סו(בב) מון בלאן

הקדמה

הגענו לגיל שאפשר להתחיל, וזה כולל גם טיולים בעולם ללא יורשי העצר שלא יכלו להצטרף (צה"ל, לימודים וכולי). על סובב מון בלאן שמנו עין כבר מזמן אבל לא היינו בטוחים כמה הוא מתאים ליכולת הפיזית שלנו. אחרי שהבנו / החלטנו שנעמוד בזה, התחלתי לברר על האפשרויות השונות ועל אפשרויות הלינה. כיוון שלינה בבקתות ב dormitories היא לא הפייבוריט שלי, חיפשתי אלטרנטיבות. בנוסף, אין לנו עניין בטיפוס על הרים רק לשם האתגר, ואין לנו שום בעייה להשתמש בקיצורי דרך דוגמת רכבלים ואפילו אוטובוס, איפה שלדעתנו זה עושה שכל. והכי חשוב, העברת ציוד. הלכנו רק עם תיק יום והשתמשנו בשירותי Taxi Mont Blanc להעברת התיקים. לא זול, אבל שווה כל אירו.

בסופו של דבר הגענו לוריאציה שהתאימה לנו שקראתי לה סו(בב) ולא סובב מון בלאן, כיוון שעשינו רק חלק מה"סובב", בעיקר את הקטע שבין שאמוני לקורמאיור. 

יום 1

בחרנו לעשות את הטרק בכיוון הקלאסי, נגד כיוון השעון, שבו מתחילים בצרפת, עוברים לאיטליה, משם לשוויץ וחוזרים לצרפת.

טיסת אל על לג'נבה ומשם אוטובוס עם Alpy Transfers ל Saint-Gervais-les-Bains-Le Fayet. את האוטובוס הזמנו מראש ובמידה ופספסתם אותו אפשר לשלם Rescue Fee קטן, והם משבצים אותך על האוטובוס הבא. כשהגענו, הביקוש היה כל כך גדול, שיצאו שני אוטובוסים במקום אחד.

כמה ימים לפני הנסיעה, נודע לנו שבמקביל לטיול המתוכנן שלנו, נערך האולטרה מרתון של המון בלאן (UTMB). מדובר באירוע שמגיעים אליו אלפי משתתפים ומלווים מרחבי העולם, ויש לו כמה וכמה מקצים שיוצאים בתאריכים שונים וממקומות שונים. ההשפעה המשמעותית היא הרבה רצים על מסלול ההליכה, עם או נגד כיוון ההליכה. בהתייעצות עם הצ'אט הבנו שרק ביום אחד צפויה חפיפה משמעותית עם המירוץ אבל בכל מקרה לא היה לנו הרבה מה לעשות עם המידע חוץ מלקוות לטוב. "בזכות" המירוץ, חברת ההסעות חילקה ערכה של Brooks שכללה כובע, בקבוק שתייה גמיש ומשקה אנרגיה דוחה.

כשעה נסיעה והגענו ל Saint Geravis וליתר דיוק ל Le Fayet. המלון שלנו, Hôtel Des Deux Gares (מלון 2 התחנות), צמוד לתחנת הרכבת של ה SNCF (זה גם המקום בו עוצר האוטובוס מג'נבה) וגם לזו של ה Tramway du Mont Blanc שתכננו לנסוע בה למחרת.

כיוון שהשעה היתה רק 13:00, החלטנו לנצל את הזמן ולצאת ל"חימום" קצר.

עלינו ברכבל Le Valleen שמחבר בין Le Fayet לבין Saint Geravis. ברכבל פגשנו זוג נחמד מאנגליה שהגיע למקום לפני כמה שנים לסקי והחליט לרכוש דירת נופש שמשמשת אותם גם לגיחות בקיץ. זו היתה הפעם הראשונה שנשאלנו מאיפה אנחנו אבל לשמחתנו ואפילו להפתעתנו לא נתקלנו בשום תגובה שלילית.

מ Saint Geravis המשכנו בשני רכבלים נוספים, L'Alpin ואחריו Bettex עד ל Mont d'Arbois. משם יצאנו למסלול הליכה קצר ל Mont Joux. בסה"כ כ 1.3 ק"מ לכל כיוון, כ 140 מ' עלייה. הנוף הנפרש מכל עבר מרהיב. כרי דשא ירוקים, פסגות הרים שחלקן מושלגות ומעט פריחה.

מוכרח להודות שהעובדה שההליכה הקצרה הזו לא היתה לי כל כך קלה הדאיגה אותי, אבל קיוויתי שאלה רק חריקות התנעה ראשונות.

בדרך חזרה ברכבלים עצרנו ב Saint Geravis, הצטיידנו בכמה מצרכים למחר, וירדנו חזרה ל Le Fayet. ארוחת ערב מוקדמת ומצויינת ממש ליד המלון ב La Pause.

 יום 2

רוב המטיילים בוחרים להתחיל את המסלול מלה זוש (Les Houches), שם גם נמצאת הקשת המפורסמת שמכריזה על תחילת המסלול. המהדרין מתחילים לטפס משם ברגל, והרפורמים עולים ברכבל Bellevue.

אנחנו בחרנו ברכבת ההיסטורית Tramway du Mont Blanc שנעזרת גלגלי שיניים בשיפועים התלולים. לרכבת יש תחנה ממש ליד תחנת הרכבל העליונה של Bellevue והנסיעה אורכת כ 55 דקות. כיוון שחששנו מקצב ההליכה שלנו, החלטנו לוותר על ארוחת הבוקר במלון ולקחת את הרכבת הראשונה ב 7:00 בבוקר. כל הנסיונות להזמין מראש כרטיסים לנסיעה שרצינו נכשלו. בסופו של דבר, מכירה אונליין התאפשרה רק לנסיעה הלוך וחזור עד לתחנה האחרונה ב Nid d'Aigle. כיוון שחששנו שלא יהיו מקומות כשנגיע יום קודם לכן לקופה, רכשנו כרטיס הלוך וחזור במחיר של כ 40 אירו לאדם במקום 23 אירו לנסיעה בכיוון אחד לתחנה שרצינו. כשהגענו ניסינו לשנות את הכרטיסים אבל ללא הצלחה.

גם כשהודענו במלון שנצא לפני 7 בבוקר ונשאיר את התיקים לחברה שתעביר אותנו למקום הלינה הבא, נתקלנו בקשיים רבים כיוון שהקבלה נפתחת רק ב 7:00. בסופו של דבר נמצא הפתרון (הבחורה שאחראית להכנת ארוחת הבוקר פתחה לנו את החדר להשארת הציוד) ויצאנו לדרך.

הרכבת מטפסת בנופים מדהימים שבחלקם נלך עוד מעט. פסגות מושלגות, קרחונים והרבה ירוק.

בחור צעיר שתיפקד ככרטיסן וישב איתנו בקרון, היה מאוד נחמד והתעניין במה תיכננו לעשות. תוך כדי שיחה איתו, קיבלנו החלטה להמשיך עם הרכבת עד לתחנה האחרונה שלה (ממילא שילמנו כבר עבור הכרטיס) וליהנות מתצפית מקרוב על קרחון ביונאסיי (Glacier de Bionnassay).

אחרי כ 10 דקות הרכבת יצאה בדרכה חזרה ואנחנו ירדנו בתחנת Bellevue לתחילת מסלול ההליכה.

סה"כ התחלנו "באיחור" של כ 45 דקות לעומת התכנון המקורי, אבל נהנינו מאוד מהנסיעה ולדעתנו מדובר בניצול הזדמנות שווה.

החלטנו לנצל את היום הראשון כשאנחנו עוד רעננים וללא כאבים מיוחדים כדי ללכת דרך הוריאנט של Col de Tricot. נופים מהממים של הקרחון ובכלל ליוו אותנו בעלייה לא קלה שאחריה ירידה קשוחה למדי עד לבקתת Miage.

החצר השמשית המתה ממטיילים שעצרו להפסקה ואנחנו הצטרפנו לקפה. התשלום דרך אגב במזומן בלבד. המשכנו לעלות עד לבקתת Truc שצופה על נוף מרהיב ובעצמה נראית יפה ומטופחת.

משם בירידה ארוכה אבל חמודה עד לפאתי Les Contamines.

האוטובוס החינמי שנוסע בעיירה שמשתרעת על פני כ 4 ק"מ היה אמור להגיע רק עוד כ 40 דקות והחלטנו להמשיך ברגל עוד כ 3 ק"מ עד למקום הלינה שלנו. הדרך מתפתלת בין הבתים המטופחים עד שמגיעים לרחוב הראשי ולמרכז שוקק החיים.

הצטיידנו בפירות למחרת והמשכנו בהליכה מעט סתמית לאורך הנהר עד למקום הלינה שלנו,  La Ferme du Praz. השעה 17:30 ואנחנו מסיימים את יום ההליכה הראשון שלנו אחרי כ 14.5 ק"מ, 643 מ' עלייה ו 1,235 מ' ירידה.

La Ferme du Praz היא ביקתה חדשה או משופצת, מצוחצחת ומבריקה שממוקמת בקצה העיירה. יש בה חדרים משותפים אבל גם כמה חדרים פרטיים עם מקלחת ושירותים, שבאחד מהם אנחנו ישנו. את המקום מנהלות שתי נשים חייכניות ששומעות את כל השפות אבל מבינות ומדברות בעיקר צרפתית. הפעלנו את גוגל טרנסלייט במוד תרגום סימולטני וזה היה משעשע למדי.

עיסקת החבילה כללה ארוחת ערב, ארוחת בוקר שאותה ביקשנו לקבל ארוזה וארוחת צהריים ארוזה. הנשים שהעידו על עצמן שהן מכינות את האוכל מכל הלב (אנחנו מעידים שזה נכון), שאלו להעדפות שלנו ובמקום למשל פסטה עם בייקון הכינו לי פסטה עם שמנת ולגלית תבשיל עדשים.

כנהוג בבקתות, את הנעליים חולצים בכניסה ועוברים לכפכפים. התיקים לא נכנסים לחדרים ואת כל מה שאתה צריך, אתה מתבקש לקחת בסלסלה קטנה. ניכר שזה עוזר לשמור על הניקיון. אולי נאמץ את זה גם בבית.

ארוחת הערב מוגשת ב 19:00 לכל האורחים. פגשנו שם בחורה מאוקראינה שחיה בלונדון, בחור מיפן ושלושה אמריקאים. הארוחה כללה מרק, פסטה וקינוח על בסיס אורז וחלב. הכל היה מצויין. קצת שיחות עם שאר האורחים והגיע הזמן לישון, כיוון שתכננו לצאת למחרת לדרך כבר ב 6:30 בבוקר.

 יום 3

הגיע היום הגדול והנורא, זה שהפחידו אותנו לגביו וזה שחששנו ממנו מאוד בעצמנו. בקטע השביל הזה שבין Les Contamines ל Les Chapieux שעובר דרך Col du Bonhomme, יש מעט מאוד מקומות לינה ועוד פחות מקומות שמאפשרים לחלק את הדרך לשניים. הסגירה של בקתת Bonhomme לשיפוץ, צימצמה עוד יותר את האפשרויות. לפנינו מסלול קשוח של 17 ק"מ, 1,302 מ' עלייה ו 917 מ' ירידה.

החלטנו לצאת לדרך מוקדם ככל האפשר כדי שלא נילחץ בזמן ונעשה את עיקר העלייה עם קרירות הבוקר. יש אור כבר ב 6:20 והחלטנו לצאת ב 6:30. ארוחות הבוקר והצהריים חיכו לנו במקרר. כיוון שהאוטובוס הראשון יוצא רק בסביבות 8:00 ממרכז העיירה, החלטנו ללכת את המקטע של כק"מ עד ליציאה מהעיירה ליד כנסיית Notre Dame de la Gorge.

מייד אחרי הכנסיה מתחילה עלייה תלולה על גבי משטחי סלע.

התחלנו לטפס באיטיות ותוך ניסיון לשמור על קצב קבוע. בינינו אמרנו שזה תרגיל לסנן את החלשים. בהמשך העלייה מתמתנת. למרות שהשמש עדיין לא עלתה, האוויר די חם, סימן לבאות.

עצירה קצרה ליד Pont Romain ליהנות מהזרימה השוצפת.

המשכנו וחלפנו ליד בקתת Nant Borrant ובשעה 8:45 כבר עצרנו לארוחת בוקר ליד בקתת La Balme.

בגלל שיחת טלפון דחופה התעכבנו מעט יותר מהמתוכנן אבל ב ~ 9:30 המשכנו בדרך. המשך הדרך מתחיל בצורה רגועה ובנוף מושלם וממשיך בעלייה קשוחה עד ל Col du Bonhomme בגובה 2329 מ'.

בדרך מבחינים בנקודות קטנות על צלע ההר ומבינים שזהו עדר כבשים.

בהנחיית כלבי הרועים, העדר גולש למטה ותוך כמה דקות אנחנו מוקפים מכל עבר בכבשים.

אל מעבר ההרים Col du Bonhomme הגענו לפני 12 בצהריים. נוף מרהיב, רוח טובה אבל השמש כבר קופחת.

זהו פחות או יותר גם המקום האחרון בו יש עדיין קליטה סלולרית. שיחות קצרות עם כמה ישראלים ביניהם גם זוג צעיר שישב לידנו במטוס, וכמובן סשן צילומים שיספק עדות להישג.

למרות הגובה המבטיח של מעבר ההרים אליו הגענו, עלייה לא קלה עדיין לפנינו עד לפיצול לוריאנט לכיוון Col des Fours. אחרי כשעה הגענו ליעד שגל אבנים רשמי או מאולתר מציין את הנקודה. משם עוד ירידה קצרה עד לביקתת de la Croix du Bonhomme, אליה הגענו בסביבות 13:00.

מקום מצויין לתת מנוחה לרגליים ולאכול את ארוחת הצהריים שהבאנו איתנו. ממרחק על אחד המצוקים, צפה בנו הגירסה האלפינית ליעל שלנו.

כשחשבנו שהקושי העיקרי מאחורינו, הסתבר שטעינו. הירידה של כ 6 ק"מ עד ל Les Chapieux התגלתה כירידה קשה ולא נגמרת. השמש היכתה בנו הרבה מעבר ל 26 המעלות הרשמיות ולא יכולנו לדמיין בכלל מה היה המצב רק שבוע קודם לכן, בגל החום שפקד את האיזור.

מדי פעם חולפים באוויר מסוקים, תזכורת לכך שרוב האיזור אינו נגיש לכלי רכב. אנחנו מקווים שאף אחד מהם לא במשימת חילוץ. רבים מהם נושאים שקים, ככל הנראה של אספקה, לבקתות הלא נגישות.

כשנותר רק עוד מעט יותר מקילומטר לעיירה  קצת אחרי קבוצת מבנים בשם Chalets de Raja, השביל עובר בסמוך לכביש D902 ויש שם מקום חנייה לכמה מכוניות. אם הזמנתם מונית שתחכה לכם, כדאי אולי לקבוע את הנקודה הזו כנקודת המפגש. אותו קילומטר אחרון עד לקבוצת המבנים שנקראת Les Chapieux התגלה כתלול ומעיק במיוחד.

ב Les Chapieux יש מעט מאוד מקומות לינה ורבים מהמטיילים ממשיכים לביקתה הבאה Refuge  des Mottets  או נוסעים ללינה ב Bourg-Saint-Maurice.

כיוון שלא רצינו לסמוך על האוטובוס שנוסע מ Les Chapieux ל Bourg-Saint-Maurice , הזמנו מונית לשעה 17:30 מ Les Chapieux. כאמור, אין קליטה סלולרית מעבר ל Col du Bonhomme, וכשראינו שאנחנו מקדימים בשעה וחצי, נעזרנו במכשיר לוויני של גרמין שקנינו לקראת הנסיעה של הנסיכה הבכורה לדרום אמריקה, כדי לשלוח הודעת SMS לנהג. האפליקציה כמובן לא תיפקדה בפעם היחידה בה נדרשה לתפקד, אבל אחרי קצת מאמצים הצלחנו לשלוח הודעה מהמכשיר עצמו.

דרך אגב, גם ב Les Chapieux עצמה אין קליטה סלולרית. לשאלתנו נאמר לנו שיש התנגדות להקמת אנטנה מסיבות אקולוגיות. איך הם מסתדרים במקרה חירום לא ברור לי, אולי באמצעות מערכת קשר אחרת.

בדיעבד חיכו ב Les Chapieux כמה נהגים אבל אנחנו שמרנו אמונים לנהג שהזמנו. הנהג "שלנו" היה מאוד חביב, הצליח להקדים ואפילו חיכה לנו שנסיים את הארטיק שהחלטנו שהרווחנו ביושר.

יום ההליכה השני שלנו מסתיים אחרי 17 ק"מ, 1,302 מ' של עלייה ו 917 מ' של ירידה.

נסיעה של כחצי שעה עד ל Bourg Saint Maurice למקום הלינה שלנו ב Bed end breakfast du centre. המקום ובעל המקום מאוד חביבים, אבל נטולי מקרר. כשאמרנו שנרצה לצאת לפני 7 בבוקר, אמר שאין שום בעייה והוא יביא לנו את ארוחת הבוקר בהמשך הערב. כששאלנו איך היוגורט והגבינה יחזיקו מעמד ללא קירור אמר שלא תהיה שום בעייה והקור הטבעי בלילה יעשה את העבודה. פחות התחברנו לקונספט ויצאנו לחפש מקום לקנות כריך מוכן למחרת.

במרחק הליכה קצר נמצא מדרחוב ובו מבחר של מסעדות וחנויות ובהן מצאנו את Cuchet Bruno, בולונז'רי שנפתח ב 6 בבוקר. הזמנו כריכים מקמח מלא בהתאמה אישית כולל מיונז טרי שהם מכינים בעצמם בבוקר.

המשכנו לסופרמרקט לקנות פירות ובדרך חזרה לחדר עצרנו להסתכל על תפריט של מסעדה סמוכה בשםSowo . יצא אלינו בחיוך בעל המקום ואחרי כמה מילים שהחלפנו שאל מאיפה אנחנו. משהו במבטא שלו נשמע לי ערבי אבל השבנו שאנחנו מישראל. בחיוך גדול עוד יותר אמר שאנחנו שכנים, והציג את עצמו בשם אלי, ערבי נוצרי מלבנון. היינו תשושים מהיום הארוך והחלטנו שיהיה נחמד לאכול בקירבת המלון. קפצנו להתקלח וחזרנו למסעדה.בשיחה שהתפתחה אלי סיפר שנולד בכפר נוצרי בלבנון לא רחוק מ Hermel, באיזור מעוז החיזבאללה בעל בק. במסגרת שיתוף פעולה בין לבנון וצרפת, ילדים לבנונים ובהם הוא, "אומצו" וגודלו על ידי משפחות בצרפת. הוא הגיע לצרפת בגיל 7 אחרי מלחמת לבנון ומאז חי שם. הוא הפציר בנו שנמשיך להכות בחיזבאללה והבטחנו לו לטפל בנושא עם סיום הטרק. חוץ מזה היה אחלה אוכל ונפרדנו בחיבוק.

 יום 4

6:30 בבוקר ונהג מונית אחר, חביב מאוד גם הוא, ממתין לנו ליד המלון. מזג האוויר מאוד מוזר. הכל רטוב וניכר שירד גשם בלילה, משהו שלא היה בשום תחזית. מצד שני, חם, בטח לשעת בוקר מוקדמת כזו. עצירה קצרה ליד הבולונז'רי לאסוף את הכריכים, כ 40 דקות נסיעה ואנחנו למרגלות בקתת  .Mottets בהקפצה הזו נסענו בעצם את קטע השביל בין Les Chapieux לבקתת Mottets. חצינו את נהר Torrent des Glaciers, טיפסנו לביקתה (גובה 1870 מ'), שם ראשוני המטיילים התארגנו ליציאה, ועלינו על השביל שמוליך למעבר ההרים Col de la Seigne, בגובה 2515 מ'. עלייה לא מאוד קשה, די מתונה, למרות שעולים לגובה רב. תחזית מזג האוויר צפתה אפשרות לגשם במעבר ההרים Col de la Seigne רק בסביבות הצהריים ואנחנו תיכננו להגיע לשם הרבה לפני. מזג האוויר מעונן אבל נעים ואנחנו מתחילים לטפס. ככל שעולים נפרשים לפנינו נופים מרהיבים של העמק שמוקף בהרים שחלקם עדיין עם שלג / קרח בפיסגה.

לאט לאט מתחיל טפטוף. אנחנו מנסים להתעלם אבל לא מצליחים.

כיסוי הגשם לתרמיל נשלף ואחריו גם מעילי הגשם / רוח. כמה דקות של גשם מעצבן, שאחרי שפסק, חשבנו שסיימנו את החוויה. לפתע נפתחו ארובות השמיים, גשם חזק מלווה ברוח מטורפת ליווה אותנו מרגע זה עד למעבר ההרים, אליו הגענו רטובים ממותן ועד קצות האצבעות ברגליים. מרוב שהיינו עסוקים בסיטואציה, שכחנו להתרגש מהעובדה שהרגע חצינו ברגל את הגבול מצרפת לאיטליה. ניסינו לתפוס מחסה לרגע ליד האוהלים שהקימו מארגני ה UTMB בפיסגה אבל אחרי לא יותר מ 10 שניות החלטנו להמשיך ולהתחיל לרדת לכיוון בקתת אליזבתה בצד האיטלקי.

תחילת הירידה די תלולה. הקרקע בוצית ואנחנו מאוד נזהרים לא להחליק. הגשם המשיך ללוות אותנו אם כי הרוח פחתה משמעותית, מה שהפך את זה להרבה פחות נורא.

עצירה קצרה בבקתת  La Casermetta (נראתה סגורה) לריקון הנעליים ממים ולסחיטת הגרביים ואנחנו ממשיכים. הגשם נחלש ובסופו של דבר פוסק ואנחנו מתפנים ליהנות מהנוף המרהיב שלמרות שהעננים שגולשים מסתירים חלק ממנו, הם גם מוסיפים מראה מיוחד.

טיפוס קצר לבקתת Elisabetta שנראית כמו מגדלור של חום ויובש. הביקתה מאוד עמוסה אבל אנחנו מצליחים למצוא מקום לתיקים במבואת הכניסה ואפילו לקרב את הגרביים לתנור החימום.

שתי כוסות קפה ותה, סנדוויץ' ואנחנו כמו חדשים.

מהביקתה וסביבתה נשקף נוף מרהיב של העמק ושל מפלים שיורדים מהקרחון.

אנחנו עוצרים להצטלם ובחור צעיר שעובר מציע את עזרתו. בשיחה הקצרה שמתפתחת מסתבר שמדובר בבחור אוסטרלי שאבא שלו שירת בכוח האו"ם בסיני ובעזה ומאוד אהב (האבא) את האיזור. עולם קטן.

המשכנו בדרך לכיוון בקתת Combal. קשה לתאר את הנוף המרהיב. דווקא היעדר השמיים הכחולים והעננים שרגע מכסים ורגע מגלים הפכו את הנוף למעניין ודרמטי הרבה יותר.

השביל מישורי וההליכה קלה מאוד. כשבקתת Combal שנמצאת מעברו השני של הנהר כבר נראית, ה TMB פונה ימינה ומתחיל לטפס.

אנחנו המשכנו ישר, חצינו את הנהר על גבי הגשר ובמקום לפנות שמאלה לעבר הביקתה, פנינו ימינה וירדנו בדרך שרובה סלולה, כ 2.8 ק"מ, עד לתחנת האוטובוס בפאתי La Visaille. שם עלינו על אוטובוס חינמי, 931 שנוסע בעמק Val Veny לנסיעה של כחצי שעה עד למרכז קורמאיור.

חשוב לשים לב שלוחות הזמנים של התחב"צ והרכבלים משתנים במהלך הקיץ כמה פעמים ולפעמים אפילו בתוך אותו החודש.

ה Tourist Information של קורמאיור ממוקם ממש בכיכר המרכזית אליה מגיעים וממנה יוצאים גם כל האוטובוסים. נכנסנו כדי לוודא שיש לנו אינפורמציה עדכנית ולהתייעץ. אישה מקסימה קיבלה את פנינו וציידה אותנו בעצות טובות ומידע שימושי.

גיחה קטנה לסופר להצטיידות, שם אנחנו פוגשים כמובן משפחה ישראלית עם ילדים, ואנחנו בדרך למלון שלנו לשלושת הלילות הקרובים, Le Mallet.

עד עכשיו הלכנו היום 14.6 ק"מ, 690 מ' עלייה, 905 מ' ירידה. המלון שלנו ממוקם 1.4 ק"מ מהמרכז, דבר שמשדרג את מרחק ההליכה היומי ל 16 ק"מ.

Le Mallet הוא מלון דירות שממוקם כאמור קצת רחוק מהמרכז. בחרנו בו בגלל שחיפשנו מקום לינה עם מיזוג אוויר, במידה וניתקל שוב בגל חום. לא הצטערנו. המלון נראה חדש למדי, צוות מאוד נחמד והדירה מצוחצחת, מרווחת ומאובזרת.

גלית קיבלה קרח מהבר לטיפול בברכיים ונהנינו לפרוק את התיקים שכבר חיכו לנו, לשהות "הממושכת" שלפנינו.

החסרון היחיד של המלון הוא כאמור הריחוק מהמרכז שבו נמצאים כל הדברים. אחרי יום הליכה ארוך, אין כל כך חשק לצאת שוב להליכה הלוך וחזור של כ 3 ק"מ. בקירבת מקום יש רק שתי מסעדות, שנמצאות באותו מבנה וגם חולקות חלק מהתפריט. fuori pista היא פיצריה / מסעדה איטלקית אבל התפריט שלה כולל גם את התפריט של ה Steak House הצמוד, שנקרא Lo Sciatore. כדאי להזמין מקום מראש.

 יום 5

אנחנו יוצאים מוקדם בבוקר מהמלון, כדי לתפוס את האוטובוס הראשון (אותו אוטובוס שנסענו איתו אתמול) בחזרה ל La Visaille. השמיים כחולים ואנחנו קצת מקנאים באנשים שנוף ההרים הקסום שנראה מכל פינה, הוא הנוף היומיומי שלהם.

זהו היום בו צפוי לנו חיכוך מירבי עם רצי ה UTMB. ראשוני הרצים כבר חוצים את העיר ורבים אחרים נפגוש בהמשך. הליכה של 1.4 ק"מ לכיכר המרכזית, נסיעה באוטובוס ל La Visaille ואנחנו חוזרים בדרך בה הלכנו אתמול, 2.8 ק"מ, 300 מ' בגובה בעלייה, שבאופן מפתיע לא היו מעיקים.

אנחנו מגיעים לנקודה מול בקתת Combal בה השביל מתחיל לטפס אבל מחליטים לחזור עוד קצת בדרך בה הלכנו אתמול (לכיוון בקתת אליזבתה) כדי ליהנות מאותו הנוף שהפעם הוא כבר מכוסה בעננים, וההרים משתקפים במים שנקווים בסמוך השביל. המסקנה, לכל מזג אוויר יש את היופי שלו.

רצי ה UTMB מגיעים מכיוון בקתת אליזבתה ומתחילים לטפס בשביל לעבר Arête du Mont Favre בגובה 2,442 מ'. עלייה די תלולה ומעייפת והשילוב של רצי ה UTMB על השביל הצר קצת מעיק. הנוף אבל, מפצה על הכל.

בפיסגה מחכה לרצים תחנת עזרה ראשונה של המארגנים בה הם גם סורקים את הברקוד של כל משתתף ושואלים לשלומו. אני שומע משתתפת מבוגרת למדי שנראית מאוד עייפה אומרת שהיא בסדר אבל מבקשת מים כי המים שלה אזלו. לתדהמתי הצוות אומר שהם תחנת עזרה ראשונה ואין להם מים. הם מפנים אותה לתחנה הבאה בעוד כ 6 ק"מ. אנחנו ממלאים לאישה מים בבקבוקים והיא ממשיכה בדרכה. משתתפים מכל העולם חולפים בזה אחר זה. מעניין לראות את מגוון סוגי הנעליים, מקלות ההליכה ושאר הציוד שכל אחד בוחר להשתמש. אני נדהם לראות גם בחור קטוע רגל עם פרוטזה מיוחדת, שמשתתף במירוץ.

המשכנו עוד כ 4.5 ק"מ עד ל Maison Vieille. הנוף ממשיך להיות מרהיב אבל הדרך היתה לי קשה (בלי סיבה מיוחדת) והרגישה כאילו היא לא נגמרת. החום שעלה, לא הקל. בימים כתיקונם יש רכבל בין Maison Vieille ל Plan Checrouit, אבל הוא נסגר השנה לצורכי תחזוקה. "זכינו" בעוד 2 ק"מ ו 260 מ' של ירידה לא מעניינת ומתישה עד שהגענו ל Plan Checrouit ומשם ירדנו ברכבל Dolonne לקורמאיור. זה היה דרך אגב היום לפני אחרון לפעולתו של אותו רכבל העונה. כשהוא לא עובד מדובר בתוספת של כ 2 ק"מ ו 500 מ' נוספים של ירידה. לא נשמע כיף.

מתחנת הרכבל התחתונה המשכנו למלון. בחרנו בדרך שנראתה לנו הקצרה ביותר, דרך רחוב  la Villette. גילינו רחובות מרוצפים באבן, סמטאות ציוריות ואווירה של כפר קטן. ממש דובדבן לא מתוכנן לקינוח.

סה"כ 9 ק"מ על השביל, 450 מ' עלייה ו 740 מ' עלייה.

בתוספת ההגעה לשביל, הגיחות הצדדיות וההליכה בקורמאיור, הגענו שוב ל 16 ק"מ.

 יום 6

מסלול ה TMB ממשיך מקורמאיור לכיוון שוויץ. אנחנו החלטנו לוותר על החלק הזה אבל לא על החלק "האיטלקי" של היום. שמענו שקטע ההליכה בין בקתת Bertone לבקתת Bonatti המכונה "המרפסת", הוא קטע שחבל להחמיץ והחלטנו לעשות אותו אבל בכיוון ההפוך מ Bonatti ל Bertone, כך שאנחנו כל הזמן עם הפנים למון בלאן.

אוטובוס 924, הוא אוטובוס חינמי שחוצה את עמק Val Ferret. נסענו איתו עד לתחנת Bonatti. משם, עלייה של 1.3 ק"מ ו 270 מ' בגובה, עד לחיבור עם השביל. עלייה תלולה אבל לא נוראית שלקחה לנו כ 40 דקות.

כשהגענו לשביל לא פנינו לבקתת Bonatti אלא התחלנו ללכת לכיוון בקתת Bertone. הדרך בחלקה הגדול מוצלת, קצת עליות וירידות אבל סה"כ הליכה נוחה ולא קשה מול נופים מרהיבים של רכסי ההרים והעמק שלמרגלותינו.

יש כמה נקודות בהן ניתן לרדת או לעלות למרפסת והחלטנו שנזרום ונחליט במקום. בסופו של דבר החלטנו להמשיך עד לבקתת Bertone.

תוך כדי הליכה, מגיעים גם לתצפית יפה על פתח הכניסה למנהרת המון בלאן.

ביקתת Bertone ממוקמת מול נוף עוצר נשימה.

כדי הגיע אליה יש לרדת בירידה קצרה ותלולה. יש חלוקה בין איזור ישיבה של מסעדה לאיזור ישיבה של בר והתחושה הכללית שקיבלנו היתה קצת פחות נעימה מבקתות אחרות. שתינו קפה מול הנוף כאשר מולנו מגיעים מטיילים שעלו את העלייה התלולה מאוד מקורמאיור. ויתרנו על הרעיון של לרדת בשביל לקורמאיור ובמקום, חזרנו כ 2 ק"מ באתה הדרך בה הגענו עד לנקודה במפה שנקראת A. Leuchey Sup. בשטח יש שלטים ברורים שמפנים לירידה לעמק. שביל נוח למדי, 2.8 ק"מ וירידה של 350 מ' בגובה, הביא אותנו לעמק לתחנת האוטובוס Le Pont. לא ראינו סימון ברור של תחנת אוטובוס והחלטנו ללכת עוד כ 250 מ' בצד הכביש עד לתחנה בשם Camping Grandes Jorasses. פה כבר לא היה ספק שיש תחנה אבל היא היתה רק בכיוון מקורמאיור ולא לכיוון קורמאיור. עד עכשיו לא ברור לי איפה היינו אמורים לחכות אבל כשהאוטובוס התקרב, סימנו לו והוא עצר וסימן לנו לחצות את הכביש.

חזרנו לקורמאיור ופנינו לסגור מעגל ולבקר בכיכר ובמדרחוב (טוב, גם בגלידרייה) שהכרנו כשהגענו לקורמאיור בטיול בעמק אאוסטה. הצטיידנו בלחם ובפירות וכיוון שמאוד אהבנו את הרחובות הציוריים שגילינו אתמול, חזרנו דרכם למלון.

עוד יום במשרד, 13.5 ק"מ, 500 מ' עלייה ו 600 מ' ירידה. בתוספת ההליכות בתוך קורמאיור, הגענו לכ 18 ק"מ.

 יום 7

את החלק הרשמי של ה TMB שהתכוונו לעשות סיימנו, וכעת רצינו לעבור לשאמוני ולהמשיך בטיולי יום שחלקם חלק מה TMB וחלקם לא. התכנון המקורי היה לחצות את המון בלאן ברכבלים. סיפור לא זול אבל חשבנו לנצל את ההזדמנות. בשלב הראשון עולים מ Entrèves ברכבל Skyway Monte Bianco עד ל Punta Helbronner (3,466 מ') עם תחנת ביניים ב  Pavillon(2,173 מ').

פה מסתיים הקטע האיטלקי. מכאן יש רכבל בבעלות צרפתית, Panoramic Mont Blanc, שמחבר את הצד האיטלקי עם הפיסגה הצרפתית, Aiguille du Midi (3,777 מ'), ומעלית נוספת מביאה לשיא הגובה הנגיש, 3,842 מ'. הרכבל המקשר פועל רק כאשר תנאי מזג האוויר מאפשרים זאת וכרטיסים אליו אפשר לקנות רק בפיסגה. מ Aiguille du Midi יורד רכבל לשאמוני עם תחנת ביניים ב Plan de l'Aiguille.

אנחנו תכננו לרדת ב Plan de l'Aiguille, ללכת במסלול בשם הבלקון הצפוני הגדול, לבקר בסופו במערת הקרח ואז לרדת לשאמוני ברכבת Montenvers.

בהתחשב בעובדה שהכל תלוי במזג האוויר ואנחנו צריכים לדאוג גם להעברת הציוד שלנו לשאמוני, מדובר בתכנון עם הרבה אי ודאויות.

סגרתי עם חברה בשם CVT - Chamonix Valley Transfer, על העברת הציוד מקורמאיור לשאמוני, כאשר אני אודיע להם ערב קודם מה החלטנו.

מזג האוויר בימים האחרונים היה פשוט נפלא והתחזית ליום המדובר היתה סבירה אם כי מלווה בחשש קל, דווקא בשעות הבוקר המוקדמות, השעות שבדרך כלל נחשבות לטובות יותר מבחינת מזג האוויר.

התעוררנו לבוקר מעונן מלווה בטפטוף קל. פסגת ההר היתה כולה מכוסה בעננים והמצב לא נראה אופטימי.

הגענו לתחנת רכבל ה Skyway והחלטנו שלא נקנה כרטיסים ונעלה עד שלא נדע שהרכבל המקשר פועל. לשאלתנו אמרו לנו שהרכבל בבעלות צרפתית והם "לא יודעים" אם הוא יפעל. שתינו קפה, עקבנו אחרי המצב באתר שמספק מידע על כל הרכבלים באיזור שאמוני https://www.montblancnaturalresort.com/en/info-live וראינו ששעת הפתיחה נדחית בכל פעם בחצי שעה או שעה נוספת. בצער רב החלטנו לוותר, הזמנו כרטיסים לאוטובוס של Arriva שנוסע מקורמאיור לשאמוני דרך מנהרת המון בלאן, ואוסף נוסעים גם ברכבל. לפני 10 בבוקר כבר היינו בשאמוני. כשהגענו, עדיין היה מעונן אבל לאט, לאט, מזג האוויר הלך והשתפר.

פנינו ללישכת התיירות להתייעץ לגבי המסלול שכדאי לנו לעשות היום. יש שתי לישכות תיירות בשאמוני. האחת, הרגילה שהשלטים מכוונים אליה, Office de Tourisme de Chamonix - Main Tourist Office בכתובת כתובת - 85 Place du Triangle de l'Amitié, והשנייה, Office de Haute Montagne - Maison de la Montagne בבניין סמוך בקומה השנייה בכתובת 190 Place de l'Église, שמתמחה ב TMB ובמסלולי הליכה באיזור שאמוני.

בגלל מזג האוויר שהיה עדיין לא יציב ככל שעולים בגובה, המליצו לנו בלישכה "הרגילה" (המלצה  שקיבלה "אישור" בלישכת המומחים) לעשות מסלול נמוך יותר שנקרא הבלקון הדרומי הקטן.

אפשר לעלות למסלול ממש מתוך שאמוני, בסמוך לתחנת הרכבל Planpraz.

עלייה לא מאוד ארוכה אבל מאוד תלולה בהתחלה, ואח"כ מסלול די קל מול נוף ההרים שמדי פעם הציצו מבין העננים.

הלכנו כ 6 ק"מ עד Les Tines ומשם חזרנו באוטובוס לשאמוני. היינו מצויידים כבר בכרטיס האורח שלנו, כרטיס שמקנה הטבות בנסיעה בתחב"צ. הנסיעה ברכבת בעמק היא חינמית ובאוטובוס מקבלים הנחה מסויימת רק על הכרטיסים ה"מיוחדים", כרטיסים למשל שמעניקים נסיעה במשך שעה או כרטיסים יומיים, החל מיומיים. 

חזרנו לשאמוני והתמקמנו במלון שלנו לשלושת הלילות הקרובים, Bellamy Chamonix Mont Blanc. שוב מלון דירות עם מיזוג אוויר (רק בסלון ולא בחדר השינה, אבל הספיק לנו), במיקום מאוד נוח, שתי דקות הליכה מ Chamonix Sud.

אחר כך יצאנו לסיבוב היכרות בשאמוני. העיר / עיירה "מפוצצת" בתיירים והמחירים בהתאם. שפע של חנויות לציוד טיולים, מסעדות ובאופן אישי שמחתי לגלות שני (!) סניפים של גלידת Amorino. מכל פינה רואים את המון בלאן המושלג משקיף מלמעלה והשמיים מלאים במצנחי רחיפה. המראה משתנה בהתאם לשעה ביום ולמזג האוויר, אבל הוא תמיד מאוד מרשים ויפה.

ארוחת ערב, המבורגר מצויין, אכלנו בפאב קטן ממש ליד המלון בשם Le Privilège.

סה"כ יום הליכה קצר של 6 ק"מ שהשוטטות בשאמוני הוסיפה עוד כ 3 עד 4 ק"מ.

 יום 8

היעד שלנו היום הוא האגם הלבן (Lac Blanc). אל האגם ניתן להגיע בכמה דרכים. כאשר מגיעים מכיוון Tré-le-Champs, אפשר לבחור בהליכה דרך Col des Montets, בהליכה בשביל ה TMB תוך שימוש בסולמות אנכיים בכמה נקודות עד לפיצול לכיוון האגם ב Tête aux Vents. כאשר מגיעים דרך רכבל Fledgere, אפשר ללכת מהתחנה העליונה לאגם או להמשיך ברכבל Index, וללכת מהתחנה העליונה שלו.

אנחנו בחרנו לעלות ברכבל Fledgere, משם לאגם ולחזור דרך רכבל Index ומשם באמצעות רכבל Fledgere חזרה ל Les Praz. נסענו באוטובוס מ Chamonix Sud ל Les Praz. הרכבלים לא נפתחים לפי 8:30 כך שהאופציה להתחיל מוקדם יותר לא על הפרק. בנוסף למטיילים "רגילים" כמונו, מגיעים הרבה מאוד מטפסי צוקים, מצויידים בחבלים ובשאר ציוד הנדרש לטיפוס. הנוף שנשקף מהתחנה העליונה כמובן מהמם.

אנחנו מטפסים בשביל לעבר האגם הלבן. מסלול לא ארוך, כ 3 ק"מ, אבל לגמרי לא קל בזכות עלייה של כ 500 מ'.

הרבה מאוד מטיילים מקיפים את האגם (למעשה יש שני אגמים. אולי כשמפלס המים גבוה יותר הם מתאחדים). שלטים מצהירים שהאיזור הוא שטח פרטי ואוסרים על כניסה למים. אנחנו בודקים זוויות תצפית שונות ומטפסים על הגבעות הסמוכות בנסיון לראות את ההשתקפויות "שהבטיחו" לנו. הצלחה חלקית מאוד אבל עדיין מאוד יפה.סמוך לאגם ניצבת ביקתה, אבל עומס המטיילים הבריח אותנו ממנה.

בדרך חזרה, פנינו לשביל שמוליך לרכבל Index. שביל צר, הרבה פחות נוח להליכה עם יותר סלעים ומעברים צרים. למרות שגם אורך השביל הזה הוא רק כ 3 ק"מ, זה הרגיש לנו יותר והיה די מתיש.

למרות שהתחזית נעה בין 9 ל 13 מעלות, השמש המלאה גרמה לתחושה הרבה יותר כבדה של חום. ירדנו ברכבל Index, המשכנו לרדת ברכבל Fledgere עד ל Les Praz, ומשם באוטובוס בחזרה לשאמוני.

סה"כ 6 ק"מ, 625 מ' עלייה ו 125 מ' ירידה.

 יום 9

אומנם המעבר מקורמאיור לשאמוני מעל פיסגת המון בלאן התבטל בשל מזג האוויר, אבל מאז מזג האוויר פשוט נפלא ופיסגת המון בלאן קורצת לנו, מוקפת בשמיים כחולים. כל אתרי האינטרנט מלאים באזהרות על הצורך להזמין מקום מראש, על התורים בפיסגה ועל העדפה חד משמעית לשעות הבוקר המוקדמות, לפני שהעננים מכסים את הפיסגה. מנסים להזמין מקום באינטרנט לעלות לפיסגה ל Aiguille du Midi ואין שום דבר זמין לפני שעות הצהריים המאוחרות. מחליטים לוותר ולחזור לחלק השני של תוכנית המעבר מקורמאיור. עלייה לתחנת הביניים Plan de l'Aiguille, הליכה לאורך הבלקון הצפוני הגדול, לבקר בסופו במערת הקרח ואז לרדת לשאמוני ברכבת Montenvers.

מסתבר שגם המקומות ל Plan de l'Aiguille מבוקשים ואנחנו מצליחים לקנות כרטיסים רק לשעה 10:00, שעת צהריים מבחינתנו. כמובן שלא הצלחנו לישון או לעשות משהו עד השעה היעודה וכיוון שהרכבל היה במרחק הליכה קצר מהמלון, החלטנו לקפוץ לשם ולראות אולי נצליח להקדים את העלייה. במידה ולא, נחפש מקום לקפה בסביבה.

הגענו לפני 9 ובלי שום בעייה פשוט אמרו לו לעלות. אני מניח שזה לא המצב בשיא העונה אבל גם עכשיו, באתר לא היו כרטיסים זמינים. בדיעבד, אולי יכולנו לנסות להגיע מוקדם בבוקר ולקנות כרטיסים לפיסגה.

אנחנו דבקנו בתוכנית המקורית ועלינו לתחנת Plan de l'Aiguille.

כשיצאנו החוצה, ראינו את התחנה העליונה Aiguille du Midi מתנשאת גבוה מעלינו, כאשר העין לא מצליחה לעקוב אחרי הכבל שנושא את הקרוניות. הדבר הנוסף ששמנו לב אליו, הוא שאנחנו לגמרי לבד, אולי בפעם הראשונה.

לפני שפנינו למסלול שלכבודו התכנסנו, החלטנו לעשות גיחה קצרה, כ 700 מ' לכל כיוון ל Lac Bleu, האגם הכחול. הנוף למותר לציין מרהיב ובדרך לאגם נתקלנו בשלולית שבה השתקפו פסגות ההרים המושלגות.

האגם עצמו חבוי בשקע שמוקף בסלעי ענק. חמוד, בעיקר בגלל התפאורה בדרך ומסביב.

חזרנו חזרה ל Plan de l'Aiguille ופנינו למסלול הבלקון הצפוני הגדול. אחרי כ 750 מ' הגענו ל Refuge du Plan de l'Aiguille ופשוט לא יכולנו שלא לעצור, לקחת כוס קפה ולהשתרע על כסאות הנוח מול הנוף המרהיב.

משם המשכנו במסלול שלא היה קשה והיה יפה ומגוון לכל אורכו.

אחרי כ 3.5 ק"מ מגיעים לנקודת פיצול בה יש לבחור האם להמשיך ישירות למערת הקרח או להגיע אליה דרך Signal Forbes. בחרנו בדרך המעט יותר קשה וכמובן שלא הצטערנו.

מ Signal Forbes בגובה 2,200 מ', גלשנו למטה לעבר תחנת הרכבת Montenvers - Mer de Glace.

הקרחון נסוג בכל שנה ויש צורך להתאים את דרכי ההגעה. מתחנת הרכבת יורדים ברכבל אל מערת הקרח. מתחנת הרכבל התחתונה, ירידה של עוד 150 מדרגות מתכת ומגיעים לפתח המערה.

זו לא מערת הקרח הראשונה בה אנחנו מבקרים אבל נראה שפה יש מעט פחות גימיקים ויותר הסברים והמחשות על תנועת הקרחונים והנסיגה שלהם לאורך השנים. האמת שהקצב מדהים ומדאיג. הנוף הולך ומשתנה.

חזרה באותה הדרך ומשם ברכבת Montenvers לשאמוני.

סה"כ יום הליכה מקסים של כ 8.5 ק"מ. כ 7 ק"מ על הבלקון הצפוני הגדול ועוד 1.5 ק"מ בגיחה ל Lac Bleu.

 יום 10

יום אחרון בשאמוני. חזרנו ל Les Praz de Chamonix ממנה עלינו ברכבל Fledgere  כשטיילנו ל Lac Blanc. הקדמנו קצת ולכן פנינו לחפש בית קפה פתוח והגענו ל Petit Social. מעבר לקפה המעולה הרגשנו שהשם הולם את המקום, עמוס במטיילים ובמי שנראו כאורחים קבועים שהיו שקועים בשיחות ערות.

גם הפעם הרכבל היה עמוס במטפסי הרים. קנינו כרטיס לעלייה ברכבל Fledgere ולירידה ברכבל PlanPraz. מהתחנה העליונה פנינו למסלול Grand Balcon Sud,  שביל קל בגובה 2000 מ' שמשקיף על נופיו המרהיבים של המונבלאן, בין התחנה העליונה של רכבל Flegere לתחנת הרכבל PlanPraz.

מסלול דומה, Petit Balcon Sud שעשינו ביום ההגעה לשאמוני רק שאז הלכנו בכיוון ההפוך ובגובה נמוך.

מסלול יפה של כ 5.5 ק"מ, שלקח לנו כשעתיים וחצי, שמומלץ לעשות אותו בכיוון בו הלכנו. לכל אורך הדרך ליוו אותנו שלל מצנחי רחיפה באוויר.

ממש ליד תחנת PlanPraz נמצאת נקודת זינוק פופולרית למצנחי רחיפה ונחמד לעמוד ולהסתכל על "ההמראות".

מ PlanPraz המשכנו ועלינו רכבל Brevent, רכבל שעולה כל רבע שעה ל Le Brevent, תצפית מרהיבה בגובה 2,525 מ'. מהתצפית נראה אגם יפה וכן המקטע האחרון של מסלול ה TMB שיורד בתלילות ל Les Houches.

אנחנו יורדים בחזרה בשני רכבלים, Brevent ו PlanPraz עד לשאמוני, ומשם ברגל למלון לאסוף את התיקים שלנו.

יש במלון מקום להחליף בגדים ואפילו להתקלח.

ב 14:30 אנחנו עולים על אוטובוס של Swiss Tours משאמוני לג'נבה. ירדנו בשדה התעופה ומשם כמה מאות מטרים עד למלון Ibis Geneva Airport. כיוון שהיינו עם תיקים ללא גלגלים ולא מצאנו עגלה, לקחנו מונית. יש למלון גם שאטל אבל הוא לא פעיל בכל שעות היום.

המלון עצמו ענה על כל הדרישות מלבד מיזוג האוויר. ביום שהגענו, הטמפרטורה בג'נבה היתה כ 27 מעלות. מסתבר שלמרות שמצויין שכל החדרים ממוזגים, מדובר במערכת מרכזית שמורידה את הטמפרטורה בחדרים ביחס לטמפרטורת הסביבה ב כ 3 מעלות, ללא קשר לתרמוסטט של "המזגן". ביקשנו וקיבלנו מאוורר אבל בסופו של דבר כשהטמפרטורות יורדות בערב, לא היה בו צורך.

קיבלנו (מראש) כרטיס שמאפשר נסיעה חינם בתחבורה ציבורית בעיר. משדה התעופה אפשר לנסוע למרכז העיר ברכבת או באוטובוס.

אנחנו בחרנו בהליכה ברגל לקניון Balexert וקינחנו בחזרה בארוחת ערב במסעדה איטלקית בשם Scalo 34. המסעדה ממוקמת על הרחוב הראשי אבל יש להם חצר אחורית, שקטה וחמודה והאוכל היה מצויין.

 יום 11

שאטל של המלון לטרמינל, טיסה עם לופטהנזה לפרנקפורט ואז מירוץ נגד השעון להספיק לטיסת אל על לארץ. הכרטיס מז'נבה היה של אל על והקונקשן בפרנקפורט היה של קצת יותר משעה. הלכנו מהר יותר מאשר בכל הטיול והספקנו להגיע, רק כדי לגלות שהטיסה מתעכבת (אולי בגלל זה הספקנו...), עיכוב שהמשיך גם אחרי שעלינו על המטוס.

בארץ חיכו לנו יורשי העצר ששמחו להחזיר לנו את האחריות על תיפעול ותחזוקת הבית.

סה"כ היה מדהים! כ 97 ק"מ על השבילים וכ 115 ק"מ  אם מביאים בחשבון גם הליכה במקומות ישוב (אשתי ושותפתי למסע בחיים ובטיול ביקשה שלא נזניח גם הליכה מחוץ לשבילים המסומנים).

שמחנו (ואפילו קצת הופתענו) לגלות שיש לנו יכולת להתמודד עם האתגר הפיזי ובהחלט קיבלנו תיאבון לבחון או לפחות לא לפסול גם יעדים נוספים או להשלים את חלקי ה T