זמן הסגר בעקבות וירוס הקורונה הוא עיתוי מושלם לסכם את הטיול שלנו לפורטוגל אותו ערכנו בחג סוכות האחרון. הטיול ארך שבעה ימים וחצי נטו וההספק בו היה מדהים.

כמה פרטים כלליים

מסלול הטיול בגדול היה מליסבון צפונה לעבר פורטו וחזרה, כאשר את הדרך עברנו בשלושה ימים שהוקדשו למקומות שבין ליסבון לפורטו. יומיים הוקדשו לליסבון, יומיים לפורטו ועמק דוארו וחצי יום לסינטרה. למי שיש זמן נוסף, מומלץ כמעט בגדר חובה להדרים לאזור המדהים של חבל אלגרבה (Algarve), בו טיילנו ב-2014. לינק למסלול.

מזג האוויר היה נוח, היו ימים ממש נעימים ולקחנו בחשבון שיש סיכוי שהגשם יתפוס אותנו כמו שקרה באזור פורטו, אבל יש גם יתרונות לטייל בתקופה זו. לא חם מאוד כמו בקיץ וגם אין בכלל עומס של תיירים בכל האתרים.

מצב הכבישים בפורטוגל סביר מאוד וכבישי האגרה המהירים במצב טוב יותר. לא נתקלנו בכלל בעומסי תנועה למעט באזור פורטו.

כמנהגנו בטיולים בחו"ל חנינו כמעט תמיד בחניונים ציבוריים (שאותרו מראש) בעיקר מהסיבה שקראנו שבפורטוגל יש תופעה של אנשים שמאוד רוצים לעזור לתיירים למצוא חניה ומצפים לתמורה עבור שירות זה. האמת שנתקלנו באנשים “טובים” אלו רק בפורטו.

השכרת רכב - למרבית חברות ההשכרה אין דוכן בשדה התעופה עצמו (כנראה משיקולי עלות מחיר של עמדה כזו). גם לחברת Centauro ממנה שכרנו את הרכב לא היה דוכן כזה אלא נציגה שעומדת במקום קבוע ומפנה את השוכרים לשאטל שמחכה מחוץ לתחנה. כל כמה דקות הוא מסיע את השוכרים אל תחנת ההשכרה שנמצאת במרחק נסיעה של כמה דקות מהטרמינל (במקביל, הוא מחזיר אחרים מתחנת ההשכרה לטרמינל). מדובר בחברה מקומית, לא מוכרת לנו, אבל כנראה מספיק גדולה בפורטוגל. היו הרבה נציגים בעמדה, ההמתנה הייתה קצרה ויש להם מבחר גדול של רכבים.

מומלץ מאוד לעשות במקום ביטוח כנגד כל דבר בעלות של 21 אירו ליום, השקט שווה הכול (כפי שנוכחנו במהלך הטיול) !

המחירים בפורטוגל זולים בדרך כלל מהמחירים בארץ בעיקר בכל הקשור לאוכל ושתיה.

נחתנו בליסבון בסביבות שעה 23:00 (יום זה אינו נספר בחשבון ימי הטיול).

שדה התעופה של ליסבון Humberto Delgado המכונה גם נמל תעופה פורטלה (Portela Airport) ממוקם כ-7 ק"מ ממרכז העיר ליסבון. שדה התעופה הוא השער הבינלאומי העיקרי לפורטוגל. זהו שדה התעופה ה -18 בגודלו באירופה מבחינת נפח הנוסעים.

אתר: http://www.lisbon-airport.com/

בחרנו ללון במלון Feeling Eduardo VII (300 אירו לשלושה לילות כולל א.ב.) מכוון שהמלון נמצא ממש ביציאה מתחנת המטרו São Sebastião בה עוברים 2 קווים חשובים: הראשון, קו Vm ישירות לשדה התעופה (ביציאה משדה התעופה לאחר איסוף המזוודות, יש לפנות ימינה מממבנה הטרמינל עד שרואים את השלט M על מבנה אדום חצי עגול) והשני, בקו Az הנוסע דרומה למרכז העיר (וצפונה למרכז קניות גדול בשם קולומבו).

כתובת: Rua Marquês de Fronteira 8, Lisbon, , ממש ביציאה מהמטרו (קומה שנייה).

טלפון: 192 850 213 351+

אתר: https://www.feelingeduardo7.com/

אימייל: feelingeduardo7@gmail.com

כמה מילים על ליסבון

ליסבון (Lisboa - בפי המקומיים), עיר הבירה של פורטוגל, היא עיר הררית שמקיפות אותה שבע גבעות מרהיבות. בראש כל גבעה ישנה נקודת תצפית ייחודית המשקיפה על העיר ממקום אחר.

  • גבעת ג'ורג 'הקדוש או הטירה (עתיקה יפיפייה) - Colina de São Jorge (or Castelo)
  • גבעת סנט וינסנט היל - Colina de São Vicente
  • גבעת סן רוק היל - Colina de São Roque
  • גבעת אנדרו הקדושה - Colina de Santo André
  • גבעת סנטה קתרינה - Colina de Santa Catarina
  • גבעת שאגאס - Colina das Chagas
  • גבעת סנטאנא - Colina de Sant'Ana.

העיר בנויה על קו החוף המערבי של פורטוגל, על גדות נהר טאגוס (Tagus) החוצה אותה ונשפך אל הים. יש בה את ההוד וההדר להם מצפים מביקור בבירה אירופאית, קתדרלות גותיות, מוזיאונים מרתקים ומנזרים. למרות עברה ההיסטורי הארוך, מדובר בעיר צעירה ברוחה, עם מסעדות, בתי קפה ומועדוני פאדו רבים, חופים יפים וכפרי דייגים שמקיפים אותה.

העיר מחולקת למספר רובעים שונים זה מזה באופיים באנשים ובהיסטוריה של כל אחד מהם, הרובעים היותר פופולריים לתיור נמצאים במרכז העיר ומכילים פעילויות מגוונת בנושאים שונים.

תחבורה ציבורית בליסבון:

כרטיס יומי - 6.40 אירו ליום – מומלץ מאוד – הנסיעות כלולות בכל אמצעי התחבורה.

המטרו של ליסבון עובד כל יום מ-6:30 בבוקר ועד השעה 1:00 בלילה. עלות נסיעה בודדת במטרו הינה 1.50 אירו.

החשמליות ("טראם") בליסבון מתפרסות על חמישה מסלולים וחלקן עדיין עתיקות וחורקות. מתוך החמישה, יש שניים שמעניינים את מרבית התיירים בליסבון: קווים 28 ו-15.

גם פעילותם של האוטובוסים בעיר ענפה למדי. בשונה מהקטגוריות האחרות – השימוש באוטובוסים מצריך בדיקה מהו הקו המתאים מהנקודה שלכם לעבר היעד. הקווים הם רבים וזמניהם משתנים. כרטיס לנסיעה בודדת באוטובוס יעלה 1.80 אירו.

להלן טבלת מחירי נסיעה מעודכן ל-2019

עלויות כיוון אחד

שעות פעילות

איזורי פעילות בעיר

כרטיס יומי

מטרו

1.50 אירו.

6:30-1:00

ברוב העיר, למעט ברובע בלם

כלול

חשמלית

3 אירו.

6:00-23:00

כמעט בכל העיר

כלול

אוטובוס

1.80 אירו.

תלוי בקו

בכל רחבי העיר

כלול

יומיים ראשונים בליסבון

למרות שליסבון בנויה על גבעות, תכננתי את המסלול שרובו יהיה דווקא בירידה (את העליות עשינו בתחבורה ציבורית תוך "ניצול" מלא של כרטיס התחבורה היומי, בדרך זו הספקנו המון וגם לא התעייפנו).

בבוקר, ירדנו לתחנת המטרו שליד המלון ורכשנו כרטיס יומי שעלה 6.40 אירו (+ 50 סנט לקניית הכרטיס, ולכן כדאי לשמור אותו אם רוצים להשתמש בו בימים נוספים). הכרטיס תקף ל-24 שעות החל מהכרטוס הראשון. הכרטיס היומי מאפשר שימוש במטרו, באוטובוסים, בחשמליות והכי חשוב, במעליות/פוניקולרים (שם כל נסיעה עולה 3.80 יורו). בכל מקרה חייבים לתקף את הנסיעה כל פעם ע"י הצמדת הכרטיס לקורא הכרטיסים.

כבר אחרי רכישת הכרטיס, ניצלנו אותו ונסענו תחנה אחת באוטובוס 713 לכיוון החלק הצפוני של פארק אדוארדו השביעי. חצינו את הכבישלעבר הרחבה הגדולה (Bandeira de Portugal) הנמצאת בין 2 העמודים הגבוהים ובה התצפית הראשונה (מתוך עשרה בהם ביקרנו בליסבון) אשר משקיפה על גני הפארק ועל שאר חלקי העיר דרומה עד הנהר ברקע.

פארק אדוארדו השביעי (Eduardo VII Park) – פארק שמשתרע על שטח של 160 דונם ומכיל צמחיה מגוונת. הוא ממוקם מצפון לכיכר פומבאל שבקצה שדרת ליברדאדה. בקצהו הצפוני (מאחורי העמודים הגבוהים) נמצאת גינה על שם זמרת הפאדו עמליה רודריגז (Jardim Amália Rodrigues).

לאחר התצפית במקום, התחלנו לטייל בגני הפארק דרומה כ-800 מ' כאשר מצד ימין (מערב) נמצאים הגנים הבוטניים אֵשטוּפַה פרִייה (Estufa Fria) ומצד שמאל (מזרח) נמצא הפאביליון Pavilhão Carlos Lopesלזכרו של רץ המרתון והאלוף האולימפי שנבנה לאירוח של אירועים ספורטיביים, אך משמש היום לאירוח קונצרטים וועידות.

יצאנו מהפארק בכיכר הגדולה כיכר פומבאל (Praça do Marquês de Pombal) – אחת הכיכרות המרכזיות בעיר. הכיכר מנציחה את זכרו של המרקיז דה פומבאל Marquês de Pombal שהיה אחראי לבנייתה מחדש של העיר בעקבות רעידת האדמה הגדולה. במרכז הכיכר עומד מונומנט לזכרו שהוקם ב-1924 ומתנשא לגובה של כמאה מטר (Estátua do Marquês de Pombal).

הכיכר מפרידה בין שדרות Liberrdade לפארק אדוארד השביעי (מצפון לכיכר).

המשכנו לטייל דרומה בשדרת ליברדאדה Avenida da Liberdadeשרוחבה 90 מטר ואורכה כק"מ וחצי. בסוף שבוע מתקיים בצד המערבי של השדרה שוק גדול עם הרבה דוכנים של עתיקות, מזכרות, בולים ומציאות אחרות. השדרה מחברת את כיכר פומבאל בצפון עם כיכר רסטודורוס בדרום. לאורך השדרה מספר מונומנטים שהבולטת ביניהם היא אנדרטת Monumento aos Heróis da Grande Guerra לזכרם של חיילי פורטוגל שמתו בקרבות מלחמת העולם הראשונה, ומשני צדדיה מלונות מהשורה הראשונה (טיבולי, סופיטל).

כ-300 מטר צפונית לפני כיכר רסטודורוס Restauradores (אליה נגיע בהמשך) פנינו שמאלה, לרחוב המקביל לשדרה ממזרח R. São José שם ממוקמת מעלית פחות מפורסמת בשם Lavra (Funicular Lavra). המעלית, שנבנתה בשנת 1884, מטפסת במעלה רחוב Calçada do Lavra. הנסיעה במעלית חופשית עם הכרטיס היומי. ביציאה ממשיכים כ-150 מטר לעבר פארק Torel (Jardim do Torel), שם יש תצפית טובה בשם Miradouro do Jardim do Torel לכיוון מערב העיר, התצפית השנייה שלנו.

אחרי התצפית ומנוחה קצרה בפארק, חזרנו למעלית איתה ירדנו למטה, המשכנו לשדרה הראשית ושם פנינו דרומה לכיכר רסטודורס (Praça dos Restauradoresשנמצאת במרכז ליסבון.

במרכז הכיכר המאורכת הזו, ניצב אובליסק בגובה 30 מטר (Monumento aos Restauradores) לזכר אלה ששחררו את פורטוגל מהספרדים בשנת 1640. מול הכיכר (דרום מערב) נמצאים תיאטרון Teatro Edenוארמון Foz Palace, שקיבל את שמו של המארקיז דה פוז שירש אותו במאה ה-19. הארמון שימש לאירוח מופעי תרבות בעבר וכיום שוכנת בו לשכת תיירות. בפינה הצפון מזרחית נמצא סניף של הארד רוק קפה.

אחרי סיבוב בכיכר רסטאודורוס (עם כיוון השעון), הגענו לפינה הצפון מערבית שם נמצאת מעלית גלוריה (Elevador De Gloria) ותצפית Alcantara – פוניקולר שיוצא מהכיכר ועולה לאחת מנקודות התצפית המפורסמות בעיר - סאו פדרו דה אלקאנטרה. מעלית זו הוקמה בשנת 1885 ובשנת 2002 הוכרזה כמונומנט לאומי והיא נחשבת כאחת המעליות המפורסמות בעיר. גם הנסיעה במעלית זו חופשית עם הכרטיס היומי.

אחרי שירדנו בתחנה שבמפלס העליון הלכנו ימינה ברחוב Rua de São Pedro de Alcântara  לעבר מרפסת התצפית Miradouro de São Pedro de Alcântara שממוקמת בכיכר Jardim São Pedro de Alcântara. אכן תצפית מרשימה לכיוון המבצר, מזרח (רובע אלפאמה) ודרום העיר.

אחרי התרעננות ליד התצפית (השלישית עד כה) המשכנו דרומה ברחוב Rua de São Pedro de Alcântara כ-150 מטר ואחרי כנסיית Igreja de São Roque פנינו שמאלה וירדנו במדרגות של רחוב Calçada do Duque (לאורכו מסעדות רבות ועוד כמה תצפיות יפות על העיר שלא נספרו במניין) ובהמשך דרך רחוב Calçada do Carmo לעבר כיכר רוסיו – הכיכר המרכזית בעיר.

הגענו לרובע Baixa. (בקצה רחוב Calçada do Carmo ממנו הגענו ואמצע הכיכר נמצאת חנות גדולה לממכר סרדינים בשם O Mundo Fantástico da Sardinha Portuguesa– יפה ומיוחדת אבל יקרה מאוד)

רובע באישה Baixa בנוי בצורה מסודרת יותר משאר העיר הפתלתלה, רחובות רחבים, ומתאמים להליכה נוחה. הוא שוקם ושוחזר ע"י המרקיז מפומבאו לאחר שרעידת אדמה חזקה תקפה את העיר בשנת 1755 והחריבה כליל את הרובע. כיום הוא עמוס בתי קפה, מסעדות וחנויות שונות. הרובע מוכר בתור העיר התחתונה של ליסבון.

כיכר רוסיו (Praça do Rossio) ששמה הרשמי הוא כיכר פדרו הרביעי (Praça Dom Pedro IV) נקראת כיכר רוסיו בגלל תחנת הרכבת רוסיו הסמוכה אליה. כיכר רוסיו יכולה להיחשב כמקום המרכזי בעיר לאור העובדה שעוברים כאן מדי יום יותר אנשים מאשר בכל מקום אחר בעיר. המיקום הגיאוגרפי, הסמיכות לתחנת הרכבת, ריכוז קווי האוטובוסים, הקרבה למוסדות פיננסיים ומוסדות תרבות וחנויות האופנה מספקים הסבר הגיוני לתופעה. גם רוסיוהיא כיכר מלבנית וגדולה (Praça- הכוונה לכיכר גדולה) וכאן התקיימו טקסי השריפה של הכופרים בתקופת האינקוויזיציה.

במרכז הכיכר מתנשא פסלו של המלך דום פדרו הרביעי (Estátua de D. Pedro IV) לגובה של 27 מטר הפסל הוקם בשנת 1874, ומשני צדדיו (הצפוני והדרומי) עומדות 2 מזרקות. בצפון הכיכר ניצב מבנה מרהיב המאכלס את התיאטרון הלאומי דונה מאריה השנייה (Teatro Nacional D. Maria II).

מימין לתיאטרון (ממזרח) יוצא מדרחוב קטן בשם פורטוס סנטו אנטאו (Rua Portas de Santo Antão), עמוס מסעדות מכל הסוגים ורמות מחירים וזה המקום והזמן להפסקת צהרים.

לא הרחק מהפינה הצפון-מזרחית של כיכר רוסיו (ליד התיאטרון), נמצאת כיכר סאו דומינגו (Largo de São Domingos) הקטנה. הכיכר מוקדשת להיותה של ליסבוןעיר הסובלנות” ובמרכזה בולטת אנדרטת Kulturmauer להנצחת הקורבנות של מאות שנות רדיפת יהודי פורטוגל. בתחתית האנדרטה חרוט פסוק מספר "איוב" בעברית.

האנדרטה בצורת מגן דוד הוקמה לזכר היהודים שהוצאו להורג בשנת 1506 בזמן האינקוויזיציה לאחר שלא התנצרו או המירו את דתם לנצרות באותו טקס דתי שערכה האינקוויזיציה אשר נקרא אוֹטוֹ דָה פֶה (בפורטוגזית Auto da fé ובתרגום חופשי: "מעשה האמונה") בהוציאה לפועל את גזרי הדין של קורבנותיה.

בטקס זה, שנערך בכנסייה,הוכרז גזר דינם של הכופרים שנתפסו ונחקרו על ידי האינקוויזיציה, וכן הוצאה לפועל. בניגוד למאסרם ולעינויים של החשודים בכפירה, שנעשו בחשאי, התנהל טקס האוטו דה פה בפומבי בכיכר ציבורית, במועד שהוכרז עליו מראש. מטרתו העיקרית הייתה לזרוע אימה מפני כפירה בנצרות ולחזק את אמונתם של הנאמנים לה.

בצידה המזרחי של הכיכר נמצאת כנסיית largo são domingos lisbon Portugal, בה נעשו הניסיונות להמיר את דת היהודים. למרות ההסתייגות מומלץ להציץ לפחות כי פנים הכנסייה מאוד יפה ומיוחד.

בקיר הצפוני של הכיכר יש קיר אבנים נמוך עם שם העיר בכל השפות.

מהכנסייה המשכנו כ-100 מ' דרומה לעבר כיכר פיגרה (Praça da Figueiraשנקראת גם"כיכר עץ התאנה” וממוקמת מזרחית לכיכר רוסיו אולם חולקת איתה את תחנה המטרו רוסיו. כיכר יפה זו שקטה יחסית ומהווה נקודת מפגש של כמה קווי טראם חשובים, נקודת התחלה טובה לטפס רגלית לעבר המבצר ומקום בו אפשר למצוא הרבה "מונית" טוק טוק. זו כיכר מרובעת ובמרכזה ניצב פסלו של המלך דום ג'ואו הראשון (Estátua de Dom João I).

המשכנו לטייל ברובע באישה Baixa דרומה לעבר הנהרפנינו למדרחוב אוגוסטה (Rua Augusta) שהוא למעשה המדרחוב הראשי של העיר שעובר במרכז הרובע. המדרחוב מחבר את כיכר רוסיו בקצהו הצפוני עם כיכר קומרסיו בקצהו הדרומי. יש עוד 2 רחובות מעניינים המקבילים למדרחוב (אך לא צמודים), ממערב עובר רחוב הזהב - אוראה (R. Áurea) וממזרח עובר רחוב צורפי הכסף - פראטה (Rua da Prata). 

המדרחוב מרוצף בפסיפס יפה בצבעי שחור ולבן. לאורכו אפשר למצוא מסעדות רבות, חנויות ובתי קפה רבים.

צעדנו לאורך המדרחוב עד קצהו הדרומי שם ניצב שער ויקטוריה (Arco Da Victoria) - שער אבן לבנה, יפה, מיוחד ושופע עיטורים. השער ידוע גם כשער של מדרחוב אוגוסטה. בניית השער הסתיימה בשנת 1873 ובחלקו העליון ניתן לראות דמויות מפוסלות, שחלקן מילאו תפקיד משמעותי בהיסטוריה של פורטוגל.

חצינו את השער והגענו לכיכר קומרסיו Praça do Comércio - הכיכר המרכזית והכיכר הגדולה בעיר. הכיכר הידועה גם כ“כיכר המסחר” נבנתה במאה ה-18 כדי להמחיש את השפע והעוצמה של פורטוגל באותם הימים.

בעבר היה ממוקם כאן ארמונו של המלך מנואל הראשון אבל הוא נהרס ברעידת אדמה הגדולה. כיום, מקיפים אותה מבנים המאכלסים את משרדי הממשלה ואת הבורסה. בצד המזרחי של הכיכר נמצא מוזיאון בשם "Lisboa Story Center" המתאר את סיפורה של העיר. גם כיכר זו מוקפת בתי קפה ומסעדות. במרכז הכיכר ניצב פסלו של המלך ז'וז'ה הראשון (Dom José I) רכוב על גבי סוס שחור. הפסל הוקם כדי לכבד את תגובתו המושלמת של המלך לשיקום העיר ההרוסה שגרמה רעידת האדמה בשנת 1755. הפסל נחנך ביום הולדתו של המלך בשנת 1775. הפסל שוקם בשנת 2012.

טיילנו בכיכר והגענו לצדו הדרומי הנושק לקו המים של גדת נהר טאגוס (Tagus). מול המדרגות היורדות למים נמצאים 2 העמודים בתוך המים הנקראים Cais das Colunas. מכאן יש תצפית נהדרת לכיוון מערב על הגשר המפורסם החוצה את הנהר.

סיימנו לטייל באזור זה ופנינו מזרחה לעבר רובע אלפאמה –Alfama, הרובע העתיק בעיר הבנוי בסגנון מוסלמי ופשוט (עוד מתקופת שלטון המורים), והוא מהיחידים שלא נפגעו מרעידת האדמה בגלל גובהו. מקור השם אלפאמה הוא "אל-חמה" בערבית שפירושו "מזרקה". הרובע מזכיר כפר קטן ומפותל עם מבוך של רחובות, סמטאות צרות וכיכרות קטנות. הרובע בנוי על אחת מהגבעות של ליסבון ולכן יש כאן הרבה מדרגות, עליות וירידות תלולות.

מהכיכר הגדולה כיכר קומרסיו המשכנו מזרחה לאורך הנהר כ-450 מ' ל-בית הנקודות (Casa Dos Bicos), בית היסטורי שנבנה בראשית המאה ה -16 בשכונת אלפאמה, עם חזית מוזרה של קוצים, המושפעת מארמונות הרנסאנס האיטלקיים וסגנונות מנואליים פורטוגזים. המבנה שרד את רעידת האדמה ההרסנית של ליסבון בשנת 1755, אך עם הזמן הוא ננטש כבית מגורים ושימש כמחסן. הבניין נרכש בשנות הששים ע"י מועצת ליסבון, שופץ במטרה להכשירו כמוזיאון אך העניין לא צלח וכיום הבניין סגור.

אחרי הביקור בבניין המשכנו כ-250 מ' (דרך סמטאות הרובע) לעבר הרחבה הגדולה שממערב לקתדרלה של ליסבון (Sé de Lisboa), אחד המבנים המיוחדים והיפים בליסבון. הקתדרלה, שנבנתה בשנת 1147, שרדה מספר רעידות אדמה לאורך השנים אך ניזוקה ברעידת האדמה בשנת 1755. היא שופצה בתחילת המאה העשרים וסווגה כאנדרטה לאומית מאז שנת 1910.

מאזור הכנסייה מתחילה כבר עליה תלולה לכיוון המבצר והתצפיות היפות שיש לרובע אלפאמה להציע. זה הזמן להוציא את הכרטיס היומי ולחזור להשתמש בו.

הרחוב ליד הכנסייה (Largo da Sé) מהווה ציר ראשי ברובע אלפאמה (בהמשך שמו מתחלף כמה פעמים) ובתחנה ליד הכנסייה עובר אוטובוס מס' 737 ושתי חשמליות: קו 12 וקו 28 המפורסם. מדובר בקרונית צהובה, עתיקה וקטנה (לרוב עמוסה ודחוסה תיירים) שמתחילה את דרכה בחלק הדרום מזרחי של כיכר מרטין מוניז' (Praça do Martim Moniz), ממשיכה דרך מרכז העיר ומטפסת ברחובות הצרים של רובע אלפאמה. עלות נסיעה בודדת בחשמליות היא 3 אירו ולכן מומלץ לרכוש את הכרטיס היומי.

בתחנה לפני הכנסייה המתנו לעלות על חשמלית 28 אבל כל החשמליות היו עמוסות(כל התיירים עולים עליה בתחנה הראשונה) והן לא עוצרות כלל בתחנה אז עברנו לתוכנית ב' ועלינו על אוטובוס קו 737 (שנוסע למבצר), נסענו איתו2 תחנות לעבר  כיכר סאנטה לוצ'יה (Santa Luzia). באזור זה נמצאות שתים מהתצפיות המפורסמות של ליסבון והרביעית והחמישית שלנו: 

מרפסת התצפית הראשונה נקראת Miradouro de Santa Luzia והיא נמצאת ממש בחצר הדרום מערבית של כנסיית סאנטה לוצ'יה Igreja de Santa Luzia. בחלק זה שמדרום לכנסיה יש בריכה ולידה קיר עם אריחי אז'ולז'וס.

עקפנו את כנסיית סנטה לוצ'יה מצפון לעבר כיכר פורטאש דו סול Largo das Portas do Sol והגענו לאחד המקומות היפים ביותר בכל ליסבון: מרפסת התצפית שנקראת Miradouro das Portas do Sol. מכאן מצולמות התמונות המפורסמות ביותר של ליסבון, פשוט כמו גלויה – בתים לבנים עם גגות רעפים אדומים, האוקיינוס ממול כשברקע האניות וגם עץ דקל שמוסיף עוצמה לתמונה.

מקום נוסף ומיוחד שאסור לפספס נמצא מדרום למרפסת תצפית (ממש צמוד לכנסייה), יש גרם מדרגות המוביל כביכול לשירותים, אבל אחרי כמה מדרגות, יש מצד שמאל מנהרה קטנטנה שהקשת המעוקלת שלה מכוסה כולה בציורי קומיקס המתארים את תולדות ליסבון שיצר האמן נונו סריבה Nuno Saraiva.

בכיכר פורטאש דו סול בה יש דוכני רחוב שונים, מסעדות ובתי קפה, עשינו הפסקה להתאושש מהיום הארוך. הגיע אחר הצהרים והחלטנו לוותר על ביקור במבצר סאו ז'ורז'ה (Castello De Sao Jorge) ולהגיע לתצפית נוספת ממנה נשקף נוף רחב יותר וכולל ברקע את המבצר עצמו (יש לא מעט דעות שטוענות לא להיכנס למבצר עצמו כי הייחודיות שלו היא בתצפית שיש ממנו, וכאמור לא חסרות תצפיות אחרות בליסבון).

חוץ מזה, טרם נסענו בחשמלית 28 שהיא אטרקציה וחוויה בפני עצמה, וכאן בכיכר הצלחנו להידחס ולעלות על החשמלית איתה נסענו עד לתחנה האחרונה Graça במסלול זה (כאן החשמלית מסתובב חזרה למרכז העיר)

בקטע זה החשמלית נוסעת ברחוב צר מאוד עד שיש קטעים בהם החשמליות נוסעות על מסילה משותפת כך שזו שיורדת צריכה לחכות שזו שעולה תחלוף ותפנה את המסילה. בדרך עברנו ליד כנסיית סאן ויסנטה (Igreja de Sao Vicente De Fora) המרשימה.

עד עכשיו טיילנו מהבוקר בירידה קלה מכיוון פארק אדוארדו השביעי ובמישור של מרכז העיר.מהתחנה האחרונהשל קו 28 המשכנו רגלית כ-400 מ'מערבה בעליה קלה דרך הרחובות R. Damasceno Monteiro ו-Calçada do Monte, לעבר תצפית סניורה דו מונטה Miradouro da Senhora do Monte (השישית והאחרונה ליום זה אבל לא האחרונה בליסבון) הנמצאת צפונית למבצר. כאן יש מרפסת גדולה ותצפית רחבה מהנהר בדרום העיר ומבצר סאו ז'ורז'ה דרך מערב העיר עד השכונות הצפוניות שלה.

בסיום התצפיות חזרנו לתחנת Graça (כאן אפשר לעלות בקלות יחסית על החשמלית 28, למרות שהרבה תיירים נשארים לשבת וממשיכים בה את הנסיעה חזרה למרכז העיר בשביל החוויה) ונסענו בה לעבר התחנה שבכיכר פיגרה (Praça da Figueiraבה ביקרנו קודם.

הערב כבר החל לרדת והחלטנו לסיים את היום ברובע אירו אלטו Bairro Alto שהוא נחשב כמרכז חיי הלילה של ליסבון המפורסמת בחיי הלילה התוססים שלה. זהו אזור קטן יחסית המתעורר בעיקר בשעות הלילה ובסופי שבוע. בדומה לרובע אלפאמה גם הוא עתיק יחסית עם סמטאות צרות אבל מסודרות בצורה נוחה יותר (מן שתי וערב). זהו המקום לשתות יין או בירה מקומית, להתענג בארוחת ערב במסעדה טובה או להיכנס לאחד המועדונים שברובע.

התחלנו את הטיול ברובע באיירו אלטו באחת הכיכרות המרכזיות בו, בכיכר Praça Luís de Camões  ומכאן פנינו צפונה דרך רחוב R. do Norte עד סופו ואז שמאלה לרחוב Tv. da Queimada (במפגש הרחובות נמצא פאב אירי המתעורר לחיים בשעות הערב המאוחרות). בהמשך רחוב Tv. da Queimadaבפינה הצפונית במפגש עם רחוב R. do Diário de Notícias, מצאנו מסעדה מקומית מומלצת עם אוכל טעים ולא יקר בשם Alfaia.

לאחר הארוחה הטובה, יצאנו מהרובע לכיוון מזרח לעבר רחוב R. da Misericórdia בו טיילנו לפני הצהרים והמשכנו צפונה עד לחחנה העליונה של מעלית/פוניקולר גלוריה (Funicular da Gloria).

ירדנו עם הקרונית לכיכר רסטודורס Restauradores ומשם חזרנו למלון במטרו בקו Az 4 תחנות מתחנת Restauradores עד תחנת São Sebastião שמול המלון.

למחרת בבוקר שוב רכשנו כרטיס יומי (למעשה טענו את הכרטיס שרכשנו אתמול) והמשכנו את הטיול בליסבון: ירדנו לתחנת המטרו São Sebastião שמול המלון ונסענו בקו Az (5 תחנות) עד תחנת Baixa-Chiado ושם החלפנו לקו Vd תחנה אחת עד לתחנת Cais do Sodré.

יצאנו מהתחנה והתחלנו את היום בשוק האוכל ריבּיירה (Mercado da Ribeira) שנמצא מול התחנה בכתובת: Avenida 24 de Julho 50. זהו שוק אוכל מקורה והגדול בליסבון המחולק לשנים. באולם הראשון יש שוק עם מבחר גדול של תוצרת טרייה הפתוח עד הצהרים, אבל הגענו אליו ביום ראשון בו השוק סגור ובמקום תוצרת טרייה יש הרבה דוכנים לממכר ספרים, עתיקות, בולים, מזכרות ועוד.

האולם השני נפתח ב-2014, זהו אולם אוכל גדול ובו עשרות דוכנים של המסעדות הטובות בעיר, דבר שמאפשר ליהנות מאוכל משובח במנות קטנות יותר ובמחירים זולים. במרכז האולם מפוזרים שולחנות וכסאות גבוהים. השוק פתוח עד חצות.

אחרי הסיור בדוכני הבולים ומנוחה קצרה באולם האוכל, יצאנו מהשוק ופנינו צפונה כ-200 מ' לעבר המעלית הידועה בשם Elevador da Bica. מעלית זו מחברת את רחוב Rua de São Paulo עם כיכר Chafriz. מעלית ביקא, בדומה למעלית גלוריה, כוללת שני קרונות שהאחד עולה והשני יורד כך הם מאזנים אחד את השני.

הקרונית עולה ברחוב R. da Bica de Duarte Belo שבחלקו העליון עובר ממש בין בתי מגורים יפים והרבה תושבים מטיילים לאורכו כאילו זה מדרחוב. לטעמי זהו קטע הנסיעה היפה בליסבון. מומלץ להתמקם בחלק התחתון של הקרונית כך שתוך התקדמות הנסיעה נחשפים יותר ויותר לנוף היפהפה הכולל תצפית של האוקיינוס בין הבתים הצבעוניים.

ירדנו מהמעלית ברחוב Largo Calhariz ואחרי שהתמוגגנו מהנוף פנינו שמאלה ומיד אחר כך שוב שמאלה לרחוב Rua Marechal Saldanha שמוביל לתצפית סנטה קתרינה – Miradouro de Santa Catarina  (כ-240 מ'), תצפית ראשונה ליום זה והשביעית שלנו כבר בליסבון. התצפית נמצאת ליד גינה באותו שם (Jardim do Alto de Santa Catarina) ולידה נמצא בית קפה קטן. הייחודיות של מרפסת זו שממנה נשקף מראה מקסים של העיר מכיוון אחר - דרום מערב וכולל את הנהר טאגוס, גשר ה-25 באפריל ואת המונומנט של ישו Santuário Nacional de Cristo Rei הנמצא על הגבעה בצד השני והמרוחק של הנהר.

עזבנו את התצפית וחזרנו לרחוב Largo Calhariz, בו פנינו מזרחה לעבר רובע שיאדו (Chiado) החדיש יחסית ושוב לכיכר Praça Luís de Camões (אפשר לנסוע תחנה אחת עם טראם 28).

מהכיכר המשכנו מזרחה לרחוב גארט ,Rua Garrett הוא מדרחוב הקניות של מרכז רובע שיאדו (Chiado) ובו ניתן למצוא חנויות בוטיק, צורפים, בתי קפה (כאן נמצאים כמה מבתי הקפה המפורסמים בעיר) וגם מרכז קניות קטן (אבל 6 קומות..) בשם Armazens de Chiado שנמצא בפינת הרחובות גראט וקרמו עם כמה עשרות חנויות קטנות ושתי חנויות גדולות, אחת מרשת מנגו ושנייה של רשת .Fnac

בסוף רחוב גארט (ליד מרכז הקניות) פנינו צפונה לעבר מדרחוב קרמו (Rua do Carmo) שגם בו אפשר למצוא בוטיקים אופנתיים לצד גלידריות וחנויות עממיות יותר.

לקראת סוף רחוב קרמו (Rua do Carmo) הגענו למעלית סנטה ג'וסטה (Elevador De Santa Justa) – אחד הסמלים של בירת פורטוגל (נקראת גם מעלית Carmo). המעלית נבנתה בסוף המאה ה-19 על ידי הארכיטקט הצרפתי ראול מסנייר דה פונסרד Raoul De Mesnier Du Ponsard שהיה מתלמידיו של גוסטב אייפל ומכאן כנראה הדמיון של המבנה למגדל אייפל.

כמעט תמיד יש כאן תור ארוך בכניסה למעלית, וגם אנחנו המתנו כארבעים דקות. למרות שיש שתי מעליות שהקיבולת של כל אחת היא 24 אנשים, הם מכניסים בערך חצי מהכמות הזו, וזמן ההמתנה נובע כנראה מחשש לעומס במרפסת התצפית.

אפשר לעלות במעלית עם הכרטיס היומי, עד מרפסת התצפית ליד המעבר לרחובות העליונים. אפשר לעלות קומה נוספת במדרגות עד המרפסת שבמפלס העליון (תמורת כמה אירו), ממנה ניתן לצפות על אזור רחב יותר, אך אפשר בהחלט להסתפק בתצפית מהקומה החופשית.

אחרי שירדנו במעלית מהתצפית (השמינית), חצינו מזרחה כ-300 מ' לעבר כיכר Praça da Figueira הסמוכה ושם עלינו על טראם מס' 15 (כאן הוא מתחיל את דרכו) הנוסע מערבה לעבר רובע בלם Belém. לעומת קווים אחרים, הקרוניות של קו 15 הם כבר חדישים, ארוכים וממוזגים.

רובע בלם  Belém

הרובע נמצא במערב ליסבון וכאן נמצאים חלק מהאטרקציות המיוחסות לתור הזהב של פורטוגל המאופיינת במסעות יורדי ים פורטוגלים שהגיעו למקומות לא ידועים בעיקר ביבשת אמריקה. שם הרובע נגזר מהשם בית לחם.

נסענו עם חשמלית מס' 15 (כחצי שעה 15 תחנות) עד התחנה של המזח (Estação Fluvial de Belém), שנמצאת ממש ליד מוזיאון המרכבות (אליו נגיע מאוחר יותר).

אחרי שירדנו מהחשמלית, חצינו את הכביש דרומה ע"ג הגשר הארוך המוביל לכיוון המזח של בלם. כאן נמצאת נקודת תצפית הכי מומלצת על גשר ה-25 באפריל מכיוון מערב (והתשיעית שלנו) ולכן מומלץ להגיע לכאן בשעות אחרי הצהרים (תצפית נוספת נמצאת ליד מוזיאון החשמל MAAT, לא רחוק מכאן).

גשר ה-25 באפריל (Ponte 25 de Abril) הוא גשר תלוי המחברת את ליסבון עם העיירה אלמדה (Almada) שבגדה הדרומית של נהר טאגוס. הוא מזכיר את גשר הזהב של סן פרנציסקו מכיוון ששניהם גשרים תלויים בצבע דומה. אורכו 2,278 מטרים והוא הגשר התלוי ה-40 בגודלו בעולם. במפלס העליוןעובר כביש מהיר בעל ששה נתיבים ובמפלס התחתוןעוברת מסילת רכבת כפולה.בשנים 1966–1974 הגשר נקרא בשם גשר סאלזר (פונטה סאלזר) לכבוד ראש ממשלת פורטוגל, אנטוניו דה אוליביירה סאלזר, שהורה על הקמתו. לאחר המהפכה שהפילה את סאלזר, שונה שמו של הגשר ל- 25 באפריל, תאריך המהפכה.

אחרי התצפית על הגשר והרבה תמונות, חזרנו צפונה ע"ג הגשר ממנו הגענו וירדנו לביקור במוזיאון המרכבות.

מוזיאון המרכבות (Museu Nacional Dos Cochesשהוא אחד הגדולים מסוגו בעולם, מכיל כ-60 כרכרות יפות ומיוחדות המוצגות בשני אולמות ארוכים. המוזיאון פתוח כל יום (למעט שני) משעה 10:00 עד 18:00

מחיר כניסה למבוגר: 8 יורו.

בסיום הביקור במוזיאון, טיילנו מערבה ברחוב הראשי של רובע בלם. לא הרחק מהמוזיאון בכיכר אלבוקרק (Praça Afonso de Albuquerqueנמצא ארמון בלם - פאלאסיו דה בלם (Palácio Nacional de Belém) המשמש כיום כמעונו הרשמי של הנשיא. בשער הכניסה עומדים חיילים שלא מתרגזים גם כשתיירים מצטלמים איתם. מול הארמון יש מתחם של כמה מסעדות טובות וזולות, בעיקר של דגים ופירות ים, מקום מושלם להפסקת צהריים.

אחרי ארוחה טובה, מה נפלא יותר מלהגיע לבית המאפה “פשטייש דה בלם” (Pastéis de Belém) שנמצא בהמשך הרחוב, המאפייה המיתולוגית, שפועלת מאז 1837 ולקנח במאפה המזוהה ביותר עם ליסבון– “פשטייש דה נאטה”. אפשר לזהות את המקום בקלות לפי התור הארוך שמשתרך בכניסה (לא להתייאש, התור מתקדם מהר) והסוככים הכחולים. המאפה המפורסם שמיוצר כבר קרוב ל-180 שנה עשוי על פי מתכון סודי. זהו מאפה מתוק, המזכיר בצק עלים במילוי קרם וניל, ומקובל לפזר מעליו קינמון. יש כאן אפשרות לשבת ליד אחד השולחנות כאן, ולהזמין עם זה קפה, אבל הרוב עומד בתור על מנת לקחת את המאפים לדרך. קופסה של שישה פשטיישים עולה 7.80 אירו (בשאר המקומות בליסבון ופורטוגל המאפה נמכר תמורת כיורו אחר בלבד).

אחרי שהצטיידנו בקופסת פשטיישים לדרך המשכנו מערבה. כמאה מטר מבית מאפה נמצא מנזר ז'רונימוש (Mosteuiro dos Jeronimos), מבנה יפיפייה שזכה להכרה ברשימת האתרים השמורים של אונסק"ו. בחצר המנזר ניתן למצוא מוזיאון הימי. לא נכנסו למנזר או למוזיאון אלא חצינו את הכביש ונכנסנו לכיכר האימפריה (Praca Do Imperio) – כיכר גדולה שבמרכזה מזרקה מרשימה בגודלה (Fonte Luminosa) שבכל פרק זמן מתעוררת לפעולה בצורות עם אורות מיוחדים ברקע (רלוונטי לשעות הערב).

חצינו את הכיכר דרומה ועברנו במנהרה תת קרקעית מתחת לפסי הרכבת לעבר הרחבה הגדולה והגענו לאחד המונומנטים המרשימים ביותר בליסבון, פסל מגלי הארצותPadrao Dos Descobrimentos שמנציח את גילויי יורדי הים המפורסמים של פורטוגל במהלך המאות ה-15 וה-16. האנדרטה נחנכה ב-9 באוגוסט 1960, כחלק מכמה פרויקטים שנועדו לציין את החגיגות לציון 500 שנה למותו של הנרי הנווט. גובה האנדרטה 52 מטרים ומפוסלים עליה 33 דמויות (מלכים, חוקרים, אמנים, מדענים ומיסיונרים) מאותה תקופה מפורסמת.

טיפ קטן – אם עומדים מצידה המערבי של האנדרטה, זוכים לזווית צילום נהדרת של הנהר, מפרשיות לבנות וגשר ה-25 באפריל ברקע.

ליד הרחבה של פסל מגלי הארצות נמצא מרכז התרבות של בלם (Centro Cultural De Belem) – קומפלקס בניינים גדול. בהמשך הדרך, כ-100 מטר מערבה (צריך לעקוף את המרינה) נמצא מגדל בלם (Torre De Belém) – מבנה מרשים בסגנונו, ששימש בעבר בית סוהר.

בסיום הביקור ברובע, חזרנו למרכז העיר, שוב עם חשמלית מספר 15, ושם לקחנו את המטרו בקו Az (שעובר ליד המלון) 10 תחנות עד תחנת Colégio Militar/Luz.

מול תחנת המטרו, נמצא מרכז קניות גדול בשם קולומבו Colombo.

בקניון 3 קומות עם עשרות חניות והוא פתוח כל יום עד חצות (חלק מהחניות נסגר בין 22:00 ל-23:00)

אתר: https://www.colombo.pt/

היום השלישי – מליסבון לטומאר דרך אבורה

התחלנו את הטיול בפורטוגל עם הרכב אותו הבאנו לילה קודם למלון. ניצלנו את קו המטרו Vm מתחנת המטרו São Sebastião שמול המלון אשר מגיע עד שדה התעופה. באולם היוצאים של הטרמינל, חיכתה לנו נציגה של סוכנות הרכב מחברת CENTAURO (נמצאת מצד ימין של משרדי Vodafone).

הכתובת של חברת ההשכרה: Av. Severiano Falcão 2, 2685-379 Prior Velho, Lisboa

טלפון: +351 211303540

יצאנו עם הרכב דרומה ונסענו במיוחד דרך שדרות Av. Calouste Gulbenkian העוברות דרך האקוודוקט של ליסבון (Aqueduto das Águas Livres) – האקוודוקט המיוחד (ראשון מתוך כמה שנפגוש במהלך הטיול) מהווה את אחת הדוגמאות המדהימות ביותר להנדסה פורטוגזית מהמאה ה -18. העיר ליסבון סבלה מאז ומעולם ממחסור במי השתייה, והמלך ג'ון החמישי החליט לבנות אמת מים שתביא מים לעיר. החלק העיקרי באורך של 18 ק"מ, אך האורך הכללי של האמה הוא כמעט 58 ק"מ. הקשתות הגבוהות ביותר מגיעות לגובה של 65 מ', ומזכירות קשתות בסגנון גותי. האמה הצליחה לשרוד את רעידת האדמה שפגעה בליסבון בשנת 1755.

המשכנו בנסיעה דרומה, וחצינו את מפרץ ליסבון ע"ג גשר 25 באפריל, חוויה בפני עצמה לעבר התצפית (העשירית ואחרונה בליסבון) מפסל ישו (Santuário Nacional de Cristo Rei) על כל ליסבון עם כל הגבעות שלה מכיוון דרום, הנהר, המפרץ וכמובן על גשר 25 באפריל.

בסיום הביקור בתצפית, עזבנו את ליסבון ונסענו מזרחה בכבישים המהירים 12A, 2A, 6A וכביש 114N לכיוון העיר אבורה (Évora) כ-140 ק"מ, שעה וחצי.

כ-10 ק"מ לפני אבורה פנינו מכביש 114N דרומה לכביש 1075CM 7.5 ק"מ לעבר Almendres Cromlechאתר ניאוליטי מיוחד בו מעגלי אבנים מלפני 8,000 שנה. זהו האתר הארכיאולוגי הגדול הקיים בחצי האי האיברי ואחד הגדולים באירופה. ההערכה היא כי המקום תפקד כמצפה כוכבים אסטרונומי פרימיטיבי. באתר יש 95 אבני גרניט בגדלים שונים היוצרים שני עיגולים קטנים ושתי אליפסות גדולות יותר.

הדרך לאתר המיוחד הזה עוברת דרך הכפר היפה Nossa Sra. de Guadalupe ומכאן נסענו כבר בדרך כורכר לעבר האתר. לפני המעבר לדרך הכורכר, נמצאת תחנת מידע עם חנות קטנה, כשמרבית הפריטים שנמכרים בה עשויים שעם. קיבלנו הסבר קצר על תעשיית השעם ומידע חשוב שקליפת עץ השעם מחדשת את עצמה כל 8-9 שנים.

בסיום הביקור באתר נסענו מזרחה כחצי שעה (כ-18 ק"מ) לעבר אבורה (Évora), אחת מעיירות ימי הביניים המיוחדות ביותר בפורטוגל. מרכז העיר העתיקה שמור היטב בזכות החומה שנבנתה מימי הביניים. הישוב הראשוני שהתפתח כאן נכבש ע"י הרומאים בשנת 57 לפני הספירה שהרחיבו אותה לעיירה מוקפת חומה. עדיין נותרו מספר שרידים מתקופה זו (המקדש הרומי, חומות העיר וחורבות המרחצאות הרומאים). הסברה שהרומאים העניקו לה את שמה שנגזר מאורו (זהב) שכן לרומאים הייתה כריית זהב נרחבת בפורטוגל. בשנת 715 נכבשה העיר על ידי המורים שכינו אותה יבורה ובתקופת שלטונם (715–1165) החלה העיר לשגשג והתפתחה למרכז חקלאי עם מבצר ומסגד. כיום אבורה היא אתר מורשת עולמי של אונסק"ו וגם חברה ברשת הערים העתיקות ביותר באירופה. באבורה נמצאת האוניברסיטה השנייה העתיקה ביותר במדינה, שהוקמה בשנת 1559 על ידי הקרדינל דאז הנרי.

חנינו במגרש החניה הגדול שמצפון מערב לחומות העיר ליד אמת המים (Aqueduto) שנמתחת לאורך תשעה קילומטרים כדי לספק מים לעיר. נכנסנו דרך השער הצפון מערבי בחומה Porta Velha da Lagoa והתחלנו את הטיול הרגלי דרך סמטאות העיר מזרחה לעבר מרכזה. חלק מהקשתות של אמת המים נוצלו לשמש כקירות וגג להרבה בתים שניבנו לאורך הדרך.

הגענו למרכז העיר העתיקה בו נמצא המקדש הרומאי טמפלו רומנו Templo Romano  הכי שמור בפורטוגל ואחד האתרים המרכזיים באבורה. מהמבנה שהוקדש לדיאנה (ארתמיס) נותרו כמחצית העמודים. מצפון למקדש נמצאת גינת דיאנה Jardim Diana ממנה יש תצפית יפה בשם Miradouro do Jardim Diana לכיוון צפון על העיר עם הבתים הלבנים והגגות האדומים.

ממזרח למקדש נמצאת כנסיית סאו ז'וּאַוּ אוונז'ליסטה Igreja de São João Evangelista שיש בה קיר שלם של אזולז'וש (אריחי קרמיקה כחולים מזוגגים שבהם התפרסמה פורטוגל) ובור מים מורי (הכניסה בתשלום). מעט דרומה משם ניצבת הקתדרלה הגותית  (), הגדולה בפורטוגל שנבנתה לאחר שאבורה נכבשה מידי המורים. בעודנו מטיילים במרכז העיר, עברה לידינו תהלוכה של תלמידי האוניברסיטה. בהתאם למסורת שם, התלמידים החדשים "משמשים כשפוטים" של התלמידים הוותיקים.

המשכנו לטייל בסמטאות אבורה כשמזג האוויר מתעתע בנו לאורך כל אותו יום וגשם חזק הביא אותנו לעשות הפסקה באחת המסעדות שמצאנו פתוחות בכיכר המרכזית Praça do Giraldo היפה בה נמצאת כנסיית Igreja de S. Antão. כשסיימנו, השמש כבר חזרה לשלוט בשמים ואנחנו חזרה ברכב.

מאבורה נסענו צפונה כשהיעד הסופי ליום זה היא העיר טומאר (Tomar). בהתאם לזמנים ומזג האוויר היפה, נסענו בדרך הקצרה והכפרית ולא בכבישים המהירים.

לא הרחק מאבורה (כ-20 ק"מ) נמצאת Arraiolos הידועה במצודת Castelo de Arraiolos מימי הביניים הניצבת בה. מצודת Arioiolos, הידועה גם בשם Paço dos Alcaides, היא טירה רומנו-גותית שנבנתה במאה ה -14 על ראש הגבעה שנקראה Monte de S. Pedro. המיקום שלה מספק נוף מדהים על הבתים הלבנים של הכפר Arioiolos והסביבה. המצודה מפתיעה, מכיוון שהיא אחת הבודדות בעולם שיש לה ארכיטקטורה מעגלית וכיום היא מסווגת כאנדרטה לאומית.

המשכנו צפונה בכביש 370N, דרך Pavia ובהמשך בכביש 2N לאורך אגם Albufeira da Barragem de Montargil (שהיה יבש בחלקו אחרי הקיץ) כשהיעד עכשיו הוא מצודת Castelo de Almourol (כ-150 ק"מ, שעתיים). המצודה ניצבת על אי קטן בנהר טאגוס Tagus (אותו נהר שממשיך דרומה עד ליסבון) כ-6 ק"מ מערבית לעיירה קונסטוצ'י (Constância) וכ-20 ק"מ לפני טומאר.

היא נבנתה ע"י האביר גואלדים פיס (ממייסדי טומאר) בשנת 1711 על יסודות רומאיים שהיו כאן. קירותיה השמורים המשתקפים במים, ספוגים במיתוסים ואגדות רבות.אפשר להגיע למצודה ממצפון או מדרום לאי. מכיוון שהתכנון היה להמשיך אח"כ לטומאר העדפנו להגיע למצודה מכיוון צפון שזו גם התצפית היפה והמועדפת.

לאחר הביקור במקום, המשכנו צפונה בכבישים 541M, 23A, 13A לעבר טומאר Tomar. העיר עטופה במיתוס ואגדה טמפלרית. מושב המסדר המסתורי של טמפלרי האבירים. העיירה הקטנה והמדהימה הזו נחצית על ידי נהר נאבאו Nabão. מרכז העיירה משולב בסמטאות צרות עם מסעדות משפחתיות, בתי קפה נעימים וחנויות קטנות ומקומיות, מה שמשרה אווירה ביתית להפליא.

לפני ההגעה למלון, נסענו ישירות לחנייה תת קרקעית ממערב לכיכר המרכזית, טיילנו קצת במרכז העיר העתיקה, ארוחת ערב ונסענו למלון Hotel Dos Templarios(מומלץ בחום).

כתובת: Largo Cândido dos Reis 1

טלפון: +351 249 310 100,

מחיר: 105 אירו כולל א. בוקר

היום הרביעי מטומאר צפונה לפורטו

אחרי ארוחת הבוקר, נסענו לטייל במרכז טומאר. שוב נסענו לחניה התת קרקעית ליד הכיכר המרכזית. התחלנו את הטיול בכיכר המרכזית Praça de República כשברקע ניצבת הטירה המפורסמת. במזרח הכיכר ניצבת הכנסייה של יוחנן המטביל הקדוש Igreja de São João Baptista. לידה נמצא מגדל השעון עם הצריח המתומן היפהפה שלו, עיקר בתי העיר שמאכלסים את הכיכר הם מהמאה ה -17. באמצע הכיכר עומד הפסל של גואלדים פיס Gregório Lopes. פיס היה אביר צלבני פורטוגלי, הגדול והראשון במסדר הטמפלרים בפורטוגל.

מהכיכר הראשית טיילנו מזרחה לאורכו של הרחוב הראשי Rua Serpa Pinto המוביל עד לנהר שחוצה את העיירה. מהגשר על הנהר שבקצה הרחוב יש תצפית יפה על הטירה מרחוק. טיילנו קצת ליד הנהר וחזרנו דרך רחוב Rua Dr Joaquim Jacinto בו נמצא אחד מבתי הכנסת העתיקים בפורטוגל. הוא נבנה בין השנים 1430-60, ופעל במשך רק שלושה תריסרי שנים לפני שהמלך מנואל הראשון גירש את כל היהודים שסירבו להתנצר. החזית העגומה והבלתי מתייחסת שלו מחפה על החלק הפנימי שלו הכולל תקרה מקומרת הנתמכת על ידי ארבעה עמודים חלקים ונקיים ו -12 קשתות מחודדות.

חזרנו לרכב ונסענו לטירת טומאר. יש חניה ליד הטירה ומהקצה שלה יש תצפית יפה על העיירה. הכניסה לשטח הטירה חופשי ורק הכניסה למנזר עצמו עולה כסף.באזור ריבאטוגו (Ribatejo) במרכז פורטוגל, טומאר נשלטת על ידי הטירה שלה Castelo dos Templários e Convento de Cristoמהמאה ה -12 והקונוונטו דה קריסטו (Convento de Cristo) - מנזר מפואר של ישו, המוכר כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו. הכנסייה יוצאת הדופן שהוקמה במאה ה -12 על ידי האדון הראשי של הטמפלרים, עם מנזר חינני וטירה מרשימה היא אחד האתרים הדתיים המרהיבים ביותר של פורטוגל.

אחרי הביקור בטירה נסענו לעבר היעד הבא, הנמצא במרחק כ-3 ק"מ. סמוך ליציאה מטומאר נמצאת אמת המים Aqueduto dos Pegões. נוסעים מערבה בכביש R Leiria) N113). אחרי כקילומטר וחצי, יש פניה משולטת שמאלה (מערבה) לכיוון העיירה Longra (עוד כקילומטר וחצי).

אמת מים זו, שאורכה כ -6 ק"מ, מהגדולות והמרשימות ביותר בפורטוגל - נתמכת על ידי 180 קשתות פשוטות, עם שכבה כפולה של קשתות באזורים העמוקים ביותר, ומגיעה לגובה מרבי של 30 מטר. אמת המים של פאגוס הייתה אחת העבודות הציבוריות העיקריות שנבנו במאה ה -17 בפורטוגל. יצירה מונומנטלית זו תוכננה על ידי האדריכל פיליפה טרזי (Filipe Terzi), במטרה לספק מים למנזר של ישו מהכפר פאגוס שבפאתי טומאר, שם היו ארבעה מעיינות טבעיים.

אחרי הביקור באמת המים המרשימה הזו, המשכנו בנסיעה צפונה בכביש N113 ובכבישים המהירים 9IC ו-13A לעבר קוימברה העיר המרכזית באזור בייראש (Beiras) כ-80 ק"מ, כשעה.

יש מספר חניות באזור האוניברסיטה אבל רובם פרטיות ולא ניתן לחנות בהם. בסוף מצאנו מקום חניה ברחוב Couraça de Lisboa באזור הקמפוסים ליד Café Couraça (מקום מומלץ להפסקה).

קוימברה (Coimbraהיא עיר ימי-ביניימית עם עתיקות מתקופת הרומאים (כמו אמת המים) ובניינים מהתקופה בה שימשה כבירת פורטוגל (1131 עד 1255). כיום קוימברה היושבת משני גדותיו של נהר מונדגו Mondego, היא העיר הרביעית בגודלה בפורטוגל, אבל עיקר תהילתה הגיע במהלך ימי הביניים המאוחרים, עם שקיעתה של ממלכת פורטוגל, החל קוימברה להתפתח למרכז תרבותי מרכזי על ידי הקמת אוניברסיטת קוימברה Universidade de Coimbra בשנת 1290, המוסד האקדמי הוותיק ביותר בעולם דובר הפורטוגזית והאתר המרכזי היום בעיר. היא אתר מורשת עולמית, ויושבת גבוה על גבעה באמצע העיר.

התחלנו את הטיול הרגלי לכיוון אמת המים (Aqueduto de São Sebastião) של קוימברה והמשכנו לעבר כיכר דון דיניש Praça Dom Dinis. בקצה המזרחי של הכיכר יש גרם מדרגות המוביל לכיוון מרכז העיר. סביב הכיכר יש די הרבה מקומות חניה אך סיכוי קלוש למצוא מקום פנוי באמצע היום. במרכז הכיכר ניצב פסלו של דון דיניש (Estátua de D. Dinis).

מהכיכר המשכנו מערבה ברחוב Rua Larga בו נמצאות כמה מהפקולטות של האוניברסיטה עד שהגענו לרחבת פאסו דאס אסקולאס - Paço das Escolas. נכנסנו דרך השער ( Porta Férrea) לרחבה גדולה מוקפת כמה מבנים מיוחדים ויפים והמקום היפה במתחם האוניברסיטה של קוימברה. ליד שער הכניסה נמצא דוכן המוכר כרטיסי כניסה למבנים שבתוך הרחבה. הכניסה הראשית היא בסגנון ניאו-קלאסי מהמאה ה-18, ואם עוברים אל הכניסה הצדדית יש כמה גילופים מנואלניים יוצאי דופן.

מול הכניסה לרחבה (בצד המערבי של הרחבה) נמצאת קפלת Capela de São Miguel. הקפלה של האוניברסיטה היא מהעשורים הראשונים של המאה ה -16 (היא הוקמה במקום אחר בשנת 1290) ונבנתה בסגנון גותי מאוחר. היא שופעת היסטוריה ואביזרים מפוארים. החלק הפנימי שלה מכיל קיר המצופה באריחים מאוד יפים ומיוחדים. במקור הקפלה הייתה חלק מהארמון המלכותי של קוימברה שנרכשה על ידי האוניברסיטה מהמשפחה המלכותית בשנת 1597. היא שמרה על הזכות המלכותית גם לאחר הרכישה.

משמאל לקפלה ניצבתBiblioteca Joanina - ספריית הבארוק המוערכת בה גרו בעבר המלכים הקדומים ביותר בפורטוגל. הספרייה מורכבת משלושה סלונים עצומים, המוגבלים בפתחי מונומנטל. בכל סלון יש מדפים גבוהים לכה ומוזהבים, ושולחנות לימוד עצומים עשויים עץ קשה כהה שנשלחו מברזיל. יש כאן יותר מ- 250,000 כרכים, המתוארכים משנות 1500 עד 1700 ועוסקים בהיסטוריה, גיאוגרפיה, רפואה, משפט ומדע.

עוד שמאלה, אחרי הספרייה, בקצה הדרום מערבי של הרחבה יש תצפית על כל העיר והנהר החוצה אותה. בחלק הדרומי של הרחבה נמצא פסלו של Estátua de D. João III. בצד המזרחי של הרחבה נמצאת הספרייה הכללית, ובפינה הצפון מערבית עומד מגדל הפעמונים (Torre da Universidade de Coimbra).

אחרי הביקור במקום היפה הזה, יצאנו חזרה דרך השער ופנינו צפונה לרחוב Rua São João לעבר מוזיאון - Museu Nacional Machado de Castro. בפנים יש חצר ומיוחדת עם עמודים וקשתות. מוזיאון פנטסטי זה נקרא על ידי הפסל מהמאה ה-18 וה-19 Joaquim Machado de Castro. הבניין הוקם בשלבים מימי הביניים ואילך, ונמצא באותו אתר בו נמצא בזמנו הפורום הרומי של קוימברה. במתחם התחתון נשמר שריד של היסטוריה עתיקה זו, הקריפטופורטיקוס (מעבר מקורה).

אחרי הביקור בקוימברה נסענו צפונה בכביש 2IC כ-35 ק"מ, כ-45 דקות לכיוון יער בוסאקו Buçaco (Mata Nacional do Buçaco) מהיערות העתיקים באירופה. נסענו לארמון בוסאקו (Bussaco Palace Hotel), שניצב בלב היער והיום הוא מלון יוקרתי הממוקם בשטח ההרים של בוסאקו (Serra do Buçaco), באזור המוניציפלי של Mealhada, במרכז פורטוגל. האזור סביב הארמון היה חלק ממנזר Carmalite Discalced שהוקם בשנת 1628. הנזירים שחיו כאן לא רק בנו מנזר אלא גם יצרו גן מפואר עם מינים רבים של עצים. הוא בנוי בצורה ייחודית מאוד, יפה, שונה, ומוקף גנים מאוד יפים.

אחרי הפסקה קצרה כאן המשכנו צפון מערבה בכבישים 234N, 1A/80E, 235N כ-50 ק"מ, כ-45 דקות לעבר אביירו (Aveiro), הידועה בתור "הונציה של פורטוגל". תחילה נסענו לעבר המבנה העתיק היפה של תחנת הרכבת הישנה ברחובR. Dr. Arlindo Vicenteהמבנהמתחילת המאה ה-20 מקושט באריחי קרמיקה כחולים.לצערנוהמבנה נמצא בשיפוצים שאמורים להסתיים במהלך 2020, אבל הספקנו לקבל הצצה מהאזורים הגלויים.

מכאן נסענו לכיוון מרכז העיר. יש חניון מתחת לקניון Forum Aveiro (מחירים יקרים) קרוב למרכז, אבל מצאנו חניה בשדרה הראשית Av. Dr. Lourenço Peixinho קרוב מאוד למרכז (תשלום באמצעות מדחן).

אביירו היפה שוכנת קרוב לשפת האוקיינוס האטלנטי ומשלבת בין ישן לחדש, אבל עיקר קסמה נובע בזכות הלגונה הגדולה ומספר תעלות שביחד עם הסירות המיוחדות שלה מזכירות את וונציה.

בהתאם להמלצות החלטנו לצאת לשייט מהנה בסירת עץ המסורתית, שנקראת Moliceiro (הסירות מעוצבות בדומה לגונדולות אבל גדולות יותר) בין תעלות העיר. השייט אורך 45 דקות ועולה בין 8-10 אירו לאדם. לקחנו שייט במזח שנמצא מצפון לכיכר Praça General Humberto Delgado. היינו לבד, 2 זוגות עם מדריכה חביבה דרכה הצלחנו ללמוד קצת על ההיסטוריה של המקום, להתרשם מהבתים המעניינים, ללמוד על העיצוב של המבנים, המשלבים בין אלמנטים מסורתיים וחדשניים.

השייט עובר בארבע תעלות (ומתחת להרבה גשרים). בצד הצפוני לאורך התעלה הראשית והראשונה בשייט (ממערב לכיכר) לאורך רחוב R. Dr. Barbosa de Magalhães נמצאת סדרה של בניינים עם חזיתות בהשראת תקופת האר-נובו הרומנטית שאחראית על המוניטין של העיר כמוזיאון ארט-נובו פתוח תחת כיפת השמיים (כמו בית Museu de Arte Nova).

המשכנו מערבה בתעלה הראשית שמגיעה עד לאגם הגדול לפני הים, שם ראינו ערימות גדולות שמהן יפיקו מלח בסוף התהליך. משם פנינו לתעלה הצפונית שעוברת ליד שוק הדגים הגדול, וחזרה דרך התעלה הראשית והתעלה בה התחלנו ואיתה המשכנו עד סופה היכן שנוצר אגם קטן לידו כבר ראינו שיכונים חדשים ומודרניים וחזרה לנקודת ההתחלה.

אחרי השייט טיילנו רגלית במרכז אביירו המפורסמת במסעדות הדגים הרבות שידועות באיכותן וטריותן. מרבית המסעדות היו עדיין סגורות (רק חמש וחצי אחר הצהרים) ולכן מצאנו מסעדה עממית פשוטה ונטולת פוזה, אבל הדגים היו מעדן מושלם והמחיר מצחיק שבושה לכתוב אותו....

חזרנו לרכב והמשכנו צפונה בכביש המהיר 1A לכיוון פורטו כ-75 ק"מ, כשעה

התמקמות במלון Hotel Mercure Porto Gaia

כתובת: Rua Manuel Moreira Barros 618, Vila Nova de Gaia

טלפון: +351 22 374 0800

מחיר: 327 אירו לשלושה לילות (כולל א. בוקר)

אנחנו מאוד ממליצים על המלון משלוש סיבות: המלון עצמו מרווח ומפנק, הוא נמצא בכניסה לעיר מכיוון דרום ולכן נוח גם לצאת ממנו וצמוד למלון נמצא קניון גדול מאוד בשם ArrábidaShopping, שלוש קומות עם עשרות רבות של חנויות, חלקם מותגים מקומיים אבל ניתן למצוא גם מותגים בינלאומיים. בנוסף, בקומה העליונה מבחר גדול של מסעדות (חלקן מזון מהיר) ובתי קפה. בימים מסוימים (בעיקר בסופי שבוע) מתקיימות הופעות של אמנים מקומיים ברחבת הקומה השנייה של הקניון.

הקניון פתוח כל יום מ-09:00 עד 23:00 (בסופי שבוע עד חצות).

אתר: https://www.arrabidashopping.com/

פורטו (Porto)

פורטו השוכנת בגדה הצפונית של שפך נהר דואורו (Douro), על חוף האוקיינוס האטלנטי, היא עיר נמל בצפון פורטוגל, והעיר השנייה בגודלה בפורטוגל. העיר ידועה בזכות ייצור יין הפורט וגשריה המפוארים שמחברים את פורטו עם העיר וילה נובה דה גאיה (מדרום לנהר) בה נמצאים היקבים המפורסמים של יין הפורט.

כשהרומאיים כבשו את העיר הם נתנו לה אתה השם "פורטו-קאלה" (על שם הנמל שבנו כאן) ומכאן נגזר גם שם המדינה, השפה הפורטוגזית והיין הנודעפורטו (או פורט). בשנת 1996 הכריז ארגון אונסק"ו על החלק ההיסטורי של העיר כאתר מורשת עולמית. שדרות בואבישטה (Avenida da Boavista) הן הארוכות ביותר בפורטוגל ומגיעות ממרכז העיר עד חוף האוקיינוס. זוהי עיר יפה, עם הרבה היסטוריה ושרידים קדומים, אפשר למצוא בה כיכרות גדולות, שדרות רחבות, בתים צבעוניים וכנסיות שונות.

היום החמישי – סיור בעיר  פורטו.

קמנו בבוקר למזג אוויר מעונן שלא הפתיע. יצאנו מהמלון בבוקר ונסענו צפונה לעבר בית הכנסת על שם כדורי (Sinagoga Kadoorie) כ-3-4 ק"מ. בית הכנסת עצמו היה סגור, אולי בגלל שהיה זה חג סוכות ?

מבית הכנסת המשכנו מזרחה עם הרכב כ-2 ק"מ לעבר גני ארמון הקריסטל -Jardim do Palácio de Cristal. מתחת לגנים יש חניון מסודר ונוח.

הארמון המקורי נבנה עבור מופעים בינלאומיים בשנת 1865 והגנים תוכננו על ידי אדריכל הנוף הגרמני אמיליו דיוויד. הארמון עצמו נהרס בשנות החמישים והוחלף במתחם מודרני בצורת כיפה המשמש לספורט, אך הגנים עצמם שרדו. צריך להודות שלא הגנים עצמם מושכים לכאן מבקרים אלא האזורים הדרומיים על הגבעה מעל הנהר שם יש מספר תצפיות פנוראמיות מדהימות על פורטו, וילה נובה דה גאיה, ונהר הדוארו.

אחרי הסיור בגנים ובתצפיות, חזרנו לרכב ונסענו למרכז העיר. בחרנו מראש להחנות בחניון Trinity Park ולהתחיל משם את הטיול הרגלי במרכז פורטו (החניון קרוב מאוד לתחנת מטרו Trindade).

התחלנו את הטיול הרגלי וגם כאן כמו בליסבון התכנון היה לטייל בנחת בירידה לכיוון הנהר ולחזור לרכב עם המטרו.

התחלנו את הטיול בליבה של פורטו, ברחבה ליד האתר עם האותיות המרכיבות את השם פורטו כשברקע בית העירייה ומועצת העיר פורטו - Câmara Municipal do Porto. בניין מדהים זה, מחזיר אותנו לארכיטקטורה של הארמונות הציבוריים הגדולים של צפון אירופה. בנייתו של בניין מרהיב זה החלה בשנת 1920, על פי תכנון האדריכל אנטוניו קורייה דה סילבה (António Correia da Silva), והוא הושלם במלואו בשנת 1955. במרכזו נמצא מגדל שעון בגובה 70 מ' שפעמוניו עוצבו כסמל לחשיבות שמעניקים אזרחי העיר לחיים האזרחיים. מאחורי בית העירייה נמצאת כנסיית Igreja da Santíssima Trindade.

מכאן מתפרסת דרומה השדרה המרכזית של פורטו – שדרת אליאדוש – Avenida dos Aliados. השדרה הגרנדיוזית ביותר, משולבים בה בניינים מקושטים במגוון סגנונות אדריכליים, החל מאומנות ניאו-קלאסית וכלה בבולו צרפתי, שדרה זו נבנתה כדי להרשים, ולכן אפשר למצוא כאן כמה מהמלונות היוקרתיים בעיר. שמה של השדרה מתורגם כ"שדרת בעלות הברית "וזה מתייחס לחוזה בין פורטוגל לבריטניה במאה ה -14.

אחרי הצילומים במקום עם השם פורטו, פנינו מזרחה לעבר שוק האוכל המסורתי – Mercado do Bolhão - שוק האוכל הידוע של פורטו אך גם מבנה זה היה סגור לשיפוצים עד שנת 2020. לא נורא, עוד יום ארוך לפנינו ומאזור השוק המשכנו עוד קצת מזרחה לעבר המדרחוב הראשי של פורטו (Rua de Santa Catarina) עם כל המותגים המוכרים, ובתי הקפה ביניהם בית הקפה המפורסם של פורטו: Majestic café (במספר 112 ברחוב).

בפינת הרחוב ליד קפה Majestic  נמצא בית Marcolino. בקומת הכניסה נמצאת חנות שעוני רולקס, בקומה מעל, אחת לשעה יש מופע קצר של בובות הנעות לצלילי מוסיקה.

מהמדרחוב המשכנו דרומה דרך כנסיית Igreja de Santo Ildefonso לכיכר Praça da Batalha הגדולה בה נמצא התיאטרון הלאומי Teatro Nacional São João (מבנה יפה בפני עצמו). בפינה המערבית של הכיכר ירדנו דרך גרם מדרגות לסמטת R. da Madeira. לא מקום ידוע אבל כאן אפשר למצוא ולהכיר את פורטו האמיתית.הסמטה מובילה לכניסה של תחנת הרכבת המפורסמת – סאו בנטו (São Bento).

הגענו לאחד מאתרי החובה בעיר, תחנת הרכבת סאו בנטו (São Bento).הסיבה שתחנת הרכבת מפורסמת כל כך היא בזכות כ-20,000 אריחים צבעוניים המשובצים על ארבעת קירות המבנה של התחנה ויוצרים מספר תמונות, פשוט יצירות מדהימות. הבניין שהוכרז כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו וכמונומנט הלאומי של פורטוגל, הוקם במשך מספר שנים, החל משנת 1904, על בסיס התוכנית של האדריכל חוסה מארקס דה סילבה. הציורים הגדולים של אריחי אזולג'ו עוצבו וציירו על ידי חורחה קולה. הם הושלמו בשנת 1916 ואז נחנכה התחנה. ציורי הקיר מייצגים רגעים בתולדות המדינה והלוחות הצבעוניים מתארים מראות כפריים המציגים את תושבי האזורים השונים, קרב ואלדבז המפורסם, חתונתם של המלך ג'ון הראשון ופיליפה מלנקסטר ועוד.

בסיום ההתרשמות מהציורים המיוחדים בתחנת רכבת, יצאנו מערבה לעבר חלקה התחתון של שדרת "אליאדוש" (Avenida dos Aliados), שם נמצאת כיכר קטנה שנקראת "כיכר העצמאות" Praça da Liberdad, על שם המהפכה הליברלית שפרצה בפורטו בתחילת המאה ה-19. במרכז הכיכר נמצא פסלו של פדרו הרביעיEstátua Equestre de Dom Pedro IV מי שבמקביל היה הן מלך פורטוגל והן קיסר ברזיל, ואף הוביל את ברזיל לעצמאותה.

עשינו הפסקה באחד מבתי הקפה שבכיכר. לאחר מכן המשכנו מערבה במעלה רחוב Rua dos Clérigos לעבר כנסיית קלריגושIgreja dos Clérigos  ומגדל הפעמונים Torre dos Clérigos הצמוד אליה. כנסיית קלריגוש ומגדל הפעמון שלה מהווים את אחד מסמלי העיר. כנסיית קלריגוש היא כנסייה בארוקית שנבנתה במהלך המאה ה-18, ואילו מגדל הפעמונים וחדר המדרגות מול הכנסייה הושלמו בשנת 1763. ניתן לראות את מגדל הפעמונים הגבוה מנקודות שונות בעיר והוא אחד הסמלים האופייניים ביותר שלה. המגדל מתנשא לגובה של 75.6 מטרים. אפשר לטפס 240 מדרגות תמורת 6 אירו כדי להגיע לראש שש קומותיו.

במרחק של 5 דקות הליכה מכנסיית הקלריגוש נמצאת "הספרייה של הארי פוטר" – Livraria Lello –  הספרייה המפורסמת של העיר, בגלל שהיא מזכירה את הספרייה מסרטי הארי פוטר. עקב התור הארוך בכניסה לספרייה ויתרנו עליה ובמקום זה המשכנו כמה דקות מערבה לעבר כיכר Praça de Gomes Teixeira. במרכזה נמצאת מזרקת Fonte dos Leões. בצד הדרומי של הכיכר נמצאת אוניברסיטת פורטו ובצידה הצפון מערבי נמצאת כנסיית Igreja dos Carmelitas Descalços שכמו כנסיות אחרות בפורטו, גם היא מקושתת באריחים הכחולים והמפורסמים.

חזרנו דרומה לכיוון מגדל הפעמונים שליד כנסיית קלריגוש לעבר מדרחוב Rua da Assunção, אחד הרחובות היפים בפורטו בזכות הבתים הישנים והצבעוניים שנמצאים בו. בקצה המדרחוב (ליד כנסיית קלריגוש) פנינו דרומה והמשכנו ברחוב הצר Rua dos Caldeireiros (גם בו בתים מיוחדים ויפים) עד למדרחוב הפרחים (R. das Flores) טיילנו במדרחוב עד סופו כאשר היעד שלנו היה ארמון הבורסה בפורטו - Palácio da Bolsaאשר ידוע בכינויו: "כדור הבדולח". פנים הבניין אשר נבנה במאה ה-19 על ידי לשכת המסחר בפורטו, נחשב כבניין המרשים ביותר בפורטו, אך היות ומדובר בארמון פרטי, הכניסה אליו היא בתשלום ויש להירשם לסיור מודרך בליווי מדריך.

אתר אינטרנט: www.palaciodabolsa.com

מכיוון שהסיור הקרוב באנגלית עמד לצאת בשעה מאוחרת באותו יום, ויתרנו על הארמון ויצאנו לגינה היפה שנמצאת לפני הארמון בשם Jardim do Infante Dom Henrique במרכזה נמצא מונומנט לכבודו של דון הנריקו - Monumento ao Infante Dom Henriqueמצפון לגינה נמצא מבנה אדום Mercado Ferreira Borges ממנו נשקף נוף יפה על הכיכר, הבתים וקצת מהנהר.

בפינה המערבית (צמוד לארמון הבורסה) נמצאת כנסיית סאו פרנסיסקו בפורטו  Igreja de São Franciscoהיא נחשבת לאחת הכנסיות היפות ביותר של העיר, אבל כמו שאומרים, על טעם ועל ריח לא נתווכח...

בשנת 1910 הוכרזה הכנסייה כמונומנט לאומי בפורטוגל, ובשנת 1996 נכללה בהכרזה על החלק ההיסטורי של העיר כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו. למבקרים במקום, כרטיס הכניסה עולה 5 אירו והוא כולל סיור בכנסייה, (שעברה שינויים רבים במהלך השנים), במוזיאון (ששימש בעבר כבית המשרדים של הכנסייה) ובקטקומבות (בית קברות פרטי השייך לכנסייה).

כתובת: Rua do Infante D. Henrique, Porto

אתר אינטרנט: www.ordemsaofrancisco.pt

המשכנו את הטיול לעבר אזור הנהר לאזור שנקרא ריביירה (Ribeira) והגענו לטיילת קאייס דה ריביירה (Cais Da Ribeira) שנמשכת עד סביבת הגשר המפורסם של העיר Ponte de Dom Luís I ולאורכה אפשר למצוא כאן שפע מסעדות, בתי קפה ודוכני מזכרות.

טיילנו לאורך המזח, מתחת לבתים הישנים הצבועים בצבעי הפסטל הבהירים, עם המרפסות הקטנות והחלונות המאורכים, מבחינתי זה הסמל של פורטו. גם אזור זה הוכר על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. המשכנו לעבר הכיכר המרכזית של האזור, פרקה דה ריביירה (Praça da Ribeira), שהינה מקום הומה אנשים ומסעדות מלאות עד אפס מקום.

בסוף הטיול במזח/טיילת הגענו לגשר דום לואיס הראשון (Ponte de Dom Luís I), אחד מששה הגשרים המחברים בין פורטו לוילה נובה דה גאיה – העיר שנמצאת מעברו השני בגדה הדרומית של הנהר. הגשר שתחילת בנייתו ב-21 בנובמבר 1881 נחנך ב-31 באוקטובר 1886 ויש בו 2 מפלסים. אורך המפלס התחתון הוא 172 מטרים בעוד שאורך המפלס העליון הוא 395 מטרים (היה הארוך מסוגו בעולם בזמנו), רוחבו (בין שבילי הולכי הרגל) הוא 8 מטר וגובהו של הגשר הוא 85 מטרים. זהו גשר קשת ממתכת שתוכנן ע"י האדריכל תאופיל סייריג' שהיה תלמידו של גוסטב אייפל.

חצינו את הגשר בחלקו התחתון בשביל הצר המיועד להולכי הרגל והגענו לצד השני של הנהר לעיר וילה נובה דה גאייה (Vila Nova de Gaia) הידועה בין היתר ביקבים המפורסמים של יין פורטו. בשלב זה החל לרדת גשם כך שמרבית הדוכנים לאורך המזח/טיילת קאייס דה גאייה (Cais De Gaia) שנמצאת בגדה הדרומית של הנהר בעיר וילה נובה דה גאייה היו שוממים. למרות הגשם שירד, אחד המראות היפים כאן הוא של סירות מטען פורטוגזיות מסורתיות (Barcos Rabelos), אשר עוגנות לאורך הטיילת, וברקע המראה הרומנטי של שכונת ריביירה בגדה הצפונית.

בחרנו לנצל את הגשם ולהיכנס לסיור באחד מהיקבים המומלצים והמפורסמים (וגם מתויירים) בהם כדאי לבקר שהם: Sandeman Taylor's, Croft, Ferreira,. מכיוון ששלושת האחרונים מרוחקים יותר מהנהר לא התאים לנו ללכת ולטפס ברחובות הצרים בגשם, נרשמנו כמרבית התיירים לסיור ביקב Sandeman שכנראה הוא אחד הבולטים באזור. מחירי הסיורים ביקבים נעים בין 13 ל-16 אירו לאדם (2 טעימות בסוף המסלול או שלוש). נרשמנו לסיור ערב באנגלית והחלטנו להמשיך בטיול באזור הטיילת של גאיה לאחר שראינו שהגשם פסק.

לא הרחק מהיקב, הגענו לתחנת הרכבל של גאייה, טלפריקו דה גאייה (Teleférico de Gaia), אשר עובר רק בצד של גאיה ומעלה את הנוסעים למרגלות מנזר סרה דו פילאר (Mosteiro da Serra do Pilar) אשר נמצא במיקום גבוה בחלק המזרחי של הטיילת. קנינו כרטיסים הלוך וחזור במחיר 9 אירו (כיוון אחד עולה 6 אירו). עם הכרטיס קיבלנו גם זכאות לטעימה באחד המקומות הפחות מוכרים ושם נחשפנו לראשונה ליין הפורט.

עלינו עם הרכבל לתחנה העליונה. לצערנו שוב החל לרדת גשם כך שוויתרנו על המשך העלייה בשביל המוביל לתצפית ליד מנזר סרה דו פילאר Mosteiro da Serra do Pilar, ממנה נשקף נוף מדהים של פורטו והנהר. האמת שגם בתחנה העליונה של הרכבל ניתן לחזות בנוף מקסים אבל פחות מומלץ ביום גשום.

ירדנו חזרה עם הרכבל לטיילת של גאיה. מכיוון שהיה לנו עוד מספיק זמן עד לסיור ביקב, נכנסנו לשוק המקורה של גאיה Mercado GAIA שנמצא מול תחנת הרכבל. בשוק יש המון דוכנים של אוכל מכל הסוגים והמינים, למרבה ההפתעה, המחירים היו יקרים ממקומות אחרים בפורטוגל, אבל היה טעים ומומלץ מאוד.

שעת הסיור ביקב Sandeman התקרבה. כל הקבוצה התאספה בכניסה לתוך היקב. קבלת הפנים ביקב הייתה נעימה וחמימה (לעומת מזג האוויר בחוץ). הזמנו את הסיור באנגלית, המדריכה הייתה מאוד נחמדה ודיברה אנגלית ברורה מאוד. במהלך הסיור היא סקרה את ההיסטוריה של היקב שהוקם ע"י האחים ג'ורג' ודוד סנדמן, מסקוטלנד בשנת 1790 (דייוויד עזב את החברה בשנת 1798). הלוגו הידוע שלו מכיל גבר עם כובע בשם דון לבוש בשכמיית סטודנט פורטוגזית וכובע ספרדי רחב. עברנו במספר חדרי אחסון בין חביות יין בגדלים שונים תוך קבלת הסברים על סוגי היינות ועמידותם. בחלק מהחביות היו יינות בני מאה שנים ויותר. הענבים גדלים בעמק הדואורו שנמצא מזרחית לפורטו. בעבר היה נהוג להביא את הענבים מהכרמים שבעמק בסירות לאורך נהר הדואורו עד פורטו. מותג היין והשרי Sandeman הוא אחד העתיקים בעולםבסוף הסיור מגיעים לאזור הטעימות. מתיישבים ליד השולחנות בהתאם לכרטיס ששולם (2 טעימות או 3).

בסיום הסיור חזרנו שוב לגשר דום לואיס הראשון, חצינו חזרה לכיוון פורטו. מיד מול הגשר הגענו לתחנת Ribeira – התחנה התחתונה של הפוניקולר שהעלתה אותנו לראש הגבעה. ירדנו בתחנה העליונה Batalha הלכנו לתחנת המטרוSão Bento  וחזרנו עם המטרו בקו הצהוב (2 תחנות) לתחנת Trindade ומשם 5 דקות חזרה לרכב שחיכה לנו בחניון.

חזרנו למלון וסיימנו את היום ב"סיור" חנויות בקניון שצמוד למלון.

היום השישי – טיול בעמק הדואורו

עמק הדואורו (Douro) השוכן בצפון המדינה הוא אחד מהאזורים העתיקים והיפים ביותר לטיול בפורטוגל. בעמק אפשר למצוא שטחים עצומים של כרמים הנטועים במדרונות משופעים בו גדלים הענבים מהם מייצרים את יין הפורט המפורסם. בשנת 2001 הוכר עמק הדואורו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. טיול בעמק עצמו, בכבישים הצרים יכול לארוך הרבה שעות ולכן בחרנו לשלב מספר יעדים נוספים ולהגיע לאזור המרכזי בעמק בכבישים המהירים.

מזג האוויר חייך אלינו הבוקר ויוצאנו מהמלון בפורטו צפון מזרחה דרך כבישים 1A, 1E לכיוון בראגה Braga לעבר אחד הסמלים של פורטוגל - אתר מרשים שנקרא Bom Jesus do Monte. זהו גרם המדרגות שמוביל לכנסייה שבמרומי הגבעה הוא מונומנט בארוקי מהמם. כ-70 ק"מ, כשעה ורבע (נמצא ממזרח לעיר בראגה).

ניתן לעלות לגבעה באחת הדרכים הבאות:

  • רכבל שיניים (פוניקולר) העלייה נמשכת כדקה. אפשר לשלב עלייה ברכבל ולרדת במדרגות.
  • טיפוס בשביל העובר ביער ובהמשך בגרם מדרגות.
  • נסיעה בכביש מתפתל שמטפס לגבעה.

כמובן שבחרנו באפשרות השלישית ונסענו במעלה הכביש עד החניון ליד הכנסייה. ברחבה שלפני הכנסייה, יש מספר דמויות מפוסלות של מלאכים, ושם נתגלה בפנינו נוף מדהים של כל האזור. יש הרבה מיתוסים ואגדות שנקשרו למקום, למזרקה ולכנסייה היפה שם.

כשירדנו מהכנסייה, עצרנו בחניון קטן לצד הדרך לקבל תמונה מושלמת של הכנסייה הניצבת בקצה המדרגות, אחת התמונות המפורסמות ברחבי פורטוגל.

המשכנו דרומה לעיירה היפה העונה לשם: אמרנטה (Amarante). באמרנטה, השוכנת על גדות נהר טמגה Tâmega. ביקרנו בשני האתרים המרכזיים שהם גשר האבן (Ponte de São Gonçalo) הגדול והעתיק המחבר בין שני חלקי העיר, וליהנות שם ממראה הנהר. ליד הגשר עומדת כנסיית המנזר הדומיניקני (Igreja de São Gonçalo) שהוקמה במאה ה-16. הכנסייה סווגה כאנדרטה לאומית מאז שנת 1910. העיירה ידועה כמקום בו עברו צבאותיו של נפוליון בזמן מסעותיו באירופה. אחרי הביקור בשני האתרים ובסמטאות הסמוכות נשארנו בבית קפה להתרעננות לפני המשך הדרך.

יצאנו מאמרנטה לכיוון דרום מזרחה בכביש 15N שמתחלף לכביש 101N (אחרי שעוברים מעל מחלף 18 של הכביש המהיר 4A) לכיוון Mesão Frio, כ-25 ק"מ, כ-40 דקות. כבר באמצע הדרך הכביש עובר בין הכרמיםשל עמק הדואורו. מקום נחמד לעצור בו הוא השטח ליד מוזיאון Museu do triciclo. יש כאן תצפית יפה על הכרמים ועל הבתים המפוזרים ביניהם.

אחרי שעברנו את הכפר Mesão Frio, בחיבור עם כביש 108N, הגענו לאחת מנקודת התצפית הכי יפות על נהר ועמק הדואורו בשם Miradouro Mesão Frio. בתצפית זו אפשר ליהנות ממראה מהמם של העמק שנהר הדואורו חוצה אותו ומשטחי הכרמים העצומים שבגבעות משני צדיו של הנהר.

אחרי שנרגענו מכל היופי הזה, המשכנו בנסיעה מהנה בעמק לאורך הנהר בכביש 108N עד לבירת העמק, פסו דה רגואה Peso da Régua, עיירת הגשרים המפורסמת. כ-12 ק"מ, כרבע שעה לאורך הנהר. מכאן אפשר לצאת לשיט של כשעתיים בנהר.

לא התעכבנו הרבה ב-פסו דה רגואה (למעט תצפית על הגשרים) והמשכנו דרומה דרך כבישים 24A, 226N לעירייה הציורית "למגו" (Lamego), כ-15 ק"מ, כחצי שעה לעבר האתר הידוע כמרכז ההיסטורי של למגו, בו נמצאת כנסיית “דוס רמיגוסSantuário de Nossa Senhora dos המפורסמת והמרהיבה. בדומה לאתר Bom Jesus do Monte בו ביקרנו בבוקר גם כנסייה זו נמצאת בקצה של 686 מדרגות ברוקיות. בדרך לפסגה יש תשע רחבות ובהם פסלים של מלכים שונים כולל מלכי ישראל. בניית הכנסייה מתוארך לשנת 1361 אבל היא נהרסה ונבנתה מחדש במאה ה-16 ביוזמתו של הבישוף של למגו. בניית המבנה הנוכחי החלה בשנת 1750 והושלמה רק בשנת 1905. מדי שנה מתקיימים כאן פסטיבלים מסורתיים שהשיא שלהם הוא ב-8 בספטמבר יום לידתה של הבתולה.

התכנון שלנו היה לעלות לראש הגבעה בה ניצבת הכנסייה עם הרכב ושם ליהנות מתצפית מרהיבה על האזור כולל עמק הדואורו אך מזג האוויר שוב התקדר והגשם חזר, אז במקום זה נכנסנו לארוחה קלה בבית קפה מקומי.

חזרנו בנסיעה צפונה לכיוון פסו דה רגואה, הפעם בכביש 226N ובהמשך כביש N226-1 הצר אבל הדרך מפצה ועוברת בתוך כפרים קטנים ובין הכרמים. ב-פסו דה רגואה פנינו מזרחה בכביש 222N העובר בעמק, הפעם מדרום לנהר הדואורו, כאן הדרך כבר נקראת - "דרך היין" (rote do Vinho do Porto), דרך יפיפייה בה רואים את הגפנים על הטרסות, הרים, גבעות, צמחייה עשירה, לצד הנהר הנהדר עד הכפר פיניאו (Pinhão), כפר השוכן בלב העמק, כ-35 ק"מ.

בדרך ל- פיניאו חיפשנו את אזור הכרמים של יקב סנדמן Sandeman בו ערכנו סיור בערב הקודם. ואכן, מספר ק"מ לפני פיניאו הבחנו על הגבעה מימין לדרך את הדמות של האיש בגלימה השחורה שהוא הסמל המפורסם של היקב. סטינו מהדרך והתחלנו לטפס בדרך צרה מאוד העוברת בין הכרמים לעבר היקב. הבחור ידע היכן למקם את היקב שלו, שכן גם מכאן נשקף נוף מדהים של עמק ונהר הדואורו בשילוב הכרמים להשלמת התפאורה.

נשארנו קצת באזור ממנו נשקף הנוף היפיפה וחזרנו לעמק והמשכנו לפיניאו. בקטע נסיעה זו נפתחו מעלינו ארובות השמים כך שלא עצרנו כמתוכנן בפיניאו שהייתה אמורה להיות הנקודה המזרחית במסלול וחזרנו ישירות מערבה לכיוון פורטו.

מפיניאו נסענו צפונה מכביש 323N ומערבה לכביש 322N עד שעלינו על הכביש המהיר 4Aבדרך עוברים במנהרת מראו (Túnel do Marão), המנהרה הארוכה בפורטוגל, 5.7 ק"מ אורכה. חפירתה החלה בשנת 2009 והיא נפתחה לשימוש בשנת 2016. עלות חפירתה הייתה כ-270 מיליון אירו. סה"כ כ-130 ק"מ, כשעתיים נסיעה מפיניאו עד המלון במזג אוויר גשום.

על מנת לשפר את מצב הרוח ממזג האוויר הקודר, קפצנו כהרגלנו בערבים האחרונים לקניון הצמוד למלון. ביום זה אף זכינו לצפות בהופעה של אמן מקומי ששימח והלהיב את הקהל שבקניון.

היום השביעי – חזרה דרומה

בבוקר השמש חזרה לחייך אלינו, אז ניצלנו את היתרון שטיילנו עם רכב ולפני שיצאנו מפורטו, קפצנו לוילה נובה דה גאייה לאזור ליד גשר דום לואיס הראשון. בגלל מצוקת חניה באזור, חנינו בחניון Parque Estacionamento Escritorio וטיילנו ברחוב R. do Gen. Torres לאורכו הרבה תצפיות על אזור שכונת ריביירה שבפורטו (עם הבתים הצבעוניים) כשהגשר והרכבל משלימים את התפאורה.

עזבנו את פורטו ונסענו דרומה בכבישים המהירים 1A, 25A, 17A/1IC, 8A עד מחלף מס' 22 ושם פונים מערבה לכביש 8-5N או 9IC לעבר נזרה (Nazaré), עיר דייגים לצד החוף, עיר יפה ולבנה. כ-217 ק"מ, כשעתיים ורבע. נזרה Nazaré, כפר דייגים ציורי, שנקרא כך על שם נצרת. היא אולי עיירת הדייגים המפורסמת ביותר בפורטוגל בזכות גלי הענק. באזור סיטיו Sitio הממוקם מצפון מערב לעיירה, ניצב מעל החוף, סלע בגובה למעלה מ-100 מ' המספק נופים נהדרים על המפרץ והחוף של נזרה.

נסענו מערבה עד סוף דרך Estrada do Farol לחניון הכי מערבי שגם הוא נמצא על צוק. ירדנו מהחניה רגלית לכיוון המגדלור המפורסם (Farol da Nazaré). בדרך יש המון מקומות לעצור לצפות בגלים (שהיו יחסית קטנים בעונה זו של השנה). נכנסנו לשטח המגדלור (תמורת אירו אחד) בו נמצא מוזיאון קטן המספר על אופי המקום וכיצד נוצרים הגלים הגבוהים. בקומה מעל יש מרפסת תצפית בשם Canhão da Nazaré שמאפשרת לראות את התנפצות הגלים על המצוק שמתחת ועד האופק.

גלי נזרה זכו "לשמצה" במהלך השנים האחרונות בגלל שיאי עולם הגלישה המפורסמים שהושגו שם. הגולש המקצוען גארט מקנמרה קבע את שיא העולם לגל הגדול ביותר שאי פעם גלש ... גל עצום בגובה של 100 רגל! זה התרחש בשנת 2013, שנתיים אחרי שיאו הקודם שהיה 78 רגל, שהושג אף הוא בנזרה. גלי הענק נוצרים במהלך האביב בזכות זרימות המים מעל הקניון התת קרקעי שקיים כאן באזור שגורם לתופעה מדהימהזו.

בסיום הביקור כאן, חזרנו מזרחה לכביש הראשי ופנינו דרומה לעבר אובידוש (Óbidos), אחד מהמקומות היפים במהלך הטיול. כ-40 ק"מ, כ-45 דקות. יש חניה מסודרת בכניסה הדרומית לעיר העתיקה ליד אמת המים Aqueduto de Óbidos (האחרונה במהלך הטיול) בסוף דרך 8N.

העיר העתיקה של אובידוש מוקפת בחומות מימי הביניים. השם אובידוש מקורו בלטינית "אופידום" (מצודה) והקמתה של העיירה מתוארכת למאה הראשונה לפני הספירה, אפשר שהייתה לפני כן, יישוב פיניקי ואחר כך קלטי. לאחר נפילת האימפריה הרומית, אובידוש נכבשה על ידי הוויסגוטים (Visgoths), אח"כ על ידי המורים ולבסוף נכבשה בשנת 1148על ידי מלך פורטוגל הראשון, אפונסו אנריקס (Afonso Henriques), והפכה בהמשך השנים לאחת הערים האהובות על המלכות של פורטוגל ובכך זכתה לשם הבלתי פורמלי "העיר של המלכות". בשל היופי, המקוריות וההיסטוריה שלה, אובידוש היא כיום ביתם של גולים רבים מבריטניה, הולנד, צרפת וכו'. ניתן להגדיר אותה כעיירה בינלאומית קטנה!

נכנסנו לעיר העתיקה והמקסימה דרך השער הדרומי Porta da Vila de Óbidos והתחלנו לטייל צפונה במדרחוב המרכזי R. Direita. לאורך כל הרחוב יש בתים לבנים וציוריים בני שתי קומות מקושטים בפרחי בוגנוויליה. לרוב בקומה התחתונה יש חנויות ודוכנים שונים, מסעדות, מזכרות, בגדים, שוקולדים ושרי מקומי. לאורך כל המדרחוב מסתעפות סמטאות קטנות, ציוריות ויפהפיות.

טיילנו במדרחוב הארוך עד סופו ונכנסנו למבצר אובידוש Castelo de Óbidos המרשים. טיילנו עוד קצת באזור וקצת על החומות וחזרנו לרכב.

אחרי הביקור באובידוש, המשכנו דרומה בכביש המהיר 8A / 1IC לכיוון ליסבון ופנינו מערבה לעבר הים ולמקום הכי מערבי באירופה - קאבו דה רוקה Cabo da Roca, שנקרא כף הסלע, כ-120 ק"מ, כשעה וחצי.

המצוק מתנשא כ-150 מטר מעל לחוף. הגענו למקום אחרי הצהרים ונשארנו עד השקיעה, מראה ציורי מזה קשה לתאר – מומלץ בחום. בשעה זו כבר אפשר למצוא חניה קרוב לכניסה החופשית לאתר. במתחם יש מגדלור, מסעדה קטנה ותחנת מידע. הלכנו לאורך הצוק עד האנדרטה הכי מערבית, למזלנו לא הייתה רוח חזקה שמאפיינת את המקום.

מכאן נסענו דרומה כחצי שעה דרך כביש 247N לקשקאישCascais– עיירת החוף המקסימה של עשירי פורטוגל. נסענו לכיוון הטיילת ליד חוף Praia da Rainhaיש חניון תת קרקעי (Parque de Estacionamento) ממש ליד הטיילת בסוף רחובAv. Dom Carlos I. טיילנו קצת באזור הסמטאות ליד הטיילת וסעדנו באחת המסעדות ארוחת ערב. כאן המחירים כבר יקרים מאוד ביחס לפורטוגל.

בסיום הבילוי, נסענו צפונה כ-11 ק"מ, כ-20 דקות לעבר מלון מקסים בשם Pestana Sintra Golf Resort & SPA Hote

שנמצא בשכונה מעניינת באזור שטחי הגולף של סינטרה.

כתובת: Rua Mato da Mina 19, Sintra, Portugal

טלפון: +351 21 042 4300

מחיר: 93אירו (כולל א. בוקר)

היום השמיני והאחרון

אחרי ארוחת בוקר וביצוע צ'יק אין לטיסה אחה"צ, יצאנו מהמלון צפונה כ-7 ק"מ, כרבע שעה לעיירה סינטרה (Sintra), עוד אחד מהמקומות היפים בפורטוגל. בשנת 1992 הרחיבה אונסק"ו את קטגוריות המורשת העולמית וקבעה קריטריון "נוף תרבותי". סינטרה הוכיחה את הנוף התרבותי הראשון באירופה שקיבל את הסיווג הזה בשנת 1995. יש בעיר שלושה אתרים מרכזיים לביקור: ארמון פנה – Palacio da Pena, המצודה המורית – Castelo dos Mouros והארמון הלאומי של סינטרה – Palácio Nacional de Sintra –הארמון העתיק ביותר ששרד בחיים בפורטוגל. מכוון שמזג האוויר שוב התקדר לקראת סיום הטיול, בחרנו לבקר בארמון פנה – Palacio da Pena האתר המועדף לדעתנו.

יצירה מוגזמת ומפוארת זו נבנתה במאה ה -19 כדי לספק את גחמתו של פרדיננד סקסה-קובורג-גותה Ferdinand Saxe-Coburg-Gotha, בעלה של המלכה מריה השנייה. מרחוק ארמון פנה דומה לעוגת יום הולדת ענקית של מרציפן עם חזיתות וורודות ולימון, המגדלים, הכיפות, והצריחים העליונים.

גם פנים הארמון מעוטר בקישוטים מיוחדים מרחבי העולם. החדר הערבי מכוסה מקיר עד לתקרה עם ציורי קיר מדהימים של טרומפ-לועיל (trompe-l'oeil). אולם הנשפים ששופץ לאחרונה מנצנץ בשמחה, הוויטרז'ים שלו שופכים אור על אוסף הפורצלן הסיני שלא יסולא בפז. מקום חשוב נוסף בארמון הוא הקפלה מהמאה ה -16 וחלקת המזבח המקושט, החלק היחיד ששרד מהמנזר שנכבש בזמנו לפני בניית הארמון.

אחד היתרונות של ביקור באזור במהלך אוקטובר והגעה למקום בתחילת היום, שאפשר להגיע עם הרכב עד למעלה ולחנות קרוב לכניסה הראשית Comboio Turístico de Sintra ממזרח לארמון. נסענו ממרכז סינטרה בכביש 375N והמשכנו דרך רחוב Estrada da Pena עד הכניסה הראשית, כ-4 ק"מ.

מחיר כניסה משולב: 14 אירו למבוגר.

טיפ אישי – אפשר לוותר על הסיור בתוך הארמון, מראהו יפה ומרשים הרבה יותר מבחוץ. מעבר לחסכון הכספי, התור לביקור בתוך הארמון ארוך ואיטי (בגלל מגבלת מקום) ולמרות כל מה שקראנו על הארמון, אפשר בשקט לוותר ולחסוך את הזמן לביקור במקומות אחרים.

אחרי הכניסה לשטח הארמון צריך ללכת כרבע שעה בהליכה תלולה לכיוון הכניסה לארמון עצמו. יש אפשרות לקחת הסעה תמורת כמה אירו במיניבוס שמגיע קרוב לארמון. הארמון נראה כאמור מרהיב ביופיו בעיקר מבחוץ. בשל מיקומו הגבוה על ראש ההר, ניתן לצפות למרחקים בתנאי מזג אוויר נוחים.

הארמון פתוח כל יום: 10:00 – 18:00

מאחר והתעכבנו בתור הארוך להיכנס לתוך הארמון, בשילוב מזג האוויר הקודר, ויתרנו כאמור על המשך ביקור במקומות נוספים בסינטרה ונסענו מכאן ישירות מזרחה לשדה התעופה דרך כבישים 37A, 1E (כ-30 ק"מ, כחצי שעה).

בשעה אחת החזרנו את הרכב, למרות המכה הקלה "שזכינו" לה במהלך הטיול, בזכות הביטוח הכולל שעשינו במקום, הבחור שבדק את הרכב כלל לא הסתכל ושחרר אותנו מידית לדרכנו. חזרנו עם השאטל שלהם לטרמינל וטסנו חזרה הביתה. טיול מלא חוויות, הרבה מקומות מיוחדים ובהחלט מדינה מומלצת לביקור.