על שני החלקים הראשונים של הטיול המשפחתי שלנו בקיץ 2017, ניתן לקרוא כאן --> גואטמלה, מקסיקו.

ממשיכים…

11.8.17 – יום שישי

בערך בתשע ירדנו לאכול ארוחת בוקר אחרונה במלון, ובעשר יצאנו לדרך. 

החזרנו את הרכב, וב- 12 היינו בשדה התעופה. הכל הלך מהר וחלק ואפילו קבוצה של רקדנים ברזיליים הנעימה את שהותנו בדיוטי פרי..

נחתנו בפורט לודרדייל. עד שאספנו את הרכב השכור, השעה הייתה כבר אחרי תשע בערב. היינו מאוד רעבים. ביקשנו מהוויז שיוביל אותנו למסעדת Cheesecake Factory, שבדרך למלון. אכלנו, נהננו ונסענו למלון שהוזמן מראש. המלון ממש נחמד ונקי. החיסרון היחיד הוא, שאין ארוחת בוקר, ובכל זאת אני ממליצה בחום.

לינה - The Victoria Park Hotel

12.8.17 – יום שבת

למרות שתכננתי לכבס בבוקר, נאלצתי לוותר על התענוג, משום שבמלון היה צמד אחד של מכונה-מייבש, ומישהו היה זריז ממני... אבל, פגשנו במלון משפחה ישראלית, שהייתה בדרך לקרוז, ולכן העבירה אלינו את מצרכי המזון שנשארו לה, וכך "סידרנו" לנו ארוחת בוקר, טרם יציאתנו לדרך.

נסענו לאורכו של רחוב Las Olas, כדי לראות את התעלות עם הבתים המפוארים. מיצינו מהר מאוד, והתחלנו בנסיעה דרומה לכיוון מיאמי ביץ׳. בחרנו בכביש A1A, הצמוד לים. הדרך יפה, אבל לא תמיד רואים את הים. כשהגענו למיאמי ביץ׳, החננו ב- Central Parking, בין רחובות 5 ו- 6 (על שד' קולינס). התחלנו ללכת ברגל על טיילת החוף. היה מאוד-מאוד חם ולח. לא ממש רואים את הים מהטיילת, אז נכנסנו פנימה לראות את החוף הרחב והיפה. ההליכה על הטיילת הייתה לא כל כך נעימה – אין טיפת צל, וחוץ מזה לא רואים את הים – אז מה הטעם? חצינו את הכביש, והמשכנו ללכת צפונה (מקביל לטיילת) מחפשים כל פיסת צל. 

נכנסו לאיזו גלידרייה ממוזגת לאכול גלידה, ולהתרענן. הגענו למדרחוב לינקולן (Lincoln Mall Rd) שגם הוא לא כל כך מוצל. נכנסנו לחנות נחמדה וממוזגת, בעיקר כדי להתרענן. אח״כ נכנסנו לחנות הממתקים המפורסמת, הנחמדה והממוזגת – Dylan's Candy Bar. המשכנו לכיוון אנדרטת השואה המרשימה, החום והלחות ממש התישו אותנו, כך שוויתרנו על ביקור מעמיק במקום. 

פגשנו חברה שהייתה עם רכב, ונסענו איתה לאזור ציורי הקיר - Wynwood Walls (את הרכב שלנו השארנו בחניון במיאמי ביץ'). האזור מקסים, ומלא אוירה מיוחדת, אני ממליצה בחום! לדעתי אחד המקומות היחידים שבאמת שווה לבקר בהם כשמגיעים למיאמי. 

אבל, שוב... ממש חם ולח... ממש לא נעים! מצאנו מסעדה ממש-ממש טובה Kyu, מסעדה שעולה בכמה רמות על הסטנדרט האמריקאי, והיא בהחלט יכולה להיות עוד סיבה טובה להגיע לאזור. החברה החזירה אותנו לחניון. נפרדנו ממנה לשלום, והמשכנו בדרכנו. הגענו להוואנה הקטנה, שלא הרשימה אותנו, אולי בגלל שהעדפנו להישאר במזגן של הרכב. נסענו למלון שהוזמן מראש, בשכונת קוקונט גרוב (Coconut Grove). מלון חביב. כביסות, התרעננות, ויצאנו לשוטט בשכונה, שנחשבת לשכונה יפה. אכן, שכונה יפה, אבל לא ממש מצאנו מה לעשות שם. חזרנו למלון והלכנו לישון.

לינה - Hampton Inn Miami-Coconut Grove/Coral Gables

13.8.17 – יום ראשון

ארוחת בוקר במלון ויוצאים לדרך. עצרנו בוולמארט. הצטיידנו במים וצידנית, ועוד כמה דברים, כי הרי אי אפשר בלי... הגענו לשרשרת איי הקיז. באי הראשון (Key Largo) עצרנו בפארק John Pennekamp Coral Reef SP. המטרה הייתה לצלול או לשנרקל בפארק, בעיקר כדי לראות את פסל ישו התת-ימי, אבל לא הצלחנו להגיע להסכמה לגבי צלילה/שנירקול, והמשכנו הלאה. עצרנו לאכול במסעדת Pilot House Marina & Restaurant - שלא הייתה מלהיבה במיוחד. המשכנו בנסיעה, ונכנסנו לעוד סטייט פארק. חשבנו לעשות מסלול הליכה ו/או לקחת קייק, אבל המסלול היה סגור, והקייקים לא הלהיבו אותנו כל כך. נסענו על גשר שבעת המיילים המדהים, כשמסביבנו רק ים וים. 

היום זה יום ראשון, וממולנו טור ארוך של מכוניות – כולם חוזרים הביתה מחופשת סוף השבוע, אבל אנחנו בכיוון ההפוך והתנועה זורמת. המשכנו ל- Big Pine Key האי של האיילים הננסיים – National Key Deer Refuge. היה נחמד לשוטט שם עם הרכב הממוזג, ולראות את האיילים החמודים האלה, מסתובבים בין הבתים. 

הגענו לאי האחרון – Key West. התמקמנו במלון הנחמד שהוזמן מראש, ויצאנו לחקור את העיר. העיר פשוט מקסימה! התאהבנו בה מייד! על פי המלצה מוקדמת, הלכנו לאכול קינוחים במסעדה שהיא גימיק – Better than Sex. היה מיותר לגמרי – מומלץ רק לחובבי הגימיקים. השעה הייתה כבר לפני שקיעה. התחלנו בהליכה מהירה לכיוון הטיילת המפורסמת – טיילת השקיעות. הספקנו להגיע ממש ברגע האחרון, ולחוות שקיעה מלהיבה במיוחד, ולא פחות חשוב – אווירה מיוחדת של הפנינג שקיעה… 

התוכנית המקורית למחר, הייתה לחזור חזרה את כל שרשרת האיים. אבל, באמת שהתאהבנו בקי ווסט, והרגשנו שלא מיצינו את המקום. לכן החלטנו לשנות תוכניות, ולבטל את מרכז החלל (שתוכנן לעוד כמה ימים) לטובת עוד יום בקי ווסט. קצת עבודה באינטרנט – הזזת מלונות, ומציאת מלון נוסף בקי ווסט, כי בשלנו אין מקום ללילה נוסף, והעניין סודר.

לינה - Fairfield Inn & Suites Key West at The Keys Collection

14.8.17 – יום שני

התארגנו בעצלתיים, וירדנו לאכול ארוחת בוקר. את שעות הבוקר בילינו במרפאה מקומית, עקב בעיה רפואית שהלכה והתפתחה אצל הבת הצעירה. אחרי שקיבלנו טיפול מסור, והוראות להמשך, חזרנו למלון, אספנו את חפצנו, עברנו בבית-מרקחת, ונסענו לאזור הנמל העתיק. החננו את הרכב בחניון, ויצאנו לחקור את העיר. העיר הזו באמת מקסימה, אילו רק היה פחות חם, ופחות לח!!!! 

אכלנו במסעדה איטלקית לא כל כך מוצלחת. הבת הצעירה הייתה צריכה לנוח, לכן נסענו למלון שהזמנו אתמול. המלון מקסים! התאהבנו בו ממבט ראשון. הוא נמצא באי Stock, שממש צמוד לקי ווסט. התפצלנו – הצעירה ואני נשארנו לנוח בחדר הממוזג, ולטפל במה שדרש טיפול, ואילו בעלי והגדולה נסעו לחוף הים. הם לא כל כך נהנו אז הם חזרו למלון והלכו לבריכה. וכך יצא, שהעברנו אחר צהריים רגוע במלון שבהחלט שווה להישאר בו ולהירגע. 

בערב נסענו שוב לעיר, כי אי אפשר לוותר על שקיעה נוספת. בדרך עצרנו לקנות את הפאי המפורסם של שרשרת איי הקייז – Key Lime Pie, במקום שידוע במומחיותו - Kermit's. המשכנו לטיילת השקיעות, חזינו שוב בשקיעה המקסימה.

שתינו שייק אננס-קוקוס, וחזרנו לחדר לישון.

לינה – The Perry Hotel

15.8.17 – יום שלישי

היום לקחנו את הזמן (כיף לנו במלון הזה) - התעוררנו די מאוחר. במלון אין ארוחת בוקר, אז התארגנו, העמסנו את הרכב, ונסענו לאכול ארוחת בוקר ב- I-Hop. עצרנו שוב במרפאה של אתמול, כדי לוודא שמצבנו הבריאותי במגמת שיפור. שמחנו לשמוע, שאכן-כן, והתחלנו בנסיעה חזרה צפונה. ויתרנו על Bahia Honda SP, שנחשב לאחד החופים היפים בשרשרת האיים. כדי לחלץ עצמות, עצרנו ב- Long Key SP, ועשינו מסלול קצר. אבל... כמה מפתיע... היה מאוד חם ומאוד לח, וממש לא הצלחנו להנות. גם בחוף היפה Anne's Beach, לא עצרנו מפאת החום. אבל כן עצרנו ב- Key Lime Factory (עוד מוסד נחשב שמכין את הפאי הידוע), קנינו עוד כמה מוצרים חמצמצים, והמשכנו צפונה בלי הפסקה ליד הבא - פלנטיישן. לפני הכניסה למלון נכנסנו לאכול ב- Olive garden, שהספיקו לשנות את הלוגו שלהם, וממש לא נהננו. הגענו למלון שהוזמן מראש לשני הלילות הקרובים, וגילינו שיש רק מיטה אחת בחדר. הבטיחו שיביאו עוד שתי מיטות מתקפלות (מזל שהחדר מספיק גדול), ויזכו אותנו בארוחת בוקר – נחמד מצידם. ממש ליד המלון היה באולינג, אז יצאנו לשחק – העברנו ערב משפחתי כלבבנו, ומאוד נהננו. 

חזרנו למלון לישון.

לינה – Renaissance Fort Lauderdale-Plantation Hotel

16.8.17 – יום רביעי

יום שכולו קניות. בהמלצתה הנהדרת של אורלי (תודה-תודה-תודה!) החלטנו להקדיש את יום הקניות המסורתי שלנו לקניון הממוזג, הגדול, הנעים, והידידותי ל-Sawgrass Mills. הגענו לקניון עם הפתיחה ב- 10, וחזרנו למלון בערך ב- 9 בלילה. את ארוחת הצהרים אכלנו בסניף של Cheesecake Factory, שנמצא בקניון – פשוט, טעים, ונוח.

17.8.17 – יום חמישי

התארגנו, אכלנו ארוחת בוקר, ויצאנו לדרך צפונה. בערך באזור Boca Raton ירדנו מהכביש המהיר, והתחברנו לכביש החוף A1A. ניסינו לשמור על נסיעה בכביש הזה. עברנו בשכונות היפות של פאלם ביץ׳. 

המשכנו לעצירה בבית חולים לצבי ים - Loggerhead Marinelife Center. היה מאוד נחמד. בעיירה Stuart עצרנו לאכול ארוחת צהריים במסעדה איטלקית נחמדה. כשיצאנו מהמסעדה גילינו שיש לנו פנצ׳ר. החלפנו צמיג, אבל לא יכולנו להמשיך לנסוע עם הצמיג החלופי עד ליעד הבא שלנו – אורלנדו. לכן, נאלצנו למצוא מוסך כדי לתקן את הפנצ׳ר בצמיג המקורי. מסתבר שזה לא סיפור פשוט, כי באמריקה כמו באמריקה, יש סדר – צריך להירשם לטיפול בעוד מועד... בסופו של דבר מצאנו מוסך, שהיה מוכן להיות ספונטני, ולתקן לנו את הצמיג. כל הסיפור לקח זמן, והשעה הייתה כבר חמש וחצי, לכן החלטנו לנטוש את כביש החוף ולנסוע בדרך המהירה לשדה התעופה של אורלנדו. לשם הגענו בשבע וחצי. את השכרת הרכב חילקנו לשתי השכרות נפרדות – מפורט לודרדייל לאורלנדו, ומאורלנדו לוושינגטון. בקומבינציה הזו חסכנו כמה מאות שקלים. אז החזרנו את הרכב, ולקחנו רכב אחר. כל הסיפור של החלפת הרכבים היה ממש קצר, יעיל ומהיר, ובסופו של דבר השתלם. קיבלנו זיכוי במזומן על תיקון הצמיג, והמשכנו למלון הנחמד שנמצא ממש ליד עולם הים, ובו נהייה בשלושת הלילות הקרובים. התמקמנו והלכנו לישון. לא לפני שהזמנו כרטיסים לדיסני ליומיים. 

לינה - SpringHill Suites Orlando at SeaWorld

בפארקים של דיסני באורלנדו היינו (בכולם) בטיול הראשון שלנו לפני 9 שנים. היינו גם בפארקים של דיסני בקליפורניה לפני 7 שנים. לכן, התוכנית המקורית הייתה – יום אחד פארק מים (חשבתי על הפארק החדש של יוניברסל שנפתח ממש עכשיו - וולקנו ביי), ויום אחד יוניברסל סטודיו או אי ההרפתקאות. השארתי את היומיים האלה להחלטות ספונטניות, ולא רכשתי כרטיסים לכלום. בינתיים, קראתי תגובות מאוד-מאוד לא מחמיאות על פארק המים החדש, אז החלטנו לוותר עליו, וללכת לאחד מפארקי המים של דיסני, ואולי אפילו לחזור לבליזארד ביץ', בו היינו לפני 9 שנים. בנוסף לכך, הבנות ממש לא רצו ללכת לאף פארק של יוניברסל, והעדיפו לחזור לאחד הפארקים של דיסני. וכך... יום לפני החלק שמוקדש לאורלנדו, הבנו שלפארק מים לא נוכל ללכת, כי הצעירה עדיין לא במיטבה. כלומר צריך ללכת לשני פארקים של דיסני. ישבנו וחשבנו, והפור נפל – אפקוט וממלכת החיות. אז ממש בערב שלפני, נכנסתי לאפליקציה של דיסני, רכשתי כרטיסים ליומיים, וניסיתי להזמין פאסט פאסים לכל פארק. הצטערנו לגלות, שכבר כמעט ולא נשארו פאסט פסים למתקנים המבוקשים.

18.8.17 – יום שישי

קמנו מוקדם. אכלנו ארוחת בוקר ונסענו לאפקוט. הגענו בדיוק בתשע. עושה רושם שיש הרבה אנשים אבל אין הרגשה של עומס. גם מזג האוויר היה סביר למדי או שפשוט התרגלנו לחום וללחות. אפקוט הוא הפארק שיש בו הכי הרבה מקומות סגורים וממוזגים, וכנראה שגם זה מקל על ההרגשה. את הסוארין האהוב עשינו פעמיים. אהבנו את "נמו והחברים" ואת מקבץ הסרטים של פיקסאר. הספקנו גם את כל שאר המתקנים בפארק, ועברנו לחצי של המדינות. 

התחלנו בארוחת צהריים במסעדה שנמצאת בסין – היה דווקא טעים. נשארנו עד תשע כדי לראות את הזיקוקים. מצאנו עמדת תצפית ממש טובה - שפת האגם ליד בריטניה. הזיקוקים היו יפים, ולא יותר. כבר ראינו יפים מאלה. 

בסוף הזיקוקים, נהר של אנשים יוצא מהפארק ומהחניה, אבל באמריקה כמו באמריקה, הכל בסדר מופתי – אין פקקים ואין לחץ. חזרנו למלון והלכנו לישון.

19.8.17 – יום שבת

גם היום קמנו מוקדם. אכלנו ויצאנו לממלכת החיות. כבר בחניה הרגשנו שיותר עמוס מאתמול. התחלנו עם האוורסט למרות שהיה לנו פאסט פאס לאחה״צ. המשכנו לשוטט... חם ולח... גילינו להפתעתנו שאין יותר מצעד בממלכת החיות – חבל! 

זה היה אחד הזיכרונות היותר יפים מהפארק הזה... השייט הרטוב בנהר היה נחמד... הסרט על החרקים היה מצחיק... בכל מקום היו תורים ארוכים ומתישים. אכלנו ארוחת צהריים ב- Tiffins - מסעדה עם תפריט מוזר, מלצר מוזר, ומחיר מופקע. במהלך כל היום בדקנו באפליקציה מה מצב התורים באטרקציה החדשה בפארק – Avatar Flight of Passage. אורך התור היה שעתיים ויותר – פשוט לא נורמלי! אז החלטנו ללכת לאטרקציה השנייה במתחם החדש הזה – Na'vi River Journey. לפי האפליקציה היה תור של 80 דקות, ואנחנו נפלנו בפח של "אנחנו כבר כאן, אז לא נכנס?", ואכן המתנו שעה וחצי. בסופו של דבר היה מאוד מושקע ונחמד, אבל לא מצדיק עמידה כל כך ארוכה בתור – לדעתי, גם עמידה בתור של חצי שעה זה כבר יותר מידי. השעה הייתה כבר שבע וחצי והתור לאוואטר היה עדיין שעתיים(!), לכן החלטנו לוותר ולחזור למלון. דרך אגב, במהלך הימים והשבועות הבאים נכנסתי שוב ושוב לאפליקציה, כדי לבדוק מתוך סקרנות כמה תור יש לאווטאר. במקרה הטוב הוא ירד לשעה וחצי, אבל היו פעמים שהוא היה שלוש שעות.

זהו... נפרדים מדיסני והפעם לתמיד... אולי פעם נחזור עם הנכדים.

20.8.17 – יום ראשון

אחרי יומיים מתישים בפארקים, הבוקר לקחנו את הזמן, ובקושי הגענו לארוחת הבוקר. יצאנו לדרך רק בעשר וחצי. עלינו על הכביש המהיר והגענו לסנט אוגוסטין בערך ב 12:30. ושוב... היה מאוד חם ולח. למרות זאת, טיילנו קצת במצודה (שהייתה בשיפוצים כשהיינו כאן בפעם הקודמת). 

טיילנו ברחוב הראשי וברחוב הכי עתיק בארה״ב. 

התקשנו להגיע להסכמה לגבי מסעדה, בסוף נכנסנו לאחת, ולא ממש התלהבנו. קנינו גם ארטיק מתוצרת עצמית וחזרנו לרכב שחיכה לנו בחניון של מרכז המבקרים. אחרי עוד כשעתיים וחצי של נסיעה בכביש המהיר, ואחרי שעברנו מפלורידה לג'ורג'יה, הגענו לסוואנה בערך בשבע וחצי. 

התמקמנו במלון, שהמיקום שלו מעולה(!), ומייד יצאנו לשוטט בעיר היפיפייה. עברנו בכיכרות המקסימות. חיפשנו את הספסל של פורסט גאמפ. המשכנו לרחוב הנהר השוקק חיים, וחזרנו למלון לישון.

לינה – Holiday Inn Express Savannah-Historic District

21.8.17 – יום שני

היום הוא יום של התרגשות כפולה – גם חוגגים יומולדת 14, וגם מצפים לליקוי חמה מלא ונדיר. כשהבנו שהאירוע של הליקוי מיוחצן כהלכה, וזה הולך להיות מאוד צפוף במקומות הרגישים, החלטנו לצאת מהקופסא, ופשוט לנסות "לתפוס" אותו על הדרך. החלטה שהתבררה כמוצלחת ביותר. כמובן שזה הצריך בדיקה מעמיקה של השעה הנכונה, והמסלול הנכון. וכך היה....

בבוקר לקחנו את הזמן. אכלנו ארוחת בוקר, והתפצלנו – הגדולה ואני יצאנו לשוטט קצת בעיר, שהייתה עדיין מנומנמת. בעלי וילדת היומולדת נשארו בחדר לנוח. כשחזרנו, ארזנו ויצאנו לדרך בעשר וחצי. עלינו על הכביש המהיר 95, שהיה קצת עמוס, אולי בגלל הליקוי. עברנו מג'ורג'יה לקרוליינה הדרומית. ירדנו ביציאה 77 לכיוון העיירה Moncks Corner. הגענו לאפלביז שבעיירה, וכבר בחנייה, בעזרת משקפי הליקוי שרכשנו מראש, ראינו בצורה יפה חרמש דק – הירח מתחיל לכסות את השמש. נכנסנו לאכול, המסעדה הייתה כמעט ריקה, וזירזנו את המלצרית. ראינו שהשמיים מתכסים עננים. שילמנו מהר, והתחלנו לנסוע צפונה במטרה לברוח מהעננים. חמש דקות לפני שיא הליקוי עצרנו בצד הדרך, איפשהו על כביש 52, עם עוד הרבה רכבים וצפינו בליקוי המלא. 

היה מדהים. פתאום נהיה ממש חושך, ומבעד למשקפיים זה פשוט נראה נפלא. כל האירוע היה מעניין גם מבחינה אנתרופולוגית - נשמעו קריאות שימחה והתרגשות מכל עבר. המשכנו בנסיעה צפונה, כשמידי פעם עצרנו לראות את התקדמות הליקוי. המשך היום היה בנסיעה ארוכה ומתישה, שבמהלכה עברנו מקרוליינה הדרומית לקרוליינה הצפונית – כל היום נסענו יותר מ- 850 ק"מ. 

הגענו למלון כמעט בעשר. המלון היה מלון משפחתי נחמד (ללא ארוחת בוקר).

לינה - Scarborough Inn

22.8.17 – יום שלישי

יצאנו מהמלון והלכנו לאכול ארוחת בוקר לא טעימה במסעדה שמעבר לכביש. נסענו צפונה כחצי שעה עד לאתר הזיכרון של האחים רייט, שנמצא ב- Kill Devil Hills. שמענו הרצאה מרתקת על החזון של האחים רייט. לצערנו המוזיאון היה סגור לרגל שיפוצים, אז עלינו על הגבעה, והלכנו לפסל המשחזר את הרגע שמתועד בתמונה ההיסטורית והמפורסמת. אני חושבת שזה אתר (כמעט) חובה, ומרגש מאוד, עבור כל מי שנושא הטיסה קרוב לליבו. 

המשכנו בדרכנו צפונה. עברנו מקרוליינה הצפונית לוירג'יניה. בוירג׳יניה ביץ׳, אכלנו במסעדה איטלקית, וחגגנו יומולדת כהלכתו (עם עוגה ונר) לבת ה- 14, שבעצם חגגה כבר אתמול. נסענו קצת לאורך הרחוב הנושק לים. לא ירדנו לראות את החוף, והעיר לא הרשימה אותנו במיוחד. המשכנו צפונה בכביש 13. עברנו בגשר המיוחד והארוך (37 ק”מ!), שמידי פעם “נכנס” למי המפרץ, והופך למנהרה תת ימית Chesapeake Bay Bridge-Tunnel. זה היה ממש מרשים – אפילו העמיד בצל את הגשרים של קי ווסט. אם אתם בסביבה ממליצה בחום על החוויה הזו. 

[התמונה הנ”ל צולמה מהאויר על ידי הבת שלי, כחודש אחרי הנסיעה שלנו עליו]

יצאנו מההלם, והמשכנו צפונה. הדרך מאוד יפה – אזור חקלאי, ירוק, שטוח ורגוע. עצרנו בוולמרט לאיזה שעה-שעתיים. קנינו פה קנינו שם, והמשכנו בדרך היפה עד למלון, לא לפני שעברנו מוירג'יניה למרילנד. 

לילה אחרון שלנו ביחד במלון.

לינה - Best Western Plus Easton Inn & Suites

23-25.8.17 – יום רביעי-שישי

התארגנו ונסענו למשפחה שגרה בגייטרסבורג. עברנו על עוד גשר ארוך מעל המפרץ, אבל לא מרשים כמו זה של אתמול.

הימים האלה הוקדשו למשפחה, וכללו:

  • טיסה בשמי מרילנד, כאשר הבת הגדולה שלי (18) מטיסה אותנו – גאווה גדולה, ומזג אוויר מדהים.
  • השלמת קניות בקוסטקו, ג'יינט ועוד ועוד
  • ארוחות במסעדות שעל חלקן אוכל להמליץ למי שנמצא באזור ו/או למי שעולה מוושינגטון צפונה:
  • Mezeh – מסתבר שזו רשת קטנה עם סניפים ב"סובב וושינגטון". יש לה קונספט דומה לבופה, אבל זה לא בופה... אוכל טרי, ים תיכוני – מרגיש קצת כמו אוכל ביתי של מסעדת פועלים, אבל מפונפן.
  • Founding Farmers – למסעדה ארבעה סניפים באזור וושינגטון. אחד מהם בוושינגטון עצמה. אנחנו היינו בזו הממוקמת בפוטומק. מאוד=מאוד נהננו.
  • Copper Canyon Grill – גם למסעדה זו ארבעה סניפים (ארבעה במרילנד, ואחד באורלנדו). אנחנו היינו בזו שבגייטרסבורג. מסעדה כייפית, במיוחד אם אפשר לשבת במרפסת ביום יפה. אוכל טעים מאוד. היא נמצאת במרכז הקניות והבילוי – RIO Washington Center, שמומלץ לבקר בו בלי קשר למסעדה המסוימת הזו, פשוט נעים לשוטט כאן בכל שעות היום. יש חניה נוחה וחינמית.

זהו....

עוד טיול משפחתי תם ונשלם.

מה שהתחיל בחגיגת יומולדת 18, בהופעה של OneRepublic, בוושינגטון. המשיך בטיול מקסים בגואטמלה, שכלל טבע ובעיקר תרבות. המשיך הלאה לבטן-גב וצלילות במקסיקו. והסתיים במזרח ארה"ב (רגע לפני הוריקן אירמה) עם הרבה חום, הרבה לחות, וליקוי חמה אחד, לכבוד חגיגת יומולדת 14.

כבר מצפים לטיול הבא.