יום 1:
האיים הבורמאים-
את היום הראשון התחלנו בנסיעה לאיים הבורמאיים שבאגם מאג'ורה.
הנסיעה היא לכיכר מרקונה בעיירה סטרזה, משם מפליגים לאיים. Piassa gigliemo marconi
האיים הבורמאים- איזולה בלה, איזולה מדרה ואיזולה דיי פסקטורי.
חניה- ניתן לחנות בהמשך הכביש לצד הדרך ללא תשלום. כדאי לשאול את האנשים שאחראים בשייט. או לחנות בחניון המסודר, 10 יורו ליום, יורו וחצי לשעה.
שעות פתיחה- האיים פתוחים כל יום בין 9-17:30. והכניסה לאיים פתוחה עד השעה 16:00.
מחיר- שייט לשני איים עולה בין 15-18 יורו. נסיעה מאי לאי עולה כ-6 יורו לאדם, אפשר לקנות כרטיס משולב אשר מעניק הנחה קטנה. כמו כן כניסה לאיזולה מדרה ולחלק ה"מעניין" של איזולה בלה – בתשלום. לאיזולה מדרה כ-10 יורו ולאיזולה בלה כ-11 כיורו. גם כאן ניתן לקנות כרטיס משולב ב-18 יורו.
כדאי לבדוק לפני השייט מה האיים הכדאיים באותה עונה. אנחנו שטנו לאיזולה בלה ולאיזולה דיי פסקטורי. יש המון אנשים שמסתובבים ורוצים שיקנו מהם כרטיסים, אך כדאי לעשות סיבוב ולראות מי יותר זול.
חשוב- להביא בגדי ים/ בגדים שאפשר להרטיב. כי באיים חם, וכיף להיות גם במים..
כללי- סה"כ יש 4 איים, שנכללים ב"האיים הבורומאיים" – מתוכם ידועים שלושה – איזולה מדרה (Isola-Madre), כפר דייגים קטן – איזולה דיי פסקאטורי (Isola Pescatori) וכמובן איזולה בלה (Isola Bella).
לכל אחד מהאיים בערך שעה ברגוע. האיים די דומים אחד לשני, מלאים בחנויות תיירותיות, פרחים ועצים.
איזולה מדרה-
אי האם, הגדול באיי בורמאו, פחות מתוייר מהאיים האחרים. אי אשר פארק ענק, מכסה את רוב שטחו. טבע מדהים, ספסלי אבן על שפת האגם, עם נוף מדהים לאגם ולהרים שמסביב. מדרגות ישנות, פסלים שונים, טווסים שמסתובבים חופשי באי.
טבע מדהים – עצים עתיקים, שיחים, פרחים. על האי נמצאת וילה בורומאה וגן בוטני, המפורסם בזני הפרחים ובטווסים המטיילים בו להנאתם. בסוף מסלול על האי, ניתן להיכנס לארמון, אשר מציג את אורח חיים, של אותה משפחת בורומאו.
איזולה בלה-
האי איזולה בלה הפך בידי קרלו השלישי, בן משפחת בורמאו, לאי ארמון עבור אשתו איזבלה. האטרקציה המרכזית היא ארמון בורומאו המפואר והגנים היפהפיים שלו. הגנים מעוצבים בצורה המזכירה ספינה והם מכסים את רוב שטחו של האי. הכוונה היתה להנציח את עוצמתה ותהילתה של משפחת בורומאו, ולשם כך נשכרו טובי האדריכלים של התקופה, סוף המאה ה17.
באיזולה בלה נמצאים גנים מרהיבים, טווסים לבנים נפלאים, נופים נפלאים לעבר סטרזה והרים. האי מתחיל מהארמון, אשר התערוכה שלו מאד מזכירה את התערוכה באיזולה מדרה. משם אנו זוכרים רק את הבובות ושטיחים עם סצנות מאד אלימות ומוזרות.
אנחנו מיצינו את האי תוך חצי שעה.
איזולה דיי פסקטורי-
איי הדייגים, הנקרא גם איזולה סופריורה, הוא האי היחיד במפרץ בורומאו שאינו שייך למשפחת בורומאו. בעבר שכן על האי כפר דייגים ציואי, אך כיום מתפרנסים קרוב למאה תושביו מתנועת התיירים הערה.
חצי שעה תספיק.
סרמיונה-
חניה- בצמוד לכניסה לעיר העתיקה יש חניונים רבים, במחיר של יורו וחצי לשעה. אפשר לנסוע ללא חשש עד לכניסה לחומות העיר העתיקה. אפשר לחנות רחוק יותר במחיר מוזל יותר, אך אם חם או רוצים לחסוך זמן, עדיף לחנות קרוב.
כללי- זו עיירה עתיקה וציורית הבנויה על לשון יבשה שחודרת לתוך מי האגם. האתר המרכזי בעיר הוא רחוב ויטוריו עמנואל. כל העיירה זה מדרחוב אחד גדול עם אוכל, דוכנים, בתי קפה וחנויות. כניסה למצודה עולה 4 יורו לאדם. הסיבוב בעיירה, כולל המזח, מאד מהנה, מומלץ להגיע בשעות השקיעה שבהן השמיים מקבלים את כל גווני האדום.
קצת היסטוריה – במאה ה -13, על העיר שלטו סקליגרים מורונה, אשר בנו בעיר טירה מרשימה. מ 1405-עד-1797 סירמיונה נשלטה על ידי הרפובליקה ונציאנית, וכל הזמן הזה הטירה הייתה מקום מושבם של חיילים ונציאנים.
בסרמיונה יש מסעדה וגלידריה כשרות. בכניסה לעיירה יש שילוט בעברית איך מגיעים.
בורגטו-
חניה- לא ניתן להיכנס עם רכב לתוך הכפר. יש חניון צמוד לעיירה במחיר של יורו לשעה.
כללי- כפר יפהפה הנמצא על המים.. הכפר נמצא ממש מתחת לכפר Vallegio sul mincio. כפרון קטנטן ואין צורך להקדיש לו זמן.
הדבר המרכזי בבורגטו הינו הנהר, כל הבתים, חנויות ומסעדות, בצורה כזאת או אחרת קשורים לנהר. מצד אחד של הגשר ניתן לראות את האגם הפסטורלי, עם ברבורים. מצד שני של הגשר, יוצא נהר, עם זרם חזק ביותר. צמוד לבתים נמצאות טחנות מים, אשר תורמות ל לתחושה של אווירה עתיקה ומיוחדת של בורגטו.
ישנה מצודה גדולה למעלה.
האגדה מספרת על מפקד מצבאו של דוכם מילנו – ויסקונטי שהתאהב בנימפה שיצאה מהנהר, כשהבין שלא יוכל לממש את אהבתו ,רדף אחריה על פני המים ,תוך שהוא משאיר על גדת הנהר את ממחטת המשי שהתכוון להעניק לה במתנה, לפיכך נשות הכפר נהגו באופן מסורתי לרדד את הפסטה כדי שתהא דקיקה כמשי (לצורך הכנת הטורטליני) ואז לחתוך אותה בצורת ממחטה ולמלא אותה במילוי עדין.
ביום חג זה המונים צובעים על העיירה הקטנה ובעיקר על הגשר עת ממקמים עליו שני שולחנות ארוכים באורך של כ- 600 מ' ו-4000 איש בלבד ! מורשים לעלות על הגשר ,אך ורק אלו שרכשו כרטיסים ליטול חלק בארוחת הערב שתוגש להם על הגשר ,השיא הוא בישול הכיסונים המתבצע במקום על הגשר (אבל הוכנו ביד מבעוד מועד). הפסטיבל מתחיל בתצוגת תחפושות מימי הביניים ומכאן שמו ,הכל החל בשנת 1993 כשחגגו 600 שנה לחנוכת הגשר המפורסם המשויך לדוכס מילנו – Gian Galeazzo Visconti .
השולחנות מונחים על הגשר כבר ביום שני והתנועה על הגשר נפסקת ביום זה עד ליום רביעי (יום לאחר סיום החגיגות).
ארוחת הערב מוגשת על ידי כ- 300 מלצרים מקומיים המאוגדים באיגוד המסעדות של האזור והללו גם דואגים להביא את מרכולתם וכל שנחוץ על הגשר ,הארוחה כוללת מנה עיקרית בנוסף למנה הראשונה – Tortellini ,תוספות ,מנת קינוח וכמובן Spumante (יין ניתזים) במהלך ארוחת הערב מתרחש מופע זיקוקין מרהיב ביופיו מטירת סקליג'רו השולטת על האזור מהעיירה ולאג'יו הסמוכה וכמובן גם מוסיקה איכותית.
יום 2:
ורונה-
חניה- חניון קרוב לכניסה לעיר העתיקה- piazza cittadella. מחיר של יורו וחצי לשעה.
3 שעות מספיקות לטיול בעיר.
מתחילים את הטיול בכיכר המוקפת בארמונות ובמרכזה מזרקה, עצים ודשא. בכיכר נמצא האמפיתיאטרון הרומי- הארנה. הארנה- אמפיתיאטרון רומי עתיק כמעט שלם והשלישי בגודלו בעולם, שנבנה במאה הראשונה לספירה. האתר משמש היום כבית האופרה של ורונה בחודשי הקיץ. ניתן לסייר בתוך הארנה (4 יורו). ממשיכים לכיוון הבית של יוליה. בדרך עוברים במדרחוב שמוקף בבתים עתיקים, חנויותצ והמוני פסלים חיים. בסוף הרחוב פונים ימינה לביתה של יוליה- via cappello 23. המבנה לא כל כך מרשים, אבל כבר בכניסה לחצר קטנה תמצאו מאות תיירים, המון, פתקים עם מילות אהבה, אשר פזורים על כל הקשת, בכניסה לחצר. וכמובן בתוך החצר נמצא פסל של יוליה והמרפסת המפורסמת. העיר קיבלה את פרסומה בעיקר בזכות סיפור האהבה הטרגי שכתב שקספיר: "רומיאו ויוליה", אשר התרחש בעיר זו. הסיפור מבוסס על ריב שהיה בין שתי משפחות חזקות שחיו בעיר, שאחת תמכה באפיפיור והשנייה בקיסר. תמורת 5 יורו ניתן להיכנס גם למוזיאון, אך הוא לא מעניין ולא שווה את הכסף. ממשיכים לכיכר ארבה, המלאה בדוכנים. בעבר היא היתה ליבה של העיר הרומית. בכיכר נמצאת גם המזרקה "המדונה של ורונה" מ- 1368. בהמשך הכיכר פסל האריה המכונף, סמל שלטונה של וונציה על העיר. משם המשכנו לכיוון הנהר. לדעתי, הנהר – אחד מהמקומות היפים בורונה – שילוב של זרם מים חזק, גשרים עתיקים, גנים ובתים בצד השני של הנהר.
מלצ'סינה- הר מונטה באלדו-
חניה- חניון תת קרקעי מתחת לבניין הרכבל. 4.5 יורו למספר שעות. מאוד נוח ומומלץ.
מחיר- עליה וירידה ברכבל עולה 20 יורו לאדם.
עליה ברכבל למונטה באלדו, תצפית על אגם גארדה. עליה ברכבל מסתובב 360 מעלות. במעלה ההר יש מסלול קל , פניה שמאלה, חצי שעה הליכה עד לתצפית הצפונית. צריך סוודרים כי קר למעלה .מדהים!
ממלצ`סינה פועל רכבל להר באלדו (Monte Baldo). שפיסגתו מתנשאת לגובה 2218 מטר. כשעולים מתחנת הבסיס במלצ`סינה יש שתי תחנות: הנסיעה לתחנה האמצעית אורכה 1500 מטר והיא מגיעה עד לסן מישל בגובה 463 מטר. הנסיעה מסן מישל לתחנה השנייה שהיא התחנה העליונה, אורכה 2800 מטר נוספים ומגיעים לגובה 1187 מטר. עקרונית, ניתן לעצור גם בתחנה האמצעית ולרדת לכל מיני טיולים רגליים במדרון ההר, אולם גולת הכותרת היא על רכס ההר ולכן, רוב האנשים עולים עד לתחנה העליונה. לשם כך יש להחליף רכבל בתחנה האמצעית.
על הפסגה יכולים להיות שני תרחישים, אשר תלויים במזג האויר. או שיהיה נוף עוצר נשימה על האגם גארדה או שתוכלו ללכת בתוך עננים, במובן הכי אמיתי של המושג.
בפסגה, ביציאה מן הרכבל פונים שמאלה. והולכים במסלול של 30-40 דקות לכל כיוון.
נופים, עננים, שדות האלפיים עם פרות . אוויר ונופים מדהימים – כל זה מחכה לכם במונטה באלדו.
ניתן לרדת באופניים- צריך להעלות אותן איתנו למעלה. או במצנחי רחיפה, או במסלול רגלי אתגרי של 4 שעות (חובה נעלי ספורט)
כיף לשבת בפסגה ולראות את כל הצונחים במצנחי רחיפה.
לאחר הירידה מההר אפשר לקפוץ למים באגם. יש המון חופים, חלקם מסודרים יותר וחלקם פחות.
יום 3-
דולומיטים-
הרי הדולומיטים הם חלק מרכס האלפים, המאופיין במצוקי אבן גיר, המתנשאים בתלילות לגבהים מרשימים. בינות להרים נחבאים עמקים קסומים לא פחות וכפרים ציוריים מצטופפים בהם. קבוצת ההרים הזו מכסה חלק ניכר מצפון מזרח איטליה.
רכס סלה-
הנסיעה לרכס סלה מלאה בנופים עוצרי נשימה. במרכזם של הרי הדולומיטים בולטת קבוצת הרים גדולה ומרשימה, המאופיינת במצוקי סלע חשופים, זהו רכס סלה. (sella gruppe). מנקודות תצפית רבות ואף מחלק מהעמקים סביב ניתן להבחין ברכס, שמצוקיו התלולים יוצרים במה גבוהה ושטוחה. הרכס מוקף על ידי כביש, החוצה בדרכו 4 מעברי הרים ומשתפלים ממנו 4 עמקים. כדאי לעצור בדרך מספר פעמים להצטלם עם הנוף המדהים.
אגם פדאיה-
ממשיכים בנסיעה לאגם פדאיה, אגם יפהפה, צלול. קיים במקום זה סכר שניתן לנסוע עליו. האגם, על מימיו בכל גווני הכחול וההשתקפות המושלמת, ביחד עם קרחון מרמולדה (Malga Ciapela Marmolada) המתנשא מעליו, הם אחד המראות היפים ביותר של הרי הדולומיטים. אגם פדאיה הוא מאגר מים מלאכותי שנוצר בעקבות בניית סכר חלק העליון של העמק, החוסם את נהר אויזיו. הסכר בצדו המערבי של האגם נבנה בשנת 1956. גובהו 55 מטר ואורכו 342 מטרים. על הסכר עובר כביש מרוצף אבנים שניתן לנסוע עליו, אבל מומלץ מאוד ללכת ברגל ולהנות מהנוף הפסטורלי. בחורף האגם קופא.
רכס מרמולדה-
חניה- בתחנת הרכבל בכפר הקטנטן מלגה צ'יאפלה malga ciapela.
מחיר- 24 יורו למבוגר עד לפסגה- שווה כל יורו.
ב16:00 נסגר הרכבל
רכס מרמולדה (marmolada) הוא הרכס הגבוה ביותר בהרי הדולומיטים, ועליו נמצא גם הקרחון היחיד ששרד כאן. הרכס מורכב ממספר פסגות, פסגתו הגבוהה ביותר punta penia בגובה 3343 מטר.
תחנות הרכבל:
תחנה ראשונה- Banc
תחנה שניה- Serauta- אפשר לרדת ולעשות טיול קצר ולבקר במוזיאון מלחמת העולם הראשונה- כניסה בחינם. אנחנו עשינו את המוזיאון בדרך למטה.
תחנה שלישית ואחרונה – Punta Rocca- הנקודה הגבוהה ביותר אליה מגיע רכבל בהרי הדולומיטים. כאן אפשר ללכת על קרחון ולהנות מנקודות תצפית נהדרות.
להביא בגדים חמים וציוד שלג.
קניון סראי די סוטוגודה-
מסלול משפחתי חביב על דרך סלולה של 2 ק”מ לאורך קניון בין שתי עיירות. היציאה/הכניסה למסלול נמצאת 300 מטר מתחנת הרכבל התחתונה. את המסלול ניתן ללכת ברגל או לעלות על טרקטור-רכבת . כיוון ההלוך הוא בירידה מתונה, החזור בעליה באותה הדרך. ניתן לשלב ירידה ברגל ועליה עם הרכבת. משך המסלול הלוך וחזור רגלית כשעה.
מחיר- 3 יורו לאדם הלוך חזור ברגל. צד אחד- 2 יורו. רכבת- 2.5 יורו לצד.
יום 4:
צ'ינקווה טורי- גן העדן של המצוקים- Bai De Dones
חמישה עמודי סלע אדירים של צ'ינקווה טורה- חמשת מגדלים. מומלץ להגיע לבין העמודים על מנת להתרשם מתופעת הטבע האדירה.
לצינקה אפשר להגיע ב2 דרכים-
- רכבל היוצא מבקתת Bai de Dones, על כביש 48, בין קורטינה ד'אמפאצ'ו למעבר פלצרגו (Passo Falzarego ). הרכבל מגיע לבקתת Scoiattoli, הנמצאת ממש למרגלות צ'ינקווה טורה. אם תרצו תוכלו לעלות או לרדת רק בכיוון אחד.
- כביש 439 הוא כביש צר ותלול מאוד, שאורכו 4 ק"מ, המתפצל מכביש 48 ומגיע עד לבקתת צ'ינקווה טורה. הכביש פתוח רק מחוץ לעונות השיא כי הוא צר. מסלול רגלי של כחצי שעה מוביל מהחניה לבקתת Scoiattoli ולמגדלי הסלע.
אנחנו העדפנו לנסוע עם הרכב עד לפסגה. יש לחנות מחוץ למתחם האירוח הנמצא בפסגה במפרץ לאורך הכביש. כדאי לנסוע לאט ובזהירות בגלל המהמורות והכביש הצר שאינו מאפשר מעבר לשני כלי רכב במקביל. בעליה מהחניה למצוקים ישנם כמה מסלולים, כולם מובילים לאותו מקום. האתר מושך מטפסי צוקים והרים ממדינות שונות.
ונציה-
הגעה- מכיוון שאי אפשר להיכנס לעיר עם הרכב, וחניה בכניסה לעיר עולה 50 יורו ליום, מומלץ לחנות באחת העיירות מחוץ לעיר, בחניונים פתוחים, מרכזי קניות אשר אינם דורשים תשלום. יש לוודא שמהחניה קיים אמצעי תחבורה ציבורי נוח לונציה- אוטובוס או רכבת.
אנחנו חנינו בעיירה mestre, ליד תחנת הרכבת שצמודה לבית החולים. ממול לתחנה יש קניון גדול, חניה מקורה, חינמית ופתוחה כל השבוע. (ללא השגחה).
מתחנת רכבת זו, 3 תחנות עד לונציה, התחנה האחרונה. לא לרדת בדרך. המחיר הוא 1.25 יורו לאדם. שימו לב שבימי ראשון לו”ז הרכבת שונה ומצומצם לשני הכיוונים.
ביציאה מתחנת הרכבת בונציה עצמה, מלא תיירים. נרשמים לאוטובוסי מים- וואפרטו. אנחנו בחרנו ללכת ברגל עד למקום הלינה.
תחבורה בונציה- התניידות בתוך ונציה היא באמצעות וואפרטו (אוטובוס מים) העולה 7 יורו לאדם, הכרטיס תקף לשעה וחצי, או באמצעות מונית.
מורנו-
מורנו – איי של מנפחי זכוכית. כמות עצומה של חנויות המוכרות את מזכרות מזכוכית. בתוך האיי קיימים מספר מקומות שבהם ניתן לראות מופע של ניפוח זכוכית. בחלקם מציעים את המופע בתשלום, אבל תחפשו את המקומות שבהם המופע הוא בחינם, הם קיימים במרחק קצר מתחנת של ואפורטו. שימו לב כי מופעי הזכוכית נגמרים בשעה 16:00. זמן נסיעה למורנו מונציה בואפורטו כ-20 דקות.
לנמצאים בונציה בשבת
בונציה פועלת קהילה של חב"ד- עם בית חב"ד שמארח לקידושים בשבת ולתפילות. לחב"ד יש גם מסעדה כשרה שנקראת גאם גאם "gam gam" שנותנת ארוחות בשבת בתשלום (כ-75-100 יורו לשלוש ארוחות). לבית חב"ד יש גם פיצריה כשרה. בנוסף, יש גם את קהילת ונציה. הם מתפללים בבית כנסת עתיק מקורי, אליו צריך להיכנס אך ורק עם דרכון או תעודה מזהה, ובתחילת התפילה, ואין לצאת עד שמסתיימת התפילה. בסוף התפילה בבוקר ובמנחה, הקהילה מזמינה את מי שהתפלל איתה לקידוש על חשבנום. לקהילה יש גם מאפיה כשרה שצמודה למסעדת גאם גאם. והקהילה מפעילה גם מסעדה כשרה
יש מלון כשר ממש בגטו היהודי. אך הארוחות הן חלביות בלבד.
טלטול מותר בכל ונציה חוץ מעל התעלה הגדולה.
התעלה הגדולה- גרנד קאנאל-
אחת מהאטרקציות המרכזיות של ונציה, "רחוב" ימי, ראשי של העיר. מאז ומתמיד כאן בנו את הבתים הכי מיוחדים, אנשים עשירים ניסו לגור בקרבת גרנד קאנאלה. עשרות ואפורטו, גונדולות, גשר ריאלטו כל זה הופך את גרנד קאנאלה לכה מיוחדת. תעלת המים המרכזית של ונציה, חוצה את העיר לשני חלקיה - המערבי והמזרחי. עומק המים הוא כ-5 מטרים ברוב חלקי הדרך.
כיכר סאן מרקו-
אחד הכיכרות היפים ביותר באירופה. אלפי תיירים ממהרים לסאן מרקו על מנת ליהנות מהיופי שלה, להאכיל את היונים, לשבת באחד מבתי קפה הרבים הנמצאים בכיכר. אחד הדברים המיוחדים בסאן מרקו – כמעט כל לילה, מתחיל בכיכר "שיטפון קטן", תוך מספר דקות, כל הכיכר מתמלא בשלוליות רבות שפשוט עולות מתוך האדמה.
מגדל הפעמונים. מגדל המפורסם שהתמוטט בשנת 1902 ונבנה מחדש. ברגע שתיכנסו אל כיכר סן מרקו, תבחינו מיד במגדל העתיק הזה, אשר נבנה בשנת 1496. המנגנון המפעיל את השעון כיום הוא אותו המנגנון המקורי מיומו הראשון של השעון. בראש המגדל עומדים שני ה"מוּרים", המכים בפעמון בכל שעה עגולה.
בזיליקת סאן מרקו- הקתדראלה המרכזית והיפה ביותר בוונציה. הבזיליקה הוקמה כמשכן לגופתו של מרקוס הקדוש שנגנבה ממקום קבורתה במצרים על ידי שני סוחרים ונציאנים. המבנה העומד כיום נבנה במאה ה- 11 בסגנון ביזנטי ובמשך 500 שנים עוטר בפסיפסים וקישוטים נוספים. סוסי הארד המפורסמים העומדים כיום הם העתקים של המקור, שנפל שלל בידי הונציאנים בעת ביזת קונסטנטינופול בשנת 1204. מעל לחלון המרכזי הגדול מוצב האריה בעל הכנף, סמלה של ונציה, ועל גבי המרפסת המרכזית ניתן להבחין בפסליהם של סוסים יווניים, אשר נוצרו בשנת 1254. הסוסים הוצגו במקור בהיפודרום עצמו, אך הם כעת חלק מרכזי במוזיאון של הבזיליקה ואילו הסוסים שבמרפסת הבזיליקה הם העתק של המקור. הפסלים מעל לשער המרכזי הם פסליהם של מארק הקדוש ושל המלאכים.
גשר האנחות-
אחד מהמקומות ה"מצולמים" ביותר בונציה. ואחת מהאטרקציות היפות ביותר עם היסטוריה פחות יפה ורומנטית. גשר מחבר בין פאלאצו דוקאלה לבית כלא הישן. גשר האנחות המפורסם של ונציה עוצב על ידי אנטוניו קונטינו (Antonio Contino) ונבנה בתחילת המאה ה-17. כשהוא משתרע על נהר הפאלאס, מקשר הגשר בין הכלא הישן וחדרי החקירות של ארמון הדוג'ה, לבין הכלא החדש מעבר לנהר.
ישנן מספר תיאוריות ביחס לדרך שבה קיבל הגשר את שמו. הראשונה מתייחסת לאנחותיהם של האסירים שצעדו על הגשר לקראת הוצאתם להורג, בניסיון לשאוף בפעם האחרונה את העולם החיצוני. למרות שעד להשלמת בניית הגשר הפסיקו ההוצאות להורג, אסירים רבים בוודאי צעדו על הגשר לפני שאיבדו את חירותם לנצח, או לפחות למשך שנים רבות.
על פי סיפור אחר, זוג שמתנשק תחת הגשר בעוד הגונדולה שטה לעבר השקיעה, הם יזכו לאהבת נצח. אם כן, ה"אנחות" הן למעשה אנחות האוהבים הנפעמים מהרומנטיקה המלווה לסצינה כולה.
-גשר ריאלטו
גשר ריאלטו הוא אחד הסמלים המוכרים של ונציה וההיסטוריה שלו הולכת 800 שנים לאחור. הגשר הנוכחי עומד במקום משנת 1591 והוא החליף גשר קודם, אשר קרס קודם לכן. הגשר היפה עוצב על ידי אמן בשם אנטוניו והוא גבר במרכז העיצוב על שמות גדולים כמו פלאדיו ואפילו מיכאלאנג'לו, בכבודו ובעצמו. בסמוך לגשר פועל שוק ריאלטו.
יום 5:
סאן ג'מיניאנו-
חניה- בעת ההגעה, ניתן להחנות את הרכב באחד מהחניונים באזור. כיורו וחצי לשעה.
סן ג'מיניאנו היא עיירה עתיקה המוקפת חומה. צאו לשיטוט בעיירה הקסומה והקטנה, דרך ראש הגבעה, עד שתגיעו לחומה. סיירו בכיכרות והתרשמו מהמגדלים העתיקים של ימי הביניים, אשר נותרו בעיירה הנפלאה הזו.
סן ג'ימיניאנו השתמרה להפליא. טיול בסמטאותיה מאפשר הצצה למרחק של 700 שנה אחורה, אל ימי הביניים. העיר הקטנטנה מוקפת חומה, ובנויה בשילוב של אבן טרברטין לבנה ולבנים אדמדמות. סמטאותיה ציוריות, מתעקלות, וכולה מסקרנת, מסתורית וצופנת סוד.
סביב המגדלים נרקמו מיתוסים שונים וקיימות השערות שונות לגבי סיבת בנייתם. אחת מהן גורסת כי המגדלים נבנו כמבצרים עירוניים פרטיים, שהגנו על יושביהם במאבקים שהתחוללו בין משפחות העיר, שנחצו בימי הביניים בין תומכי האפיפיור לתומכי הקיסר.
דעה אחרת היא כי המגדלים נבנו כדי להציג את עושרן וכוחן של משפחות האצולה, שהתחרו ביניהן על גובה המגדל. עם הזמן נחקק חוק שאסר על בניית מגדלים מעבר לגובהו של מגדל ראש העיר (הפודסטה, Podesta) - אבל אפילו החוק לא הצליח לעצור את התחרות.
ההשערה השלישית מציבה סיבה כלכלית לבנייה. תעשיית הטקסטיל שפרחה בעיר התמחתה בצביעת בדים בצבע הזעפרן היקר. כדי לשמור על איכות הבדים הם נתלו לייבוש בתוך המגדלים, מוגנים מפגעי השמש והרוח.
-פירנצה
חניה- בפיאצה מיכאלאנג'לוo משם הליכה למרכז העיר או אוטובו. חייבים להחנות בין הפסים הלבנים, על מנת להימנע מדוחות וגרירות. הירידה מהתצפית לכיוון העיר תלולה, ולמעשה החזור יהיה עלייה לא פשוטה, אבל אפשרית.
בפירנצה פועלת מסעדה חלבית כשרה בשם רות (Ruth`s) בבנין הצמוד לבית הכנסת. המסעדה פתוחה כל יום ובשבתות וחגים רק למזמינים מראש.
כדי לחזות בנוף חד פעמי ועוצר נשימה של פירנצה, כדאי מאוד להעפיל אל פיאצלה מיכלאנג'לו, נקודת תצפית פנורמית הניצבת מעל לגדה הדרומית של נהר הארנו. במרכז הכיכר הציבו את העתק פסל דוד של מיכלאנג'לו.
גשר פונטה ווקיו-
מהתצפית יורדים ברגל את המדרגות וצועדים לגשר פונטה ווקיו (כ-15 דקות). הגשר העתיק ביותר על נהר הארנו, אשר בעבר גרו עליו סוחרים וכיום יש בו חנויות, בעיקר תכשיטים. הגשר הראשון נבנה מעץ ב- 1345 על שרידי גשר רומאי. בבנייה המקורית של הגשר נבנו מבני חנויות ומעבר בין ארמון פיטי לארמון ווקיו. בתחילה, החנויות שעל הגשר שימשו את הקצבים של העיר, אך כאשר הריחות הפכו לבלתי נסבלים לשוכני הארמונות, הם חיסלו את שוק הבשר, ואפשרו מסחר נקי יותר כמו חנויות זהב ותכשיטים, שקיימות עד היום.
-פיאצה דלה רפובליקה
ממשיכים לכיר הסניורה ולפיאצה דלה רפובליקה. הכיכר היא תזכורת למקום בו היה הפורום הרומי של פירנצה העתיקה ומשלהי המאה ה-16 ועד שלהי המאה ה-19 הגטו היהודי .
הדואומו-
כדאי להתחיל את הביקור בפירנצה בכיכר הדואומו שבו שלושה מבנים: הדואומו (Duomo)מגדל הפעמונים ואגן הטבילה הבפטיסטריום. האתר הראשון במעלה של פירנצה, או אולי הפופולרי ביותר, הוא הדואומו או בשמו הרישמי Santa Maria del Fiore, הקתדרלה המקסימה של העיר והרביעית בגודלה בעולם כולו. בניית הקתדרלה, הכוללת חזית משיש בצבעים ורוד, לבן וירוק, נמשכה כמעט מאתיים שנה. פנים הכיפה כולל ציורי קיר וויטראז`ים שצויירו על ידי כמה מאומני הרנסאנס הגדולים ביותר. תצפית יפה על העיר אפשר לקבל ממרומי מגדל הפעמונים לאחר טיפוס של 414 מדרגות. המגדל מצופה כולו בשיש בצבעי לבן, ירוק וורוד. הכיפה העצומה של הדואמו, שהינה למעשה כיפה בתוך כיפה, תוכננה על ידי האדריכל הגאון, בן המאה ה-15, פיליפו ברונלסקי (Filippo Brunelleschi). היא בעלת קוטר של מעל לארבעים מטר וחולשת על קו הרקיע של העיר כולה. מדובר במבנה אדריכלי גאוני שיש בו פריצת דרך של ממש לאותה עת, ולשם לבנייתה ברונלסקי המציא ציוד ומיכון מיוחדים. החלק הפנימי של הכיפה מעוטר בציורי קיר מרהיבים המתארים את 'יום הדין האחרון' . בית ההטבלה הסמוך הממוקם באמצע הכיכר הוא הבניין העתיק ביותר בעיר. הבניין מפורסם בעיקר בזכות דלתות הברונזה המוזהבות שלו, המאפשרות מעקב מעניין על התפתחות הפיסול בפירנצה מהתקופה הגותית והעד לרנסאנס. בכדי לעקוב אחר ההתפתחות על פי סדר כרונולוגי מומלץ להתחיל בדלתות הדרומיות, לאחר מכן לעבור לדלתות שבצד הצפוני ולבסוף מזרחה, אל הדלתות המרשימות מכולן הפונות אל הקתדרלה עצמה, ונקראו על ידי מיכאלאנג`לו "שערי גן-עדן".
פיאצה דלה סניורה- הארמון העתיק-
המילה סיניורה פירושה שלטון ואכן מרבית המבנים מסביב לכיכר מסמלים את שלטון משפחת מדיצ`י על העיר. בכיכר זו הוצב פסל דוד המקורי עד שהועבר למוזיאון האקדמיה. בכיכר נמצא הארמון של משפחת מדיצ`י ובו ישב הפרלמנט האיטלקי בתקופה הקצרה בה היתה פירנצה בירתה של איטליה מאוחדת. עוד בכיכר- ארמון ווקיו שבחזיתו גלריית פסלים שמושכת את תשומת ליבו של כל מי שנכנס לכיכר. על הכיכר חולש בניין העירייה ובצמוד לו נמצאת גלריית אופיצי (Galleria degli Uffizi). הגלריה נמצאת בשולי כיכר הסיניורה לבין נהר הארנו. היא מרכזת את מיטב יצירות האמנות מתקופת הרנסנס שנוצרו בפירנצה.
בית הכנסת של פירנצה-
Firenze (FI), Via Farini 6
מדהים. הכניסה בתשלום.
יום 6:
פיזה-
חניה- בפיזה יש המון חניונים, כדאי להתקרב עם הרכב כמה שיותר קרוב למגדל ולאזור התיירותי.
פיזה היא עיר בת כ- 100,000 תושבים. יושבת על נהר הארנו ונוסדה ב- 130 לפנה"ס. בני העיר טיפחו בעיר את המדע וגלילאו הוא בן העיר המפורסם ביותר.
מגדל פיזה החל להיבנות בשנת 1173, וכבר כשבנו את הקומה השלישית נעה האדמה מתחתיו וזווית מטרידה החלה להיווצר. משך עשרות שנים אחר כך ניסו לתקן את הנטייה הזו ללא הצלחה. העיר התפרסמה בזכות מגדל פיזה הנטוי, ולא בכדי. זוהי ללא ספק תופעה ארכיטקטונית יוצאת דופן.
מגדל פיזה הוא, ללא ספק, מגדל הפעמונים המפורסם בעולם. בנייתו החלה בשנת 1173 וכאשר נבנתה קומתו השלישית של מגדל פיזה, הוא החל לנטות על צידו. הסיבה לנטייתו הצידה היתה סוג האדמה עליה נבנה והעובדה שיסודותיו הונחו בעומק של שלושה מטרים בלבד. בניית המגדל הופסקה והתחדשה רק כעבור כמאה שנה, זאת משום שמי שאמון היה על בנייתו היה עסוק במלחמות שהתחוללו באותן השנים.
בנייתו של מגדל פיזה הסתיימה בשנת 1372. לאורך השנים בוצעו בו עבודות שיקום שונות, האחרונה בהם היתה בשנת 1990, על מנת לייצב אותו ולמנוע את קריסתו. המטרה היתה לייצב את המגדל על ידי הוצאת אדמה מתחתיו. בנוסף, הוסרו ממנו הפעמונים, כדי להקל את משקל המגדל. עבודות השיקום נמשכו כעשר שנים ובסיומן נפתח מגדל פיזה מחדש למבקרים, אחרי שנטייתו הצידה צומצמה ב-45 סנטימטרים. כדי להגיע אל קצהו של המגדל הנטוי, יש לטפס ב-294 מדרגות ספירליות אל המרפסת, שבה ניצבים שבעה פעמונים וממנה נשקף נוף פנוראמי של הכיכר היפה. על מרפסת זו ביצע המדען גלילאו גליליי ניסויים שונים, הבודקים את חוקי המשיכה.
כיום, ממשיך מגדל פיזה לשקוע לאיטו בקצב של מילימטר אחד לשנה, אך עבודות השיקום המקיפות שבוצעו ב-1990 והפיקוח ההדוק בו הוא נתון מאז, מבטיחות את יציבותו למאות שנים נוספות.
מילאנו-
מומלץ להחנות את הרכב מחוץ לעיר ולהיכנס בעזרת המטרו.
מילאנו היא למעשה "עוד" עיר רגילה בצפון איטליה, אבל יש לה את השיק והתדמית של בירת האופנה והיא אכן כזו. לכן, ברוב העיר אין הרבה מה לעשות ולמעשה ביקור במילאנו זה ביקור בפיאצה קסטליו שזו הכיכר המרכזית והאיזור עם כל השופינג, אופנה, וכו'.
הדואומו (Duomo), הקתדראלה המרכזית של מילאנו, נמצאת בלב העיר ומדובר באחת הכנסיות הגותיות היפות באיטליה.
במילאנו קיימת פיצריה כשרה בשם כרמל, carmel.
