10/8 - בוקר בסולנה, פרוור בעיר שטוקהולם. יש לנו כמה שעות לפני שצריך לעלות על אוטובוס לשדה התעופה הזעיר. אנחנו יוצאים מדלת המלון היישר לקניון, שבו הוא ממוקם. שבוע שלם ולא הספקנו לבקר בחנויות בשעות הפעילות. בתנו החיילת, שלא ממשיכה לטייל אתנו חוזרת היום לצבא. היא תיסע בגפה לתחנת הרכבת התחתית T-CENTRUM ומשם תעלה על "ארלנדה אקספרס", לנסיעה בת 20 דקות לשדה התעופה. טיסה עם חניית ביניים באוקראינה. אנו חוששים אבל סומכים עליה. כעת היא מצטיידת בשוקולדים ושאר ממתקים לכל החברים בבסיס. בשבדיה ממתקים ובעיקר סוכריות זה דבר רציני. אפילו נקבע יום רביעי כיום מיוחד, שבו קונים הילדים שקיות עם ממתקים. גם אנחנו ערכנו באחד מן הימים את "אתגר הממתקים" הפרטי שלנו ועכשיו הדברים הטעימים ביותר נקנים ליחידה.

יתר בני המשפחה עולים על קו האוטובוס 152, שעוצר ממש בקרבת המלון אל שדה התעופה הקטנטן "ברומה". שדה עירוני, המראות ונחיתות ממש מתחת לאף. היעד שלנו - פסטיבל ימי הביניים בעיר ויסבי אשר באי גוטלנד. בטיסה הפנימית תחושה של "אוטובוס מעופף". מטוס קטן, שפחות מעשר מדרגות מובילות לתוכו. המושבים בחלל המטוס מסודרים זוגות זוגות. אין סידור מקומות ישיבה. כל אחד יושב היכן שהוא רוצה. על ידנו אדם מתעטש ומשתעל עד מאוד. מי ידע שכמה חודשים לאחר מכן נתייחס לתופעה זו כמו חלק מסרט אימה.

לאחר כ30 דקות נוחתים בויסבי. גם כאן שדה קטן ואינטימי. בתזמון מושלם עם הטיסות הנכנסות מגיע האוטובוס (החדיש והממוזג) אל תוך העיר. אנחנו נעזרים בנהג כדי לדעת באיזו תחנה לרדת כדי להגיע אל המלון: "Best Western Solhem Hotel Visby". יורדים בתחנה האחרונה בסמוך לנמל המעבורות, המלון במרחק 50 מטר משם. לצערנו, הדרך כולה בעליה די תלולה. כך נסחבנו חמש נפשות עם חמש מזוודות גדולות במעלה הגבעה. צולחים את הדרך בכוחות משותפים, ובלא מעט קיטורים ומגלים שהגענו מוקדם במקצת. המון אדם (גיל ממוצע 65) יושבים בלובי, שותים קפה וממתינים לקבלת החדרים. חדרי המלון המרווחים מפצים על זמן ההמתנה. בכל חדר מחכה על המיטה בובת כבשה. הבן מאמץ אותה מיד והיא זוכה לשם "שמחה".

הילדים זקוקים לזמן מנוחה והתחברות למכשור דיגיטלי אז אנחנו זוג צעיר, יוצאים רגלית לבדנו לתור את המקום. משהו באווירת העיירה הרגועה מאפשר לנו לשחרר. כבר ממבט ראשון אני מתאהבת בעיר שבתוך החומות. עיר ימי ביניים טיפוסית שמורה ונקייה. בתים מגובבים, מרצפות אבן ובונוס לאווירה - המון אנשים שמחופשים ברוח ימי הביניים בשל תקופת הפסטיבל.

בכיכר העיר ליד הריסות של הכנסייה המרכזית מתקיים קונצרט מוסיקה היתולי. אנחנו נהנים מהשעשועון המוסיקלי שבו זמרים/שחקנים/מוסיקאים מקבלים הוראות מהקהל. למשל, שיר עם ידוע בקצב ואלס עם החלפת מילות השיר. לא הבנו אף מילה אבל המוסיקה והאווירה היו מצוינים.

השעה 17:00 והילדים הצטרפו אלינו להליכה בתוך סמטאות העיר. יום שבת וכל החנויות, שקודם היו פתוחות סגורות עכשיו.. בכל זאת נחמד. האנשים עדיין בתלבושות המיוחדות, והמסעדות עדיין פתוחות. הילדים רעבים אז נכנסים לפיצרייה, שמכינה פיצות בתנור לבנים. התפריטים רק בשבדית ובאיטלקית. ביקשנו עזרה בתרגום מן המלצר. הוא שואל מהיכן הגענו והתלהב לראות אנשים "מארץ כל כך רחוקה". (נראה שזה ריחוק מנטלי יותר מאשר גיאוגרפי).

רצינו לקחת את הילדים לכנסייה הגדולה והמרשימה, שבה חזינו בהופעה. חבל שהיא הייתה נעולה. ברחבה שלפני הכנסייה שוק רוכלים שמוכרים סחורה עכשווית. הבעל מחליט לקנות ארנק ושוב שואלים מהיכון אנחנו, ומהי השפה שאנחנו דוברים? כשאנחנו משיבים המוכרים מתחילים לצעוק: "עופר"... מסתבר שעופר הישראלי הוא בעל הדוכן. ממשיכים למרכז ההתרחשות של הפסטיבל המכונה "כיכר השוק". מדובר בגן רחב ידיים, שהפך למתחם ענק של דוכני אוכל, תלבושות תקופתיות, אמנים ובעלי מלאכה. מבין הדוכנים המעניינים: רוצע חגורות עור, שמשלב באמנותו סמלים של ימי הביניים ואבזמים מיוחדים, נפח, שעושה תכשיטים מברזל, מתקיני כלי נגינה עתיקים, קרמים ומוצרי רוקחות מצמחים, דברי קדרות, מוכרות בדים וחוטי צמר צבועים. ויש גם הפעלות של אקרובטיקה ולוליינות, משחקים של ימי ביניים, חץ וקשת, קרבות עם חרבות מספוג, שנראות כמו הדבר האמיתי והופעות. אנשים רבים קונים דברי מזון וצופים בבידור.

כיכר השוק נסגרת בשעה 19:00 ולנו יש כרטיסים להופעה (שהוזמנה עוד מהארץ דרך אתר הפסטיבל) של קרבות אבירים לשעה 21:00. בהמתנה למופע מצאנו חוף קסום מלא אבנים דמוי חלוקי נחל אל מול הים הבלטי. הילדים נהנו להקפיץ את האבנים על המים. בזמן שנותר התקדמנו לרחבת המופע. ברחבה מיני משחקים ברוח ימי הביניים: קליעה למטרה בכידון, קליעה במקלע אבנים לעבר חומה מאולתרת, רכיבה על סוס עץ ועוד... חצי שעה לפני זמן המופע מופיע הכרוז והקהל מוכנס להיפודרום לצלילי חצוצרות. ליצני חצר מאמנים את הקהל בקריאות עידוד, תוך כדי שיגועים וצחוקים.

גילוי נאות: מופעי קרבות אבירים אינם זרים לנו. אחי, דודם של הילדים אביר בקרבות אבירים בעכו. הדברים שראינו אותו עושה לא נופלים ברמתם ממה שנראה בויסבי. נעיצת רומח במטרה, "פיצלוח" של תפוח, הבערת אש במטרות נייחות.. אך בשונה מעכו לכרוז ולצוות השחקנים/ בדרנים יש כאן תפקיד גדול ורחב. השפה השבדית הקשתה על הבנת הנאמר, אבל אי אפשר היה לטעות בשאגות הצחוק של הקהל. במופע ארבעה ליצנים כל אחד אחראי על העידוד של חלק אחר בקהל והם מתחרים ביניהם איזה חלק של הקהל מעודד הכי טוב. (יותר טוב ממורל של מחנה קיץ בתנועה). מדובר במופע בידור לכל דבר. החלק הכי נחמד היה ארגון הקהל למופע אורות מאולתר. הבדרנים עברו לאנגלית ובקשו מכל הקהל להרים טלפון נייד מואר. על פי הוראות הליצן, הפכנו לשדים, מפיקי ביט בוקס ועוד.. ממש הרקידו את הקהל עם הטלפונים. המופע נמשך עד 23:00 והיה לנו קר. לא הצטיידנו בבגדים חמים מספיק. אנחנו עייפים מאוד וצועדים את הדרך חזרה למלון. מדובר בקו אווירי של 3 ק"מ, אבל בתוך הסמטאות המפותלות, המהממות ביופיין גם בלילה, הילדים נשברים.

11/08 - בוקר טוב לעיירה היפה ויסבי. הבטחנו לעצמנו לחזור אל כיכר השוק של הפסטיבל. בדרך נכנסים לחנות מזכרות. משבר שקשור בסירוב לקנייה של מוצר מסוים, מסתיים בחזרת האב והבן למלון. הבנות ממשיכות אל השוק. שמענו שחובה לטעום את המאכל האופייני של העיירה "זעפרן פנקייקס" - עוגה שטוחה ומתוקה כנראה מאורז והרבה זעפרן מלווה בקצפת ופירות יער. אז קנינו בדוכן וגילינו שלא טעים לנו. הדובדבנים שקנינו לעומת זאת ענקיים וטעימים עד מאוד. תוך כדי אכילה צפינו במופע אמניות, שמנגנות, שרות ומשתטות. לאחריהן להקה שמנגנת מוסיקת ריקודים עליזה. בשעת הצהרים חוברים לבנים לארוחת צהרים. ארוחת קומבינציה של דגים ובשר מעושנים נאכלה אל מול הים בצל העצים. רוח חזקה מאוד סיכנה את צלחות האוכל. לאחר הסעודה עלינו למגדל החומה לתצפית על גגות ויסבי ואוהלי הפסטיבל.

היום יום ראשון, שהוא גם היום האחרון של הפסטיבל. ההתרחשויות נסגרות בשעה 16:00. אנחנו מנסים למצות את הזמן. הגדולה מחפשת לרכוש מזכרת ומוצאת כוס מיוחדת שיצרה קדרית ועליה דמות דרקון. אני מתפנקת במיני מרקחות וקרמים. תוך כדי שיח עם המוכרים אנחנו מגלים שהרבה מבעלי המלאכה מגיעים מכל רחבי אירופה. מצאנו דוכן פאדג' מספרד, רוצע חגורות מפולין ונפח בריטי.

עם סגירת השוק עברנו לביקור בגן הבוטני. שם תזמורת חיה מנעימה את שהות המבקרים. הגן קסום, מלא פינות ישיבה מיוחדות ומפתיע בגדלו הקטנטן. כבר אחר הצהריים ואנחנו מחליטים לרדת לנמל המעבורות ולאכול גלידה, בחנות שמתיימרת להחזיק 300 טעמים שונים. החנות הומה בלקוחות ויש לקחת מספר. כשנכנסנו גילינו שעיצוב החנות דורש שיפור, וגם שקשה מאוד לקלוט את כל ההיצע, יחד עם זאת המנות גדולות והטעם טעים טעים.

השעה 18:00 ואנו מתלבטים מה לעשות. אני רוצה סיבוב רגלי סביב החומה, אבל קשה לרתום את הצעירים להליכה בת 3-4 ק"מ כעת. מחליטים על סיור ברכבת תיירות קטנה שמקיפה את החומה. ברקע הסברים באנגלית על קטעי החומה השונים. לומדים שהחומה לא נבנתה לצרכי ההגנה כמו לצרכי מיסוי ולכן קוממה מאוד את יישובי הסביבה. זו הסיבה כנראה שהם חברו למלך הדני בקרב לכיבוש העיר. האירוע ההיסטורי המשמעותי ביותר בעיירה היה הקרב על ויסבי שהסתיים בהפסד צורם למלך דנמרק ולדימיר. קרב רווי אבידות ודם חיילים. עוד סופר שלאורך השנים הוסיפו לחומה עוד ועוד מגדלים מבוצרים להגנה ולמעשה באיזשהו שלב מרוב בנייה החומה החלה לקרוס תחתיה. זו הסיבה שלפעמים יש תילים סביב החומה והיא לא שלימה לגמרי, אם כי מדובר בחומה כמעט מושלמת ויפה מאוד למראה.

תוך כדי הנסיעה ברכבת שמנו לב, שבחלק מן החומה הקרוב לים פזרה הרשות המקומית ערסלים, פסלים יפים, מקומות ישיבה וגם גני משחקים לילדים. מראה עצי התפוחים עמוסי הפרי והדשא הירוק, שבתוואי החומה רומנטי להפליא.

בתום הסיור אנחנו רעבים. בהתייעצות עם פקידת הקבלה במלון הבנו שבמרחק הליכה סביר לכיוון החלק החדש של העיר יש מסעדת מזון מהיר תאילנדית. המנות היו זולות והגיעו מהר. רק חשוב היה לדעת, שכשאומרים מעט ספייסי הכוונה לדי חריף. יש לנו זמן לכמה תמונות שקיעה בקרבת המלון.

12/08 - היום עוזבים את ויסבי וטסים לגוטנברג. נהג המונית שלוקח אותנו לשדה התעופה מדבר אנגלית שוטפת ומספר שהגיע לויסבי על מנת לעבוד. לדעתו המקום משעמם ומבוגר ומזל שיש לעיירה את הפסטיבל, אליו מגיע קהל צעיר. הנהג גם מתלונן שמדובר בקהל עני שלא זקוק לשירותי הסעה.

הטיסה לגוטברג עוברת מהר. נוחתים בשדה בינ"ל מרובה חנויות. הדרך למסועי המזוודות ארוכה אבל מעוצבת יפה. עמודי תאורה מיוחדים בצורת עצים וגם מתחם משחקים לילדים שמעוצב כמו חוף ים. מתוחכם, מרווח, יפה לעין. הסעה למלון הוזמנה מבעוד מועד (זאת בעקבות שיחת התייעצות עם פקידי המלון, שהציעו לנו להשתמש בחברה שעמה הם עובדים במחיר סביר). הנהג התחמק מהפקקים בעיר ונסע דרך היער, עד שהביא אותנו בבטחה לשער המלון: Quality Hotel Waterfront. המלון שוכן על הנהר ייטה במבנה של מבשלת בירה ישנה. הוא מתאים מאוד למשפחות ויש בו תוכנית פעילויות מיוחדת כגון: סיורים עם משימות, אופניים להשאלה בחינם, וגם חדר משחקים לגדולים (עמדות פלייסטיישן וכדורגל).

אנחנו רעבים וגם רוצים להכיר את העיר החדשה. קונים אצל פקידת הקבלה כרטיס חופשי לתחבורה ציבורית לשלושה ימים (רק ההורים ובת ה23, כי ילדים נוסעים חופשי עם הורה מלווה) ויוצאים לדרך. שתי אופציות להגיע לאזור הקניות המרכזי בעיר: 1. לקחת את הטראם. 2. לשוט במעבורת על הנהר. בחרנו באופציה השנייה, שהיא בבחינת טיול שיט חמוד.

יורדים במסוף המעבורות Stenpiren ומתחילים ללכת לעבר המדרחוב המרכזי. ברחוב צדדי מוצאים מסעדת המבורגרים מלאה בסועדים, שנראית מעניין. מחליטים ללכת בעקבות חוכמת ההמונים ומתיישבים לארוחה. שם המסעדה Tugg. ההמבורגר הקלאסי מוגש עם בצל מוחמץ וזה טעם מעט משונה לחבר'ה, אבל כולם נהנים מעיצוב המסעדה המרשים.

במדרחוב אנחנו מתלהבים מחנות מסיבות ותחפושות, ואפילו מוצאים קצת בגדים זולים במחירי סוף עונה.

פנינו לשכונת HAGA שכונה שנשתמרו בה בתי העץ והפכה למתחם קניות ובילוי. באופן ספיציפי מתעניינים בלחמניית הקינמון הגדולה בשבדיה, שמומלץ לאכול בקפה הירשמן. הדרך עוברת בפארק הצמוד לתעלה העירונית. בפארק מתחם ובו פסל עם צילום פנים של איש. הרושם הכללי עצוב. מתקרבים לקרוא ומגלים אנדרטה לכבוד ראול וולנברג. גם בגוטנברג ולא רק בשטוקהולם זוכרים.

אנחנו מזהים שהגענו לשכונה כי יש דגלונים עליהם כתוב HAGA. החנות הראשונה ממש מפתה - חנות פרלינים יוקרתית, ואנחנו קונים מעט "לאכול בפארק אחר כך.." במרחק כמה חנויות בהמשך הרחוב קפה הירשמן. אכזבה קלה, שכן הלחמניות המדוברות נגמרו כבר בבוקר. אבל יש מגוון עצום של עוגות ועוגיות אחרות, כולן מפתות וקורצות. אז עוצרים לפיקה כמיטב המסורת השבדית.

העוגות והעוגיות כל כך טעימות ואנחנו יושבים עד לזמן סגירת החנויות כמעט. עדיין משתדלים למהר ולהספיק ללכת את המשך הרחוב. לא נרשמה התלהבות מחנות ספיציפית. פנינו כעת לתצפית מססקאנסן קרונה, המגדל שבלב השכונה. יש כמה דרכים לעלות למעלה. מהצד של הרחוב שבו הלכנו יש עליה תלולה ומדרגות. הבת הגדולה נשארת למטה מאחור מפחדת לקבל התקף אסטמה. אנחנו רואים ספורטאים משתמשים במדרגות לאימון בעצימות גבוהה ומתרשמים. הבן רץ קדימה למעל ואנחו בעקבותיו קצת יותר לאט. פתאום נפתח הנוף ואפשר לראות כמה התצפית מרהיבה. על המגדל עצמו לא ניתן לעלות, יתכן שזה בגלל שהגענו לאחר שעת הסגירה. אבל יש מרפסת אחורית גבוהה יותר משם הנוף נראה יפה עוד יותר. הרבה מאוד תמונות צולמו במקום. גם תמונות של קפיצה. בירידה ניסו הילדים לחקות את הספורטאים ולרוץ במדרגות התלולות למטה. (גיוס שרירי ליבה ושיווי משקל) את הספורטאים עצמם ראינו מסיימים סיבוב רביעי או חמישי של עליה וירידה.

בתום הירידה חוברים לגדולה ומתעכבים מעט בגן משחקים. התאומים מארגנים לעצמם משחקי ספורט בעזרת המתקנים שבמקום. כבר מתכננים לחזור אל המלון, ומגלים שגם אני וגם הבת הגדולה איבדנו את כרטיסי הנסיעה. (מנוי חופשי לשלושה ימים). מנסים לשחזר מסלול - על הרצפה ברחוב מגלים כרטיס אחד אך הכרטיס השני אבדו עקבותיו. לא הייתה ברירה אלא לרכוש כרטיס חדש.

חוזרים למלון והרעב של הקטנים בחבורה מתעורר. שואלים בקבלה על משהו מהיר ומגלים לנו שממש מאחורי המלון יש מסעדה תאילנדית של מזון מהיר. 30 הליכה ואנחנו מגלים את המסעדה המשפחתית הקטנה. אמא ובן שמדברים אנגלית עילגת, אבל מכינים מזון מהיר וטעים. לקראת שינה הבת מתלוננת על הרגשה לא טובה ומגלים שיש לה חום. הלילה עובר בשינה טרופה.

13/08 - הבת הצעירה מתעוררת עם כאבים. מתלבטים כיצד לנהל את היום ומחליטים להתחיל בשיט רגוע בסירת פאדן. סירה שטוחה שעוברת בתעלות העיר מתחת לגשרים הנמוכים של הנהר. בסירה מדריך, שמספר על האתרים שרואים מן הסירה בשבדית ובאנגלית. חוויה מסעירה היא ההתכופפות בגשרים הנמוכים באמת. משום שהמים גבוהים בנהר לפעמים צריך ממש לשבת על הרצפה. שמות הגשרים מרמזים על ההשלכות של ישיבה זקופה: "הספר", "חותך הגבינה" ועוד. השיט מוסיף לאוריינטציה במרכז העיר. חלק נחמד אחר של השיט הוא יציאה למים הפתוחים בנמל אשר בנהר הגוטה. בחלק זה הסירה מגבירה קצב נסיעה ויש גם ספאלשים. מראה העגורנים ושאר המבנים ששימשו את הסחר בנמל מעניין. כיום הנמל כבר לא פעיל. החברה האחרונה שהפעילה את הנמל פשטה את הרגל ונסגרה בשנת 2014. עכשיו מתלבטים מה לעשות בעגורנים הגדולים. האם להשאירם כמוזיאון פתוח לתיירים? או לפנותם ולבנות במקום בתי מגורים? או אולי בתי מלון יחודיים?

בני המשפחה (למעט הקטנה) מגלים סימני רעב ואנחנו מחליטים להיכנס לשוק האוכל המקורה. בתוך השוק מגוון מ אכלים מוכנים ואנחנו קצת מתקשים לבחור מאיזה דוגן לקנות. הולכים על מסעדה יוונית. טעים. אחר כך משלימים קניות במאפיה עם מאפים מפתים. קונים עוגת שמרים עם ציפורן, תפוחים ואגוזים ומחליטים לשבת בגן שליד הנהר ולאכול. והנה מן הנהר עולה לו ברווזון. מתקרב אלינו ממש בלי פחד בכלל ומבקש להתכבד. ברווזון קטן לבד, איך הוא מעז?

מכאן אנחנו מחליטים לבקר במוזיאון הימי. "martiman". בודקים בוויז - 16 דקות הליכה ו17 דקות בתחב"צ. אז מחליטים ללכת וזאת הייתה טעות מבחינתנו. ההליכה התארכה והילדים כבר די תשושים. אל המוזיאון שבנוי מספינות צפות בנמל עולים דווקא בכיף. בכניסה ישנם ניסויים הקשורים בשיט ובמים. הכל מסקרן, אבל כתוב בשבדית. אנחנו פונים לעובדת המוזיאון והיא מפנה אותנו לקלסר הסברים באנגלית, אבל לילדים אין כוח לתרגום שלי. הם לוחצים על מה שמבינים, ומדלגים על מה שלא מושך אותם ונראים מתעניינים מאוד. אחר כך עולים על הספינה הראשונה, ספינת תקיפה (טורפדו) ממלחמת העולם הראשונה. משם רצים לצוללת. הכניסה אליה תלולה ומאתגרת. הקטנה והגדולה נרתעות ונשארת בחוץ. בתוך הצוללת סירנה וקולות והמקום הצר מלחיץ מאוד את הבן שמבקש לעלות. הילדים כולם עייפים ומתיישבים על ספסל פנימי בתוך מזנון המוזיאון. אחרי שידולים שלא עולים יפה ממשיכים רק אנחנו ההורים לסיור על המשחתת. המשחתת ענקית. כסא הקברניט נמצא גבוה גבוה על הסיפון העליון והנוף יפיפה. על הספינה הרבה טילים נגד מטוסים. ההליכה על הסיפון הגבוה מלווה בהרגשה מיוחדת ואני חושבת על חיילים בחיל הים והספינות שלהם. בבטן המשחתת תצוגות של מכמי"ם. וגם תצוגות על החיים באונייה. מזהים את המטבח, הקנטינה והמרפאה. ליד המרפאה לוח שמות. אנחנו משערים שאלה הם חולים שלא שרדו ונאלצו להשאירם בים. ממש בתחתית האנייה תערוכה עכשיווית בנושא הפליטים שמגיעים דרך הים לאירופה. התצוגה מכילה סיפורים של פליטים שהגיעו בכלי שיט בלתי חוקיים. התערוכה מעניינת מאוד אבל אנחנו מזדרזים משום שהשארנו את כל הילדים למטה.

המוזיאון מציע כל מיני פעילויות, חלקן באנגלית. הוא כולל טיפוס בסולמות, ירידה ועלייה לגבהים. לא מתאים למוגבלי תנועה. אני מצטערת שאצלנו הילדים במצב של חוסר אנרגיה. את הערב סוגרים שוב בתאילנדית שליד בית המלון. הפעם מגיעים ממש בסגירה ועל כן מזמינים הכל "ארוז לקחת". במלון נמצאת טרסה עם שולחנות המשקיפה על הלובי מקומה 4. יש בה דשא מלאכותי ושולחנות ודי נוח לעשות בה "פיקניק" עם האוכל שהבאנו.

14/08 - היום מוקדש לארכיפלג הדרומי של גוטנברג אליו אפשר להגיע בתחבורה ציבורית. בקרבת המלון עולים על הטראם קו מס' 9. נוסעים עד לתחנה האחרונה Saltholmen משם יוצאות מעבורות לאיים השונים. ברציף דוכן מידע. שואלים לאן כדאי ומה מומלץ. מקבלים המלצה למסלול מעגלי שמתחיל במעבורת לStyrsö טיול באי ומעבר דרך גשר רגלי לאי נוסף בשם Donsö, ומשם במעבורת לעוד אי וחזרה לתחנה. המעבורת לאיים כבר טיול בפני עצמו. נאמר לנו לרדת בתחנה השלישית של הסירה. בדרך עוברים אי קרח שעליו מדלגות כבשים חומות. בהגעה לתחנה שלנו רואים את סלע הגרניט. אנחנו מתרשמים מהמדשאות והבתים הקטנים והמתוקים, ומשביל עץ שנראה מקיף את האי. נמסר לנו שיש כאן תצפית מעניינת. מחליטים לנסות ולאתר אותה. טעות ניווט קלה מביאה אותנו לרחוב ללא מוצא עם בתים פרטיים. אנחנו יורדים בחזרה אל הכביש ההיקפי, שמשמש בעיקר אופניים וטוסטוסים. מוצאים שלט עם מפה ומזהים את המיקום הנוכחי. הפעם לוקחים שביל אל תוך היער, במטרה להגיע אל התצפית. הדרך קסומה. בריכת יער קטנה נגלית בין עצים מפותחים. כשעוברים אותה מגלים שבילון לתצפית. הנוף שנפתח לחצי האי הצמוד מרהיב. סביב שולחן בקצה הסלע, שכאילו חיכה רק לנו, יושבים לפיקניק של בננות, תפוזים ושוקולד משובח. הקטנה קצת מפחדת ורוצה לרדת. פתאום צלילים של מסוק קרוב. בין העצים למטה פרופלור מסתובב ואנחנו מבינים שעוד דקות ספורות נחזה בהמראת מסוק חילוץ ממש מקרוב.

בדרך למטה מן התצפית עוברים בריכת יער עוד יותר גדולה, ומגיעים לאזור וילות, שכולו משדר איכות חיים גבוהה. כולנו רעבים ומתיישבים במסעדה שנראית נחמדה עם גינה פרחונית ועץ גדול במרכזה. במסעדות רבות בשבדיה נהוג להזמין קודם כל בקופה ואז להתיישב ולחכות למלצר שיגיש. מתלבטים בקופה מה להזמין. ראינו שיש שלט SOS. לא ידענו מה זה ושאלנו. מסתבר שזו מנה שבדית טיפוסית של הרינג, חמאה, תפוחי אדמה, גבינות וביצה. שמחנו להתנסות בה וגם בפאי גבינות טעים עם סלט טרי. אחרי הארוחה המשכנו לטייל בטיילת העץ המקיפה את האי. הגענו לחוף ים זעיר. משפחה בדיוק יצאה מן המים והתנגבה וזה עשה חשק, אבל הקטנה לא הרגישה טוב, ועל כן מיהרנו למעבורת.

אחר הצהריים מצבה של הצעירה השתפר ופנינו לליסברג גן השעשועים המפורסם. על כך בבלוג הבא.