כששקלתי את הקרוזים השונים לאנטארקטיקה, גיליתי שיש הפרש אדיר במחיר בין קרוז שנוסע ישירות לאנטארקטיקה, היבשת, לבין קרוזים שכללו גם את דרום ג'ורג'יה ואיי פוקלנד. כשחיפשתי באינטרנט את ההבדל, הבנתי מהר מאד שעל הרבה דברים בחיים אפשר לפסוח, על דרום ג'ורג'יה- רצוי שלא. אנטארקטיקה היא באמת חוויה יוצאת דופן, אבל לחובבי טבע כמוני, שנסעו יותר מחצי עולם לאחד המקומות הנידחים בו, בלתי אפשרי לפספס את המקום המדהים הזה. בראש ובראשונה, אם מטרתכם לפגוש בפינגווינים, בדרום ג'ורג'יה יש ריכוזי פינגווינים מלכותיים אדירים, עם אפשרות לפגוש בסוגי פינגווינים נוספים. בכתבה שפרסמתי על המקום במגזין טבע הדברים, ציינתי עובדה חשובה, שלפני שנסעתי לאיזור, פינגווינים היו בשבילי פשוט "פינגווינים" , ואחרי שחזרתי, הבנתי כמה סוגים יש וכמה הם שונים במראם ובהתנהגותם. הפינגווינים המלכותיים דומים לפינגווינים הקיסריים עם 2 הבדלים בולטים לעין: הם יותר קטנים והצבע הכתום על פניהם עז במיוחד, והגוזלים שלהם חומים ונראים צמריריים למראה, בניגוד לגוזלים המנוצים האפורים והיפהפיים של הפינגווינים הקיסריים. להורים יש קריאה מיוחדת שהגוזלים מסוגלים לזהות ממרחקים, ואם תראו את כמויות הפינגווינים הרבות שעל החוף, תבינו כמה מדהים זה לזהות את הגוזל הספציפי שלך בערימת הפינגווינים הענקית שמסתובבת שם. ההורים הולכים לאכול לפי תורם, בעוד הגוזלים נותרים על החוף, כשחלקם מתחילים להשיר את נוצותיהם למראה קורע במיוחד של פינגווין חצי/חצי. הפינגווינים על היבשה אינם חוששים כלל מטורפים, כיוון שטורפיהם נמצאים במים- לוויתני אורקה, וכלב ים נמרי, שעם ראשו השטוח נראה נחשי למראה. לכן, כשישבנו על החוף, היו מחזות מצחיקים כמו פינגווינים תוחבים את ראשיהם לתוך התיקים שלנו, סקרנים וחמודים להפליא. בדרום ג'ורג'יה עשה סר ארנסט שאקלטון את מסעו המדהים לאיתור המלחים שנותרו של לאחר טביעת ספינתו, ואנו עשינו את סוף המסע רגלית, רק כדי להבין כמה היה מסענו שונה ממסעו המאומץ של שאקלטון, יומיים של הליכה בקור צורב לחילוץ הרואי. במקומות שונים ניתן לראות קינון של פינגוויני מקרוני צהובים על הסלעים המקיפים את האיים, וכמובן, קרובי המשפחה השמנים של הניבתנים מדרום- דובי ים ופילי ים.