P1070486.jpg P1070542.jpg

P1070548.jpg P1070681.jpg

 ערב יום רביעי בתחילת דצמבר מוצא אותנו בדרך לטיול שווקי חג המולד של אלסז. אנחנו נוחתים בבאזל ב 22.40 ומאחר וכבר אין תחבורה ליעדנו קולמר בשעות אלה הזמנו את הלילה הראשון במלון Logis Berlioz Saint Louis

http://www.logishotels.com/jreservit/changelangcode.do?forward=fichehtl&langcode=EN

בניגוד למלונות אחרים באזור אין למלון שאטל לשדה, אבל המחיר שלו ללילה (84 אירו ללא ארוחת בוקר) היה זול מהם במקצת ותכננו לקחת מונית. בפועל אין צורך, שכן ביקורת הדרכונים ואיסוף המזוודות כל כך זריזים ויעילים שאנו מספיקים בקלות לעלות על האוטובוס של Distribus ב 23.05 לסן לואי.

http://www.distribus.com/fr/horairepdf.php?lignenum=11

4 אירו לשנינו ועשר דקות והאוטובוס מוריד אותנו ליד כניסה צדדית לחנת הרכבת של סן לואי. מכאן יש להיכנס לתחנה וללכת לכל אורך המעבר עד ליציאה הראשית בחזית התחנה. היתרון הגדול של מלון ברליוז לעומת אחרים בעיר למי שנסמך על תחבורה ציבורית והסיבה לבחירתו הוא המיקום שלו- פחות משתי דקות הליכה מן התחנה. פקיד מנומנם מקבל את פנינו בשמחה שלא קשורה כלל בנו אלא בעובדה שעכשיו הוא יכול לסגור את הקבלה וללכת לישון, ואילו אנחנו שמחים להגיע למקום לשים בו את הראש. החדר פשוט ופונקציונלי אבל מרווח ומחומם היטב, המיטה נוחה והמקלחת טובה ולשנת לילה אחד אחרי טיסה הוא בהחלט סיפק את הסחורה.

יום חמישיואנו מתעוררים למה שהשעון מעיד אליו כבוקר, אבל אף שיש כיבכול אור בחוץ, השמיים קודרים ולא מוארים והתחושה היא שעדיין אמצע הלילה! לפחות אין גשם, אבל בדיקה מהירה של הטמפרטורה הצפויה גורמת לי להתחיל בטקס שיחזור אליו כל ימות הטיול של התעטפות בכמה שכבות בגדים לקראת היציאה החוצה. אנחנו צועדים חזרה את הדרך הקצרצרה לתחנת הרכבת, רוכשים כרטיסים לColmar וכעבר נסעיה חלקה של כחצי שעה מגיעים לעיר. מקום הלינה שלנו לשלושת הלילות הקרובים הוא צימר חמוד ביותר ומומלץ בחום:
La Maison Bleueהצימר שוכן בקומת הקרקע של בית עתיק (צבוע כחול כמובן) באזור ונציה הקטנה, 50 מ"ר מהגשר של ה Rue Turenne , ומופיע באין ספור צילומים של העיר, כאשר החזית שלו פונה ל Rue du Manegeוחלון המטבח צופה לתעלת המים שעובר מתחת לגשר. לצימר המרווח חדר שינה זוגי גדול בחזית, סלון המחולק לשני מפלסים הקשורים ב4-5 מדרגות ובהמשך המפלס העליון מטבח מצויד היטב (תנור, כיריים חשמליים, מדיח מיקרו, מכונת קפה וכמובן כלים וסכו"ם). הן מן הסלון והן מן המטבח יש יציאה לפטיו גדול הפונה לתעלה. חדר האמבטיה אמנם מעט מיושן, אבל מצויד במכונת כביסה ומחומם היטב (פרט חשוב בחורף!) יש וי-פי בדירה אבל אנחנו התחברנו עם כבל אינטרנט רגיל שהבאנו איתנו.

http://www.homelidays.co.uk/colmar/apartment-flat-293392en1.htm

הצד הפונה לתעלה חזית הבית

לאחר התארגנות קצרה אנו יוצאים לחקור את העיר. ממש מול דלת הכניסה לבית הכחול ממוקם "שוק הילדים" הקטן והצבעוני עם קרוסלה עליזה ומספר דוכנים, ואנחנו מסתובבים מוקסמים, מריחים לראשונה את הריח המסחרר של היין החם.בשלב הזה אני עוד מצלמת ללא הרף- אחר כך כבר אבין שלצלם כל דוכן , כל קישוט, כל חלון יפה זו פשוט משימה בלתי אפשרית. בהמשך אנחנו עוברים בעוד ועוד שווקים- בכיכר המכס, ליד הקטדרלה והכניסיה הדומינקנית, כאשר כל צעד מביאה עמה זווית חדשה מקסימה והזדמנות צילום נוספת.

P1070387.jpg P1070391.jpg


P1070394.jpg P1070410.jpg

החלק העתיק והיפה של העיר מאוד קומפקטיו כך שניתן לחצות אותה בכ 15-20 דקות ברגל, ובשלב מסוים אנו נעשים רעבים, אז אנחנו מחליטים לחזור לצימר דרך השוק המקורה (היפה והמסודר אבל קצת תיירותי וסטירילי ולא ממש שוק חי) בו אנו קונים לחם, גבינה, נקניק, ירקות ופירות לארוחת צהרים מאוחרת.
מאוד נעים לאכול במטבח החמים שלנו, תוך צפיה בחי התעלה, ועם כוחות מחודשים אנחנו יוצאים שוב. היעד שלנו הוא הכפר Eguisheim , אבל כיוון שיש זמן עד שה Navette de Noel ,ההסעה המיוחדת לתקופת השווקים, יוצאת אנחנו נכנסים ל מוזיאון Unterlinden. מלבד ציור ה Isenheim Altarpiece המעניין והגרפי המוזיאון מכיל ערבוב רב של חפצים מקומיים מן האזור – כלי נשק, כלי בית, כלי נגינה וכו' ויש תחושה כי העוצרים פשוט אספו מכל הבא ליד. לדעתי הביקור הקצר לא ממש מצדיק את 8 האירו דמי הכניסה.
http://www.musee-unterlinden.com/home.html

P1070450.jpg P1070453.jpg

הנאבט מגיע לתחנה שליד התאטרון העירוני עשר דקות לאחר השעה הרשומה בלוח הזמנים אבל מביא אותנו במהירות לכפר. מיד עם הירידה מן האוטובוס מרגישים בשינוי האווירה- ניכר שקיום הכפר הציורי מבוסס על תעשית היין , כפי שמעיד ריבוי ה caves – בעלי החצרות הפנימיות הגדולות, המשלבים עסק פעיל ליצור ובקבוק יין עם מתקן תיירותי לטעימת וממכר התוצרת. Eguisheim כאמור מאוד יפה, אבל שוק חג המולד שלו, לפחות בעת ביקורינו, היה קטן מאוד (בסך הכל כ 15 ביטנים), וגם לאחר סקירה של כולם, לגימת כוס יין חם (שמסחרר לי את הראש לגמרי!) רכישת מן תבלין העשוי שמפינון טחון (הולך נהדר ברוטב שמנת לפסטה) בחנות מתוקה המוקדשת כולה לפטריות בכל צורותיהן, עדיין השעתים שלוח הזמנים של הנאבט מכתיב לביקור בכפר קצת ארוכות מדי.

השוק באגוישהיים חנות הפטריות

אנחנו עושים עוד סיבוב ברחובות הכפר שבמרכזו- כמו בכל כפר או עיר בצרפת- אנדרטא לזכר החללים הצרפתיים של שתי מלחמות העולם, אלא שכאן, באזור גבול זה שהחליף ידיים כמה וכמה פעם בין שלטון גרמני לשלטון צרפתי, השמות הפרטיים החרוטים על הלוח אמנם צרפתיים לגמרי אבל רובם של שמות המשפחה בעלי צליל גרמני מובהק: פרט קטן ונוגע שממחיש עוד יותר את האבסורד והבזבוז הנוראי במותם של 10 מיליון לובשי מדים בין 1914-1918 , כאשר שום הבדל או יריבות אמיתית לא התקיימו בין החיילים הפשוטים בצבאות הנצבים.
לאחר הביקור אנחנו חוזרים עם הנאבט האחרון להערב של 18.05, שהפעם יוצא קצת לפני הזמן, אודות לנהגת שכנראה מאוד רצתה כבר להגיע הביתה. מי שהיה מגיע לתחנה ברגע האחרון היה מוצא עצמו תקוע ומחפש נואשות מונית בכפר הקטן! הנה לוח הזמנים של השנה (שגם בהמשך יתברר שהוא יותר בגדר המלצה מאשר מסמך מחייב!)

http://www.pays-de-colmar.fr/images/fichiers_pdf/Navettes_de_Noel_2012.pdf

שימו לב כי הכרטיס תקף למספר בלתי מוגבל של נסיעות במערכת הנאבט במהלך באותו יום שקנה, ויש לשמור עליו. תם היום הראשון של הטיול והצימר החמים משרה עלינו שינה ערבה. כאן המקום לציין כי שוק הילדים ממול פועל רק עד 19.00 במהלך השבוע ו - 21.00בסוף שבוע, ולאחר מכן הרחוב ממש שקט.

יום שישי והתחזית ליום עוד יותר קר עם סיכוי גבוה לשלג. מצוידים במיטב כובעינו, כפופותינו וצעיפינו בכפור של הבוקר אנו צועדים חזרה לכיוון תחנת הרכבת. תור לא קטן לקופה שמתקדם בעצלתים- נדמה שכל אחד לפנינו חש צורך עז לספר את כל תולדות חייו לקופאית. בסוף אנו מתקדמים לקופה ורוכשים שני כרטיסים הלוך ושוב לשטרסבורג בעלות של 47 אירו ומגיעים לרציף שתי דקות לפני שהרכבת יוצאת. מכאן אזהרה לכל מי שמתכוון לנסוע ברכבות להקצות די זמןלפני שעת הסניעה לרכישת כרטיסים. מול תחנת הרכבת ב Strasbourg שוק שרק עכשיו מתחיל להתעורר לחיים ורוב הדוכנים עדיין סגורים, אז אנחנו ממשיכים דרך רחובות מסחריים רחבים , שהמחירים בחנויות לאורכם ממש לא מזמינים להיכנס פנימה. קר מאוד, הבנינים אפורים כמעט כמו השמיים ובינתים אנחנו לא מאוד מתרשמים משטרסבורג. גם השוק הגיוארגי בכיכר גוטנברג לא משאיר רושם מיוחד- מעט דוכנים עם עבודות יד ואוכל ומוכרים משועמים למראה, בלי הרבה יחוד או אווירה. השוק הבא בכיכר קלבר יותר גדול וחי, עם עץ חג המולד מקושט ומתחתיו מקהלה מקומית ששרה שירי חג. בשלב זה אכן מתחיל לרדת שלג שמתגבר מאוד עד שאנחנו מגיעים לשוק המרכזי שברחבת הקטדרלה. זהו ללא ספק השוק היפה והמושקע שביקרנו בו בכל הטיול והמראות של הביתנים הצבעוניים והמאורים על רקע אבן החול המגולפת של הקטדרלה המרשימה ממש יפות, אלא שהשלג שיורד ללא הפסקה די מפריע להינות מן ההסתובבות בו.

P1070473.jpg P1070500.jpg

P1070478.jpg P1070502.jpg

לכן אנחנו מחליטים לחתוך למזח הסירות הקרוב ולצאת לסיור מסביב למרכז ההיסטורי של העיר ועד לאזור הפארלמנט האירופאי. אך, כמה טוב לברוח מן השלג ולהתיישב בתוך הסירה המקורה והמחוממת. לכל מושב אוזניות המאפשרות להאזין להסבר על אתרי העיר במבחר שפות, כאשר זה באנגלית מסופר במבטא אירי חביב.אלא שמתברר כי מדובר באוסף של עובדות יבשות ,לא ממש קשורות אחת לשניה ולא ממש מרתקות, שמניחות ידע בהיסטוריה הצרפתית שכנראה קצת לוקה אצלנו בחסר. תוסיפו לזה ראות לקויה בגלל סופת השלג המתחוללת מבעד לחלון הספירה וקטעי קישור מוסיקלים בין הדיבור של חליל פן דרום אמריקאי (משום מה), ומתקבלת חוויה מעט הזויה שעיקר ערכה היא כאתנחתא ממזג האוויר הקשה. פרטים על סיורי הסירות:
http://www.batorama.com/

כעבור 70 דקות, לאחר שעברנו ב Petite France הציורי שאנו מתרשים שבמזוג אוויר טוב מאוד כיף לטייל בו, חלפנו על פני הבנינים המודרניים של המוסדות האירופאים ועוד, הסירה פולטת אותנו החוצה חזרה לשלג שעדיין לא פסק. הגגות והמשקופים של הבתים העתיקים היפים במרכז העיר כבר הספיקו להתכסות בלבן ואנו משוטטים קצת בתוך היופי הזה, ובהמשך נכנסים לתוך הקטדרלה גם בפנים היא נאה ומרשימה, והגוון האדמדם של הקירות מעניק לה יחוד לעומת קטדרלות גוטיות אחרות שראינו.

http://www.cathedrale-strasbourg.fr/english.aspx


P1070491.jpg P1070495.jpg

P1070487.jpg P1070488.jpg

בחוץ עדיין יורד שלג ולאחר עוד סיבוב בין הדוכנים, רכישת שוקלדים של Leonidas בחנות מעוצבת להפליא בקרבת מקום וצפיה במופע רחוב של נגן שמנגן על איזה כלי ימי בנימי אנחנו שוקלים מה הלאה. יש לא מעט מוזיאונים בשטרסבורג, אבל מחלחלת בי ההכרה כי למעשה אין לי שום מוטיבציה לבקר באף אחד מהם ומה שאני בעצם רוצה לעשות זה לחזור לבית שלנו בקולמר ולשתות בו תה! בן הזוג זורם איתי ואנחנו עושים את דרכינו לאט חזרה לתחנת הרכבת, עם סטיה בדרך לביקור בשוק בכיכר ברוגלי שהוא הרבה יותר עממי ו downmarket (יצא לי לא בכוונה משחק מילים) משאר השווקים בעיר. אין ספק ששטרסבורג קצת התפספסה לנו בגלל מזג האוויר וכי לא חווינו אותה במיטבה, אבל חוץ מהאזור סביב הקטדרלה לא מצאנו בה משהו מאוד מיוחד או יפה לעומת עוד הרבה ערים צפון אירופאיות דומות הבנויות על גדות נהר, ולא ממש התחברנו אליה. אנחנו מגיעים חזרה לביתנו הנעים והמזמין בקולמר ולאחר התה המיוחל, אמבטיה חמה וקצת מנוחה נחוצה חוזרים אלינו הכוחות והחשק לעוד סיבוב לילי בקולמר, מה גם שהשלג כבר כמעט פסק. וד בטרם הטיול בדקתי את לוח הארועים של העיר וסימנתי לי קונסרט חינם שמתקיים הערב באחת הכנסיות העיר. אז אנחנו עושים את דרכינו אליה, שעוברת , איך לא, דרך כמה שווקים שמאורים ומלאים חיים בשעות אלה. יין חם כמובן וטארט פלמבה (אז מה אם כבר אכלנו ארוחת ערב?) ובאחד השווקים אנחנו קונים גבינת Munster כפרית ארוזה. כל עוד הדבר הזה סגור הוא מתנהג כחפץ תמים, אבל כשפותחים אותה הריח כה חזק ודומיננטי שחייבים לדאוג לאחסן אותו בכלי אטום היטב ולהוציאו רק בחדר מאוורר כראוי! הכניסיה מלאה במקומיים ותיירים כאחד. כעבור כמה דקות עולה לבמה תזמורת הנוער של העיר ולאחריה מקהלת הנערים. הילדים נותנים הופעה קלילה ונחמדה של כשעה (קטעים קצרים של הנדלף בך, בריטן ועוד) והקהל שמכיל כנראה לא מעט מבני משפחותיהם מגיב בהתלהבות ובמחיאת כפים ממושכות- אווירה חמה וכיפית ודרך מצוינת לסיים את היום השני לטיול.

P1070515.jpg P1070516.jpg

אף שניכר שבלילה נוספה עוד שכבת שלג, אנחנו מתעוררים לבוקר שבת קר אך ללא המשך ירידת הפתיתים הלבנים. ביום הזה "נרוויח" את התוצאות של מזג האוויר של אתמול- מראות קסומים בלבן שהם ממש הקצפת על העוגה האלזסית המתוקה והטעימה כל כך גם ככה. אין יום מתאים יותר לסיור הכפרים והשווקים המתוכנן לנו!

אנחנו שוב חוצים את העיר העתיקה של קולמר שאי אפשר לשבוע ממנה ומתייצבים בתחנת הנאבט. בניגוד ליום חמישי התחנה הפעם הומה אדם וכאשר הנאבט לריקוויר מגיע (שוב הוא מתמלא במהירות. הדרך עוברת בין כפרים קטנים ריקים למדי מסימני חיים בשעת בוקר חורפי, שורת שורות של גפנים זקופים ערומים מזוגגים בשלג, וברקע שולי הרי הווג' האפרים, המנוקדים גם הם בלבן- תמונות נוף בשחור לבן שכאילו שאבו ממנה כל כתם הצבע. ב Riquewihr אנו נשפחים עם כולם הישר לתוך השוק הראשון הממוקם ליד התחנה. הדוכנים די דומים לאחרים שכבר ראינו, אבל בפינה אחת אנו מבחינים במוכר ערמונים חמים ומחליטים לאתגר עצמנו בנסיון לקלף ולאכול את התחולה בידיים עטופות כפפות צמר עבות ומגשמות- נסיון שלא כל כך הוכתר בהצלחה והסתיים בהרבה שברי קליפות וערמונים דבוקים לכפפות ומעט בפה! השוק העיקרי מסתרע לאורכו של הרחוב הראשי של הכפר הציורי (שוב!) העולה בשיפוע חד עד למגדל דולדר, ומסתעף גם לחצרות ורחובות סמוכים. זהו שוק גדול מאוד עם הרבה דוכני אוכל ועבודות יד, בנוסף לחנויות היפות לאורך הרחוב, אבל גם מסחרי מאוד- דומה כי כל מרחב אפשרי בכפר נוצל לצורך הצבת דוכן זה או אחר. אנחנו עולים לאיטנו במורד הרחוב, בין הדוכנים השונים, ביחד עם שאר ההמון. כמו בקולמר פתחי הבתים העתיקים והצבעוניים של העירה קושטו כראוי בשלל בובות, כדורים וסרטים נוצצים ועוד, אלא שעכשיו לצמר גפן ולשלג המלאכותי מתווספת שכבה עבה של הדבר האמיתי וזה פשוט מקסים.

 .P1070565.jpg P1070606.jpg

P1070557.jpg P1070558.jpg

P1070562.jpg P1070576.jpg

בשלב מסוים הצפיפות נעשתה קצת מעיקה ואנחנו מחליטים לעבור הלאה. גם הפעם הגעת האוטובוסים אינה בהתאם ללוח הזמנים אבל באיחור קל הוא מביא אותנו לכפר Kayersberg שהוא לטעמי היפה ביותר מבין כל הכפרים שביקרנו בהם.נחל שזורם במרכז הכפר, שרידי המבצר העתיק החולש על הכפר מלמעלה, הנוכחות המורגשת של הרי הווג'- כל אלה מעניקים לו נופך מיוחד וחנני ביותר. הכפר גם הרבה פחות צפוף במבקרים מאשר השניים הקודמים, לפחות בשעות אחר הצהרים (אינני יודעת כמובן מה היה המצב בבוקר אותו יום) וגם עובדה זו הופכת את הסיור בו לנעים ונינוח יותר. אנחנו משוטטים להנאתינו שעה קלה, ואז צריכים להחליט אם להשאיר עוד או לתפוס את הנאבט חזרה לקולמר על מנת לשמוע את הילדים השרים בסירות יותר מאוחר בערב. אנחנו מתייצבים בתחנת הנאבט (ששוב מאחר) ועושים את דרכינו חזרה דרך הכפרים הקטנים שעדיין נראים נטושים למדי.

P1070634.jpg P1070644.jpg

P1070616.jpg P1070623.jpg


בסך הכל, על אף החריקות הללו- והקיטורים שלי- מערכת הנאבטים שימשה אותנו לא רע ואפשרה לנו להגיעלכפרים שסביב קולמר בנוחות ללא רכב, מה גם שהנסיעות בה היו לנו להפוגה ומנוחה חיונית בין כפר לכפר- הזדמנות לפשוט כובעים וכפפות ולהינות מן הנוף הלבן בחוץ מתוך חלל מחומם. רצוי גם לציין כי בתקופת השווקים של חג המולד המרכזים ההיסטוריים של קולמר, ריבוויל וקאירסברג נסגרים לתנועת כלי רכב ומי שמגיע ברכב פרטי למקומות אלה נדרש לחנות בשולי העיר/הכפר ולצעוד ברגל עד לאזור השווקים, או להסתיע במערכת נוספת של נאבטים פנימיים המסיעים מן החניונים אל המרכז, כך שלא ברור לי עד כמה השימוש ברכב חוסך טרחה בפועל. אנחנו בכל מקרה כשחלפנו בנאבט על פני התורים הארוכים של המכוניות החונות בצדדי הכביש במבואות הכפרים הרחק מן ה"אקשיון" ממש לא הצטערנו שאנחנו לא צריכים להתעסק בנהיגה ובמציאת חניה. גם בחזרה בקולמר הצפיפות של סוף השבוע ניכרת והשווקים גדושים עד כדי כך שקשה לנווט בין כל הקהל. אנחנו עושים את את דרכינו חזרה לבית הכחול, עם עצירה בדרך בפטיסרי לרכוש לנו משהו טעים וחולפים באלגנטיות- ובמידה לא מבוטלת של שמחה לאיד- על פני הרבבות המצופפים על גשר טורין בציפיה לקראת בואם של הילדים. לנו הרי שמורים מקומות VIP ליד חלון המטבח שלנו, ואכן בעודנו מתענגים על טארט תפוחים צרפתי קלאסי מגיעות ארבע סירות צרות וארוכות, בשלוש מהן הילדים וברביעי סנטה קלאוס עגלגל לבוש אדום, וחונות ב ד י ו קמתחת לחלון. הילדים פותחים בשירה בקולות דקים שדי נדפים באוויר, שתיים, שלוש דקות ואז הסירות שטות להן הלאה. אף שיש הרבה חן בארוע, בדיעבד איני בטוחה שהוא מצדיק קיצור תכניות אחרות או הגעה במיוחד, אבל לנו בכל מקרה מאוד התאים להגיע "הביתה" לתה המנחה שלנו.

הילדים בסירות קולמר בערב

לאחר שלושה ימים אנחנו נפרדים בצער מהבית המקסים שלנו. לא יכולנו לבקש לעצמנו צימר כיפי ונעים יותר לטיול זוגי חורפי. ביום ראשון בבוקר תחנת הרכבת בקולמר די נטושה והקופות המאוישות סגורות. טוב שקנינו את הכרטיסים לבאזל מראש בעת שחזרנו משטרסבורג ולא צריכים לנסות את מזלנו במכונות האוטומטיות.

טיפ: בצרפתית באזל מכונהBâleוכך שם העיר מופיע;בכל לוחות הזמנים ושלטי ההכוונה של מערכת הרכבות הצרפתית SNCF. מי שיחפש בצרפת רכבת ל Basel לא ימצא את מבוקשו! כאשר בדקתי טרום הנסיעה את לוחות הזמנים וראיתי כי ביום ראשון, בניגוד לשאר ימות השבוע , אין רכבת ישירה מקולמר לבאזל ונצטרך להיחליף רכבות קצת התבאסתי, אבל בפועל זה ממש לא סיפור. ההחלפה במולהוז קלה (בכל התחנות מותקנות מעליות כך שאין בעיה לסחוב את המזוודה), יש חדר המתנה סגור ברציף בזמן שאנו ממתינים כעשר דקות לרכבת השניה, ובעצם אנו רק מרווחים מכך שזמן הנסיעה מתארך, שכן בלילה ירד שוב פעם שלג טרי והנוף בחוץ צחור ושובה לב. וכך אנחנו מתרווחים לנו בכיף ברכבת המחוממת, עוברים דרך יערות קסומים מכפר קטן למשנהו, בין מראות של מכוניות מכוסות שלג שהתושבים עוד לא הפסיקו לנקות, מגדלי כניסיה בלבן, עוצרים כל פעםבתחנות ליד רציפים כמעט ריקים שרק פסים בודדים של עקבות נעל בתוך השלג העבה מעידים על תנועה כלשהי, ופשוט נהנים מכל דקה שהנסיעה נמשכת.

מבעד חלון הרכבת

אבל במהרה, אפילו מהר מדי, אנחנו מגיעים למבואות Basel ולתחנתSBBויורדים מן הרכבת. סוף קו הרכבת עדיין נחשב לשטח צרפת ויש אפילו עמדת ביקורת דרכונים, אבל אנחנו לא נדרשים להציגם וצועדים הישר לתוך החלל המרכזי של התחנה- קרי שוויץ. דבר ראשון, אנחנו מחליפים קצת אירו לפרנק שווצרי ((CHF בצ'אנג שבתחנה, שהוא לפי מה שהבנתי היחידי שפתוח במרכז העיר בימי ראשון. אף שלפי שער החליפין המקובל אירו אחד שווה CHF1.2 , בצ'אנג די שוחטים אותנו ולאחר ניכוי עמלה יוצא יחס של כמעט 1:1, מה שיגרום למחירים בעיר להראות עוד יותר גבוהים....
מחוץ לתחנה נמצא ה Centralbahnplatz שמרכזו הרבה קווי תחבורה ובצד שמאל של הכיכר בניין בולט צבוע בכחול- מלוןEuler היוקרתי. לא, לא הזמנו שם חדר אלא ב"אחות הקטנה" : מלון City Inn בעל שלושת הכוכבים ששוכן בחלק האחורי של הבניין ההיסטורי, ושהצ'ק אין אליו מתבצע בלובי האלגנטי של מלון אולר עצמו. זהו מסוג המקומות שתרגישו יותר בנוח אם תכנסו אליהם לבושים בחליפת עסקים (שני המינים) ולא בכובע פליז מצחיק מחנות העודפים של למטייל (פרסומת!) וכפפות וצעיף צמרירים, אבל בקבלה מקבלים את פנינו בנימוס והצ'ק אין מתבצע ביעילות. אין שום בעיה- כפי שגם וודאתי מראש במייל- להשאיר את המזוודה אצלם עד שהחדר יהיה מוכן ב 14.00, וגם ה Mobility Ticket שלנו כבר מוכן ומזומן לשימוש. הכרטיס, המוענק חינם לכל מי שמשתכן במלון בבאזל, מאפשר שימוש חינם בתחבורה הציבורית בעיר ובסביבה הקרובה (איזורים 10, 11, 13, 15 כולל קו 50 לשדה התעופה) בכל משך השהות. גם ביום ההגעה, בטרם קבלת הכרטיס בדלפק המלון, די להדפיס את אישור הזמנת החדר על מנת להינות מן ההטבה ששוויהCHF 9 לאיש ליום.

http://www.basel.com/en/mobility-ticket http://www.cityinn.ch/index.htm

מצוידים בכרטיס ובמפה טובה של מערכת התחבורה שלקחנו מן המלון (בנוסף לחומר שקיבלתי בדואר מלשכת התיירות של העיר) אנחנו יוצאים לחקור את באזל. אף שמרכז העיר נמצא במרחק הליכה, השלג על הקרקע והקור (וכן הידעה שהשימוש בתחבורה בחינם) גורמים לנו לנצל את הימצאתה של תחנת הטראמים ממש מחוץ למלון ולנסוע ארבע תחנות עד לMarkplatz כאשר התוכנית היא לטייל משם במרכז ההיסטורי ברגל. מערכת הטראמים קלה להבנה, תדירה ויעילה- בכל תחנה יש לוח אלקטרוני המציין אילו קווים עוברים במקום ומתי כל אחד יגיע, והכל דופק (איך לא?) כמו שעון שוויצרי...

מפת התחבורה:
http://www.bvb.ch/docs/regiofahrplan/2012/11/27/tnw_liniennetz_bs.pdf?Status=Master

במרקפלץ מוצב עץ חג המולד ענק ברחבה שלפני ה Rathaus , בית העיריה הצבעוני, אבל גם הכיכר עצמה כמעט ריק מאנשים. מאוחר יותר יתברר כי בכל יום מלבד יום ראשון מתקיים במקום שוק ירקות ופרחים.. החצר הפנימית של המבנה מרשימה, אבל באור חורף קלושה, גם עץ חג מולד נוסף שנמצא שם לא מפיח בה רוח חיים, ומאחר ושאר החדרים סגורים, הביקור בה קצר. למי שמעוניין, מתקיימים סיורים מודרכים כל יום חמישי ב 18.00 :
http://www.bs.ch/rathaus

P1070693.jpg P1070697.jpg

 לאחר שוטטות קצרה בסמטאות וחצרות העתיקות שמאחורי הראטהאוס , ששוממות לגמרי, אנחנו ועושים את דרכינו לכיכר Münsterplatzושוק שבו.סוף סוף רואים קצת סימני חיים! השוק החביב אמנם לא צפוף אבל יש בו תכונה, צבע, דוכנים לממכר יין חם (רק שכאן הוא עולה CHF 5 לעומת 2 אירו בצרפת) , עבודות אמנות ועוד. בשוויץ כמו בשוויץ- בכניסה שלט גדול ועליו מפה של כל השוק המפרטת את השמו וטיבו של כל דוכן, אבל האווירה נחמדה והקישוטים הלבנים שעל העצים שמשתלבים יפה עם השלג (ובלילה מעירים) מוסיפים הרבה חן

P1070709.jpg P1070711.jpg

בצד הכיכר נמצאת כניסית ה Munster הבנויה כמו בשטרסבורג מאבן חול. אנחנו עושים סיבוב בפנים ולוקחים עלון פרסומת לקונסרט חינם של מלחין ששמו לא אומר לנו כלום שאמור להתקיים במקום בערב. אולי עוד נבדוק.. מאחורי הכניסיה מרפסת שממנה נשקפת נוף פנורמי של נהר הריין והגדה הנגדית – תמונה בגווני אפור וירוק מאופקים.

P1070716.jpg PC090377.jpg

מכאן אנחנו יורדים מרחק קצר לשוק הגדול והעיקרי של העיר שמתקיים ב Barfüsserplatz. בשוק השני כבר הרבה יותר צפוף ועליז ונראה שהרבה מן המבקרים כבר הספיקו ללגום כוס יין חם אחד או שניים..אנחנו דווקא בוחרים בשוקו חם סמיך וטעים – שוקולד שווצרי מומס ומשובח שמחליק נהדר בגרון.

P1070730.jpg P1070745.jpg

. בפינה אחת של השוק חנות יפה לממכר כובעים. כובעים הם עסק רציני בחורף האירופאי ובמהלך הטיול שמתי לב לשלל הדגמים הצבעים והעיצובים האלגנטיים שהופעיו על ראשיהן של הנשים מסביב.בחנות אני משתעשעת במדידת כמה דוגמאות, אבל לא יעזור- כובע מעוצב מתיישב הכי טוב על קארה חלק ולא על תלתלים סוררים.בהתחשב במחירים לדוגמה, אולי זה בעצם מזל...

לאחר הביקור בשוק אנחנו שוב עולים על טראם- מספר 2- ונוסעים מרחק קצר עד לתחנת Wettsteinplatz ושם מחליפים לאוטובוס 31 (גם קו 38 טוב) שמגיע עד למוזיאון Tinguely. המיצגים הענקיים שמשלבים גם צליל ותנועה מענינים ומשעשעים כאחד והביקור מאוד מומלץ. המהנדס שלידי בוחן את הקונסטרוקציות בספקנות מה וטוען שהן בנויות כך שלא יחזיקו מעמד עוד שנים רבות, אז רצוי שעה אחת קודם!

http://www.tinguely.ch/en/informationen_services/informationen.html

שימו לב שכמו שאר המוזיאונים בעיר הוא סגור בימי ב'.

PC090384.jpg PC090389.jpg

כשאנחנו יוצאים מן המוזיאון מקבל את פניננו שלג מעורב בגשם שממש לא מזמין להמשיך להסתובב עוד ברגל. גם ככה אנחנו זקוקים להפסקה ומחליטים לקפוץ חזרה למלון (כמה נוח שיש כרטיס תחבורה בכיס!) , לקבל את החדר ולנוח קצת לפני שנחליט על ההמשך

באפריל כשהזמנתי את החדר ישירות דרך אתר המלון ,שהיה זול במקצת מבוקינג, המחיר (כולל מיסים אך ללא ארוחת בוקר) עמד על CHF 130,עם אפשרות ביטול. כמה ימים לפני מועד הנסיעה התקשרתי למלון והמרתי את ההזמנה למשולמת מראש ללא אפשרות ביטול. בתמורה המחיר ירד ל CHF109 – עדיין לא סכום פעוט אבל זול יחסית לרוב מלונות העיר. עם זאת, מאחר ומדובר בחדר די מינימליסטי וקטן (אם כי נוח) בעלית הגג, שכדי להגיע אליו מן המעלית צריך עוד להעלות בגרל במדרגות, בידעבד הייתי משלמת יותר ומזמינה חדר משודרג וגדול יותר במלון עם גישה מן המעלית. מאוששים, אנחנו שוקלים איך לבלות את השעות שעוד נותרו לנו בעיר, לפני הטיסה המוקדמת שממתינה לנו למחרת. גם בבאזל קיים מבחר גדול של מוזיאוני אמנות רציניים ומכובדים, אבל בטיול הזה אני לא חשה צורך לסמן V על אף אחד מהם, ותחת זה מחליטים לבדוק את מוזיאון הצעצועים- ה Spielzeug Welten Museum(שבחלק מן הפרסומים מופיע עדיין בשמו הישן Puppenhausmuseum ). אנחנו שוב קופצים על טראם לאיזור כיכר ברפוסרפלץ ומנסים לאתר את המוזיאון. אף שכתוב באתר שהכתובת היא Steinenvorstadt 1, הכניסה היא למעשה מרח' Steinenberg הניצב ומאוד קל לפספס אותה (כמו שאנחנו עשינו בפעם הראשונה) שכן היא נראית כמו חנות מעוצבת ,עם חלון ראווה מלא צעצועים, ובכלל לא כמו מוזיאון.

http://www.spielzeug-welten-museum-basel.ch/en/

מעל החנות בקומת קרקע, ארבע קומות מלאות ויטרינות גדושות בדובים, בובות ובתי בובות ומיניאטורים שונים. מעניין ללמוד כי הדובי כצעצוע ממולא הוא בעצם המצאה די מודרני (מ 1902) והדובי חיבוקי כפי שאנחנו מכירים אותו, עוד יותר. מהאוסף מאוד בולט כי הדובים הראשוניים נעשו בצורה הרבה יותר bearlike עם אף מחודד ועיניים קטנות ונראים (בעיניים מודרניות) לא מאוד ידידותיים או מתרפקים. רק עם הזמן הם עברו אבולוציה לחמודונים שאנו מכירים היום.
http://en.wikipedia.org/wiki/Teddy_bear
גם הבובות העתיקות נראות די נוקשות ועצובות ובמאסות, כפי שמיקה ציינה, יש בהן אפילו משהו מעורר צמרמורת. עיקר העניין של המוזיאון הוא ללא ספק אוסף המיניאטרות הגדול שמשחזרות בתים , בתי ספר, חנויות, בתי מלאכה ועוד לצד בתי בובות עמוסי רהיטים וחפצים. המוצגים מרתקים, הן מבחינת המיומנות האמנותית והן בגלל ההיסטוריה הסוציאלית שהם מגלמים בתוכם- המעמדיות של אותה תקופה, תפקידי גברים/נשים- ואנחנו מסתובבים לא מעט זמן עד שהמוח פשוט צועק עומס יתר ולא יכול לקלוט עוד ועוד פריטים מוקטנים. אנחנו מחליטים כן לבדוק את הקונצרט בכניסית המונסטר. מיד שנכנסים לחלל הגדול מבחינים באווירה המנוגדת קוטבית למה שחווינו בקולמר. כאן קהל שכמעט כולו שער שיבה יושב לו שורות שורת עם גב זקוף ומקשיב ליצירתיו של אחד Ernst Pfiffner(1922-2011), מלחין שוויצרי של מוזיקה ליטרוגית מודרנית (כן מתברר כי יש דבר כזה!). בין קטע לקטע אין מחיאות כפיים, רק כמה כחכוחים מנומסים, איש לא זז או מדבר (מלבד אב אחד שחס על בנו המתפתל בכיסאו מרוב שיעמום ומתחמק איתו החוצה!). והמוזיקה? בואו נגיד שקטע כלי המיתר שמתנגן כשאנחנו נכנסים מזכיר כי רק אותיות בודדות מפרידות בין "ויולה" ל "יללה".... בהמשך יש כמה קטעים יותר ערבים לאוזן, אבל עדיין "מאתגרים" משהו. בשלב כלשהו אני נשברת (בן הזוג היה מוכן לסבול עוד!) ואנחנו יוצאים החוצה לשוק הצמוד המאור והיפה. אנחנו משוטטים קצת, קונים קיש טעים ונקניק באוהל המזון, שיש בו גם מקום לשבת לאכול, אבל ניכר כי הפעילות במקום (שנסגר כל יום ב 20.00 ) כבר לקראת סיום.

 . מזרקת טינגלי מכוסה קרח שוק מונסטרפלץ בלילה

כבר לפני חמש בבוקר ביום שני אנחנו ערים, מתארגנים, עושים צ'ק אוט זריז בקבלה מאוישות 24 שעות ויצאים. חושך מוחלט בחוץ וכמובן קר מאוד, אבל כאן שוב בא לידי ביטוי יתרונו של המיקום של המלון- פחות מ 50 מ"ר מהתחנה של אוטובוס 50 לשדה התעופה שכבר ממתין במקום, כך שאנחנו לא מספיקים להתקרר וכבר בפנים.
לוח הזמנים

http://www.bvb.ch/fahrplaene/ah_02050A_n13_A_00007.pdf

בניגוד ללילה דווקא יש לא מעט חיים בבאזל בשעת בוקר מוקדמת והאוטובוס (שעוצר בכמה תחנות בדרך) מתמלא עד הסוף, עד שכעבור רבכ שעה- עשרים דקות אנחנו מגיעים לשדה. מכאן החזרה ארצה –ולשגרה- לאחר פסק זמן קסום בלבן, כבר קצרה.