קפיצה קטנה לדבלין

יום נישואין 30, סיבה למסיבה, או לפחות קפיצה קטנה לבירה אירופית.

יום חמישי 27/7 - טיסת אל על לדבלין. צוות קשוב ומלא בכוונות טובות. נחיתה בשעה 20:45. בחוץ עדיין אור. הסעה למלון "The Mont" הוזמנה מבעוד מועד. בשדה אנחנו מנסים לרכוש כרטיס תחבורה ציבורית "leap visitors card", שמקנה נסיעה חופשית ל3 ימים ולא מצליחים. בדיעבד, התברר שסך כל הנסיעות שלנו לא הגיעו למחיר הכרטיס, אז מדובר במחדל שהפך לברירת המחדל הכלכלית יותר.

החשיכה יורדת עם הגעתנו למלון בשעה 22:00. פקיד הקבלה החייכן והמקסים מנסה לעזור לנו למצוא מקום לארוחת ערב מאוחרת. המרכולים נסגרים בדיוק עכשיו, וכך גם המסעדות באזור, אבל באזור הטמפל בר יהיו מסעדות מזון מהיר, הוא מסביר. (בדבלין קוראים לזה - צ'יפ צ'ופ - מושג נרדף למזון מהיר, שלמדנו מהנהג שהסיע אותנו).

מלאי סקרנות יוצאים לחקור את הסביבה. לא היינו צריכים לצעוד עד לאזור טמפל בר, כדי לגלות פאבים ושמחה וששון. אכן, מסעדות סגורות, אבל מצאנו מסעדת המבורגרים בשם גורמה בורגר קיטשן (GBK) שנראית מבטיחה וגם מקיימת. מנות המבורגר בגדלים שונים, גם מבחר צמחוני, וגולת הכותרת רטבים מיוחדים שרוקחים שם. בסיום הארוחה, מולנו ברחוב מתחילה תזמורת כלי נשיפה גדולה בקונצרט רחוב והאווירה, קרנבלית.

מחליטים לחזור למלון בצעידה לאורך הנהר. מבנים ציבוריים מוארים ויש כמה מרשימים מאוד. כזה הוא מבנה הבנק המרכזי. בסיור של יום המחר נגלה שמדובר במבנה שהיה הפרלמנט, כאשר השלטון היה בריטי.

לאורך הנהר עוברים כמה גשרים, אחד מהם מואר. שם הגשר סמואל בקט, כמחווה לסופר. על הגשר המואר רצה כתובת, ציטוט מתוך השיר של שינייד אוקונור - "שום דבר לא ישווה לך". לזכרה.

יום שישי 28/7 - ביום זה תוכניות גדולות.

א. סיור בטריניטי קולג', כולל הספריה ו The Book of Kells.

ב. סיור היכרות עם העיר של חברת סנדמן. בשיטת סיור חינם טיפים למדריך.

ג. ביקור במרכז המבקרים של גינס.

ד. ארוחת יום נישואין באחת ממסעדות היוקרה בעיר.

סיור היכרות בטריניטי קולג', שנמצא בקרבת המלון שלנו, נקבע לשעה 9:00. הביקורות בגוגל היו מעורבות לגבי ההכרח בסיור מודרך. אנחנו לא מצטערים. המדריכה שלנו, סטודנטית שנה ראשונה לאדריכלות סביבתית העצימה והעשירה את חוויית הביקור. שמענו ממנה על אמונות טפלות, שהן חזקות מאוד באירלנד בכלל ובקולג' בפרט. כמו למשל האמונה שסטודנט שעובר תחת מגדל הפעמונים המרכזי בעת שהוא מצלצל, לעולם לא יסיים את התואר שלו. אמונה שגורמת לכל הסטודנטים במוסד לתפוס ממנו מרחק ביטחון. שמענו סיפורים על מבנים מרכזיים. למשל שני מבנים בכניסה, שעומדים זה מול זה, ונראים שיכפול האחד של השני. האחד נקרא גן עדן והשני גהינום. מבנה גן עדן, הוא בעצם כנסיית המוסד. כל סטודנט רשאי לערוך שם את חתונתו בחינם. זכות ששמורה רק לבוגרי המוסד ורק למשך 7 שנים ורשימת ההמתנה ארוכה מאוד. גיהנום הוא מבנה הבחינות, מטיל האימה. שם ערכו את כל הבחינות של המוסד עד לאחרונה. הסיור המודרך היווה גם מבוא היסטורי מסוים למורכבות האירית, שכן הקמת האוניברסיטה על ידי אליזבת הראשונה מלכת אנגליה, קשורה ברצון לחזק את הפרוטסטנטיות. המוסד ניהל מדיניות מפלה וסגר שעריו בפני קטולים. האפליה נסתיימה רק בשנות השבעים של המאה ה-20. הקטע המרשים ביותר לדעתנו בסיור המודרך היה מבנה המוזיאון הישן - כיום הפקולטה לאדריכלות, אשר נבנה לאחר הרעב הגדול. דווקא לאחר המשבר נבנה הבניין, שחוגג את האוצרות של אירלנד. בעלי המלאכה השקיעו בעבודת סטוקו וסיתות, שמנציחות צומח טבעי, כמו פרחים ייחודיים למקום וכן בעלי חיים אופייניים לאזור. בתוך המבנה נעשה שימוש באבנים מיוחדות, כולן מקומיות, כולל שיש שצבעו ירוק. עוד נמצא בו שלד של אייל ענק שנכחד מאירלנד, כנראה בשל גודל קרניו, שהיו לו לרועץ בעת שנלכדו בענפי העצים.

בסיום הסיור המעניין נכנסים למבנה הספרייה. בקומת הכניסה של הספרייה הספר "the book of kells". זהו מסמך מאויר עתיק מאוד, שבו קטעים מהברית החדשה. כל מבקר מוזמן להוריד אפליקציה של סיור אודיו ולהקשיב ב"אייר פודס" הפרטיים שלו. הספר מוחזק בתוך מיני מוזיאון, שמסביר על שיטות העבודה והיצירה ששימשו את הכמרים/ הנזירים שיצרו אותו, וגם על תוכנו. האיורים - מלאכת מחשבת, נעשו באמצעים של אז. בעזרת מוצגים, לוחות הדפס וההסברים הקוליים לומדים להעריך את האמנות של הנזירים. כתיבה על עורות בעזרת עטי נוצה, יצירת מפת הצבעים, מחומרים טבעיים והכתיבה התמה גורמים למבקר להבין את נדירותו של הספר, שסיפור התגלגלותו למשמר של הקולג' הוא סוג של נס. בכל זאת, כאשר נכנסים לחדר הכספת, שבו מוחזק הספר עצמו בתנאי מיקרו אקלים שנועדו לשמרו, אתה לא מצפה להרבה. רק עמוד אחד פתוח לתצוגה (בכל שמונה שבועות מדפדפים אותו ואז זה עניין גדול) ומדובר בסך הכל בספר, אבל הופתענו. העמוד שראינו כתוב בכתיבה תמה בגופן חגיגי, כל אות בתחילת פסקה מקושטת ומאוירת בצבעים זורחים ממש. לא ניתן לצלם, והמילים לא מגשרות על הפליאה שהתעוררה. וואו.

כאשר גמרנו להתרשם מהספר עלינו במדרגות אל המסדרון הארוך של הספרייה העתיקה, שנראה כמו לקוח מסרטי הארי פוטר. למען האמת, מפיקי הסרט ביקשו לצלם כאן, אולם אף סט לא קיבל אישור לצלם כאן מעולם. מסדרון הספרייה בגובה 14 מטר מלא מדפי עץ עתיקים עליהם ספרים עתיקים מאוד המסודרים על פי גודל ולא על פי שום שיטת קטלוג מודרנית מוכרת. לאורך המסדרון פסלים של כל הפילוסופים החשובים לאורך התקופות.

לצערנו, הספרייה עוברת תהליך שימור וקטלוג. בעת הביקור ראינו איך צוות הספרייה מרוקן את המדפים, ומכסה את הפסלים. בסיור נאמר לנו שהספרייה תיסגר בסוף השנה לתקופה של 5-8 שנים, אז מזלנו שהספקנו לבקר. שני פריטים מיוחדים נמצאים בה: א. נבל קלטי עתיק, העתיק ביותר שנמצא באירלנד. כלי נגינה זה נקשר בתרבות האירית, והוא חלק מסמל אירלנד. ב. הדפס של החוקה האירית שפורסמה בשנת 1916 כחלק מהמרד בשלטון הבריטי. החוקה מנוסחת בלשון שוויונית (מבחינה מגדרית), באופן שמקדים את זמנו.

הלו"ז צפוף ואנחנו ממהרים לפעילות הבאה שלנו, סיור מבוסס טיפים של חברת סנדמן. הסיור מתחיל מבניין העירייה שנמצא במרחק הליכה של 10 דקות מהאוניברסיטה. המדריך קארל השקיע מאוד בהקניית ידע על ההיסטוריה האירית על מנת לספק לנו תשתית לכל מה שנראה בביקורנו בעיר. אנחנו חלוקים בשאלה האם השקיע זמן ארוך מדי בכך? גם מי שחושב שהיה אפשר לקצר, מודה שתוכן הדברים הועבר באופן מעניין ותיאטרלי ובאמת עזר להבנת המורכבות של אירלנד. הסיור היה שווה כי נתן אוריינטציה וחשף למקומות, שאולי נרצה לחזור ולהעמיק בהם. בנוסף, קיבלנו כמה טיפים לא רעים וראינו דברים שאולי היינו פוסחים עליהם מחוסר דעת. התרשמנו מאוד מטירת דבלין ומהגן היפה שלה. קארל המליץ לא לבקר בתוך הטירה, שאינה מיוחדת יותר מכל טירה אחרת באירופה, אבל המליץ בחום לבקר בגני הטירה, שם נמצאת ספריית צ'סטר ביטי, שמכילה לא רק ספרים אלא גם תערוכות מיוחדות. אהבנו במיוחד את הסבריו על השפה הגלית, שהיא האירית העתיקה. למדנו, שנעשים מאמצים לשימור השפה המקורית שלא עולים יפה. כל ילד באירלנד לומד שפה זו, אך החובה הזו לא זוכה לפופולריות בקרב התלמידים ולא מולידה מוטיבציה לשימוש בשפה. בסיור עברנו בתחנות חובה נוספות כמו קטדרלת כרייסטצ'רץ, אזור הטמפל בר, מבנה הבנק המרכזי, שהיה פעם הפרלמנט האירי (תחת שלטון בריטניה) ופסל מולי מלון (הכל מבחוץ). בדרך האיר קארל את תשומת ליבנו לפניני ארכיטקטורה שהיינו מדלגים מעליהם, כמו תקרת חנות H&M.

בסופם של שני סיורים מודרכים הרגשנו כמו אחרי יום עמוס באוניברסיטה. נותרו קצת פחות משעתיים לאטרקציה הבאה וזה הזמן לשבת ולנשום. אך לפני כן, שירותים. מתייעצים עם קארל והוא מפנה אותנו לפאב שמעבר לכביש O'Neills Pub & Kitchen. היינו סקפטיים לגבי הרמה הסניטרית שנמצא.. אבל הופתענו. ראשית, מדובר בפאב בעל שלוש קומות מחולקות לחללים שונים בהם כמה בארים. בשעת צהרים בפאב שקט ורוגע, הצוות חייכן, ואנשים אוכלים ארוחת צהרים בנחת ומקיימים שיחות ידידותיות. חדרי השירותים נאים ומרובים, ובהם מראות יפות ועיצוב מיוחד. החלטנו שאת ההפסקה נערוך כאן. תוך כדי ישיבה בודקים בגוגל מפס ובאפליקצית TFI (אפליקציית התחבורה האירית) דרכי הגעה למבשלת גינס. ההמלצה נסיעה של כ20 דקות באוטובוס. כרטיס הנסיעה בעלות 1.30 לאדם. בעזרת האפליקציה ניווטנו אל התחנה. באוטובוס מצאנו מקום ישיבה בקומה השנייה צמוד לחלון הקדמי, כך שהנסיעה הפכה לסוג של טיול. מתחנת האוטובוס הקרובה למבשלה צריך להשתמש באפליקציית ניווט כי לא רואים את המבשלה, אך המרחק לא גדול. בכניסה למרכז המבקרים שנחשב לאטרקציה מאוד פופולרית אין תור עצום, למרות שבפנים מאות מבקרים. כנראה שכולם הזמינו מראש.

המסלול מתחיל במרכיבי בירה גיניס: שעורה, לתת, פרחי כשות ומים. ככל שמתקדמים ועולים בקומות הבניין נחשפים לתהליך הכימי של ייצור הבירה וגם לומדים על שינוע הבירה, שיווקה ומיתוגה לאורך השנים. אחד החללים הוא חדר סרטונים של פרסומות גינס לאורך השנים, ויש גם תחנת טעימה מודרכת לבירה. גולת הכותרת הוא "הבר שבשמים" (השקוף) בקומה העליונה. כל מבקר מוזמן לכוס גינס למהדרין תוך כדי תצפית 360 מעלות על העיר. אחרי סיור שמהלל את המוצר, גם זוג שלא חובב בירה כמונו מסכים לתת לו צ'אנס. הבר כל כך מלא שיש לערוב למקומות הישיבה. אנחנו הצטרפנו לזוג ממזרח אסיה, שהציע לנו לשבת לידם. לא רבים יודעים שהצבע הכהה של בירה גיניס הוא בעצם אדום. אם מסתכלים היטב באור, אפשר לראות את זה.

היום הוא יום מיוחד, אז לציון יום הנישואין הוזמנה מבעוד מועד חוויה קולינרית מסעירה במסעדת D'Olier Street. אף שהמסעדה במרחק הליכה סביר מהמלון (12 דקות על פי גוגל), החלטנו להזמין אובר, שיעזור לנו למצוא את המיקום המדויק. ארוחה במסעדה מבוססת על תפריט טעימות בן 12 מנות, על פי בחירת השף, בהתאם למרכיבים עונתיים. במסעדה מעט שולחנות והרבה אנשי צוות. כל המלצרים בכל רגע נתון משרתים את כולם, ואף אחד מהם לא שכח לברך אותנו בברכת יום נישואין שמח. כוס המים/ סודה מעולם לא נשארה ריקה. כל מנה הוגשה לשולחן בחגיגיות, מקושטת, מוסברת ומנומקת. בתחילת הסעודה נשאלנו לגבי יין. אמרנו שאנחנו פחות שותים ונשמח לקוקטייל. יש קוקטייל אבל נטול אלכוהול נאמר לנו... נשמע לנו טעים, אז השבנו בחיוב. לא ציפינו למצעד הקוקטיילים שיוגש לשולחן כמופע נפרד לצד הארוחה. הארוחה כולה דמתה לאירוע גאלה אמנותי. מזל שבסוף הארוחה קיבלנו דף תפריט במתנה כולל רשימת הקוקטיילים למקרה שנרצה לשחזר לעצמנו מה אכלנו. הייתה זו חוויה מענגת של פעם בחיים. את החזרה למלון עשינו בהליכה, לשם הטיול וגם לשם העיכול.

יום שבת 29/7 - התוכנית היום משלבת טבע והופעה:

א. כפר הדייגים Howth, כולל מסלול הליכה על המצוקים.

ב. מופע של להקת ריוורדנס בתיאטרון Gaiety.

אל הכפר Howth, שנמצא על חצי אי במזרח דבלין נסנו ברכבת ה-Dart. תחנת הרכבת הקרובה למלונינו Pearse Station, נמצאת במרחק 4 דקות הליכה. התחנה עצמה בנויה מלבנים אדומות וגשר הרכבת שלה בנוי על עמודים מאותרים בגילופי עץ המזכירים סגנון הודי. היא לא יפה במיוחד ולא נקייה במיוחד אבל פונקציונלית. היעד שלנו הוא התחנה האחרונה של הקו. מחיר הנסיעה לכרטיס הלוך וחזור שנקנה במכונות אשר בתחנה היה נמוך מהצפוי. (שילמנו 10 יורו) בזווית העין קלטנו שלט, שאומר שיש 20% הנחה לכרטיס בתקופה זו. לא ירדנו לעומק הדברים, אבל נראה ששילמנו פחות מכרגיל. הנסיעה ערכה 30 דקות, ורובה בתוך נוף עירוני. בחלק גדול מהדרך הראות חסומה על ידי צמחיה שבשולי פסי הרכבת. הרכבת עוצרת בתחנות רבות. כאשר מתקרבים לחצי האי, ממש תחנה אחת לפני היעד, נפתח לפתע נוף מרהיב של ים ובצידו מדשאות מגרשי גולף. בדרכנו חזרה בשעות השפל, הנוף הזה יהפוך למישור של חול רטוב מלא בציפורים ואנשים, שמדשדשים בבוץ ברגליים יחפות ומשחקים עם כלביהם.

התוכנית העיקרית שלנו בכפר הייתה ללכת את שביל המצוק שיוצא מתחנת הרכבת. תחילה צענו לנמל הדייג הצמוד, ליהנות מכלבי הים שמגיעים אליו. החיות החמודות נכנסות לנמל ומתקרבות למבקרים ולסירות הדייג , שדואגות להשאיר חלק מהשלל עבורן. גם שחפים מרובים בנמל ונראה שגם הם רגילים לקבל נתחים. מראה לא רגיל של משאית עמוסת ארגזים מלאים בדגה, וסביבה עשרות רבות של שחפים רק חיזקה את התחושה שיש כאן יד מכוונת, שאולי בכדי למנוע נזק גדול יותר לדייגים, מאכילה את השחפים. כלבי הים חמודים ממש, שוחים במבנה משפחתי. צוללים ועולים, מתרחקים ומתקרבים. מן הנמל רואים יפה את "העין של אירלנד" - אי קטנטן בסמוך לחופי חצי האי. בקצה האי כמה סלעים שעברו תהליכי בלייה ונפלו אל הים נותנים לו מראה דרמטי.

לאחר כמה צילומים בנמל, הגיע הזמן להתחבר לשביל ה"cliff loop". בלשכת המידע לתייר הקרובה לנמל מונחות מפות עם כמה מסלולים לאורך המצוק, ואנחנו בוחרים את המסלול הירוק הקצר יותר. מסלול בן 6 ק"מ. בילינו לאורכו כשלוש וחצי שעות, כולל עצירת קפה ומנוחות מול הנוף. התחלת המסלול בהליכה בשביל מקביל לקו המים, עד לחלק באי שנקרא "האף של האות' ". זהו הקצה של החוף הצפוני באי. משם מתחיל טיפוס במעלה הכביש בתוך שכונת וילות משגעת, כולן בנויות על המצוק ולכולן נוף אל מרחבי הים. באחת מהן התגורר המשורר ייטס לפרק זמן של 3 שנים. הקצה של הכביש מתחבר לשביל הליכה על המצוק בתוך הצומח הטבעי. הצבע השלט מסביב הוא צהוב, ורוד וירוק של פריחה, וכחול של הים כמובן. נוף המצוקים מורכב ממפרצונים וקו חוף משונן, ועל המצוקים מקננות ציפורים. חבל שהרעש שלהן לא עובר בתמונות. מזג האויר מתעתע בנו ומשתנה תכופות. לפעמים שמש קופחת, ואנחנו נעזרים במשקפי שמש וחולצה קצרה, ותוך דקות הענן מכסה את השמיים וטיפות של גשם קל מתחילות לרדת, מרטיבות את זגוגיות המשקפיים, ואנחנו מתעטפים במעיל. השביל קל להליכה ורחוק מספיק מן המצוק, כדי לא להפחיד. הוא הומה במטיילים, אבל לא צפוף מדי. על פי הנחיות המפה (וגם הנחיות כתובות באתר של השביל) ממש כאשר רואים באופק את המגדלור, עולים עם השביל אל מגרש חניה. העלייה מסומנת בעמוד מכוסה במדבקות רבות מאוד, שדובי לבנבן תלוי עליו. עד כדי כך מכוסה, שאנו מתקשים לראות את השלט עצמו המכוון לשביל הירוק, אבל מתמונות של מטיילים אחרים בגוגל, אנחנו מזהים את המקום. בחניה יש שירותים (שני תאים ותור), וגם משאית אוכל שמפעילות אם וביתה. הביקורות בגוגל מפרגנות ובדיוק התאים לנו קפה ומאפה. שני הפוך ושתי עוגות טעימות - לימון שקדים ושוקולד מנטה חוסלו בתיאבון גדול. הנשים החמודות הסכימו להצטלם ורק מבקשות שנכתוב ביקורת. אז "Bailey Brew coffee" קבלו המלצה חמה. המשך השביל חוזר חזרה על המצוק אבל בחלק גבוה יותר, ואז מתחבר לרחוב של העיירה. בדרך עוברים סימן שנותר ממלחמת העולם השנייה, כאשר תושבי האי סימלו לבעלות הברית (ואולי גם לצד האויב), שלא להפגיז בשטח זה שהוא שמורת טבע. סוף הדרך משקיף על טירה עתיקה, עובר בשולי מסלול גולף ויורד בחזרה לתחנת הרכבת שברחוב הראשי בנמל, משם הכל התחיל.

ברחוב הראשי, מסעדות וגם שוק מקומי קטן. אחת המפורסמות היא מסעדת פיש אנד צ'יפס בשם Beshoff Bros Howth, אף שבן זוגי נמנע מאוכל מטוגן החלטנו לבקר בה. תלינו ציפיות מביקור בשוק המקומי, שפתוח בשבת, אבל גילינו שוק קטן מאוד. הוא מצטלם יפה, אבל מאכזב מבחינה קולינרית. החלטנו שמיצינו ובשעה 16:00 עלינו על רכבת חזרה למרכז דבלין. לפנינו מופע להתארגן אליו.

מופע חצי היובל של להקת המחול ריברדאנס נערך בתיאטרון גייטי. תיאטרון קטן ואינטימי, שנבנה במאה ה-19. אל התיאטרון בחרנו ללכת ברגל על מנת להכיר פינות נוספות בעיר. פינה כזו היא גינת מריון, שבה פסלו של הסופר אוסקר וילד. הפסל, צבעוני למראה, מציג את וילד בתנוחה נינוחה על סלע והוא מוצב בקרבת גן משחקים לילדים שנקרא גן הענק, מחווה לסיפור הענק וגנו שכתב. סביב הפסל עמודים עליהן כתובות אמרות המשויכות לסופר. עריית דבלין שיתפה פעולה עם משרד התיירות ליצירת מסלול פסלים מדברים בעיר והפסל הזה הוא חלק מאותו פרויקט, כך שאפשר לסרוק ברקוד ולשבת להאזין ל"מונולוג" של הסופר המספר על חייו. לנו היה קשה להתמיד בקשב למשך שלוש הדקות, גם משום שהיינו בדרכנו למופע.

לתיאטרון גייטי הדר וקסם ישן. המושבים שלנו במרחק טוב מן הבמה, אולם מופרעים על ידי עמוד. היה קצת מבאס, לשבת עם חוצץ בינינו. חשוב לדעת למי שקונה ביציע המרכזי - שורה D היא שורת העמודים. הכיסא של מי שיושב בשורה שמאחורינו מוגבל בראות בגלל העמוד.

המופע עצמו מרהיב. הגענו למופע בחשש. האם נהנה ממופע בן שעתיים שכולו ריקודים איריים? אבל המופע שילב קטעי נגינה על כלים עתיקים ושירה וגם סגנונות ריקוד המתכתבים עם הריקוד האירי כמו פלמנקו וסטפס, הרקדנים היו מוכשרים ולא השתעממנו לרגע.

לאחר ההופעה כבר קרוב ל22:00. מסעדות נסגרות, למעט מסעדות מזון מהיר, אז מצאנו סניף של Five Guys וסעדנו שם.

יום ראשון 30/7 - זהו היום האחרון לטיול והתוכניות ליום זה:

א. ביקור בכלא Kilmainham

ב. טיול אופניים בפארק פיניקס

ג. סיור במוזיאון הויסקי

ד. טיסה הביתה

כדי להגיע ליעד הראשון שלנו כלא קלמינהם, שנמצא במערב העיר אנו משתמשים באוטובוס. זוהי אטרקציה פופולרית בקרב תיירים. הביקור בכלא הוא בסיור מודרך בלבד ומומלץ על תיאום ביקור מראש, וכך עשינו. במהלך הסיור העמקנו ידיעותינו על המאבק האירי לעצמאות. המדריכה שלנו דייזי סיפרה באנגלית ברורה מאוד, שרוב הכלואים היו פשוטי עם ועניים אבל הדמויות המעניינות היו מנהיגי המרד נגד השלטון הבריטי, גיבורי העצמאות. ההדרכה הייתה מרתקת. כל פינה בכלא רוויית היסטוריה ומשמעות. שמענו סיפורים קורעי לב על אסיר פוליטי שנידון למוות ובקשתו האחרונה הייתה להינשא לאהובת ליבו, ועל אסיר פוליטי אחר שנפצע אנושות בקרב ובכל זאת הוצא להורג, כשהוא מובל מן האמבולס אל כיתת היורים. כחלק מהתוכנית לשימור של הכלא וכדי לגייס תקציבים לכך, הכלא מושכר כאתר צילום לסרטים עלילתיים. הסרט "בשם האב" עם דניאל ד. לואיס הוסרט שם, ורבים אחרים. בתום הסיור מוזמנים המבקרים להמשיך למוזיאון הכלא. המוזיאון מתמקד בשיטות הכליאה, שהשתנו עם השנים, במבנה הכלא ועוד. המוזיאון נראה מעניין, אבל לנו היה עמוס מדי ובעיקר אצה לנו הדרך.

מבית הכלא אל פארק פיניקס רחב הידיים החלטנו לצעוד ברגל. גוגל סימן שהנסיעה הייתה לוקחת זמן רב יותר. בדיעבד, מכיוון שמיהרנו הלכנו בקצב שלא מאפשר ליהנות מן הדרך ואולי כדאי היה להיעזר בתחב"צ. אופניים הוזמנו מראש בחברת Phoenix Park Bikes. החנות נמצאת בפינה הדרום מזרחית של הפארק. בחוויה שלנו הרגשנו שהצוות לא יוצא מגדרו כדי להנחות אותנו ולהמליץ על מסלולים. כאשר שאלנו אם יש מפה של הפארק? הזמינו אותנו לצלם את מפת הפארק מהשלט שבמקום. כדי לקבל טיפים על מקום הימצאו של עדר האיילים אשר בפארק היה צריך לשאול שאלה מפורשת. (אז לא להתבייש לשאול). כשהתחלנו ברכיבה עצמה השמיים קדרו וגשם איים לרדת. מזל שהיינו מוכנים עם מעילי גשם מתאימים. לאחר רכיבה קצרה מאוד הגענו לאובליסק גדול שהוא מונומנט לדוכס מוולינגטון, מי שהוביל את הניצחון על נפוליאון בקרב ווטרלו והיה אירי במוצאו. אפשר לטפס על הבסיס שלו ולשבת בכיף. אנחנו ישבנו והוצאנו מזון מן התיק, אך רוח חזקה מאוד הקשתה עלינו ליהנות מאכילה. צמאים ורעבים כיוונו עצמינו לבית התה של הפארק, שנמצא קרוב לגן החיות וגם קרוב מאוד לחנות השכרת האופניים. אם היינו מתכננים טיפה יותר טוב, היינו מבלים בו לפני תחילת הרכיבה ולא על חשבון זמן ההשכרה המוקצב לשלוש שעות. מבחינת התקרובת אותה קנינו מעגלת השתייה, שצמודה לבית התה, המשקאות החמים היו רותחים והמאפים סבירים. על בטן מלאה יכולנו להמשיך ולתור אחר עדר האיילים. תחילה נסענו על פי ההוראות ולא ראינו אף חיה. לפתע התחיל גשם וסנאי עבר בריצה, אבל אין איילים. זה גרם לנו לחשוב, שאולי כדאי לפלס לנו שביל בין העצים. הסטייה במסלול הובילה אותנו למבצר ישן מן המאה ה-17. מצבו של המבנה רעוע ואסור היה להיכנס לתוכו. כנראה שיעבור שיפוץ בקרוב ויפתח לקהל הרחב, בינתיים מה שיפה הוא הגבעה עליה הוא עומד והתצפית ממנה אל המרחב. הגשם פסק והחלטנו לחזור לדרך המלך ולתור אחר העדר. במהלך הרכיבה עברנו דרך מגרשים של פוטבול ורגבי. זהו יום ראשון ויש קבוצות חובבים שמשחקות. באופק הבחנו במקבץ רכבים חונים באמצע השדה. אנשים עומדים בחוץ וצופים בשדה קוצים. נראה לנו מוזר. ככל שהתקרבנו שדה הקוצים הופך לשדה של קרניים. עדר גדול למדי ישב על העשב, כמה פרטים יפיפיים התקרבו אל השביל לעבר ילד שהחזיק בידו גזרים. באותו רגע חשבנו כמה חבל שלא דאגנו בעצמינו לירק. תוך דקות רכב של פקחים כעוסים עצר מולנו ונזף - אסור להאכיל את חיות הבר. הגיוני.

במסלול הרכיבה בפארק ניתן לכלול עוד כמה תחנות כמו בית נשיא אירלנד, השגרירות האמריקאית, מרכז המבקרים של הפארק, אגם גדול...אולם, זמן ההשכרה שלנו עמד להסתיים ולפנינו עוד ביקור במוזיאון הוויסקי במרכז העיר, כך שאת כל אלה נראה כנראה בביקור אחר.

האטרקציה האחרונה בטיול שלנו סיור במוזיאון הוויסקי אשר במרכז העיר ונדרשת נסיעה באוטובוס. חיכינו זמן רב בתחנה עד שגילינו שעשינו טעות והיינו צריכים לחכות מעבר לכביש. כאן הבנו את היתרון של אפליקציית הנסיעות של אירלנד TFI, שיש בה הנחיות נהירות גם לגבי התמצאות בתחנות. עיכוב נוסף בלו"ז נגרם כאשר האוטובוס נאלץ לתמרן מסלול חלופי בגלל חסימות בכביש. לסיור במוזיאון הגענו בדקה האחרונה.

מוזיאון הויסקי הוא שם מטעה לאטרקציה התיירותית, שבמרכזה סיור עתיר אפקטים עם שחקן וטעימה מודרכת של ויסקי. היה מצחיק, וטעימת הוויסקי מרירה. מעולם לא שתינו ויסקי נקי. שמחים שחווינו, לא בטוח ששווה את הגבלת טיול האופניים בפארק.

השעות האחרונות בעיר ואנחנו מחליטים לנסות את הפיצרייה שנמצאת ליד המלון Vice Pizza & Wings Shop ומופתעים לטובה. גשם בחוץ וחם וטעים בפנים. בקפיצה קצרה לדבלין, חווינו כל כך הרבה.