הקדמה

הרכב משפחתי – זוג ושתי בנות (15 ו- 11). לצערנו, הגדולה (בת ה- 19) נאלצה להישאר בארץ, וזו הייתה ההתנסות הראשונה שלנו בהרכב חסר. אנחנו משפחה שמתורגלת בטיולים משפחתיים - זהו הטיול המשפחתי העשירי שלנו. שהוא גם השמיני בקרוואן, והחמישי בצפון אמריקה.

תזמון הטיול – מכיוון שהסתדר לנו סוף-שנה ללא בגרויות (שזה לא דבר מובן מאליו!), החלטנו לצאת ב- 19.6.14. שכרנו קרוואן ל- 24 ימים איתו טיילנו באלסקה ובמחוז יוקון. ב- 15.7.14 טסנו להפשיר בקליפורניה, וקינחנו בלאס ווגאס. לארץ חזרנו ב- 21.7.14.

מסלול כללי – כמו כולם התחלנו באנקורג'. משם נסענו לחצי האי קינאי (הומר, סווארד וויטייר). בויטייר לקחנו מעבורת לוולדיז. מוולדיז הצפנו לדוסון סיטי אשר במחוז יוקון קנדה, דרך טוק וצ'יקן. ואז הדרמנו לסקגווי דרך וויטהורס. מסקגווי לקחנו מעבורת לג'ונו ואחרי כמה ימים חזרנו במעבורת להיינס. מהיינס חזרנו לטוק דרך אגם קלואני. הנקודה האחרונה שלנו בטיול הייתה העיירה טלקיטנה, לפני שחזרנו לאנקורג'. אחרי שיקולים רבים ומגוונים, החלטנו לוותר על שלוש נקודות, שנחשבות לנקודות (כמעט) חובה בטיול באלסקה: פארק דנאלי (הפארק המפורסם ביותר באלסקה!), העיירה פיירבנקס וכביש דנאלי פארקווי.

קרוואן – בהמלצתו של אילן, בפעם הראשונה שכרנו קרוואן, ישירות מהחברה האמריקאית - Great Alaskan Holidays. השרות היה יעיל וטוב. קיבלנו קרוואן ממש חדש, כמו שרצינו. קיבלנו את כל ציוד המטבח, וכלי מיטה (כך שהפעם לא הבאנו כלום מהבית, ולא רכשנו כלום בוולמרט). בסופו של הטיול לא היינו צריכים לנקות את הקרוואן או לפנות אותו מזבל (אבל עשינו זאת בכ"ז).

תודות – דבר ראשון תודה לאילן, שסיפור הטיול שלו היה הצעד האחרון בהחלטה, שזה היעד (אילן, החשבון בדרך!). תודה גדולה לעופר מאלסקה, שתרם מידיעותיו ישר מהשטח. תודה לכל מי שפרסם את סיפור טיולו, ועזר לי לבנות מסלול כלבבי – mabat, איריס ואמיר, דוד פרנקל, יוסי וגל וקרני.

נספח כלכלי

והנה סיפורנו מתחיל....

יום חמישי - 19.6.14 

טיסת הלילה הישירה של אל-על ללוס אנג'לס המריאה ב- 1:10, והייתה בסדר גמור. נחתנו כחצי שעה מוקדם מהמתוכנן, ובהגירה היה תור סביר. אספנו את המזוודות, והתחלנו לחפש את הטרמינל של אלסקה איירליינס. לקח לנו קצת זמן להבין שיש מפלס עליון, ולשם אנחנו צריכים להגיע. הטיסה לאנקורג' הייתה ארוכה וקשה. היינו מאוד עייפים (מזל שהספקנו לאכול לפני), ובמטוס היה קור מקפיא, שלא כל-כך התאים למי שהגיע מ- 40 מעלות צלזיוס עם בגדים קצרים, ועליונית דקיקה לרפואה. נ' הייתה מאוד מצוננת – מה שהקשה עליה עוד יותר. הטיסה הוקדמה והתקצרה לכן נחתנו באנקורג' מוקדם מהצפוי, בערך ב- 12:30. שמש וקרררר. אספנו את הרכב השכור, והגענו למלון מאוד נחמד, נקי ונוח – SpringHill Suites Anchorage University Lake. התאוששנו קצת, פרקנו בגדים חמים, ויצאנו לאכול במסעדה המומלצת Moose's Tooth Pub & Pizzeria. מחוץ למסעדה המתינו המון אנשים, בעיקר מקומיים, מה שמעיד על הפופולאריות שלה. היינו מאוד רעבים, ובכל זאת הבנות לא התלהבו. חזרנו למלון הרוסים מעייפות. הלכנו לישון בסביבות השעה 8, מקווים לא להתעורר באמצע הלילה.

יום שישי - 20.6.14 

לא רק שלא התעוררנו באמצע הלילה, אפילו התעוררנו די מאוחר, והגענו לארוחת הבוקר רגע לפני שהיא מסתיימת. ארוחת הבוקר הייתה סבירה-פלוס. נסענו לחנות REI לקנות ציוד. קנינו ארבעה זוגות נעלי הליכה עמידות למים של KEEN – קניה שהתבררה במהלך הטיול כמוצלחת ביותר. נסענו למרכז אנקורג׳. שוטטנו ברחובות הנאים, בין חנויות המזכרות. נכנסנו לאכול במסעדת ג׳ינג׳ר. האוכל היה פלצני מדי, ולא משהו, אבל לידנו ישב זוג מקומי וחביב ביותר, שמייד התחיל איתנו בשיחה – מה שהתברר כ"נוהל" קבוע אצל רוב האלסקאים. הלכנו לראות את הסרט על הזוהר הצפוני, שמוקרן במרכז לאומניות. לא דאגתי להצטייד בעוד מועד בקופונים שהיו לנו, ולכן שילמנו מחיר מלא. הסרט יפה אבל, בשביל מי שהג'ט-לג נותן בו סימנים, הוא ארוך וחופר. יש מוזיקה שקטה (כיאה למראות היפים), ועל המסך סרטונים יפהפיים של הזוהר הצפוני – ממש היפנוזה, אז פשוט ישנו חצי שעה. משם נסענו לבית המלאכה לייצור סכיני ה- ULU. בחור צעיר, נחמד וביישן הראה והסביר לנו על התהליך – היה מאוד נחמד (לא יותר מחצי שעה). בסוף קנינו כמה סכינים (מתנות... מתנות... מתנות...). משם נסענו לוולמרט, קנינו כמה דברים, וחזרנו למלון עייפים. הלכנו לישון בערך ב- 8:30.

יום שבת – 21.6.14

היום התעוררנו בזמן, לבוקר גשום. אכלנו ויצאנו לדרך. הגענו לחברת הקרוואנים והתחלנו את תהליך קבלת הקרוואן. סיימנו בסביבות 12. ג' נסע להחזיר את הרכב השכור בשדה התעופה, ואנחנו נשארנו במגרש החניה של חברת הקרוואנים לארגן את הקרוואן. עד שג' חזר עם ההסעה של חברת הקרוואנים, הכל היה מסודר, ויצאנו לדרך. תחנה ראשונה – וולמרט. בילינו שם כשלוש שעות. יצאנו רעבים מאוד-מאוד, ונכנסנו למסעדה מזדמנת. האוכל לא היה משהו, אבל כשרעבים לא שואלים שאלות. המשכנו בדרכנו לכיוון Quartz Creek Campground, שם נבלה את הלילה. הדרך יפהפייה, ואנחנו עוצרים מידי פעם, כדי להבין טוב יותר כמה יפה פה. הגענו לקמפ החביב בערך בשבע בערב. מכיוון שהיה לנו מספיק קר כדי לרצות להישאר בקרוואן, שיחקנו משחק משפחתי, והלכנו לישון מאוד עייפים.

יום ראשון – 22.6.14

התעוררנו בקמפ השקט לבוקר קר ואפור, אבל לא גשום. התקשנו למצוא את תחילת המסלול לאורכו של ערוץ הקוורץ קריק אז ויתרנו. עצרנו באגם יפה, ומלא יתושים, שהבריחו אותנו חזרה לקרוואן. נסענו לכיוון Russian River Falls, במטרה לעשות מסלול הליכה למפלים. פספסנו את הכניסה, ולמרות שכבר התרחקנו די הרבה, הפעם לא וויתרנו, וחזרנו. היה תור מאוד ארוך לחניה העליונה, שרחוקה כמייל אחד מעמדת התשלום. החלטנו לא להמתין, ולהחנות את הקרוואן במגרש שקרוב לעמדת התשלום, כלומר, לצעוד עוד מייל אחד (בכל כיוון). כשהגענו לחניה העליונה ברגל, שהיא תחילתו של המסלול למפלים, הבנו מדוע התור כ"כ ארוך – החנייה ממש קטנה יחסית לכמות המבקרים. המסלול למפלים (מהחניה העליונה) לוקח כשעה לכל כיוון. מסלול נעים ונוח, ובסופו – המפלים. המפלים שוצפים אבל לא מרשימים במיוחד. מה שכן מרשים, הם הסלמונים המקפצים במעלה הזרם והמפל. היה ממש מרתק לעמוד במרפסת התצפית לראות את הפלא הזה. המשכנו בנסיעה מזרחה. על הדרך ראינו הרבה שלטים של חברות העושות שייט רגוע על הנהר קינאי. החלטנו להיכנס לאחת כזו (לא זוכרת את השם, אבל, היא היחידה שהיה לה מקום מעכשיו לעכשיו). ציידו אותנו במגפיים וחליפות גשם, ויצאנו לדרך עם זוג נוסף, בשעה שלוש וחצי עד שש. היה לנו קר באופן מיוחד, ואני די סבלתי. למרות זאת, ראינו הרבה נשרים קרחים, ולמדנו על תרבות הדייג. היה נחמד – לא יותר! כבר היינו מאוד רעבים אז נכנסנו למסעדה מקומית עם אוירה, שהמדריך המליץ לנו עליה. המשכנו ל- Soldotna, לקמפ נחמד (לא יותר מזה) – Klondike RV Park & Cabins.

יום שני – 23.6.14

התעוררנו לבוקר שמשי ויפה. עשינו קניות בסייף ווי. ויצאנו ב- 11 דרומה, לכיוון הומר. הדרך הייתה חדגונית, ודי התאכזבתי, שלמרות קרבתה לחוף, לא רואים ממנה את קו המים. עצרנו בעיירת הדייגים הקטנה Ninilchik. מקום נחמד. עלינו לכנסייה הרוסית בת 100 השנים. הייתה ראות נהדרת, והנוף מהגבעה לכיוון העיירה והחוף, היה מקסים. המשכנו ל- Homer, ישר ל- Spit (רצועת חול ארוכה, המהווה את המרכז התיירותי של הומר). החננו את הבית, וטיילנו ברגל. היה מאוד(!) קר. חזרנו לקרוואן, ומצאנו מקום נהדר, עם נוף מקסים, ממש על קו המים, בתחילת הספיט. הכנו ארוחת צהריים, ונהננו מנוף המפרץ, בתוך הבית החם. התחלנו בנסיעה מזרחה על ה- East Rd, היוצא מהומר, ומגיע בסופו של דבר אל חוף ים במפרץ קצ'מק. אורכה של הדרך היא כ- 30 ק"מ. תחילת הדרך הייתה מקסימה, עם נוף מדהים. לאט-לאט, נכנסנו לענן, כך שלא ראינו נוף, התחיל לרדת גשם, ובקטעים מסוימים הדרך הייתה משובשת. בצער רב, החלטנו לא להמשיך בדרך עד סופה, אם כי נסענו את רובה. כפיצוי, עלינו לתצפית מה- Skyline Dr, תצפית מאוד יפה. הגענו לקמפ הנחמד שלנו, עם תצפית נהדרת לים – Oceanview RV Park. למרות הקור, והטפטוף, החלטנו לצאת לסיור קצר בעיר העתיקה של הומר, וחזרנו לקמפ דרך חוף הים. איזה כיף!

שפל בהומר כפר הדייגים נינילצ

יום שלישי – 24.6.14 

התעוררנו בקמפ הנחמד, לבוקר שמשי ונעים, עם נוף מדהים של הים. מה שגרם לנו לקחנו את הזמן. בסופו של דבר, יצאנו צפונה כל הדרך חזרה. הראות הייתה ממש טובה, אז עצרנו בנקודת תצפית יפה. כשהגענו שוב לסולדטנה, נכנסנו למאפיה שמשכה את תשומת ליבנו, היה מתוק-מתוק! המשכנו על כביש 1, ועברנו לכביש 9. איפשהו עצרנו לארוחה קלה, והמשכנו עד Seward. החננו בחניון הציבורי Seward Waterfront Park. החניון די מלא, וקשה למצוא בו סייט עם חיבורים. הסתפקנו בחנייה יבשה על קו המים. התשלום הוא עצמאי לתוך תיבת תשלום. הלכנו ברגל לאכול במסעדת Ray's Waterfront. היה ממש טעים – מומלץ! אח"כ הלכנו דרומה על רחוב 4. למרות שרק תחילתו וסופו מעניינים, היה נחמד מאוד. את הדרך חזרה לקרוואן עשינו דרך הטיילת הנחמדה שעל החוף.

הקמפ בסווארד

יום רביעי – 25.6.14

התבאסנו להתעורר לבוקר אפור ומטפטף. היום מתוכנן לנו שייט, שהוזמן מראש בחברת Major Marine Tours, והשמש לא האירה לנו פנים – חבל! זהו שייט של שבע שעות וחצי, הכולל הגעה לקרחונים Aialik ו- Holgate, אשר נמצאים בתחום הפארק הלאומי Kenai Fjord, וזאת הסיבה שהתלוותה לשייט ריינג'רית מקסימה. מעבר לכך שהיא נתנה לנו הסברים מעניינים בתחומים רבים, היה אפשר לעשות חוברת ריינג'ר צעיר, ולקבל תג – שמחה גדולה! השייט יצא בדיוק ב- 10. קיבלנו שולחן משלנו. בחוץ היה קר מאוד-מאוד-מאוד. טוב שהצטיידנו בכפפות-כובע-צעיף-מעיל. ראינו נשרים קרחים, אריות ים, כלבי ים, פפינים, שני סוגי ליוויתנים. עברנו בשני הקרחונים, וראינו אותם נשברים ונופלים לים. ארוחת הצהריים הייתה סבירה, כך גם הקינוח. חזרנו בדיוק ב 5:30. נחנו קצת בקרוואן, והלכנו למרכז הימי – Alaska Sealife Center, השתמשנו בקופונים מספר הקופונים. מיצינו את המקום די מהר, היה נחמד (לא יותר). אכלנו במסעדה לא רחוקה, בהמלצה של נטע דגני – Christo's Palace. לטעמנו, היא הייתה פחות טובה מהמסעדה של אתמול. חזרנו לקרוואן, שוב דרך הטיילת של החוף, לעוד לילה שקט ונעים, על קו החוף.

קינאי פיורד קינאי פיורד קינאי פיורד

קינאי פיורד קינאי פיורד

יום חמישי – 26.6.14 

שוב קמים לבוקר אפור. עזבנו את סוורד. אחרי קניות בסניף סייף-ווי, נסענו לקרחון Exit. הליכה לא ארוכה ונעימה. הקרחון יפה. ככל שמתקרבים אליו, הקור ממש חודר לעצמות. המשכנו בנסיעה צפונה לכיוון קרחון Portage. בדרך עצרנו לארוחת צהריים בקרוואן. בלי לדעת, הגענו רגע לפני שיוצא השייט האחרון לקרחון, בארבע וחצי. האישה הלבבית במשרד הקבלה, כבר התחילה לנקות את המשרד. היא ביקשה בקשר לעכב את היציאה בכמה דקות, כדי שנספיק להגיע עם הקרוואן לנקודת היציאה של השייט. אכן, המתינו לנו, ועלינו לסירה. שוב השתמשנו בקופונים. כרגיל, הקרחון מאוד מרשים וקררר. כל הסיפור לקח שעה. משם נסענו לקמפ שלנו - Williwaw. הגענו די מוקדם, והעברנו ערב משפחתי נעים וחמים בקרוואן.

יום שישי – 27.6.14

יצאנו מהקמפ לכיוון העיירה Whittier. הגענו בדיוק בזמן לפתיחת המנהרה הארוכה, שמובילה לעיירה. זו הייתה ממש חוויה מעניינת. הבנות הצטערו שאי אפשר להמחיש את החוויה הזו בצילום או בהסרטה. בהמלצתו של עופר מאלסקה, פנינו ימינה מיד אחרי המנהרה לדרך צדדית, החננו את הקרוואן, והתחלנו את מסלול ההליכה (Portage Pass Trail) לתצפית על קרחון Portage. העלייה די קשה. כק״מ וחצי לקח לנו 45 דק׳. הזמן שהקצבנו למסלול היה מוגבל, משום שהיינו צריכים להגיע עד 12:30 למרינה של וויטייר. לכן, הגענו רק כמעט עד סוף המסלול. ובכל זאת, הנוף היה מדהים, והמסלול אכן, שווה את המאמץ. [עופר, תודה! בדיעבד, בהחלט היה עדיף לוותר על השייט לקרחון, לטובת התצפית הזו.] את הדרך חזרה עשינו בחצי שעה. הגענו לוויטייר לפני 12:30. בעמדת הצ'ק-אין למעבורת שתיקח אותנו ל- Valdez, אמרו לנו, שמתחילים בתהליך העלייה למעבורת כחצי שעה לפני שהיא יוצאת (ולא שעה לפני יציאתה, כפי שהתבקשנו לעשות). סתם מיהרנו לסיים את המסלול. היינו יכולים לסיים אותו, ולהנות ממנו לפחות עוד שעה. לא נורא! כך, היה לנו זמן לסייר בעיירה הקטנטנה הזו, קנינו מזכרות, ונהננו מהשמש המלטפת. המעבורת יצאה בערך ב- 2. ל- Valdez הגענו ב- 7 וחצי. השייט היה רגוע ונעים. נופים יפים, ואפילו ראינו חיות. החננו את הקרוואן בקמפ, שהוזמן מראש ללא התחייבות – Bayside RV Park, והלכנו ברגל למסעדה הידועה והמומלצת Mike's Palace – היה מאוד טעים. שארית הערב הוקדשה למקלחות, וכביסות עד שעה מאוחרת.

וויטייר קיאקים בולדז

יום שבת – 28.6.14 

היום מצפה לנו שייט קיאקים לקרחון Valdez, ולמזלנו השמש מאירה לנו פנים. הלכנו ברגל למשרדי חברת Anadyr Adventure, שם הזמנו שייט מראש. הגענו קצת לפני 10. קיבלנו ציוד מלא, והסברים. הכרנו את המדריכה המקסימה שלנו, ויצאנו לדרך. עברנו במקום בו שכנה העיירה וולדיז במקור, וקיבלנו הסבר מרתק על רעידת האדמה שהייתה במקום לפני 50 שנה, וחרבה את העיירה לגמרי. ב- 11 התחלנו לחתור. האגם היה שקט, ולמרות השמש הנעימה, הייתה רוח חזקה נגדנו. היה מאוד קשה לחתור נגד הרוח, אבל, הכל היה כל כך רגוע, והמראה של הקרחון הכחול והמדהים, ההולך ומתקרב, הכניס בנו מרץ. עלינו על הקרחון להפסקת צהריים – סנדוויצ'ים טעימים שהכינו לנו בחברת הקיאקים, חטיפים ותה חם. היו לנו שיחות מעניינות עם המדריכה היהודייה שלנו, שגדלה בפילדלפיה, ומכירה ממש טוב את חגי ישראל. כמובן, שהיא ביקרה בארץ לכבוד בת המצווה, ועזרנו לה להיזכר בכמה מילים בסיסיות בעברית. היה מקסים. ההליכה על הקרחון המנצנץ, הזרוע באבנים שחורות, היה מרתק. נוף האגם בצבע טורקיז הימם אותנו. אחרי ההפסקה, המשכנו לדבר האמיתי - שייט למערות הקרח הכחולות. היה מדהים- מדהים-מדהים. ולמרות שהחתירה הייתה קשה (לי, לפחות), האטרקציה הזו קיבלה אצלנו את אחד הציונים הגבוהים ביותר (אם לא ה...). ב- 4 הגענו חזרה לקרוואן, התרעננו, פשטנו בגדים חמים, והלכנו לאכול שוב ב- Mike's Palace, ושוב היה מאוד טעים.

קייאקים בולדז קייאקים בולדז קיאקים בולדז

קיאקים בולדז קיאקים בולדז קיאקים בולדז

יום ראשון – 29.6.14 

גם היום השמש נחמדה אלינו, ולפנינו שייט נוסף. התארגנו, ויצאנו מהקמפ עם הקרוואן. מצאנו חניה ממש ליד נקודת היציאה לשייט בחברת Stan Stephens Cruise. אורכו של השייט 9 שעות. הוא עובר במייצרי הנסיך וויליאם, ומגיע לקרחון Meares. יצאנו לדרך בדיוק בזמן, ב- 10. הקטמרן חדש ונקי. הים שקט ולא קופצני. היו כמה מדריכים, ותצפיתנים, שכל הזמן כיוונו אותנו לאן להסתכל, ונתנו הסברים מעניינים לגבי החיות שאנו רואים, ובכלל על האזור. בצהריים הוגש אוכל חביב (עוף עם אורז ורוטב לבן + ירקות מאודים, לקינוח עוגיות אוראו). הגענו לקרחון מירס. מאוד גדול ומרשים. היו כמה נפילות קטנות ורועשות. וכמובן, היה קרררר. חזרנו את כל הדרך, וראינו לוויתן ממש-ממש מקרוב. בדרך חזרה, שהייתה קצת יותר קופצנית, חילקו מרק חם. לסיכום: היה מאוד נחמד. חזרנו לולדיז ב- 7. עלינו על הקרוואן והתחלנו בנסיעה צפונה. הכביש עובר בקניון Keystone המדהים. ראינו את מפל זנב הסוס, ואת מפל ההינומה. מקסים. נסיעה של עוד כמה ק״מ ואנחנו מגיעים לקמפ המתוכנן הבא שלנו, בתקווה שיימצא לנו מקום – Blueberry Lake State Recreation Site. למזלנו, נשאר מקום אחד בודד, ממש בשבילנו. הקמפ מקסים, עם נוף מדהים, אבל מלא(!) יתושים – שוב אי אפשר לשבת בחוץ. שילמנו בעמדת התשלום העצמית 20$ במקום 15$ (כי לא היה לנו את השטר הנכון...), והעברנו ערב משפחתי במשחק רביעיות, שעוצב במיוחד לטיול באלסקה.

שייט במייצר הנסיך וויליאם שייט במייצר הנסיך וויליאם שייט במייצר הנסיך וויליאם

נסיעה בקניון קיסטון מפל זנב הסוס

יום שני – 30.6.14 

הבוקר כיסה אותנו ערפל כבד. יצאנו להמשך דרכנו צפונה על ה- Richardson Highway, שנחשב לאחד הכבישים היפים באלסקה. עברנו את מעבר ההרים טומפסון, ועצרנו לתצפית על קרחון Worthington. ראינו סרט מעניין במרכז המבקרים של השמורה, והמשכנו בדרכנו עד למרכז המבקרים של הפארק הלאומי Wrangell-St. Elias. הפארק הזה הוא הגדול ביותר בארה"ב, אבל הגישה אליו היא רק בטיסה או ברכבי שטח מתואמים מראש, מה שלא מתאים כל כך לסגנון הטיול שלנו, לכן, הסתפקנו בביקור במרכז המבקרים המרשים שלו. שם קנינו את ספר ה- MilePost, שהפך להיות התנ"ך שלנו מרגע זה. המשכנו צפונה – הדרך ארוכה עם נוף משתנה, שבחלקה הייתה די משעממת. עצרנו לאכול ארוחת צהריים בעמדת תצפית מזדמנת. הגענו ל- Tok בערך ב- 5:30. נכנסנו לקמפ חביב עם מקלחות טובות וכביסה – Tok RV Village. עשינו ערב "סרט + פופקורן" משפחתי, והלכנו לישון.

יום שלישי – 1.7.14 (Canada Day)

שוב התחלנו את היום עם ערפל וטפטוף. היום הוא "יום נסיעה", שבסופו נגיע ל- Dawson City, אשר במחוז יוקון בקנדה. הגדרת היום כ"יום נסיעה", יכולה ללמד על כך, שזהו יום נטול אטרקציות או חוויות מיוחדות, ומטרתו רק להגיע ממקום למקום. אבל, התברר שהיה זה אחד הימים המעניינים בטיול. אחד הימים שהשאיר עלינו רושם רב. אחד הימים שהרגשנו "אלסקה". הדרך מטוק מתחילה בכביש סלול (פחות או יותר) – Taylor Highway. תחילת הנסיעה לוותה בערפל, ולא יכולנו להנות מיפי הדרך. לאט-לאט הערפל התפזר, הנוף נפתח, ופשוט קשה לתאר את המראות שנגלו לעיננו - היינו מרותקים. אחרי כ- 100 ק"מ עצרנו ביישוב Chicken. בחורף חיים ביישוב הזה 7 תושבים, ובקיץ עולה מניינם ל- 23. ביקרנו ב- Beautiful Downtown Chicken, מבנה אחד הכולל חנות מזכרות, מסעדה, פאב, לול תרנגולים ומשאבת, וב- Chicken Gold Camp & Outpost (מרכז קטן הכולל - כיכר קטנה ויפה, גבעה עם פסל ענק של תרנגול, ואפילו ראינו שם שלט לכיוון ישראל, חנות מזכרות עם חצר מלאה בפסלים יפים, ומכרה זהב נטוש על כליו). הביקור במקום השאיר עלינו רושם רב! למרות קוטנו, בילינו שם שעה ארוכה – מומלץ בחום! מכאן אנחנו ממשיכים בדרך עפר שנקראת Top of the World Highway, ונמשכת כ- 170 ק"מ. הנסיעה עם קרוואן קשה מאוד בדרך כזו, אבל, נוסעים לאט ונהנים מכל רגע. בשלב מסוים חצינו את הגבול לקנדה. חייל הגבול הקנדי (והבודד) העניק לנו סיכות קנדה לכבוד יום קנדה. העברנו את השעון שעה אחת קדימה. עצרנו לאכול בנקודה הגבוהה ביותר על הכביש (1,380 מ'), שנמצאת ממש אחרי מעבר הגבול – נוף עוצר נשימה! באמת פסגת העולם!!! המשכנו את דרך העפר שנראתה כאין סופית, אך הסבה לנו הנאה רבה - מידי פעם טפטף, פתאום ירד ברד, ואז יצאה השמש, והביאה איתה קשת יפהפייה - המראות היו מהממים. לפני דוסון ירדנו מאוד בגובה. כשהגענו לנהר עברנו במעבורת החינמית. הגענו ל- Dawson. בזמן הבהלה לזהב, דוסון הייתה בירת מחוז יוקון, עד שירדה מנכסיה. גילנו עיר מגניבה שהזמן בה עמד מלכת. רחובות לא סלולים ומבנים ציוריים. עצרנו במרכז המבקרים, שם הבנו שלא נזכה לראות זיקוקים היום, למרות שזהו יום עצמאותם, מהסיבה הפשוטה שאין חושך. כל פעילויות יום קנדה היו במהלך היום, וכך פספסנו את חגיגות יום קנדה. אז מה בכל זאת עשינו בדוסון? עשינו קניות בחנות המקומית. אכלנו גלידה ב- Klondike Ice Cream. טיילנו ברחובות מקסימים מזמנים אחרים. אכלנו במסעדה המומלצת – Klondike Kate's. עלינו לתצפית מדהימה מ- Domo Mountain, ואפילו ראינו שועל. הקמפ שבמרכז העיירה, ובו חשבתי שנלון, היה מלא. שני הקמפים שמחוץ לדוסון לא נראו לנו. החלטנו להחנות פשוט באחד הרחובות, ולהעביר שם את הלילה, בלי לדעת אם מותר. חיפשנו מקום מתאים, שלא יהיה בולט מידי, ולא יפריע לאף אחד – זה לא היה פשוט. בסוף מצאנו איזה מגרש, החננו, והלכנו לישון בלי לפתוח את הסלייד, בתקווה שלא עשינו משהו אסור, ואם כן, אז שאף אחד לא ישים לב.

דאון טאון צ צ המרחק בין צ

המעבורת לדוסון תצפית על דוסון מהר הדומו תצפית מלמעלה על קרחון פורטג

יום רביעי – 2.7.14 (חוגגים 50)

התעוררנו מאוחר ליום יפה, ושמחנו שעבר עלינו לילה שקט, למרות חוסר הוודאות. הרגשנו שאנחנו רוצים לטעום עוד קצת מהעיירה המעניינת הזו, ויצאנו לטיול בוקר רגלי בדוסון. חיפשנו עוגת יומולדת במאפיית Cheechako's Bake Shop, אבל הסתבר שהם לא מוכרים עוגות שלמות, ומה שכן היה למכירה, ממש לא נראה לנו. טיילנו עוד קצת לאורך הנהר, ויצאנו לנסיעה ארוכה מאוד-מאוד לכיוון Whitehorse, בירת מחוז יוקון. אומנם הדרך ארוכה ושוממת, ובחלקה בקושי סלולה, אבל יש די הרבה מקומות נחמדים לעצירה. כאן ה- MilePost היה לנו לעזר רב. אז איפה עצרנו... עצרנו בתצפית על נהר Pelly. עצרנו בתצפית מעניינת על Five Fingers Rapids Recreation, כאן גם אכלנו ארוחת צהריים. עברנו את Twin Lakes. עצרנו ב- Braeburn Lodge, המפורסם בעוגות הקינמון שלו, וקנינו עוגת קינמון ענקית לכבוד יום ההולדת, ואפילו קיבלנו מבעל הבית נרות במתנה לכבוד האירוע. עברנו את Little Fox Lake, ואח״כ את Fox Lake. בסופו של דבר, עמדנו במשימה – הגענו ל- Whitehorse, אחרי נסיעה של כ- 520 ק"מ. הגענו לקמפ Hi Country RV Park די מאוחר. חגגנו יומולדת 50 עם עוגת הקינמון, שהייתה באמת מאוד טעימה, עם קישוטים, בלונים, ומצגת מושקעת שהוכנה מראש. הלכנו לישון מאוד מאוחר!

יום חמישי – 3.7.14 

חזרנו לוויטהורס, ומצאנו חניה ליד ספינת הנהר SS Klondike. לפני שעלינו על ספינת הנהר, צפינו בסרט מרתק על אודות הספינה, התקופה, האזור שבין וויטהורס לדוסון, ובכלל על כל מה שקשור לבהלה לזהב. הסיור (העצמאי) על הספינה היה מעניין מאוד, ויכולנו ממש להרגיש שחזרנו אחורה בזמן. משם, הלכנו ברגל למרכז העיר החביבה והיפה הזו. נכנסנו לחניות-גלריות. טיילנו על הטיילת היפהפייה שלאורך נהר היוקון. את ארוחת הצהריים אכלנו במסעדה מצוינת וחוויתית, עמוסת לקוחות, שנמצאת ממש במרכז - Klondike Rib & Salmon BBQ. עזבנו את וויטהורס, כשפנינו לכיוון Skagway. כ- 60 ק"מ מוויטהורס, עצרנו לתצפית על Emerald Lake היפהפה (שנקרא גם Rainbow Lake ע"י היוקונים). אחרי 10 ק"מ נוספים עצרנו במדבר הקטן ביותר בעולם Carcross Desert. מפאת הרוח המקפיאה שנשבה באותה עת, רק הקטנה לא וויתרה, ורצה להשתולל בדיונות. נסיעה של 25 ק"מ נוספים ואנחנו עוברים ממחוז יוקון לבריטיש קולומביה. עוד 40 ק"מ ואנו חולפים על פני מעבר הגבול הקנדי. אחרי 10 ק"מ, שלט ענק מודיע לנו שיש להחזיר את השעון שעה אחת אחורה, ומייד אח"כ הגענו למעבר ההרים White Pass, שגובהו 1,000 מ'. מכאן הכביש היפהפה הולך ויורד לכיוון סקגווי. רק כ- 10 ק"מ לפני העיירה עברנו בעמדת הגבול האמריקאית. הגענו ל- Skagway, לקמפ צפוף ולא כייפי, אבל במיקום מרכזי ומעולה – Pullen Creek RV Park. יצאנו לסיבוב קטן בעיירה הציורית והממוסחרת הזו. בנמל ראינו את ספינת הקרוז של דיסני, וספינות קרוז נוספות. בשעת ערב זו, כאשר כל נופשי ספינות הקרוז חוזרים לספינותיהם, העיירה מתרוקנת מאנשים. חזרנו לקמפ, והמתנו לזיקוקים, שהתחילו ב- 22:50, ממש מעל הנמל ומעל הקמפ שלנו, ונמשכו יותר מחצי שעה(!), למרות הגשם והעננות הכבדה. הגשם המשיך כל הלילה, ודי דאגנו שיבטלו מחר את הפעילויות המתוכננות לכבוד יום העצמאות.

המשך בפוסט הבא….