בוסטון, ורמונט, רוקי'ס הקנדיים בקראוון - אוגוסט 2018

סיכום נסיעה לארה״ב והרי ה"רוקי׳ס" בקנדה אוגוסט 2018.

שני מבוגרים 60~ 9 ימים בארה"ב (בוסטון, פורטלנד –מיין, ורמונט) טיסה לקנדה ו8 לילות בהרי הרוקי'ס הקנדיים עם "קראוון".

היעד והמסגרת

המטרה הראשונית הייתה טיול בקראוון. בפועל המילה "קראוון" קצת מטעה היות ולא מדובר בקרון נגרר אחרי הרכב, אלא ברכב המוגדר כ RV – Recreational Vehicle (רכב פנאי), או "קמפר" או "מוטור הום". המושג הרווח, גם בחניונים וגם בשילוט שפגשנו בקנדה הוא RV, אבל לצורך הנוחיות כאן אמשיך להשתמש במילה "קראוון".

לאחר שמטרה זו הוגדרה, בחרנו באזור של הרי הרוקי'ס הקנדיים, תקופת הזמן (כשבוע) החלטנו להוסיף עוד מספר ימים בארה"ב (כבר טסים עד לשם . . . ) ולבסוף הוגדרה המסגרת – העיר בוסטון, איזור ה"הרים הלבנים" במדינת "ניו המפשיר", ורמונט, חזרה לבוסטון, טיסה לקלגרי בקנדה, איסוף הקראוון, נסיעה עד ג'ספר, חזרה לקלגרי וטיסה חזרה. (נשקלה בהתחלה האפשרות להחזיר את הקראוון לא בנקודת האיסוף, אבל התברר שזה מאריך את הטיול וכולל נסיעות באזורים פחות "אטרקטיביים").

התכנון

התכנון שהתחיל בתקופת ספטמבר/אוקטובר 2017, כעשרה חודשים קודם מועד הנסיעה, כרגיל כלל איסוף חומר מהבלוגים באתר "למטייל", אתרים נוספים ואיסוף טיפים.

מתוך לימוד זה התברר כי יש להזמין את הקרוון מוקדם ככל האפשר על מנת לא להיקלע למחסור ו/או עלויות גדלות וכי יש להזמין אתרי לינה עם הקראוון ("קיימפגרונד" Campground) מראש ומוקדם. מתוך החומר עלה כי אסור לישון בקראוון באזור הרי הרוקי'ס שלא בחניונים מוסדרים וכמו כן קיים עומס רב על חניונים אלו בחודשי הקיץ לאור הפופולריות הרבה של המסלול הזה. בפועל נוכחנו שאכן כך, ובכל החניונים שהגענו אליהם (שהיו מוזמנים מראש) היה שלט בכניסה כי החניון מלא ואין מקומות נוספים.

לאחר מספר בדיקות הזמנו את הקראוון בחברת "מוטורהום" הישראלית (היא עובדת עם חברת CanaDream. יש לציין את הסבלנות הרבה של נציגי החברה בארץ שענו לכל שאלה שלי במייל בסבלנות ובפירוט, גם שחלק מהשאלות חזרו במשך התקופה בין ההזמנה ועד הנסיעה (הבדלים בין סוגי מקומות החנייה, כן גנרטור/לא גנרטור וכו').

המודל שבחרנו בסוף היה CAN1/DVC (ניתן לראות באתר החברה) שהוא למעשה "ואן" גדול/טרנזיט/טרנספורטר. העלות ששילמנו הייתה 1950~ דולר קנדיים ל – 8 לילות. (היו הצעות זולות יותר ויקרות קצת יותר. בחרנו בסוג זה משיקולי נוחות והתאמה).

הזמנו גם "חבילת נוחות" (ציוד למטבח, מצעים, מגבות וכו') ו- 1,000 ק"מ משולמים מראש (נדמה לי שהם עשו לי שתי חבילות של 500, כי יצא יותר זול בסוף). לדעתנו ישנה כדאות להזמין חבילה כזו (חבילת נוחות), במקום להביא מהארץ ו/או לרכוש שם. מה שכן "טיפ" הוא להביא מהארץ כלים חד פעמיים (במקום לשטוף כלים אחרי כל ארוחה בקראוון). ניתן כמובן לרכוש בסופר בקנדה, אבל זו שאלה של כמויות ובכמה אנשים מדובר. מוכרים שם כלים חד פעמיים רק בחבילות גדולות ו - 15-20 צלחות חדפעמיות וקצת סכום לא תופשים מקום רב במזוודה.

את הקראוון הזמנו בנובמבר 2017 יחד עם הזמנת הטיסות. טסנו ב"לופטאנזה (משיקולי מועדים ומחיר, היות ורצינו חניית ביניים באירופה ולא טיסה ישירה לבוסטון ו/או חזרה מקנדה).

השלב הבא היה להזמין את החניונים וזה הצריך רמה נוספת של תכנון הטיול על מנת לדעת היכן נלון בכל לילה בקנדה.

דבר נוסף, אין אפשרות לקבל את הקראוון מיד ביום של טיסה טראנס אטלנטית (הגיוני לאור פערי השעות והעייפות). אנחנו ללא קשר, היות ונחתנו בקלגרי מבוסטון בלילה – הזמנו לילה במלון "מריוט" בתוך שדה התעופה של קלגרי (גם נוח אחרי טיסה שמגיע לקראת חצות, גם אין צורך במונית לעיר היו וחברת הקראוונים אוספת מהשדה. בדיעבד הלינה בשדה התבררה כמוצלחת לאור הגעת המזוודות בטיסה מאוחרת יותר).

לאחר תכנון מפורט יותר של ימי הנסיעה בקנדה בהתאם לאתרים ולמקומות, התחלתי לחפש ולאתר מקומות לינה בחניונים בהתאם להמלצות השונות וסוגי החניון (חשמל, מים וביוב). נכתב כאן רבות על הנושא ולכן לא אחזור, רק שההמלצה שלנו היא אם ניתן, לשכור מקום חניה (SITE) עם שלושתם ואם אין אפשרות (לא תמיד מתאפשר) לא לוותר על חיבור חשמל קבוע ללילה. יש דברים שלא פועלים בלי חשמל (מסך הטלוויזיה למשל . .. ).

לאחר שהחלטתי על האתרים הרלוונטיים, חלקם ההזמנה מתבצעת באמצעות האתר

של "Parks Canada" (http://www.pc.gc.ca ) וחלקם ישירו באתר הקמפ עצמו (יש קמפים פרטיים ויש כאלו שהם חלק מ"רשות הפרקים של קנדה - כמו רשות הטבע והגנים בארץ או החברה להגנת הטבע), הסתבר שלא ניתן להזמין מקומות לקיץ 2018 לפני תחילת/אמצע ינואר 2018 (כל חניון והמועד שלו ). לאחר שהזמנתי את החניונים בינואר 2018 (אל מנת לא להיקלע למצוקת מקום) המשכתי לתכנן את שאר המסלול כולל הזמנת המלונות בארה"ב באמצעות בוקינג.

ארה״ב

יום שבת 4 אוגוסט 2018

המראנו מהארץ בשבת בבוקר בטיסת "לופטהאנזה" לפרנקפורט עם המתנה של כשש שעות עד הטיסה לבוסטון. התכנון במקור היה להפקיד את הטרולי בשמירת חפצים בשדה, לקחת רכבת למרכז העיר להסתובב קצת, לאכול, קפה ולחזור לשדה עם טווח ביטחון מספיק, (כארבע שעות ברוטו. קצת גבולי אבל אפשרי). ביום שישי לפני הטיסה בבדיקת טמפרטורות ביעדי הטיול, התברר כי בפרנקפורט צפויים 35 מעלות ורכבת ה – S (מהשדה למרכז העיר) לא תפעל בשל שיפוצים ולכן צריך למצוא חלופה. אלו ביחד + פרק הזמן הקצר גרמו לנו לשינוי והחלטנו לבדוק את אפשרויות של ה -lounge השונים בשדה. מסתבר מתוך אתר האינטרנט של שדה התעופה שישנם כמה כאלו. חלקם מיועד רק לנוסעי מחלקות עסקים וראשונות, חלקם לבעלי כרטיס מועדונים מסויימים ויש שניים שבנוסף לנ״ל פתוחים לציבור הרחב תמורת תשלום. בחרנו בluxe launge תמורת 30 אירו לאדם לשלוש שעות. (בחישוב בדיעבד זו עלות די דומה להוצאות באופציה של יציאה לעיר – השארת טרולי, 4 כרטיסים או מונית, ארוחה, קפה וכו׳ ובלי המתח של לא לאחר לטיסה). לצורך שהות בלאונג׳, יש צורך לעבור את ביקורת הגבולות "לתוך גרמניה", להגיע לאולם היוצאים – דבר שכרוך לאחר מכן בבדיקה בטחונית מחדש. הלאונג׳ נחמד מאד, מקום שקט, כורסאות, אפשר לנמנם, ארוחת צהריים קלה, יין, בירה, קפה – כמובן הכל חופשי, שירותים (אצל הנשים גם מקלחת ומגבות). בדיעבד החלטה הגיונית וגם כדאית כלכלית (בייחוד על רקע של היקף ההוצאות של כל הטיול).

איחור של כמעט שעה בהמראה מפרנקפורט לבוסטון, עיכוב בהגעה לשרוול בשדה בבוסטון לאחר הנחיתה (ישבנו במטוס כמעט חצי שעה נוספת), ביקורת דרכונים ארוכה בארה״ב בתור ארוך, ועוד המתנה למזוודות – גרמו לכך שיצאנו מהשדה בסביבות עשר בלילה שעון מקומי. ממש ביציאה מהדלת בשדה התעופה יש אוטובוס הלוקח למרכז השכרת הרכב, מעט אנשים בדלפק של ״אלמו״, והיות ועשיתי צ׳ק אין לשכירת הרכב כבר מהבית הפרוצדורה הייתה קצרה מאד. איפשרו לנו לבחור רכב בעצמנו במגרש (היו מעט רכבים) למרות שהזמנו רכב משפחתי ״רגיל״ בחרנו ב "קרייזלר פסיפיקה".

כל נקודות הטיול היו מוזנות אצלי מראש במכשיר הג'י פי אס וגם בווייז, ויצאנו למלון.

הזמנו את המלונות מהארץ ולאור שיקולי מיקום, נגישות לרכבת תחתית בבוסטון ועלות המלונות. הזמנו 3 לילות במלון - Indigo Hotel Boston. הגענו למלון אחרי 23:00 וכמו שתי משפחות לפנינו שעמדו בדלפק הקבלה, מתברר שאין לנו חדרים – הכל מלא (למרות שטרחתי שבוע מראש והודעתי על הגעה מאוחרת). צוות המלון זיכה אותנו על הלילה, העביר אותנו למלון קרוב ללילה הראשון ושילם בעצמו עבור המלון החלופי. כל הפרוצדורה יחד עם נסיעה למלון השני גרמה לכך שכל הסיפור ניגמר רק באחת בלילה שעון מקומי.

יום ראשון 5 אוגוסט 2018

המלון (Indigo Hotel Boston ) ממוקם בצמוד לתחנה הסופית של הקו הירוק ""Riverside ובבוקר לאחר שהגענו מהמלון החלופי שאגב היה בתוך קמפוס של קולג׳ מקום ירוק ויפיפה שנקרא babados, עלינו על הקן הירוק תוך שימוש בצ׳רלי קארד (כרטיס הטעון בכסף עבור כל נסיעה). קיבלנו במלון כרטיס שכזה שכבר כלל 10$, כחלק מהפיצוי על הלילה הראשון אחרי ששאלתי האם אפשר לקנות כרטיס כזה ולטעון אותו בתחנה הסמוכה.

היעד הראשון היה כנסיית .Christian Science Church - The Mother Church היות וזה היה יום ראשון, ב - 09:30 היה קונצרט פעמונים ובשעה 10 נכנסנו לשמוע נגינת אורגן כחלק מהתפילה בבוקר (הכנסיה מודרנית עצומה בגודלה בפנים, למי שאוהב לראות כנסיות ולשמוע נגינת אורגן ), אחרי 20 דקות עזבנו ונסענו לכיכר הארוורד. הזמנו מראש דרך האינטרנט סיור מודרך באוניברסיטה עלות של 10$ לאחד. הסיור מועבר ע״י סטודנטים הלומדים באוניברסיטה ומתקיים כ70-80 דקות מחוץ לבניינים ובחצרות של האוניברסיטה. אותנו הסיור עניין ובייחוד החוויות והמידע של המדריכה אודות החיים וההווי הפנימי באוניברסיטה.

לאחר הסיור, היות והיה חם מאד יחד עם לחות גבוהה, למרות שהתכנון היה ללכת ברגל לכיוון הנהר ולחלוף בדרך באוניברסיטת MIT , לקחנו את הקו האדום לכיוון כיכר "קופולי". הרכבת יוצאת החוצה על מנת לחצות את הנהר בגשר עילי ולאחר מכן, חוזרת מתחת לקרקע, כך שהמראה דרך חלונות הרכבת מספיק לאור הנסיבות והטמפרטורות שבחוץ. יצאנו בתחנה של כיכר "קופולי" ונכנסנו לספריה הציבורית. כניסה מתאפשרת לכל אחד ולדעתנו אין להחמיץ סיור בספרייה. הכניסה בגרם מדרגות מרשים מתחת לתמונות גדולות ובקומה השנייה נכנסים לחדר ארוך מוקף מדפי ספרים ובמרכזו שולחנות שולחנות וכל כל אחד מנורות ירוקות של ״פעם״, כמו בספריות בסרטים. מראה מאד מרשים בכלל ולמי שמחובר לעולם קריאה וספרים בפרט. מהאולם המרכזי יורדים לחצר הכוללת במרכזה גינה קטנה עם מזרקה ומוקפת בסתיו של עמודים. החצר מחברת את הבניין הראשון הישן יותר לבניין חדש של הספרייה שהוא חלק נוסף הכולל חדר מפות, השאלת דיסקים למוסיקה וחדר גדול עם מחשבים לעבודה חופשית. בהחלט שווה ביקור. החום בחוץ לא איפשר סיור ארוך ברחובות הסמוכים של ״בק ביי״ ונכנסנו למרכז המסחרי של בניין ״פרנדנשייאל״ המחובר בגשרים של זכוכית למרכזים נוספים ויוצר מרכז אחד ענק. הכולל אולמות כנסים, מלון וחנויות של כל המותגים העולמיים (והעלות בהתאם). לא הספקנו את כולו לאור גודלו העצום, השעה, העייפות המצטברת מהטיסה והג׳אט לג'.

יום שני 6 אוגוסט 2018

ליום זה הזמנו מראש סיור מודרך ב"שביל החירות" (סיור ללא עלות והמבוסס על טיפים למדריך). הסיור יוצא מהפינה של "קומון פארק" בצמידות ליציאה מתחנת הרכבת ״פארק סטריט״ ונמשך כשעתיים לאורך חלק מתחנות השביל כולל הסברים ברובם תיאטרליים של המדריך (שטרח ערב קודם לשלוח מייל לכל המשתתפים, יחד עם תמונה שלו לזיהוי, פרטי קשר ומה לעשות במקרה שמאחרים לנקודת המפגש). בסיום הסיור, לאחר ביקור ב" Fanueil Hall & Quincy Market" חזרנו למדרחוב ברחוב "וושינגטון" ומשם בחזרה למלון לקראת ערב. ארוחת ערב אכלנו במלון – טעים וממולץ (במקום לקחת את האוטו ולהתחיל לחפש מסעדה באזור).

יום שלישי 7 אוגוסט.

התכנון ביום זה היה לנסוע צפונה ל״קייפ אליזבת״ למגדלור העתיק ביותר בארה״ב העדין פועל, משם סיור בעיר פורטלנד (שבמדינת מיין) ולעיר conway ללינה מוזמנת מראש.

לאחר כמחצית משך הנסיעה על הכביש הראשי ירדנו לדרכים צדדיות על מנת לחוות יותר מקרוב את העיירות האמריקאיות והנופים הצדדים (במקום מכוניות כל הזמן . . .) והגענו לאתר של המגדלור, מקום מטופח, נקי ומעניין. שוב בגלל החום והלחות (היום החם ביותר מזה שבועות רבים, לטענת המקומיים . .) לא הרחבנו את הסיור לאורך הצוקים, אלא המשכנו לעיר פורטלנד ומשם המשכנו לעת ערב לצימר המוזמן בעיר conway המקום נקרא:

White Birch Inn of North Conway . מנוהל ע״י זוג הבעלים נחמדים מאד, מקום מטופח ומסביר פנים ביותר ומיקום מצויין. לאור המלצתם יצאנו לארוחת ערב ב: DeaconStreet Restaurant.

יום רביעי 8/8/18

בבוקר לאחר ארוחת בוקר הסביר בעל הבית שישנם תנאים טובים לביקור בהר וושינגטון ואכן נסענו ישר לשם, אבל שהגענו נאמר לנו ע״י השומר בכניסה שיש ענן סביב ההר שאומנם בדרך עוברים אותו וו"דרכו" ושמגיעים לפסגה נמצאים מעליו אבל אי אפשר לראות כלום. היות והנסיעה למעלה היא מאתגרת ולראות ענן מלמעלה זה כמו ממטוס, החלטנו לחזור לעיר ל outlet לקניות ולנסות את מזלנו בהר שוב אחר הצהריים או למחרת.

ביקרנו בחנויות של האוטלט ובהתאם להמלצה כאן, אכלנו צהריים ממש בכניסה לאזור הקניות (הליכה רגלית) במסעדת applbee, מסעדה אמריקאית טיפוסית.

לאור מזג האוויר לא היה טעם לנסות להגיע שוב להר וושינגטון וגם למחרת בבוקר התנאים לא איפשרו ראות מינימלית ולצערנו וויתרנו על אתר זה.

יום חמישי 9/8/18

נסענו דרומה עד הפניה לכביש 112 (שנקרא גם kancamagus Hwy), בהתאם להמלצות כאן, עצרנו בכניסה לכביש בביתן הרינג׳רים, קיבלנו מפה של האתרים לאורך הכביש, שילמנו 5$ למכונית לחנייה בצד הדרך (ניתן לשלם בכל חניון ציבורי בדרך סכום של 5$ חד פעמי עבור חניה בכל החניונים. בכל חניון שכזה יש קופסה עם מעטפות לתשלום, קופה להפקדה אם לא עשיתם זאת בביתן בכניסה לדרך זו. בהמשך ראינו פקחים הבודקים את המכוניות.) ועצרנו בנקדה הראשונה שמגיעים אליה (Albany Covered Bridge) דרך גשר עץ מקורה (ממש כמו בסרט ״הגשרים על נהר מדיסון") ממש יפה ומעניין. טיפסנו מעט בשביל היוצא מהחנייה (Boulder Loop Trailhead) ומשם המשכנו ועצרנו בנקודות הבאות: Sabbaday Falls Trailhead, Lowers Falls, Rocky Gorge Scenic . הנקודה האחרונה המומלצת צפיה על הר הסוכר ותצפית מהמעבר (״פאס״) , פחות הרשימו והסתפקנו במבט מחלון הרכב. נסענו בנופים היפיפיים של ורמונט שאין העין מפסיקה לשבוע מהירוק, מהבתים המשובצים בהם ושדות התירס ו/או גידולים אחרים.

בחרנו בדרכים צדדיות על מנת לחוות את העיירות האמריקאיות והנופים על פני האוטוסטרדה ולעת ערב הגענו למוטל Stowe Motel & Snowdrift בעיירה Stowe שגם הוא בסביבה ציורית ומקסימה. במקום ניתן לקחת אופניים ולרכב מעט לאורך הנחל הקרוב (זהירות – יש לחצות כביש ללא שוליים על גשר על מנת להתחבר לשביל הרכיבה).

יום שישי 10/8/18

בבוקר התחלנו בביקור ב Trapp Family Lodge ליהנות מהנופים והגבעות המוריקות (לאור ההמלצות שקראנו באתר כאן), המשכנו לביקור במפעל הגלידות של "בן & ג'רי". הדעות באתר די חלוקות ומאוכזבות מהביקור. הביקור מאד קצר, כולל בסך הכל סרטון ושני חדרים, אך מעניין לאור המידע שבסרט והחוויה. מומלץ לביקור עם ילדים. המשכנו משם לביקור בחווה להפקת מייפל ב Morse Farm Maple – מומלץ מאד לאור הייחודיות שבתהליך, אופן ההסבר (באמצעות סרטון וביקור בחדר ההפקה (למרות שלא היה פעיל), יחד עם הנופים הנפלאים בדרך. נסענו לחוות קורי עכביש, אבל שהגענו התברר שלפני מספר חודשים שריפה כילתה את כל המקום והמוצגים וכרגע הם מתחילים הכל מחדש – לתשומת לב המבקרים בעתיד.

המשכנו בדרכים צדדיות ובנופים המרהיבים של ורמונט לכיוון Holiday Inn Express and Suites Merrimack מקום הלינה הבא שלנו בעיר Merrimack.

יום שבת 11/8/18

יום זה היה יום ללא נסיעה ופחות עמוס. ביקרנו ב Premium Outlets ב Merrimackוהשלמנו קצת עבודה, ואפילו "התקדמנו" בסדרה ב"נטפליקס".

קנדה

יום ראשון 12/8

עזבנו את Merrimack לקראת הצהריים ונסענו לשדה התעופה בבוסטון כאשר כל הדרך ירד גשם. החזרנו את האוטו בשדה התעופה - "אמריקה", הכל נוח, פשוט וקל. תוך כדי כך, אנחנו מקבלים מיילים מחברת התעופה – "איר קנדה" שהטיסה שלנו נדחתה (היינו אמורים להמריא ב 16:40, שעה טיסה ל מונטריאול ומשם ב-20:40 לקלגרי טיסה של 4 שעות). היות והגענו מוקדם לשדה העבירו אותנו לטיסה מוקדמת יותר בשלוש וחצי, אבל לאחר מכן התברר שבגלל ערפל בבוסטון הטיסות מונטריאול מעכבות או מבוטלות. בסיומו ל דבר המראנו ב 18:45, הגענו למונטריאול ב19:55, ביקורת דרכונים, מכס ובהליכה מהירה הגענו לטיסה לקלגרי שכבר התחילו לעלות לטיסה. אומנם אנחנו הספקנו, אבל המזוודות לא. הגענו לקלגרי בלי המזוודות. למזלנו הזמנו מלון בשדה התעופה עצמו (מריוט) וכן ירדנו שעה לאחר מכן (באחת וחצי בלילה לראות האם המזוודות הגיעו בטיסה אחרינו – אבל לא). בסופו של דבר העברנו את הלילה ללא המזוודות וקצת במתח, אבל הם הגיעו בטיסה של הבוקר ב 09:30 כאשר ב 10:30 כבר אספו אותנו לחברת הקרוונים. החברה מגיעה לאסוף את הלקוחות משדה התעופה או מכמה מלונות באזור השדה. את שעת האיסוף (כחצי שעה לפני קבלת הקראוון), קובעת חברת ההשכרה בהתאם לזמינות של הקראוון השכור (אם לא מקבלים מייל מהם – צריך להתקשר מהמלון בבוקר האיסוף לתאם את המועד).

יום שני 13/8

בבוקר, כפי שנקבע המתין לנו נהג מטעם חברת הקראוונים בלובי של המלון ולקח אותנו לאתר החברה. הגענו לפני 11:00 בבוקר (בדיעבד שעה מאד מוצלחת שכן קבלת הקרוואן, הסברים, בדיקות וקניות בסופר לקחו משהו כמו חמש שעות). תהליך מהיר של ניירת (עשיתי "צ׳ק אין" באינטרנט מהבית לפני הנסיעה – חוסך ניירת) קבלת הסברים על תפעול בקראוון, בדיקת לפי טבלה שפורסמה כאן באחד הבלוגים, סיבוב קטן במגרש להרגיש את הרכב ויצאנו לדרך.

אני ממליץ לצלם בסלולר את כל ההסברים של המדריך/מדריכה בעת מסירת הקראוון (עובדה שתתבהר בהמשך כחיונית). למרות שיש ספר באוטו על תפעולו, מרוב מידע לא הכל נקלט. בכל ההמלצות היה כתוב לבדוק כל דבר ולנסות לבד ולעבר פריט פריט, במהלך ההסבר נראה שניתן לוותר, אבל מציע להיות ״נודניקים״ אחרי כל הסבר לבקש לעשות אותו לבד ולא לפסוח על כלום בפנים ובחוץ, גם אם ייקח עוד חצי שעה. אחרי שיוצאים לדרך, אומנם אפשר להתקשר אליהם, אבל עדיף להימנע. למשל רק בלילה הראשון הבנו שאנחנו לא יודעים להפעיל את הטלוויזיה (לא מצאנו שלט) על מנת להגביר את הווליום ו/או לבחור את ערוץ הכניסה של הכבל מהמחשב. אין קליטה של ערוצי טלוויזיה, אבל אנחנו חיברנו את המחשב הנייד עם כבל HDMI לראות סדרות שהורדנו מראש למחשב הנייד (עשינו מנוי ל"נטפליקס" לצורך הנסיעה – דבר שהוכח כמשתלם לכל משך הנסיעה) בוף הסתדרנו ע"י "משחק" עם הכפתורים הפיזיים, אבל ניתן היה להימנע מכך ע"י בדיקה מוקדמת טרם הנסיעה. אני חוזר על זה, וגם נאמר כאן לא פעם, לא לוותר על אף הסבר, לנסות כל דבר לבד, למרות שכבר רוצים לצאת וזה נראה ברור . . .!!!

נקודה נוספת ואני מקדים במקצת את המאוחר, בבוקר השני שרציתי למלא מים במיכל (היות ולא היה לנו חיבור קבוע מים), חיברתי בטעות את צינור המים בחניון לנקודת כניסת "מים קבועים", במקום מילוי המיכל – אילו שני חיבורים שונים בשתי נקודות שונות בדופן הקראוון. היות והמיכל לא התמלא וחשבנו שיש תקלה, כולל בקשת סיוע מקראוון אחר שגם הוא מילא מים בתחנת הריקון/מילוי, רק לאחר שקראנו את ההוראות שוב וציפינו בסרט שצילמנו בעת ההסברים, הבנתי שחיברתי לפתח הלא נכון.

בחברה ממליצים על סופר ענק לקניות כולל מפה מודפסת עם הוראות הגעה לשם. סופר ענק של Real Canadian Superstore עם כל טוב. מלאנו עגלה לשבוע שלם ויצאנו לדרך (ממליץ אם אפשר לקחת קרטון ריק או שניים בסופר כדי לאחסן חלק מהקניון מתחת למיטה כדי לחסוך מקום בארונות. הלינה הראשונה הייתה בחניון Spring Creek Gate ב – Canmore. עם חיבורים מלאים (חשמל, מים ביוב) היות ורצינו בלילה הראשון להתעסק כמה שפחות עם נושאים אלו. לאחר שהתחברנו לכל החוטים והכבלים הכנו ארוחת ערב ולילה טוב.

יום שלישי 14/8

קמנו בבוקר לאחר לילה ראשון בקראוון. יש לציין שהיה קר בלילה 9 מעלות (אוגוסט וארחי 35 מעלות בבוסטון . . ). לאחר ארוחת בוקר נסענו לבאנף, כדי להצטייד במפות כאחת ההמלצות כאן במרכז מידע לתיירים. עברנו בעיירה והוקסמנו מהרחובות, הבתים והפרחים, השלמנו קניות בסופר מול הקפה בפינת הרחוב 333 Banff Avenue שם גם היה WI FI חופשי (Good Earth Coffeehouse – Banff). המשכנו לקניון ג'ונסטון (Johnston Canyon). בדרך, על הכביש הראשי, בין קמור לבאנף ישנה תחנת רכישת כרטיס כניסה לפארק. למרות שרכשו כרטיס שנתי באינטרנט שהגיע בדואר הביתה בחודש מאי לפני הנסיעה (שהיה בחישוב יותר זול מאשר רכישת 8 לילות בנפרד), לא שמתי לב מספיק מוקדם כי אין צורך לעצור, ונעמדנו בתור של המכוניות לתשלום (ישנם שני מסלולים לכאלו שלא צריכים כרטיס – רק עוברים בכביש, או מי שרכש מראש). פנינו לכביש 1A והתקרבנו לחניון של הקניון. כבר שני ק״מ לפני הכניסה חנו מכוניות בצד הדרך. המשכנו ומצאנו מקום פנוי יותר קרוב לכניסה (מישהו פינה בדיוק) הלכנו ברגל עד הכניסה ושם יש שלט אלקטרוני המראה שאין מקומות יותר, או מספר המקומות הפנוי. השלט הראה על אפס מקומות פנויים, אבל בחנייה היו מקומות פנויים, כנראה השלט לא מתעדכן עבור כל מכונית שיוצאת. לכן כדאי לנסות להגיע עד החניון ולראות האם יש מקומות. אם לא, לחזור ולחפש מקום בצד הכביש. אנחנו הגענו ב 13:30 ולכן כבר חלק מהאנשים עזבו. הולכים בשביל סלול לצד נהר/נחל בקניון צר ועמוק, עם מים נקיים בצבע טורקיז/כחול על רקע הסלעים הלבנים אפורים. מרשים ביותר הלכנו עד המפל התחתון (קצת יותר מק״מ) והדרך שוקקת אנשים מכל העמים בעולם ובליל שפות היות וזה האתר הראשון לביקור מתרשמים ממנו מאד, כפי שאמליץ לקראת הסוף, Marble Canyon לא נופל ממנו למרות שאולי פחות מפורסם.

סיימנו שם לקראת שלוש אחר הצהריים. הקמפ הבא שהוזמן היה באגם לואיז. החלטנו לנסוע לאגם מורין לבדוק אם ניתן להיכנס או הכביש חסום בגלל חוסר בחנייה, כפי שהוזהרנו מראש ביותר מאשר פעם אחת כאן בבלוגים ובטיפים ומקסימום לנסוע לקמפ.

אכן התנועה סביב אגם לואיז מאד עמוסה, שוטרים מכוונים את התנועה בצמתים. הגענו לקראת השעה ארבע ולהפתעתנו הדרך לאגם מורין לא הייתה חסומה ואפילו שהגענו היו מקומות חנייה בשפע. חניית קרוואנים מסומנת והיו שם עוד שלושה בסך הכל. ניגשים לאגם בהמשך הכביש של החניון והוא נראה יפה, אבל לא ברור על מה יצא שמו למרחקים. ראינו מדריך תיירים שלוקח קבוצה לשביל צדדי והחלטנו להמשיך אחריהם. השביל מטפס על גבעת אבנים גבוהה (משמאל לחנייה) ומשם מתגלה הקסם. אגם מדהים בצבעים כחול עד טורקיז שהעין לא שבעה מלראות. לכן כאשר נמצאים במגרש החנייה עם הפנים לאגם, בצד שמאל בין השירותים לקצה האגם (השפך שלו לנהר, עם הרבה גזעים של עצים במים) יש שביל שפונה שמאלה (בדיוק היכן שמסומנת חניית אוטובוסים על הכביש) השביל כולל מדרגות ועולה לנקודת תצפית מדהימה על האגם שכאמור מתגלה בכל צבעיו הכחולים/טורקיז.

נסענו לקמפ (רק נקודת חשמל בלי מים וביוב – אין שם חיבורים מלאים). בכניסה, מקבלים הוראות מה אסור ולהשאיר בחוץ מחשש חיות ודובים ומתמקמים ללילה. היות ולמחרת התכנון היה לנסוע לאגם לואיז ובכל המקומות, כולל בתחנת המידע לתיירים ובעמדת הכניסה בקמפ כולם מזהירים וחוזרים שאין חנייה באגם לואיז וחייבים להגיע ממש מוקדם, החלטנו לצאת עם שחר ולאכול ארוחת בוקר בקראוון בחנייה של אגם לואיז. לצורך כך, החלטנו לרוקן את המים האפורים (כיורים ומקלחת ואת המים השחורים – ביוב) ולמלא מים לפני שהולכים לישון ואחרי הכלים של ארוחת העברה והמקלחות, כדי שנצא למחרת עם מיכלים מלאים ומרוקנים בהתאם. כאן הייתה הנקודה של בלבול בין נקודות חיבור המים ורק לאחר ששבנו לנקודת החנייה ושיחזור ההסברים הבנו את הטעות.

באותה תקופה, מסתבר, שהיו מאות (!) שריפות (כ – 600 שריפות) ב״בריטיש קולומביה״ חבל הארץ שנמצא מערבית ל״אלברטה״. המסלול של הרי הרוקיס בין באנף לג׳ספר נמצא סמוך ל״גבול״ בין שני החבלים. הרוח מכיוון מערב גרמה לכך שהשמיים היו מכוסים ימים רבים (חוץ מהאחרון) בעשן מהשריפות והשמיים היו מכוסים במעין ערפל שהיה למעשה עשן (לעיתים עם ריח חלש ולעיתים בלי ריח בכלל). מזג אויר זה גרם לראות נמוכה והשפיע גם על המראות של האגמים, השתקפות ההרים במים והנוף בכלל.

יום רביעי 15/8

כאמור, קמנו בבוקר מוקדם, בחמש וחצי, חושך מצריים מסביב, ניתקנו את החיבורים, הכנסו את הכביסה, עברנו בנקודת המים, הפעם לפתח הנכון, (בהזדמנות זו כבר רוקנו שוב את המיכלים מהלילה ליתר ביטחון) ונסענו לאגם לואיז. למותר לציין שלא היינו הראשונים בחנייה והיו עוד בעלי קראוונים ומכוניות שהגיעו מוקדם (למרות האזהרות החניון התמלאה רק בסביבות השעה 08:30). אחרי ארוחת בוקר, מנוחה והתארגנות התקרבנו לאגם, אבל היו ערפילים כך שהצבע המדובר והצפוי לא כל כך בא לידי ביטוי עדיין. טיפסנו בשביל לאגם ״אגנס״ ובית התה שלידו. מסלול ארוך, לא קל באורך של למעלה משלושה ק״מ במגמת עלייה רצינית (מגובה של 1,740 – אגם לואיז ועד לגובה של 2,134) הדרך שוקקת מטיילים רבים מכל העמים והארצות ובשעה כזו היו כבר כאלו שירדו שכנראה יצאו לטיפוס מאד מוקדם בבוקר. לאחר כשעתיים הגענו למעלה. כמו בתיאורים בית התה עמוס לעייפה ותור ארוך אליו. בדרך עוברים ב״אגם מראה״. למי שמעוניין לטפס בשביל לצורך ההליכה ועצם הטיפוס – אזי כדאי לטעמי. למי שמטרתו לראות עוד שני אגמים – המאמץ לא כדאי לנוכח אגם לואיז ואגם מורין. חזרנו לקראון בסביבות שלוש אחר הצהריים והיות ו״בית המלון״ איתנו – אכלנו, מקלחת, קפה וחזרנו לכיוון הקמפ באגם לואיז וביקרנו ב״כפר לואיז״ – שהוא סוג של מרכז מסחרי עם חנויות, מסעדה, קפה ומרכז מידע לתיירים שיש שם וואי פי פתוח, שמתנתק מדי פעם, אבל מאפשר גלישה עם הרבה סבלנות. (ההגעה מוקדם בדיעבד כן הייתה נכונה, היות וביום ראשון ״הבא״ שחזרנו מג׳ספר ולנו שוב בקמפגראונד של אגם לואיז, רצינו להגיע שוב לאגם היות והעשן קצת התפזר – לא היו שם מקומות חנייה יותר כבר בשעה עשר).

יום חמישי 16/8/18

יום זה הוקדש למקומות סביב אגם לואיז כאשר הלינה הייתה שוב בקמפגרואנד של האגם (לילה שלישי שם). הכוונה הייתה לנסוע לתצפית על ״ספירלת הרכבת״. לפני הנסיעה חיפשתי את לוח הזמנים של הרכבת על מנת שנוכל לתזמן הגעה למקום ולראות רכבת נוסעת בפועל ב״ספירלה״ כולל התכתבות עם שירות הרכבות והלו״ז שקיבלתי לא התאים מבחינת הימים ו/או השעות לתוכנית שלנו. למרבית ההפתעה, כאשר הגענו לשם (לתצפית (Viewpoint Spiral Tunnel באופן מקרי כעשר דקות לאחר מכן, עברה רכבת משא ארוכה (רכבות המשא באזור ארוכות מאד) וראינו כיצד הקטר עם הקרונות נכנסים למנהרה, יוצאים ממנה לאחר הספירלה בבטן ההר, בעוד הזנב עדיין לא הגיע לכניסה וכך במצב של שליש רכבת לפני המנהרה, שליש בתוכה ושליש כבר יצא ממנה, כך בשטח הובן יותר טוב המבנה ורעיון התכנון שלה.

משם המשכנו ל״גשר הטבעי״ (Natural Bridge )- תופעת טבע ״לא גדולת מימדים״, אבל מדהימה מרשימה ביותר ומראה את עוצמתו של הטבע וכוח המים. אחריו -לאגם אמרלד, הצבוע בצבעים שהעשן וחוסר הראות לא הפריעו לחוויה. רצינו לבקר במפלי ״wapta falls״ לפי המלצה באתר כאן, אבל בשלב מסויים הג'י.פי.אס, הוריד אותנו לשביל עפר באורך של כ 14 ק״מ, היינו בו בודדים בק״מ הראשונים והחלטנו לוותר לאור הדרך המשובשת וחזרנו לקמפ.

יום שישי 17/8/18

יום זה יועד לנסיעה לג׳ספר כולל מעבר באתרים שבדרך. הדרך כללה עצירה בתצפיות על האגמים מהדרך עצמה (אגם Hector ואגם Bow), ביקור ותצפית על אגם ״פיטו״, תצפית על קרחון ״קולומביה״ (למרכז המבקרים נכנסו בדרך חזרה). הביקור באתרים תוכנן בצורה ״אוורירית״, כדי לאפשר זמן יציאה ועזיבת החניון ללא לחץ, הנסיעה לג׳ספר אורכה קצת יותר מ 200 ק״מ, כך שכולל הביקורים, עצירות, תצפיות - יש לאפשר חצי יום ב״נדיבות״ לקטע זה. היות והגענו בשעות אחר הצהריים, נסענו לעיירה עצמה – מקום בעל אווירה שמזמין להסתובב בו. לא פחות יפה מבאנף ופחות המוני. במרכז התיירות המליצו לנו ללכת לספרי הציבורית הנמצאת בסמוך Jasper Municipal Library (כתובת: 500 Robson Dr, Jasper לבדוק שעות פתיחה באינטרנט) ושם ניתן להתחבר לרשת אלחוטית (מקבלים מהספרנים פתק עם סיסמא) תוך כדי ישיבה בספריה עצמה למי שצריך מקום עבודה למחשב האישי כולל גלישה.

את הלילה העברנו בחניון של ג׳ספר ״ Whistlers Campground״ (חיבור מלא). אגב, זה המקום היחידי שעשינו שימוש בתכשיר דוחה יתושים, בשאר לא היה צורך.

יום שבת 18/8/18

יום זה הוקדש לסיור ב״עמק חמשת האגמים״ שבהתאם להמלצה כאן באתר ״עשינו״ את הסיבוב בשביל 9B וחזרה מ- 9A לפי סדר האגמים מהראשון לחמישי. מסלול מקסים, לא קשה כולו בתוך יער. ממליץ ללכת עם בגדים ארוכים או ״אלתוש״ יעשה את העבודה. המסלול של ההליכה יפה לפחות כמו האגמים שכבר ראינו כמוהם בדרך ובימים הקודמים ולכן השילוב מומלץ.

בסוף היום חזרנו לג'ספר ובערב חזרה לקיימפ.

יום ראשון 19/8/18

היות ובמרכז המבקרים נאמר לנו שהדרך לקרחון המלאך והר אידית סגורה ואין אפשרות להגיע לשם (שזו הייתה התוכנית המקורית יום זה בדרך חזרה דרומה), ביקרנו בבוקר באגם ״הפירמידה״, קפה בג׳ספר ברחוב הראשי בשמש (היה יום קר -בבוקר מעלה אחת בלבד) ונסיעה חזרה לקמפ בלייק לואיז. בדרך עצרנו במרכז המבקרים של קרחון קולומביה, ובקומה התחתונה ישנו סרטון אודות הקרחון ותערוכה עם עזרים הממחישה את תופעת הטבע של הקרחון – עבר ועתיד. מומלץ לבקר שם, נותן מושג על האזור ועל כיפת הקרח הענקית המקור למים באזור.

יום שני 20/8/18

קמנו בבוקר בחניון לואיז, והיות ובלילה ירד גשם (פעם ראשונה במהלך הטיול), האוויר התנקה מהעשן והראות חזרה יחד עם השמש. ניסיונו לבקר באגם לואיז ולראות אותו שוב במזג אויר מתאים יותר, אבל החניון היה מלא, כולל החניון החלופי. חזרנו בכביש 1A עד " Castel Junction״, כולל עצירה לתצפית עם קפה (כ 2.5ק"מ לפני הצמת – נקודת תצפית על נהר BOW ומסילת הרכבת הצמודה אליו – שוב עברה רכבת ארוכה . . .). משם המשכנו ל״קניון מרבל״ 18.3 ק"מ לכיוון מערב ( Marble Canyon Trailhead). חניון קטן מימין הכביש ומשם הליכה רגלית נעימה ולא ארוכה. המקום פחות ״נחשב״ מקניון ג׳ונסטון (כך גם נאמר לנו במרכז המבקרים, גם מגרש החניה הקטן וגם כמות המבקרים), אבל לדעתנו הוא מציג תופעת טבע מדהימה, המוסברת בשלטים לאורך המסלול (חצי שעה בסך הכל כולל זמן צילומים). קניון צר עמוק בתוך הסלע. השביל מטפס עד תחילתו במערכת של גשרים החוצה אותו הלוך ושוב. לטעמנו, מומלץ ביותר לא פחות מקניון ג׳ינסטון (אותו ראינו רק עד המפל הראשון – התחתון). סיימנו את היום בבאנף, עמוסת התיירים, חנויות ומסעדות ברחוב הראשי. לנו בחניון ״ Tunnel Mountain Trailer Court ״ בבאנף חניון ענק עם מקום למאות אורחים שהיה כמובן מלא למי שלא הזמין מקום מראש. החניון הזה יותר "טכני" ופחות "חוויתי" מהשאר. החניון הכי נעים היה להערכתי בג'ספר, שם החניה ממש בתוך יער, פחות תחושה של מקום ממוסחר.

למחרת בבוקר, היות וצריך להחזיר את הקראוון עד השעה עשר והדרך בערך שעתיים, קמנו מוקדם, ארגנו את הקראוון בהתאם להוראות ויצאנו לנסיעה אחרונה חזרה לקלגרי. החזרנו את הקראוון בזמן והתחלנו את הטיסות חזרה הביתה.