17 ימים נטו ביולי 2025
משתתפים: זוג הורים, בן 15, בת 13 ובן 9.
אוהבים: חופים יפים (לא רובצים. שעה-שעתיים רחצה והלאה), מסלולים קצרים. שופינג (חלק), טיולים ארוכים (חלק).
לא אוהבים: כנסיות ועיירות ציוריות.
אוכל: ברוב הלילות ישנו במלונות עם מטבחון, ובישלנו לעצמנו ארוחות בוקר והכנו אוכל למהלך היום. גילינו שיש מגוון גדול של טורטילות טריות ופיצות מוכנות לאפיה בסופר, אז כל בוקר אכלנו טורטילה ואפינו פיצה כדי שיהיה להמשך היום. בשלב כלשהו לילדים נמאס(!) מפיצה ואז עברנו לכריכים. בסופרים הצטיידנו במיכלים של 5 ליטר מים, איתם מילאנו בקבוקים קטנים. את המיכלים הריקים מילאנו במים מהברז, השארנו בשמש באוטו וכך יכולנו להשטף במים נקיים אחרי רחצה בחופים (בחלק מהם אין מקלחות).
לו"ז כללי וטיסות:
טיסת ערב תל אביב-ברצלונה. לינה בברצלונה ליד השדה.
טיסת בוקר ברצלונה-לנזרוטה. 4 לילות בלנזרוטה.
טיסת בוקר לנזרוטה-טנריף. 8 לילות בטנריף.
טיסת ערב טנריף-לה פלמה. 4 לילות בלה פלמה.
טיסת ערב לה-פלמה-טנריף. 2 לילות בטנריף.
טיסת בוקר טנריף-ברצלונה. 2 לילות בברצלונה.
טיסת ערב ברצלונה-תל אביב.
בטנריף שני שדות תעופה. כל הטיסות שלנו היו מטנריף צפון (TFN). הטיסות בין האיים איחרו. לפעמים רק בחצי שעה, לפעמים ב5 שעות. בדיעבד הייתי בודקת אפשרות לשייט בין האיים. וכמובן, חוסכת את הטיסה מלה-פלמה לטנריף וטסה משם ישירות לברצלונה (אצלנו היא הייתה אילוץ לא מתוכנן). ברצלונה לא עניינה אותנו בטיול הזה, אבל מאחר והטיסות הוזמנו בנפרד, לקחתי שם טווח בטחון גם בהלוך וגם בחזור.
רכב שכור: בכל האיים שכרנו רכב דרך טופ-קאר עם ביטוח מלא. הזמנות עשינו ישירות מולם. ההתנהלות מולם הייתה קלילה, לא היו תורים כמעט בהשכרה. לא היינו צריכים לעמוד בתור להחזרה כי היה לנו ביטוח מלא (אבל לא ראינו תורים ארוכים). ההשכרה זולה (תמצאו לבד).
ארוחות: ברוב המקומות הזמנתי חדרים שכללו מטבחון. בישלנו לעצמנו ארוחת בוקר, הכנו כריכים או פיצות לדרך. פעם ביום אכלנו במסעדה במסעדה. ארוחה ל5 אנשים עלתה לנו כמעט תמיד בסביבות ה 120 יורו, כולל בירה אחת והרבה מים/סודה. לפעמים עם קינוח, לפעמים עם יין.
עלויות: בלנזרוטה הכניסה לאתרים יקרה (20 יורו לאדם מגיל 12, חצי מחיר גיל 6-12). בשאר המקומות המחירים שפויים יותר, וגם יש פחות אתרים המחייבים תשלום. טבע, חופים ותצפיות זה בחינם. זה כולל גם את בריכות המלח לאורך החופים. מאחר וקיימת תיירות פנים (האיים הם אתר הנופש של ספרדים מחצי האי האיברי), אפשר למצוא מלונות במחירים נוחים, במיוחד אם מזמינים הרבה זמן מראש. לדעתנו ממש לא חובה מלונות יקרים,וגם אין טעם במלונות על החוף או עם בריכה - ממילא מטיילים כל היום ושקיעה בים ראינו במגוון חופים, אף אחד מהם לא היה חוף של מלון שלנו. אטרקציות כמעט ולא עשינו, מה שכן עשינו (קארטינג, פארק חבלים היה במחיר סביר).
יום 1 לנזרוטה - פארק Timanfaya
המטוס נחת בלנזרוטה והנופשים מחאו כפיים. הצטרפתי אליהם בהקלה.הצלחתי. הצלחנו לצאת מהארץ. כמה ימים אחרי סיום מתקפת הטילים האיראנית וחידוש הטיסות. 24 שעות בדרכים, עם עצירה ל5 שעות שינה בברצלונה.
הנוף זר כל כך. לא ראיתי כזה אף פעם. סלעי לבה חשופים -קצת כמו הוואי. רוח - קצת כמו איסלנד. תחושה של מרחב וריק - קצת כמו סיני. בתים לבנים נמוכי קומה, קצת כמו אי יווני. אבל בעצם זה לא דומה לשום דבר. זה לנזרוטה.
פפי מקבל אותנו בחיבוקים במלון הקטן Finca Tomaren. קיבלנו שדרוג לוילה הגדולה אבל בכניסה פפי לא מרוצה. יש עלים חדשים בגינה, על החצץ הוולקני המסורק. פפי קורא לגנן שמגיע עוד לפני שלפי מסיים להראות לנו את הוילה. באמצע המתחם של בית הארחה חצבו מכתש. בתוכו בריכה וג׳קוזי. נגד הרוח. בהמשך היום נבין שזה הפתרון כאן להכל. גפנים, עצים, הכל גדל בתוך בורות. בת ה13 מתנהגת כמו בבית - מיד נכנסת למיטה עם הטלפון. השאר דוגמים את הבריכה - היא מחוממת בסטנדרטים של תיירים אירופאים, וגם הג׳קוזי לא חם מספיק. אבל זה מרענן. בית ההארחה ממוקם במרכז האי, נקודת יציאה נוחה לטיולים.
מתקלחים ויוצאים לכיוון הגן הלאומי Timanfaya. השעה כבר 14:00 ובכניסה יש תור של רכבים. הפקחית מעריכה שאורכו 45 דקות, ומסבירה לנו שזה נחשב קצר (קראתי והיא מאשרת שהתור מגיע גם לשעתיים ויותר). פקחי הפארק מנצחים על התור במקצועיות ובסוף מגיע תורנו להדחק לחניה הקטנה. התור נובע ממגרש החניה הקטן שיש במקום. ביתר האתרים באיים אפשר להזמין מקומות מראש מקומות לאתר פופלאריים ואז אין תור. כאן לא, לדעתי בגלל המסעדה שבמקום.
לא אכלנו כלום מאז הטיסה, אז צעדנו היישר למסעדה של הפארק. המסעדה מאפשרת תצפית של 360 מעלות על יותר מ100 חרוטים של הרי געש, ועל שדות לבה שנוצרו לפני כמעט 300 שנים. את האוכל הם טוענים שהם מבשלים על חום גיאותרמי, בלי גז או אמצעים אלקטרוניים. היינו הישראלים היחידים במסעדה, בוודאות. כי פעם בכמה זמן נשמע בום חזק , ורק אנחנו קפצנו. כשסיימנו לאכול ויצאנו החוצה, גילינו שפעם בחצי שעה ישנה הדגמה - פקח שופך דלי מים לתוך צינור באדמה, ויוצר גייזר שמתפרץ ונשמע כמו יירוט של טיל איראני.
את הפארק אפשר לראות רק בסיור באוטובוס. עלינו על האוטובוס האחרון, שיוצא בשעה 16:00. יש בו הדרכה קולית בכמה שפות, סיור של כחצי שעה. לא ממש הרגשנו שאנחנו מצליחים לחוות את הנופים דרך סיור באוטובוס, אבל אסור ללכת ברגל בפארק.
אחר כך עצרנו לטעום ולקנות יין ביקב מקומי La Geria, עם הבקבוק הזה ודומיו בן הזוג ואני סיימנו את הערב בכל יום.
יום 2 לנזרוטה - כל ה must sees של צפון האי.
מסתבר שעד לפני כמה עשרות שנים לנזרוטה היה אי עזוב ומוזנח, אף אחד לא היה גאה להגיד שהוא תושב המקום. ואז הגיע איש אחד ששינה הכל - סזאר מנריקה. אנחנו מכירים אנשים שעיצבו את ההסטוריה והיו פולטיקאים או אנשי צבא (בן גוריון, הרצל, אתתורק). אבל מנריקה היה.. אומן. חזר מניו יורק לא מהולדתו ושכנע את חבר הילדות שלו, שבינתיים התמנה למושל האי, לתת לו לעצב את האי ולהתוות שורה של חוקים. למשל - אין שלטי פרסומת באי וכל הבתים צבועים בלבן או בז' בלבד.
התחלנו את היום ב Jardin de Cactus - מחצבה נטושה שמנריקה הפך לגן קקטוסים. באי ישנה מנהרת לבה באורך 8 ק"מ, חלקה בים. בחלק מהמקומות תקרת המנהרה קרסה. באחת הקריסות האלו התושבים השתמשו כמזבלה. מנריקה הפך את זה לאתר תיירות - Jamos del Agua, התחנה הבאה שלנו. זו בעצם סדרה של מערות פתוחות, עם שתי בריכות, אחת טבעית ואחת מלאכותית. לשתיהן אי אפשר להכנס. בבריכה הטבעית חי סוג נדיר של סרטן. יש שם גם מסעדה, בית קפה ומוזיאון. בבית הקפה שתינו מיץ תפוזים. אחר כך גילינו שיש מיץ סחוט טרי בבית קפה קטן יותר בכניסה למוזיאון. את המוזיאון אהבנו, אבל זו לא חוכמה - הוא הראשון שראינו באיים. הייתי מודאגת שהאתר יהיה עמוס ויהיה תור להכנס. בפועל לקחנו את הבוקר מאוד באיזי, הגענו באיזור 13:30, יצאנו באיזור 15:00 (כולל הבית קפה והמוזיאון), היה עמוס במבקרים אבל ללא תור.
לתחנה הבאה שלנו, חלק ממנהרת הלבה, צריך להזמין מקום מראש. עוד לא הגיעה שעת התור שלנו אז נסענו בינתיים לעיירה Punta Mujeres להסתכל על אנשים וסרטנים רוחצים בבריכות המלח על החוף. זה לא מלהיב במיוחד אבל אבל העביר לנו את הזמן עד הביקור במערה.
בשעה המיועדת התייצבנו ב Cueva de los Verdes לסיור מודרך של שעה (אי אפשר לבקר ללא הדרכה). בסיור צועדים לאורך כקילומטר בתוך מנהרות לבה. היה כתוב שצריך בגדים חמים, והיינו היחידים בסיור שכנראה את ההוראות והתלבשו היטב. השאר צעדו בשמחה בבגדי ים. הסיור בספרדית ואנגלית. גם כאן, מנריקה דאג שאם כבר סיור במערה, אז שהתאורה תהיה אומנותית. אז בעצם מבקרים בסוג של יצירת אומנות, מרהיבה, כמו כל יצירה של מנריקה. באמצע ישנה הפתעה אבל הבטחנו למדריכה שלא נגלה. היינו כבר בהרבה מערות נטיפים ומערות אחרות בעולם. אבל כזו עוד לא ראינו.
משם המשכנו ל Mirador del Rio, תצפית שמשתלבת בצוק ובקושי אפשר לראות אותה מבחוץ. נחשו מי עיצב.. אפשר לראות את אותו הנוף גם אם ממשיכים קצת הלאה עם הכביש, וכן קראתי את זה לפני כן אבל התעלמתי. חבל. אל תתעלמו. אלא אם כן אתם ממש עשירים, או שבא לכם קפה ועוגה בבית הקפה בפנים, אין הרבה טעם לשלם 12.5 יורו לאדם עבור התצפית.
שוב מורעבים, נסענו למסעדת סטייקים (Grill Asador Volcan) שפפי מהמלון המליץ עליה. היה טעים. מנת הדגל של האי זה תפוחי אדמה מבושלים. הילדים מאוד מרוצים מהם. קינוח החלטנו לאכול במרינה של עיר הבירה Arrecife. הילדים קיבלו גלידה, ובן ה9 התחדש בשני זוגות של נעלי כדורגל ב 22 יורו לזוג. טיילנו קצת לאורך הטיילת, שהייתה די ריקה ב 18:00 בערב. כשיצאנו כעבור שעתיים האיזור נראה קצת יותר שוקק חיים, אבל לא בהרבה. אולי בסופ"ש נראה טוב יותר.
יום 3 לנזרוטה - יום ים בדרום ומערב האי
אחרי שסיימנו עם האתרי החובה של האי אתמול, היום הוכרז כיום ים. כיאה לאי, חופים לא חסרים. בחלקם אין חול, בחלק אבנים במים, חלק מצוקים ללא גישה למים, רובם עם רוחות וסחף, והמים בכולם קרים - האוקיינוס האטלנטי. ובכל זאת, בין כל אלו חוף פפגיו papagayo בדרום האי מציע פתרון חלקי. הוא חוף חולי במפרץ, ולכן מוגן מרוח. ערב קודם השקעתי בקריאה על המפרצים השונים, כי אנשים המליצו איזה הם מעדיפים. התברר שזה היה מיותר. בבוקר, נסענו אחרי כולם, חנינו ליד כולם, וירדנו עם כולם לחוף המרכזי. בת ה13 נעלמה במים תוך חצי דקה. הקור האטלנטי לא משפיע עליה. עד שכולנו נכנסנו למים לאט לאט (צריך להתרגל), היא יצאה ודרשה שנעבור למפרץ עמוס פחות. עניתי לה שזה לא עמוס בכלל יחסית להרצליה. תגובתה - כאן זה לא הרצליה. נגד נימוק כזה לא היה לי מה לענות, ועברנו למפרץ הבא (והעמוס פחות). ממנו בן הזוג, בן ה15 ובת ה13 שחו.. למפרץ הקודם. הם סיפרו שקפצו שם מהמצוק למים, לשמחתי לא ראיתי את זה. הם חזרו קצת לפני שהתחלתי לחשוב מאיזה כיוון אני מתחילה לחפש אותם, ואיך.
בתכנית היו גם playa blanca ו piscinas naturales charcones. אבל לא היה לנו כוח אז דילגנו היישר לארוחת צהריים ב el golfo. בכניסה לעיירה ישנה תצפית - mirador dek charco de los clicos. הליכה של שתי דקות כל כיוון, מצטלמים על רקע חוף שחור ואגם ירוק, וחוזרים לרכב. יש מבחר מסעדות בעיירה. בחרנו במסעדת דגים רנדומלית וקיבלנו דג ענק וטעים. חשבנו שאכלנו את כולו אז המלצר נזף בנו: "this food" ופירק לנו עוד חלקים מהדג (ידעתם שאוכלים עין של דג?) ולא וויתר עד שסיימנו הכל לשביעות רצונו. עמוסים ומתפקעים מדג, טיילנו לאורך החוף הסלעי. שעת שפל אז החוף היה חשוף.
אנחנו מטיילים כבר שלושה ימים והילדים לא מקטרים כמעט בכלל (בינתיים), לא רבים (בינתיים) ולא עיצבנו אותנו (בינתיים). המסקנה: שבועיים של טילים, חוסר מעש וחרדה קיומית הם הכנה טובה לטיול משפחתי. בן הזוג ואני לא מפסיקים להתפעל מהנוף בנסיעות ומהתצפיות הפנורמיות. לא נראה שזה מותיר רושם עז על הילדים, ואני לא אתפלא אם הם לא ירצו לחזור לכאן לעולם (כמו שאני עד היום תחת הרושם שנורבגיה מאוד משעממת, עקב שני ביקורים כילדה).
יום 4 לנזרוטה - יום שוק, הליכה, קארטינג והבית של מנריקה
הבטחנו לבת ה13 שוק. היום יום ראשון, אז הלכנו לשוק הגדול באיזור - השוק של Teguise, הבירה ההיסטורית של האי. נגררנו בצייתנות אחרי בת ה13 שהבטחנו לה שוק. היא לא קנתה כלום, אבל בן ה9 התחדש בחליפת כדורגל של העונה הבאה של ריאל. עכשו הוא היחד בשכבה עם חליפה "מקורית". מקורית מהשוק בספרד, זה מספיק מקורי.
משם התלבטתי בין מסלול לבין מוזיאון. בחרתי מסלול שמקיף הר געש, וכולם הלכו בצייתנו במשך שעה, תחת איום (שיקבלו גם מוזיאון). אף ילד לא צייץ, חלקם אפילו נהנו. המסלול -Montana Colorada. רבע שעה הליכה מהחניה רואים lava bomb - אבן שנפלטה מלוע הר הגעש. זה ה lava bomb הגדול בעולם. אולי. לא מצאתי לזה סימוכין. וכמו שבן ה9 שאל - איך בכלל מודדים? תכלס זה הדבר הכי יפה במסלול, אז אפשר ללכת עד האבן ולחזור חזרה. יש שלטי הסבר לאורך המסלול שעניינו חלק מאיתנו.
מכאן התפצלנו - בן הזוג והילדים הלכו לקארטינג (אמור להיות הקארטינג הכי שווה באיים). אני הלכתי ל Cesar Manrique foundation - הבית שאותו מנריקה עיצב לעצמו, בתוך lava bubbles. מאחר והייתי לבד, התעכבתי בכניסה וראיתי קטעי וידאו של ראיונות עם אנשים שהכירו אותו. אחרי העדויות שלהם, כל המוזיאון היה ברור והגיוני (כי הם דיברו על החדרים השונים, על המוצגים וכו'). שתיתי קפה בבית הקפה הקטן ביציאה, וזו הייתה שעה וחצי נהדרת של לבד. הילדים ובן הזוג חזרו מאושרים מהקרטינג, והסתובבו למחרת עם שרירים תפוסים מהנהיגה.
יום 5 - יום שבוזבז על טיסה
נפרדנו בצער מלנזרוטה. הייתי נשארת שם עוד כמה ימים בכיף. ביום האחרון היו רוחות חזקות יותר, לא יודעת אם להגיד אם זה חריג, כי גם בכל הימים שהיינו שם הייתה רוח. אבל כשהגענו לשדה גילינו שהרוחות האלו סגרו את השדה בצפון טנריף יום קודם, וגרמו לעיכובים ודחיות של 22 טיסות בין האיים. זה השפיע גם על יום הטיסה שלנו, וב 13:00 המטוס שלנו עוד לא סיים עם הטיסה שלפני לפני לפני הטיסה שלנו (שלוש טיסות אחורה). כבר החזרנו את הרכב, השדה לא שונה בהרבה מתחנה מרכזית, אין מקום לאחסן מזוודות, והבנו שזהו. אנחנו שם. הטיסה התעכבה בסופו של דבר בחמש שעות. הילדים היו בטלפונים וזה אולי היה הרגע היחיד בטיול בו אף אחד משלושתם לא קיטר. תכלס אפשר כל יום לקחת אותם לשדה תעופה ולהושיב אותם בהמתנה חמש שעות והם כנראה יהיו מרוצים. הם דירגו את היום הזה כמקום שלישי בטיול בינתיים (אחרי הקרטינג וחוף פפגיו).
המעבר לטנריף היה חד. כבישים עמוסים. שלטי פרסומת (בלנזרוטה זה נגד החוק), בתים צבעוניים (גם זה), כבלי חשמל ותקשורת (ברור שזו עבירה פלילית בלנזרוטה), ובכלל - יותר צביליזציה.
אין רוח. אבל אי אפשר בלי תופעות טבע. אז במקומה שוכן ענן קבוע מעל העיירה לה לגונה שבצפון טנריף, היעד שלנו ל4 לילות הראשונים. כל ערב הענן ממש יורד לעיר ויוצר ערפל ולפעמים גשם. הם כנראה מקבלים את המציאות הזו כהגיונית, כמו שאנחנו מקבלים טילים.
התמקמנו במלון שלנו (בית הארחה בחצר של וילה), ויצאנו לסיור ב La Laguna. בת ה13 שמחה לעבור בין החנויות במדרחוב ולמפות את היצע נעלי הקונברס.
יום 6 טנריף - Garachico ותצפיות ביער הגשם
בצפון טנריף יש יער גשם עם תופעה שלא ראיתי עד כה - ככל שעולים בגובה חגורת הצומח מתהדקת. למטה בלה לגונה - שיחים וקקטוסים. 20 דקות במעלה ההר - יער גשם עבות. הוא היה התכנית שלי ליומיים הראשונים, אבל הענן החליט להוריד גשם אמיתי דווקא ביום הראשון שלנו. אז במקום זה נסענו מערבה ל Garachico. לפני 300 שנה התפרץ שם הר געש וזרימת הלבה הרסה את רוב העיירה והנמל שלה, אבל צירה יופי של בריכות מי מלח על שפת הים. בבריכות היה שמשי ונעים, אז החלטנו לחזור לרכב ללבוש בגדי ים. עד שחזרנו הענן מלה לגונה הגיע. לבן הזוג ובת ה13 זה לא הפריע להכנס למים. כשהתחיל גשם אמיתי הבנתי שגם ככה אני נרטבת, ונכנסתי גם. בן ה9 עמד על שפת האוקיינוס ותזמן מתי מגיעים גלים. הוא החליט שזה כל 10 דקות ולכן לא יקרה לו כלום. בסוף הסתבר שצדק - הוא עדיין איתנו, לא נסחף לשום מקום ואפילו יצא די יבש.
אח״כ הסתובבנו בעיירה עצמה שאטמורה להיות ציורית, היא אתר של אונסק״ו. אבל אני כבר יודעת שעיריות ציוריות לא עושות לנו את זה וזו אכן לא הרשימה אותנו. כשחזרנו ללה לגונה היו כמה דקות של שמש, אז הצעתי שנעלה ליער הגשם. אחרי חצי שעה של נסיעה מפותלת, עצרנו לתצפית ראשונה. קנינו שקדים מהמוכר בצד הצפוני של התצפית, שהתחנן שלא נבקש אצל המתחרה שלו בצד הדרומי של התצפית (מרחק 5 רכבים, זו כל החניה שיש בתצפית). כדי להרגיע אותו קנינו ממנו גם עוגיות קוקוס, והתעלמנו מהמוכר השני. עוד כמה דקות והגענו למרכז המבקרים של השמורה. קראתי שיש שם בעיות חניה, אבל בגלל שהגענו אחה"צ והמרכז כבר היה סגור, לא הייתה בעיה בכלל והתנועה הייתה דלילה. הלכנו את המסלול הקצר שצמוד למרכז המבקרים - Sendero de los Sentidos. נחמד, לא יותר. משם חזרה לבית הארחה ועוד ארוחת ערב ב la laguna.
יום 7 טנריף - פארק חבלים
אחרי יום שלם בשדה, יום נסיעה לבריכות מלח עם קצת תצפיות ומסלול אנמי - הרגשתי שצריך להרים קצת אנרגיה. ממילא שוב ירד גשם בלה לגונה (הם חיים תחת ענן תמידי, בעוד שאר האי שמשי), ולמסלול שבאמת רציתי לעשות הצלחתי להשיג פרמיט רק ליום המחרת. אז הצעתי פארק חבלים, ואחריו גם פרמידות (הסבר בהמשך). בסוף היינו כל היום בפארק חבלים. כולם חוץ ממני נהנו מאוד. אני ירדתי מבועתת מה"טסט" שעושים על החבלים, המדריך שכנע אותי לעשות עוד מסלול "קצר ולא מפחיד". התחלתי אותו וחזרתי מיד חזרה לתחנה הראשונה. אבל אני שמחה שהכרתי את זה לילדים, ושהם לא פחדנים כמוני. בן ה9 היה אמור להיות מוגבל במסלולים בפארק, אבל הוכיח את עצמו, וגם הגיע (לדעתי יום קודם) לגובה המינימום של 140 ס"מ, ולכן הצטרף בשמחה לשאר. אני נשארתי לדבר עם יואל המדריך על הקרקע. הוא סטודנט לארכיטקטורה בטנריף, אבל מתגעגע הביתה ללנזרוטה. הוא ממש התרגש שסיפרתי לו שאהבתי את האי שלו. לפני כמה שנים נשרף להם חלק מהפארק. יש להם תכניות להרחיב אותו מחדש, אבל אין להם מספיק תקציב. אחרי הפארק אכלנו ארוחת צהריים בכפר קרוב, לא הספקנו לפרמידות. בערב השארנו את הילדים עם פיצה בבית הארחה ויצאנו לקרוע את לה לגונה. שתינו ואכלנו טאפס. אין מוזיקה בברים. מוזר. אולי בסופי שבוע תוסס יותר.
בשלב הזה אם תשאלו את הילדים, הדברים הכי כיפיים בטיול היו הפארק חבלים והקארטינג בלנזרוטה, ולא אתפלא אם מי הם ישים את היום בשדה התעופה במקום השלישי.
יום 8 טנריף - הליכה ביער גשם
קמתי נחושה - היום הולכים ביער גשם. כולנו באנגריות גבוהות, גם הענן. אבל די. אם צריך - נלך בגשם ביער גשם. מה שאכן קרה לפרקים. למסלול צריך פרמיט, צועדים בו 45 איש ביום בלבד, כדי לא להפריע ליער. משכנו את הבוקר, כי היה לי פרמיט רק לשעה 13:00. המסלול La Ensillada - Cabezo de Tejo - La Ensillada. הזמנתי את הפרמיט כמה ימים קודם. לשעות הבוקר אי אפשר היה להשיג. מזמינים דרך האתר https://www.tenerifeon.es/en/
הנחתי שאם זה מסלול שדורש פרמיט אז זה בטח מסלול יפה. הוא אכן יפה, אבל כמו עם פארק החבלים והקארטינג, לא הייתי נוסעת עד טנריף בשבילו. בגלל שהימים האחרונים היו גשומים, כל המסלול היה בוצי, הנעליים התמלאו בבוץ, והבוץ השפריץ לכולנו על הבגדים עד גובה הברכיים בערך. חלק מהמסלול ירד גשם קל (זרזיף). לדעתי הבוץ והגשם רק הוסיפו לחוויה, וכנראה שיכולנו לעשות את המסלול גם בגשם ביום הראשון שהגענו. פשוט לקח לי כמה ימים להבין שזה מזג האויר בצפון האי, וככה זה הולך להשאר. בת ה13 הובילה כל הדרך כי רצתה לסיים. לא אמרה מילה כי עדיין לא קנינו לה קונברס. בשלב מסויים לקראת סוף המסלול, בן ה15 הלך ישר לתוך עץ וירד לו מלא דם מהראש. לא נלחצתי כי הוא הגיב רגיל (לא זעזוע מוח), ואני יודעת שפציעה בראש מאד מדממת. שפכתי מלא פולידין על המקום שחשבתי שאולי שם הפצע (היה קשה לראות) והמשכנו הלאה.
ירדנו לחופים בצד מערב של האי - הגענו עד playa de benijo. טיילנו לאורך החוף (חול ים שחור) אבל לא נכנסנו למים כי היה מעונן וקריר בצד הזה, ולא התחשק לנו.
ראיתי שיש שם עמדה של מצילים ואמבולנס. שאלתי אותם אם הם יכולים להסתכל על הראש של בן ה15, שבשלב הזה כבר לא דימם ולכן בן הזוג חשב שזה מיותר. מזל שהתעקשתי. היה שם אח מקצועי, שחיטא את הפצע, גזר את השיער מסביב, ואז הראה לי שהחתך די עמוק ודורש הדבקה. התבאסתי, כי עכשו מיון וכל זה. אבל לא. האח הוציא דבק סטרילי והדביק. יופי של טיפול, על חוף הים (!!), ובחינם משום מה.
עלינו שוב, דרך יער הגשם, והגענו לחוף las teresitas בצד המזרחי של האי. כאן אווירה אחרת לגמרי - חול יום זהוב, שמש. שובר גלים כך שהים רגוע. חלקנו נכנסנו למים, חלקנו שתו שייקים על החוף, חלקנו קיטרו ושתו שייקים על החוף ("למה עוד פעם עוצרים בחוף? בא לי למלון").
יום 9 טנריף - פרימידות Guimar וים
מעבר דרומה - הזמנתי לנו שלושה לילות ב Mynd Adeje. זה המקום היחיד בכל הטיול בו ישנו במלון גדול יחסית. נסענו על האוטוסטרדה בצד המזרחי של האי.
בדרך עצרנו בפרימדות Guimar. כן, יש פרמידות בטנריף. כמו במקסיקו וכמו במצרים (אבל בקטן). מצאו גם מומיות. יש חוקר נורווגי שחקר אותן וגר בטנריף. אותו אחד שבנה את הקון-טיקי. קראתי כילדה את הספר על המסע בקון-טיקי, ובמוזיאון עושים לו כבוד ויש גם דגם של הקון-טיקי. אז הביקור היה קצת מרגש ונוסטלגי עבורי. השאר התחלקו לשניים: אלו ששתו שייקים בבית הקפה של המקום, ואלו שקיטרו ושתו שייקים. יש את אותם שייקים בכל מקום, מאוד משדרג את החוויה הן של מי שנהנה והן של מי שמקטר.
אחה"צ הגענו ל Mynd, בדקנו את הבריכה על הגג (שווה בעיקר לתמונות לאינסטגרם), ירדנו לחוף הקרוב, ואכלנו ארוחת ערב מוקדמת במסעדה של החוף. המסעדה הכי גרועה בטיול (אולי היחידה שהייתה ממש גרועה). בשאר המקומות בדקתי המלצות, כאן פשוט היינו רעבים ונכנסנו. נפילה אחת בטיול זה ממש לא נורא.
יום 10 טנריף - סוף סוף עולים להר Teide, והלם מהתיירות בדרום
הזמנתי (הרבה זמן מראש) את הרכבל לטיידה ליום זה בשעה 9:10. אז למרות שהיינו במלון מהמם, קמנו מוקדם, נסענו דרך כביש tf38 עד הרכבל. הזמנתי כרטיסים לרכבל וגם מדריך קולי (מספיק מדריך אחד). המדריך זו אפליקציה שמפעילים עם קוד שתקף לאותו יום (ורק לאותו יום). המדריך מתחיל כבר בדרך לטיידה. הפעלתי אותו בנסיעה והיה לנו מעניין לשמוע את ההסברים. הוא גם ממליץ איפה לעצור לתצפיות בדרך אבל לא היה לנו זמן.
טיידה הוא הר הגעש השלישי הכי גבוה בעולם (בן הזוג ואני היינו גם בראשון בגובהו, באי הגדול בהוואי).
קראתי בהרבה מקומות שמאוד עמוס בטיידה. כנראה שזה כבר לא ככה כי הם שינו את השיטה, צריך להזמין מקום מראש לרכבל, אז אין תור וגם החניה לא עמוסה. קראתי שמומלץ להגיע בבוקר כי אז הראות הכי טובה. אכן הייתה לנו ראות מצויינת. חנינו ממש קרוב לכניסה. כשיצאנו ראינו שמי שהזמין רכבל ל11:00 למשל כבר חנה די רחוק. לא דרמה גדולה, אולי זה שווה את זה (לאכול בנחת בבוקר, זמן לעצור לתצפיות, וכן - עוד כמה דקות הליכה בעליה בחניה). כשמגיעים למעלה קצת קריר. צריך חולצה ארוכה, אבל מספיק פליז או קפוצון דק. אין צורך במעיל, אין צורך במכנס ארוך (הבנים לא אהבו את זה שהכרחתי אותם ללבוש ארוך באותו יום. בדיעבד מיותר). מהתחנה העליונה של הרכבל יוצאים שלושה מסלולים:
מסלול מספר 10 - 150 מטרים לפסגת ההר. צריך פרמיט עבורו. לא הצלחתי להזמין עוד כשתכננתי את הטיול. אין לי מושג כמה זמן מראש צריך לבצע את זה. חבל! נראה ממש שווה והייתי ממש רוצה.
מסלול מספר 11 - כ500 מטר כיוון לתצפית לכיוון צפון. זה אומנם נשמע קצר, אבל זה לוקח זמן כי הגוף עוד לא הסתגל לגובה אחרי העליה.
מסלול מספר 12 - כ700 מטר כיוון לתצפית על לוע הר געש pico viejo. אל תוותרו על ה100 מטר האחרונים! הם שווים את המאמץ הנוסף. למסלול הזה הילדים הקטנים יותר לא רצו להצטרף. השארנו אותם לקטר אחד לשניה בתצפית ליד תחנת הרכבל. לקח לנו 45 דקות הלוך חזור, ואנחנו בכושר (עקפנו את כל מי שראינו). זה פשוט לוקח זמן בגלל הגובה!
כשירדנו מהרכבל נכנסנו למרכז המבקרים שברכבל התחתון (אי אפשר להמנע ממנו, עוברים דרכו). משם נסענו למרכז המבקרים Canada Blanca. היה קשה למצוא חניה, אבל אחרי כמה סיבובים הצלחנו.
הנוף כל כך מטורף שהחלטתי שיוצאים לעוד הליכה - מסביב לסלעים שהיו בלוע הר הגעש ולכן התקשו לאט והם חזקים יותר והצורה שלהם קצת משושית. כשכל מה שסביבם החליק לים לפני 100000 שנים במפולת גדולה, הם נשארו זקופים. סליחה על ההסבר הגאולוגי הצולע. המסלול נקרא roque de garcia, מסלול מעגלי של 3.5 ק"מ. חלקנו נהננו מאוד. חלקנו קיטרו ולא היו שייקים. חלק מהאנשים עושים את המסלול הזה הלוך-חזור, ואז הוא מישורי. אנחנו הקפנו את ה roques, אז יצא שהייתה לנו גם ירידה, וגם עליה בסוף (לא נוראית, פחות למשל מהעליה מנחל עמוד). כאמור לא כולם התחברו לקונספט, הבטחתי מסלול קל ולא קיימתי (ההלוך-חזור הוא קל, המעגלי לא קשה, אבל גם לא קליל). בן ה9 הלך בשמחה ושאל המון שאלות - איך יכול להיות ששלשום היה בהר ביער גשם והיום הוא בהר במדבר. הרי הר זה הר.
חזרנו למלון לנוח. חלקנו עלינו לשתות שייקים בבריכה בגג של המלון. בשלב מסויים בת ה13 הגיחה מהחדר עם חדשות מרעישות - היא שמעה עברית במסדרון. עד עכשו לא ראינו ישראלים בכלל (גם את דוברי העברית במלון הזה לא ראינו, ובעצם לא ראינו ישראלים עד שהגענו לברצלונה בסוף הטיול).
בערב נסענו לטייל ב los americanos ו los crisotos. חנינו בחניון ב avenue las americas, הלכנו את הרחוב עד הים, ואז הלכנו על הטיילת לאורך הים. היינו בהלם. המוני תיירים, תרבות אחרת לגמרי מכל מה שראינו וחווינו באיים עד עכשו. כאילו הגענו למקום אחר. את כולנו המקום הגעיל. לא קנינו כלום פרט לקרפ לבן ה9, במחיר שערורייתי של 6 יורו. לא התחשק לנו לשבת בשום מקום. ממש ממש איכס. כמו הטיילת של אילת אבל מוגזם פי 100. סיימנו עם מוחיטו בשקיעה על הגג של המלון שלנו.
יום 11 טנריף - ים בדרום האי
הוגדר כיום ים. נסענו ל Los giagantos. היינו בתצפית. יום שבת ולא הייתה חניה, לא בנמל ולא ליד החופים. הכל היה נראה יפה ודווקא ממש התחשק לנו.
ליד הבריכות piscina natural acantilado de los gigantes מצאנו חניה. הגענו לחוף שנראה כמו בריכת המשושים, וככה גיליתי שהילדים לא מכירים את בריכת המשושים. חלקנו נכנסנו אבל מי שנכנס מיצה מהר. הרבה אנשים, לא נעים לשבת בחוץ. באנו, התרחצנו, הלכנו.
הילדים ביקשו חוף שקט בלי אנשים. יש מלא חופים, אבל שבת. איפה אני אמצא חוף שקט?? san juan קפץ לי בגוגל מאפס, והחלטתי לכוון לשם. לא יודעת מה גרם לי לבחור דווקא בעיירה הזו, אבל הצלחתי. הגענו והכל היה מת. חניה בקלות, ליד החוף, וליד מסעדת דגים, גלידרייה וחנות שייקים. חוף סלעי, יורדים עם סולם למים. קטן, שקט, כמעט ריק לחלוטין.
אכלנו במסעדת הדגים המצויינת שלידו. הפאייה שקיבלנו הלחיצה את בן ה9, שטען שהוא לא רעב וליתר בטחון עבר לשחק בגן השעשועים מעבר לכביש. שלא נוכל להכריח אותו לטעום. ראינו אותו אוכל שם את הסנדביץ שלו מארוחת הבוקר. אחר כך עשינו סיבוב עם הרכב, וראיתי שיש עוד מקום שנקרא playa san juan, דרומי קצת יותר (שתי דקות נסיעה). שם יש חוף גדול יותר ומסודר יותר. אבל אנחנו מאוד נהננו מהחוף והמסעדה שמצאנו (היא לא בגוגל מאפס! נמצאת ליד הגלידרייה Heladería Belli Freski Playa San Juan). אז למרות סיבובי החניה והחוף הפחות מוצלח בבוקר, החלק הזה של היום הוגדר כהצלחה.
חזרנו למלון אחה"צ, הייתה מסיבה על הגג של המלון. בשלב הזה היא עוד לא התרוממה אבל חזרנו שוב בלילה ואז היא הייתה בעיצומה. היינו שם קצת, בבריכה קצת, ואכלנו ארוחת ערב במסעדה של המלון.
יום 12 טנריף - תצפיות בטיידה
בערב טיסה ללה פלמה. אחרי צק אווט מאוחר מהמלון, עלינו שוב לפארק teide, הפעם בשביל הגיוון דרך vilaflor. לדעתנו: אין מה לגוון. חבל שלא עלינו שוב דרך tf38, הדרך שם הרבה יותר יפה.
* מרכזי מבקרים - נסענו לשני מרכזי המבקרים שעוד לא ראינו. אחד קטן ורואים בו בית של אחרון הרועים של טיידה, והשני גדול יותר. לא זוכרת מה רואים בו, לא היה מעניין.
* Minas de San Jose - איזור עם נוף דמוי ירח. יש שם מסלול מעגלי קליל (באמת קליל!) של כשעה, אבל בפועל אפשר ללכת איך שרוצים באיזו צורה שרוצים, הכל יפה.
* נסיעה על כביש tf24 על קו הרכס עד השדה. לא משנה איך ומתי, אל תוותרו על הנסיעה הזו.
לה פלמה - רקע כללי
הגענו ללה פלמה ביום ה13 לטיול. זה אומר שכבר היינו מאוד מתוקתקים, מאוד רגועים, מאוד בתוך זה. אני בטוחה שזה השפיע והעצים את החוויה. ועדיין - וואוו what a gem of an Island.
ישנו 3 לילות בבית הארחה ב El Paso ועוד לילה אחד במגדלור בצפון האי (תיכף אפרט). האסטרטגיה שלנו כאן הייתה דומה לזו שבלנזרוטה - El Paso במרכז האי, בסיס נוח ליציאה לטיולים בכל רחבי האי. אנחנו לא צריכים ים ליד החדר, אין לנו בעיה לבלות בים עד החושך ואז לנסוע למלון.
הגענו ללה פלמה עם החושך, ובעצם נסענו חצי שעה בחושך בדרך מפותלת אך טובה עד El Paso. חששתי מהנסיעה הזו ושקלתי לישון לילה ליד שדה התעופה. בן הזוג הרגיע אותי שנסתדר, והוא צדק. באמת היה עדיף להגיע כבר למקום הקבע שלנו לימים הקרובים.
יום 13 לה פלמה - הליכה להר הגעש החדש ביותר וים
נמאס לנו לבשל אז יצאנו לבית קפה ב El Paso לארוחת בוקר.
* Volcano Tahogaite - עשיתי משהו שלא עשינו עד אותו רגע הזמנתי לנו טיול מודרך דרך La Palma Outdoor. סיור של 4 שעות לראות את הר הגעש החדש שהתפרץ ב 2021. אי אפשר להגיע לשם ללא סיור מודרך. לסיור בשעה 9:00 לא היו מקומות, אז הזמנתי ל 12:00. הגענו ב 11:30 לתדרוך עם המדריך חואן. נפלנו על יום עם עומס חום, וההליכה היא בתוך אפר וולקני לוהט. לכולנו הטיול הזה היה יותר מידי, גם למי שאוהבים טרקים ונהנו מכל שאר הטיולים. נקודת האור של הטיול הייתה חואן. הוא היה מלא בידע, ההסברים שלו היו מעניינים, שאלנו אותו את כל השאלות שהצטברו לנו בכל נושא שהוא בשבועיים האחרונים. הוא סידר לי בראש את כל הגאולוגיה של האיים, יותר טוב מכל סרטון וכל מרכז מבקרים. חואן גם נתן לנו מלא טיפים על חופים שווים, כל המלצה שלו פגעה בול ובימים שלאחר מכן "המלצה של חואן" נהפך לשם קוד לתו איכות של חוף.
* Playa de Charco Verde (המלצה של חואן) - חוף חמוד. היינו כמעט עד השקיעה. יש שם מזנון קטן, אכלנו עוגת גבינה מצויינת, שתינו שייקים ומוחיטו.
* Plaza la Glorieta - בלנזרוטה התאהבתי בעבודות של מנריקה, וכאן יש פסיפס שהוא יצר. זו לא הייתה סטיה גדולה מהדרך לבית ההארחה, אז עלינו לשם ומשם גם ראינו את השקיעה. יש שם עגלת אוכל עם poke bowls. לקחנו טייק-אווי, אז רק בדרך גילנו שזה ממש טעים. חזרנו גם למחרת, אבל הוא פותח רק ב 19:00.
* תצפית כוכבים ב Mirador Astronomico del llano del Jabel. חייבים לפחות תצפית כוכבים אחת בטיול. למרת זיהום האור מסטנה קרוז (עיר הבירה), ראינו את שביל החלב.
יום 14 לה פלמה - דרום האי
300 ימים בשנה הרוחות מגיעות מצפון מערב ואז יש התעבות עננים וכו וכו. היום לא. עדיין עומס חום ואובך. מבחינתם מדובר בעומס חום נוראי. עדיין יותר נעים מיולי בארץ.
נסענו בצד המערבי של האי. מכמות המקומות בהן ניתן לעצור לתצפית אני מניחה שמאוד יפה כאן כשאין אובך.
* Volcan San Antonio - הליכה קלילה לראות לוע של הר געש, ומרכז מבקרים (כמובן). יפה, קליל ולא מעיק. לא לוותר.
* Salinas de Fuencaliente - משפחה ברת מזל, ההתפרצות של 1971 חיסלה את כל החוות שסביבה, והם נותרו היחידים, ללא תחרות. מייצרים מלח. יש מסלול ב"הדרכה עצמית" (כמה שלטים) מסביב לחווה, חנות מזכרות קטנה ומסעדה. הדרך יפה, אבל היה לנו חם ואם אתם קצרים בזמן - על זה הייתי מוותרת.
* חוף Puntalarga - ראינו אותו מלמעלה מהתצפית של לוע הר הגעש, והחלטנו שאנחנו רוצים להגיע. זה חוף אלטנרטיבי, אנשים בנו שם בתים רעועים על החוף. מעניין לראות. הילדים אכלו שם צ'יפס (ושתו שייקים) במסעדה, אנחנו נכנסנו קצת למים.
* חוף playa y bajas de la zamora - המלצה של חואן. יש חוף צפוני וחוף דרומי. כולם היו בדרומי. יפייפה. לוקח בקלות את כל החופי החול השחור שראינו בטנריף. החוף שבן ה9 הכי אהב בטיול.
* Centro de interpretacion canos de fuego - מרכז מבקרים חדש ומושקע שמסביר על ההתפרצות האחרונה שאירעה. הגענו ממש לפני הסגירה, אז לא הספקנו את כולו. אם כבר מרכז מבקרים - אז זה. ליד מעבר לכביש cueva de las palomas כבר היה סגור, חבל.
* Mirador de la cumbrieta - חניה פצפונת (20 מקומות), מכאן יוצאים כמה מסלולי תצפית על הקלדה של הר הגעש העתיק והמרכזי של לה פלמה. בין השעות 8:00-16:00 צריך להזמין פרמיט (חינמי) לחניה. אנחנו הגענו לקראת 20:00 והיינו לבד. התצפית במרחק של 500 מטר מהחניה, אבל הופתענו לגלות שמדובר ב350 מטר של ירידה די מרוצפת אך חדה, ואז עוד 150 מטר של מישור. בן זוגי נשאר עם הקטנים שהטילו וטו, הגדול ואני רצנו לשם, ומשם רצנו לתצפית los chozaz, מרחק של עוד 1.4 קמ כיוון. עקרונית יש מסלול מעגלי מ los chozaz חזרה לחניה, אבל הוא היה בשיפוצים והיו שלטים שהוא סגור (וגם הפקח במרכז המבקרים יום קודם הדגיש בפניי שהוא סגור). עשינו את הכל בריצה, יצאו לנו יופי של תמונות שקיעה, ויופי של אימון. חזרנו מרוצים מאוד, מבחינתי זה אחד מרגעי השיא בטיול.
* ארוחת ערב ב El Paso במסעדה איטלקית ממש חמודה שמצאנו. אני בד"כ לא מציינת שמות של מסעדות כי זה עניין של טעם אישי. ציינתי אחת בלנזרוטה כי זה איזור שאין בו הרבה מקומות לאכול ומאוד אהבנו את המקום בו אכלנו, וכאן מרגישה שחייבת לציין את זאת. היה טעים, השירות היה נעים, והיה זול יחסית. La Cantina del Geco
יום 15 לה פלמה - סיור טלסקופים במרכז האסטרונומי וים בצפון האי
נסיעה של שעה וחצי בדרכים מפותלות לצפון האי.
* סיור ב observatory ב Roque de lo Muchachos. הזמנתי את הסיור כשבועיים מראש. הסיור בספרדית ואנגלית (בסופי שבוע בספרדית בלבד). המדריכה היא מדענית עם דוקטורט בפיזיקה. נכנסנו לתוך הטלסקופ האופטי הגדול בעולם (תואר זמני, בונים גדול ממנו בצ'ילה). ההסברים היו מעניינים, תרגמתי לעברית עבור בן ה9 שהתעניין מאוד (עד שנמאס לו). אהבנו גם את מרכז המבקרים במקום.
* Punta cumplida - חגגנו בטיול יום הולדת 50 של בן זוגי. הזמנתי לילה אחד במלון היקר הזה. שעה של נסיעה מפותלת ממצפה הכוכבים. היה שווה כל יורו. המלון בנוי מסביב למגדלור בצפון האי. יש בו 4 חדרים בלבד (אנחנו לקחנו סוויטה עם שני חדרי שינה, כל חדר שינה עם שירותים ומלקחת משלו, וסלון מטבח משותפים). יש infinity pool ולמזלנו הרב היינו שם לבד לגמרי. אם הייתי יודעת כמה המקום מוצלח היינו מגיעים מצויידים באוכל, כי כמובן שאפשר לבשל שם, וממש אין חשק לצאת. הייתי גם מזמינה שם יומיים, למרות המחיר (ומאריכה את השהות בלה פלמה ביום אחד לפחות). גם אם אתם לא רוצים להוציא כסף על מלון יקר, ממליצה לתכנן לילה אחרי הביקור בצפון, כי הנסיעה פשוט גמרה אותנו. היא מאוד מפותלת.
* La Fanjara - חוף ים עם בריכות מי מלח, 4 דקות נסיעה מהמלון. זוכרים שאמרתי שחבל לבזבז זמן על גרצ'יקו בטנריף? אז המקום הזה לדוגמא. כנסו בגוגל מאפס ותבינו לבד למה אני מתכוונת. מטורף. ניסינו לשכנע את הילדים שלא צריך לאכול כל יום, אבל הם התעקשו, אז נסענו לשם במטרה להאכיל אותם (גילינו שאין שם אוכל), ואחר כך נסענו רבע שעה שהרגישה כמו נצח כי הדרך מפותלת להביא פיצות (אין משלוחים, בדקתי). אבל טוב שהם היו רעבים, אחרת אולי היינו מפספים את המקום הזה.
חוץ מעניין האוכל, גיליתי שהילדים גם כל הזמן רוצים להתקלח. ניסתי להסביר שמספיקה מקלחת אחת לפני השינה, לא משנה כמה פעמים היו בבריכה ובים, אבל לא נראה לי שהם השתכנעו.
יום 16 לה פלמה - יום במזרח האי
משכנו את הבוקר במגדלור הפרטי שלנו. אבל ב12:00 נאלצנו לעזוב. למרות המחיר, הייתי שוקלת בדיעבד להזמין שם לילה נוסף.
* Charco Azul - המלצה של חואן. שוב בריכות מי מלח. שוב מהמם.
* Los Nogales - עוד המלצה של חואן. חוף חול שחור, צריך ללכת אליו 600 מטר כיוון. בחוף אין כלום, אבל יש שירותי הצלה ומקלחת מים מתוקים עם זרם חלש. החוף שבן ה15 הכי אהב בטיול. בקושי הצלחנו להוציא משם את הילדים, הייתה לנו טיסה באותו ערב.
* המדרחוב ב santa cruz de la palma - עצרנו לארוחת ערב מוקדמת, לפני הטיסה. מהמעט שראינו - נראית עיר חמודה מאוד.
עדיין יום 16 טנריף
אחרי יום שלם בחופים בלה פלמה, הגענו לשדה לעוד טיסה. הפעם לא רק שהיא לא איחרה - הקדימו את היציאה ב15 דקות וגם החליפו את הגייט, כך שכמעט פספסנו את הטיסה. ב 21:30 נחתנו בשדה בטנריף (כבר פעם שלישית) ושוב שכרנו רכב, כי זה יוצא יותר זול ממונית. הפעם נסענו ל2 לילות אחרונים ב Puerto de la cruz. ישנו במלון מקסים - Puerto Azul. ממש במרכז העניינים. מומלץ!
עייפים מחופים ומעבר בין איים תכננו פשוט ללכת לישון. אבל גילינו שפסטיבל המבורגרים שנודד בין האיים בדיוק הגיע לפורטו דה לה קרוז. אז הלכנו לישון רק לקראת חצות, אחרי המבורגרים, ומכוניות מתנגשות, ודוכנים ביריד, וקרפ שוקולד.
יום 17 טנריף - פרידה מהאיים הקנריים
טיילנו במדרחוב בפורטו דה לה קרוז. הלכנו לראות את חוף הים מצפון לעיר, ואחר כך את זה שמדרום. אבל אחרי לה פלמה החופים נראו חיוורים ולא התחשק לנו להכנס למים. גם בריכות השחיה שיש בעיר על חוף הים לא נראו מרגשות אחרי לה פלמה. יש עוד חוף שהמליצו לי playa el bollullo, אבל הוא הצריך נסיעה ולא התחשק לנו להזיז את הרכב. אז רק טיילנו, קנינו מזכרות, והילדים ביקשו אחה"צ פנוי אותו הם בחרו להעביר בחדר שלהם ברביצה על המיטה. הם בשלים לחזור הביתה. בערב הוצאנו אותם שוב להמבורגר, ואז שלחנו אותם (לשמחתם) לחדר, ויצאנו אנחנו לאכול באחת המסעדות בעיר העתיקה. בחרנו בין מנות השף המיוחדות של הערב, אלו שלא בתפריט. בן הזוג הזמין מנה מיוחדת של פסטה דמויית אורז עם פטריות ילידות האי. בקיצור הוא אכל מנה יקרה במיוחד של פתיתים, לדעתנו מחבילה של אוסם.
כשסיימנו שמענו שהמוזיקה מכיוון פסטיבל ההמבורגרים ממשיכה, אז עברנו להציץ, ונשארנו לשעה וחצי של מסיבת ריקודים עם די-ג'יי ומתופף על הבמה. המסיבה הסתיימה ב 00:30. היה מעולה!!
יום 18-19 ברצלונה
נותרו לנו יום וחצי להעביר בברצלונה (לילה אחד), לפני הטיסה לארץ. היה קצת שוק לחזור למקום הומה ומלא תיירים. בן הזוג ואני כבר היינו כמה פעמים בברצלונה למטרות עבודה, את הילדים זה לא עניין. אז רק עשינו שופינג (לשמחתה של בת ה13) ואכלנו טוב (לשמחת כולם).
סיכומים, המלצות, טיפים
סיכום לנזרוטה וטיפים:
לא הספקנו:
Casa Museo del Campesino - מוזיאון (כניסה חינמית) על אורחות החיים באי. רציתי ללכת כדי ללמוד יותר על הצורה בה הם מגדלים גפנים.
Caldera de los cuervos - מסלול הליכה לקלדרה של הר געש. שעה-שעתיים (לא בטוחה כי לא עשינו). המשפחה הטילה וטו אחרי שחזרנו מהמסלול montana colorada. בדיעבד הייתי מתחילה עם המסלול הזה, ובמסלול השני מסתפקת בהליכה עד ה lava bomb וחזרה. נראה לי שזה מה שכולם עושים.
Museo lagomar - בית שמנריקה עיצב עבור חבר. תכננתי לבקר לבד אחרי הביקור ב foundation אבל לא הספקתי.
Playa de famara - חוף שאומרים שכדאי להגיע אליו לקראת השקיעה, שאז ההרים משתקפים בחול הרטוב. היה רוח ולא התחשק לנו.
עוד טיפים:
לנזרוטה מתאימה כירח דבש או בפנסיה. בלי ילדים. אלא אם כן אתם מאוד עשירים. כניסה לכל אתר של מנריקה עולה 20 יורו לאדם מגיל 12. האתרים יפים, אבל זו הוצאה משפחתית כבדה והם לא מעריכים. הדבר שהילדים הכי נהנו ממנו באי זה הקארטינג. עם כל הכבוד, לא צריך לנסוע עד לשם בשביל קארטינג.
Timanfaya - יש המון הייפ סביב הפארק הזה. הוא האתר המפורסם ביותר באי, וכנראה גם המתוייר ביותר. הרבה ממליצים להגיע ישר על הבוקר. להבנתי - יש תור ישר על הבוקר. ואז לאורך כל היום כמעט עד הסגירה. לכן ממליצה הפוך - להגיע ב 15:00 ולא לפני כן לפארק. אז כבר אין תור. אפשרות אחרת היא לשלם כפול ולהגיע לפארק לפני הפתיחה לכולם, לסיור עם הפקחים, ואז יש מסלול הליכה קצר. יש מעט מקומות לכל סיור כזה וצריך להזמין הרבה זמן מראש (לא יודעת כמה זמן מראש כי כשבדקתי כבר לא היו מקומות). אפשרות נוספת שעליה הסכמנו כולנו אחרי שוטטות של ארבע ימים באי: לא חייבים להכנס לפארק. לראות תופעות געשיות מבעד לאוטובוס לא עושה לנו את זה. האי מלא בנופים, וזה לא שווה את ה20 יורו כניסה לאדם, כשאין אפילו אפשרות ללכת, לעצור, לגעת. אני יודעת שלמרות המלצתי אתם תבקרו כאן בכל זאת. כי אי אפשר בלי. אז לפחות תנסו להגיע אחה"צ.
מהשדה הייתי נוסעת ישר לסופר, מצטיידת לכמה ימים, ואז מגיעה לדירה. אחר כך ישנו בעוד מלונות-דירות ובכולם יש את אותו סט מכובד של ציוד לבישול. מכיוון שזה היה הראשון לא הייתי בטוחה מה נמצא והעדפתי לראות קודם. בדיעבד - הייתי צריכה להתכתב איתם ולהבין מה יש. אין טעם בנסיעות הלוך-חזור לסופר. זה אומנם רק 10 דקות נסיעה (חזרה לכיוון השדה), אבל זה מיותר.
Papagayo - אין בחוף מקלחות או שירותי הצלה. יש מסעדה אחת שלא ניסינו. בן הזוג השאיר על השמשה הקדמית של הרכב שני מיכלי מים של 5 ליטרים, ואיתם שטפנו את עצמנו כשחזרנו לרכב.
סיכום טנריף וטיפים
הקדשנו לטנריף יותר מידי זמן. חשבתי שמאחר שמדובר באי הגדול ביותר והמתוייר ביותר, הוא גם האי השווה ביותר. לדעת כולנו, היינו צריכים לקצר את השהות שם ולהאריך את השהות בלה פלמה. אבל לא לוותר לגמרי.
על מה לא לוותר:
* הר טיידה. גם הרכבל, מסלולים 11 ו12 שיוצאים מהרכבל העליון, מסלול 10 אם אתם משיגים אליו פרמיט.
* מסלול מעגלי אול הלוך-חזור סביב roque de garcia, מסלול קליל ל minas de san jose
על מה אפשר לוותר:
* יער הגשם. הוא נחמד, אבל הולכים בין עצים ולא רואים שום דבר, ואם אין הדרכה אז גם לא מבינים שום דבר. הטרקים באירופה יפים ממנו. מניחה שיש מקומות מוצלחים ממנו בעולם לראות יער גשם. קראתי הרבה סיפורים של אנשים שמאוד התלהבו מהנופים. לנו לא הייתה ראות בכלל, רק ערפל. אולי במצב אחר היינו מרגישים אחרת, אבל איכשהו נראה לי שלא.
* Garachico - אם לא תגיעו ללה פלמה אז אל תוותרו. אבל אחרי שראינו את הבריכות שיש בלה פלמה ליד הים, גרצי'קו פשוט לא שווה את היום, המאמץ, הנסיעה. עדיף עוד יום בלה פלמה.
* חופים עם חול שחור - יש מלא בלה פלמה, יפים ומרשימים יותר.
* Las teresitas - יפה, נחמד, יש פיקוסים ודקלים שצומחים על קו החוף. האם זה מאסט? לא.
* פרמידות Guimar - אם הן הדרך שלכם. בהחלט. אבל מאסט זה לא.
* החופים בדרום - תראו, הם יפים. הרבה אנשים מסכימים עם זה. לכן בנו שם כל כך הרבה מלונות. לכן יש שם כל כך הרבה תיירים. לנו זה הרס. רוצים לראות תיירים בריטים? סעו לטורקיה או למלטה. ממש אין צורך. החופים בלה פלמה יפים לא פחות.
טיפ רפואי:
יש עמדות עזרה ראשונה ואמבולנסים בחופים בצפון-מערב האי (בין Tachero ל Benijo). מסיבה כלשהי שלא הצלחתי להבין, הם מעניקים טיפול רפואי חינם. אנחנו נזקקנו להדבקה של חתך. חשבתי שנצטרך להגיע למיון. אבל קיבל אותנו אח מוסמך, בתוך אמבולנס, והעניק טיפול מקצועי ומעולה. חסך לנו כמה שעות של התרוצציות ב santa cruz.
לא הספקנו בטרניף: מערב האי: הכפר masca והמגדלור Punta Teno Lighthouse. יש גם מסלול של כמה שעות בכפר masca. אחרי שראיתי את התיירות בדרום האי, לא מרגישה פספוס. מניחה שיש הייפ סביב המקומות האלו.
לא רצינו בטנריף: פארק סיאם - לא רוצים להוציא 2500 שח על פארק מים. פארק לורו - לא רוצים לראות מופעים שכוללים חיות.
סיכום לה פלמה
היו לנו ארבעה ימי טיול מלאים ונשארנו בטעם של עוד. הייתי מאריכה את השהות לשבוע, על חשבון טנריף. הנסיעות ממקום למקום, בעיקר בצפון ומרכז האי לוקחות זמן, כי הכבישים מאוד מפותלים.
El Paso נקודה טובה להתמקמות. כדאי להגיע אחרי טנריף, כשכבר עייפים קצת מטיולים, ויש סבלנות לחופים.
היתרון של טיול בקיץ הוא שנכנסנו לים בכל מקום, ולבריכה במלון במגדלור (קראתי בביקורות על המלון אנשים שכתבו שהיה להם קר מידי). החסרון הוא שעלולים ליפול על שבוע עם עומס חום ואובך, וכזה שבוע היה לנו. מזל שבטנריף יצא לנו להיות בטיידה בראות טובה.
על מה לא לוותר:
* כל החופים שהיינו בהם, מלבד puntalarga, הם חובה!
* מרכז המבקרים Roque de lo Muchachos. ההחלטה אם להוסיף את הסיור לטלסקופים הוא עניין של טעם אישי. חלקנו חושבים שזה חובה, חלקנו פחות התלהבו.
* מרכז המבקים Centro de interpretacion canos de fuego. על כל שאר המרכזים (גם בטנריף) אפשר לוותר. מיושנים. זה חדיש.
* Mirador de la cumbrieta
לא הספקנו:
* טרק של כ5 שעות, כולו בירידה, על שפת הקלדרה, Los Brecitos to the Taburiente river. מגיעים לחניה, מחכות שם מוניות שלוקחת לתחילת המסלול. וויתרנו כי באמת היה עומס חום כבד.
* יש עוד המון (המון!!) מסלולי טיולים שפרוסים באי. אולי יום אחד, ובמזג אויר מתאים.
* Poris de cabdelaria - המלצה של חואן, אבל לא הגענו בכלל לצפון מערב האי. LP-1 היה בשיפוצים בגלל מפולת סלעים, אז נסענו למצפה הכוכבים מכיוון מזרח ולא ממערב.
* Playa de Tazacorte
אפשר לוותר:
* מרכז המבקרים Centro de Visitantes de La Caldera de Taburiente - אלא אם כן אתם ממש רוצים לדבר עם פקח או לקבל מפה של מסלולי הטיול, המרכז מיושן ולא חידש לנו שום דבר בשלב הזה (הילדים כבר מומחים להתפרצויות הרי געש).
סיכום כללי - מה הייתי משפרת בתכנית?
לנזרוטה - 4 ימים אבל אולי עדיף בלי ילדים, או עם כמה שפחות ילדים. האתרים של מנריקה עולים רובם 20 יורו מגיל 12 (חצי מחיר בגילאים 4-12), והנוער לא באמת מעריכים אותם (מלבד הביקור במערות). אם כן נוסעים עם הילדים, אז לא לוותר על המערות - Cueva de los Verdes ועל חוף פפגיו.
טנריף - מה שיש בה ואין בשום מקום אחר זה טיידה, הר הגעש השלישי בגובהו בעולם. על זה לא הייתי מוותרת. החופים בלה פלמה מרשימים יותר. פרט לפורטו דה לה קרוז אף עיר לא מעניינת. קראתי הרבה ביקורות אוהדות על לה לגונה. היא חביבה. היינו שם שלושה ערבים רצוף. פורטו דה לה קרוז לוקחת אותה בלי פייט.
לא צריך יותר מכמה ימים בטנריף. את השאר עדיף להשקיע באיים הפחות מתויירים וההרבה יותר שווים. אלא אם כן אתם חייבים מלונות חמישה כוכבים עם עוד מיליון תיירים, סוסים, פארקי מים, מופעים עם חיות, רכיבה על טרקטורונים. אם אכן כך אז (א) אני מופתעת ששרדתם את הקריאה של כל המדריך הזה ו(ב) טנריף היא בול בשבילכם. אני הייתי עושה דבר כזה בדיעבד:
יום 1: הגעה ולינה של לילה אחד בפורטו דה לה קרוז.
יום 2: נסיעה לטיידה, לינה במלון היחיד בשמורה של טיידה, Parador de Cañadas del Teide. מסלול הליכה קצר/ארוך לבחירתכם. ביקור במרכז המבקרים שצמוד למלון (מבין שלושת מרכזי המבקרים בשמורה, הוא החדש והמושקע ביותר).
יום 3: עליה עם הרכבל לטיידה. מסלולים 11,12 ואם הצלחתם להשיג פרמיט - אז גם 10. מסלולים נוספים בשמורה לבחירתכם. נסיעה על כביש tf24 ולילה נוסף בפורטו דה לה קרוז.
יום 4: זהו אפשר לטוס/לשוט ללה פלמה. אם אתם ממש חובבי פרמידות, או שעקבתם אחרי מסעותיו של תור היירדאל (המסע על הקון טיקי), אפשר לדחות את לה פלמה ביום, לבקר ב Guimar ואז להוסיף לזה גם קצת יער גשם.
לה פלמה - לפחות שבוע, באיזי.
מקווה להגיע שוב בעתיד, לבקר שוב בלה פלמה, ולהגיע לאיים הנוספים בהם לא הספקנו לבקר.
