תחילת הטיול שלנו בגואטמלה. על כך ניתן לקרוא כאן.
ממשיכים…
3.8.17 – יום חמישי
אחרי ארוחת הבוקר, בערך בתשע, המדריך בא לאסוף אותנו לשדה התעופה בגואטמלה סיטי. הדרך התארכה מאוד, כי היה פקק. אבל לא היה לנו משעמם, ניצלנו את הזמן לשיחות נוספות עם המדריך: גואטמלה היא אחת המדינות שהצביעה בעד תוכנית החלוקה, מאז היא שומרת על קשרים חזקים עם ישראל. כול הכבישים המרכזיים (והטובים) נבנו על ידי סולל בונה, ויש כל מיני פרויקטים גדולים שישראל לוקחת בהם חלק. ובכלל... עבור תושבי גואטמלה, מילת הקסם היא "ירושלים". לשדה תעופה הגענו ב- 10:30, נפרדנו מהמדריך בחיבוקים ונשיקות, ותקווה לארח אותו בארץ. בקנקון נחתנו בערך בארבע אחה"צ. אספנו את הרכב השכור בחברת אלמו. החלפנו דולרים לפזו, בעמדה שהייתה מול חברת ההשכרה. אנחנו אמורים להגיע למעבורת היחידה שמיועדת גם לכלי רכב (Naviera Contoy), ושנמצאת בקצה הצפוני של קנקון (Punta Sam). המעבורת הבאה והאחרונה, אמורה לצאת ב- 20:15, לכן היה לנו זמן לעבור באזור המלונות של קנקון. רצינו להצטלם ליד השלט של קנקון, אבל כשראינו את התור המטורף, החלטנו שזה ממש לא שווה את התמונה. כל אזור המלונות נראה מאוד מטופח ומערבי. מאוד מתוייר וחסר ייחוד – שמחנו שלא בחרנו בקנקון כיעד. הגענו למעבורת כשעה לפני היציאה, קנינו כרטיס והמתנו ברכב.
ל- Isla Mujers (אי הנשים) הגענו בתשע, ישר למלון. המלון חדש, וחלקו עדיין בבניה, אנחנו כמעט לבד. המיקום שלו הוא בהחלט מיקום מנצח! ממש על הים (בחוף הצפוני, שנחשב ל-ה-חוף של איסלה מוחרס), ובקצהו של המדרחוב המרכזי והשוקק (Miguel Hidalgo). הצוות במלון נעים, ויוצא מגדרו לעזור. החדרים נקיים ומרווחים. אנחנו קיבלנו חדר עם מרפסת גדולה, המשקיפה לים. הכל היה נפלא במלון הזה, מלבד חיסרון אחד ומשמעותי – כמעט כל הזמן היה ריח של טיגון פירות ים, שעלה מהמטבח של מסעדה צמודה, שנמצאת על החוף. כמה חבל... אלמלא זה, בהחלט הייתי יכולה להמליץ עליו כעל מלון מושלם.
היינו ממש רעבים, אז יצאנו למדרחוב מיגל, ונכנסנו למסעדה איטלקית שהומלצה לנו – Rolandis Pizzeria. היה נחמד. נפלנו למיטות מעולפים מעייפות.
לינה - PlayaArena
4.8.17 – יום שישי
התעוררנו מאוחר יחסית, לבוקר קסום, כשנוף הטורקיז נשקף מחלון המרפסת שלנו. כשהגענו אתמול, היה כבר חשוך, לכן לא היינו מודעים לכל היופי הזה...
במלון שלנו לא מגישים ארוחות בוקר, אז ירדנו לאכול ארוחת בוקר במסעדה שמתחת למלון, ממש על החוף. לא מומלץ, ולא נחזור לשם. הלכנו לחברת הצלילה Mundaca Divers, והזמנו למחר שנירקול עם כרישי ליוויתן. עלינו לאוטו הממוזג (שמחנו שלא בנינו על טיול באי עם גולף קאר – מה שמאוד מקובל באיסלה מוחרס), ועשינו סיבוב רכוב באי. עברנו בחוף Garrafon. לא ירדנו אליו, אבל השקפנו עליו מלמעלה. פשוט מהפנט!
המשכנו עד לנקודה הדרומית ביותר באי - Punta sur. מדובר בצוק המשקיף לים – מקסים! במקום מסתובבות המון איגואנות.
חזרנו צפונה דרך הכביש המזרחי של האי. נכנסנו לסופר – חוויה בפני עצמה... את הזמן עד לארוחת הצהריים, "בזבזנו" על רביצה בחוף של המלון. התקלחנו ונסענו לאכול ארוחת צהריים במסעדה נחמדה, שמגישה אוכל מקומי – Oscar's Grill. חזרנו למלון לשנ"ץ מרענן. לקראת שקיעה, יצאנו לטייל על החוף המקסים. הלכנו לכל אורך החוף הצפוני מקצה לקצה – תענוג אמיתי, וחזרנו לישון.
5.8.17 – יום שבת
התעוררנו מוקדם מתרגשים לקראת החוויה שמצפה לנו היום. אכלנו ארוחת בוקר בחדר המלון, ממצרכים שקנינו אתמול בסופר. התארגנו, ויצאנו למועדון הצלילה. קיבלנו הסברים קצרים וציוד. קצת אחרי השעה שמונה יצאנו לים בסירה קטנה. צלילה עם כרישי ליוויתן הוא חלום ישן. מסתבר שחודש אוגוסט באיסלה מוחרס, הוא הזמן הטוב ביותר לכך. האזור בו נמצאים כרישי הלוויתן בתקופה הזו הוא שמורת טבע, ולכן חלים עליו חוקים מאוד נוקשים של שמירת החי: ניתן להגיע לשמורה רק עם חברות מורשות, בסירה קטנה, ועליה לא יותר מעשרה אנשים. למים אפשר לרדת כל פעם רק שניים + מדריך. סך הכל ניתן להישאר בשמורה לא יותר משעתיים. אין לגעת בכרישים! למי שחלם על צלילה עם הכרישים (כמונו), צריך לקחת בחשבון שמדובר "רק" בשנירקול, אבל עם ציוד מתאים. זה לא כל כך נורא, כי הכרישים האלה שוחים ממש על פני המים, כך שניתן לראות אותם גם מהסירה. השייט ארך כשעה. מי שסובל ממחלת ים, מומלץ בחום(!), לקחת כדורים למניעה (יש כדורים שצריך לקחת כבר לילה קודם, ניתן לקבל כאלה במועדון הצלילה). הגענו לאזור שהיו בו כמאתיים(!) כרישי לוויתן – פשוט אין מילים! מחזה מדהים! הם היו כל כך רבים וכל כך קרובים, ממש במרחק נגיעה. אין ספק שזו הייתה חוויה ייחודית ומרגשת.
לא כל יום יוצא לנו לראות פה בגודל של מכסה מנוע מול הפנים. מזל שזו חיה ידידותי, ש"מסכימה" לנו לראות אותה כל כך מקרוב.
אני חייבת לציין, שוב לטובת הסובלים ממחלת ים, שזמן העגינה לטובת השנירקול, הוא הזמן הקשה ביותר. הסירה הקטנה לא מפסיקה להתנדנד, וזה בהחלט החלק הקשה בסיור הזה. למרות שלקחתי כדורים בעוד מועד, הם הצליחו להקל על התסמינים, אבל לא למנוע אותם לחלוטין. אחרי כשעה התחלנו לחזור בחזרה. גם השייט חזרה לא היה קל. כשהגענו לאי, עצרנו בחוף הצפוני, שם הצוות הכין לנו סביצ'ה. יכול להיות שהיה טעים, אני לא העלתי בדעתי לנסות... לתחנה הסופית הגענו בערך באחת. חזרנו למלון לנוח – היינו זקוקים לזה. כשהתאוששנו יצאנו לאכול ארוכת צהריים ב- Fenix – מקום נחמד, ממש לפני הגשר, שמוביל לאי הקטן שבצפון-מזרחה של איסלה מוחרס. נסענו למועדון הצלילה Poc-Na, וקבענו צלילה למחר למוזיאון התת ימי, בשעות הצהריים. הפקדנו תיק עם כביסה מלוכלכת. טיילנו עוד קצת. אכלנו גלידה/מילקשייק, ישבנו בפאב, וחזרנו למלון לישון.
6.8.17 – יום ראשון
התעוררנו לעוד יום קסום. הפעם החלטנו לאכול ארוחת בוקר ב- Aroma Isla. מאוד נהננו – היה טעים – ממליצה בחום! אספנו את הכביסה הנקיה, ויצאנו "לבזבז" עוד קצת זמן בחוף של המלון. בעלי והבנות יצאו לצלול, כפי שנקבע אתמול, ואני נשארתי לנפוש בחוף.
בחמש וחצי הם חזרו מהצלילות, וסיפרו שהיה ממש יפה. הם ראו המון פסלים תת-ימיים, וזה היה מאוד מעניין.
הם אהבו גם את הצלילה בריף, למרות שלטענתם הריף באילת יותר יפה. כמו כן, לדעתם מועדון הצלילה הזה (Poc-Na), טוב יותר ממועדון הצלילה הקודם (Mundaca Divers). המחירים בכל המועדונים די דומים. יצאנו לאכול ארוחת צהריים-ערב ב- Mamma Rosa. היה מאוד-מאוד טעים – מומלץ! חזרנו לחוף לצפות בשקיעה, ולהנות מבריזת הערב.
בלילה ירד גשם זלעפות, שבישר על הבאות...
7.8.17 – יום שני
קמנו מוקדם יחסית. היום עוזבים את האי שכל כך אהבנו - איסלה מוחרס. ארזנו. העמסנו על האוטו את המזוודות, ויצאנו לאכול ארוחת בוקר בארומה איסלה, שהשאירה עלינו רושם טוב מאתמול. משם נסענו לחניית המעבורת, שהייתה אמורה לצאת ב 9:30, אך יצאה בסוף רק בעשר. לחוף הגענו כמעט ב- 11, והתחלנו בנסיעה דרומה. חצינו את קנקון די בקלות (הפעם לא דרך המלונות). הגענו ל- Playa del Carmen. החננו בחניון של הקניון הגדול. ירד גשם די חזק, אז הסתובבנו קצת בקניון, וכשהגשם נרגע, יצאנו לחקור את השדרה החמישית. השדרה החמישית מאוד מתויירת וממוסחרת, לכן הייתי מגדירה את החוויה כנחמדה ולא יותר. אכלנו במסעדה תיירותית ומאכזבת. קנינו קצת מזכרות. אכלנו גלידה. ירדנו לראות את הים הסוער (רמז לבאות...). הרגשנו שמיצינו, חזרנו לרכב והמשכנו בדרכנו דרומה. הגענו ל- Tulum. מקום שונה עם אוירה מיוחדת – כמו שאחד המקומיים באיסלה מוחרס הגדיר אותו – מקום של fancy hippie או בתרגום חופשי "זרוק יוקרתי". הגענו למלון שגם הוא מאוד מיוחד ושונה. בונגלוס מפוארים ומסוגננים, ממש על חוף הים. נקי ומסודר. קצת צפוף לארבעה, אבל לא נורא. ארוחת בוקר לא כלולה.
אז לטולום הגענו בגשם די חזק. בברור קצר, הסתבר שאנחנו בעיצומה של סופה טרופית , לא הוריקן, אבל סופה, שכבר שנים לא ראו כמוה כאן. אין מה לדבר על ירידה לחוף - הים סוער. רוחות עזות. נסענו למרכז העיר כדי לסגור למחר צלילות בסנוטות (במועדון הצלילה Infinity 2 Diving), וחזרנו לחדר.
לינה - Alaya Tulum
8.8.17 – יום שלישי
כל הלילה היה ממש סוער בחוץ. רוחות חזקות מאוד. גשם זלעפות. ים סוער, כך שרסיסי הגלים ממש הגיעו עד לחלון החדר שלנו. זה היה לילה מטורף, שלא כל-כך הצלחנו לישון, גם בגלל הרעש, וגם בגלל החשש מהלא-נודע. בבוקר הסופה המשיכה, אבל באור יום הכול נראה פחות מאיים, ואולי אפילו קצת יפה ומלהיב. ירדנו לאכול ארוחת בוקר במסעדה של המלון – ממש טעים!. בעלי והבנות יצאו, כמתוכנן, לצלול בסנוטה Dos Ojos (שתי עיניים). סֵנוֹטֶה היא מאגר תת קרקעי של מי תהום, שיש לו פתח בפני השטח. לפעמים המאגר הזה פתוח, ובעצם יוצר בריכה טבעית, ולפעמים הפתח שלו מוביל למערה מוצפת במים. במערות אלה התפתח הספורט של "צלילת מערות". באזור מזרח מקסיקו יש עשרות סנוטות מכל הסוגים.
אז בזמן שהחבר'ה צללו במערה, אני נשארתי במלון. מכיוון שלא היה טעם ללכת לים, יצאתי לשוטט בגשם וברוח באזור המלון, במשך כשעתיים. זו הייתה חוויה מעניינת לכשעצמה. לקראת השעה שלוש וחצי הם חזרו נפעמים מהחוויה. מדובר במערת נטיפים שהוצפה. קרני האור שחדרו פה ושם למערה צבעו אותה בכחול. ובאופן כללי זו הייתה עבורם חוויה מיוחדת, הן בגלל המים המתוקים, והן בגלל החלל הסגור, שהצריך טכניקת צלילה שונה מעט. בשבילם זו הייתה אחת מגולת הכותרת. בינתיים הסופה קצת נרגעה. הלכנו לאכול במסעדת המלון הסמוך – La Zebra. היה טעים. המשכנו לטייל ברגל. קנינו גלידה, וחזרנו למלון.
9.8.17 – יום רביעי
הבוקר השמש זורחת, ואין זכר לסופה. לקחנו את הזמן. שוב אכלנו ארוחת בוקר טעימה במלון. יצאנו לסנוטה Azul. הסנוטה הזו, היא סידרה של כמה בריכות פתוחות של מים צלולים וטורקיזיים. קרירים בדיוק במידה הנכונה. היו הרבה אנשים (גם ישראלים), אבל לא בכמות שפגמה בהנאה. היה ממש יפה וכיף.
כשמיצינו נסענו לחוף Akumal. החוף יפה מאוד, ושמו יצא לו גם בזכות צבי הים, שניתן לראות שם. כשאנחנו הגענו לא ראינו צבי ים, והחוף היה מלא אנשים. מכיוון שיש לנו חוף משלנו מתחת לחדר המלון, לא ראינו הצדקה להישאר כאן, למרות שזה חוף יפה. חזרנו לאוטו, ונסענו למועדון הצלילה כדי לקבוע צלילת מערות נוספת למחר בבוקר. משם נסענו לאכול ארוחת צהריים במסעדה ששמנו עליה עין - El Pez. היה מאוד טעים. חזרנו לחדר להתרענן, והחלטנו לא לעשות כלום אז התבטלנו בחוף של המלון עד שהחשיך.
10.8.17 – יום חמישי
שוב אנחנו אוכלים ארוחת בוקר במסעדת המלון. בעלי והבנות יצאו לצלילה כפי שנקבע אתמול. היום אין סופה, ואני יכולה להנות מבטן-גב אמיתי בחוף שלנו. היה נפלא. לקראת צהריים, הצוללנים חזרו ודיווחו שהיה מאוד מיוחד. הסנוטה הראשונה בה הם צללו הייתה Calavera. המערה הזו מאופיינת בתופעה מיוחדת - יש שם שכבת מים מלוחים, ומעליה שכבת מים מתוקים. שתי השכבות לא מתערבבות, וזה יוצר אפקט מיוחד מאוד. הסנוטה השנייה בה הם צללו נקראת Carwash. למרות שמה, היא אינה מיועדת לשטיפת מכוניות. במערה זו יש פתח גדול, המאפשר חדירה טובה של קרני השמש, ולכן יש בה צמחייה מימית, רבה ומגוונת.
את החוויות המשכתי לשמוע בזמן ארוחת הצהריים, אותה אכלנו במסעדה נהדרת, וקרובה למלון – Casa Violeta. אח"כ נסענו לעתיקות טולום. היה מאוד נחמד. ראינו המון איגואנות ונוף יפה מהמצוק. בדרך חזרה עזרנו בגלידה. את שעות אחה״צ והערב בילינו בחוף.
מחר אנחנו טסים לפורט לודרדייל, פלורידה, ארה"ב. את המשך קורותנו תוכלו לקרוא כאן.
במקסיקו בילינו שבעה ימים מלאים. אלה היו שבעה ימים נפלאים. הדגש היה על בילוי רגוע, אוכל טוב וצלילות. החלוקה לאיסלה מוחרס וטולום הייתה טובה מאוד, אם כי, כמו תמיד, הייתי מוכנה להוסיף יום-יומיים לכל מקום. המקסיקנים היו מאוד נחמדים ואדיבים. בכל מקום הרגשנו בטוח. חבל שחווינו שני מקרים של ניסיון לעקוץ אותנו בשתי תחנות דלק שונות. הסיפור מלא – כאן.
