ביקור בילוסטון וגרנד טיטון

אחר הצהרים של אוגוסט 2011 והטיסה מניו יורק נוחתת לתוך הנוף הדרמטי של ההרים המקיפים את סלט לייק סיטי -העיר גדולה הקרובה לפארק הלאומי ילוסטון- מרחק "רק" כחמש שעות נהיגה ממנו.

לכן ללילה הזו הזמנו מלון מעט צפונה מן העיר, על מנת להתקדם לכיוון הפארק ולצמצם את אורך הנסיעה למחרת: Best Western Canyon Pines בעירה Ogden , מלון דרכים שהיה בסדר גמור ללילה אחד תמורת 118 $ לחדר (כל מחירי המלון שאציין כאן הם לחדר אחד עם שתי מיטות + ארוחת בוקר וכוללים מיסים) בגודל כפול מזה שבניו יורק.

הדרך לילוסטון

לפני היציאה לדרך אנחנו קופצים לביקור ב Hill Aerospace Museum הממוקם בבסיב חיל האוויר האמריקני באוגדן (יציאה 338 מכביש I-15 ) שבו תצוגה של למעלה מ 90 דגמי מטוסים, כולל B-29 (סוג המטוס ממנו הוטלו פצצות האטום על יפן), F-16 ועוד פריטים הקשורים להיסטוריה של התעופה ושל הבסיס עצמו- ביקור כדאי של כשעה וחצי למי שעושה את הדרך צפונה מסלט לייק סיטי עם ילדים. כניסה חינם.

 אחר כך נסיעה ארוכה דרך המישורים הירוקים משובי החוות של מדינות יוטה ואידהו, עד שנתגלים המראים הדרמטיים של הרי הטטון המשוננים והמשולגים (אליהם עוד נגיע) לימיננו , ולאחר מכן שוב שינוי לנוף מיוער יפהפה, גיוון שעזר להעביר את הנסיעה בצורה חלקה.

אנחנו שוברים את הנסיעה ב Idaho Falls, נכנסים לסניף וולמרט הענקי המקומי ומצטיידים במצרכי מזון ובצידנית בסיסית מקלקר העולה דולרים בודדים, ועורכים פיקניק בפארק היפה שעל גדות המפלים שנתנו את שמם לעיר- מקום נעים לחילוץ עצמות אחרי הישיבה הממושכת באוטו.

בוולמרט אני שמה לב לשינוי בנוף האנושי לעומת ניו יורק: קהל הרבה פחות מולטי אטני (אם כי לא לגמרי לבן) ובעיקר בעל מימדי גוף הרבה הרבה יותר נדיבים מאלה של תושבי ניו יורק השיקים! אמריקה אחרת ללא ספק וכנראה מייצגת יותר.

 ככל שאנו מצפינים אנחנו גם נתקלים בעוד תופעה מעניינת שתלווה אותנו במהלך כל הטיול בפארקים הלאומיים : עדרים/להקות/ גדודים של רוכבי הרלי דיווידסון, שמלבד האופנועים הכסופים המברקים גם מצוידים בכל האבזור המתבקש- ג'קט עור, חולצה שחורה עם לוגו החברה ובנדנה צבעונית שמתחתיה מבצבץ שיער שיבה מתדלדל. ילדי דור הפרחים שעדיין רוכבים אל עבר האופק- והפנסיה!

אחר הצהרים אנחנו מגיעים לעיירונת West Yellowstone שהיא למעשה לא יותר מכמה בלוקים המאוכלסים כולם ע"י מלונות, חנויות מזכרות ומסעדות המשרתים את מבקרי הפארק. כאן חדר עם שתי מיטות ב Best Western Desert Inn הזהה כמעט לקודמו כבר עולה 154 $ ללילה בהזמנה חצי שנה מראש, כאשר לאחר מכן המחיר רק טיפס. פונקציה כמובן של מיקום והפופולריות של הפארק הזוכה ללמעלה מ-3 מיליון מבקרים במהלך העונה הקצרה שלו שבין מאי לאוקטובר.

בשעת ערב במזג אוויר יבש ושמשי כאשר עוד שעתיים לפחות של אור עדיין לפנינו (איזה כיף הימים הארוכים הללו) אנו שמים פעימנו ל Grizzly & Wolf Discovery Centerשפתוח בקיץ עד 20.30, שם אנו מסתובבים כשעה ופוגשים (מאחורי סורגים) שני דובי גריזלי חומים וחמודים ותמימים למראה (כמה מטעה) וזאב לבן, חיות שהסיכוי להיתקל בהם בטבע בחלקים היותר מתויירים בתוך הפארק די קטן.

לסיום יום מהנה אל אף הנסיעה הארוכה אנחנו עומדים בתור כעשרים דקות כדי לקבל שולחן במסעדת
Pete's Rocky Mountain Pizza שאכן מצדיקה את הפופלריות שלה: פיצות, לזניות וכו' טעימות במחיר סביר ועם שירות לבבי.

פארק ילוסטון: על גייזרים וגופרית

ערב קודם עוד הספקנו לרכוש את הכרטיס השנתי לפארקים הלאומיים America the Beautiful בעלות של 80 $ לרכב (ללא תלות במספר הנוסעים) במרכז המבקרים בווסט ילוסטון, כך שכאשר אנו מתעוררים לעוד יום יפה של שמיים כחולים מאותרים בענני צמר גשם , אנו מסתערים הישיר על היעד שלשמו עשינו את כל הדרך – 3,500 המיילים המרובעים (כגודלן של מדינות רוד איילנד ודלאוויר יחד!) של טבע משכרר ביופיו ותופעות גיוטרמיות יחודיות של הפארק הלאומי הראשון שהוקם בארה"ב.

 בתוך הפארק הכבישים העיקריים יוצרים שני לופים גדולים המתחברים לכדי הספרה 8 .את שלושת ימינו בפארק חילקנו ככה שהיום הראשון מוקדש לאיזור הגייזרים שבין אולד פיית'פול למדיסון בדרום מערב הפארק, היום השני ללופ הצפוני והיום השלישי להשלמת הלופ הדרומי לפני המשך הנסיעה דרומה לפארק טיטון.

תחילה נוסעים לאורך נהר המדיסון: איזה יופי של טבע- הרים, איילים המכרסמים להנאתם באחו ירוק, מים כחולים זורמים בעליזות, ואז בצומת מדיסון פונים דרומה ומתחילים להתקרב אל המראות האופיניים לאזור הזה: עמודים עמדוים של עשן המתרוממים מעשרות הגייזרים הפעילים שבאזור.

 העצירה הראשונה שלנו היא באזור Fountain Paint Pots. איך שאנו יוצאים מן המכובית ומתחילים לצוד בשביל העץ העובר בין הגייזרים ה Fountain Geyser מתפרץ אל על ואנו מוצאים עצמנו עטופים בפרץ אדיר של מים ועשן בעל ריח גופרית חריפה. פנסיונרית חביבה שעומדת על ידינו מציינת בשמחה שיש לנו מזל שכן הגייזר הזה מתפרץ לרוב רק פעם ב 24 - 48 שעות ואינו צפוי. אנו מהנהנים בהסכמה תוך כיווץ אף וביצוע תנועת נסיגה מהירה, ואכן זהוי ללא ספק קבלת פנים מרישמה ביותר ומסריחה מאוד לילוסטון!

משם אנו מדרימים עוד לגייזר הידוע מכולם: Old Faithful הקרוי כך בשל תכיפות ההתפרצויות שלו (כל 90 דקות לערך) והעבודה שעיתוין ניתן לחיזוי די מדויק. גם כאן יש לנו מזל וכעבור עשר דקות אנו רואים , ביחד עם עוד גדודי צופים, את התפרצויות הזקן הנאמן, שאמנם מרשימה, אבל פחות מן ההצגה הכבירה לה זכינו קודם.

 בהמשך אנחנו מסיירים בעוד גייזרים בגבעה שמאחורי הזקן ובסביבה הקרובה שלו שיחד מרכיבים את ה Upper Geyser Basin שהוא מכיל את הריכוז הגדול של גייזרים בפארק, ולרגע לא שובעים מן המראות המהפנטים: כל גייזר הוא אחר בצורתו, צבעיו, צלילותו, עומקו מידת פעילותו. בין לבין אנחנו גם מבקרים ב Old Faithful Inn- מבנה מרשים בעל ארבע קומות הבנוי כולו מקורות עץ, ששווה הצצה/

תחנה נוספת היא ה Midway Geyser Basin המכיל שני גייזרים בעלי גווני כחול וכתום עזים ויפים במיוחד – ממש חגיגה לעיניים.
 בכל המסלולים ההליכה היא על שבילי עץ שאסור לרדת מהם, שכן האדמה מסיב חמה רטובה ולא יציבה, אבל אף שיש לא מעט מבקרים אין תחושת צפיפות וכל המטיילים, ברובם אמריקאים, מאוד מנומסים ומתחשבים- ממתינים בסבלנות עד שזה שלפניו מסיים לצלם, נותנים לעבור, לא דוחפים.

לאחר פיקניק ליד נהר שוצף וביקור בעוד כמה גייזרים, אנו מתקדמים לעבר מקום הלינה שלנו לשני הלילות הבאים, בקטת עץ באזור Canyon הממוקם בנקודת החיבור בין שני הלופים. אנחנו הדעפנו ללון בתוך הפארק ולא לחזור לווסט ילוסטון כל ערב הן בגלל החשש לפקקים באוגוסט (שהתבדה) והן כדי למקסם את שעות השהות בפארק. הבקטה פשוטה ובסיסית למדי – אין מקרר, טלויזיה או מכונת קפה בחדר, המקלחת ספרטנית משהו, ועל חיבור אינטרנט כלל אין מה לדבר (למעשה אין אינטרנט או קליטה סלולרית בכל שטח הפארק) - אבל נקיה ומספקת לצרכינו במשך מעט השעות שנבלה בה. 108 $ ללילה לחדר בלבד ללא ארוחת בוקר בהזמנה חצי שנה מראש- שזה בערך המינימום הנדרש כדי לתפוס מקום.
 כל הלינה בפארק מנוהלת ע"י זכיין יחיד Xanterra: במגוון סגנונות ומחירים.

כיוון שסיימנו את ה"תכנית" לאותו יום מוקדם מן הצפוי אנו אכן מנצלים את המשך היום לערוך טיול ערב קצר בדגה הצפונית של ה
Grand Canyon of the Yellowstone שבקרבת הלינה, קניון עמוק החצוב בין קירות הסלע הצהוב שנותן את שמו לפארק, עם נהר שזורם בתחתית. יש כמה נקודות תצפית מהן יש נוף מהמם של הנהר ושל המפלים שהוא יוצר, וגם שביל תלול שיורד קרוב ממש למקום שפיכתם של המפלים התחתונים בעלי גוון הירוק –קרח: מראה עוצמתי שמצדיק את המאמץ שבעליה חזרה לאחר מכן.

תם ונשלם יום מדהים ועמוס חוויות ומראות שלא ישכחו להרבה זמן, ואנו נופלים לשנה מוקדמת בבקתתנו הקטנה.

יש יער. אין דובים ( או איילים, או כבשים)

היום השני שלנו בילוסטון שמשי מקסים גם הוא ופנינו ללופ הצפוני שמתחיל (איך לא) בביקור בעוד אגן גייזרים באזור Norris החשוף מעצים, שאמנם פחות דרמטי מאתמול, אבל עדיין יפה ומעניין. והריח הוא כמובן אותו ריח בלתי נשכח..

משם אנחנו מצפינים לאזור Mammoth. המתאפיין בטרסות travertine (אבן סיד הנוצר כמשקע של מעיינות) שיוצרות נוף "פני הירח" סוריאליסטי למדי.

בהמשך אנחנו משלימים את הלופ הצפוני ועוברים ליד עוד כמה מפלים יפים בדרך חזרה לאזור קניון. החלק הצפוני של הפארק ידוע כמקום מיועד לצפיה בבעלי חיים למניהם: איילים, כבשים, עזים ועוד וכולנו עם עינים דרוכות לאורך הכביש, אבל כאן נכונה לנו אכזבה: יוק, נדה, אפס קצהו של קרן של אייל, או שערת זנבו של עז! ובאמת, במבט מפוכח לאחור, לטעמי הלופ הצפוני פחות מתגמל מהדרומי: מלבד אזור ממות' שהוא מרשים אבל לא משתווה ביופיו לאזורי הגייזרים, אין הרבה נקודות עניין מיוחדות לאורך הסניעה הלא קצרה.

לפנות ערב אנו שוב יוצאים- מינוס החולה- לאזור הגרנד קניון, הפעם לתצפיות שלאורך הגדה הדרומית. באחת התצפית על מפלים העליונים אנו קולטים קשת חדה ויפהפה שמתערבל לו ברסיסי המים הגועשים ויוצר מראה מרהיב ומשתנה ללא חרף (ועל כן מתחמק מעדשת המצלמה) המרתק אותנו משך דקות ארוכות- יופי!

עוזבים את ילוסטון ומדרימים לג'קסון

ביום השלישי מזג האוויר כבר מתהפך לנו ובזמן שאנו אוכלים ארוחת בוקר ומתארגנים ליציאה יורד גשם חזק למדי.
 כיוון שכבר הספקנו את רוב תכנית ילוסטון, מה שנותר לנו היום הוא להשלים את אותם חלקים של הלופ הדרומי (הכולל את אזור הגייזרים של היום הראשון ) שעוד לא הגענו אליהם. אנחנו נוסעים דרומה דרך עמק היידן היפה וכאן אנחנו אכן פוגשים ב"כמויות מסחריות" (כהגדרת פרליאמנט הבנים בספסל האחורי של האוטו) של ביזונים. אנחנו כמובן עוצרים ומצטרפים לגדודי הצלמים שבצידי הכביש ומצלמים ומצלמים (כמויות מסחריות אמרנו?) את החיה המגושמת והגדולה הזו, בעלת המבט התוהה.

בינתיים הגשם נחלש והפך לספורדי. התחנה הראשונה שלנו היא ב Sulphur Caldron, שכפי ששמו רומז מתהדר בריח לא מין המעודנים שיש (אפילו יחסית לשאר ריכוזי הגייזרים) : תצפית קצרה עד שהצורך לנשום גם דרך האף מבריח אותנו הלאה לאזור Mud Volcano המתאפיין בבריכות בוץ מבעבעות, כגון זו המכונה Dragon's Mouth שלהשלמת ההצגה מוסיף להשפרצות גם מן קולות שאגה רמים.

 גם כאן אנו נתקלים בעדרי ביזונים המתהלכים להם חופשי בין הגייזרים, אפילו עולים על השבילים ולגמרי אדישים לקרבתם של בני האדם הכה מתפעלים מהם. יחסים חד-צדדייים לגמרי!

התחנה האחרונה שלנו היא אגן הגייזרים West Thumb היושב על שפת אגם ילוסטון הגדול. בין הממטרים אנו נהנים מטיול בגייזרים במתחם, שהם יותר מינוריים מאלה של אזור הזקן הנאמן, אבל מאחר והם האחרונים שנראה לפני שנעזוב את שטח הפארק, אנו לא פוסחים על האפשרות לצרוב את המראות בזכרוננו.

 זהו זה. אודות לתכנון נכון, הצלחנו ביומיים וחצי אינטסיביים להגיע אל רוב נקודות העניין בפארק הנהדר הזה, אחד המקומות המיוחדים והשווים שביקרנו בו אי פעם./

אנחנו ממשיכים לנסוע לאורך אגם ילוסטון, יוצאים מהשער הדרומי של הפארק ומיד נכנסים לשטח הפארק הלאומי השכן:
Grand Teton National Park שפחות גדול או ידוע מן האחות המפורסמת, אך לא פחות מרשים בדרכו: הרים מתנשאים המתרוממים הישר מן העמק, פסגות מושלגות גם באוגוסט, אגמים למרגלות ההרים. דווקא העובדה שמדובר ביום גשום לפרקים עם וענניים וערפלים מעניק לנוף ההרים נופך דרמטי ושונה לעומת הימים השימשיים שקדמו לו.

מזג האוויר לא מתאים לטיולים רגליים, אבל אנחנו מנצלים את ההפוגות לעצירות קצרות ותצפיות,
 וגם נכנסים למוזיאון לאמנות וחצפים אינדיאנים במרכז המבקרים ב Colter Bay המכיל תצוגה מעניינת, ביחוד אוסף יפהפה של נעלי מוקסנים מאותרות בעובדת חרוזים מורכבת וצבעונית.
 בהמשך אנחנו עולים בכיש פתלטל לפסגת Signal Mountain ממנה נשקפת נוף פנורמי של כל האזור. לראשונה בטיולנו בפארקים אנו פוגשים בלכלוך שהשאירו מטיילים על צד הדרך : ערימה של קליפות פיצוחים ונייר טואלט זרוק, ומקווים מאוד שאנו לא עדים לתוצאות ביקור בני ארצינו במקום.

 לאורך כל הנסיעה ניצבים על דרך תמרורי אזהרה צהובים בולטים עם תמונה של חיה זו או אחרת ומתחתיה המילה "XING" – קיצור של crossing – משמע, זהירות חיות חוצות את הכביש. הספסל האחורי סקפטי: הרי כבר הוכח וידוע כי בואנו לאזור מבריח כל בעל חיים אפשרי ברדיוס של עשרים מייל! ואכן הנסיעה עוברת ללא כל מפגש עם בעל זנב עד שרגע לפני שאנחנו יוצאים מהשער הדרומי של פארק טטון, ליד מקום שנקרא Moose Junction אני מחליטה, חרף חוסר התלהבות מופגנת מצד הבנים, שנעצור פעם נוספת לטיול קצר בין בבתי המתיישבים מתחילת המאה הקודמת ב Menor's Ferry Historic Area. מחנים את האוטו, יוצאים ובינגו! באחו שליד החניה, מטרים ספורים מאיתנו (ומעוד כמה צופים נרגשים) נח לו בשלווה מוס גדול ויפה (תראו כמה אצילי!). איזה עושר וסיפוק. (גם בתי המתיישבים ההיסטוריים שווים הצצה חטופה לפני שאנו שבים להתבונן שוב באטרקציה האמיתית שהוא כמובן מר מוס).

בסביבת 17.00 אנו מגיעים לעיריה Jackson. בדיעבד, טוב שהקדשנו חצי יום לנסיעה מילוסטון דרומה ולא התפתנו לדחות אותה לסיום יום טיול מלא מילוסטון. אמנם מדובר בנסיעה של כ 115 מייל "בלבד" , אבל רובה על כבישים לא ראשיים של פארקים לאומיים (בהם יש הגבלת מהירות של 45 או אפילו 35 מייל לשעה) והיא אורכת לפחות שעתיים וחצי אם לא יותר, מה גם שככה הספקנו גם להינות מן הדרך בלי לחץ.

 ג'קסון היא עיריה מערבית חמודה, אם כי תיירותית מאוד: חנויות , מוטלים, מסעדות ובמרכזו פארק קטן התחום בארבעה שערים הבנוים כולם מקרני אלק/
 לנו שתי לילות ב Ranch Inn Motel המרכזי: קיבלנו חדר מאוד גדול ונוח עם שתי מיטות קווינס, ארוחת בוקר קונטינטאלי בסיסית אך מספקת תמורת 130 $ ללילה, מחיר טוב לעיר שהלינה בה יקרה יחסית בשל מיקומה.

 כולנו נהנו מארוחת הערב ב Bubba's BBQ בעיר, מסעדה עממית (רואים הרבה מאותם אופנוענים ועוד טיספוסים מקעקועים קשוחים) ולא מתוחכמת במיוחד, אבל עם מנות גדולות וטעימות/

מסלול יבש, מסלול רטוב

אם אתמול בעיקר עברנו בשטח פארק גרנד טטון ברכב, היום יש לנו זמן להקדיש להיכרות יותר עמוקה ולטיול רגלי.
אנחנו נוסעים חזרה צפונה כעשרים מייל לאגם ג'ני היפה שעל פי המקורות קיבל את שמו מאשתו האינדיאנית של אחד מציידי הפרוות הלבנים הראשונים שהגיע לאזור.
 גם מזווג האוויר משתף פעולה והיום השמש מלטפת את פסגות ההרים ומעירה את מי האגם, לעומת התאפורה הסתוית של אתמול. הפארק הזה כל כך יפה ששווה לראותו בכל מזג האוויר והניגודים להם זכינו רק הוסיפו.

אם אתמול בעיקר עברנו בשטח פארק גרנד טטון ברכב, היום יש לנו זמן להקדיש להיכרות יותר עמוקה ולטיול רגלי.
אנחנו נוסעים חזרה צפונה כעשרים מייל לאגם ג'ני היפה שעל פי המקורות קיבל את שמו מאשתו האינדיאנית של אחד מציידי הפרוות הלבנים הראשונים שהגיע לאזור. אני מרשה לעצמי להטיל ספק אם זה אכן השם שנתנו לה הוריה, ומעדיפה להשאיר את האופציות פתוחות!

 גם מזווג האוויר משתף פעולה והיום השמש מלטפת את פסגות ההרים ומעירה את מי האגם, לעומת התאפורה הסתוית של אתמול. הפארק הזה כל כך יפה ששווה לראותו בכל מזג האוויר והניגודים להם זכינו רק הוסיפו.

המסלול שלנו הוא הטיפוס ל Hidden Falls ו Inspiration Point שמתחיל מהגדה השניה של האגם הרחוקה ממגרש החניה. אפשר להגיע לנקודת ההתחלה שלו בסירה החוצה את האגם (10$ לאדם הלוך ושוב) אבל אנחנו העדפנו לצאת ממגרש החניה ברגל ולהקיף את האגם בשביל נוח ומישורי ברובו העובר דרך יער טבעי יפה. לאחר מכן עולים למפלים היפים ובסוף מטפסים ל"נקודת ההשראה". הקטע האחרון מעט תלול אבל לא מאומץ מדי ועם הגעתינו לפסגה אנחנו נהינים מתצפית על האגם לפני שאנחנו יורדים חזרה וחוזרים למגרש החניה באותה דרך. זהו המסלול הפופולרי בפארק וקל להבין מדוע- מדובר במסלול יפהפה ולא קשה מדי של כשלוש וחצי שעות (כולל הפסקות) בתוך נוף מדהים: הנאה צרופה לאוהבי טבע. לאורך כל המסלול המטיילים האחרים, ברובם אמריקאים, מברכים אותנו לשלום בלבביות, וניתן לחוש בהרבה כבוד לסביבה והתחשבות במטיילים האחרים, שמוסיפים גם הם לחוויה הנעימה. 

בשעת צהרים מאוחרת אנחנו חוזרים למלון לנוח קצת, לפני שאנחנו מתייצבים במשרדי חברת Lewis & Clark בעיר, להרפתקאה שממתינה לנו.
החברה היא אחת מכמה בעיר ג'קסון המציעות טיולי רפטינג אתגריים על קטע של ה Snake River , כאשר כל הטיולים פחות או יותר דומים במתכונם ובמחירם.
החברה הספציפית הזו נבחרה כיוון שהיא מציעה טיול אחר הצהריים עם ארוחת ערב על גדות הנהר בסיומו, הטיול שהזומן און-ליין כמה שבועות מראש.

כאשר אנו מגיעים למשרד מתברר להפתעתינו כי אמצע אוגוסט הוא כבר כמעט סוף עונת הרפטינג וכי מלבדינו יוצא רק עוד זוג צעיר, כך שאנו רק שישה אנשים פלוס מדריך. על כן שודרגנו מסירה ל 16 איש לסירה קטנה ל 8 איש שהיא יותר אתגרית (ובדרך כלל עולה יותר).
מיניבוס מסיע אותנו לנקודת ההתחלה כעשרים וחמישה מייל דרומית לג'קסון. כבר שמענו בכמה הזדמניות כי החורף באזור הזה של ארה"ב היה גשום ומשולג במיוחד ולכן הזרימה בנהר חזקה השנה מן הממוצע באוגוסט, ובתדריך לפני היציאה המדריך מצליח להלחיץ אותי כהוגן כאשר הוא מסביר כל מיני כללי זהירות והתנהגות במצב של התהפכות.

יוצאים לדרך, כמעט לבדינו על הנהר (שבשיא העונה מאכלס עשרות רבות של סירות) וחותרים בתוך נוף מיוער יפה. רוב הנהר רגוע, אבל האקשן מגיע מקטעים בהם תנאי הקרקע יוצרים גלים שגובהם משתנה בהתאם לעונת השנה, כאשר לכל מקום כזה כינוי משלו: “Lunch Counter”, “Big Kahuna” “Champagne.” . האמת: הגלים סוערים ומאתגרים במידה, אבל לא מדי, אפילו לפחדנית כמוני , וברגע שחששותי מתבדים, אני כמו יתר בני המשפחה מאוד נהנית מן החוויה - וכן אנחנו נשארים בתוך הסירה!
בסיום הטיול אנחנו יוצאים מן הנהר ליד חניון עם מלתחות ומחליפים לבגדים החמים שהשארנו במיניבוס, שממש ממש נחוצים: המים בנהר קרים מאוד ואנחנו זקוקים לחימום. נוסעים עוד חמש דקות לאזור עם שולחנות פיקניק על גדות הנהר, שם ממתינה לנו ארוחה ערב חמה. האוכל לא מדהים אבל המיקום יפה, אנחנו רעבים ומאוד מתאים לנו לאכול כבר עכשיו ולא להמתין עד שנחזור לג'קסון ונצא לחפש מסעדה.

 ואכן, כאשר אנחנו מגיעים חזרה למלון אחרי יום גדוש ומהנה ביותר, כל מה שנותר זה לעשות מחלקת חמה וללכת לישון מוקדם "עיפים אך מרוצים" (והפעם זאת לא קלישאה!).

התובנות שלי מן הרפטינג:

1. מאמצע אוגוסט, לוודא מראש שהטיול יוצא. הזוג הצעיר סיפר לנו כי הזמינו את הטיול רק יום-יומיים קודם. לולא הצטרפותם, ספק אם היה משתלם לחברה להוציא רק את ארבעתינו.
2. הסירה הקטנה יותר שווה.
 3. להתעניין במצב הזרימה. בשנה של זרימה רגילה ועם ילדים גדולים, יתכן כי אותו טיול היה יוצא קצת רגוע מדי בסוף הקיץ ואפילו מאכזב.

בדרכים (הארוכות)

אנחנו שוברים את הסניעה דרומה לכיוון הפארקים של יוטה עם עצירה Garden City שעל גדות של Bear Lake היפה בעל מי הטורקיז, שהמראה שלו, עם רמה התוחמת את העבר השני, מאוד מזכיר את הכינרת. גרדן סיטי המנומנם שווה אזכור רק בזכות דבר אחד: שורה של מסעדות דרכים קטנות המגישות את שייק הפטל המקומי הנודע. אנחנו עוצרים באחת מהן- Merlin's - ומזמינים את השייקים. בזמן הכנתם וכמו בהרבה מאוד הזדמניות במהלך הטיול, זוג פנסיונרים בשולחן ליד מתעניין מהיכן אנחנו. כאשר הם שומעים ישראל, כמו בכל הפעמיים, התגובה מאוד חיובית ואפילו נלהבת, והם פותחים בשמחה בשיחה ומספרים לנו על הטיול שלהם בארץ לפני כמה שנים, אלא שכיוון שהם לא שומעים טוב וכנראה גם לא ממש זוכרים מה דיברו דקה קודם, השיחה עמם מתנהלת במין לופ החוזר על עצמו ואנו די שמחים כאשר הגעת השייקים – שהם יותר גלידה משייק, אבל אוורירים וטעימים להפליא - מספקת לנו התירוץ לסיימה בנימוס!

רק אחר הצהריים –לאחר שהנסיעה ארכה משמעותית יותר ממה שהראתה מפת גוגל – אנחנו מגיעים ל Park City. העיריה, שנוסדה כעירית כורים ב 1870 כבר מזמן שינתה את פניה וכיום היא משמשת אתר סקי פופולרי בחורף ועירית קיט לקהל עמיד (כאן לא ראינו בכלל את האופנוענים), כאשר הבנינים ההיסטורים של Main Street הוסבו לגלריות, בוטיקים ומסעדות ועוד.

 לאחר הנסיעה הממושכת הבנים (כל השלושה!) שמחים לחלץ עצמות במגלשות האלפיניות הכיפיות ב
Park City Mountain Resort

את הלילה אנחנו עושים Best Western Landmark Inn ב Kimball Junction כחמשה מייל צפונית לעיר עצמה, שהוא לא ספק מציאה: חדר מרווח, בריכת שחיה קטנה אך נחמדה וארוחת בוקר מלאה וטובה תמורת 88 $ ללילה ,לפני שבבוקר נמשיך לחלק השני לטיול שלנו- הפארקים של יוטה (וגם אריזונה קצת)- עליו תוכלו לקרוא בבלוג נפרד, כאן.