מקסיקו סיטי לא הייתה בראש רשימת היעדים שלנו. אבל כשבת הדודה הזמינה אותנו לחתונתה, שנערכה בעיירה טפוזטלן מדרום למקסיקו סיטי, היה לנו ברור שעושים מאמץ ומגיעים. נסענו בהרכב כמעט מלא: אמא, אבא, 3 בני נוער (22, 14.5, 14.5) הבת הגדולה שלומדת באוניברסיטה נשארה בישראל.

שלושה וחצי ימים ראשונים טיילנו במקסיקו סיטי ובאתרים הקרובים לה:

שכונת פולנקו

תעלות סוצ'מילקו

שכונת קיואקן

שדרות הרפורמה

אתר הפירמידות טאוטיאקאן

פארק צ'פולטפק

יומיים וחצי הוקדשו למסיבת החתונה ולסיור בעיירה טפוזטלן

ועוד יום במרכז ההיסטורי של מקסיקו סיטי.

5.03 - עוזבים את הבית בשעה 20:00 ומתחילים את המסע בנסיעה מאתגרת בת 24 שעות. טיסה ראשונה (אמריקן ארליינס) ת"א - מיאמי: 14 שעות ארוכות אך עוברות חלק. חניית ביניים לשעתיים וחצי שהספיקה בדיוק לשירותים ולתור ב"סטרבקס". טיסה שנייה מיאמי - מקסיקו סיטי: 4.5 שעות . בינתיים מתחלף לו יום.

6.03 - שעות בוקר מאוחרות, מחלון המטוס מתרגשים לראות את רצף הבניינים הענקי של המגלופוליס, מתפרס על הגבעות. בתור לסידורי הכניסה אסור לצלם. כוחות משטרה וצבא מסתכלים על הכל בשבע עיניים. הסעה למלון Suites Obelisk שבשכונת פולנקו הוזמנה דרך בוקינג מבעוד מועד. התקשורת עם הנהג בווטצאפ ובספרדית. (קצת עזרה של הדיילים במטוס והתגברנו על זה). 30 דקות נסיעה בפקקים ונוף שכונות מתחלף (מעוני לעושר) ואנחנו בשערי המלון. בכניסה עומד ארמנדו לופז - מציג את עצמו ומפטפט איתנו באנגלית על כל דבר שנרצה לשמוע. מי אתה ארמנדו? בל בוי? פקיד קבלה? מנהל? בימים הקרובים נתוודע. נכנה אותו כאן - "הרוח החיה" של המלון.

בעזרת ארמנדו אנחנו מצליחים לקבל את החדר כבר בשעה 13:00. הבנות מבקשות להתקלח ולהשתמש בשירותים. חם ואנחנו צמאים אז יוצאים יחד עם הבן לסופר הקרוב לרכוש מים וקצת אוכל. ההליכה ברחוב של המלון נעימה. זוהי שכונה מבוססת, ויש בה בנייה ספרדית וגינון יפה. המלון ממוקם עשרות מטרים מפארק לינקולן, שמהווה את מרכז שכונת פולנקו. ברחוב המסחרי יש סופרים ומסעדות, ואנחנו מגלים מאפיית בוטיק שווה במיוחד ומשתדלים שלא להפריז בקנייה. עם המצרכים עורכים "פיקניק בקטנה" בחלקת דשא במלון שמיועדת לעישון. על פי המבטים כנראה שלא מקובל שם "לפתוח שולחן", אבל לא מעירים לנו. כעת יש לנו די כוח לחקור את הסביבה עד לארוחת הערב החגיגית אליה אנחנו מוזמנים. הרחוב המרכזי שחוצה את השכונה נקרא רחוב מסריק וקובץ חנויות היוקרה והבוטיקים שבו מפתיע. הבת הצעירה לא יודעת את נפשה מרוב אושר. זאת מקסיקו סיטי "המפחידה" שעליה שמעה? אנו מסיירים גם בפארק לינקולן הסמוך. פארק מוארך בעל שתי ברכות השתקפות, חממת ציפורים ופסל של לינקולן. הפארק הוא בית להרבה סנאים, אבל בשעת אחר צהרים זו הם לא מגיחים. תושבי השכונה מטיילים עם כלבים ועגלות. ילדים בחוג לגלגליות וחגיגות יום הולדת עם מפעילה, ריקודים ובלונים. בקצה הפארק מגדל שעון המסמל את השכונה ובתחתיתו גלריה שבעת סיורנו הייתה סגורה. במהלך השיטוט בשכונה הגענו גם לפסאג' פולנקו. פסאג' יוקרתי מאוכלס בחנויות בוטיק. בגדי מעצבים, חנות צמר מפוארת וחנות מזכרות - הכל בצד היקר של הסקלה. המתחם יפה - אדריכלות ספרדית בעלת מעוף. לא רחוק מהיציאה מהמתחם סניף של אל מורו. רשת המתמחה בצ'ורוס. נחמד לראות את תהליך ההכנה של המעדן, משלב הכנת הבצק דרך הדחיסה למכונה, שמוציאה אותו בנחשים ארוכים אל תוך השמן הרותח באמבט גדול, סלילים סלילים בטיגון עמוק ואז כאשר המאכל מזהיב במידה הנכונה שולים אותו ומיד מגלגלים בסוכר וקינמון. הילדים לא מוותרים על טעימה בלוויית ריבת חלב כדת וכדין.

נחיתה במקסיקו סיטי
פארק לינקולן פולנקו
מגדל השעון בפארק לינקולן פולנקו
דונאטס בפולנקו
סוכריות ושוקולדים בפולנקו היפה
פאסג' פולנקו חנויות יוקרה
פיצה בפולנקו
סניף אל מורו
סוד הכנת הצ'ורוס

חזרה למלון - מתארגנים לארוחת ערב חגיגית עם המשפחה במרכז ההיסטורי של העיר. בפעם הראשונה מזמינים אובר. נסיעה בשדרות הרפורמה המוארות לעבר המסעדה "Limosneros " מסעדת גורמה שמתמחה באוכל מקסיקני אוטנטי. בחזית המסעדה שומר עם נשק, פנים המסעדה מרווח ומעוצב בטוב טעם. האיחוד המשפחתי משמח את כולנו, זוהי פגישתנו הראשונה עם החתן, ואנחנו מתלהבים. היום גם פורים ואנחנו דואגים להביא לזוג הצעיר משלוח מנות של חטיפים מן הארץ - פסק זמן, במבה, שקדי מרק, קפה.. התקבלו בשמחה גדולה. מכיוון שאיננו מתמצאים באוכל מקסיקני נעזרנו בהנחיית הכלה והזמנו את תפריט הטעימות ובו שבעה טאקו במילויים שונים. המלצר דאג להסביר כל מנה שהוגשה לשולחן. טאקו פטריית התירס, טאקו בקר, טאקו אל פסטור במילוי חזיר ואננס וטאקו במילוי ארנב.. (כאן הבת הצעירה הפסיקה לאכול). היה לנו ערב מיוחד מאוד.

בדרך אל המסעדה
לימוס נרוס
לימוס נרוס
המסעדה לימוס נרוס מקום קסום לאיחוד המשפחתי

7.03 - היום פוגשים את ירוסלבה המדריכה שתיקח אותנו לסיור על טהרת השפה העברית בתעלות סוצ'מילקו ובשכונת קיואקן. בשעה 9:30 היא כבר מחכה עם נהג האובר בשערי המלון. אל הנסיעה מצטרפת גם דודה יעל אם הכלה. נסיעה דרומה בשעת הפקקים, עוזרת לנו לתפוס את המושג "שינוע מסת אוכלוסייה". דגל ענק של מקסיקו מונף בצידי הכביש מסמל מחנה צבאי גדול. הדגל המרשים עם סמל הקקטוס, הנשר והנחש במרכזו מהווה רקע הולם לסיפור הנבואה על הקמת מקסיקו מפי ירוסלבה. בינתיים הנוף היוקרתי של פולנקו מתחלף בנוף של שכונות פחות מבוססות, וירוסלבה מנצלת את הדרך הארוכה (כשעה) כדי לשוחח על ההיסטוריה של מקסיקו סיטי. הכל מתחיל בתקופה האצטקית, שבה מוקמת מקסיקו סיטי על אגם ומתחיל מפעל ייבוש וחפירת תעלות. מסתבר שהאצטקים לא כל כך נחמדים, הם משתלטים על מקום שכבר היו בו ילידים ומסרבים לשתף פעולה עם המקומיים. במקום לשלם להם מיסים על נתיבי המעבר הם מקימים מערכת תעלות משל עצמם. סוצ'מילקו התחנה הראשונה שלנו להיום הוא שריד למפעל התעלות שמוקם כחלופה והופך לגלעין של העיר מקסיקו סיטי של היום. למדנו על השיטה שבה יבשו את האגם כדי להרחיב את היישוב ועל השימוש שעשו בשטחי הקרקע לחקלאות. כאן פותחה לראשונה חקלאות מסוג "הידרוקולטורה". (צמחים שגדלים על מים). בהמשך ההיסטוריה של מקסיקו נופלים האצטקים ומתחילה תקופת הכיבוש הספרדי, שהתאפשר בגלל יזמה פרטית של כובש עצמאי נועז, הרנאן קורטז, ששומע על האזור העשיר בזהב ובמחצבים ועל דעת עצמו ללא הוראה אמיתית של מלך ספר מגיע לחקור את השטח ומחליט להשתלט עליו. הוא עושה זאת עם כמה מאות חיילים ובעיקר בעזרת שבטים מקומיים, אותם ילידים, שהתנגדו לאצטקים ועכשיו שמחים לשתף איתו פעולה. לכיבוש עזרה הביולוגיה, שכן באותה תקופה פרצה מחלת אבעבועות שפגעה בעיקר באצטקים שגילו אליה רגישות. עוד סייע שלספרדים היה אבק שריפה ואילו האצטקים נלחמו בחיצים.

כאשר הגענו לתעלות כבר הרגשנו בעלי רקע נרחב. דבר ראשון שאנחנו מבחינים בו הוא הפער בין הצבעוניות החגיגית של הסירות בתעלות (ה"טרחינרוס"), לבין ההזנחה הפושעת של השטח. הזבל שליד המעגן עולה על גדותיו, הרציף לא גמור וסביבו חנויות קטנות במבנים מיושנים ומטים ליפול. יחד עם זאת כשמתחילים בשיט האווירה קסומה ממש. אנחנו באמצע השבוע ודי רגוע כאן. המצב שונה בסופי שבוע כאשר מקומיים רבים מגיעים מכל רחבי העיר כדי לחגוג. עדיין, גם ביום חול הייתה תנועה של סירות סוחרים עם שמיכות ארוגות ואוכל ושתייה ולהקות מריאצ'י ונגני מרימבה להשכרה. בהמלצת ירוסלבה, קנינו תירס במלח ולימון. (ללא מיונז שעמד בשמש). יחד עם התירס הזמנו לסירה להקת מריאצ'י לשיר לנו "לה קוקראצ'ה", לבקשת הבן, שמקבל גם את הכבוד לנסות ולהשיט את הסירה בעזרת המקל הארוך. בהמשך השיט הרגוע שמענו מירוסלבה על ה"נחליטוס", שהיא חיה שחציה דג וחציה תולעת שחיה בתעלות ויש אפשרות לראות אותה במוזיאונים קטנים בצידי התעלה, אבל אנחנו כאן רק לשיט קצר אז לא עוצרים. על פי המקומיים, מי התעלות נקיים אם כי באזורי התיירות כנראה שזה לא מדויק. יש אזור שימור אקולוגי, אי בובות ומשתלות רבות למי שרוצה שיט ארוך יותר וזמנו בידו.

על רקע ה"טראחינרוס"
עולים על הסירה מריה
תירס בלימון
לה קוקרצ'ה בהזמנה
סולן להקת המריאצ'י
השטת הטראחינרה פעולה פיסית עם מקל
באמצע השבוע שקט ושלווה
המקומיים נוהגים להביא פיקניק אל תוך הסירה
המראות בצידי התעלה
מוזיאון אמנות מקומית בצידי התעלה

המשך היום מתוכנן בשכונת קיואקן במרחק נסיעה של כחצי שעה. סיבה טובה להתפנות לשירותים, אך מסתבר שבכל האזור המתוייר אין שירותים נקיים לתייר. אז מה עושים? בעלי חנויות מעבר לכביש מציעים תאי שירותים (מאולתרים אך נקיים) בתשלום של 5 פזו לאדם.

את הסיור הרגלי בשכונת קיואקן בוחרת ירוסלבה להתחיל בגן ציבורי על שם פרידה קאלו. זהו גן שכונתי שקט ובו פסלים של פרידה ודייגו בעלה. בגן אנחנו פוגשים בכמה נערות עם מדי בית ספר מנסות איפור חדש וגם אמא עם פעוט שרוכב על תלת אופן. נחמד לפגוש מקומיים. אנחנו ממשיכים בהליכה אל עבר השוק ועוברים דרך גן נוסף ,שבו כנסייה עתיקה "Pl. de la Conchita", שהיא בית לשימור. הצמחייה כבר השתלטה על המבנה ומחרכי החלונות ניתן לראות ענפים של עץ. גם בגן הזה חבורת בני נוער. משיטוט בגוגל למדים שהקפלה נפתחת מדי פעם (אם כי בזמנים לא קבועים) והיא די מטופחת מבפנים למרות המבנה הישן. כנראה שהיא נבנתה בהוראת קורטז במאה ה16 על שרידי מקדש טלטאקי.

הליכה רגלית בת כמה דקות ואנחנו במרכז קיואקן. במרכז עומדת כנסיית סן חואן בטיסטה, כנסייה קתולית כמו רוב המדינה כיום. לכנסייה צבעוניות מעניינת. מולה גן יפה ומוצל עם מזרקת זאבי הערבות המפורסמת. בקרן זווית חונה טרולי תיירותי. הכל משדר הדר ספרדי. כאן גר בעבר קורטז הרודן הספרדי ובמאה העשרים גרו פה אמנים בעלי שיעור קומה כדייגו רביירה פרידה קאלו וגם ליאון טרוצקי ממובילי המהפכה הבולשיביקית. הארמון הישן של הרודן משמש כמבנה העירייה. לא נכנסנו אבל הפטיו במקום נראה יפה ומעניין.

גן שכונתי על שם פרידה קאלו
עם פרידה ודייגו
לעבר מרכז השכונה
קפלת לה קונצ'טה
קפלה לשימור
בכניסה לסאן חואן בטיסטה
גינת הכנסייה סאן חואן בטיסטה
ויטראג'
צבעוניות עליזה בסאן חואן בטיסטה
טרולי בקיואקן
מזרקת זאבי הערבות מרכז קיואקן
מרכז החלק העתיק בשכונה
בניין העיריה פעם ארמון הדיקטטור
מרכז קיואקן

במעלה הרחוב נמצא שוק קיואקן ובו צעצועים, פרטי לבוש, ירקות, פירות ודוכני אוכל רבים, ערב רב של צבעים. המדריכה ירוסלבה לוקחת אותנו לדוכן אוכל שהיא מכירה ובתיווכה אנחנו מזמינים כמה קסאדיות ומרק שעועית מסורתי. מקפידים לבקש בלי ירקות טריים, אבל מבקשים לטעום מאכל עם "הפטריה שגדלה על התירס". מלצר צעיר דובר אנגלית, שמצהיר ששולט בה רק חלקית הוא הבן של הבעלים. האב למד בארה"ב ודווקא יודע אנגלית. בגאווה סיפר קצת על עצמו ושאל מהיכן אנחנו. התלהב מכך שהגענו מישראל וכמחוות ידידות הראה לנו קלח תירס ועליו הפטרייה המיוחדת וגם הסביר על הנבגים שמתפתחים מזרעים של פרח אשר עף באוויר. הזרעים הורסים את יבול התירס, אבל יש חקלאים שדווקא משאירים את התירס שלהם לקבל את "המחלה" כי הפטרייה שמתפתחת היא חומר גלם אהוב במטבח המקסיקני וטעימה במיוחד בתוך טורטייה. לאחר הארוחה אנחנו מסיירים מעט בשוק וירוסלבה מכינה אותנו נפשית לכך שבעלי הדוכנים שבעו מתיירים והם לא כל כך ידידותיים. ואכן, קרה שניסינו לרכוש בוטנים, אבל לא רצו לתת לנו לטעום כדי להחליט איזה סוג. רק התערבות של ירוסלבה, שהבטיחה שאכן נרכוש משהו מנעה עלבון גדול. השיטוט בשוק מגלה לנו פירות וירקות לא מוכרים, אנחנו לומדים את השמות והשימושים של חלק מהדברים, אבל לא אמיצים ממש לרכוש מלבד סוג של ממתק, שעשוי מקטניה הדומה לקינואה, שמוסיפים לה קקאו והיא חטיף בריאות אהוד על הילדים. טעמנו ולא התחברנו. לשרצים והרמשים שהמקסיקנים אוכלים, מטוגנים או טבולים בשוקולד עוד פחות.

שוק צבעוני אבל בעלי דוכנים עצבניים על תיירים
שוק קיואקן
דוכן אוכל בשוק
מרק שעועית אולי עדיף ללא ירוקים טריים
פטריית התירס
מעדן מפטריית התירס
רמשים מטוגנים או טבולים בשוקולד לא התחברנו
לא היה לנו אומץ

לא רחוק מהשוק, עומד הבית הכחול, שבו התגוררה פרידה קאלו והפך למוזיאון המוקדש לה. כרטיסים הוזמנו חודש מראש. בשעה היעודה, נכנסים בלי לעמוד הרבה בתור. הילדים מבקשים שנרכוש כרטיס צילום, שמאפשר לצלם גם בתוך הבית. הסדר מקובל מאוד במקסיקו סיטי. גינת הבית הכחול יפיפייה. שם, בצל העץ מספרת לנו ירוסלבה על האמנית, שסיפור חייה לא פשוט. מחלת הפוליו, העיוות ברגלה, תאונה בגיל 19 וחיים בתוך גוף מרוסק. ההתאהבות בדייגו ריביירה והחיים הסוערים של הזוג, שנישא והתגרש חליפות. המפלט שמצאה באמנות ופריצת הדרך בתור אומנית, שמציירת את הרגשות שלה והפיכתה לאייקון. בתוך הבית, מלבד מעט עבודות של פרידה עצמה הרבה חפצים שהיא אספה. מקום של כבוד יש למיטה עם הראי מלמעלה שבעזרתו ציירה בזמן שהתמודדה עם נזקי התאונה שעברה. אגף מיוחד במוזיאון מוקדש לאופנה של פרידה: הלבוש הצבעוני, מסורתי שלבשה, שבא לחפות על עיוותי הגוף. בילינו במוזיאון שעתיים מרתקות.

בגינת הבית הכחול
הבית הכחול מוזיאון פרידה קאלו
בתוך הבית יצירות של פרידה, הסטודיו, ובעיקר חפצים שאספה
הבגדים המסורתיים הסתירו מחוך שהייתה חייבת ללבוש
הכאב הפיסי והנפשי בא לידי ביטוי ביצירה

היום הגדוש בלוויית ירוסלבה התקרב לסיומו ואנחנו עולים על אובר בחזרה למלון בשכונת פולנקו. בדרך לוחץ הבן להגיע בערב למופע לוצ'ה ליברה - סוג של WWF מקסיקני. מופע קרב ההיאבקות יתחיל בעוד שעה וחצי ולא בטוח שיש לנו כוח. מתוך ידיעה שמדובר בהזדמנות חד פעמית להשתתף בחוויה אנתרופולוגית, יחד עם החברה הצעירים שמגיעים לחתונה כולל החתן והכלה, אנחנו מגייסים את עצמנו ועולים על אובר לארנה מקסיקו. השכונה שבה נמצא האצטדיון קצת מפוקפקת, אבל אנחנו בחבורה וכמות המאבטחים רבה. אין לתאר את האווירה המחשמלת בארנה. קרבות של בנים ושל בנות - ברור לכולם שהכל מבויים ובכל זאת שואו. יש גיבורים, ולכל גיבור כינוי ומסכה וגם אוהדים בקהל. הגברים מפגינים יכולות אקרובטיות, וההמון משתתף בקריאות עידוד, וגם בוז ליריבים ובין הקרבות אתגרים שמציב הקרוז לקהל. למשל, זוג שנלכד במצלמה צריך להתנשק, או תחרות "האוהד במסיכה". היה נחמד להיות חלק מקבוצת החתונה, כשהזוג הצעיר משתטה במטרה ללכוד את תשומת הלב וברכת הקהל, אבל לאחר כחצי שעה הבנות הפרטיות הביעו אי נחת גדולה מאופי הבידור, בעיקר מקרבות הבנות בבגדים מינימליים ולחצו לעזוב ולחפש מסעדה.

החתן והכלה מתכוננים לקרב
אוירה מחשמלת בקרבות לוצ'ה ליברה
קרבות אקרובטיקה ויריבות מבוימת
גם קרבות של נשים

8.03 - הבוקר פנינו לטיאוטיאקן - אתר הפירמידות שמצפון למקסיקו סיטי. כבר בשעה 8:30 מחכה לנו ירוסלבה בלובי המלון. גם הפעם את הדרך מנצלת ירוסלבה להסברים. מחלון המכונית אנחנו רואים פרברים עניים יותר של העיר. שלדי בניינים צפופים ללא תכנון, אנשים הולכים ברגל, או נעזרים בחמורים, מעט מכוניות, אבל כלי תחבורה מפתיע - רכבלים שמסיעים אנשים במעלה ההר. רכבלים שלא נועדו לנופש, אלא כאמצעי הסעת המונים. את הפירמידות בנו אינדיאנים ילידים בתקופה קדומה יותר לתקופה האצטקית. למעשה, לא הרבה ידוע על אותם אנשים שבנו את אתר הפולחן הזה. ארכיאולוגים ממשיכים לנסות להרכיב פרטים מהממצאים בשטח ולכן האתר ממשיך להיות עיר חפירות. מה שכבר ידוע, שבעבר האזור היה עיר מרכזית יותר, כנראה מרכז מסחרי אזורי ונהר זרם במרכזה. שרידו של הנהר באתר, אך הוא יבש כעת. על פני השטח רואים את אזור הפולחן, במות פולחן ופירמידות שהשימוש שלהן היה לפאר ואין בתוכן דבר מה. (בוודאי לא קברים. וזאת בשונה ממצרים למשל.)

בהגעה לחניית האתר אנחנו שומעים צלילי חליל ותופים, הולכים בעקבות הקולות ומגלים טקס מקומי ובו אנשים מרקדים באוויר תלויים על עמוד. לאכזבתנו הגענו לסוף הטקס. אבל ירוסלבה מרגיעה שטקס דומה לו מתקיים בפתח המוזיאון האנתרפולוגי אם נרצה. לפני הכניסה לשטח האתר החשוף לשמש ירוסלבה מציעה שנקנה כובעי קש. קנייה זולה, ומזכרת מקסיקנית אמיתית. כעת אנחנו מתחילים את הביקור במקדש קוצאלוקואטל - אל בצורת נחש עם נוצות. (הכלאה של נחש עם ציפור יונק הדבש). פירמידת המקדש משובצת בדמויות אבן מגולפות של האל המיוחד. קהל המבקרים צופה עליה בגרם מדרגות. בהמשך אנחנו צועדים לאורך הכביש המרכזי בעיר - "שדרת המתים". לא בטוח האם השדרה קיבלה את שמה בגלל שהיו באזור הרבה קברים, או מסיבה שונה. כן ידוע שבאתר הפולחן הזה גילו שרידים של קרבנות אדם, יחד עם עצמות של חיות. לאורך השדרה מוכרי מזכרות ואנחנו עוצרים לרכישה. משרוקיות מיוחדות, וגם שרשרת ותליון מבזלת שחורה, שאופיינית למקום. דרך אבן הבזלת ניתן להסתכל על השמש והיא שימושית במיוחד לצפייה בליקוי חמה. אנחנו יודעים שהקנייה הצנועה שלנו תאכיל היום משפחה שלמה ומרגישים טוב. בהמשך השדרה בתי מידות, ואנחנו נכנסים לשרידיהם. בבתי המידות כמה ציורי קיר יפים. חלק מהבתים סגורים לחפירות, אז אנחנו מדלגים (באיטיות! השדרה ארוכה והשמש קופחת) לאזור הפירמידות הגדולות, פירמידת השמש ופירמידת הירח. שתי הפירמידות מרשימות, ופעם היה אפשר לטפס על פירמידת השמש ולצפות מפסגתה על הנוף. לצערנו מאז הקורונה אסרו את העלייה עליה. אפשר רק לדמיין את העלייה המפרכת במדרגות לקצה של הפירמידה הענקית באוויר הדליל של מקסיקו סיטי. בשלב הזה אנחנו יוצאים את האתר לאכול במסעדה מומלצת, ועוד נחזור אליו. המסעדה La Gruta, שזה מערה בספרדית, אכן שוכנת בתוך מערה. מוגש בה אוכל מקומי, לתיירים. היא מטופחת בהתאמה וזה נעים קצת להתפנק במקום קריר לשתות שתייה קרה ולאכול. בתום הארוחה אנחנו חוזרים לסיור במוזיאון טיאוטיווקאן. המוזיאון מכיל ממצאים מהחפירות, והוא מסביר מעט על חיי הילידים באזור. המוצגים מרשימים, אבל כולנו עייפים מאוד. זמן לנסוע בחזרה לפולנקו.

בדרך צפונה
רכבל כאמצעי לתחבורת המונים
המלאך השומר על העיר
מופע האינדיאנים המעופפים
מקדש קוצאלוקואטל
"שדרת המתים"
רוכשים שרשרת עם אבן בזלת
שרידים של בתי מידות עם איורים על הקירות
פירמידת השמש כבר לא ניתן לטפס
עפה על פירמידת השמש
מסעדת לה גרוטה
מוזיאון תיאוטיווקאן
מקום של כבוד לבזלת השחורה מחצב שנמצא באזור
דגם האתר בימינו פירמידת השמש ובחלון פירמידת השמש האמיתית

אחר הצהריים החלטנו על צעידה רגלית מהמלון על שדרות הרפורמה. השדרות המרכזיות הללו כוללות מונומנטים רבים, בתי מלון מפוארים ומוזיאונים מרכזיים. לכבוד יום האישה הבינ"ל מבנים רבים היו מוארים בצבע הסגול המזוהה עם היום. נאמר לנו שליום הזה משמעות גדולה בעיר ויש הפגנות ומידה רבה של כוחנות ואלימות. בשעה שהלכנו ראינו שרידים של האירוע בדמות קבוצות של נשים בלבוש סגול שחזרו מהכיכר המרכזית עם שלטים וצבעים. מאוחר יותר ראינו שרידי השחטה על פסלים מרכזיים. פסל מלאך העצמאות המפורסם העומד בשדרה כוסה מבעוד מועד בדיקטים שמנעו גישה, כדי למזער את הנזקים. מאמצע השדרות הארוכות חצינו לכיוון שכונת רומא. שכונה סטודנטיאלית עם וייב צעיר, שם מרכז של חיי לילה, בתי קפה ומסעדות והמתנו בתור לבית קפה מומלץ במיוחד.

שדרות רחבות מלאות בפסלים גנים ומוסדות תרבות "הרפורמה"
חלק מהשדרות עוברות בצמוד לפארק "החגב" (צ'פולטפק)
התנועה בשדרות הרפורמה. עומס תדיר.
מזרקת דיאנה מוארת בסגול לכבוד יום האישה
מלאך העצמאות גם הוא בסגול והגישה אליו חסומה
כתובות ארגוני הנשים הלוחמניות. נזק צפוי ביום האישה בעיר
מבני ציבור רבים מוארים בסגול
במעבר משדרות הרפורמה לשכונת רומא
שכונת רומא או מרכז תל אביב? התבלבלנו

9.03 - היום יש לנו חצי יום במקסיקו סיטי עד אשר ניסע לטפוזטלן, אתר החתונה המשפחתית. אנחנו מנצלים את הבוקר לסיור בפארק צ'פולטפק הקרוב למלון. מתחילים את ההליכה הרגלית מפסל האובליסק שעל שמו נקרא המלון שלנו. אנו חוצים את שדרות הרפורמה אל האודיטוריום הגדול שבצידו המערבי גן פסלים ממשלתי שמוקדש למלחמה של הצבא בפשיעה, בעיקר לוחמה בקרטלי הסמים. פסלי החיות שבגן מיוחדים בכך, שכולם הורכבו מנשק שהוחרם מאותם פושעים. מקורי. היעד הראשון שלנו בתוך הפארק: טירת צ'פולטפק. יש טענה שזהו הארמון היחידי ביבשת אמריקה. הוא נבנה כבית מגורים אבל עם השנים החליף שימושים. גרו בו שליטים, כולל הקיסר מקסימיליאן ואשתו שרלוטה, הוא היה מעון נשיא מקסיקו וגם בסיס צבאי ואפילו בשנת 1993 היה סט לסרט ההוליוודי רומיאו ויוליה. כיום זהו מוזיאון היסטורי ואתנולוגי. בדרך לטירה חולפים על פני אגם מלאכותי ושלט I LOVE CDMX קורא לנו לעצור ולהצטלם. את הכרטיסים לטירה קונים לפני העלייה לגבעה שעליה היא בנויה. שיפוע העלייה לא חד מדי, אבל האוויר הדליל והחום גורמים לנו לעצור מדי פעם ולהתרשם מהצומח הטבעי וגם מהגנים הנטועים שבדרך. גני הטירה מטופחים. יש בהם מזרקות ופסלים ורחבת תצפית מרשימה מאוד על העיר. בתוך הטירה עצמה מוצגים רבים: שטיחי קיר, ויטראז'ים, ציורים, כולם קשורים בהיסטוריה של מקסיקו. בהרכב המשפחתי שלנו לא התעכבנו על הסברים או על סדר כרונולוגי. וגם לא בטוח שסיירנו בכל מתחמי הטירה. קראנו שיש אפשרות ליהנות מסיורים מודרכים במקום, אנחנו פשוט התרשמנו מהיופי. כשיצאנו לטיול הרגלי היה מוקדם בבוקר, אך בדרך חזרה למלון נפתחו כבר דוכנים רבים בפארק ואנחנו קנינו לבן מסכה של מתמודד היאבקות, אחד מכוכבי הלוצ'ה ליברה. בפארק עוד מבנים ופינות רבות, למשל אנדרטת "מזבח המולדת" שמוקדשת לשישה צעירים שנפלו בסכסוך נגד ארצות הברית בשנים 1846-1847 בניסיון הגנה נואש על הטירה. יש הרבה מה לראות אבל אנחנו ממהרים למלון כדי לא לאחר את ההסעה לחתונה.

פסל האובליסק בשדרות הרפורמה
גן פסלים שכולו עשוי מנשקים שהוחרמו במלחמה בסמים
אני אוהב את מקסיקו סיטי
בעליה לטירה חייבים לנוח. פסל של סמל מקסיקו נקודת עצירה יפה.
גני טירת צ'פולטפק מטופחים ויפים
פסל צרצר (צ'פולטפק) על רקע העיר
בטרסה של הטירה נוף משגע של העיר
עוד בגנים
בתוך הטירה
אמבטיה מוצר מתקדם לתקופתו
תצפית לכיוון אנדרטת העצמאות
מזבח המולדת
דוכני אוכל וצעצועים משובצים בפארק

אחרי הצהריים הצטרפנו למיניבוס החתונה יחד עם עוד אורחים שהגיעו מכל רחבי הגלובוס. הנסיעה דרומה לטפוזטלן עברה ללא בעיות תנועה. אולם, במהלך הסיבובים בכביש החלה הבת הגדולה לפתח סימפטומים של "קללת קוזומל", וביומיים הקרובים תהיה מרותקת לשירותים ולמיטה. עם הכניסה לעיירה נראה שעברנו לציוויליזציה אחרת. כבישים צרים, לא תמיד סלולים. עליות צרות. חתולים וילדים ברחוב. גם הפישפש עם השלט למלון Posada del Tepozteco עורר חשדנות בהתחלה. אבל ברגע שנכנסים את השער מרגישים שהגענו לאואזיס.

אורחי החתונה התחילו להתכנס והחתן כלה הזמינו את כולם לקוקטייל פתיחה לא מחייב, שבו יצאו מגדרם להכיר ולחבר בין האורחים. לאחר מכן כולם פרשו לחדרים המפנקים. אבא ואמא בחדר נפרד ומרוחק משלושת הצעירים, שקיבלו ממש דירונת. כל הנתונים לסוף שבוע חלומי, אלא שהחלומות בלילה נקטעו על ידי זעקות הכאב של הגדולה. יש לציין שכולנו נזהרנו מאוד בתזונה והקפדנו על שתיית מים מינרליים.. למרות זאת, בימים הקרובים כל אחד מהצעירים יחווה הרעלת מזון בדרגה כזו או אחרת.

השער למלון, מאחורי החומה מבנה המלון עתיק ויפה
המלון במקום גבוה מעל העיירה
מרק קלבאסה - בעברית מרק דלעת

10.03 - היום מתחילים אירועי החתונה הרשמיים. לפני כן יש לנו בוקר פנוי. בשל עייפות קיצונית מחוסר שינה והעובדה שהבת מרותקת למיטה העדפנו לשהות בקרבת המלון. בתחילה עוד יצאנו לסיור רגלי בשוק הקרוב, אבל הוזעקנו בחזרה. התפצלנו, כאשר אני ממשיכה לחפש אחר בקבוק מים ומשהו קטן לאכול. העיירה שלווה ונקייה, דוכנים יפים של בגדים וחפצי נוי וגם שוק אוכל פעיל. שמעתי שהגלידה כאן מעולה, אז אני מנסה בעצמי כדור גלידת מנגו חלבית.

עיירה נקייה וצבעונית
רשת הגלידריות הזו פרוסה בכמה מוקדים בעיירה
גלידת מנגו חלבית
רחובות צרים עולים ויורדים

הערב יורד והשבילים של המלון מתמלאים באורחים לבושים בלבן לכבוד "סעודת החזרה" - מסיבת קוקטייל יום לפני האירוע הגדול. ביזמת הזוג הצעיר תהיה זו מסיבה בלבן. רק הכלה בולטת בכתום עליז. חברים ומשפחה מברכים ומספרים והאווירה עליזה.

11.03 - זהו בוקר החתונה. הצעירים לא במצב לטייל ונשארים בחדר המפנק שלהם. אנחנו ההורים מחליטים לדחות את ארוחת הבוקר ולהעפיל אל ההר הצמוד לעיירה: Tepozteco. הדרך אל ההר מתחילה מקצה רחוב Del Tepozteco, שהוא המשכו של אחד הרחובות המרכזיים בשוק. העלייה לגובה בשיפוע תלול יחסית, אם כי השביל עביר ולא מסובך מדי. שביל הטבע עצמו עובר בחורש מוצל בצמוד לפלג נחל, שזורם כנראה בעונה הגשומה. כל כמה דקות אנחנו מרגישים צורך לעצור ולהסדיר נשימה. זו דלילות האוויר בגבהים של מקסיקו סיטי וסביבתה שמשפיעה עלינו יותר מכל. מדי פעם יש חלון בסבך העצים ורואים את נוף העיירה מציץ. כשהדרך מתקרבת לפסגת ההר אנחנו רואים את המצוקים הגבוהים מסביב. החלק האחרון של העלייה נעשה במדרגות ברזל. בפסגה עצמה אתר ארכיאולוגי בצורת פירמידה צנועה המוקדשת לאל האלכוהול, האגבה (צמח ממנו עושים משקה אלכוהולי נפוץ במקסיקו) והפריון. כדי להיכנס לאזור הפירמידה יש לשלם דמי כניסה. עובדי המקום יושבים תחת צלייה מבד, גובים לתוך קופסת פח דמי כניסה בפזו ובמזומן. מן הפירמידה נשקף נוף פנורמי של הסביבה. תחושת ההישג הפיסי, יחד עם הפליאה מן הנופים המשכרים אין להן תחליף. משך העלייה היה קצת יותר משעה. בפסגה עצמה בילינו עוד כעשרים דקות. אף שהירידה קצרה יותר, היא מאתגרת מעט משום שבתחילת הירידה יש מדרגות סלע ולפעמים המרווח ביניהן גדול מה שמכאיב טיפה בברכיים. כשמגיעים שוב למטה לרחוב רואים אוטו קרח כמו של פעם ואנחנו לא מתאפקים ומצלמים.

ברחוב דל טפוזלטקו ההר ברקע
הר טפולזלטקו ברקע
השביל סלעי לפרקים, לא נורא, אבל נעלי הליכה מומלצות
הליכה בתוך חורש, חלק מהעצים עתיקים ומרשימים בגדלם
מדי פעם מתוך הסבך נגלה הנוף
העלייה לא ארוכה אבל תלולה
צוקים מסביב
גרם המדרגות מבשר את הפסגה הקרובה
פרמידה לאל האלכוהול והפריון
אתר הפירמידה
כובשים את הפסגה
העיירה טפוזטלן פרוסה לרגלינו
על ההר חוטמנים, שניתן לפגוש. כמו בתמונה.
משאית קרח כמו פעם

אחרי כיבוש הפסגה ארוחת הבוקר המפנקת היא פרס ראוי. לאחריה הכנות לחתונה. כמשפחה הוזמנו לצילומים מקדימים כבר בשעה 16:00. המפגש הזה עם הצלם ויתר בני המשפחה והחברים הקרובים היה הזדמנות מצוינת להעמקת היכרות. לקראת השקיעה החל הטקס המיוחד. הכלה והחתן חיברו טקס סמלי שהוא כולו שלהם. שעטנז בין הטקסים היהודי והנוצרי עם סממנים מקסיקנים. היה מעניין ומיוחד.

12.03 - היום חוזרים מטפוזטלן למקסיקו סיטי. את היום האחרון לנסיעה בחרנו לבלות ברובע ההיסטורי. Centro Histórico de la Ciudad de México. תחנה ראשונה שלנו היא ברחבה הענקית של כיכר זוקולו. הכיכר מוקפת במבני ציבור מרכזיים: הקטדרלה המרכזית, ארמון הנשיאות עם משרדי הממשלה, מבנה בית המשפט העליון, מוזיאון לאמנות, ובתי מלון מרכזיים. הרחבה משמשת לכנסים, וטקסים שונים. במרכז הרחבה העצומה דגל ענק של מקסיקו, בכל יום מתקיים טקס צבאי להנפת הדגל וגם טקס הורדה וקיפול למשמרת. ביום ראשון, שהוא יום הביקור שלנו, היו בכיכר קבוצות אתניות שונות רוקדות ומתפללות. בקרבת הכיכר נמצא "מדרחוב פרנססקו מדירה". אנחנו צועדים אליו בתוך ההמון ומתרשמים מהחנויות. הכל נראה כמו מדרחוב מסחרי בכל עיר אירופית מרכזית, מלבד כמות האנשים הגדולה. באחד המבנים המרהיבים שבאמצע המדרחוב תערוכת חינם על התחדשות עירונית. נכנסנו. בהמשך, גשם חמים מביא אותנו לתפוס מחסה באחת החנויות ולבצע רכישות בגדים. ברחוב מרכזי שכזה אין מציאות. קונים כמה מזכרות לבת הסטודנטית שנשארה בבית וממשיכים לארמון האומנויות היפות - מבנה מפורסם ביופיו ובגגות המוזהבים שלו. בדרך עוברים עוד כמה פניני אדריכלות כמו בית האריחים הכחולים. בצמוד לארמון האומנויות היפות פארק אלמדה סנטרל. בשעת ביקורנו לעת ערב הוא שוקק חיים. העצים פורחים בסגול, ליד מזרקות יפות עומדים רוכלים עם דוכני פירות, פיצוחים וצעצועים, ואזרחי העיר רוקדים למבדה בהרקדה המונית. לכבוד הלילה האחרון בטיול הוזמן מקום במסעדת לינג לינג, מסעדה אסייתית, שנמצאת בקומה 53 במגדל מלון ריץ' קרלטון. אפליקציית אובר מסייעת לנו להגיע במהירות לסעודה המפוארת. האוכל טעים (המסעדות בישראל טעימות יותר), והנוף של העיר הגדולה המוארת הנשקף מחלונות המסעדה - אין לו תחליף. סיום ראוי למסע.