1 ביוני – אחרי שלושה ימים פעילים מחליטים על יום טיול קרוב. התוכנית: ללכת על חומת העיר העתיקה לוצרן, ואחר צהריים לבלות במוזיאון התחבורה. שבע דקות ואנחנו בתחנת הרכבת בעיר הגדולה. מן התחנה הולכים רגלית לאורך נהר הרויס. כדי לנווט אל החומה אנחנו משתמשים במפה לתייר בהוצאת העירייה, שמחולקת חינם בתחנת הרכבת. תחילת הדרך בהליכה נינוחה שמזמנת חוויות: צלילי אוגב שגורמים לנו לסטות מהשביל לכנסייה מעניינת.

גשר עץ שמעביר אותנו לצד השני של הנהר, שם סכר הידרואלקטרי שמפעיל טורבינת חשמל.

מהכיכר הקטנה באזור הסכר יש שילוט שמוביל לעליה למסלול בחומות העיר. העליה מאתגרת. חלקה ברחוב מוצל, וחלקה השני כבר בצד החומה העתיקה באזור טבעי עם נוף מרהיב לנהר וחיות משק. מים חובה.

בחומה תשעה מגדלים וארבעה פתוחים לביקור הקהל. במגדל הראשון מדרגות שלא נגמרות. החבר'ה מתחילים לקטר, אבל הכל נפסק כשמגיעים לראש המגדל. שם חייל אבן לבן בראש הצריח ונוף מדהים של העיר לאמיצים שמטפסים עליו. עוד ראוי לציון מגדל השעון שאליו ניתן להיכנס ולראות את המנגנון וגם את הפעמון הגדול שקשור בו.

מסלול החומה מסתיים בגן יפה ומוצל. אנחנו יורדים לכיוון האגם, כדי לתפוס את המעבורת לצד השני של אגם לוצרן לאזור מוזיאון התחבורה. דרך מקסימה להגיע אל מוזיאון שכולו עניין ופעילות לילדים.

למי שלא עקב אחרי החלק הראשון של מסענו בידנו כרטיס “סוויס טראוול פאס” לשמונה ימים. כל התחבורה הציבורית כולל המעבורות כלולות במחיר, וגם כניסה בלתי מוגבלת כמעט לכל המוזיאונים בשוויץ. מוזיאון התחבורה הוא אחד המוזיאונים שנכללים בכרטיס, אם כי ישנו חלק קטן במוזיאון, שקשור בסיור בעקבות השוקולד, עליו תשלום נפרד. שילמנו ברצון, וזכינו במסע של חברת לינדט, שמסביר על דרכו של השוקולד מן העץ עד למדף. המסע הוא רכוב בסיגנון אטרקציה בלונה פארק. (בלי שיקשוקים) במהלך המסע וגם ביציאה מתכבדים בשוקולד. (כמה טעים)

בכל מקרה, לא מרבים לספר כאן על המוזיאון המושקע הזה. שמכיל הרבה מאוד תצוגות אינטראקטיביות על כל כלי התחבורה שניתן להעלות על הדעת, ותיקים וחדשניים, ושיאו בגן הפתוח של המוזיאון שם יש משחקייה פעילה לילדים בגיל בית הספר היסודי. בגלל שהמוזיאון גדול, יש בכניסה קורקינטים, שמושאלים לילדים, והם מוזמנים לרכב על הקורקינט בכל אזור המוזיאון. מדליק ממש! הגענו בצהריים ושהינו ארבע שעות עד לסגירת המוזיאון. היינו נשארים עוד, אבל גורשנו.. עד היום הילדים מבקשים לחזור לשם.

2 ביוני –

היום בתכנון המוזיאון הפתוח בבלנברג. לשם כך עולים על רכבת האקספרס בין לוצרן לאינטרלקן. מדובר ברכבת עם חלונות פנורמיים, במסלול עתיר נוף ופעילות מיוחדת לילדים. “ברינג ספארי”. לאורך המסילה בין חמש תחנות, שהראשונה בהן היא תחנת גיזוויל, מסתתרות בצידי הדרך חיות מעץ. מקבלים מפה ומנסים לאתר את החיות. למי שאיתר את כל החיות מחכה פרס בסוף הדרך. אנחנו ירדנו תחנה אחת לפני נקודת גמר המשחק, אבל הילדים שיתפו פעולה גם ללא “הדורון”. כדי להגיע למוזיאון הפתוח יורדים בתחנת ברינג הסליברג, מחוץ לתחנת הרכבת מחכה כבר אוטובוס שלוקח אותנו לכניסה המזרחית של הפארק. כל הנסיעה וגם הכניסה לפארק כלולים בכרטיס “סוויס טראוול פאס”.

בכניסה מקבלים מפת הפארק שמשתרע על שטח גדול מאוד. רוב המסלול מן הכניסה המזרחית הוא בעלייה, ויש מבנים רבים, שמאפיינים אזורים שונים בשוויץ. בחלק מן המבנים עובדים בלבוש מסורתי, שעוסקים במלאכה עתיקה. הילדים התעניינו וגם טעמו אצל הגבן, התבוננו רבות בחזירים אשר בדיר.. אבל בשל עומס המוצגים והמרחק ביניהם הרגשנו נקודות שבירה.

גם ארוחת צהריים באחת מהמסעדות במוזיאון הפתוח לא עזרה לתשישות ועזבנו את הפארק לפני שעת סגירה. חשוב להתכונן ליום עמוס. גם כאשר החלטנו לעזוב, ההליכה לעבר השער של הפארק _(הפעם הכניסה המערבית) הייתה ארוכה, ובדרך נמשכנו לכמה מבנים נוספים. אחד המבנים הזכורים לנו כמעניינים: וילה עם תערוכה על התרבות המוסיקלית השוויצרית, שבה היה ניתן להאזין לנגינת קרן יער ולצפות בריקודים מסורתיים. בתום היום המפרך עלינו שוב על אוטובוס ורכבת חזרה למלון, שנמצא בפרוור של העיר לוצרן. מרוב עייפות, סיימנו את הערב בארוחה מהירה בבורגר קינג.

3 ביוני –

היום יום סביב אגם ברינץ. נוסעים ברכבת לתחנת ברינץ. מסלול הרכבת בתחילתו זהה ליום אתמול, אך ממשיכים הלאה עד למרינגן ומשם הרכבת באופן מוזר עושה רוורס ועולה על מסילה לברינץ'. מן התחנה עוברים את הכביש אל עבר תחנת “ברינץ רוטהורן באן”. ועולים על רכבת קיטור, שמובילה לפסגה מעל אגם ברינץ, שנקראת ברינץ רוטהורן. המסלול מספק נופים מהממים של האגם, ואחו ירוק ירוק עם שלוגיות.

לרכבת הקיטור יש שלוש תחנות בדרך לפסגה, בהן ניתן לרדת למסלולי הליכה. אנחנו המשכנו עד למעלה. בפסגה בית קפה עם שוקו וגלידה, בגובה העננים. זוג דאונים עוברים לידנו ואנחנו מנופפים לטייסים, שמחזירים לנו שלום. מסלול הליכה בפסגה מוביל לתצפית מעט מפחידה על האגם והמפלים הנשפכים אליו. לאמיצים בלבד.

כל הטיול כולו, עלה 0 יורו משום שהכל כלול בכרטיס ה”סוויס טראוול פאס”. שעת צהריים מוקדמת ופנינו אל רציף המעבורת שתוביל אותנו לצד השני של האגם למפלי גיסבאך.

מרציף המעבורת בגיסבאך יש רכבת שיניים קצרה שמעלה את המבקרים לאמצע המפלים. היא דווקא בתשלום (צנוע). אנחנו נהנים ללכת בין המפלים ומאחוריהם. רסס המים מרטיב אותנו וזה בדיוק מתאים לשעת צהריים מאוחרת זו.

ניתן לטפס במעלה המסלול, בין 14 המפלים.., אנחנו עלינו מעט ואז החלטנו לרדת במסלול הליכה חמוד וקליל שיורד אל רציף המעבורת.

מעבורת חזרה לברינץ וחיפוש אחר מסעדה הוליד סעודה איטלקית. לאחריה נותר זמן לטייל בטיילת המקסימה של העיירה לאורך הנהר. השמיים התקדרו, מה שהוסיף נופך דרמטי למסלול. לאורך הטיילת משחקים לכל המשפחה. הילדים ציינו שמדובר במקום קסום.

יום עמוס בחוויות ויפה הסתיים בנסיעה ברכבת למלון.

4 ביוני-

על פי התחזית היום גשום כל היום. בנבדל משאר השבוע, שבו הגשמים הגיעו רק לעת ערב. בהתאם הוחלט על טיול עירוני בעיר באזל. זמן הנסיעה בין שתי הערים ברכבת שעה. בתוכנית הטיול, בניין העיריה האדום המיוחד, וקצת מרכז העיר, כולל מרפסת מלון המלכים (הנקודה הציונית) ואחר הצהריים גן החיות. היום הוא יום ראשון והתחושה היא של שבת בישראל. מרבית החנויות סגורות, וגם מבני ממשלה. ואולי יש בכך יתרון מבחינת זוויות צילום של בית העירייה.

מזרקת טינגלי, מזכירה שיש מוזיאון המוקדש לאמן ולאשתו האמנית ניקי דה סנט פאל, שיצרה את מגלשת המפלצת אשר בקריית יובל. לצערי, לא הספקנו לבקר בו.

המשכנו למוזיאון משחקי ילדות, שהיה פחות מוצלח בעינינו משום שהיה מגובב ומלא פריטים, העומס והגודש גרם להצפה, והתצוגה עצמה מיושנת. גם המוזיאון הזה מכוסה על ידי הפאס.

בהמשך למוזיאון צעדנו לעבר מלון שלוש המלכים כדי לחזות במרפסת המפורסמת שבה רכן הרצל בצילום המפורסם. לא נרשמה התרגשות בקרב הטף.

עוד אתר ייחודי לעיר סירות המחברות בין שתי גדות נהר הריין ומופעלות באמצעות כבל. בסירות נוסעים בעיקר תיירים. הנסיעה רגועה ויש שיאמרו משעממת. אולם, הדרך לאורך הנהר נחמדה מוצלת ומלאת בתי קפה ומסעדות.

גן החיות בבזל מפורסם ואומרים שהוא הטוב מסוגו. החלטנו לבלות שם אחר צהריים. גן החיות אכן גדול, ומרובה חיות, אך למרות גודלו לא הרגשנו שהוא מיוחד יותר מגן החיות התנכי שבירושלים למשל.. לאחר יום טיול עירוני ארוך עלינו על הרכבת בחזרה ללוצרן היפה ומשם ברכבת למלון. מחר בלילה חוזרים ארצה, לפנינו עוד יום טיול עד ללילה, שאותו אנחנו בוחרים לבלות במוזיאון מיוחד.

5 ביוני –

עושים צ'ק אאוט במלון החמוד שלנו בפרוורי לוצרן. אהבנו לשהות במלון האינטימי הזה, בחדר הענק עם המקלחת המפנקת, אבל ביום האחרון סבלות של מזוודות היוותה תזכורת לחסרון הגדול שלו, היעדר מעלית. ברכבת נוסעים לשדה התעופה בציריך. מוסרים מזוודות (מי שנוסע בסוויס יכול לעשות צ'ק אין מוקדם), ויש לנו יום חופשי שלם לטייל באזור ציריך. אנחנו בחרנו שלא לטייל במרכז העיר, אלא לנסוע למוזיאון פיפ”א שנמצא בקרבת תחנת הרכבת zurich enge. וידוי: אנחנו משפחה שלא אוהדת כדור-רגל. אב המשפחה לא נהנה לצפות במשחקי כדור-רגל, ואיננו אוהדים שרופים של אף קבוצה. בכל זאת, שמענו שקיים מוזיאון כזה, ושגם הוא מכוסה בכרטיס הטראוול פאס. מסיבות של לוח זמנים העדפנו להעביר שעות במוזיאון, ולא בשיטוט רגלי בעיר, שיש ליחד לה נסיעה נפרדת.

הייתה זו החלטה מצויינת. המוזיאון עוסק באופן רציני ומעמיק בענף הספורט הזה ובתחרויות המונדיאל. ממש לא לאוהדים בלבד. בקומה הראשונה היכל ובו סקירה של משחקי המונדיאל, הנבחרות שהשתתפו וסיפורים הקשורים בתחרויות ובכדורגלנים מפורסמים. פלה, מרדונה ורבים אחרים. בקומה העליונה מתחם ספורטיבי אינטראקטיבי, שבו כל מבקר מקבל שם של כדורגלן ומשחק בשמו בתחנות שמודדות עוצמת בעיטה, מרחק, ועוד עניינים ששייכים לפיסיקה של המשחק. וכל ההסברים הם על קצה המזלג. מוזיאון באמת מעניין לקטנים ולגדולים.

זהו, תם לו ביקור בן שמונה ימים בתחבורה ציבורית. שמחים שהתנסנו באופן זה של טיול שהמוקד שלו היה לוצרן. עד לטיול הבא.