בתחילת ספטמבר 2024 יצאנו, פליקס ויצמן ואני, לטרק סובב מונטה רוזה (Tour de Monte Rosa, TMR). בגדול - היה מדהים, מאתגר ועלה לא מעט כסף.
לפני שנתחיל, כמה נקודות כלליות
על סיפור הדרך עצמו: סיפור הדרך של S.B הוא מצוין בעיני, ומשקף טוב גם את החוויה שלנו. ניסיתי להוסיף את הרשמים שלי, במקומות שנראו לי חסרים או שונים - כדי לתת תמונה מגוונת יותר - אך עיקרי הדברים (וגם הרבה מעבר לכך) נמצאים שם. לכן, כדי לנסות להתמקד ולתמצת, במקומות שבהם לא היה לי מה להוסיף או לתרום, ניסיתי לצמצם. כך, הסיפור הוא חלקי במכוון ונועד לקריאה לצד הסיפור של S.B. כמו-כן, סיפור הדרך של גדעון אייזנברג סייע לנו בהכנות וממליץ בחום לקרוא גם אותו (יש עוד כמה באינטרנט, אך אלו העיקרים שנעזרתי בהם).
גישה - טיילתי לא מעט בחיים, אבל אני לא מכיר ככ את האזורים האלו. הסתמכתי על סיפורי הדרך של S.B, של גדעון אייזנברג ועוד קצת חומר שמצאתי באינטרנט. לשותף שלי יש ניסיון והיכרות עם האלפים, אז בהרבה מקרים סמכתי על שיקול הדעת שלו וזה סה"כ עבד טוב. בדיעבד, אני חושב שאם הייתי צריך לעשות את הסיבוב הזה לבד, היה כדאי שאלמד יותר, בעיקר לגבי מזה"א ובעקבות זה, הציוד והעירכות הנדרשים. הנטייה שלי (וכנראה של עוד ישראלים) היא לא לקחת ברצינות יותר מדי את ההמלצות, במיוחד כשזה דורש להוציא הרבה כסף [משפטים בסגנון "מה 500 ש"ח על מעיל גשם?!? סתם פלצנות. נקנה אחד ב-50 ש"ח בדקטלון, יהיה בסדר"] או לשנות תכניות ["ללכת על קרחון בבוקר או אחה"צ, מה זה משנה"]. בפועל, השקעתי לא מעט כסף על ציוד ואני שמח על זה. הייתי כנראה מסתדר גם בלי, אבל זה היה פחות נעים. עם מזל רע, אפילו מסוכן. כנ"ל לגבי התאמת הטיול למזה"א. במילים אחרות - תקראו, תתכוננו ובעיקר קחו ברצינות את ההמלצות, אל תקלו ראש. יש טרקים קלים ובטוח זולים מזה - אם אלו השיקולים המרכזיים שלכם, אולי זה לא הטרק בשבילכם.
מסלול: אנחנו התחלנו בעיירה Alagna Valsesia שבאיטליה והלכנו עם כיוון השעון, מסלול של 9 ימים (אני הורדתי את קבצי ה-GPX מכאן). יש לזה כמה יתרונות בעיני - ההתניידות בתחב"צ להתחלת המסלול היא משמעותית יותר זולה מאשר בשוויץ. מה גם שלמילאנו יש הרבה טיסות מישראל וגם הן זולות יחסית. עוד יתרון של הדרך הזו, היא שמתחילים בימי הליכה קצרים יותר והימים הארוכים נשארים לסוף. זה נותן הזדמנות להתרגל בהדרגה למאמץ (וגם ככה זה היה קשה).
עלות: לכל הסיבוב, קחו בחשבון 900-1000 יורו על לינה ואוכל (לא כולל הגעה, ביטוח, טלפון, בלת"מים, מזכרות וכו'). הלינה מתחלקת בערך שווה בין לינה בבקתות הרים לבין מלונות בעיירות ובכפרים (תלוי איך בדיוק בונים את המסלול). יש הבדל גדול בעלויות אם מטיילים לבד או בזוג, כי רב חדרי המלון הם זוגיים, כך ששניים משלמים את אותו המחיר בערך על לינה כמו אחד. בכל העיירות לדעתי יש אתרי קמפינג, שאפשר לשים בהן אוהל, אז מי שרוצה לחסוך על לינה (ולסחוב במקום ;) זו אפשרות ששווה לבדוק.
מועד הטיול: אנחנו יצאנו בתחילת ספטמבר וסהכ היה לנו מזהא טוב. למעט יום אחד שהיה גשום מאד ומושלג (פירוט בהמשך), רב הזמן היה נעים, בין מעונן חלקית לגשם לא כבד, עם יומיים של שמיים בהירים (וקרינה די חזקה). זה ממש עניין של מזל, ומעבר לכך שבאוג' מזה"א בממוצע הוא הכי טוב, קשה באמת לדעת, כי התחזית מעבר ליום/מיים קדימה היא לא מאד מדוייקת. למשל לנו בהתחלה היה נראה שיהיה לנו הרבה יותר גשם מאשר היה בפועל. זה היה יכול להיות גם בדיוק ההיפך. הטמפ' הייתה טובה ונעה רב הזמן בין 10 ל-20 מעלות.
לא פגשנו כמעט אנשים בדרך, ורב הזמן הלכנו לבד. למעט ביומיים של ההליכה ב-Europaweg, שם היה יותר עמוס, בעיקר בגלל ה-UTMR (פרטים בהמשך). יתרון נוסף של טיול בתחילת ספט', למי שזה מתאפשר כמובן, זה שהטיסות משמעותית יותר זולות מאשר ביולי-אוג' (בטח אם לא מזמינים אותן הרבה זמן מראש ;), וגם הבקתות פחות עמוסות.
פיזית: כמו שאמר S.B, זה מסלול קשה. אני בן 39 והשותף שלי לטיול בן 40 ולשנינו ניסיון בהליכה. אני הגעתי בכושר טוב (פעמיים בשבוע ריצה של 10 ק"מ ופעמיים חדר כושר) וסיימתי את הימים עייף, אפילו מאד לפעמים, אך לא מותש. כמובן שזה גם עניין סובייקטיבי.
אוכל: לי היה חסר חלבון בתפריט. אמנם מגישים בבקתות בשר בארוחות הערב, אבל לא הרבה. בארוחות הבוקר היו בעיקר דגני בוקר, גבינות ונקניקים (לי אישית נמאס מזה די מהר). ביצים, ירקות טריים ופירות היו במלונות. כמובן שקלוריות (אנרגיה), זה הדבר הראשון שצריך לדאוג לו בטרק שכזה ואת זה יש בשפע. בבקתות יכולים להכין סנדוויצי'ם לדרך עם גבינה \ נקניק לצהרים. חטיפי אנרגיה וחלבון בעיני הם תוספת טובה, כדאי אולי אפילו שימורי טונה לחיזוק (למשל). לטבעוניים לדעתי יהיה קשה להסתמך על מסעדות \ בקתות בשביל להשיג מספיק חלבון בסיבוב הזה (אפילו ששאלו אותנו במקומות שהתארחנו בהם אם אנחנו צמחונים או טבעונים, כך שיש מודעות לעניין). למשל, השותף שלי לא אוכל הרבה בשר, אז הגישו לו גבינות במקום. מניח שלטבעוניים היו מגישים ירקות. דווקא בסופרים, לפחות בצד השוויצרי שם בדקתי, התרשמתי שיש מגוון גדול של תחליפי בשר \ חלבון מהצומח איכותיים.
מים: יש באזורים האלו רעייה בגובה, גם במקומות מפתיעים, ואי אפשר באמת לדעת מה חירבן \ מת בהם, אלא אם אתם ממש רואים את המקור. לכן, בעיני, עדיף שלא להסתמך על מקורות טבעיים, אלא אם יש לכם פילטר \ חיטוי, או אם נתקעים. אני סחבתי 2 ל' מים לכל יום, ולמעט ביום האחרון, בו מילאתי עוד קצת מים לפני הסוף, אף פעם לא סיימתי אותם. השותף שלי הלך עם בקבוק עם פילטר ומילא לאורך היום.
ציוד: אני הסתמכתי על הרשימה הזו ובעיני, זה כיוון טוב. בפועל, לא היה מצב שלבשתי בו את כל הציוד החם, כי ההליכה מאד מחממת, אז בדיעבד אפשר היה לוותר על הפליז (אפילו שזה כיף בערב). כן לקחתי בנוסף טייטס ולבשתי אותם פעם אחת.
תיק 30-35 ל' ממש הספיק, כולל האוכל והמים. התיק שלי שקל בערך 10-11 ק"ג וגם מזה אפשר היה לחסוך קצת. עוד יתרון של תיק כזה, הוא שבלי מים ואוכל, ניתן לעלות איתו למטוס. הבעיה שחלק מחברות התעופה לא מרשו להעלות למטוס מקלות הליכה. אצלנו אחד שלח את התיק עם המקלות. לחילופין, אפשר לקנות מקלות זולים בחו"ל ו\או לאסוף ענף טוב בדרך ;).
הנעלה: בבקתות, למי שלא מכיר, יש מעמדים לתלות את הנעליים לאוורור ויש כפכפים\נעלי בית להסתובב בהם, אז לא חייבים להביא לשם הנעלה נוספת, בעיירות \ כפרים, אם לא רוצים ללכת עם הנעליים בסוף היום, אז אין ברירה. אני לקחתי סנדלים דקים וגם הלכתי איתם בטרק במשך יומיים. זה סה"כ היה לי נח, אבל אולי בגלל שהסוליה שחוקה קצת והם לא מחזיקים את הרגל מאד טוב, העדפתי לחזור לנעליים בסוף. השותף שלי אגב הלך עם נעלי הליכה ביירפוט והיה לו סבבה סה"כ.
חשמל - תקעים עם שני פינים (למשל, מטען לטלפון) אפשר לחבר בכל מקום ולא צריך מתאם בשביל זה.
הלבשה תחתונה - אני לקחתי 3 זוגות תחתונים וגרביים, כיבסתי ידנית כל יום\יומיים וזה עבד לי טוב.
רב הימים, מסיימים בין השעות 15 ל-17 את ההליכה ויש די הרבה זמן להעביר עד ארוחת הערב וגם אחריה. ספרים אגב יש בבקתות ולא באמת חייבים להסחב עם זה, אבל לא תמיד מוצאים משהו שמתחברים אליו מן הסתם. כנ"ל גם משחקי קופסא, יש בכל הבקתות וחבל לסחוב. ממש מומלץ אטמי אוזניים. למי שיש קטע של פק"ל קפה - ומגוון העיירות בדרך לא מספקות אותו - הייתי ממליץ להביא תרמוס ולמלא בארוחת הבוקר במקום להסחב עם זה. בכל המקומות שישנו בהם היה ויי פיי.
ולסיפור הדרך עצמו
השביל נקרא על שם המאסיפ (גוש סלע עם כמה שפיצים \ פסגות) הגבוה ביותר ברכס הספציפי הזה - המכונה מונטה רוזה. השביל הוא מעגלי, הולך על השוליים של הפסגות המרכזיות ברכס ונשאר בין הגבהים של 1200 ל-3300 מ', דרך מעבר בכמה אוכפים (המכונים Pass-ים, או Col) גבוהים. כמו שאפשר לראות בפרופיל הגבהים כאן, השביל ממש תופר, עולים ויורדים כל יום מעל 1000 מ' בממוצע.
יום ראשון Alagna Valsesia to Rifugio Gabiet: אנחנו התחלנו מהעיירה Alagna Valsesia (נהגה אלאניה) באיטליה. נחתנו בשדה"ת ברגאמו אחהצ, לקחנו רכבת ל-Vercelli (נהגה ורצ'לי) וישנו שם. ב-7:25 בבוקר לקחנו אוטובוס לאלאניה, הגענו בשעה 10 ואחרי כ-40 דק' של לוגיסטיקות אחרונות יצאנו לדרך. אנחנו הלכנו עם כיוון השעון, כלומר לכיוון ריפוג'יו גאבייט. חצי מהעליה ירד עלינו גשם, אבל בגלל החום מהטיפוס, היינו עם בגדים קצרים. עלייה קשה וארוכה, בין הקשות שהיו לנו במסלול, אבל יפה מאד. הדרך אל ה-Col D'Olen יפהפיה. אמנם הירידה מהאוכף היא בדרך עפר, המשמשת כמדרון סקי, אך אחרי הטיפוס הקשה, לא היה ככ אכפת לנו, זו אפילו הייתה הקלה ללכת בדרך רחבה ולא על סינגל. מה גם שהנוף היה ככ יפה, שזה לא שינה הרבה. הגענו לבקתה בשעה 17 בערך, אחרי כ-6 שעות הליכה. אמנם לא הרבה שעות של הליכה, אבל היינו די עייפים.
לפי המפות, יש שביל שמתפצל מהשביל בו הלכנו, שמקצר מעט את הדרך (על חשבון עלייה יותר 'דוח'), וחוסך גם את ההליכה בדרך עפר (למי שזה מפריע לו). ראינו את הפניה לשביל הזה, אך החלטנו לא ללכת בו ולהמשיך במסלול המקורי, בעיקר כדי להצמד לתכנית. גאבייט הייתה די עמוסה, האוכל היה בסדר. היו מקלחות נהדרות עם מים חמים ואפילו סאונה בשירות עצמי (לא ניסינו להשתמש). אני בבוקר עוד עשיתי סיבוב לאגם ליד, דרך השביל המערבי, אבל בדיוק עשו איזשהן עבודות תחזוקה בסכר, אז כשהגעתי אליו, התברר שאין אליו גישה מסודרת. לפי השילוט במקום, העבודות אמורות להסתיים בספט' 24, אז בתקווה למי שקורא את הסיפור הזה, כבר תהיה גישה נוחה. אגב, גם השביל עצמו לא היה כי נח, שווה לנסות את המזרחי.
יום שני Refugio Gabiet to Refugio Ferraro: יום יותר קל מהקודם. בבוקר ירדנו לעמק של Staffal, הייתה הליכה יפה עם מזה"א נאה. בעלייה חזרה עצרנו לקפה ועוגה טעימים ב-Sitten עם נוף מדהים. לקח לנו 8 שעות להגיע לפרארו. כמו שכתב S.B, צמוד אליו יש ריפוג'יו נוסף - לא זוכר כרגע למה בחרנו בפרארו דווקא - אך בכל מקרה הייתה לנו חוויה מצויינת. היינו רק 6 אורחים שנשארו לישון, האוכל היה נהדר, המארחים נחמדים ושוב, מקלחות חמות.
יום שלישי Refugio Ferraro to Refugio Teodulo: בלילה ירד הרבה גשם, אך התחלנו את היום עם מזה"א סביר. התחזית צפתה החמרה אחהצ ולמחרת בכלל אמור היה להיות קשה, לכן די מיהרנו, כדי שאם נרצה להמשיך אחרי הפאס לכיוון זרמט, ישאר לנו זמן. כמו שכתב S.B הקטע מהריפוג'יו מערבה, הוא יפהפה. עם עמקים אלפינים, אגמים נחבאים, עדרים גדולים של כבשים ונופים עוצרי נשימה. ברגע שמגיעים לעמק מעל סרווינה, הנוף משתנה והכל הרבה יותר מעובד, עם דרכי עפר רחבות ודחפורים בעבודה. לקח לנו 4 שעות להגיע לאגם Cime Bianche. משם לקחנו את הרכבל לתחנת Testa Grigia, במחשבה לחסוך לנו את הטיפוס, כדי שיהיה לנו זמן וכח לרדת מהפאס ולהמשיך לריפוג'יו Gandegghütte או אפילו ישר עד לזרמט, למקרה שמזה"א למחרת לא יאפשר לנו לצאת מהבקתה. הרכבל עלה 12.5 יורו ותוך פחות מחצי שעה כבר היינו למעלה (במקום טיפוס של שעתיים). מי שעושה דרך דומה, קחו בחשבון שממש ליד התחנה של הרכבל, יש עוד ריפוג'יו בשם Refugio Guide del Cervino.
מהרכבל ירדנו במסלול סקי לכיוון ריפוג'יו תיאודול. מזה"א בפאס היה שונה מאד מאשר בעמק מתחתיו - רוחות חזקות, קר, מעונן (כשאנחנו בתוך הענן), עם גשם ספק ברד. כך, למרבה המבוכה, אפילו שבאנו מהכיוון ה"נכון", הצלחנו לפספס את הפיצול ממסלול הסקי לכיוון בקתה, ומצאנו את עצמנו עושים דבר מאד דומה למה ש-S.B ניסה לעשות, כלומר ניסינו לחתוך אל השביל לבקתה דרך המדרון, במקום להתחבר אליו מהמסלול סקי. זה היה לא נעים, אפילו קצת מסוכן, אך בסוף הסתדרנו. להגנתנו אגיד שחשבנו שזו הדרך, כי היה נדמה לנו שראינו את השביל, אך בדיעבד זה התברר כסתם מרווח בין הקרחון למצוק. רק להבהיר (וחבל שלא עברנו על הסיפור דרך של S.B לפני, כי זה מאד ברור מהתיאור אצלו) השביל לבקתה הוא גם למעשה מסלול סקי (שבמקרה הזה הייתה בוצית בעיקר) - כלומר דרך רחבה של כ-6 מ', אמנם לא הכי נעימה להליכה, אך סלולה וברורה. בעקבות מזה"א הקשה וההרפתקה הקטנה שהייתה לנו רגע לפני, הגענו קצת מטולטלים לבקתה ואחרי משהו חם לשתות ונישנוש, בחרנו להשאר בבקתה ללילה, ולא להמשיך ללכת.
כמו שכתב S.B התנאים בריפוג'יו תיאודול הם לא הכי טובים, לכן שווה לשקול את הריפוג'יו השני, בטח למי שלוקח את הרכבל. החדרים לא מחוממים ולא הכי נעים לשהות בהם. לעומת זאת חדר האוכל, שמתפקד גם כמעין סלון, היה מקסים ושליו בצורה לא רגילה. ויטרינה ענקית, אח וספות רחבות עם כרבוליות, כך שאת רב הזמן הפנוי העברנו שם. צופים ממקום מבטחים על הסערה שהתחוללה בחוץ.
יום רביעי Refugio Teodulo to Zermatt: בלילה מזה"א החמיר, כפי שצפתה התחזית, וירד מבול, עם רוחות חזקות וסופת ברקים. בסביבות 9 בבוקר התחיל לרדת שלג וזה כבר סימן יותר טוב, מסתבר. השלג יבש לעומת הגשם, אז יותר נעים ונח ללכת, ולאחר שנערם קצת, גם פחות מחליק מאשר הבוץ והמים. כמו-כן, חיכינו שהרכבל שיורד מ-Tockener Steg לזרמט יתחיל לעבוד, שתהיה לנו דרך מילוט במקרה הצורך, וזה קרה רק ב-09:30, במקום ב-8:00, בגלל תנאי מזה"א. יצאנו לדרך בשעה 10 בתוך סופת שלגים - ראות נמוכה, רוחות חזקות, קור וכמובן הרבה שלג - במקביל לעוד קבוצה עם מדריך שהלכה באותו הכיוון. ההליכה אמנם לא הייתה קלה, אך עברה בסדר גמור, והמראות של הקרחון בסופה היו פשוט מרהיבים.
לי יש מעט ניסיון בהליכה באלפים ואפס ניסיון בהליכה בתנאים האלו. השותף שלי יותר מנוסה וסמכתי על שיקול דעתו מבחינת מועד היציאה ומה נדרש לכך. אנחנו השתמשנו בקרמפונים חד"פ (רצועת גומי עם פינים נשלפים מפלסטיק) שעלו 10$ באמאזון וזה בדיוק מה שהם שווים. אמנם טיפה עזרו, אך התפרקו די מהר כבר ביום הקודם. השותף שלי בכלל לא השתמש בהם בירידה מהבקתה, והוא הסתדר גם ככה. לא לקחנו מדריך וגם לא ציוד מיוחד מעבר לנ"ל. חשוב להבהיר, למעשה הולכים על מסלול סקי שנמצא על גבי הקרחון, לכן ההליכה יחסית נוחה. אם זה היה ישירות על הקרחון, העניין היה יותר מסובך. להבנתי, גדעון אייזנברג בתיאור הדרך שלו, למעשה מתייחס ל'קיצור' שמחבר בין הבקתה למסלול סקי (אותו החלק ש- S.B וגם אנחנו הסתבכנו בו) וזה מקטע באמת קרחוני. לבשנו כמעט את כל הביגוד החם שהבאנו, כולל מכנסי גשם ומעיל חם. אני לבשתי עוד טייטס מתחת למכנסיים וזו הפעם היחידה במסלול בה הרגשתי צורך להשתמש בשני מקלות.
חשוב לציין, לפי הסימון שלנו, השביל של TMR יורד מהמסלול סקי מזרחה באיזשהו שלב, דרך הקרחון, ממשיך על השלוחה ועובר מתחת לתחנת הרכבל של Tockener Steg ממזרח. לנו זה לא הופיעה במפות אך בפועל, מסלול הסקי ממשיך ישר עד לתחנת הרכבל. זה היה ברור ונח להליכה ואנחנו נשארנו עליו במקום לרדת לשביל של TMR, ואני ממליץ לכם\ן גם ללכת ככה. לנו היה קשה למצוא את הירידה מהמסלול סקי לשביל, בטח בתוך הסופה שהלכנו בה.
אמנם זה קטע דרך קצר עד הרכבל מהבקתה, אך ההליכה לא הייתה לנו קלה, וכשהגענו לתחנה עצרנו להפסקת התאוששות והתרעננות של כחצי שעה (מוכרים תה בחנות מזכרות). יצאנו חזרה לדרך שוב בערך בשעה 12 (למרות הפזילה לקצר בעזרת הרכבל), סה"כ כמעט שעתיים למקטע של 4 ק"מ. אמנם ירד עלינו גשם רב הזמן, אך ההליכה מתחנת הרכבל למטה הייתה סה"כ טובה ויפה מאד עם מפלים אדירים שמלווים אותנו לאורכה. מה שכן, זו דרך ארוכה ומתישה והגענו לזרמט בסביבות 17. כמו S.B, ישנו גם אנחנו במלון Charme Inn, שהיה מוצלח בהחלט. אחרי 4 ימי הליכה, כשהאחרון מתיש במיוחד, לישון בסביבה נוחה הייתה ממש הקלה. יש למלון שת"פ עם מלון אחר קרוב בשם Butterfly שבעבור 9 פראנק נותן לעשות כביסה וייבוש בשירות עצמי (ומספק גם נוזל כביסה). אחרי הבוץ, גשם ושלג של היומיים האחרונים, רב הבגדים שלנו נדרשו לאחד או יותר מהשירותים האלו. במקביל, קנינו כמה עיתונים בקיוסק של התחנה המרכזית, כדי לייבש את הנעליים. הלכנו לאכול ארוחת ערב בהמבורגריה טובה וזולה (יחסית - 44 פראנק לכל אחד, כולל טיפ) בשם Republic. בקיצור, הלכנו לישון עייפים אך מרוצים וזה אחד הערבים היותר מוצלחים בטיול.
יום חמישי Zermatt to Europahutte: בבוקר למחרת השמיים התבהרו, הייתה ראות מעולה וכל הפסגות נותרו עם מעטה שלג מושלם מהסופה אתמול (עוד על השפעותיה בהמשך). לפי האתר של Europaweg, אחד הקטעים על המסלול ליום הזה נחסם (ללא קשר לסערה הנוכחית) ולכן החלופה שהם מציעים היא, לאחר הטיפוס מזרמט וההליכה על צלע ההר, לרדת חזרה לעמק ב-Tasch ולעלות שוב ב-Randa, כדי לעקוף את המקטע החסום. לי זה היה נראה טיפשי לטפס 700 מ', לרדת חזרה לעמק ואז שוב לעלות אותם, רק בשביל ללכת 5 ק"מ על צלע ההר. אז החלטתי לוותר על התפירה הזו ולהמשיך בעמק עד Randa, גם כדי להקל על הרגליים מהירידה הקשה של אתמול. השותף שלי רצה לדבוק בתכנית המקורית ולא לפספס את התצפית הנכספת על המטרהורן, לכן הוא לקח רכבל למעלה מזרמט והמשיך לפי התכנית המקורית. ההליכה בעמק הייתה נעימה, אמנם על דרכי עפר ברובה, אך עם מזה"א מצויין, נוף יפה ועד לעלייה, גם קלה.
כאשר השותף שלי הגיע לפיצול הדרכים בו היה אמור לפנות למטה ל-Tasch, הוא ראה אנשים מגיעים מהמקטע הסגור לכאורה והבין שניתן בכל זאת ללכת בו. יש קטע בו מפולת אבנים כיסתה את השביל וצריך ללכת על גבי הדרדרת ובקטע נוסף, יש מנהרה שנחסמה כמעט לגמרי על-ידי סלעים והוא היה צריך לזחול במשך כדקה ברווח בין האבנים לתקרת המנהרה. הוא אמר שזה לא היה הכי נעים, אך לא נורא וככה הוא עשה למעשה את המסלול המקורי, מבלי לרדת חזרה לעמק. מה שכן, זה כנראה מקטע לא קל גם בלי קשר להשפעות המפולת - עם חבלים שנאחזים בהם ויתדות לטיפוס - כך שבמזה"א לא טוב, זה אפילו יכול להיות מסוכן.
הגענו ל-Europahutte בסביבות השעה 15 ונהנו ממרק ובירה על המרפסת, עם נוף מטמטם על העמק. אני ישנתי על מזרון בחדר אוכל (מיטת שדה) והשותף שלי במיטה רגילה וכך או כך, זה היה לילה קשוח לשנינו - חם, רועש, נחירות ולא נח. הלינה על מיטת שדה עולה 70 פראנק ולינה במיטה רגילה 85, כולל ארוחות בוקר וערב. ארוחת הערב שם הייתה הכי פחות מוצלחת בעיני בכל הטיול. מה שכן, הם הציעו תוספת, מה שלא היה בבקתות האחרות.
ב-Europhutte נתקלנו גם באנשי ה-UTMR, אולטרא מראתון (Ultra Tour de Monte Rosa) שקורה בתחילת ספט'. בגדול - עושים ברצף, בפחות מ-60 שעות, את המסלול שאנחנו תכננו לעשות ב-9 ימים.. בלתי נתפס. יש גם מקצה שמחלקים את המסלול ל-4 מקטעים ועוד מקצים קצרים יותר. אפשר לראות את כל הפרטים כאן.
יום שישי Europahutte to Grachen: הירידה מ-Europahutte הייתה הקטע הכי גרוע מבחינתי בכל המסלול - כנראה שלעובדה שלא הצלחתי לישון כמעט בלילה הקודם היה חלק ברושם הזה.. חלקים תלולים מאד, ברובם מאדמה (כמעט ללא אבנים להיאחז בהן) ומחליקים מאד. למזלנו, האדמה הייתה רק לחה ולא ממש בוצית, בזכות החום של היום הקודם, אך במזה"א רטוב, לדעתי זה ממש מקטע מסוכן. גם אני וגם השותף שלי דפקנו כמה גלבות יפות ולא נעימות. למי שעושה את המסלול בכיוון ההפוך, בעלייה, אני מניח שזה קצת פחות בעייתי. מעבר לכך, שאר היום עבר בנעימים והגענו לגראכן סביבות 16 (כ-8 שעות הליכה). אפילו שאין עליות או ירידות ככ רציפות כמו בימים האחרים, זה עדיין לא יום קל ואני סיימתי אותו די עייף. הספקנו עוד לראות את אחרוני המשתתפים במירוץ ה-UTMR מסיימים את המסלול והיה הפנינג יפה בכיכר (בגלל הסופה ביום הקודם, הם קיצרו את המסלול ל"רק" 52 ק"מ. עוד פרטים אפשר למצוא כאן). ישנו במלון בשם Alte Bock 2.0 שהיה בסדר גמור, שנמצא קצת מתחת ל-Grachen. השותף שלי סיים בשלב הזה את הטיול (לפי התכנון המקורי) ובבוקר למחרת נסע חזרה לביתו. אני הייתי צריך לטפס חזרה ל-Grachen כדי להמשיך את המסלול.
יום שביעי Grachen to Saas Fee: בערב לפני קניתי לחם פרוס, קצת ירקות וחריץ גבינה ב-11 פראנק בסופר, וזו הייתה ארוחת הצהרים שלי לימים הקרובים. מתחילים את הדרך עם טיפוס מרשים של 500 מ'. הלכתי לפי השילוט בשטח ולא לפי המפה, מה שהוביל אותי בדרך עפר שעלתה 'דוח' לרכבל Hannigalp (מי שרוצה לחסוך לעצמו\ה את הטיפוס, אפשר פשוט לקחת את הרכבל ישר למעלה). בגלל שהיה צפוי גשם אחהצ, די מיהרתי במהלך היום וסה"כ לקח לי קצת יותר מ-8 שעות להגיע ל-Saas Fee המנותקת. בפועל, רב הגשם ירד בצהרים ובערב דווקא התבהר. כמו שכתב S.B זה מקטע יפהפה. לא קל בכלל, אך עם נוף מהמם ושביל מקסים. בעיני, למרות הסכנה התיאוט' למפולות וקצת בין בולדרים, הדרך עצמה בעיני נוחה, ברורה ולא הרגישה לי מסוכנת, למרות מה ש-S.B כתב. דווקא הירידה התלולה ביום הקודמת הייתה הרבה יותר מאתגרת עבורי.
העמק שבתוכו שוכנת Saas Fee הוא עוצר נשימה. ישנתי במקום הכי זול שמצאתי Stilvolles möbliertes Studio - דירת סטודיו בקומת מרתף - שהיה בסדר גמור, עם יתרון גדול אחד שיש בו מטבח. ב 6-7 פראנק אפשר לקנות בסופר מנות מוכנות טעימות ומזינות להכנה מהירה (רק לשים במחבת), אז קניתי שתיים כאלו ועוד בקבוק 250 מ"ל של יין וסה"כ ב-15 פראנק סידרתי לי ארוחה נהדרת (שליש או פחות ממחיר ארוחה במסעדה). עוד כמה פראנקים על ביצים קשות (מוכנות) וירקות והייתה לי גם ארוחת בוקר טובה.
יום שמיני Saas Fee to Macugnaga: בשעה 8 יצאתי לדרך, והגעתי לסכר סביבות השעה 11. הייתי די גמור מהיום הקודם, בו מיהרתי, אז העלייה הייתה לי קשה, אפילו שהדרך עצמה הייתה טובה ונוחה להליכה.
כשהגעתי היה מחסום על הדרך המזרחית, אז הלכתי ממערב למאגר. הדרך היא בחלקה מאספלט, אך זה לא הפריע לי, והנוף לאורך המאגר עוצר נשימה. מומלץ לדעתי להגיע לסכר מהצד המזרחי - ככה יודעים אם הדרך חסומה - וגם, לאורך הסכר יש שלטים קטנים ודהויים, בסדר כרונולוגי ממזרח למערב, שמספרים על היסטוריית ההתיישבות בעמק Saas ועל הקמת הסכר, שמעניין לקרוא
העלייה לפאס Monte Morro לא קלה, אך ברורה והיה מזה"א טוב רב הדרך. אך כנראה שיש לדברים האלו חוקים משלהם, וכמו שאני מתקרב לפאס כיסה אותו ענן, כך שהוא אכן היה Foggy למרות הכל, כפי שתיאר S.B. קר ומותש מהעלייה הגעתי ב-14:40 לר'יפוגיו (כמעט 7 שעות הליכה). אחרי הפסקת התאוששות של שוקו ועוגה והתייעצות קצרה עם הבחור שעובד שם, החלטתי להמשיך ברגל למקוניאגה (התכנית המקורית הייתה להשאר בריפוגיו' ולקחת את הרכבל בבוקר). יצאתי לדרך בערך ב-15:40. הייתי כבר עם עייפות מצטברת וגם הברך קצת כאבה לי, לכן הלכתי לאט ובזהירות. סה"כ לקח לי קצת יותר משלוש וחצי שעות להגיע למטה. בריפוג'יו אמרו שזו הליכה של שעתיים וחצי לכל היותר. למרות השיפוע המזעזע, ברובה הדרך ברורה ונוחה להליכה ואני מעריך שלולא הכאבים בברך, זה באמת היה לוקח ככה. החלק העליון של המסלול יפה מאד ועם הירידה, גם נפתח נוף מקסים לעמק וכאמור השביל טוב ברובו. ההליכה היא במסלול דומה לזה שהרכבל עובר בו, לי זה לא מאד הפריע. מה שכן, יש כמה מקטעים בהם דרך עפר רחבה חותכת בגסות את השביל, השביל ועצמו והסימון נעלמים וקשה למצוא אותם חזרה. לקראת סוף הירידה, השביל הופך להיות מרוצף (לא אבנים משתלבות ;) ויורד בזיגזג, מה שקצת מקל על ההליכה. הגעתי עייף למקוניאגה בסביבות 19:15 (כ-11 שעות הליכה ברוטו), קניתי לי כמה דברים במכולת רגע לפני שנסגרה, ואכלתי ארוחת ערב פשוטה בחדר במלון. ישנתי במלון Dufour שהיה בסדר. קומה שלישית בלי מעלית הרגיש קצת מאתגר אחרי 2700 מ' של עליות וירידות, אבל גם על זה התגברנו ;) ארוחת הבוקר הייתה אחלה. לסיכום, אם מחפשים לקצר איכשהו את המסלול, הירידה הזו היא המקטע הראשון שהייתי מוותר עליו בכל הטיול.
יום תשיעי Macugnaga to Alagna Valsesia: השביל יוצא מהכיכר המרכזית בכפר, צמוד למלון. ממש לפני הגשר שחוצה את הערוץ, הדרך מחורבשת, אך ניתן לעבור ומהרגע שחוצים לצד השני, הדרך ברורה ונוחה להליכה. לפי הסימון שבילים שלי, הדרך עוברת ב-Isella, אך יש דרך עפר שחותכת לכיוון העמק קצת קודם לכן (ממזרח ל Isella) ואני הלכתי בה. זה חוסך טיפה עלייה וירידה ועוד כמה מטרים של הליכה. למי שמעדיף להשאר בגדה המזרחית, אפשר ללכת על כביש \ שביל בצד של Macugnaga ולחצות קצת יותר מערבה.
הדרך בהתחלת העמק, גם היא די מחורבשת. יש שם מעין פארק תיירותי מסביב לאגם, אך במצב תחזוקתי ירוד עם הרבה גדמי עצים מוטלים לצד הדרך ועבודות עפר בתהליך. לא בדיוק הנוף הפסטורלי שהיה עד עכשיו. גם כשכבר יוצאים ממקטע העבודות, השביל עדיין קצת מחורבש, עד שמתחילים ממש בטיפוס, או אז זו נהיית דרך מהממת. כמו שכתב S.B, ממש טיילת. כנראה שאלו דרכים ישנות ששימשו להובלת סחורות ולכן הולכים למעשה על טרסות וגשרים, כל הדרך אל הפאס Colle di Turlo. גם התחזוקה שלה במצב מצויין, בהתחשב במצב (תהרגו אותי איך הם הצליחו להניח אבנים במשקל של טון בצורה ככ מדוייקת). הנוף הנשקף בעלייה הוא פשוט עוצר נשימה. לא ככ רחוק מהפאס יש בקתת הרים (Biovac) שנראתה מאד מזמינה (מצרף תמונות). לידה, יש גם בקתה ישנה יותר, פחות מזמינה אמנם, אך עם מטבח וכיריים על גז (יש גז!). בקיצור, למי שמתכנן לעשות את המסלול עם שק"ש, זו אופציה טובה.
העלייה הייתה לי קשה, הגעתי לפאס Colle di Turlo בערך ב-14:20, אחרי קצת פחות מ-6 שעות הליכה (יש לציין שדי הזדרזתי), עייף. אחרי ארוחת צהרים זריזה, כמה תמונות והתפרקות קצרה יצאתי לדרך לקראת שלוש. לקח לי בערך שעתיים וחצי להגיע לריפוג'יו פאסטור. הדרך הייתה אמנם ארוכה אך נוחה להליכה עם נוף יפה. בגלל שהזמנתי מקום מראש באלאניה, הייתי צריך להמשיך עד לשם, אך בדיעבד עדיף להשאר בריפוג'יו. לתומי חשבתי שאחרי הריפוג'יו השביל הופך לדרך נוחה וקלה, אך יש עוד מקטע קצר ודי תלול של מדרגות אבן גבוהות, 'פינוק' מיוחד לסוף היום, אך גם על זה התגברנו ולא הרבה זמן אחר כך הגעתי לכביש האספלט הנכסף, עם 4 ק"מ של הליכה עד אלאניה. הנוף היה יפה אמנם, אך הרגיש קצת סתמי, לכן אחרי בערך ק"מ וחצי מיציתי את העניין ותפסתי טרמפ ישר עד למרכז ההכפר, אחרי 10 שעות של הליכה. ישנתי ב-Residence Kalipe, מלון דירות ברמה גבוהה שאני ממליץ עליו בחום. המקום היה מסודר, יפה וזול. מעבר לכך, הם שמרו לי מהתחלת הסיבוב קצת ציוד עודף שלא רציתי להסחב איתו למשך הטיול (בחינם!). הגעתי עייף אך מרוצה ואחרי שהתפרקדתי במשך כחצי שעה על הרצפה בלי כח לזוז, ארזתי את עצמי, התארגנתי ויצאתי לחגוג במסעדה קרובה בשם The Edelweisse, שנראתה לי מבטיחה (קודם כל בגלל השם, גם כי זה קרוב - לא נשאר לי הרבה כח - וגם אמורה להיות הנחה לשוהים ב-Kalipe). בפועל, היה ממש בינוני. אולי כי הייתי עייף מכדי להינות מהסיטואציה, אולי כי לא בחרתי מנות נכונות ואולי גם פשוט המקום עצמו. כך או כך, הייתי שמח על הסיום המוצלח ובעיקר גמור מעייפות, אז הלכתי לישון מוקדם.
בבוקר עוד נהנתי ממזה"א טוב וארוחת בוקר באחד מבתי הקפה במרכז העיירה. לאוטובוס צריך לקנות כרטיס נייר מראש ב-Tabachi, חנות המזכרות שמול הכנסייה (עדיף כמובן לפני שהאוטובוס מגיע.. אבל הנהג היה נחמד וחיכה לי :).
תם ונשלם.
למי שיש שאלות \ התייעצויות \ מחשבות, מוזמן\נת לכתוב לי ואשמח לעזור כמיטב יכולתי
מיכאל קולמן
[email protected], 0504-585288
