סיכום טיול צפון איטליה 1-15/7:
ההרכב: זוג+ 3 (9 וחצי, כמעט 6 ושנה וחצי), סבתא ובן זוגה
טיסות: הוזמנו בדצמבר, אל על לונציה, בממוצע 350 דולר לאדם.
לינה: בדולומיטים- בקבלזה- apparthotel des alpes, דירה קטנה עם שני חדרי שינה וסלון, הוספנו ארוחת בוקר בעלות 7 יורו למבוגר ו-5 לילד. סה"כ יצא כ-950 יורו ל-6 לילות. המשמעות של הבחירה במיקום זה: טיול שהוא פחות "דרך החומוס" המקובלת על הישראלים. לא חסר לנו ולא הרגשנו שויתרנו על משהו.
באגם גארדה- לאזיצה- residenza orchidee, הוזמן בעקבות המלצה באתר למטייל. דירה מרווחת, שתי קומות נפרדות, הילדים למעלה, שני חדרי רחצה ושירותים, סלון ומטבח מרווח. 2 דקות הליכה מעיר הסרטים ופארק המים, 5 דקות נסיעה לגרדלנד, 5 דקות נסיעה ממרכז לציזה.
בונציה- יום אחרון- dolce laguna, 5 דקות נסיעה משדה התעופה. חדר קטנטן עם 5 מיטות, כולנו ביחד. ללילה אחד אחרון לא נורא. העלות ניצחה כאן הכל. קיבלנו לדרך ארוחת בוקר ארוזה, בעיקר עוגיות תפוזים, מיץ תפוזים ושוקו
רכב: הוזמן דרך רנטלקארס (הזמנה ששונתה לפחות 8 פעמים בשל ירידות מחיר) דרך באדג'ט. אנחנו הזמנו רכב סטיישן, יצא סה"כ 2100 ₪ כולל ביטול השתתפות עצמית לכל התקופה.
יום 1: יום הגעה- טיסה מוקדמת של 6 בבוקר, יצאה כמעט בזמן, ובלחץ מטורף בנתב"ג. רק סיימנו בידוק וכבר קריאה אחרונה. נחיתה בונציה, משם לסוכנות הרכב. אין מערכת מיחשוב, הכל עובד מאוד לאט. היתרון- קיבלנו נהג נוסף בחינם (אין דרך לחייב) ושודרגנו לרכב מנהלים. החסרון- רכב המנהלים הוא לא רכב סטיישן והמזוודות לא נכנסות... למזלנו אנחנו עם רכב נוסף (של הסבתא) אז לא מתרגשים, ומעמיסים אצלם במושב האחורי. מתחילים בנסיעה לקבלזה, דרך כבישים יפים. עוצרים בדרך בבית קפה משפחתי קטן לקפה וטוסט, וממשיכים. מגיעים למלון הדירות, משלמים את היתרה, נכנסים לחדר ומחפשים ארוחת ערב. אחרי סיבוב קצר בעיירה המנומנמת משהו ביום ראשון בערב, חוזרים לאכול במסעדה של המלון.
יום 2: פותחים את הבוקר בסופר המקומי לקצת מצרכים. לאחר מכן נוסעים לפדראצו למרכז הסקי לאטמר. עולים ברכבל ארוך (חינם עם כרטיס שקיבלנו מהמלון). למעלה מגלשות הרים נחמדות שהילדים עושים פעמיים, מסלול אבובים אליו נרכשה כרטיסיה של 10 סיבובים, גן שעשועים נחמד ומסעדה. ב-1 בצהריים נסגר הכל ויוצאים להפסקה שמתוכננת להפליא עם המסעדה. ב-2 ממשיכים. לאחר שסיימנו, ממשיכים לפירמידות האדמה של סגונצאנו. 3 יורו למבוגר, 1.5 יורו לילד מעל גיל 6. הפקידה בכניסה מזהירה שמדובר במסלול מאתגר ושהפירמידה השניה הכי יפה. מתחילים לטפס, הקטן במנשא, אכן מסלול מאתגר. על הפירמידה הראשונה ויתרנו והמשכנו ישר לשניה, אכן מדהים. משם 5 דקות לשלישית. מסלול קשה אבל שווה כל רגע. אחרי שירדנו הבעל עלה עם שני הגדולים לראות גם את הראשונה. קינחנו בגלידה בקיוסק המקומי ובחזרה למלון.
יום 3: נוסעים למרמולדה. נסיעה של פחות משעה. בדרך עוברים נופים מהממים. דרך מאתגרת ומפותלת, מפחידה מעט עם סגנון הנהיגה של האיטלקים. מגיעים, מתלבשים בהתאם ומתחילים לעלות (30 יורו למבוגר, לא זוכרת כמה לילד). רכבל ראשון, סביר, לא קר. בשני כבר קפוא ויש שלג בחוץ. הילדים יוצאים לשחק ומתחיל לטפטף. ממשיכים לרכבל השלישי, שם כבר ממש קר. אני לא מסוגלת לצאת עם הקטנצ'יק, רק הגדולים עושים צילומי נוף. לא רואים כלום, הכל בתוך ענן. לי אישית היתה קצת סחרחורת בזמן הזה. יורדים בחזרה לשני, אוכלים משהו קטן במסעדה וממשיכים. אחרי שיורדים מזג האויר משתנה ומתחיל לטפטף. בתכנון היה קניון סוטוגודה אבל בגשם הזה בלתי אפשרי עם תינוק והמבוגרים. מחליטים לחזור לכיוון המלון, בדרך עוצרים באגם פדאיה המדהים שעברנו לידו, ומצטלמים.
יום 4: הפעם יום קל"ב ליד המלון. עולים להר cermis. גם כאן כרטיס חינם עם הכרטיס שמקנה המלון. מחנים במרכז הספורט וקודם כל יורדים ברכבל למטה. שם יש עמדה של רפטינג, סוסים וחמורים. הילדים רוכבים קצת וממשיכים. עולים ברכבל השני. בתחנה גן משחקים מושקע. בין לבין מגיעה השעה 1 והחבר'ה יוצאים להפסקה... מזל שיש מסעדה במקום. בשעה 2 עולים לתחנה השלישית, שם כבר השתנה מזג האויר ונהיה שוב קר וגשום. יש תחנה נוספת אליה עולים ברכבל כסאות פתוח (לא נראה מפחיד במיוחד), ומשם אמורים להיות מסלולי טיול יפים, אבל שוב, הקור והגשם והעובדה שאנחנו עם תינוק מנעו את המשך הדרך. ירדנו בחזרה למטה עד לרכב, גם שם יש גן שעשועים מושקע עם נוף מהפנט להרים. הילדים משחקים קצת ואנחנו ממשיכים למעבר הרים lavaze. מצטלמים קצת תחת הטפטוף המעצבן וממשיכים למעבר הרים oclini. כאן כבר ממש קר, כמה תמונות קצרות וחוזרים למלון.
יום 5: היום מרחיקים, נסיעה של שעה וחצי לאגם טובל. אין מילים, נוף מהמם כל הדרך וכמובן גם האגם. אין נגישות עם עגלות, מנשא בלבד. הבעל נושא ומטפס. בינתיים הנוף מהמם. סה"כ הקפת האגם כשעתיים, חלקה במסלול מישורי ונוח, חלקה כרוך בטיפוס מדרגות וסלעים. לא יודעת מאיפה המידע של הקפה בשעה... גם היום לקראת הסוף משתנה מזג האויר ומתחיל לטפטף ולהתקרר. מתיישבים במסעדה שבמקום לקפה ובינתיים מתחיל מבול שוטף. מנצלים את זה גם לגלידה ובינתיים נגמר. חוזרים לכיוון המלון. הילדים משחקים קצת בגן שעשועים שליד, ולאחר מכן עוברים למסעדה שראינו אתמול ליד הרכבל, אותה הילדה הגדירה כ"5 כוכבים".
יום 6: נוסעים לבולצאנו. בגדול המטרה להכנס למוזיאון הטבע ולראות את אוצי. בפועל, עד שמצאנו את המוזיאון מצאנו גם תור מטורף. אז הסתובבנו לנו בכיף בעיר, ספגנו קצת עיר אירופית והמשכנו לרכבל המקומי להר renon. שוב, מזג האויר מתהפך ואנו עולים בגשם ובקור. מגיעים למעלה, הכל סגור (צהריים), וקר. נותר רק לשבת לקפה בבית הקפה הסמוך ולחזור על עקבותינו. בכל זאת בערב צריך לארוז לקראת מעבר לינה. בדרך עוצרים באגם קארצה, גם הוא מהמם לא פחות מטובל. סיבוב היקפי קצר של 20 דקות (עם הילד על הידיים מאחר וזה לא היה מתוכנן), בטפטוף מעצבן, ובחזרה לרכב ולמלון.
יום 7: יום מעבר לדירה באגם גארדה. בדרך התכנון לעצור באגם טנו ובמפלי ורונה. בפועל- הדרך ארוכה ופקוקה, מירוץ אופניים שנערך באיזור לא מוסיף. מגיעים בסוף לאגם טנו המרהיב לאחר שעתיים נסיעה, חם מאוד בחוץ, והנסיעה היתה מתישה. יורדים לאגם, הילדים קצת טובלים רגליים ומשחקים, המבוגרים נחים בצל. בגלל החום לא היה לנו רצון לנסות ולהקיף גם את האגם הזה. בדרך לאוטו מתלבטים אם לעבור במפלי ורונה או להמשיך ישירות לדירה. לאור טיפים מאתר למטייל ומהפייסבוק מחליטים לוותר את המפלים ולנסוע ישירות. מגיעים לדירה בלאציזה, מקבלים מפתח, מתארגנים, הבעל לוקח את הילדים לבריכה, אני קופצת לסופר להשלמת מצרכים, ובערב אוכלים במסעדה הקרובה יחסית למלון שמתמחה בטורטליני (הבעל אוכל מנה של 5 מנות שונות של טורטליני).
יום 8: בגלל המפל שויתרנו עליו אתמול, מחליטים ללכת על מפלי מולינה. נסיעה של כמעט שעה ואנחנו שם. הדרך לאתר לא מסמלת טוב. המון ירידות, בסוף צריך לעלות את הכל (כל מה שאמרו נכון!). מגיעים לאתר ומחליטים ללכת על המסלול האדום. מתחילים בירידה, שלאחר מכן הופכת לעליה וטיפוס על סלעים (אגב, מנשא בלבד, אין אפשרות לעגלה שם, אולי רק במסלול הירוק). מסלולים מאתגרים, אבל הנוף והמראות שווים הכל. הילדים קצת נשברים בשלב הזה, מקבלים מכות ומחליקים מידי פעם אבל סה"כ נהנים. העליה בחזור קשהה וארוכה. בסוף מתפנקים בקרטיב מהקיוסק ובאייס קפה לגדולים. אחה"צ החלטנו לבקר ב"עיר הבית" לאציזה. חשוב להפעיל ווייז, המון איזורי ZTL! מחנים בחניון הקרוב לעיר העתיקה, נכנסים ומיד מתפנקים בגלידה משובחת. משם ממשיכים למזח ולטיילת, מצטלמים קצת עם הברווזים והברבורים ובוחרים מסעדה אקראית לא. ערב.
יום 9: אחד הימים הגדולים להם חיכינו- caneva world. את המקום כאמור רואים מהמרפסת בדירה, כך שהילדים ידעו פחות או יותר למה לצפות. מתחילים עם עיר הסרטים, האמצעי ישר מפגין גבורה יוצאת דופן ועולה על אחד המתקנים המפחידים שקיימים. משם אנחנו ממשיכים, עוברים כמעט בכל המתקנים בפארק, ובסביבות 4 עוברים לפארק המים. שם קשה מאוד למצוא מקום ישיבה, אבל התקמבנו על שני כסאות צמודים ליד בריכה קטנה. מתחילים בסבב לראות מה יש. האבובים לא מעניינים את הילדים, גם לא המגלשות, עולים על האבוב האיטי ואחר כך קצת בבריכת גלים. משם עיקר הבילוי שלהם היה במזרקות המים (ואף מילה על זה שיש לנו כאלו ליד הבית). ב-7 נסגר הפארק ואנחנו מתקדמים לכיוון ארוחת האבירים הסמוכה. עושים צ'ק אין ומקבלים את הכובע של האביר האדום. בחוץ מלאא ישראלים, הכי הרבה עברית ששמענו כל הטיול. חם ודחוק, ולא באמת נכנסים בזמן. קצת אחרי שבע וחצי מתחילה הזרימה פנימה, כל אחד מתיישב במקומו והרעש מחריש אוזניים (אבל שמח). מעודדים עם הצלחות והכוסות, אחר כך רק בצעקות. קיבלנו מעין טוסט למנה ראשונה, אחר כך לחמניה, מרק ירקות, עוף קטן שלם, תפוחי אדמה ושטרודל עם כדור גלידה. שתיה במילוי חופשי- מים, בירה וקולה, ברגע שהכוס מגיעה לחצי הם מוזגים שוב. בכניסה כמובן יש עמדת צילום עם הנסיכה והמלך בתשלום. 6 יורו והתמונה מגיעה אליכם עד לשולחן. חשוב לציין שגם התינוקות, שעבורם כעקרון לא נרכש כרטיס (בתשלום) מקבלים את כל חלקי הארוחה (ואני חשבתי שאצטרך להפריש לו מהצלחות של כולם). סה"כ החוויה מטורפת, האוכל טעים וכולם מאוד נהנים. האביר שלנו לא ניצח (בגדול נראה לי שלפי התסריט הכחול הוא תמיד זה שמנצח, רק השחקנים מתחלפים. אבל אי אפשר באמת לדעת כי באופן לא צפוי האביר הירוק נפצע ויכול להיות שזה היה אמור להיות שלו), אבל האמצעי שבהתחלה לא רצה להכנס, הכריז בסוף שהוא רוצה לבוא שוב.
יום 10: מאחר ורכשנו כרטיסים מראש דרך גרופון איטליה לגרדלנד ולסילייף שצריך לנצל בפער של 24 שעות, החלטנו לפתוח את הבוקר בסילייף. נכנסים לחניון הגרדלנד וממשיכים קדימה לחניון הסילייף הפחות עמוס. למרבה ההפתעה והעצבים, אין כניסה עם עגלות באופן לא ברור, חוזרים ומביאים את המנשא. צופים במיני דגים שונים, עוברים מתחת לתקרת האקווריום, הכל מאוד יפה ומיוחד, אבל לא יותר מהאקוואריום שבלונדון למשל, ולא שונה בהרבה מהמצפה התת ימי באילת. פספסנו לצערנו את האכלת הכרישים ואת מופע כלבי הים שנערך בזמן שהיינו שם, אבל ראינו את כלבי הים קופצים מהבריכה מבפנים. אחר כך מחליטים לנסוע לסירמיונה, אבל הילדים מקטרים מאחור ולכן עוצרים בדרך במקדונלדס הקרוב לארוחת ילדים קלה. ממשיכים לסירמיונה היפה, לחניון העמוס מאוד והסמטאות העמוסות. מסתובבים קצת ברחובות, יורדים לחוף, ממשיכים ברצועת הטיילת הסמוכה ומגלים גן שעשועים חמוד בו הילדים משתוללים. בחזור עוצרים ומתפנקים בגלידה. הילדים רואים מלא סירות מסביב ללשון היבשה ורוצים גם. מתחילים לחפש ולא מוצאים את המעבורת. בסוף עולים על סירת מנוע קטנה שעושה סיבוב סביב לשון היבשה. סה"כ נחמד, חצי שעה של שיט חביב. מסיימים, חוזרים לאוטו ומחליטים לאכול במסעדה הסמוכה לארוחת האבירים אותה ראינו אתמול- מסעדת רוק אנד רול. סה"כ מסעדה אמריקאית, נראית כמו דיינר טיפוסי. מאחר ומדובר באכול כפי יכולתך, העלות היא 20 יורו למבוגר ו-11 יורו לילד. לא יודעת עד כמה היה שווה את זה. זה למעשה בופה, כל אחד לוקח לעצמו מה שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה. יש המבורגרים, טורטיות, סלטים שונים, תבשילים שונים, מרגיש קצת כמו הבופה בחתונה. שתיה כמובן חופשית וגם הקינוחים. חוויה נחמדה אם כי בדיעבד לא הייתי משלמת עליה כזה מחיר.
יום 11: מסיימים את מה שהתחלנו אתמול- גרדלנד! מגיעים עם הפתיחה עם כמויות מטורפות של אנשים, נכנסים והילדים ישר מתחילים לעבור בין המתקנים. השיא של היום היה רכבת הרים שלקח המון זמן לשכנע אותם לעלות ובסוף עשו אותה 5 פעמים. בין לבין גם הקטנצ'יק מוצא מתקנים ומרוצה. בסוף היום בילינו קצת במתחם של פפה-פיג, שם היו לו שפע מתקנים לקטנטנים. סה"כ יום ארוך, ממצה וכיפי.
יום 12: אחרי אתמול אנחנו ביום שאמור להיות רגוע יותר. מתעוררים מאוחר, מתארגנים לאט ובתכנון פארק סיגורטה והעיירה בורגטו הסמוכה אליו. מגיעים לפארק, מחנים כ-500 מטר מהכניסה וצועדים. בכניסה מתלבטים אם לקחת קלנועית או לא (18 יורו לשעה). מחליטים שלא, ונזרום. מתחילים להסתובב בין הפרחים היפים ומרחבי הדשא, מצטלמים כל שניה. עוצרים להפוגות קלות. אחרי שעה וקצת ממצים את החוויה ומתחילים לחזור. אין ספק שהיינו רואים יותר אם היינו לוקחים את הקלנועית אבל לאור כמות האנשים במילא היינו אמורים לקחת 2 וזו כבר עלות... מנווטים לבורגטו, אפעס העיירה נראית מעט שוממת ונטושה. לחבר'ה באוטו לא בא להכנס. מתלבטים קצת מה לעשות ומחליטים לחקור עוד קצת את עיירת הבית שלו. חוזרים ללאציזה ונכנסים שוב לעיר העתיקה, הפעם מכיוון אחר. מחפשים בעיקר איפה לאכול צהריים, אבל השעה 3 וכל המסעדות כרגע סגורות. מחליטים להתפשר על גלידה. מסתובבים בסמטאות שבהן לא היינו לפני יומיים וכשנגמר הכוח חוזרים לדירה.
יום 13: נוסעים לורונה. בתוכנית המקורית- קצת זמן שופינג בפרימארק ודקטלון. בפועל- ניווטנו לצד השני של העיר ואחרי הסיבוב זה כבר לא היה רלבנטי לאור העייפות של כולם. אז ראינו את הארנה, ושוטטנו עד המרפסת של יוליה, ואז בחזרה דרך כל העיר העתיקה. מצאנו גם סניף של ונצ'י, עליו הבעל פינטז מאז רומא וניצלנו כראוי. הילדים אכלו מקדונלדס שראינו ליד החניון, ואנחנו קצת התבאסנו על יום השופינג האבוד. מתלבטים לאן ממשיכים מכאן ומחליטים שלא לוותר על המונטה בלאדו- שעה ועשרים נסיעה. מתחילים להצפין, בדרך מזג האוויר כמובן מתהפך עלינו וסוף סוף רואים גשם השבוע. מגיעים למלצ'סינה במזג אויר אפור וקודר. מוצאים את הרכבל ורוכשים כרטיסים. פה קצת הרגיזו אותי. ילד מתחת לגיל 6 לא משלם, א-ב-ל! העגלה שלו כן! ועוד 6 יורו לא פחות. אף אחד לא אומר לי את זה בקופה, למרות שהוא רואה שאני עם עגלה ושלקחתי כרטיס מיוחד לתינוק. מגלים רק כשבאים לעלות ואז האחראי עושה פרצוף. כבר חשבנו שויתר, אבל עם ההגעה לתחנה הראשונה לקח את בעלי לצד שישלם גם עבור העגלה. חוצפה ממש. באף רכבל אחר לא שילמנו עבור העגלה, כולל במרמולדה. עוברים שני רכבלים, מגיעים לפסגה, למעלה קר ממש, בערך 13 מעלות ואני עם הקטנצ'יק מחליטה לוותר ומחפשת בית קפה חמים. הבעל עם הגדולים הולך לעשות טרק בהרים. כשהם סיימו הצטרפו אלינו לקפה ובשלב הזה התקפלנו והתחלנו ירידה. הרכבל עמוס במיוחד בדרך למטה, ממש לא הרכבל הפרטי שהיה לנו כשעלינו, אבל גם זה לא ממש מורגש. חוזרים לרכב, מחפשים שעה את עמדת התשלום לחניון ובסוף מוצאים, וחוזרים לדירה.
יום 14: מסיימים את ביקורנו באגם גארדה ומתחילים להתקדם לכיוון ונציה לטיסה הביתה למחרת. מסיימים לארוז מוקדם בבוקר, מסדרים את החדר כמו שביקשו, ומתחילים במסע. כמעט שעתיים של נסיעה, רובה באוטוסטרדה, לכיוון ונציה. מגיעים ל- B&B חביב, קרוב מאוד לשדה. החדר, כמו שציינתי, קטן וצפוף, אבל ללילה אחד אנחנו סופגים את זה. מקבלים הדרכה מהבחורה הנחמדה בקבלה איך להגיע לעיר ויוצאים ברגל לכיוון חנות הטבק הסמוכה לקנות כרטיסי אוטובוס. רוכשים כרטיס אוטובוס לפיאצה רומא וכרטיס אחד לאוטובוס הימי. עולים על האוטובוס ונוסעים לא מעט, מגיעים לונציה ומחליטים להסתובב ברגל ולחזור עם האוטובוס הימי כשלא יהיה לנו כוח. מתחילים להסתובב וזה סיוט. חם, ולח, וצפוף נורא, והכל מלא מדרגות וגשרים שבהם צריך להרים את העגלה. אני והבעל מחזקים שרירי ידיים. בדרך נכנסים לחנות שוקולדים נחמדה ומצטיידים. כשסיימנו בשעה טובה את המסלול עד לסן מרקו, התחלנו לחפש את האוטובוס הימי שיחזיר אותנו לפיאצה רומא. האוטובוס הימי, לא פחות סיוט מכל מה שקדם לו. אנשים דוחפים, נדחקים, הכל סגור, ללא אויר, רוח או קירור. הילדים מתחילים להתלונן ובצדק. הדרך ארוכה מאוד, כבר היינו חוזרים ברגל באותו זמן. יורדים מהאוטובוס ומחפשים גלידה שהובטחה לילד. אף אחד לא נותן לטעום ולכן ממשיכים לחפש עד שנמצא דוכן שיתן לטעום (מאחר ורוב הגלידות שלו נזרקו לפח כי לא היה לו טעים). בסוף מוצאים ומתענגים. חוזרים באוטובוס לחדר, הבעל נוסע למלא דלק לפני הטיסה, וחוזר עם 2 פיצות, אותן אנו אוכלים בחדר האוכל של הצימר.
יום 15: יום החזרה. מתעוררים מוקדם, ומעמיסים מזוודות. בדרך הגדולה לא מרגישה טוב. עוצרים כמה פעמים. נסיעה סה"כ של 5 דקות לשדה התעופה. מגיעים לחניון באדג'ט, כמובן שעדיין לא פתחו, משאירים את המפתחות בתיבת הדואר שבחניון ונכנסים לשדה. דלפק הבידוק של אל על כמובן בקצה המרוחק ביותר, אחריו חוזרים לדלפק בידוק אחר בשביל הכבודה החריגה ועוברים סוף סוף לגייט. גם כאן הכל יחסית מתקתק, ואנו ממריאים באיחור קל של חצי שעה. הדיילות בטיסה מאוד נחמדות, מפרגנות לנו מושב פנוי מאחור להתרווחות נוספת. גם בארץ הכל הולך יחסית זריז ותוך פחות משעה אנחנו מחוץ לשדה.
