יולי 2015. חם. כל מה שרצינו זה לראות קצת ים. אז בדרך לחופי הארץ המובטחת (זנזיבר, אלא מה), החלטנו לעבור בספארי בטנזניה "על הדרך". אילוצי הזמן והמקום הביאו אותנו להזמין 3 ימי ספארי בצפון טנזניה - אמנם לא בשמורת סרנגטי המפורסמת, אך זה מה יש... הימים הם ימי אחרי-החורף הטנזני (חורף = מאי-יוני), משמע הכל ירוק סביב, הטמפרטורה לא רעה (25-28 מעלות, אם אינני טועה) ועננות, עד כדי ממטרים קלים, היא ענין שבשגרה.

מתריע מראש - אין בכוונתי לפרט על כל בעל-חיים שנקרה בדרכנו, או לתת רקע על כל שמורה. גם לא אספר על התרשמותי מה"סטייט אוף טנזניה" כפי שהתרשמתי ממנה בדרכים אל / מהשמורות. לכן, מקווה שמעט החוויות ועוד כמה טיפים ששולבו בהמשך יסייעו בידיכם.

אז ככה: נחתנו בשעת צהריים בנמל התעופה קילימנג'רו (JRO). כעבור שעה נסיעה, עם סריקו - המדריך שלנו לספארי - הגענו לארושה (Arusha). אעשה את זה קצר ולעניין: בארושה, העיר השלישית בגודלה בטנזניה, אין מה לעשות. זאת אומרת, אם אין לכם צורך לישון בה - אל תעשו זאת. נכון שבמגזין במטוס היה רשום משהו על חיי הלילה, אבל באזור מלון Rich, איפה שהעברנו את הלילה, היו רק רחובות צפופים ותחושה לא נעימה עת אתה יוצא החוצה. אין ולו תייר אחד באופק. מה כן כדאי לעשות בארושה:

  1. להוציא כסף בכספומט (יש כמה וכמה כאלו).
  2. להצטייד לקראת הספארי. בעיר יש כל מיני מכולות וסופרים, ככה שאין בעיה להשיג מה שתרצו ברמת המים-צ'יפס-עוגיות-ירקות-פירות (אנחנו היינו בסופר גדול יחסית - הופתעתי לטובה ממבחר המוצרים).
  3. בהמשך לסעיף הקודם - קנו מים. הדעה הרווחת היא שגם את השיניים שוטפים בטנזניה עם מים מינרליים...

בבוקר שלמחרת יצאנו לדרך. אספנו את זוג ההולנדיות שעתידות לבלות איתנו את היומיים הקרובים, עברנו (שוב) בסופר, והתחלנו את הנסיעה לכיוון שמורת Tarangire (שעתיים וקצת). 10-15 דק' של הרשמה בכניסה לשמורה (המדריך הוא שעושה ת'מנהלות) ו-הופ! אתה בספארי.

Tarangire. קצת אחרי הכניסה

כמה מילים על "שמורה מהי": בטנזניה יש כל מיני שמורות בהם מרוכזים בעלי חיים כאלו ואחרים. לכל שמורה יש כניסה בה נרשמים ומשלמים. חובה להיכנס עם מדריך מורשה, אין הגבלה על כמות המבקרים היומית ומחיר הכניסה לא זול (כמה? לא יודע בדיוק, אבל סביב הכמה עשרות דולרים... מחירים מופיעים באתרי הפארקים/שמורות באינטרנט, למעוניינים). אין גדרות, אין תורים בכניסה, אסור לרדת מהשביל והטענה אומרת שיש פקחים (למרות שכמעט ולא ראינו אותם). השמורה עצמה מלאה בדרכי עפר די נוחות שהופכות לכל מיני מסלולים שעליהם נוסעים. יש כמה אזורי פיקניק, בהם ניתן לאכול ולהשתמש בשירותים (במבנה! עם מים זורמים!). האזורים הללו חשובים, שכן לא ניתן לאכול/לצאת לשירותים באזורים שאינם מיועדים לכך... ההתנהלות בשמורה היא חופשית - אין שיירות של רכבים, עוצרים כשרוצים, וכל עוד תפנה את השמורה בזמן אזי "אתה לעצמך".

על שמורת Tarangire לא אכביר במילים, שכן אין תחליף למראה עיניים... להתרשמותי, הבריכות הטבעיות שיש בשמורה יחד עם נהר ה-Tarangire במרכזה הם אלו שיוצרים ריכוזים יפים מאוד של בעלי חיים. זמן קצר לאחר הכניסה לשמורה כבר "סימנו וי" על עשרות זברות, ג'ירפות, פילים ומעט לאחר מכן גם על זוג אריות עצלים. באזור הפיקניק הבנו שמה שלא שומרים וסוגרים בארוחת צהריים - הקופים לוקחים. כמובן שגם ראינו בבונים, חזירי בר ושאר מיני הולכים על 2 עד 4. וזהו. את השאר, כאמור, תאלצו לראות בעצמכם.

זברה. חד משמעית החיה המועדפת עלי

הכל נשאר במשפחה...

יצאנו מהשמורה סביב 16:00 לכיוון המקום בו ישנו - Lodge Fanaka. מה זה Lodge? כל דבר שהוא בין אכסניה למלון בוטיק יוקרתי (בסטנדרטים של אפריקה, כמובן). אפשרויות השינה מגוונות - מלינה בלודג' יוקרתי בתוך השמורות עצמן ועד לינה באוהלים (Budget Safari) - מן הסתם הבחירה משפיעה משמעותית על העלות הכוללת. Lodge Fanaka, בו אנחנו ישנו, ממוקם ליד הכפר/עיירה Mto wa Mbu (לדעתי באזור הכפר ממוקמים מרבית הלודג'ים שבאזור). קיבלנו חדר נחמד, עם מקלחת וכילה, ואפילו הייתה בריכת שחייה קטנה בחצר. בארוחת הערב הסתבר שיש לנו גם טבח... אם הבנתי נכון, הלודג' לא מנהל מסעדה או חדר אוכל, אלא כל קבוצה שוכרת מישהו מקומי שיכין עבורה את הארוחות. חוויית האוכל בלודג' הייתה טובה, בסה"כ (מאורז ובשר ועד ספגטי וצ'יפס). אגב, הטבח מכין גם את ארוחות הצהריים לדרך (שמבוססות לרוב על מיני בצקים - מעין סופגנייה, צ'פאטי ולחם, עוף מטוגן, פרי, קופסת מיץ וכיו"ב). מה שכן ניתן למצוא בלודג' זה בר (בירה, קולה ושות') ו-Wi-Fi איטי להחריד.

לודג' Fanaka במלוא הדרו

ביום השני הלכנו לשמורת נגורונגורו (Ngorongoro). יצאנו מוקדם - מאוד מוקדם - בדרכנו לעבר המכתש הגדול בעולם מסוגו (אשר נוצר בהתפרצות געשית)! את הזריחה רצינו לראות על שפת המכתש, אבל מה לעשות - רצונות לחוד ועננים לחוד. אחרי שעתיים וקצת נסיעה הגענו למכתש (שעה וקצת עד הכניסה לשמורה ועוד שעה עד שירדנו למכתש עצמו). מדובר במכתש גדול, בו מס' אגמים ונחלים / נהרות. גם כאן, לדעתי, יחס בעלי החיים לשטח טוב. לצד היפופוטמים, שנראים כמעין גושי סלע במים (כל תזוזה קלה שלהם מפיחה בך תקוות שווא כאילו זה-זה הרגע בו הם יעלו מעל פני המים), המכתש מלא בעדרי Wild Beasts (גנו), זברות ובופאלו. גם צבועים, שועלים ואי-אלו ציפורים מצויים בטווח ראיה. באזורים מרובי הצמחייה תמצאו מגוון רחב של בע"ח, בין היתר ג'ירפות-זברות-בבונים. השיא, אגב, הגיע יחסית מוקדם ביום. זיהוי אריה במרחק כמה מאות מטרים טובים הביא להתגודדות של עשרה ג'יפים תו"כ ניסיונות לשפר מיקום ביחס למלך החיות. תו"כ שעשרות אנשים צופים בו, החל האריה המדובר לצעוד לכיווננו. לאט-לאט, כשאף אחד לא מסיר את עיניו ממנו, התקדם המלך עד שעבר ממש, אבל ממש, בין הרכבים. לא פחות ממדהים... אזור הפיקניק, אגב, הוא ליד אגם קטן ויפה. קחו בחשבון שאוכלים ברכבים, הפעם בעקבות חשש מציפורים.

מכתש Ngorongoro. מבט מלמעלה, רגע לפני הירידה

איזה מלך…

צמד חמד

לאחר לילה נוסף ב-Fanaka יצאנו לחצי-יום ספארי אחרון, בשמורת Lake Manyara. מדובר באגם גדול (השמורה כוללת רק מחצית ממנו) שמימיו אינם מיועדים לשתייה... אפשר לומר שמבין שלושת השמורות, זו השמורה הפחות מרשימה. אמנם יש מגוון בעלי חיים, אך אתה יכול למצוא את עצמך נוסע לא מעט יחסית בלי לראות דבר (כמובן שהכל יחסי). עם זאת, הזדמן לנו לראות ריכוזי פלמינגו גדולים באגם, אריה לאחר שסיים לאכול ג'ירפה וגם כמה נשרים. לעת צהריים חזרנו ללודג' לארוחת צהריים, ומשם (אחרי טיפ לטבח, כמובן) לשדה התעופה. היעד - זנזיבר (שעליה ארחיב בהזדמנות אחרת).

עוד אריה לאוסף. הפעם עם פלמינגו ברקע

תמה ונשלמה חוויית הספארי - בהצלחה מרובה יש לומר. כמה דברים נוספים:

  1. מדריך-מדריך-מדריך. תבחרו מדריך עם המלצות, כך שמצד אחד "יזרום" אתכם ומצד שני תרגישו נוח במחיצתו. המדריך שלנו, Sariko Matari, היה מ-צ-ו-י-ן. מדובר על בחור עצמאי ששמו עובר "מפה-לאוזן". ממליץ בחום (וזה גם כאשר יום לפני הספארי הוא ביקש לצרף אלינו את שתי ההולנדיות תמורת הנחה בתשלום). מוזמנים לפנות אליו באי-מייל [email protected].
  2. ספארי זה עסק יקר. מחירי הכניסה לשמורות, הלודג'ים ומדריך עם רכב צמוד לא באים בחינם... 3 ימים לזוג, כפי שאנחנו עשינו, עולים סביב $700 לאדם, ומדובר במחיר זול, יחסית. דרך להורדת המחיר, מעבר לשינה באוהל, היא הצטרפות לאנשים אחרים ברכב. לדעתי לא פוגע בחוויה, אלא להפך (צירוף ההולנדיות, במקרה שלנו, הוריד 150$ מהמחיר לאדם).
  3. טרום הנסיעה התלבטנו האם לעשות את השמורות הדרומיות יותר, שכן זה הסתדר יותר בתכנית האב (המשך לזנזיבר). מהלך הרוח הכללי במיילים השונים ששלחנו הבנו שהשמורות בצפון עדיפות. בסופו של דבר, מעבר לייחודיות שמורה זו או אחרת, ברוב השמורות יש מגוון בעלי חיים. השאלה היא כמה צריך לנסוע ע"מ לראותם (ולכן התייחסתי קודם לכן ליחס בע"ח/שטח).
  4. מאיזה מרחק נמצאים מהחיות? לעיתים 200 מ', לעיתים הן עוברות ממש מתחת לאף.
  5. לכל חובבי הצילום (גם לחובבים המתחילים-בסיסיים-מצלמה פשוטה, כמוני) - ממליץ בחום על מצלמה / עדשה עם זום קצת יותר רציני מ-4X. משפר משמעותית את חוויית הצילום.
  6. עלות vs. תועלת - אפשר לעשות שבועיים ספארי. עבורי, בתחושה הכללית, 3 ימים היו חוויה די ממצה.
  7. טיפ אחרון - אל תתפשרו על מיקום. משיקולי זמנים שקלנו בהתחלה לעשות ספארי במרכז/דרום טנזניה. עדיף להשקיע במידת הצורך עוד קצת זמן ועוד כמה דולרים ולעלות צפונה.

בשורה התחתונה - היה מצוין!