועט. לידו שכבו אריה, לביאה וכפיר.

המדריך טוען שהקרנף היה כנראה חולה או פצוע וחלש מאוד, וזאת הסיבה שהאריה צד אותו. עכשיו שהוא הוכרע, ולא יכול לברוח, האריות שכבו ונחו בצל, מתאוששים מהציד, וחיכו שהקרנף ימות. אחרי כמה דקות הלביאה קמה והתחילה לאכול את הקרנף מהעורף. הוא עדיין חי, ובועט ללא הפסקה. בד"כ החיות הטורפות אוכלות קודם את הבטן - זה החלק הרך ביותר בחיה, אבל במקרה זה הם פחדו מהבעיטות, אז לעסו לו את העורף עד שנשברה המפרקת. הכפיר מקפץ מעליה ומנסה גם לקחת ביס מידי פעם. האריה שכב בצד וחיכה. זו הייתה חוויה מטלטלת. אכזריות ללא רוע. דרכו של הטבע. המדריכים בכל המכוניות היו באקסטזת צילומים. שלפו מצלמות עם עדשות ארוכות ותקתקו מאות תמונות. אין ספק שזו אחת החוויות החזקות והזכורות של הטיול.

שוק מזכרות

בבוקר האחרון שלנו במחנה, ארזנו את המזוודות, אכלנו ארוחת זריחה ועזבנו את קרוגר פארק. הגיע מדריך לקחת אותנו ל "Panoramic Route". זוהי נסיעה של כמה שעות בדרך נופית להרים מערבית לקרוגר פארק.

Blyde River Canyon

אחרי שעה נסיעה במעלה ההר עצרנו בעיירה לארוחת בוקר, וקניית מזכרות. משם עוד שעה דרך יערות אין סופיים של עצי אקליפטוס לתעשיית העץ, ואנחנו מגיעים ל Blyde River Canyon. חמש דקות הליכה אל קצה הצוק (הנהג הזהיר אותנו ששבוע שעבר מישהו נפל שם). נוף מהמם. ושוב שוק מזכרות.

עוד חצי שעה נסיעה ואנחנו בPot-holes. בריכות טבעיות שנוצרו במורד הנחל. הנהג אומר שאפשר להכניס רגליים למים, אבל הם קרים מאוד. כעבור 10 דקות הליכה, מתגלים לנו גשרוני עץ מעל קניון עמוק עם תצורת סלע עגולות, שיוצרות בריכות בעומקים שונים לאורך הקניון. הילדים מיד חולצים נעליים, מורידים חולצות ונכנסים למים, שבדיעבד לא היו כל כך קרים. יש מקומות שהמים מאוד עמוקים ואפילו המבוגרים לא עמדו שם, אבל הרוב היה בטוח לילדים. בילינו שם כשעתיים מהנות ביותר. בהחלט ההי לייט של היום.

Pot Holes

עוד חצי שעה נסיעה ואנחנו ב "God's Window". הליכה של קילומטר אחד לכל כיוון לנקודות תצפית שונות על פסגת ההר. נוף יפיפייה. ושוב שוק מזכרות. בהחלט ניתן לדחות את כל קניית המזכרות ליום הזה. הכל זול מאוד והמבחר עצום.

מתחילים ליסוע לכוון Nelspruit. שם אנחנו נבלה את הלילה אחרון שלנו בדרא"פ. בדרך עוצרים בעיר קטנה, קונים מצרכים לארוחת צהריים בסופר, ויושבים על הדשא לפיקניק.

לקראת אחר הצהריים אנחנו מגיעים למלון שלנו. המלון בנסלפרוט היה המלון היפה ביותר שהיינו בו בטיול. זהו בית פרטי גדול מאוד ששייך לאדריכל, והוא הפך אותו ל 22 חדרי אירוח המפוזרים בחצר. כל חדר שונה, חצר מלאה מקומות נסתרים ומלאי קסם.

אנחנו רעבים, ובמלון אין מסעדה. כבר אין לנו רכב, והמלון נמצא במרחק 4 ק"מ מהמרכז. בעלי המלון מציעים להקפיץ אותנו למסעדה (אנחנו קבוצה גדולה, וזה דורש כמה הקפצות), אז אנחנו מוותרים ומזמינים אוכל למלון. בעלת המלון עורכת לנו שולחן כדי לאכול את הטייק אווי, ונותת לנו קפה וראסקס (עוגיות יבשות דרום אפריקאיות) כדי לסיים את הארוחה.

עד שהאוכל מגיע כולם נחים, הילדים מסתובבים בין חצרות המלון, מציירים ורואים TV. בהחלו עדיף על עוד שעה של ישיבה בשולחן מסעדה בזמן שמחכים לאוכל. היה טעים ונעים.

נהנינו מאוד מהמלון ומבעליו. הם הזמינו לנו מונית לשדה התעופה בבוקר. מסתבר שהשדה מאוד רחוק מהמלון - כ 30 ק"מ . ליד השדה אין מלונות וזה היה הקרוב ביותר. כולנו הולכים לארוז את המזוודות בפעם האחרונה לטיול. בבוקר נקום, נאכל וניסע לשדה.

הטיסה חזרה לארץ הייתה נוחה מאוד ועברה מהר. באדיס אבבה היו לנו רק שעתיים, מה שהיה שיפור רציני לעומת הדרך הלוך. וכמו תמיד - החלק המהנה ביותר בטיול הוא לחזור הביתה.

נפרדים בצער בדרום אפריקה

לסיכום ניתן לומר שהיה טיול מצוין. הוא היה מאורגן טוב טעמנו קצת מכל חוויה. מזג האוויר היה נפלא. כולם הסתדרו (הרבה יותר טוב ממה שחששתי) וזרמו בקלילות בכל המסע. האוכל היה מצוין. הנופים יפיפיים. האטרקציות מלהיבות. הטבע מדהים בעוצמתו. והמחיר היה סביר לחלוטין (בממוצע 2009$ לאדם כולל הכל - טיסות, מלונות, אוכל, קניות, אטרקציות רכב, דלק, מזכרות וצ'ופרים).

כשישבנו בשדה באדיס בדרך הביתה, שאלתי את כל הנוכחים שאלות סיכום על הטיול:

מה הכי אהבתם בטיול (או מה תגידו לאנשים שנוסעים שהם חייבים לעשות)?

תום: הר השולחן, דיונה בפלט, גן בוטני בקייפטאון

כפיר: לשחות עם פינגווינים בים, דיונות חול, ספארי

נועם: ספארי, הר השולחן, כלבי ים

עידו: ספארי, מערת הנטיפים, פינגווינים

איתי: ספארי, גלישה, כלבי ים

שי: ספארי, הר השולחן, כלבי ים

ננה: ספארי, בית ספר, ציציקמה

סבתא: משפחה, אריה אוכל קרנף, וכלבי ים

נורי: לא עונה

שירה: הר השולחן, חוות יינות

אלון: ספארי, יענים, כלבי ים

פטרה: הר השולחן, ספארי, מסעדות ומלונות

מה הכי לא אהבתם בטיול (או מה תגידו לאנשים שנוסעים שהם יכולים לוותר)?

איתי: היום שני, הבתים הצבעונים, עיירת הכושים, והמסעדות הגרועות

עידו: טיסה

אלון: הבתים הצבעוניים, ביקור בבית ספר, טיול באדיס

סבתא: מערת הנטיפים

כפיר: מערת הנטיפים, וכיף התקווה הטובה

נועם: טיסות וארוחות ערב מאוחרות

ננה: ביקור בעיירת הכושים בקייפטאון

שירה וכפיר: שדה התעופה באדיס אבבא

פטרה: הטיול באדיס אבבא

המלון הכי טוב:

אלון + שירה + תום: קייפטואן

עידו +ננה + אתי + פטרה: נלספרוט

איתי: ספארי

נועם: נייזנה

כפיר: לא אכפת לי

הארוחה הכי טובה:

עידו + נועם + שירה + אתי: בחוות היינות

שי + ננה: ציציקמה

פטרה + תום: פורט אליזבת (the coachman)

כפיר: לא אכפת לי