כמה המלצות על טיול של כשבועיים באלסקה, שכלל את הנסיעה לוולדז, קניקוט (סנט אליאס), כביש 8 (דנאלי היי ויי), שמורת הדנאלי, שמורת הדובים בקטאמאי, גירדווד וטעימה מחצי האי קינאי, גוסטבוס – שייט לוויתנים ושייט לקרחון.
ראשית בנוגע להיבטים הטכניים : רוב הלינות הן בצימרים, רובם ברמה גבוהה, נקיים מאד, מאובזרים היטב, ברובם וויפי סביר, והמיקומים שלהם לרוב משלימים ומפצים על פשטות. אין צורך לחפש מלונות, היינו רק בשניים, די מפונפנים, ובדיעבד הם היו הפחות מוצלחים מבין הלינות, ובוודאי לא הצדיקו את המחירים הגבוהים. כדאי להזמין מקומות מראש. לשים לב למסלולים, ובהתאם להם לחפש מקומות לינה, שלמעט במקומות שכוחי אל (כמו קניקוט) נמצאים בשפע. (אנחנו בטעות הזמנו מקום לינה בבלק רפיד שמרוחק מהדרך הראשית בכמעט שעה נסיעה הלוך וחזור, ביקשנו לבטל לאחר יומיים ולמרות שההזמנה היתה חודשיים מראש, לא הסכימו לבטל, ושילמנו על החדר בלי להגיע אליו).
בנושא הרכב – האזהרות וההפחדות מיותרות – הכבישים מצויינים גם “דרכי העפר”, עבירים לכל רכב, בשל החשש לקחנו רכב 4X4 – יקר ומיותר. אפשר בהחלט להנות עם רכב רגיל ולחסוך את הכסף. על אף ההמלצות לשכור מהחברות המקומיות,אנחנו שכרנו מהרץ, מה שהוזיל משמעותית את החבילה, וכאמור יכולנו בהחלט להסתפק ברכב רגיל מבלי לפגוע בנוחות הנסיעה. לאורך הכבישים יש לא מעט תחנות דלק, בכבישים הראשיים אין שום בעיה, אבל גם בכבישים הצדדיים יש תחנות, אז כמובן לא להגיע למיכל ריק, אלא להשתדל לדאוג שמחוג הדלק יהיה מעל החצי, ואז אין הפתעות...
הספר של נטע דגני – אלסקה – מהטובים בספרי הנסיעות שנתקלנו, היא מאד מפורטת, מדוייקת (אם כי לא לגמרי מעודכנת – לדוגמא ההמלצה שלה על הנסיעה בדרך לקניקוט – מק'רתני – לא עדכנית, הדרך מצויינת וכלל לא בעייתית כפי שהיא תיארה), כך גם לשים לב שלא בכל המקומות היא כנראה ביקרה, וזה ניכר בפירוט שהיא מקדישה למקומות שאליהם לא הגיעה, לעומת המקומות הרבים וההמלצות המצויינות שלה על המקומות בהם ביקרה בפועל).
לטיול עצמו מספר המלצות:
וולדיז – הטיול לקרחון מצויין, מומלץ לקחת את השייט עם הקיאקים, יום שלם שבו נפגשים מקרוב עם קרחון וצופים בשבירתו שמתרחשת כל חצי שעה לערך. צריך יהיה לברר בהמשך, כי לפי הסבר המדריכה, הקרחון שיושב על מי הים, אמור תוך שנה שנתיים להעלם או לכל הפחות לסגת לקו היבשה. בוולדיז מספיק להיות יום וחצי (יום לקרחון וחצי יום להייקינג באזור וצפייה בכלבי הים ליד מדגרות הסלמונים שחוגגים עליהם יחד עם השחפים). בדיעבד, אולי היה נכון לבדוק אפשרות להגיע לוולדיז עם המעבורת, כלומר לרדת מאנקורז לסווארד ומשם לקחת את המעבורת, שכן הנסיעה מאנקורז דרך שיפ- מאונטיין ופלמר – איך לומר בעדינות – נחמדה אבל לא כזו שאי אפשר בלעדיה. חבל על יום הטיול.
קניקוט – הליכה על הקרחון – אנחנו לקחנו את המסלול של היום השלם, שכלל התנסות בטיפוס על הקרח, היה כיף גדול, ואתגרי, גם לאנשים שאין להם טיפת ניסיון, וכושר לא מי יודע מה...הקרחון עצמו מדהים, וההליכה עליו היא חוויה נפלאה. לצערנו, מסיבות שונות פספסנו את האפשרות לטוס מעל הקרחון וחבל.
דנאלי – היו לנו המון התלבטויות כיוון שקראנו מה שכתבו בפורומים השונים, ובסופו של דבר הגענו לשמורה לשני לילות שבאמצע הקדשנו יום שלם לשמורה עצמה. נסענו עם האוטובוס של השמורה על לתחנה השלישית, שם טיילנו רגלית, והמשכנו לתחנה הבאה שנקראת איילסון, אך בה מזג האוויר השתנה לרעה, ולא יכולנו לטייל הרבה. זה היה יום נפלא, מראות יפים, אך העיקר הוא הטיול הרגלי במרחבים האינסופיים ובמפגש עם החיות. הרבה אנשים כנראה מתייאשים מהנסיעה המייגעת ויורדים בתחנה הראשונה או השנייה וחוזרים על עקבותיהם – חבל. אם אפשר היינו מעדיפים להזמין מקום בלודג'ים שיושבים בתוך השמורה (ליומיים שלושה) ומגיעים אליהם עם טיסה פנימית, שכן הנסיעה באוטובוס מתישה (אך גם אז היא עוברת במהירות אם מזג האוויר יפה, ופוגשים בע”ח ונופים עוצרי נשימה). עוד יום יומיים בשמורה הנפלאה הזו, היו ללא ספק מעצימים את החוויה.
הטיפ החשוב הוא על הדובים בשמורת קטמאי. בספרים ובבלוגים ממליצים על נסיעה להומר, ומשם טיסה של יום לשמורה וחזרה. לדעתי – פספוס. זה משאיר מעט מידי זמן בשמורה, מאריך את הנסיעה, וחושף אותה לפגעי מזג אוויר שכן המטוסים הקלים שיוצאים מהומר לא יכולים לטוס בכל מז”א. הרעיון שלנו היה הרבה יותר פשוט, זול ויעיל, ואם היינו חושבים עוד קצת אז גם היינו משפרים אותו: טיסה בחברת RVN האלסקית במטוס נוסעים רגיל שיוצאת כל יום אחהצ מאנקורז לקינג סלומון, לינה באחד הצימרים שם (לא לבנות על פאר והדר, תגידו יפה תודה עם תמצאו ויי-פיי), למחרת על הבוקר הזמנו טיסה מוקדמת לקטאמי (במטוסים הקלים שממריאים ונוחתים על המים) הטיסה עצמה אורכת כחצי שעה לערך. לצערנו, חשבנו שיספיקו לנו כמה שעות בשמורה ששטחי הטיול והמסלולים בה לא ארוכים, אבל כשהגענו הבנו שאנחנו זקוקים להרבה יותר זמן, ולכן שילמנו קנס יפה (על דחיית הטיסה לאנקורז), ונשארנו עד הערב בשמורה, וגם אז עזבנו בתחושה שלא ממש מיצינו. מטיילים אחרים שפגשנו, הקדישו לשמורה יומיים, ולא טעו. המפגש עם הדובים מרגש, ואם שומרים על כללי המשחק, ההנאה וההתרגשות עצומים, במפגשים הבלתי אמצעיים עם הדובים הענקיים החומים שמסתובבים בשטח. כמובן שהשיא הוא במפלי ברוקס, והמראה של הדובים זוללים סלמונים שמקפצים על המפל – הוא מהמיוחדים והמלהיבים. כאמור, היינו ממליצים להגיע מאנקורז בערב בטיסה, ללון בלילה בקינג סלומון, למחרת להקדיש יום שלם מצאת החמה עד צאת הנשמה בשמורה, לחזור ללון בקינג סלומון, או לכל הפחות להזמין מראש את הטיסה המאוחרת ביותר שיוצאת לאנקורז מקינג סלמון בסביבות שבע. ללא ספק אחד הימים היוחר מיוחדים שחווינו. על זה נאמר – אל תחמיצו.
על חצי האי קינאי ויתרנו, נסענו רק עד לגירדווד – ישנו במלון יקר, שכאמור בדיעבד אין צורך בו, הצימרים החמודים במיקומים הנפלאים שלהם, לפחות עבורנו, עדיפים בהרבה. טיילנו באזור, נחמד למדי.
טיסה לג'ונו ומשם לגוסטבוס. לגוסטבוס כדאי להגיע בעיקר כדי להפליג ליום שלם לקרחון. זו היתה הפלגה מדהימה, כיוון שנפלנו על מז”א מושלם. הנופים, בע”ח, הקרחונים עצמם – עוצרי נשימה. אין לי אפשרות להשוות על הפלגות מסווארד לקרחון. לגבי שייט הלוויתינים – אז למרות ההמלצות החמות של נטע דגני, אנחנו די התאכזבנו. שייט שנמשך 3-4 שעות, מהם שעה לכל כיוון כך שסה”כ נשאר לנו פחות משעתיים לצפייה בלוויתנים עצמם. הם אכן הגיעו, אבל כבר היינו בשייט לוויתנים הרבה יותר מרשים, שהוקדש לו הרבה יותר זמן, כך שהסיכויים לראות אותם קופצים, או מתקרבים לסירה – היו הרבה יותר גדולים. יום די מאכזב. גוסטבוס עצמה חמודה למדי, יש בה מסלול הליכה חמוד בתוך יער, וכן במרחק של כ 10 מייל נמצאת השמורה שממנה יוצאים לשייט לקרחון, וגם בה מסלולי הליכה יפים, עדיף לנסות להזמין לינה בלודג שנמצא בשמורה עצמה, אבל כיוון שמספר החדרים שם מוגבל, כדאי להקדים ולהזמין מראש.
