יום א' – 17 אוג' – Niagara Niagara Niagara
ראשון בבוקר, היום נגיע ל Niagara falls -. רק שיש עדיין לא מעט מרחק לגמוע ע"מ להגיע לשפיץ של מדינת ניו יורק. קמים מוקדם בחניון של ה LOWES. כאן פותחים בשש וחצי וכבר שעה אנחנו שומעים את העובדים מחנים את רכביהם מסביב. אז מעבירים את הגדולות להמשך לינה במיטה שלנו (כן – לא חוקי, לא מומלץ, לא בטוח), ויוצאים לדרך. שעתיים לערך על הכביש המהיר מביאות אותנו לפאתי Buffalo, בואכה מפלי הניאגרה.
ההתרגשות באוויר, לא יודעים למה לצפות. כשעולים על ה-North Grand Island Bridge, מעל נהר ה – Niagara, מתחילים להבין לאן אנחנו מתקרבים. חתיכת רוחב של נהר זורם בשצף מתחתינו. החלטנו להתחיל בצד האמריקאי. עולים ל Goat Island, חנייה יקרה לקרוואן ויוצאים בהליכה קצרה למפלים. ו... ואוווו, אין דברים כאלו. כולם מרותקים, גם אלו שמרדו במפלים בימים האחרונים. זה באמת משהו מיוחד. מחליטים להמשיך לשייט עם "עלמת הערפל". אנחנו כבר כאן, הקרוואן חונה בשקט, ניקח מהצד האמריקאי – לא משנה. הליכה לאורך הפארק, עוד תצפית מעל ה – Cave of Wind, על המפל למטה והאנשים הרטובים, ומגיעים לקופות של הסירה.
כרטיסים – צ'יק צאק, ונעמדים על ה observation deck, התור למעלית שיורדת לסירות. התור עם הנוף הכי יפה בעולם. תוך רבע שעה כבר היינו במעלית שטסה במורד הצוק למזח. שם כבר חיכתה לנו העלמה, צויידנו בשיכמיות ניילון כחולות (הקנדים נותנים צהובות), ואנחנו על הסירה. אני עוטף את המצלמה בניילון, אולי יעזור. יוצאים לדרך ותוך דקה כבר מתחת למפלים, קודם האמריקאי ואח"כ לגולת הכותרת – מפלי הפרסה הקנדיים. חוויה בלתי נשכחת ורטובה. יצאנו במצב רוח טוב, והתייבשנו בדרכינו חזרה לקרוואן.
בשעה 2 בערך עולים על גשר הקשת בואכה קנדה. עברנו אותו בקלות. בתור של הקרוואנים היה רק אחד לפנינו. הגענו, לקחו דרכונים, 5 דק' חזרו – סעו לשלום. לא בדיקות ולא אוכל מוברח לקנדה. השעה כבר מאוחרת, רעבים מסביב. בא להן בורגר קינג. בדיקה קצרה בחבר הטלפוני – יש מסעדה, 2 דק' מאיתנו בקליפטון היל. יופי הזדמנות לראות את הרחוב העצבני הזה באור יום. מגיעים – רק לך תסתובב של עם קרוואן. נו אין ברירה - מסתובבים, ואפילו מחנים על שפת המדרכה כמו ישראלים טובים. (רחוב קטן ליד הבורגר - שום הפרעה לתנועה). אני נשאר ברכב, והבנות חוזרות לאחר כמה דקות עם הקציצה הנכספת. מה הלאה? לא בא להן אטרקציות נוספות. בערב כמובן נשוב לאזור. אז לפני שחותכים לחפש קמפינג, אני מתקשר ל Welland Canals Center – Lock 3, לשאול האם במקרה היום תעבור אונייה. (בתכנון המקורי להגיע לניאגרה רק ביום ב', ידעתי שאין אונייה) אבל אולי היום יש?
אז יש – מתי – בדיוק עוד חצי שעה, ב 15:30. יאללה טסים לשם. מגיעים ב 15:31, יעל יודעת שאני היחידי שלחוץ לראות. "רוץ לגשר, אנחנו נגיע" רצתי, עליתי, שלפתי מצלמות – אין אוניה ואין סירה. נא להמתין. אז שאלנו, הבנו שלא ברחה לנו, רק מתעקבת. חוזרים למטה. מתיישבים ליד הדשא, שולפים פיינט Ben & Jerries’ מהמקפיא ומנשנשים להעביר את הזמן. לפתע תנועה של המבקרים. אוניה גדולה משמאל מתקרבת. כולנו דרוכים, היא שטה לאיטה אבל... נצמדת לגדה 100 מ' לפני ה lock. לא זזה. נו מה יהיה. הבנות נשברות, חוזרות לקרוואן. יעל הולכת להכין קפה. אני נשאר בתצפית על הגשר. ואז זה מגיע – אוניית מסע עצומה מגיעה מהצד השני. נו בטח ברור שהראשונה תעמוד בצד – כבוד.
והאונייה מתקרבת לאיטה, ובקצב יפה נכנסת לתעלה הצרה. סנטימטרים ספורים בין דפנות התעלה לדפנות האונייה. קפטן מאד מדוייק יושב על ההגאים. האונייה ממשיכה לגלוש פנימה עד שכולה בתוך ה"אמבטייה". ואז מתחיל החלק הכי מעניין. סוגרים את השערים מאחור.ולאט לאט משחררים את המים מהאמבטייה. הדבר העצום הזה מתחיל לשקוע ולרדת בקצב. בתחילה – האונייה היתה גבוהה משמעותית מאיתנו (על הגשר הגבוה). בסיום ריקון במים, כל האונייה היתה ממש עמוק מתחת לקו החוף. ואז פתחו לה את השערים והיא יכלה לשוט במפלס הנמוך מ Lake Erie לעבר Lake Ontario. יעל מאד אהבה את התהליך. הבנות כמעט ולא ראו כלום – שוב חבל.
חזרנו לקרוואן שלנו ותוך 10 דק' הגענו לקמפינג – Scott’s camp. מקום חמוד, לא יקר יחסית למקום. עוד במשרד בזמן שנירשמנו יעל זיהתה את אזור הכביסה. עד שחזרתי לקרוואן עם מספר סייט ביד, כבר היו כמה מכונות בעבודה.
התמקמנו, הבנות עזרו ליעל עם הכביסה (כמובן לאחר השלמת חוסרים בטלפונים), ואני הדלקתי לנו מדורה קטנה וארוחת ערב. (עדיין נלחם בפחמים הלא מוצלחים שקניתי ביום הראשון, ונעזר במדליק פחם שנתן לי איש נחמד מהסייט הצמוד – מעיין נר של שעווה ונסורת – עובד 10).
לאחר ארוחת הערב והכביסות, מקלחת טובה בפארק, יצאנו בסביבות שמונה חזרה למפלים. בתוכנית – מפלים מוארים, זיקוקי דינור, קליפטון היל.
החנייה יקרה מאד, חיפשנו משהו סביר ללא הצלחה וחנינו בחניון הענק של הקליפון היל - $15. חזרנו לרחוב הראשי, רעש והמולה – מישהו מנסה לעשות לאס וגאס בקנדה. נחמד, תיירותי. חולפים ללא עצירה על כל הדוכנים, החנויות והאטרקציות ובגלישה לטיילת מעל המפלים. שוב ואווו גדול על הצד הקנדי היפה. המפלים מוארים בצורה מקצועית בשלל צבעי הקשת. אנחנו הולכים בין ההמונים שמתמקמים לתפוס זווית טובה לזיקוקים. בעשר בדיוק המופע מתחיל. 6 דקות בדיוק של זיקוקים. יפה, אבל לא משהו שהייתי משנה לו"ז בשבילו. לאחר המופע, ממשיכים על הטיילת חזרה לקיפטון היל. עצירה לגלידה וסמודי, כבר אחרי 11 בלילה – כולם מתפרקים מעייפות. אנחנו חותכים לחניון ותוך רבע שעה האורות נכבים בקרוואן.
מחר חוזרים לארה"ב.
