בשעת אחר הצהרים יצאנו משדה התעופה טורונטו לכיוון המפלים.
הכביש הראשי מן השדה לכיוון ניאגרה (כבישETR 407) הוא כביש אגרה אלקטרוני (כלומר ללא עמדות תשלום בכניסה) עם תעריפים די גבוהים,. רצוי לתכנן את המסלול מראש, שכן הכביש פועל כמו כביש 6- אם תעלו עליו בטעות ולוחית הרכב השכור תצולם, תקבלו בהמשך חשבון שמן מחברת ההשכרה הכולל את דמי הטיפול שלה.
כמו רבים אחרים גם אנחנו הזמנו חדר ב Embassy Suites ישירות דרך אתר המלון, לאחר שקודם עשיתי חברות חינם במועדון Hilton Honors – בבחינת אם לא יועיל, לא יזיק. באתר ניתן להזמין את סוג החדר הרלוונטי לרוב המשפחות- 2 Queen Beds- Canadian & US Fallsview או בקומות 10-15 או בקומות 28-36 . אנחנו הזמנו את הקומות הנמוכות יותר ובפועל קיבלנו חדר בקומה 17 עם ג'קוזי. גם פנינית דיווחה בזמנו שהזמינה כמונו וקיבלה שדרוג לקומה 20 . נראה כי המלון שומרת את קומות הביניים פנויים לשידרוגים ועל כן, העצה שלי לא לשלם מראש על קומה גבוהה יותר אלא להגיע לקבלה ולראות מה מקבלים- תמיד אפשר להחליט במקום לשדרג תמורת תשלום.
עלינו לחדר לתפוס את הרגע שלשמו התכנסנו- השקיעה מעל המפלים- והינה התוצאות בפניכם. יפה כן, אבל לטעמי העובדה שהכל כל כך בנוי ועירוני מסביב קצת מפחית מעוצמות המראות.

ב 7.00 בבוקר למחרת המראות בעת הזריחה הרבה יותר מרשימים ובמהלך רבע שעה אנו מרותקים לחלון הפנורמי של החדר .

אנחנו מצליחים- לאחר מאמץ מה- לתפוס מעלית ויורדים לחדר ארוחת הבוקר הצופה על המפלים. המוני אנשים ולטעמי ארוחת הבוקר מאכזבת:
יש:
עוגות, מאפינס, לחם לבן, דגני בוקר מהסוג המתוק היותר, סירוף מייפל, ריבות, דבש, יוגורטים מתוקים, כל מיני מאכלים מטוגנים (נקניקיות נוטפות שמן, תפוחי אדמה וכו') שרק להסתכל עליהם על הבוקר עושה לי רע, ועמדת "חביתה לפי הזמנה" למי שיש סבלנות לעמוד בתור (שזה כמובן לא אני!)
אין:
לחם מלא, דגני בוקר לא מתוקים, יוגורט טבעי, גבינה או כל דבר אחר לא מתוק למרוח על לחם
למעו האיזון רצוי לציין שהרבה גולשים כאן ציינו לשבח הן את המלון והן את ארוחת הבוקר שלו, אז אני כנראה בדעת מיעוט.
השיט למפלים בספינת Hornblower (הזכיינת היחידה בצד הקנדי)
הוא מפעל משומן ומתוקתק, התור הארוך מתקדם במהירות ותוך זמן קצר אנחנו מקבלים את מעילי גשם הדקים האדומים שאמורים להגן עלינו ועולים לסיפון.
החוויה נחמדה וכיפית לכולנו. מלמטה המפלים מרשימים מאוד, ביחוד המפלים האמריקאים. אם תסתכלו טוב טוב בתמונות תבחינו בנחיל האנשים במעילים כחולים היורדים לשיט מן הצד האמריקאי של הגבול. נראה ששם מדובר בחתיכת ירידה, בעוד בצד הקנדי יש מעלית ולא הולכים הרבה.


המפלים הקדנים ה Horseshoe Falls , המכונים כך בשל צורת הפרסה שלהם, יותר גבוהים ועוצמתיים מהאמריקאים, אבל כשהספינה מתקרבת, מרוב רסס אי אפשר ממש לראותם, בטח לא אם אתם כמוני מרכיבים משקפיים- שתוך שניות נדמים לשמשת רכב שניתז עליה גשם חזק בעוד הווישרים מקולקלים!


מיותר לציין כי מעילי הגשם האדומים הדקים ללא ממש מונעים מאיתנו להירטב כהוגן, אבל למזלנו מזה לראשונה מאז היום הראשון לטיול בבנף אנחנו זוכים ליום שמשי וחמים למדי- מתאים אפילו לחולצה קצרה- והבגדים מתייבשים במהירות.
בצ'יק-אוט מן המלון, אנו פוגשים במכרה ותיקה מן הלבנט- גב' קומבינה! 

מתברר כי כמעט כל המלונות בניאגרה גובים תוספת תשלום בדמות
Tourism Improvement Fee הנועד כביכול ל"שיפור" תשתיות התיירות בעיר (אם כי לדעתינו, הדבר האחרון שניאגרה זקוקה לה זה עוד בית הזוועות, רכבת שדים וכדומה- נהפוכו), אלא שבפועל הכסף נשאר בקופת המלונות ללא פיקוח וללא מתן דין וחשבון.
די מפתיע להיתקל ב"שיטת מצליח" דווקא בקנדה, אבל מכיוון שקראתי עליה מראש, ביקשתי – בנימוס כמובן- בעת התשלום להסיר את התוספת הזו, שאמורה להיות וולונטרית, מן החשבון והדבר אכן נעשה מיד וללא ויכוח.
שימו לב כי ההיטל הזה יכול להופיע תחת שמות שונים ומשונים:
Destination Marketing Fee, Tourism Infrastructure Funding Fees, Resort Fee , אבל אל תבלבלו- מדובר באותה גברת –ואל תהססו גם אתם לבקש כי הוא לא יופיע בחשבון הסופי.
סוף הטיול מתקרב, שכן הטיסה ארצה ממריאה אחר הצהרים, אבל אנחנו מנצלים את מעט הזמן שנותר כדי לנסוע לשדה לא בדרך הישירה אם כי דרך ה Niagara Parkway, הכביש הנופי המלווה את נהר הניאגרה צפונה, עד לעיריה
Niagara on the Lake.
ב 1943 וינסטון צ'רצ'יל שביקר בקנדה לצורך השתתפות ב Quebec Conference , בו נדונו תכניות בעלות הברית להמשך ניהול מלחמת העולם השניה, מצא בין לבין זמן לנסוע בכביש הזה, אותו תיאר כ- "the prettiest Sunday afternoon drive in the world ".
טוב, היום יום ראשון בצהריים והכביש הזה אכן יפהפה. מצד אחד פארק ירוק ויערות לאורך הנהר, מצד שני אחוזות נאות, יקבים לרוב והכל מטופח, הרמוני, בטוב טעם- האַנְטִיתֵזָה הגמורה לעיר ניאגרה.
במחוזות אלה סוף ספטמבר הוא עוד טיפה מוקדם מדי בכדי לחוות את צבעי השלכת, אבל אם היינו עושים את אותה הדרך בעוד שבועים- חודש, היינו זוכים לנופים עוד יותר מרהיבים.
גם העיריה NOTL מתוקה להפליא- תיירותית מאוד כמובן, אבל כל כך חיננית שזה בכלל לא מפריע.


