טיול בר מצווה, שהוא גם טיול ניצחון על מגבלות הגוף והוכחת מסוגלות, וגם טיול לשאיפת אוויר וחיבור לטבע. השנה הוחלט מגשימים חלום ישן ונוסעים לטיול משפחתי סובב איסלנד. הרכב - אבא ואמא (50+), צעירה (22), שני מתבגרים תאומים בן ובת (13.5). בארץ נשארת הסטודנטית (כמעט 26) להשלים את עונת המבחנים.
ההחלטה על טיול נפלה במהלך חופשת הפסח. ממה ששמענו זהו מועד מאוחר עבור יעד כזה, שעונת התיירות בו קצרה והיצע מקומות הלינה, ובעיקר המכוניות מוגבל. משום כך חשבנו לפנות לעזרת חברות תיירות של ישראלים החיים באיסלנד. אחת מהן, "החוויה האיסלנדית", השיבה בכנות, ששבתה את ליבנו, שאין באפשרותם לעזור משום שהם עמוסים לקיץ זה, אולם מציעים לנו לרכוש תוכנית טיול שלהם בעלות לא גבוהה, ולהיעזר בקישורים שנמצאים שם, כדי לאתר מקומות לינה בקרבת התחנות המומלצות.. כך עשינו ותפרנו טיול נפלא שרובו בכביש הטבעת של המקיף את האי. למעשה, שמות התואר: מרהיב, קסום, מדהים מופלא... שימושיות מאוד לפוסט זה. סליחה מראש על השימוש המופרז בהן. זהו באמת יעד מופלא.
20.07 - טיסה של אייר בלטיק, קונקשין בריגה. מגיעים לבן גוריון עם טווח ביטחון מטורף, חשבנו שנהיה בין הראשונים בתור, ו"נרוץ את התורים". תוכניות ומציאות לחוד. למעשה, דלפקי הצ'ק אין לטיסה נפתחו רק שעתיים וחצי לפני, ובשל מחסור בכוח אדם בשדה, דייל קרקע יחיד ובודד מטפל בנוסעים. מצטבר תור, הכל נורא לאט...והעיכוב מכניס אותנו ללחץ, שמע לא נספיק לטיסת ההמשך. הטיסה יוצאת באיחור של שעה, אבל בריגה אנחנו מגלים שגם טיסת ההמשך בעיכוב. יופי. נוחתים בריקוויק בשדה חמוד, וקטן. בגלל שעברנו ביקורת דרכונים בריגה, נכנסים למדינה ללא ביקורת גבולות. עוברים בדיוטי פרי לפני איסוף המזוודות (כך בנוי השדה). בשדה התעופה בפנים ובחוץ יצירות אמנות חמודות. חברת השכרת הרכב יעילה. מקבלים את "הטנק", רכב וואן מסוג פורד, שהוזמן מבעוד מועד, הסבר בעל פה לגבי נהיגה בצמתים, וחוברת הסבר על כל מיני פרטים חשובים נוספים בנוגע לרכב באיסלנד ומוכנים ליציאה.
מפגש ראשוני עם הנוף תוך כדי נסיעה לבית המלון, במוספלסבאיר, עיירה פרוורית של העיר ריקיאוויק. משמאל - ים והרבה שטח פתוח, כמה עיירות, מספנה.. ומימין, שטחים פתוחים, מסלע שחור, מעט מוס, והרים באופק הרחוק בעלי צורה מעניינת. מקיפים את העיר הגדולה ומבחינים בהאנגרים של חברות מסחריות, כולל מותגים מוכרים והצעירים צוהלים - ציוויליזציה... כמה קילומטרים לצפון מזרח מגיעים לפרוור ולבית המלון: "Hotel Laxnes". המלון יושב ממש לצד כביש הטבעת. ממוקם באופן מושלם להתחלת טיול מחר. דבר ראשון שמבחינים בו, אמן גרפיטי שמצייר דיוקן על אחד מקירות בית המלון. מסתבר שהבעלים של המלון הוא סוג של סלבריטי מקומי. התקבלנו במאור פנים. חדרי המלון הצופים לנוף ההרים היו הפתעה נעימה. גדולים ומרווחים. בחדר ההורים שבקומה השנייה, אפילו מרפסת מתקפלת. השטחים הציבוריים במלון גם הם נעימים. אמנות על הקירות, וגם פוחלצים של שועל שלג ואייל צפון...הצעירה מעירה שהאווירה מעט קריפית אפילו, מעין סרט מתח, אני טוענת שמדובר במלון עם אופי. עוד במלון לובי וגינה עם משחקי ילדים, ערסל וHot tub.. אבל אנחנו רעבים. עוברים את הכביש לסניף KFC גדול, שנמצא ממש ממול, ואוכלים. בסניף יש משחקיה, והרבה משפחות מקומיות באות לסעוד. בתום הארוחה ממהרים לסופר, לביקור ראשון. לחדר אנחנו חוזרים עייפים, אין לנו כוח אפילו להשתמש ב"אמבטיה החמה" של המלון.
21.07 - בוקר טוב איסלנד. אחרי ארוחת בוקר איסלנדית טיפוסית, כלומר, בסיסית.. עם הפתעה (וואפל בלגי), יוצאים לדרך. ראשית: הצטיידות במאפייה המקומית המומלצת מאוד: Mosfellsbakarí. מאפיה שהיא גם בית קפה, שוקולטרייה ומעדניה. היום נוסעים באתרים של מעגל הזהב. מתחילים בפארק הלאומי ת'נגווליר, בעל החשיבות ההיסטורית כמקום הפרלמנט הראשון של איסלנד, והגיאולוגית. בפארק ניתן לצפות בסדק בין שני הלוחות הטקטוניים האירואסיתי והאמריקאי, שפעולת ההתרחקות ביניהם הולידה את איסלנד. לפארק הלאומי חמש חניות, כלומר, חמש כניסות שונות. לא תכננו מראש היכן להתחיל. חנינו בחניה 2. חניה זו מובילה למרכז המבקרים של הפארק ולמרפסת תצפית. מרכז המבקרים לא עניין אותנו כל כך, אבל התצפית נהדרת. ממנה יורדים לשביל המוביל לצד הסדק. השביל מתפצל לכמה תצפיות ולשביל אל מפל. בפארק שלטי הסבר רבים, בעיקר על ההיסטוריה של המקום. החבר'ה שלי לא היו מכוונים לעצירה וקריאה... בכל זאת יצא לנו לקרוא הסבר על "שביל המתים המהלכים", מי שנשפטו על ידי מועצת העם ונידנו לגלות. אם יופיעו שוב בסביבה יוצאו להורג. על כן מתים מהלכים... המפל בפארק לא גבוה, אבל חינני, כי אפשר להתקרב ממש ולצלם. היום הופך ליום מקסים, ואווזים וברווזים שוחים בשלווה במקורות המים. מדריכים של קבוצות דוברות עברית משמיעים הסברים גיאולוגיים ואנחנו מאזינים פה ושם. התאומים שמחים לבשר לנו שכל מה שנשמע, הם למדו השנה בשיעורי גיאוגרפיה. בפארק אנחנו מתעגנים על תוצרת המאפיה שקנינו הבוקר. גם הטעם וגם הנוף מדהימים.
הילדים מתעקשים שהתחנה הבאה תהיה מסעדת מרק העגבניות אשר בחממה. Friðheimar יומיים קודם לכן ניסינו להזמין מקום, ולא מצאנו. המסעדה פועלת רק בצהריים ושעות העבודה המוגבלות בוודאי מוסיפות לכך שקשה למצוא שולחן פנוי. הרצון הוביל את הצעירים להתכתב עם המסעדה והוצע לנו להגיע ולשבת על הבר לכוס מרק, מקלון לחם וקינוחים. אז עולים על כביש 35 למסעדה. המקום עצמו רומנטי. עגבניות שרי תלויות (גידול בהדלייה), דבורים מאביקות (לא מהסוג העוקץ) ובר הומה עם משקעות מעניינים, אפילו בירה עגבניות. ההגשה האסטטית של הקינוחים בתוך עציצים קטנטנים ממש יפה. גלידת עגבניות ועוגת גבינה טעימות, עוגת תפוחים שנויה במחלוקת. המרק עצמו טעים ומעט פיקנטי. מחל לחם טרי, חבל שמוגבל לאחד. המחיר: 1100 קרונות למרק, ו1600 קרונות לקינוח. משתלם, אם לא רעבים.
דרך סלולה בת 15 דקות מובילה מהמסעדה לגייזר. מצד אחד של הכביש נמצא מרכז קניות תיירותי ומעבר לכביש שטח מגודר ופתוח שבו בריכות של מים חמים. חלקן מבעבעות, מחלקן עולים אדים, ובמרכז גייזר פעיל, שמתפרץ כל כמה דקות. את הפעילות הגיאוטרמית מרגישים כבר במדרכה. חווית ההתפרצות הייתה מרתקת ובעידוד הצעירים נשארנו לראותה לפחות חמש פעמים. הציפייה לרגע שבו היא תקרה, הניסיון לחזות את הסימנים המקדימים, וגם השוני באופי ההתפרצות מפעם לפעם לכל זה היה אפיל מטורף. בפעם אחת היו שתי התפרצויות עוקבות, השנייה הייתה כל כך לא צפויה, שכל הקהל ברח וזכה בדרך לטפטופים חמים... בשל עייפות מסוימת הילדים הטילו וטו על עליה לגבעת תצפית על האתר.
נסיעה של כמה דקות אל מפל גולפוס העצום. קודם כל רואים התצפית מלמעלה ואז יורדים בשביל לתצפית קרובה מאוד למפל. קרוב למפל יש חלק סלעי שמטפסים עליו בזהירות בגלל הרטיבות, אך חוץ מזה השביל נוח ובמגמת ירידה, אם כי את אשר ירדנו צריך לעלות בדרך חזרה. לאורך השביל מרגישים את עוצמת המפל. כפי שקראתי באמת לא רואים את התחתית בגלל הרסס, אבל כשעומדים קרוב מאוד לנהר, בנקודה שלפני הנפילה ניתן לראות את ההתחתרות שלו ואני התפלאתי לראות שלא מדובר בפערי גובה עצומים , כמו בכמות מים אדירה. בגלל שהגענו אחרי הצהריים, כמות המבקרים הייתה דלילה יותר, מה שאפשר לנו לתפוס זוויות צילום מרובות. הרגשנו את הרסס וממש שמחנו שאנו מצוידים במעילי גשם.
הבן חולם על ביקור במכתש קריד, אז נוסעים שוב בכביש 35 לכיוון דרום (עליו כבר נסענו אל מסעדת העגבניות). כבר בדרך רואים את אדמת הטוף האדמדם, שמאפיינת את קירות המכתש. בדרך למקום גשם, וכבר חושבים שנוותר, אך הגשם פסק בתזמון מושלם, ואפשר לנו את מסלול ההקפה של המכתש הגעשי. תשלום של 40 קרונות לאדם בכניסה לאתר. אצלנו כולם שילמו כי התשלום מעל גיל 12 (ברוב האתרים ילדים עד גיל 15, או 17). השביל יפה, ולפעמים מתקרב מאוד לתהום (והיא עמוקה), אם כי אין הכרח להלך ממש על שפת המכתש. אצלנו החברה מנסים לייצר תמונות ראויות להעלאה ברשתות החברתיות ולכן מתקרבים לשפה, והלב שלי מחסיר פעימה.
אחרי יום גדוש באתרים פנינו לעיירה שבה נלון ביומיים הקרובים - Hella. הצעירים קצת לחוצים, האם נמצא משהו לאכול כשסופרים נסגרים והמסעדות קרובות לסגירה גם כן.. חיפוש בגוגל מעלה שם של משאית אוכל שבה מכינים פיצה שווה. "לבה 47" שמה. שתי דקות לשמונה, שעת הסגירה. האם תהיה פתוחה? כן! קיבלו את הזמנתנו ואפילו נשארו כדי להכינה 15 דקות לאחר זמן הסגירה. את חמשת המגשים (הגזמנו) כבר אכלנו בחדר המלון "Hotel Kanslarinn" סביב שולחן נמוך ישובים על הרצפה.
22.07 - היום נטייל בעזרת סופר ג'יפ בפנים הרמה האיסלנדית, לעבר שמורת Landmannalaugar. הצעירים הוזהרו שיש לעמוד בזמנים, שכן יוצאים מהמרכז של חברת מידגרד, מרחק נסיעה של רבע שעה מזרחה על כביש הטבעת, בשעה 9:00 בדיוק. אוכלים במלון ארוחת בוקר איסלנדית בסיסית, ויוצאים לדרך. במרכז של חברת מידגרד לובי שהוא סוג של זולה. ערסלים, ופופים וקהל של 30 אנשים. החברה מוציאה טיולי סופר ג'יפ לאזורים שונים ואנחנו צריכים לוודא שאנחנו מתחברים למדריך הנכון. בג'יפ אתנו משפחה נוספת מאוסטרליה, בעלת שני ילדים צעירים. הגדול בן 12. למדריך שלנו קוראים.. ובכן, לא קלטנו את שמו הארוך (משהו שמסתיים בת'ור). בהיותו מודע לקושי, ביקש שנכנה אותו ג'ון. ג'ון מכין אותנו לנסיעה ארוכה של שעתיים וחצי לתוך הרמה. הצעירה מעירה, שזה כמו לנסוע לאילת... בדרך עוצרים לתצפית על הר הגעש הקלה, שפעיל מאוד גיאולוגית וצריך כבר להתפרץ על סמך מחזורי התפרצות היסטוריים שלו. ההר מראה פעילות ססמית, אבל עדיין לא התפרץ. האופציה שההר יתפרץ כשאנחנו קרובים אליו מלחיצה את הילדה. ג'ון מסביר שיש שני סוגי התפרצות, (A וB) וזרימת הלבה מסוג A שמאפיינת את ההתפרצות כאן היא איטית. למעשה, אם ההר יתפרץ ג'ון ישמח לנסוע ולראות... ההסברים לא מרגיעים אותה. האבא האוסטרלי מלא שאלות כרימון, ואני מברכת על תכונה זו. ראשית, חוסך לנו הסתבכות באנגלית, במידה ויש לנו שאלות. שנית, גורם לג'ון להאריך בהסברים ולנו לשמוע מידע רב על איסלנד. על כלכלתה (מבוססת תיירות וחקלאות, והרבה יצוא ויבוא), ועל הפקת אנרגיה איסלנדית (אנרגיה מתחדשת, בעיקר הידרואלקטרית 70%, וגיאוטרמית כ 30%. הוצאות חשמל ומים מאוד זולות לאזרחים.) ועוד...
הנסיעה לשמורה עוברת בעמקי הרים לפרקים ירוקים מעשב ולפרקים צחיחים עם צמחיית ערבה ויש גם אזורים שלמים מכוסים במוס, שהוא הטחב האיסלנדי, שהאיסלנדים שומרים מכל משמר. בדרך, משוחחים עם ג'ון על סוסים איסלנדים ועל המנהג לאכול אותם, ואיך הצעירים יוצאים כנגד המסורת. ג'ון מספר שהטעם של סוס זהה לטעם של בשר בקר, ובוודאי לא נבחין בהבדל אם נאכל אותו. כשמתקרבים לשמורה נחשפים ההרים בשלל גוונים. לא האמנתי שהתמונות המהממות שרואים ברשת, מדייקות. אבל המראה במציאות מרהיב אפילו יותר. הסופר ג'יפ מאפשר לנו לחצות מעבר מים עמוק, ובשביל הכיף, ג'ון עושה סיבוב נוסף, נהנה להפגין את היכולות של הרכב. חונים בקרבת בקתת המטיילים, שעושים טרק של כמה ימים באזור. בצד הבקתה מחנה אוהלים ומלתחות, וגם הבריכה הטבעית החמה, שהיא בעצם יותר סוג של נהר חם. אנחנו מקבלים פאס של רבע שעה לאכילה ושירותים ומתחילים במסלול הליכה בתוך השמורה. לא ברור לנו שמו, אבל הסימון שלו מקלות כתומים, שהופכים באמצע הדרך למקלות כתומים אדומים. יחד עם ג'ון אנחנו מטפסים לתצפית על שדה לבה שהתקרשה, ומתקרבים לבור ובו נביעה של רותחים. כאן מנחה אותנו ג'ון על המשך המסלול המעגלי ומותיר לנו להשלימו לבד. המסלול ארך לנו כשלוש שעות. רוב המסלול קל, למעט טיפוס בהתחלה, וירידה מעט מחליקה בסיום, אבל מדובר בטיול של ממש. בבריכות החמות הספקתי לטבול ממש בזריזות, השאר ויתרו מפאת קוצר הזמן, שכן כבר עבר הזמן שהוקצב לנו על ידי ג'ון לשהות בשמורה. את הדרך חזרה עושים מדרך אחרת שעוברת בתצפית על שני מכתשים געשיים מלאים במים. ג'ון מסביר שאלה לא לועות של הרי געש, אלא מכתשים שנוצרו בפיצוץ געשי, והתמלאו מים. הדרך עברה גם לצד הנהר הארוך באיסלנד, נהר הפיורז'ה. לאורכו הוקמו 8 תחנות הידרואלקטריות.
למחנה הבסיס חזרנו בשעה 18:00 לערך. הבטן של הצעירים מתחילה "לכרכר". מדובר בליל שבת והם לא מוכנים שנאכל פיצה הפעם. המלצת גוגל שלחה אותנו למסעדה במלון ממול, Stracta Bistro אבל לא היה מקום. המלצרית הזמינה אותנו לעלות לקומה השניה שם יש בופה (בעלות 160 ש"ח לאדם). דגים, מרקים, סלטים, וגם מנות אחרונות. יקר, אבל עשיר.
23.07 - היום נעזוב את המלון בHella ונמשיך מזרחה. לפני כן מצטיידים במאפיה Almar bakari עליה המליצו חברים. ממבט ראשון היא פחות מרשימה מזו שדגמנו ביום הראשון למסע, אבל במבחן הטעם הבנו שמדובר בביצוע מושלם של אופה שיודע את העבודה. תחנה ראשונה המפלים Seljalandsfoss ו Gljufrabui. מזג אוויר מושלם. שמש בשמים, מוסיפה הדר לנוף הנהר ולפריחה המשגעת. החבר'ה לא מאמינים שצריך ללבוש ציוד סערה. "אמא אנחנו המשפחה הכי מוזרה כאן.." אבל זורמים, ומבינים שזו הייתה הבחירה הנכונה. ההליכה מאחורי המפל מספקת זוויות צילום מרהיבות ורטובות ממש. המשקפיים מתכסות בטיפות רבות, ומזל שיש טישו יבש בכיסים. בנקודות מסוימות יש טיפה טיפוס בסלעים, לא קשה, אבל הרטיבות הופכת את הסלע למחליק ואת הדרך למאתגרת מעט. את השביל למפל הסמוך רואים בקלות, גם בגלל זרם המבקרים שממשיך לשם, אבל לא את המפל, שכן הוא נסתר. הילדים מוחים, אבל ממשיכים עשר דקות עד להגעה למפל, ולא מתחרטים. נכנסים לקניון הצר, בהליכה על אבני הנחל (הרדוד). בפנים ניתן לעמוד על סלע ממש קרוב למים ולהביט למעלה. המראה עוצמתי. כלב חמוד, שהגיע עם בעליו למקום וטיפס גם הוא על הסלע, לא הפסיק לנבוח לכל עבר, כנראה שרעש המים שיגע אותו. בילינו לא מעט זמן באתר, לפחות שעה, והגיע הזמן להמשיך.
למפל הבא Skógafoss נוסעים 40 דקות. אנחנו קצת קצרים בזמן משום שבשעה 14:00 הוזמנה פעילות של הליכה על קרחון. המפל מרשים כבר ממרחק, יש לו צורה מיוחדת. המים נשפכים בזרם רחב ואחיד, ממש וילון. עוצרים על מנת להתקרב ולהצטלם, אבל חלוקים בשאלה האם יש לנו די זמן לעלות ולרדת במדרגות התצפית שמעל המפל? ההורים רוצים, הילדים במשבר אנרגיה. המבוגרים לא ויתרו כאן. הילדים הבינו שעולים, ועכשיו היו נחושים לקצר את זמן העלייה. הבן רץ קדימה והשלים טיפוס 450 המדרגות בזמן של 3 דקות. אנחנו, שבכושר בינוני + סיימנו המשימה בעשר דקות. המראה מלמעלה מהמם. תצפית יפיפיה אל הים וגם אל המפל, שקרני השמש יצרו בו קשת נהדרת.
נסיעה קצרה של כרבע שעה לאטרקציה הבאה - הליכה על קרחון Sólheimajökull. מגיעים לשטח עפר המשמש מגרש חניה ובו שתי משאיות, של שתי חברות המפעילות פעילות זו. אין משאיות אוכל, או מקום לרכוש קפה, גם השירותים הם שירותים כימיים וזהו. במשאית עושים צ'ק אין ומקבלים ציוד: גרזן, קסדה, ריתמה וקרמפונים. המדריך קרלוס, צעיר איטלקי, מצחיק ובעל ידע רב על קרחונים. הוא הדריך אותנו בהרכבת הקרמפונים על הנעליים, לימד אותנו כיצד לצעוד איתם ובעיקר לסמוך עליהם. שמנו לב שהוא מאוד מקפיד על בטיחות. הליכה רק בטור אחריו. מדי פעם ביקש להמתין והלך לבדוק שהמשך המסלול מתאים להליכה ולא נפרצו מורנות, שעלולות לשלוח אותנו היישר לתחתית המסה הגדולה שם המים הקפואים. כפי שהסביר הקרחון משתנה מדקה לדקה. שולי הקרחון, ששימשו לעליית קבוצות קרסו היום בבוקר למשל. במהלך הטיול קיבלנו הסברים ממצים על היווצרות הקרחונים, הפשרתם, על מבנה הקרחון ועל תקופות אקלימיות שונות. אנחנו כרגע בתקופת נסיגה קרחונית, אבל למדנו מקרלוס שבעבר היו תקופות נסיגה חמורות מהיום. כל זה קרה בתקופה שבה הרי הגעש היו פעילים ושחררו גופרית לאוויר, שהוא אחד מגזי החממה החמורים. הפעילות הייתה מהנה והנופים היו מרהיבים, אם כי היא פעילות מאמצת, בגלל משכה וגם בגלל העובדה שכל הזמן עומדים, או הולכים. אין מקומות ישיבה על הקרחון. עם כל זאת פעילות מומלצת.
כבר קרוב לשעה 18:00 והילדים עייפים ומבקשים שניסע היישר אל העיירה ויק לבית המלון. הבטן המכרכרת בוודאי הכריעה את הכף. אז אנחנו מדלגים על אתר ודוחים אותו למחר. מכוונים את הוייז למסעדת The Soup Company, שתמונת מרק הלבה שלה, המוגש בלחמנייה שחורה הלהיבה אותי עוד בזמן חיפוש המידע לקראת הטיול. גילינו שמדובר במסעדה שנמצאת במבנה משרדים של החברה שהפעילה את סיור הקרחונים שבו השתתפנו - Tröll Expedition. המתחם מהווה גם תחנת מידע לטיולים באזור, מרכז של מופע לבה וגם נקודת מפגש לטיולים למערת הקרח קטלה.
המסעדה נחמדה, קטנה ואינטימית. יש היצע של כמה מרקים עם זכות למילוי מחדש פעם אחת נוספת. על קירות המסעדה יצירת אמנות חכמה ומיוחדת, שמעוצבת כמבחן ראיה. האמן היוצר הוא עיוור.
נסיעה של 5 דקות מזרחה לעיירה Vik נמצא המלון שהוזמן Hotel Katla by Keahotels. חדרי המלון מרווחים ומעוצבים יפה ונמצאים בביתנים סביב המבנה המרכזי. השטחים הציבוריים של המלון מטופחים והכל טובל בסביבה ירוקה עם נוף לים ונוף להר ואגם עם ברווזונים. הלובי המפואר עושה חשק לקפה טעים עם עוגה. המלצרים מציעים לנו בופה מתוקים, עם קפה הפוך/ שוקו חם. אחרי המעדנים כבר לא היה לנו כוח להשתמש בhot tub של המלון. אח החיים הטובים.
24.07 - בוקר טוב במלון קטלה המפנק. הילדים עוד ישנים. אנחנו קמים ממש מוקדם ויוצאים לטיול רגלי בשביל המעגלי סביב האגם. הצוק הקטן שליד המלון מלא בציפורים מקננות, משמיעות קריאות וציפצופי בוקר. באוויר הרבה ברחשים, ואנחנו בודקים האם אפשר ללכוד אותם בעדשת המצלמה. כשמתעוררים הצעירים אנחנו מתפנים לארוחת הבוקר העשירה, הכוללת ואפלים, פנקייק, מיני דגים, נקניקים, גבינות, לחמים, פירות, יוגורט, עוגות ועוגיות. נודע לנו (מאוחר מדי) שהמלון מציע שירותי כביסה בתשלום. אין ספק שמדובר בסטנדרט גבוה יותר של מלון.
מתחילים את היום בצוקי Dyrhólaey. עולים עם הרכב לחניה העליונה. מקריאת ביקורות על האתר עלה החשש שהכביש לא יהיה סלול ונתקשה להגיע, אבל מצאנו שאין בעיה של נגישות. למעלה יש רוח ודי קר, הילדים אפילו חזרו לרכב להביא עוד שכבות ביגוד. התמריץ לשהייה ברוח הקרה הופיע בצורת מספר פאפינים, שישבו קרוב קרוב לתצפית הקרובה למגדלור. צוק ה"חור בדלת" יפיפה, בשילוב עם המים הכחולים והציפורים המקננות המראה ממש מהפנט. ממשיכים בשביל שמאלה לכיוון כללי של החוף השחור, ועל העשב רואים עוד ועוד פאפינים. בשלב מסויים הקור מכניע את הבנות, שחוזרות לשבת ברכב. גם אנחנו לא משלימים את המסלול עד למטה. רגע לפני שעושים אחורה פנה הפתעה! בים, אנחנו מבחינים בזנבות של לווייתנים. למען האמת משהו מוזר מאוד בלווייתנים שם. הם חובטים רבות בזנבות שלהם ומשמיעים רעש על המים שמגיע עד אלינו. לא התנהגות אופיינית לחיה האצילית הזו.
החוף השחור ריינוספרה הוא התחנה הבאה. הטיפוס על תצורות הסלע המיוחדות לצילום הוא ממש חדר כושר של הטבע. הצעירים מנסים לטפס כמה שיותר גבוה, ונהנים ממבחן האומץ. המערה המיוחדת עם עמודי הסלע השחור משחור זוכה להתלהבות והופכת גם היא לסט של צילומים.
גם על הצוק שמעל המערה מקננות ציפורי הפאפין, אלא שקצת קשה לראות אותן בשל גובהו. רבות מהן שוחות דווקא בקרבת החוף כלהקות. אנחנו ממשיכים לעבור הלאה, וחוזרים שוב לויק. תדלוק, קניות מהירות (חיוניות מאוד בשל הנסיעה הארוכה המתוכננת מזרחה), ועליה לגבעת התצפית המפורסמת מעל הכנסייה, הנקודה המצולמת בעיר. העלייה ברגל תלולה אבל קצרה ומתגמלת. בכל כמה מטרים של עצירה נגלת זווית יפה יותר של העיירה. עדיין יש מי שהעדיף להגיע ברכב.
קצת לפני שמתחילים בנסיעה הארוכה מחליטים להתפנק במשקאות חמים באוטובוס שהוא בית קפה Skool Beans. אנחנו שמחנו לקפה טוב, הילדים מדווחים שהשוקו החם אלוהי.
בשעה 18:00 הוזמן שיט בלגונת הקרחונים ועל כן עלינו להתחיל בתנועה. בתוכנית הטיול המקורית חשבנו להספיק לטייל בקניון Fjaðrárgljúfur ואולי אף בשמורת Skaftafell אבל ההחלטה לקחת את הזמן באזור ויק לא אפשרה זאת. הספקנו רק לעצור במרכז המבקרים של השמורה לשירותים ומרק. צפינו מעט בתצוגה האינפורמטיבית, אך המיושנת שבמקום והבנו את פוטנציאל הטיול בפארק. "אי אפשר לנצח בהכל".. מגיעים בזמן לשיט בFjallsárlón. מצטיידים במעיל וחגורות הצלה. המדריך נורברט מספר לנו על היווצרות קרחונים (מידע ששמענו אתמול). הוא מספר גם על כך שהיום התהפך לו גוש קרחוני ומראה לנו את הסימנים לקרחון שרק הגיח מן המים. מראה כחול מרהיב. אנחנו נזכרים בכך שאתמול בהליכת הקרחון עמד איתנו המדריך על ההבדל בין אייסברג לגליישר. שתי המילים בתרגום לעברית הן קרחון. אך הראשונה מדברת על שברי קרחון שצפים בלגונה או בים, והמושג האחרון מתייחס למסה הגדולה. השיט סיפק כמה מראות יפים, וגם מפגש מצחיק עם חוקרת מקסיקנית, שהצטרפה לשייט כתיירת עם אחיינה, והפתיעה אותנו בהבנת עברית. מסתבר שעשתה את הפוסט דוקטורט בישראל, והיא דוברת עברית שוטפת. עם סיום השיט נוסעים לראות את לגונת Jökulsárlón. עצרנו כמה מטרים לפני החנייה הרשמית, בנקודת תצפית פחות עמוסה. שני כלבי ים הציצו וגררו עימם שמחה גדולה. כאשר ירדנו אל שפת הלגונה כדי להתקרב הבן נפל על גבו מאבן מתדרדרת. מצב הרוח חייב חזרה לאוטו, אבל רעש מפתיע של שבר וחבטה במים, הסיט את תשומת הלב מן הכאב. מול העיניים, שולי קרחון נשבר לו. מצב הרוח השתפר פלאים, אם כי לא מספיק כדי להמשיך ולסייר.
ממש מול הלגונה הגדולה נמצא חוף היהלומים. השעה 19:30 והתאורה מושלמת. מעונן חלקית, עם דקות של חסד שבהן השמש מבצבצת. כל אחד חיפש את ה"יהלום"/ ה"סלע הקרחוני"/ ה"פסל" המושלם לצילום. הניגוד בין החול השחור, לבין השקוף הנוצץ והזוהר משגע. במים רואים אייסברג מתהפך וזז עם הגלים, וגם כלב ים נמרץ שוחה וצד. ההתלהבות מצפיה בחיה בטבע בשיאה. על החוף המוני תיירים וגם בחורה לבושה בלבן שעושה פוזות מקצועיות לצלם.
לדירה שנמצאת כמה קלומטרים מצפון לעיירה הופן הגענו כבר אחרי 21:00. Haukaberg House היא דירה נוחה ומפנקת, שמושכרת למשפחות. ניתן להשכיר גם חדרים בודדים בדירה וזה קצת בילבל אותנו. בעלי המקום השאירו לנו סידור חדרים רשום על שולחן המטבח, והיו כמה חדרים נוספים חלקם נעולים, ואחרים עם מיטות מסודרות. התחלנו לחשוש שאולי המתחם המפואר והמזמין לא רק שלנו. בעת ההזמנה בבוקינג הזמנתי את המתחם כולו, אבל עכשיו לא הייתי בטוחה. המטבח המצויד הזמין להשתמש בו. נארחה ארוחה טעימה, שהצעירה הייתה השפית שלה. מכונת הכביסה ומכונת הייבוש נכנסו לפעולה כל הלילה. החששות היו לשווא. בבוקר התעוררנו לתחושת שפע.
25.07 - מתחילים את הבוקר בהחלטה שגויה לבקר בעיירה הופן. שגויה, כי אין הרבה מה לראות. הנוף לים יפה, אבל בהמשך יפים ממנו, ולשכת מידע עם מרכז מבקרים קטנטן. נקודת אור, במרכז המבקרים צופים בסרטון מצויר והומוריסטי על המוס, שמזכיר לכולם "לא לדרוך"! התאומה הצעירה מעידה שהוא עזר לה להבין מה מיוחד בכיסוי הירוק צהבהב הזה שעל הסלעים. אנחנו ממשיכים לStokksnes. לצערנו יש עננות כבדה מעל ההר היפה ולא רואים את הקרניים. עדיין ההר מרשים ומזג האוויר האפרורי מוסיף לדרמה. לאתר עצמו יש לשלם כניסה. משלמים בבית הקפה על המתחם כולו - כפר ויקינגי, שנבנה כסט של סרט שמעולם לא צולם והחוף עם הרדאר, שם נאמר שאפשר לצפות בכלבי ים וגם לזכות בזוויות צילום יפות של ההר. הקופאית ייעצה לנו להתחיל בכפר הויקינגי. לדעתנו המקום לא מרשים במיוחד. במדינה אחרת כבר היו הופכים אותו לאתר מושקע, עם שחקנים וחנויות מזכרות, אך באיסלנד כמו באיסלנד, כמה שפחות מסחור והתערבות בנוף... ממשיכים אל החוף, ומטפסים סולם חמוד מעל הגדר אבל הצעירה חייבת שירותים, והללו נמצאים רק במסעדה, שנמצאת במרחק נסיעה. כשכולם גומרים עם השירותים הזמן כבר לא מאפשר לנו לתור את המשך המסלול. רושמים לעצמנו לא לשכוח להתפנות לפני שמתחילים לבקר באתרי הביקור.
ממשיכים בנסיעה בדרך אל הפיורדים המזרחיים. הדרך עוברת במנהרה, ללא תשלום. היציאה היא אל נוף מרשים של ההר מצד אחד וחופים מפורצים בהם להקות ציפורים, פאפינים, ברבורים וברווזים מן העבר השני. במקום אחד צבר הברבורים הלבנים כל כך חריג בגודלו, שחייבים לעצור ולצלם.
