קנדה, בריטיש קולומביה, ויקטוריה, Juan de Fuca Marine Trail, ארבעים ושבעה ק"מ של גן עדן וגהנום
הכתבה הבאה מתארת מסלול טיול פראי, קשה, בלתי סלחני לטעויות, עוצר נשימה, מדהים בנופיו, ומלא חיים שעשיתי בסוף 2006 בלווית 5 חברים; מרטין מצכ'יה, לוק והזר מקנדה, סון מגרינלנד, והלן מארצות הברית. 
בלי להכנס לאיך חבורה כזו של אנשים התאספה, והחליטה לעשות את המסלול יחד, אני רוצה להגיד שהשוני התרבותי הפך לאחד הנכסים העיקריים של הטיול בהיותו מפתח למגוון רחב של נושאים לשיחה, וויכוחים והומור. ידעתם למשל שבגרינלנד אין עצים? רק שיחים- לא יצא לי לבדוק אך הבחור שאמר את זה גר שמה כל חייו, כך ש...
בכל מקרה, קצת פרטים יבשים על המסלול.
מדובר במסלול שאורכו 47 ק"מ, הקושי של המסלול לא נובע מאורכו אלה מהעובדה שזה 47 ק"מ של עליות וירידות שחלקם הגדול בזווית של 45 מעלות. תוסיפו לזה את משקל התרמיל שמקרה הטוב שוקל רבע ממשקל גופכם, בלי שהדברים שבו רטובים, וקיבלתם אחלה של אימון כושר קרבי.
אנחנו עשינו את המסלול ב-5 וחצי ימים שמתוכם יום סטטי אחד שבו נשארו על שפת האוקיינוס על מנת לצבור כוחות. אפשר לעשות את המסלול גם בפחות, הכל תלוי ברמת הסיבולת והרצון שלכם.
המלצה שלי היא לעשות את המסלול ב-5 וחצי ימים. יומיים של הליכה (קטעים 1+2+3), יום של מנוחה, ויומיים וחצי של הליכה (קטעים 4+5+6).
ראו מפה
http://www.env.gov.bc.ca/bcparks/explore/parkpgs/juan_de_fuca/jdf_map.pdf
בריטיש קולומביה נקראת גם ארץ הדובים השחורים- יצא לנו להתקל במספר מהם במהלך המסלול.
חשוב לציין שהדובים לא מסכנים את בטיחות המטיילים- ישנו שפע של אוכל ביער והדובים נמנעים מלהתקרב לקבוצות של מטיילים.
בעל חיים נוסף שרצוי לציין את נוכחותו באזור היא הפומה. בתחילת המסלול יש שלט גדול ויפה שרשום עליו הוראות בטיחות למקרה שנתקלתם בפומה, השלט גם מציין שב-100 השנים האחרונות ר'ק 6 מטיילים הותקפו ע"י פומות במסלול. חברי הקנדי לוק, ציין שהשלט מחסיר את מספר המטיילים שיצאו למסלול ועקבותיהם לא נמצאו עד עצם היום הזה חחח :) לא בטוח אם הוא היה רציני או צחק- לשיקולכם.
חשוב לציין שהמסלול לא פתוח בעונת החורף בגלל הסופות והסערות הרבות שפוקדות את האזור. יש לבדוק שהמסלול פתוח למטיילים טרם העליה עליו. לאמיצים שבכם, אלה שמחליטים לעשות מסלולים גם כאשר הם סגורים עקב מצב מזג האוויר- זה לא המקום. שרותי ההצלה לא יצליחו להגיע עליכם בזמן סערה, וחלקים רבים של המסלול לא עבירים בזמן סערה אלה אם כן אתם מסוגלים לעוף.
מים לשתייה- כל המים הזורמים בנחלים בבריטיש קולומביה ובמסלול הזה בפרט ראויים לשתייה כמו שהם. אנחנו אישית הבאנו איתנו כדורים מיוחדים לניקוי מים- מיותר לדעתי אך מומלץ למקפידים.
ציוד מומלץ:
אוהל עמיד במים
ערכת עזרה ראשונה
2 מחצלות פלסטיק (אחת לפרוס מעל האוהל והשנייה מתחת)
שק שינה ל 0-10 מעלות
גייטורים לרגליים על מנת שהבוץ והשלוליות שתדרכו בהם לא יכנסו לכם לנעליים (עד גובה ברך)
2 סטים של בגדים (אחד להליכה ואחד לשינה)
מעיל (קל נורא בלילות)
נעליים גבוהות ועמידות למים
גזייה עם 2\3 מיכלים (תלוי מספר אנשים וצריכה אישית של קפה ותה)
גרזן קטן (שימושי ביותר)
גפרורים עמידים במים
סט אחד של גרביים+תחתונים לכל יום הליכה
אוכל- אין אפשרות להצטייד באוכל לאורך המסלול, יש לכם רק את מה שהבאתם איתכם, תעשו חישוב חכם של מה להביא.
סכו"מ
מגבת יבשה +סבון ושמפו קטנים יש מספיק נחלים ומים על מנת להתקלח לאורך המסלול.
אולר
הרשימה לא מלאה כל אחד מכיר את הצרכים האישים שלו ויכול להתאים את הרשימה בהתאם.
היום הראשון: 9 ק"מ
התחלנו את המסלול ב Juan De Fuca Trailhead בשעות הבוקר המאוחרות.
היום הראשון כלל מספר רב של עליות וירידות שנוצרות כתוצאה מכל הנחלים שנשפכים לאוקיינוס. מי שרוצה מספר מדויק של עליות וירידות מוזמן להביט במפה של המסלול ולספור על מספר הנחלים במקטע הראשון, מספר הנחלים כמספר העליות שעליכם לעשות.
הירידות קשות לא פחות מהעליות, זהירות מהחלקה. הטיול שלנו היה סנטימטרים מלהגיע לסופו כבר ביום הראשון כאשר החלקתי בזמן ירידה על גזע העץ. 
נקודת עניין נוספת ביום הראשון הינה גשר חבלים. המעבר עליו מתבצע בבודדים, ומשב הרוח הקליל ביותר גורם לכם להרגיש שסופכם וסופו של הגשר הגיעו. נקודה מצויין להצטלם ולנוח.
אם אתם משתייכים למשפחת פשע ולא פוחדים שחבר שלכם ינסה להתנקש בכם אתם מוזמנים לקפוץ על הקצה של הגשר בזמן שהחבר המדובר נמצא באמצע החצייה. פחד אלוהים אך אין שום חשש שהגשר יפול.
פרט למספר נקודות שבהם יש לכם תצפית על האוקינוס ביום הראשון השביל מוביל אותכם בתוך היער עם ירידה בודדת לשפת האוקינוס, נקודה מצויינת להפסקת קפה.
את הלילה הראשון העברנו ב Bear Beach, (מיותר לציין שכמו בכל שמורת טבע אחרת גם בזו אסור ללון בנקודות שלא מוגדרות לצורך זה) 9 ק"מ מנקודת ההתחלה.
מקום אסטרטגי להעביר בו את הלילה לפני שאתם מתחילים את המקטע הקשה ביותר של המסלול, המקטע הזה נגמר בידיוק בקטע שבו אתם חושבים שזה לא מקומכם ושכדי לכם להתקשר לשרותי ההצלה כי אתם לא מסוגלים לזוז אפילו עוד צעד אחד.
יש שפע של ענפים שבורים לאורך כל המסלול כך שאין שום בעיה עם חומר בעירה למדורה. רצוי להצטייד בגרזן קטן, כי גשמים כן פוקדים את האזור גם בתקופת הקיץ וכזכור לי די קשה להצית אש עם ענפים רטובים.
למזלכם הרב הסופות של החורף שוברות עצים שלמים כך שאם נפלתם על יום של גשם אין שום בעיה להשתמש בגרזן הזה שהייתם חכמים כל כך להביא, על איזה עץ שבור.
אין זה דבר נפוץ אך ב Bear Beach נתקלנו במגוריו של נבד. לצערי הרב הוא לא היה שמה על מנת לספר את סיפורו אך יצא לנו לראות את המחנה שלו 
ברוב הנקודות שעל המסלול ישנם "קופסאות דובים"- משהו שנראה כמו פח גדול אך שהוא מחובר לאדמה במוטות ברזל מאוד ארוכים ומונע מהריח של האוכל להתפשט. לאחר ארוחת הערב, חובה לאחסן את כל האוכל בתוך "הקופסאות" האלה, אחרת הריח של האוכל ימשוך לאזור דובים.
במידה ו"הקופסא" שבורה או שהגעתם למצב שאתם ישנים באזור שאין בו קופסא הכניסו את כל האוכל לתיק אחד והשתמשו בחבל על מנת לתלות על התיק על ענף גבוה ודק יחסית כדי שהדוב לא יצליח להגיע עליו.
דוברים שחורים ידועים בכושר הטיפוס שלהם אך הענף הדק ימנע מהם להגיע לאוכל.
במידה ובמהלך הלילה אתם שומעים צווחות, רוב הסיכויים הם שאיזה ארנב נפל טרף לפומה, אין סיבה לחשוש, עכשו הפומה כבר לא רעבה.
היום השני: 12 ק"מ
כדי מאוד להתחיל את היום עם אור ראשון שכן יש לפניכם 12ק"מ על עליות, ירידות, בוץ ופיטריות מוזרות שלא הצלחנו למצוא את שמם בשום מדריך.
זה גם הזמן לציין, שלא כדי לכם לקטוף פיטריות במסלול אלה אם כן אתם בטוחים ב-100% שהם לא רעילות, מיותר לציין שאכילה של חלק מהם עלולה להגמר בהרבה מעבר לקילקול קיבה.
סביר להניח שתגיעו לאזורים שבהם תיהיו חייבים ללכת בתוך בוץ, מומלץ בחום להצטייד באיזה מקל ולבדוק את העומק של האזור שאתם דורכים בו- לא הייתם רוצים לעשות צעד ולמצוא את אצמכם שקועים עד הברך, כמוני.
העליות נורא תלולות, רצוי להתמיד במסלול ולא לנסות לחתוך אותם בקו ישר. בסוף כל עלייה תוודעו שאתם שותים ונחים מספר דקות.
מי שמוריד חולצה בסוף העליה יראה איך הזעה מתאדה ממנו- בהתחייבות.
ברגע שהמסלול יביא אותכם לבקתה מוזרה באמצע שום מקום תדעו שאתם כמעט בסופו של היום השני. זוהי בקתה לתפיסת מחסה במקרה של סופה או סערה. היא ממוקמת לפני הירדה לשפת האוקיינוס, בזמן של סערה יהיה בלתי אפשרי להמשיך את המסלול.
אם הגעתם לבקתה וירדתם למטה, הנוף יהיה שווה כל צעד שעשיתם עד לנקודה הזו.
נוף פראי, עוצמתי, עוצר נשימה... אין לי דרך אחרת לתאר את זה.
עוד קצת ואתם תגיעו ל Chin Beach West נקודת העצירה שלכם לאותו יום.
זוהי גם הנקודה שבא אני ממליץ בחום לעצור ולנוח למשך יום, יש שפך קטן של נחל צמוד למחנה, מה שמאפשר לכם לעשות מקלחת קפואה, ואני מתכוון לקפואה 5-6 מעלות גג.
אלה ממכם שלא שומרים על כשרות, האוקינוס מספק מגוון רב של אוכל כדוגמת סרטנים, צדפות, וביצים של שחפים. רצוי מאוד לא ליפול למים בזמן שאתם מנסים לתפוס סרטנים בין הסלעים, לייבש נעלים זה נושא שדורש פרק בפני אצמו.
אני ממליץ בחום להביא חומר קריאה או חומר למחשבה ולהעביר את היום מנוחה לנופיו של האוקינוס השקט בקריאה או מחשבה.
את היום השלישי העברנו בקריאה, מחשבה, צבירת כוחות ודיונים פילוסופיים :)
אם יש לכם אולר ואתם טובים עם הידים זה הזמן והמקום להתאמן בגילוף. הים פולט המון עצים משויפים שכיף לגלף אותם.
היום הרביעי: 9 ק"מ
ליום הזה חובה להצטייד בטבלה של זמני שפל וגאות. (גם ביום שלמחורת יש חלק שבו חובה לבדוק זמני שפל וגאות)
אתם תלכו לאורך שפת האוקינוס שלצד ימין שלכם צוק ולצד שמאל שלכם האוקיינוס. הדבר היחיד שיפריד בין הליכה רגוע לאורך שפת האוקיינוס ונטישת הציוד וריצה מטורף היא הטבלה שאתם תקחו איתכם ולפיה אתם תדעו את זמני הגאות.
האזור הזה מסוכן למעבר, יש יציאה אחת בלבד באמצע המסלול שמסומנת ע"י מצוף כתום שתלוי על עץ- אי אפשר לפספס אותו, אם פספסתם את זמני השפל והגאות מתחילה לתפוס אותכם תעלו עם המצוף השביל יוביל אותכם לנקודת לינה.
למרות שההליכה נעשת במישור, אין לזלזל ברמת הקושי. ההליכה היא לאורך שפת האוקינוס מה שאומר שהאזור כולו מלא סלעים. זהירות לא לנקוע רגל, עדיף להוריד קצב מאשר לנקוע קרסול, עם קרסול נקוע אתם לא תצליחו לסיים את המסלול.
אה כן, אם אתם נתקלים בדוב באמצע היום הזה, באסה, הוא הולך לקבוע את קצב ההתקדמות שלכם ותקוו שאתם הולכים באותו כיוון.
במהלך המסלול, לקראת סופו אתם תפגשו המון גולשים. שהריח של הגראס לא ידאיג אותכם, רוב הגולשים באזור מעשנים ובריטיש קולומביה ידועה בתרבות העישון שלה.
כאשר תגיעו ל Sambrio Beach west-west אתם תפגשו מטיילים רבים. חלקם הגיעו בישביל הקמפינג וחלקם בישביל הגלים.
האזור מלא בבמות עץ שעליהם אפשר להקים אוהל.
היום החמישי: 10 ק"מ
היום החמישי למסלול, יהיה קליל ברובו. אתם תלכו על סלעי ענק שהסערות שפוקדות את האזור שייפו במשך מאות שנים. מבטיח לכם שיצא לכם לראות גזעי עצים באורך של 30 מטר מטלטלים במים כאילו שהיו נוצות...
הלילה אתם תלונו ב Payzant Beach , המחנה ממוקם בתוך היער, בשונה משאר נקודות הלינה אשר על שפת האוקיינוס.
חשוב מאוד
פה הייתה נקודת המשבר שלנו.
עשינו טעות ושילמנו עלייה מחיר כבד.
הבמות שמיועדות לאוהלים במחנה הזה הם בסה"כ 4 קרשים שתוחמים שטח אדמה. תוודעו שהשטח שאתם בוחרים אינו קעור.
בהסתקלות לאחור המקרה הזה משעשע אך באותה נקודת זמן הוא היה מתסכל עד דמעות.
במהלך הלילה התחיל לרדת גשם. האוהלים שלנו לא היו חסינים למים, רק המחצלת שפרשנו עליהם. כתוצאה מהגשם, ומהשטח הקעור, המים הצטברו מתחת לאוהל ומצאנו את אצמו מתעוררים באמצע הלילה בתוך בריכה.
כל הציוד שלנו היה רטוב, כולל האוכל שהשארנו בתוך אחד התיקים תלוי על עץ. הנעליים שהושארו מחוץ לאוהל התמלאו במים. אם חשבתם ששק שינה שוקל רק קילו עד שתיים... תחשבו מה קורה כאשר הוא ספוג מים?
אין לי מילים לתאר את הסיוט שעבר עלינו באותו לילה. ישנו קפואים עד שד עצמותינו, בתוך שקי שינה רטובים.
היום השישי: 11 ק"מ
ביום שלמחורת נאלצנו לעבור 7 ק"מ נוספים, בבגדים רטובים, עם ציוד ששקל כמעט פי שתיים כאשר הוא רטוב, על מנת להגיע לסוף המסלול ועוד 4 ק"מ על מנת להגיע לאחסניית BackPakers שנמצאת ב Port Renfrew
עיירה קטנה עם אנשים נחמדים ושני פאבים מקומיים.
איני זוכר את שם האחסנייה, אך יש שמה רק אחסנייה אחת למטיילים שמגיעים מן המסלול, והיא שווה כל דולר קנדי.
היא מותאמת במיוחד למטיילים. בתוך החדר תמצאו קומקום חשמלי עם סלסלה של קפה ותה במבחר טעים וחברות, מקלחת חמה ומיטה נוחה. הרבה מעבר למה שקבוצה של מטיילים רטובים עד שד עצמותיהם יכולה לבקש אחרי 11 ק"מ של סיוט מתמשך.
האחסנייה מציעה ארוחת בוקר שכלולה במחיר ויש גם ג'קוזי.
עם כל הנאמר, אני רוצה לסכם ולהגיד שהמסלול הוא ללא ספק אחד המסלולים המדהימים יותר שיצא לי לעשות. הוא משלב אתגר, טבע, ונופים עוצרי נשימה.
מומלץ בחום לכל מי שנמצא באזור ויש לו שבוע פנוי.
מידע נוסף על המסלול ניתן למצוא באתר הבא:
http://www.env.gov.bc.ca/bcparks/explore/parkpgs/juan_de_fuca/
