30.9 – יום שישי
אחרי שהגדולה ואני בילינו חמישה ימים נפלאים בניו יורק, נפגשנו עם ג' והבנות בשדה התעופה ניוארק לקראת השעה שבע בבוקר. הם הגיעו בטיסת יונייטד מהארץ, ואנחנו בשאטל מהמלון שליד שדה התעופה ניוארק. חיבוקים, נשיקות, ובשמונה וחצי אנחנו ממריאים לדנוור. בחסות הבדלי השעות, אנחנו נוחתים בדנוור בסביבות השעה עשר (בבוקר).
1.10 – יום שבת
התעוררנו לבוקר מקסים. ארוחת בוקר אמריקאית במלון. אריזה, ויציאה לתחנת הקרוואנים. הכול הלך מהר וחלק. אחרי כל כך הרבה פעמים בקרוואן, ועדיין מתרגשים כמו בפעם הראשונה. ג' החזיר את הרכב ממש מעבר לכביש (ממש נוח!). פרקנו את המזוודות, סידרנו פחות או יותר את הציוד במקום, ויצאנו לדרך. תחנה ראשונה - עצירה מסורתית בוולמארט. הפעם לקחנו קרוואן כולל כל הציוד, כך שבוולמארט עשינו רק השלמת ציוד, ובעיקר קנינו מצרכי מזון. לא שכחנו להצטייד בתפוחים, דבש ורימונים שהיו כל-כך יפים – ממש מושלמים! הקניות בסופר עשו אותנו רעבים, אז החלטנו לנסות את הרשת המדוברת, שעדיין לא התנסנו בה – Sweet Tomato – ממש לא אהבנו, והחלטנו שזו הפעם הראשונה והאחרונה!
עלינו על הכביש המהיר 25, ואחרי נסיעה של כ- 100 ק"מ הגענו ל- Red Rock Canyon Open Space, שנמצא מערבית לקולורדו ספרינגס. במקום יש מגוון מסלולי הליכה. התוכנית המקורית היתה לעשות מסלול ארוך, אבל לג' כאבה הברך אז עשינו מסלול מקוצר. גם המסלול המקוצר היה מקסים ובהחלט ממצה.
לינה - Garden of the Gods RV Resort
2.10 – יום ראשון (ערב ראש השנה)
אמנם התעוררנו לבוקר מקסים, אבל מצב הברך של ג' ממש-ממש לא טוב! עשינו אחד ועוד אחד: ללא טיפול המצב של הברך לא ישתפר, ובמצב כזה הוא לא יוכל לעשות מסלולים רגליים (ועל זה בנוי רוב הטיול), ואם לטפל בברך אז רצוי מאוד לעשות את זה לפני שמתרחקים מקולורדו ספרינגס – עיר מודרנית, קרובה מאוד לאתרי הסקי הפופולאריים של ארה"ב, ומן-הסתם יש סיכוי טוב שהרופאים שלה מומחים גדולים לברכיים. אז חישבנו מסלול (תוכניות) מחדש. נכנסתי למשרד הקבלה של הקמפ, ביקשתי להישאר בסייט שלנו לילה נוסף, והתעניינתי בקשר לבית חולים מומלץ. בעלת הקמפ יצאה מגדרה כדי לעזור לנו, והפנתה אותנו לחדר המיון של בי"ח Penrose. סידרנו את העניינים בטלפון עם המוקד של פספורט כארד, שהיו מאוד יעילים ואדיבים, ויצאנו לדרך. יום ראשון בבוקר, והכבישים ריקים. נסיעה קצרה, והגענו לבית חולים מקסים. הייתה לנו חוויה מדהימה ומעוררת קינאה, מכל הבחינות – הצוות, הטיפול, היחס, האין-תור, הארגון, המבנה, העיצוב, השלווה, הרוגע, הניקיון, ואפילו החנייה! כל הסיפור לקח כשעה. יצאנו משם מרוצים והמומים מעוצמת החוויה.
לקראת השעה 12 הגענו לסוכנות השכרת הרכב Enterprise לא רחוק מהקמפ שלנו. הזמנו מראש רכב ליום אחד, שעלה הפעם (כולל ביטוחים) 93 דולר. מצאנו חניה נהדרת לקרוואן שלנו ליד סוכנות ההשכרה, ונסענו עם הרכב לאכול ב- Texas Roadhouse – היה טעים! שבעים ומרוצים אנחנו בדרכנו ל- Pikes Peak. התוכנית המקורית הייתה לעלות לפסגה הזו מחר בבוקר, אבל החלטנו שלאור השינוי בתוכנית המקורית, יהיה טוב יותר כך. בחרנו לעלות לפסגה עם רכב שכור ליום אחד, אחרי התייעצות בפורום של קולורדו ספרינגס בטריפאדווזר. לעלות עם קרוואן זה בלתי אפשרי, והרעיון לשכור רכב קסם לנו יותר מכל האפשרויות האחרות. הנסיעה איטית וקסומה עם התחלה של שלכת. בשלב מסוים אנחנו כבר כל כך גבוהים, שאין צמחייה. מומלץ לעלות להר ביום בהיר כדי לראות נוף פנורמי של 360 מעלות, אבל אומרים שגם ביום מעונן זו יכולה להיות חוויה, כי הפסגה נמצאת מעל העננים. טוב... אז כשאנחנו הגענו לפסגה (בגובה 4,300 מטר), היו כבר הרבה עננים, אבל הם היו גבוהים מאיתנו, כך שעדיין היה אפשר לראות נוף פנורמי.
3.10 – יום שני (ראש השנה)
יום יפה - השמש מחייכת אלינו. אנחנו מתארגנים, נפרדים מהקמפ הנחמד, ויוצאים לדרך. 10 דקות נסיעה בדרך יפהפייה, ואנחנו בגן האלים (Garden of the Gods). נכנסנו למרכז המבקרים. מאוד יפה פה. מתוך התחשבות בג', החלטנו לעשות את המסלול הקל והסלול. אז החננו בחניה מס' 2, ועשינו את המסלול המעגלי שנקרא" Perkins Central Garden Trail. המסלול עובר בעצם בין תצורות הסלע המרכזיות של ה"גן". המקום מרשים ביותר – מאוד אהבנו.
לינה – Flats Piñon Campground
4.10 – יום שלישי (ראש השנה)
התעוררנו בקמפ בטבע כמו שאנחנו אוהבים. השמש זורחת אבל מאוד מאוד מאוד קר!!!! התארגנו ונסענו למרכז המבקרים. מרכז המבקרים היה מאוד יפה, אבל להפתעתנו הריינג'ר היה מאוד לא נחמד, וחסר סבלנות בצורה קיצונית. לקחנו מפה ונסענו לתחילת המסלול. התלבשנו ממש טוב, אבל בכל זאת היה מאוד קר. נשבה רוח חזקה ומקפיאה, שממש חדרה לנו לעצמות. הכאבים בברך של ג' חזרו, והיה לו מאוד קשה ללכת. צעדנו עד לדיונה וחזרנו בלי לעלות עליה. כחובבי דיונות, הדיונה הזו ממש אכזבה אותנו. היא מאוד מרשימה בגודלה, אבל לא ממש "מזמינה" לכייף. אז התחלנו בנסיעה דרומה על כביש 150 הישר והאין-סופי. הדרך די משעממת. עברנו מקולורדו לניו-מקסיקו. מספר הכביש משתנה ל- 522. קצת לפני טאוס עצרנו לאכול משהו קטן בקרוואן. המשכנו ל- Taos. מצאנו חניה, ועשינו סיבוב קצר. העיר ממש נחמדה. המון גלריות אומנות, ואדריכלות ספרדית שתלווה אותנו בהמשך הטיול. המשכנו בנסיעה דרומה. הנוף השתנה, ונעשה יותר מעניין ויפה. הכביש יורד מטאוס, בירידה ארוכה ובלתי נגמרת. עלינו שוב על הכביש המהיר 25, ושוב הדרך משעממת. הגענו לפאתיה הצפוניים של אלבוקרקי, ישר למתחם של פסטיבל הכדורים הפורחים (Albuquerque International Balloon Fiesta) – כאן הזמנו מקום לשלושת הלילות הבאים. המתחם מלא בקרוואנים ודי צפוף. כמובן שאין חיבורים, ואין מקלחות. המקום לקרוואן במתחם (הכי קרוב שאפשר!) הוזמן לפני יותר משנה - הרבה לפני שהייתה לנו תוכנית סגורה, והרבה לפני שהזמנו טיסות ו/או קרוואן. 270 $ לשלושה לילות כולל כניסה לכל אירועי הפסטיבל במהלך שלושת הימים האלה. דרך אגב, הפסטיבל נמשך שמונה ימים, ומתקיים כל שנה, בשבוע הראשון של אוקטובר. בכניסה למתחם קיבלנו תוכניה הכוללת את כל האירועים המתקיימים באלבוקרקי במהלך ימי הפסטיבל. נ' (בת ה- 17) מיד קלטה שממש היום מתקיים קונצרט של להקת Mumford & Sons. אמנם לא ממש שמעתי עליהם, אבל מסתבר שאני מכירה כמה שירים שלהם, והם שרים די יפה. אחד השירים המוכרים (והיפים) שלהם הוא I Will Wait. אז נכנענו ללחץ הלא מתון של נ', ולמרות שאין לנו כרטיסים, והשעה כבר די מאוחרת, החלטנו לצאת עם הקרוואן מהמתחם, ולנסוע לראות הופעה ב- Isleta Amphitheater, שנמצא בקצה הדרומי של אלבוקרקי. ככול שמתקרבים יש פקקים, ואנחנו מבינים שמדובר בהופעה בסדר גודל של לפחות פארק הירקון שלנו. תוך כדי הפקק שהתנהל למופת, היינו רחוקים שבריר שנייה מלהיות מעורבים בתאונת שרשרת. מקצועיות הנהג (החברמן שלנו), הפכה את האירוע המבהיל מתאונה ל"כמעט תאונה". הגענו למגרש החנייה הענק של האמפיתיאטרון. גם כאן הכול מתנהל בסדר מופתי. החננו את הקרוואן הגדול שלנו, וזרמנו עם זרם האנשים לכיוון הכניסה. בקופות לא היה תור (כולם הגיעו עם כרטיסים שנקנו מראש), ומצאנו כרטיסים ממש-ממש קרוב לבמה ובישיבה. עלה לנו כ- 300 $ לחמישה כרטיסים. ההופעה הייתה מחשמלת. הייתה אווירה מאוד-מאוד מיוחדת גם לפני ההופעה, וגם במהלכה. נהננו מאוד-מאוד-מאוד, אפילו מהשירים שלא הכרנו (כמובן, שנ' הכירה את כולם...), ולמרות שהיה ממש קר. בהחלט היה שווה להיכנע לגחמות של המתבגרת. גם היציאה מההופעה ומהחניון התנהלה בסדר מופתי, ומעורר קינאה. הגענו בחזרה לחנית הקרוואנים לקראת חצות, ומיד הלכנו לישון. מחר קמים מוקדם!
5.10 – יום רביעי
למרות שאתמול הלכנו לישון מאוחר התעוררנו היום בחמש. למען האמת, ג' ור' (בת ה- 13) בחרו להמשיך לישון, ושלחו אותי עם נ' וט' ככוח חלוץ לבדוק מה קורה. בחוץ היה עדיין חושך, וקררררר. כל בוקר יש חוסר וודאות בקשר לעוצמת הרוח: האם הפרחת הבלונים תתאפשר או לא...למזלנו היה מזג אויר מושלם והבלונים יצאו לדרך. הכדורים הראשונים ממריאים עדיין בחושך, והדלקת הלהבות היא מחזה מרהיב ביופיו.
מכיוון שיש לנו שלושה לילות במתחם הפסטיבל ללא חיבורים, ומכיוון שגם לילה קודם ישנו בקמפ "פרימיטיבי", ומכיוון שגם הקמפ הבא אמור להיות די עלוב – זה יוצא חמישה לילות ברצף ב"תנאי שטח", והכביסה כבר צועקת הצילו. לכן, בהחלטה ספונטנית, התקשרנו ל- KOA שנמצא מעט צפונית למתחם הפסטיבל. למזלנו נשאר סייט אחד פנוי. שמחנו מאוד. לא דואגים - המקום שלנו במתחם הפסטיבל מוזמן ושמור גם ללילה הבא. העברנו ערב רגוע עם פנקייקים וסרט. ו... שתי מכונות כביסה. עדיין מתלהבים ומשחזרים את אירועי הבוקר עם הכדורים הפורחים.
לינה – KOA Bernalillo/Albuquerque North
6.10 – יום חמישי
עוד בוקר מקסים, של שמיים כחולים! תוך כדי התארגנות בקמפ, עפו מעלינו כמה כדורים פורחים, שעשו דרכם ממתחם הפסטיבל. כמה מהם ממש מעל הראש. כל כך יפה ומלהיב!
יצאנו לכיוון Kasha-Katuwe Tent Rocks NM. הכניסה לפארק עם כרטיס המנוי השנתי לפארקים הלאומיים. החננו בחניה המיועדת לקרוואנים, הצטיידנו במים, ויצאנו לדרך. התחלנו במסלול המעגלי Cave Loop Trail, שמוביל למערה, ובשלב מסוים מתחבר למסלול המשמעותי יותר של הפארק – Slot Canyon Trail. ג' היה אופטימי לגבי הברך, והחליט להצטרף אלינו. בשלב מסוים התחילה עליה, לא קשה במיוחד, אבל מספיק קשה כדי שג' יחזור לקרוואן – כמה חבל! הגענו למערה, שלא הייתה מרשימה במיוחד.
יצאנו מהפארק, ועלינו על כביש 14 הנופי, המחבר בין סנטה פה לאלבוקרקי. עצרנו בעיירה Madrid. עיירת אומנים חביבה מאוד. אכלנו שם ארוחת צהריים במסעדת The Hollar, והיה ממש טעים – מומלץ!
המשכנו דרומה על כביש 14, לקראת סופו נכנסנו ל- Tinkertown Museum . הגענו פחות משעה לפני הסגירה, אבל זה בהחלט הספיק לנו. המוזיאון משוגע לגמרי, והוא בעצם תוצר תחביב של אספן כפייתי, שפתח את אוסף החפצים שלו למבקרים. התרשמנו מאוד מהספינה הרעועה שניצבת בחצר, איתה הוא (כמעט) הקיף את העולם, ואפילו ביקר איתה בישראל.
חזרנו למתחם הכדורים הפורחים, שם יש לנו עדיין לילה מוזמן. הגענו ממש לפני תחילת מופע הזיקוקים. המופע הזה לא מתקיים בכל ערב של הפסטיבל. אבל, היום כן, ולכן יש תכונה רבה באזור, רבים באים לצפות בזה. יצאנו מהקרוואן, הליכה של כמה מטרים, ואנחנו במדשאה הגדולה של הפסטיבל. איזה כיף "לגור" כל כך קרוב. המתנה קצרה, והמופע מתחיל. באמריקה כמו באמריקה, זיקוקים הם זיקוקים ובגדול. היה מופע מרהיב ביופיו, בעוצמתו ובאורכו.
7.10 – יום שישי
לפננו עוד בוקר מקסים של כדורים פורחים. מכיוון שלפני יומיים חווינו את חווית הפרחת הבלונים לפני הזריחה, יכולנו הבוקר לקחת את הזמן, ולהגיע למדשאת ההמראה/נחיתה בשעה "נורמאלית". תוך כדי ההתארגנות, והכנת הקפה של הבוקר, ראינו מחלונות הקרוואן, ממש מעלינו מלא כדורים פורחים צבעוניים ויפיפיים בשלל צורות. מחזה מרהיב ביופיו, מלהיב ומרגש.
הגענו ל- Carlsbad Caverns NP ממש ברגע האחרון, לפני תחילת "מופע" העטלפים. חודש אוקטובר הוא החודש האחרון בשנה, שעדיין יש הזדמנות לחזות בכמות עצומה של עטלפים (יש אומרים מאות אלפים), היוצאים בבת אחת, מפתח המערה, עם רדת החשיכה. אז הגענו ממש בזמן... גם אוקטובר, וגם לקראת השעה חמש. התיישבנו עם עוד רבים באמפי, שנמצא ממש בפתח המערה. בזמן ההמתנה המותחת ליציאת העטלפים, מסביר ריינג'ר נחמד על התופעה ועל העטלפים. אסור בשום פנים ואופן לצלם. מאוד(!) מקפידים על זה – יש ריינג'ר אחר, שעומד על המשמר, וברגע שהוא רואה שמישהו מוציא אמצעי צילום (בד"כ טלפון סלולרי), הוא ניגש אליו, ומוציא אותו אחר כבוד מהמתחם. היינו עדים לשני מקרים כאלה. בכל אופן, ההרצאה הייתה מעניינת ביותר, והתבססה בעיקרה על שאלות מאוד חכמות של הקהל (בעיקר של ילדים חמודים). למשל למדנו, שאחיזת העטלף בזמן שהוא תלוי איפשהו, היא בעצם המצב הרפוי של שרירי כפות הידיים, ולכן הוא לא מתעייף אף פעם, ואפילו אם הוא מת בזמן שהוא תלוי, הוא לא נופל. למרות שהצלחנו להגיע בזמן, לא שיחק לנו המזל באותו יום. העטלפים יצאו מאוחר מידי מהמערה, ולכן היה חשוך מדי כדי לראות אותם. הצלחנו לראות (וקצת להרגיש) תנועה של עטלפים, אבל זה לא היה ה"וואו" שציפינו לו. טוב, לפחות ההסברים היו מעניינים. נסענו לקמפ המוזנח, ממש בתחילת כביש הגישה לפארק.
לינה - White's City RV Park and campground
8.10 – יום שבת
התעוררנו לבוקר אפור, אבל, לא גשום ולא מאוד קר. בכל זאת, התלבשנו היטב – אנחנו בדרכנו לביקור במערה, והטמפרטורה שם היא כ 13 מעלות. נסענו למרכז המבקרים, הסיורים המודרכים שאולי היינו לוקחים היו כולם מלאים. לא נורא – במילא יש לנו "מקרה ברך". אז לקחנו מפה, ותכננו את סיורנו במערה. ירדנו במעלית למעמקי המערה, ועשינו את המסלול שנקרא Big Room. מסלול לא קשה, ויפה מאוד. המערה כל כך גדולה בכל מימד, שממש קשה לתאר במילים. מאוד נהננו, ואפילו לא היה כל כך קר. בהחלט אחת המערות המרשימות שראינו. מומלץ! עלינו חזרה במעלית, הסתובבנו עוד קצת במרכז המבקרים, ויצאנו מהפארק.
חזרנו על כביש 285, המוביל צפונה. עצרנו ב- Artesia, שם אכלנו ארוחת צהריים במסעדה איטלקית, נחמדה (לא יותר!). עשינו סיבוב קטן בעיירה השקטה הזו, שעברנו דרכה אתמול, אבל לא היה לנו זמן להתעכב - דווקא נחמדה... המשכנו מערבה על כביש 82. המחצית הראשונה של הדרך הייתה משעממת למדי. אבל, אחרי שעוברים את הפניה דרומה לכביש 24, הנוף משתנה: הוא הופך להררי, משמאלנו זורם הנהר, ואנחנו מזהים אתרי סקי פה ושם. החצי השני עבר בהרים בתוך אתר סקי. דרך מאוד יפה. לקראת החיבור עם כביש 54 יש ירידה תלולה, שנשקף ממנה נוף מדהים של העמק. הגענו לקמפ נחמד, שקט ונקי.
לינה - White Sands KOA
9.10 – יום ראשון
בלילה ירד גשם קל, אבל התעוררנו לבוקר בהיר, נעים ורענן. אכלנו ארוחת בוקר ב"מרפסת" הקרוואן. מילאנו גז ויצאנו לדרך. נסענו מעט צפונה לחוות הפיסטוקים McGinn's Pistachio Tree Ranch, אבל היום אין סיורים. הסתפקנו בסרטון קצר. עשינו סיבוב קצר בחנות והצצנו במטע הפיסטוק הסמוך. רכשנו כמות נכבדה של פיסטוקים. נסענו דרומה לפארק הלאומי החולות הלבנים – White Sands NM. מזג האוויר היה מושלם לביקור בפארק, והדיונות היו מדהימות. לבנות-לבנות וממש לא טובעניות. מקום מיוחד במינו, ומומלץ בכל פה!
לינה - City of Rock SP
10.10 – יום שני (Columbus Day)
בוקר! איזו הפתעה!!! התעוררנו במקום קסום. מסביבנו ששששששקט, טבע, ונוף מדהים של סלעים ענקיים! מחלון הקרוואן, ממש על ידנו, ראינו שני שועלים חמודים, נהנים משמש הבוקר. לא היה מי או מה שיטריד את שלוותם, אז הם פשוט טיילו להם בנחת, ממש על ידנו. אנחנו מצידנו שמרנו על שקט מוחלט, כדי להרוויח עוד קצת זמן במחיצתם. כשהם פרשו לענייניהם, יצאנו לחקור את השטח. טיילנו בין הסלעים הענקיים. בהחלט יש הרגשה של הליכה בסמטאות צרות של עיר – עיר הסלעים. כל פעם גילינו נקודת חמד/מסתור חדשה. היה קשה להפסיק לצלם.
אנחנו בדרכנו ליעד הבא שלנו – טוסון, אריזונה.
החלטנו להאריך מעט את הדרך, ולכן, במקום לחזור לכביש 180, פנינו מזרחה וצפונה לכביש 61, אח"כ פנינו מערבה על כביש 152 לכיוון סילוור סיטי. שמחנו על ההחלטה – הדרך הייתה יפה ומעניינת. ליד סילוור סיטי יש תצפית מרשימה על המכרה הפתוח והענק. אכלנו ארוחת צהריים בקרוואן. המשכנו דרומה על כביש 90 עד שהתחברנו עם הכביש המהיר 10 מערבה לכיוון טוסון. אחרי העיירה Steins עברנו לאריזונה והרווחנו שעה.
לינה - KOA Lazydays Tucson
11.10 – יום שלישי (ערב יום כיפור)
בוקר. שמש. חם. יבש. אנחנו ממש מרגישים כמו בבית. התחלנו עם כביסות. ארוחת בוקר ב"מרפסת" של הקרוואן. מתארגנים ויוצאים לדרך, לכיוון Saguaro NP – אל החלק שממערב לטוסון. הדרך יפהפייה, והקקטוסים מרשימים בגודלם. נכנסנו למרכז המבקרים. שם קיבלנו מהריינג'ר הנחמד הסברים מאוד מעניינים על הקקטוס הענק, על הסביבה ועל הנחשים שבסביבה. בעיקר למדנו, שהאזור הזה מאוד דומה לערבה שלנו (הבית שלנו), רק בלי הקקטוסים הענקיים, שנקראים בעצם סווארו (כמן סוברו), למרות שכותבים באנגלית Saguaro. עוד במרכז המבקרים ראינו סרט נחמד. בסוף הסרט, המסך עולה וחושף נוף קסום של המוני סווארואים.
12.10 – יום רביעי (יום כיפור)
עוד יום שמשי וחם. מתארגנים בעצלתיים. ארוחת בוקר ב״מרפסת״, ואנחנו נפרדים מהקמפ הנוח שלנו. נוסעים למוזיאון התעופה והחלל - Pima Air & Space Museum. היום יש לנו נסיעה ארוכה צפונה, אבל שני הטייסים במשפחה לא רצו לוותר על המוזיאון, אז החלטנו להקציב לו זמן עד השעה 11:00. המוזיאון היה מאוד מעניין ועלה על הציפיות שלנו, מה שגרם לנו לחרוג מהקצבת הזמן, ולצאת ממנו רק ב- 12:00, אחרי שקיצצנו לא מעט בכאב לב.
לינה - Fool Hollow Lake RA
13.10 – יום חמישי
התעוררנו בקמפ קסום ושקט. הסייט שלנו ממש על שפת האגם. הצטערנו שלא הגענו אליו אתמול בשעה מוקדמת יותר. בדיעבד, היה כדאי לוותר על הביוספירה (שדי אכזבה), לטובת הנאה מהדרך הנופית שנסענו בה אתמול בחושך, ולטובת הנאה מהקמפ המקסים שישנו בו, וכבר צריכים לעזוב.
לינה - Cottonwood Campground
14.10 – יום שישי
התעוררנו בקמפ השקט, והלא כל כך אטרקטיבי של Canyon de Chelly NM. התארגנו, ויצאנו לכביש הדרומי בלי לעבור במרכז המבקרים. הכביש הדרומי הוא כביש ללא מוצא, המצריך נסיעה הלוך ושוב, 25 ק"מ לכל כיוון. יש בו שבע נקודות תצפית, והוא מומלץ לביקור בשעות אחה"צ. מהכביש הדרומי ניתן לצאת למסלול ההליכה היחיד בפארק שאפשרי ללא הדרכה – White House Ruin Trail (יש אפשרות לצאת לסיורים מודרכים). אז נסענו על הכביש הדרומי לכל אורכו, ועצרנו בכל שבע נקודות התצפית. הנוף מרהיב ביופיו, וכל נקודת תצפית מיוחדת במינה. מומלץ לעצור בכולן! נהננו הנאה מרובה, למרות שטיילנו בשעות הבוקר, ולא בשעות אחה"צ כפי שהומלץ. הפתיע אותנו לראות בתחתית הערוץ עצים בשלכת, שהשתלבו כל כך יפה עם הצבעוניות של הקניון. על מסלול ההליכה נאלצנו לוותר בצער רב, בגלל מצב הברך של ג'.
לינה – Alpen Rose RV Park
15.10 – יום שבת
ואכן התעוררנו מוקדם, לעוד בוקר מקסים. היום מתוכנן לנו יום שכולו אומגות (Soaring Tree Top Adventures). לאתר האומגות, שנמצא ב- Tall Timber, ניתן להגיע אך ורק באמצעות הרכבת המפורסמת, וגולת הכותרת של דורנגו - Durango & Silverton Narrow Gauge Railroad. זוהי רכבת קיטור היסטורית, המחברת בין דורנגו לסילברטון. תוואי הנסיעה שלה עובר על צלע ההר, בנוף מרשים, ולא ניתן לעשות את הדרך הזו ברכב. כיום הרכבת הזו היא אטרקציה תיירותית המפרנסת בכבוד את שתי העיירות – דורנגו וסילברטון. אז יצאנו מהקמפ ב- 7:20. הגענו לתחנת הרכבת ב- 7:30. התחננו בחניה הגדולה שצמודה לתחנה. הרכבת יצאה רק ב- 8:45, כך שהיה לנו מספיק זמן להתארגן ליום הארוך מחוץ לקרוואן, ולהנות משוקו חם בתחנת הרכבת העתיקה והיפה, שלקחה אותנו 100 שנים אחורה בזמן. כדי להגיע לאתר האומגות, נוסעים בקרון פרטי המיועד אך ורק לבאי האומגות. זה היה היום הלפני אחרון של העונה, לכן היו איתנו בקרון רק עוד שני זוגות. נסענו כשעתיים בדרך מקסימה. אנחנו על צלע ההר, ונהר ה- Animas זורם פעם מימין ופעם משמאל. מכיוון שהקרון הפרטי שלנו היה ממש ריק, יכולנו לקפוץ מחלון לחלון, ולהתלהב מהנוף משני הצדדים.
16.10 – יום ראשון (ערב סוכות)
בבוקר לקחנו את הזמן.... ארוחת בוקר, שתי מכונות כביסה, וטיול רגלי באזור הקמפ…
במסגרת הטיול הרגלי, ראינו את הרכבת שנסענו בה אתמול, עוברת ממש על ידנו, בדרכה לסילברטון, ומעלנו פרחו כמה כדורים פורחים, שכנראה המשיכו במסעם מאלבוקרקי. היה כיף ומלהיב.
לינה – Montrose/Black Canyon NP KOA
17.10 – יום שני (סוכות)
כל הלילה נשבה רוח ממש-ממש חזקה. כשישנים בקרוואן, יש למשבי הרוח אפקט חזק. בבוקר זרחה השמש, אבל היה קר. החלטנו לאכול את ארוחת הבוקר בחוץ, למרות הקור ולמרות הרוח, שנחלשה מעט. נסענו ל- Black Canyon of the Gunnison NP. לגדה הצפונית אפשר להגיע בדרך ארוכה ולא סלולה, המתפצלת אי-שם מכביש 92. מכיוון שזה לא היה רלוונטי עבורנו, נאלצנו "להסתפק" בגדה הדרומית. אחרי עמדת הכניסה הדרומית לפארק, הכביש מתפצל למערב ומזרח. שני הכבישים הם ללא מוצא, כלומר יש לעשות אותם הלוך-ושוב. הכביש המזרחי (אותו לא עשינו), מגיע בסופו של דבר לנהר הגניסון, ולכן יש בו ירידה חדה מאוד (16 אחוז). הוא סגור בחורף לכל כלי הרכב, ובקיץ לקרוואנים שאורכם יותר מ- 22 פיט. מי שמבקר בפארק עם רכב פרטי, ואוהב כבישים כאלה, כנראה שכדאי לו לתת את הזמן גם לכביש המזרחי. אז אנחנו התמקדנו בכביש המערבי. נקודת התצפית הראשונה הייתה Tomichi Point.
לינה – Sweetwater River Ranch
18.10 – יום שלישי
התעוררנו בודדים בקמפ. שוב בוקר שימשי אבל קרררר! נסענו לרויאל ג׳ורג׳ בריג׳. היה די מאכזב, והזכיר לנו מלכודת תיירים קלאסית. המשכנו ל- Peterson Air & Space Museum, שנמצא בבסיס חיל האוויר בקולורדו ספרינגס. את הביקור במוזיאון הזה, צריך לתאם מראש. משום שמדובר בבסיס צבאי, יש ביקורת קפדנית בכניסה, כולל דרכונים וכו'. הסיור הוא בליווי צמוד של מתנדב-פנסיונר של חיל האוויר האמריקאי. האמת היא שקצת התאכזבנו מהתצוגה עצמה (במוזיאון בטוסון נהננו יותר), אבל כל מה שמסביב היה מעניין: הביקור בבסיס חיל אוויר, האינטראקציה עם המלווה הצמוד, וכו'. כשסיימנו את הסיור, הייתה כבר שעת צהריים מאוחרת, והיינו מאוד רעבים. נכנסנו לסניף הקרוב ביותר של California Kitchen Pizza. המשכנו לקמפ ב- Cherry Creek SP – פארק ירוק ומקסים ממש בתוך אזור אורבני. הבלגן מתחיל – מתחילים לארוז – מחר מחזירים את הקרוואן.
לינה - Cherry Creek SP.
19.10 – יום רביעי
נסענו לתחנת הקרוואנים. תהליך החזרת הקרוואן היה מהיר ויעיל. ג' חצה את הכביש לסוכנות השכרת הרכב Enterprise. שם המתין לנו רכב שכור שהוזמן מראש. העמסנו על הרכב את המזוודות שלנו ונסענו ל- Outlets at Castle Rock – יום קניות! כמו תמיד היה זה היום המעייף בטיול, אבל ההספקים היו נאים.
עייפים אך מרוצים הגענו למלון שליד שדה התעופה – SpringHill Suites Denver Airport. מלון חביב ופונקציונאלי. אריזות אחרונות, והולכים לישון.
20.10 – יום חמישי
אכלנו ארוחת בוקר בנחת. נסענו לשדה התעופה. בדרך ראינו שפסגות ההרים הסובבים את דנוור כבר התכסו בשלג. החזרנו את הרכב, ואנחנו על הטיסה לטורונטו. בטורונטו יש לנו קונקשן לא ארוך מידי, ולא קצר מידי – בדיוק כמו שצריך – תענוג! עולים על הדרימליינר של אייר קנדה. וביום שישי בעשר בבוקר נוחתים בארץ.
וכבר חושבים על הטיול הבא....
