מאוריציוס 4.12.2019 – 19.12.2019

יורם: מסכה, שנורקל, סנפירים קצרים ולפעמים גם לבוש באחת משתי חליפות השחיה שלי, אני יוצא לצוד דגים ושאר חיות ים במצלמה פשוטה קשורה לכף היד, בכל מקום שאפשר: אילת, סיני, מלדיבים, סישל, בליז, קוסטה ריקה, פאטייה, קוסמט, קי ווסט, ועוד מקומות שלא עולים בדעתי כי זו אינה רשימת מלאי. אני נזכר בעניין זה בארוחת הערב באחד הימים כשאנחנו מפליגים בסתו 2016 מברצלונה לפורטלוטרדייל שבפלורידה. מהיכן אתה? אני שואל את המלצר, והוא עונה ממאוריציוס, אני זוכר את המקום שתופס האי הזה בסאגת עליה ב' כמקום אליו הוגלו המעפילים הבלתי לגליים על ידי הבריטים לפני הקמת המדינה. אני גם זוכר שהוא נחשב לאי יפה להפליא ואפילו מרק טווין אמר עליו משהו כזה. יש שם מקומות לשנרקל? המלצר הצעיר נוקב בשני מקומות ולבקשתי גם רושם אותם על מפית נייר. (לא יכול להיות, כי אין מפיות נייר על ספינות קרוזים, ולמלצרים אין עט אלא רק טבלטים קטנים לרשום הזמנות. אני חושב שהוא הלך וחזר והושיט לי פתק שנתלש מדפדפת עליו היו רשומים שני המקומות) שמרתי על הפתק והצצתי בו לעיתים קרובות, אולי פעם נגיע לשם. באמצע 2019 התחילו טיסות ישירות וכמעט ישירות מישראל למאוריציוס. כשהתחלנו לבנות את התכנית – הפתק נעלם.

בספטמבר, כמדומני, אורלי מספיריט, הזכורה לי לטוב מהנסיעה לסיישל, הפנתה אותי לרוני, העיסקה הייתה לשבוע, טיסה לסיישל ומשם לשלושה ימים למאוריציוס. תפור מושלם לסוג מסויים של טיילים, אבל עלבון מבזה לסיישל, מאוריציוס ולנו. התיעצנו עם אורי, חבר של יאיר שלנו, שבילה שם שבועיים של ירח דבש ואימצנו כמה רעיונות שלו: רכב שכור, פיצול בין דרום האי לצפונו, ויתור על הבירה, מסעדות מחוץ למלון, אזורי שנירקול, מים לשתיה, אתרי חובה, מטבע מקומי והיכן כדאי להמיר (לא במלון ולא בשדה התעופה) ועוד כמה רעיונות שיבואו לידי ביטוי ביומן. אחרי בדיקות חוזרות ונישנות באינטרנט של אתרי השנירקול, בתי המלון (רק ארוחת בוקר), הטיסות (רק קצרות), שדי עיצבנו את רוני, הוא השיג לנו עיסקה מטורפת. טסים לאיסטנבול, משם טיסה ישירה למאוריציוס, כמעט עשר שעות במקום כתשע בטיסה דרך סיישל, שבועיים במאוריציוס (פחות יומיים – יום טיסה הלוך ויום טיסה חזור), שבוע במלון שבחרנו בצפון האי ושבוע במלון שבחרנו בדרום והמחיר לחבילה כ- 3500 דולר לאדם, שהיה פחות או יותר המחיר לשבוע לפי ההצעה המקורית.

מסיבות משפחתיות במקום לחזור ארצה המשכנו להונג קונג אבל זה לא שייך לכאן.

וזה היה סיפור מאוריציוס

4.12.19 יום רביעי יציאה מהארץ

חיותה: קנינו שני בקבוקי ג'ין והשארנו אותם בארץ בתקווה שנכזבה שבהונג קונג יהיה אלכוהול זול יותר, ויצאנו בטיסת טורקיש לאיסטנבול. בשדה הענק קנינו בקבוק וודקה (61 ש"ח) שלא תשאר לנו ממנו טיפה להחזיר לארץ. הטיסה יחסית קלה ומהירה. הכסא לא נשכב אחורה וחבל, יורם אמר שיתבע ולא תבע. היחס נעים והזבח טוב. יצאנו מאיסטנבול בערך באחת אחר חצות והגענו למאוריציוס למחרת בבוקר.

5.12.19 יום חמישי, מלון TROU AUX BICHES גרנד ביי

חיותה: אנחנו ניגשים לדלפק "קונקורד" שהיא סוכנות הנסיעות שלנו במאוריציוס. הפקידות אינן מבינות דבר, אבל הצמידו לנו מישהו שלא ידע אנגלית, שינחה אותנו לכל הסידורים הנדרשים. קנינו סים, החלפנו רק 50 יורו ( יורו אחד= 39.5 רופי) . השערים בחוץ יותר טובים. פנינו בקומה השנייה למשרדי אייר מאוריציוס להזמין מקומות ישיבה לטיסה היוצאת בעוד שבועיים להונג קונג, לא צלח, אמרו לנו שניתן להזמין מקומות ישיבה רק 48 שעות לפני הטיסה. משם להשכרת הרכב, כרגיל, לקחנו רכב קטן. הסים עוד לא פעיל ובעזרת גוגל מפ נסענו לבית המלון בצד השני של האי. נוהגים בצד שמאל, יורם מבקש לנהוג שאני אנווט. יש רק כביש אחד ארוך שחוצה את כל האי מדרום לצפון, אבל בדרך המון כיכרות ענקיות וסיבובים והיינו הולכים לאיבוד לולא הגוגל מפ. הנהיגה הכניסה אותנו לעירנות ומתח. בדרך עצרנו לקנות תפוחי עץ, יוגורט, בקבוק חלב שהתגלה כיוגורט ממותק, את הבננות יורם לא רצה ובצדק הן לא הקטנטנות הטעימות שאנחנו אוהבים. לא הפרזנו בקניות כי היו לנו עדיין כריכים מהארץ, וודקה, ושקית גדולה של שקדים ואגוזים. קצת היינו חייבים להתברבר בדרך אבל שאלנו והאנשים אדיבים ומסבירים איך לנסוע. ליד המלון עצרו אותנו שוטרים, נבהלתי מה עכשיו? עוד לא הספקנו להתאקלם, אבל זו הייתה רק ביקורת רישיונות ושחררו אותנו עם הנחייה איך להגיע למלון הנמצא מאה מטר שמאלה מתחנת המשטרה. בשעה 1700 הגענו למלון Trou Aux Biches Beachcomber Golf Resort & Spa . הכפר/מלון הענק מוקף חומה גבוהה, שומר בשער רושם את שמות הנכנסים והיוצאים, מספר החדר שלהם, ומעתיק בקפידה את מספר המכונית.עברנו בשער הדרמטי אל הלובי המפואר המשקיף לברכה ולים, שם קבלו אותנו בכיבוד: שיפודי אננס גזורים באומנות ומיץ פרות נורא מתוק. חם מאד במאוריציוס. המלון פרוס על שטח גדול מאוד בתוך חורשת ענק לאורך חוף הים. עוברים ממקום למקום בכרכרות גולף חשמליות והשרות מוצע 24/7 לכל האורחים והצוות. לקחו אותנו למה שנראה לנו כדירת שיכון, חדר גדול מאד בקומה השנייה (ג'וניור סוויט) עם נוף לכמה עצים ברחבה של עפר בקצה בריכה ריקה מאדם ומים. החדר היה רחב וגדול עם מיטה ענקית במרכז , טלוויזיה גדולה וחדר מקלחת ענק. הכל ענק בצורה מוגזמת. נורא התאכזבנו, הורדנו את המזוודות לכרכרה וחזרנו הישר לקבלה. הפקיד ניסה וניסה למצא לנו תחליף וחיכינו הרבה זמן. הייתי מתוסכלת, עייפה ודי ממורמרת. נראה שיורם הרגיש כמוני אבל לא ביטא זאת. וכל זה אחרי שחרשנו באינטרנט את אתר המלון על מנת לזהות את מקום החדר הרצוי. בינתיים ביקשו אותנו לחכות בחדר הראשון (642) להתקלח ולנוח, להחליף בגדים ובשעה 2130 הודיעו לנו שהחדר החדש (408) מוכן. הכרכרה באה לקחת אותנו למעוננו החדש. את החדר השני קבלנו בשמחה, למרות שהוא אותו עיצוב בדיוק, את המקלחת הנוספת ראינו רק למחרת. אנחנו עייפים וקצת מתוסכלים וכפולנים לא נעים לנו להתלונן שוב. נפלנו למיטה לשנת לילה.

מקלחת חיצונית, בצד ימין מתייבשים סנפירים קצרים שיש להם תפקיד חשוב בהמשך

יורם פייסבוק: מאוריציוס, יום ראשון. רוב היום שנירקלנו בשני אתרים וצילמנו הרבה דגים ואלמוגים אבל התמונות במצלמות הים, אז הנה סיפור על המלון. אנחנו גרים במלון מפואר, יותר מדי מפואר. למשל. יש לנו חדר נהדר עם שתי מקלחות, אחת פנימית ואחת חיצונית שם מתקלחים אם רוצים אחרי שחוזרים מהים, אלא מה - בין מאות החדרים בתוך 25 דונם של צימחיה טרופית מטופחח , אנחנו בשורה השניה ורצינו לעבור לשורה הראשונה על החוף. אין בעיה, תוסיפו למחיר המופקע ששלמתם עוד 500 יורו ללילה... למשל שני, חיותה רצתה להזמין סלט לחדר , רק עשרים יורו, אז הלכנו במקום למסעדה בכפר ואכלנו ארוחת ערב שלמה. שילמנו פחות מעשרים יורו לשנינו. בדרך חזרה צילמנו צילומי לילה כמה תמונות במתחם המלון

6.12.19 יום שישי טרו או ביש , שנירקול ראשון

יורם פייסבוק: וזה מה שקרה בארוחת הבוקר הראשונה https://youtu.be/krdE3ocdq0w

יורם: בבוקר גילינו בשמחה גדולה שעשינו החלפה מצוינת, שתי דקות מהחוף ושלוש דקות למרכז הלובי, המסעדות וצריף שמרכז את אירגון כל הפעלויות הימיות החינמיות. לחדר מרפסת קידמית מקורה ומרווחת מסוככת מצדדיה בצמחים שעליהם הגדולים מעידים על אקלים טרופי גשום, במרפסת מיטת חוף, וגם שולחן וזוג כיסאות ששימשו לנו לאפריטיף נישנוש ועישון מקטרת. בין העצים אפשר להציץ מהמרפסת אל הים. והכי מרגש, מאחורי חדר הרחצה הענק יש חדר מקלחת חיצוני מעוצב בסגנון כפרי גס, אנחנו השתמשנו בו כל יום לרחצה ושטיפת הציוד ממי ים ואפילו ליבוש הציוד בלילות לא גשומים. כנראה שהחדר ברמת מחיר יותר גבוהה, כי זאת לדעת במתחם המלון מחיר החדרים, הדירות והסוויטות נע בין 150 – 1500 דולר ללילה.

זו וילה בכאלף יורו ללילה. צילמנו כי בחלון שלהם נשקף הים שמאחורינו

חיותה: מזנון ארוחת הבוקר היה ערוך לתפארה על דק מעל לחוף הים. נרשמנו לשנורקלינג בשעה 1400 ובינתיים ישבנו על מיטות שיזוף בחוף. למים קשה להיכנס בגלל האבנים אבל יורם, כמו יורם עם נעלי מים מוכנות לשנינו. המים צוננים מעט ונעימים אפילו לי. אנחנו עולים לסירה להפלגה של 10 דקות לריף השמאלי, 45 דקות שנירקול. הדגים קטנים יחסית, צבעוניים, שוניות רבות. קברניטי הסירות ועוזריהם אינם יודעים כלל מה יש במים, הם לא יודעים לענות ליורם אם יש דגים שונים בשעות שונות של היום. כשחוזרים הם מספרים ליורם שיש הפלגה נוספת בשלוש לצד הימני של הריף והוא לא מספיק לרדת לחוף וכבר מטפס בחזרה על הסירה.

יורם: ההפלגה השניה אורכת כארבעים דקות והיא יוצאת ימינה והחוצה אל הים הפתוח מחוץ לחגורת האלמוגים שמקיפה את האי. שעות אחר הצהרים, רוח נושבת, שמש נוטה לים ויש גלי סוול רחבים. אנחנו יורדים לשונית אלמוגים דלילה שמנסה לשרוד מעל למצבור גדול של סלעים שמתרוממים בין שלושה לארבעה מטר מעל קרקע הים ויוצרים מערות ומחסות נרחבים לדגים הגדולים, המגוונים והצבעונים שבאים בהמוניהם למנוחת הלילה. לא ידעתי אז אבל זה היה השנירקול הכי מוצלח שלי בקצה הצפוני של האי.

חיותה: אני נהנית משכיבה על כרית ענקית בבריכה ובהמשך על כורסא בשפת הים מחכה לצוללן שלא מגיע. ניסיתי להתקלח במקלחת החיצונית ולא מצאתי את המים החמים, התאכזבתי אבל יורם תיקן את המצב. וודקה ואגוזים במרפסת המוקפת צמחיה ענקית עם ציפורים שבאות לבקר או חולפות לידינו. בערב מטלפנת הסוכנת של קונקורד שמבקשת להיפגש אתנו למחרת. לפנות ערב, לאחר מנוחה קצרה יצאנו ברגל, לא יותר מחצי קילומטר בגשם זלעפות לעיירה הסמוכה למסעדה שהומלצה על ידי גוגל. ארוחה בינונית ומטה: מרק לובסטר ליורם שעיקרו מרק עגבניות, דג קטנטן ברוטב קוקוס והדג על הגריל שלי היה טעים ביותר, כמובן מלווה בבירות מקומיות. חזרה בחושך מוחלט ובדרך מתגלות המסעדות שנבדוק בימים הקרובים. במסעדה במלון שמענו מוסיקה חיה והתקרבנו, יורם רצה לרקוד ואני סירבתי הייתי נבוכה.

טריפ אדוויזר: Restaurant Marmite Mauricienne Trou aux Biches Road, Trou aux Biches, Mauritius

זול מאוד והרמה בהתאם. מרק הביסק היה מרק עגבניות עם חלקי סרטן בקליפתו. הדג בקוקוס היה יבש, הדג בגריל לא נוקה מבפנים כהלכה. המחיר היה מדהים 20 יורו לזוג כולל טיפ

יורם פייסבוק: אז אנחנו השמאלנים נענשנו קשות במאוריציוס, כאשר הכריחו אותנו לנהוג מצד שמאל. חיותה השגיחה שלא אתנגש במכוניות שבאות ממול או לחילופין, אפול לתעלה שבצד הכביש ואני הקפדתי לאותת על פניה ימינה או שמאלה אך ורק בעזרת המגבים, הימניים הזדוניים גם החליפו בין הצדדים של מוט האיתות ומוט המגבים)

7.12.19. שבת ים סוער יום מנוחה

חיותה: מחכים בתור לארוחת הבוקר (כי שבת) ולכן מחר נאכל בחדר האוכל הגדול המרכזי. יורם מתלונן שאין לו מה לאכול, לי זה מספיק. ב- 12.30 מגיעה הסוכנת של קונקורד, סנדי, להמליץ ולהדריך אותנו בעניין המסעות הקשים הצפויים לנו ובעיקר על מחירם. הכל נשמע יקר. קנינו ממנה שני טיולים, ליום שני ושלישי, אחרי בדיקת השוואת מחירים עם הסוכנת המקומית במלון ועם אתר האינטרנט. מצאנו שכולם יקרים. היום הים סוער ולא יוצאים לשום פעילות ימית ועברנו יום של פדלאות, בהנאה רבה. קנינו בבר ליד הברכה גלידה לשנינו ב- 22 שקל, לא ממש יקר ולא ממש טעים. קראנו ספרים, קינחנו בוודקה ואגוזים, משחקים (רק אני) בנייד.

לפנות ערב בהמלצת סינדי ("אני לוקחת לשם את בתי ביום ההולדת שלה. שעה נסיעה, מעולה") הלכנו לארוחת ערב במסעדת טרמינאל 1. אכן היה מעולה, עד כדי כך שיורם ביקש לפגוש את השפית (בחורה מסרילנקה שהוסמכה כשפית בלוזן) היא שמחה מאד לשמוע את המחמאות ואת העובדה שחוות דעתנו תיכתב בטריפאדוויזר. עשו לנו סיור פצפון במסעדה והראו לנו את חדר האח"ם שנראה כמו חלל פנימי במטוס כולל מושבים תואמים, פסי תאורת חירום על הריצפה. חזרנו למלון לבדוק אם יש מוסיקה חיה, ולא היתה.

יורם: חוות דעת טריפאדוויזר: אנסויה, טבחית או קוסמת. במסעדת טרמינל 1 , המלצרים לבושים כדיילים, מטוס ענק מרחף מעל הבר והחדר הפנימי נראה כמו מחלקת עסקים באירובס. שום דבר לא מכין אותך לאוכל הנפלא שהשפית אנסויה רוקחת, מעצבת, בונה שלמות קולינרית, קסם של שילוב טעמים עם פיסול/ציור והתאמת צבעים יפיפיה. סביצה, מרק ביסק, שרימפס ענקים בקארי, דג בקארי. לא לקחנו מנה אחרונה כי לא רצינו לשבור את הקסם

יורם: כל הלילה ירד גשם וביום הייתה רוח שמנעה אפשרות של שנורקלינג מחוץ לחגורת האלמוגים שמקיפה את האי. כאן המקום להרחיב מעט ולהסביר למה לא ראיתי את הצבים שהיו מהצד הפנימי של חגורת האלמוגים ולכן מוגנים מזעף הגלים. בניגוד לסיישל או המלדיבים ובדומה לבליז, אין חופים פרטיים במאוריציוס, או לפחות לא ראינו כאלה. בני המקום, מטיילים, שוטרים ורוכלים (לא מציקים כמו בהודו ותאילנד) עוברים בחופשיות לאורך חופי המלון הארוכים. זהו סימן לתפיסה האקולוגית המשמרת של תושבי האי בכלל וביצ'אומבר, רשת המלונות שהתאכסנו בהם, בפרט. אין כלים חד פעמיים במלון, האשפה ממוחזרת, מבקשים לא לדרוך על אלמוגים ובוודאי שאסור לדוג, הכרכרות רק חשמליות. ושום סירה חינמית של המלון לא תקח אותך אל שמורת הצבים שבין חגורת האלמוגים לחוף כי צריך להגן עליהם. רק בעלי סירות מרוץ פרטיות שמציעים את שירותם על החוף יקחו אותך בעבור 1000 רופי לשנירקול האסור. לא שנירקלנו בין הצבים אפילו ביום המושבת הזה.

8.12.19 טרו או ביש ים סוער

חיותה: בבוקר עברנו לאכול ארוחת בוקר במסעדה הגדולה ליד הבריכה ונראה שנאמץ אותה כי המבחר המוצע שם גדול. שוב הים סוער ואין יציאות לשנורקלינג. העיר הגדולה פורט לואי לא מפתה את שנינו כי ככל שקראנו הבנו שאין לה יחוד והמון אדם אפשר לראות גם בתל אביב. אנחנו נהנים מאד מהשקט הבטלה והאווירה הנפלאה. בכל זאת שינינו דעתנו ויצאנו ל Super U לבדוק את החנייה שמזומנת לנו ליד תחנת הדלק לקראת ההפלגה מחר מוקדם בבוקר ובאותה הזדמנות קנינו כל מיני מאכלים, מוכרים וזרים שיתאימו לנשנש עם הוודקה בחדר. הסתובבנו בעיר באזור הרציף ומעט ברחוב הראשי ולא ממש התלהבנו. מרכז העיירה התקשט כבר בעצי אשוח נוצצים לכבוד חג המסחר הבינלאומי הקרוי כריסמס, אפילו שיש רק כשליש נוצרים באי. חזרנו כשהנהיגה בצד שמאל די זורמת אבל לשמחתנו משאירה אותנו במתח. אחר הצהרים החלטנו על בדיקת מתחם בית המלון. גילינו את ה "מקדש לגוף", מבנה שנראה כמו אשראם, מים זורמים, עצים בעלי פאורה רחבה, בדים לבנים תלויים ומתנפנפים ברוח הקלה. במרכז הבריכה אי קטן עם גזיבו לבן וכסאות נוח. בכל האזור ארומה של מאסג', ריחות הנרות נישא לכל מקום ומוסיקה שקטה מלווה את הסיור שלנו. לא התכוונו להשקיע שם במסאג' למרות שלרגע עלו הרהורי כפירה שכאלה. מצאנו רק זוג אחד נח שם אחרי טיפול כנראה.

יורם: המלון שלנו היה מפואר, מושקע ומתוכנן בקפידה, אבל כל זה התגמד כשיצאנו לבקר בספה בקצה היער של מתחם המלון. אתר הספא היה מעוצב יפה להפליא, קסם שהפעיל את החושים בשילוב כמעט מיסטי, תאווה לעיניים, לאוזניים ולאף. עברנו מחדר לחדר, מהברכה לגינות הקטנות שבין החדרי הטיפול. בכניסה חייכה אלינו פקידת הקבלה, היא זיהתה את החולצה שלבשתי, היא עבדה על האוניה שבה קניתי את החולצה כשחצינו את האוקיינוס לפני שנתיים או משהו כזה.

בערב צילמנו את השקיעה המרהיבה, ויתרנו על ארוחה במסעדה ואכלנו בחדר.

9.12.19. יום שני קטמראן, סנט גבריאל, סחיפה

חיותה: השכמה מוקדמת, ב- 07.15 אנחנו הולכים שוב לחדר האוכל הגדול ליד הבריכות, הלובי והים, למרות שהפתיחה הרשמית רק ב- 07.30. מסתבר שאנחנו לא הסועדים היחידים. בשמונה נסענו לכיוון סופר יו, כבר הכרנו את הדרך. הגענו מוקדם מדי אבל לא נורא. יחד עם האחרים ישבנו על המדרגות וחיכינו שיקראו למפליגים בקאטאמארן שלנו (54 יורו לאדם). היו שם עוד קבוצות. היינו כ- 20 איש, צעירים, ילדים, מבוגרים ואנחנו הכי קשישים. דוברי אנגלית, צרפתית, צ'כית, גרמנית, הודים ובטח פספסתי אחרים. אחרי שעלינו לסירה חיכינו כ- 40 דקות למשפחה שאיחרה, יורם שכעס נורא התאפק ולא התנפל על המאחרים.

הגענו למפרץ באי גבריאל ומשם הורידו אותנו בסירות זודיאק לחוף. חול ים לבן ודק, ים כחול עם כתמים בצבע תורכיז, עצים בודדים מתחתם מעט כסאות נוח, יחידות של שימשיה וזוג כסאות להשכרה במאה רופי. לא היה ליורם יותר מ- 42 רופי וביקש רק כסא אחד, המוכר ויתר לנו, ואני שמחתי מאד שיש לנו מקום לשבת בו בצל. נכנסנו לשנרקל, כמות הדגים היתה מועטה מאד, עלוב ממש. אחרי שדג נשך אותי בקרסול ברחתי לחוף ולא נכנסתי עוד. סיפרו שראו צב , יורם חיפש וחיפש ולא מצא. לאחר 45 דקות אספו אותנו בזודיאקים חזרה לקטארמרן לארוחת הצהרים, עם אלכוהול חופשי. שם גיליתי את הרום החום בתחילה עם קולה, אח'כ רק עם קרח. בשלב זה יורם, שלא מאבד אף הזדמנות לשנרקל, ביקש לרדת ושם צילם יותר דגים מאשר בחוף בו שהיינו. הדגים הגדולים התקבצו כאן כנראה בגלל שאריות המזון הנזרקות לים. גם זוג גרמנים ירד לצלול ואני החלטתי לקפוץ ולהצטרף. היה נחמד מאד לראות פתאום שלל דגים צבעוניים . כשהרמתי את הראש מעל המים גיליתי שהתרחקתי מהספינה ולא הצלחתי להתקדם אליה, המים סחפו אותי עוד ועוד. קצת נבהלתי ותוך כדי שאני נאבקת להתקדם אני רואה שמתחילים להוריד את הזודיאק למים. שמחתי מאד כשראיתי את הנער שנהג בה מגיע לקראתי תפסתי בחבל והוא ניסה לעזור לי לעלות, אבל הדפנות המנופחות שלה גבוהות, אני כבר עייפה וגם בלי להיות עייפה לא הייתי מצליחה למשוך עצמי כלפי מעלה לגובה שלה. הנער ניסה למשוך אותי כמו שק תפו'א , קצת חסרת אויר קצת מבוהלת ומאד נבוכה. Push הוא צועק ואני לא יכולה מאד לא גמישה וכבדה. בינתיים שנינו נגררים לכיוון קטמראן סמוך הוא מנסה לתמרן לצאת מתחתיה מבלי שאחטוף מכה כשאני צמודה לחבל במים. לקראתנו הגיעה זודיאק נוספת עם איש - גבריאל מבוגר וחזק שלא ידע אנגלית אבל ידע לצעוק עלי בצרפתית למה הרחקתי מהסירה שלי ולא נצמדתי לחבל עם גלגל ההצלה שהיו מחוברים לקטמרן. עד שאמר לא ידעתי מה היה תפקידם של החבל והגלגל, ואיש בספינה לא הזהיר שהים סוחף, ואני גם ירדתי בלי סנפירים. הצלחתי להרים את קצה הרגל השמאלית והוא תפס אותה ומשך בכוח רב את השק הכבד/הגברת השמנה והמשיך לנזוף. הביא אותי חזרה לקאטמרן שלי והרגשתי שניצלתי. בחומרים הכתובים כשקראנו בזמנו היה כתוב שליד האי גבריאל צריך לדעת טוב לשחות, מי ידע, מי זכר? כל התיירים עמדו וצפו במחזה המביך התיישבתי על המדרגה התחתונה שמובילה אל סיפון הקטמרן מנסה להחזיר לעצמי את הנשימה ואת הכבוד ואז, יורם מרים את ראשו מהמים (צמוד לחבל) ואומר: "כדאי לך מאד להיכנס יש המון דגים יפים". באמת אני אומרת, הרגע הצילו אותי. נו בדיחות, כנסי. מסתבר שהוא לא היה מודע כלל למה שקרה וטוב שכך. התאוששתי וחזרתי לשתות ולהנות. למלון חזרנו לפי התכנית בסביבות השעה ארבע שמחים וטובי לב. יורם הכי מאושר מיום מלא וגדוש בחוויות. ויתרנו על ארוחת ערב בגלל הצהרים על הספינה. כל הלילה נרדמתי והתעוררתי כשהים סוחף אותי ומנסים להציל אותי, היה סיוט אמיתי. פוסט-טראומה אמר לי יורם

יורם: קאטאמארן. לפני שאני מספר את הסיפור, אני מבקש שנעשה הכרות עם כלי השייט החביב הזה. תארו לעצמכם שתי סירות במים שמחוברות באמצעות גוף סירה שלישי באוויר. המבנה מאפשר להעלות על הסיפון יותר נוסעים, (בזו ששטנו ישבו ברחבה 20 תיירים שיצאו לשנרקל ועוד שלושה אנשי צוות) זה אינו תיאור מקצועי אבל לסיפורנו זה יספיק. הפלגנו לאי גבריאל שעה וחצי בים סוער (גלים של כשני מטר). באי יש לגונה מפורסמת ומבוקשת, עגנו שם. כתשע קאטאמארנים. ירדנו בזודיאקים ללגונה שהציעה לנו חולות טובעניים, מים לא נקיים, אלמוגים שבורים, מעט דגים , אחד מהם נשך את חיותה בקרסול וצב אחד שכולם ראו וצילמו חוץ ממני. בצהרים חזרנו לספינה לארוחת צהריים משופעת ברום שהוא משקה אלכוהולי שמופק ונפוץ במאוריציוס. שיירי האוכל נזרקו מהסיפון וכל הדגים שלא ראינו בלגונה התקבצו מסביב לספינה. אני ירדתי למים לצלם ונקלעתי לזרם חזק שסחף אותי לכיוון מאוריציוס. שחיתי בכל כוחי ונשארתי באותו מקום עד שרגלי נתקלה בחבל שגרר גלגל הצלה גדול, נאחזתי בו והעברתי כשעה קלה בצילומי דגים. מהספינה צפו בי כמה מהנוסעים וירדו למים נאחזים בחבל. חיותה החליטה לרדת אף היא, אבל במקום ללבוש את הסנפירים היא שתתה כמה קוקטלים על בסיס רום וירדה בלי לדעת דבר על הסחיפה והחבל . תוך דקות מעטות חיותה נסחפה למרחק. מהספינה הבחינו בחיותה המתרחקת ושלחו זודיאק לאסוף אותה. הנער על הזודיאק לא הצליח להעלות את חיותה מהמים והמציל והניצולה נסחפו ביחד. בתושיה של הנער הוא כיוון את הסירה לבין שתי הרגלים של קאטאמארן אחר בתקווה שיצליח להאחז בחבל שנזרק ממנה אבל הוא לא הצליח לתפוס אותו. בשלב זה יצאה סירת זודיאק מהספינה השנייה והנוהג בה משה את חיותה מהמים והחזיר אותה לספינה שלנו. ואני, אני לא ידעתי דבר על מה שארע כי ראשי היה כל הזמן במים, ביד אחת אוחז בחבל ובשניה מצלם דגים. זהו. בדרך חזרה ליוו אותנו להקות דולפינים, שכחתי לספר שבחרטום הספינה יש מעין רשת מעל המים ואני שכבתי עליה מתמכר לטילטולי הגלים וישנתי שעה קלה, ברוח, בשמש ובטילטולים. מסקנה: רום משקה נפלא

אחד האזורים הכי כפיים בקטמרן נמצא מעבר לחרטום הסירה . יריעות ברזנט פרושות באוויר מעל למים

יורם: חוות דעת בטריפ אדוויזר: חבל על הזמן, לוותר Review of Ilot Gabriel Beach Reviewed December 13, 2019 via mobile הלגונה במצב עגום. המים מזוהמים, האלמוגים הרוסים אפילו הדגים ברחו משם, הכאילו חול ים הוא גרגירים דוקרניים מחוץ למים וחול טובעני בכניסה לים. מחיר חבילת השייט הוא שערוריה אך מה שגרוע מכך הוא שהשייט והאי מבזבזים יום יקר במאריציוס המקסימה

10.12.19 יום שלישי דולפינים, קריסטל איילנד, שנירקול

חיותה: השכמה בחמש בבוקר כי בשש באים לאסוף אותנו (תוספת 40 יורו לשנינו הטיול כולו עלה לכן 210 יורו) ארוחת בוקר בחדר כמו שאנחנו רגילים בטיולים, בגט שקנינו אתמול גבינה צהובה וקפה. את התיק אירגן כמובן יורם ערב קודם, הוא לא שוכח כלום. לא לקחנו את המכונית השכורה כי לוח הזמנים בין הזריחה למועד ההפלגה לא הותיר לנו זמן לטעות ולהתברבר. נהג המונית הפרטי שלנו, שמו ניצן, דובר אנגלית משובשת והוא יחכה לנו כל היום עד שנחזור. אנחנו נוסעים לצד המערבי של האי ויורדים דרומה, עוברים את הבירה סנט לואי, בנסיעה של שעה ורבע דרומה ומערבה והגענו לחוף דרומי רחוק בצד המערבי של האי, שכמעט נמצא בקו רוחב של המלון הבא שלנו ולא כל כך רחוק ממנו אלא שאין דרך לעבור משם לכאן. אנחנו קבוצה די גדולה של תיירים, שכבר התאספה והמארגן קורא שמות ומחלק אותנו לקבוצות קטנות יותר עם מדריכים. בערך בשבע וחצי עלינו שמונה איש על סירת מנוע אתנו היה גם ילד בן ארבע (בלי חגורת הצלה!).

מחפשים דולפינים, אני הצלחתי אפילו לצלם אחד מתחת למים אבל הוא כל כך מיהר שהצילום יצא על הפנים

הפלגנו ללב הים עם עוד 23 סירות (ספרתי) בניסיון לגלות את הדולפינים ולקפוץ מהר למים ולשחות איתם. אחרי שתי קפיצות הבנתי את הבדיחה. הדולפינים כל כך זריזים ומהירים, שוחים עמוק במים ומדי פעם עולים להשתעשע בזינוק מהיר. זה נראה כמו תעלול פרסומי לתיירים. אין סיכוי להצליח לשחות אתם, במיוחד לתיירים שאינם מיומנים. יורם המשיך להפיל עצמו למים ולחתור ושוב לטפס לסירה ושוב ליפול על גבו, ולמרות המאמץ נראה שהוא נהנה מזה מאד. אני צפיתי מלמעלה והחוויה הייתה מעולה, גם מרהיב לראות את חבורות הדולפינים המזנקים באוויר וגם להנות ממראה הנאיביים שזינקו מכל הסירות למרדפים חסרי תועלת. שילמו על מנת לשחות עם הדולפינים אז ימשיכו לנסות. משם המשכנו לאזור אחר לשנרקל, אבל גם הפעם מבחר הדגים לא גדול במיוחד, המים צלולים ונעימים.

יורם: השנירקול היה די מאכזב עד שהבחנתי במזח שחלק מהתיירים הלך לאורכו והצביעו למים. שחיתי למזח וראיתי שמתחתיו עובר צינור ענק. ליד הצינור היו מסביבי עננים גדולים של להקות דגים קטנים שרק הושרצו וגם גדולים יותר, היתה השתקפות של השמש במים. והסוללה במצלמה היתה על סף התשה, צילמתי והיא כבתה, הדלקתי, צילמתי והיא כבתה שוב. הצילומים היו נהדרים בגלל הלהקות והתאורה של השמש. אחרי שעיבדתי אותם בענן של גוגול והם נעלמו

חיותה: הפלגנו לחוף אחד האיים לארוחת צהרים. כל הסירות הגיעו לחוף מול שולחן ארוך מתחת לכיסוי גזיבו רחב ידיים. מפות מגוהצות, מפיות, סכו"ם, שתיה. בקשתי אלכוהול והייתי היחידה ששתתה רום. באוהל מרוחק היה המטבח המרכזי שם עמלו קשה כל הצוותים של הסירות על הגריל ועל צלחות אישיות, בהקפדה על הגשה אסתטית מאד של המנות. עד שהאוכל היה מוכן, השתכשכנו במים השקופים הצלולים. לחוף הים הגיעו מוכרים עם מריצות נושאות משקאות , מיני תרגימה ותכשיטים שהוכנו במקוריות יצירתית שכוונה לטעמם של התיירים. אני טעמתי מיץ קוקוס עם פסיפלורה ורום אצל מוכר שהציע את מרכולתו בעגלה/מריצה. היה נחמד. יורם לא טעם כנראה בגלל שהכוס לא ממש נשטפה כראוי.

זה לא אי, זה אלמוג אחד שהתפרע

אחרי הארוחה הסירה עוגנת סמוך לאי קריסטל הוא אי קטנטן ביותר אבל הוא האלמוג הכי גדול במאוריציוס או בעולם. ואנחנו יורדים מהסירה, יורם כרגיל נופל לאחור כדרך הצוללים, וכולנו משנרקלים סביבו. השהות במים מהנה, מספר הדגים מצומצם עד כלום. הפלגה מהירה חזרה לנמל ממנו יצאנו. יורם התעקש לתת טיפ לקברניט ולעוזרו, אבל היה לנו רק 500 רופי ולא היה להם כסף קטן לפרוט. הוא לא התעצל והלך לפרוט כסף אצל ניצן הנהג שחיכה לנו יחד עם עוד נהגים. הוא השאיר אצל הנהג 300 רופי ו- 200 נתן לנהגי הסירה ששמחו לקראתו. בחדר גילינו שנעלם לנו שטר של 1000 רופי שהיו בתיק שנשאר בסירה כשאנחנו היינו במים. נראה שגנבו לנו. בדרך הכפכף של יורם נקרע. בנסיעה חזרה נרדמנו. הגענו למלון בסביבות 17.30 עייפים סחוטים ומאושרים. בערב החלטנו לצאת למסעדה שהיה לה שלט ההמלצה של טריפאדוויזר. חסרה ליורם רק הערכה אחת נוספת על מנת להפוך למומחה מסעדות. בדרך ביקש יורם להכנס לחנות מכולת שפתוחה 0700-2300 שכל ערב אנחנו מבקרים בה (בירות, בגט ושאר דברים) ומצאנו להפתעתי מבחר כפכפים ב- 250 רופי וגם כסוי פלסטיק לטלפון שאפשר לשחות אתו בשמונים רופי (8 שקלים). הארוחה אצל ההודית עבת הגוף המנהלת ביד רמה את המסעדה ואת צוות עובדיה שרובם בני משפחתה, היתה גם טעימה וגם זולה. אני דג עם כמות סלט ענקית ברוטב לימון וחמאה מצוין. יורם תבשיל בקארי עם כמות קארי מוגזמת לדעתי. הרגשתי לא ממש טוב בדרך הביתה וכל הערב אולי בגלל מי הים שכנראה בלעתי או בגלל מכת שמש אולי אוכל שאכלתי. בסוף נרדמתי עד הבוקר עד שהעיר אותי יורם.

טריפ אדוויזר: L'Assiette du Nord Barns Complex, Royal Road, Trou aux Biches, Mauritius נפלא בטעם ובמחיר. עברנו כמה פעמים ליד המסעדה הלא ממוזגת והלא מושקעת הזו ולא נכנסנו עד שראינו את המדבקה של טריפאדוויזר. הזמנו פילה דג בגריל עם סלט ענק ולידו רוטב על בסיס לימון וחמאה . תבשיל תמנון ופאפאיה ירוקה בציר על בסיס קארי. המנות היו גדולות ,הטעם היה נפלא, יחד עם בקבוק מים וטיפ שילמנו 650 רופי שזה 65 שקל או 16 יורו

יורם: דולפינים. שבע בבוקר, כעשר סירות מהירות עמוסות בתיירים יוצרות מעגל ענק בלב ים וכל העיניים יוצאות מחוריהן בחיפוש אחר מים מרצדים או זנבות מתרוממים מהמצולות. אלו שניות גורליות, הסקיפרים צועקים, עשרות בני מזל שהדולפינים לידם מזנקים למים ועד שהם מתרוממים ושוחים כמטורפים, הדולפינים כבר מסיימים מופע מרהיב של קפיצות וירטואוזיות באוויר לעיני אלה שנשארו בסירות הקרובות ולקנאתם של יושבי הסירות האחרות שממהרות להגיע ,אבוי, כמו זק"א, רק לאחר מעשה, אני זינקתי למים חמש פעמים, בר מזל שכמוני, הספקתי להבחין בלהקה חולפת כשלושה מטר מתחת.

11.12.19 יום רביעי הליכה מתחת למים, יורם נסחף

יורם: בבוקר יצאנו להליכה במים בעומק של שלושה מטר. בכדי להשקיע שני דלי משקל כמונו היה צריך לחגור לנו חגורות עופרת כבדות, וכשהיינו עד כתפינו בים גלי, הניחו על ראשנו בית עופרת מרובע, כבד כמשכנתא , עם ארבע קירות זכוכית. בגג הבית , במקום ארובה, תקעו צינור אוויר וכך הלכנו בין הדגים. מעין צלילה למפגרים.

ההבדל בין שתי התמונות – באחת מהן חיותה מחזיקה לחם ביד

חיותה: יורם נוהג לגראנד ביי כאילו נולד עם נהיגה בצד שמאל. מוצאים חניה ליד הבנק כפי שהנחתה אותנו סינדי. למרות כל התנועה יורם מחנה את הרכב ברוורס, כמו בבית בהצלחה רבה, ואני שנוזפת בו אפילו לא מתנצלת. לאחר 10 דקות של ציפייה בחום השמש מגיע בחור צעיר עם חליפת צלילה מופשלת בחלקה העליון ולקח אותנו לרפסודה. הנהג, נראה כמו אבא שלו והם לא מדברים אתנו כלל. ניסיתי לדבר אתו והוא היה לא נחמד. כעבור 10 דקות נוספות של הפלגה נצמדנו לרפסודה דומה שעוגנת בלב ים. היו בה המון צינורות בלונים ומתקנים שונים. הדריכו אותנו בשפת הסימנים : הכל בסדר או יש בעיה. קבלנו נעלי הליכה במים, משקלות כבדות על הגוף קסדה מרובעת שקופה על הראש וירדנו בסולם למטה למים. בתחילה הרגשנו לחץ באוזניים שחלף בפעולת בליעה. שני בחורים נוספים צוללים אתנו ושומרים עלינו. בחור שלישי מצלם אותנו כל הזמן ומדריך אותנו. המון דגים באים לבדוק אותנו ולעטוף אותנו בעיקר שנותנים לנו ככר לחם לפזר במים. גם אנחנו לא הפסקנו לצלם אחד את השנייה. בשלב מסוים אני כמובן מאבדת שיווי משקל ונופלת ושני הבחורים ממהרים לעזור לי להתייצב. לאחר 20 דקות מראה לנו הצלם את השעון ומנווטים אותנו למדרגות הרפסודה. עם הצצת הראש מעל המים שולפים לנו במהירות את הקסדה. החוויה חלפה מהר מאד. היה נחמד, מעניין ובעיקר גימיק מוצלח. בבוטקה מחכה לנו DVD של מסענו המצולם על קרקעית הים במחיר 1500 רופי. (ההליכה במים עלתה לנו 4000 רופי או 400 שקל) לא הבאנו אתנו כסף מזומן ובעיקר לא רצינו לקנות קלטת שלא נצפה בה. המוכרת גם היא לא ממש נחמדה, חסרת סבלנות ואנחנו לא מעניינים אותה. הקלטת נשמרת שבועיים אם נתחרט ונרצה לרכוש אותה. בחדר אני חובשת ליורם את שני הבוהנים שזכו בשפשפת כתוצאה מהחיכוך של החול בסנפירים.

בשלוש הוא יוצא להפלגת שנירקול. הוא הצליח לשכנע את הקברניט של סירת המנוע לצאת לכיוון הצפוני כי שם הוא ראה יותר דגים. הם לא התכוונו לצאת לשם בגלל הגלים, כעבור שעה וחצי יורם חוזר עם חוויה חדשה, גם הוא נסחף. הים בצד הצפוני סוחף מאד. אני נשארת בחדר, כותבת את היומן, שותה קפה וניהנת מהשקט וציוץ הציפורים ופתאום צלצול טלפון מסינדי. אני מספרת לה את כל הפעילויות שעשינו על פי המלצתה. החלטנו להיפגש למשקה בלובי בשבע בערב. היא לא הגיעה ובשעה 1930 אנחנו מתקשרים אליה לברר למה מאחרת. היא לא עונה. החלטנו לצאת לארוחת ערב במסעדה הסינית לאכול פקניז דאק. עוד בהיותנו במתחם המלון סידני מתקשרת. לא, היא לא קבעה אתנו גם לא דיברה איתי. אולי מישהו מהמלון. הסקרנות קרקרה בנו והחלטנו לחזור לבדוק בלובי את העניין. פקידת הקבלה לא יודעת דבר ושואלת מישהי אחרת- סלין. כן זו היא, חיכתה לנו התקשרה לחדר ולא מצאה אותנו. מעניין, ישבנו בלובי הרבה זמן, היו רק עוד ארבעה תיירים בלובי. אבל אז התחיל ערב מהנה ביותר. סלין לקחה אותנו לבר, הזמינה שתיה, לי רום חום עם קרח, ליורם רום עם מיץ אננס, פחות טעים וחטיפים. התקשקשנו בשיחת חולין, בררה לנו מחירי מונית לשדה התעופה לעוד שבוע, נתנה לנו טיפים לטיולים בדרום האי ואמרה שכך מתייחסים לכל האורחים באופן אישי. שחררנו אותה כעבור כעשרים דקות כשקבלנו סיבוב משקאות נוסף וחטיפים לבקשתנו. היינו שתויים, רקדנו קצת לצלילי להקה שלא נגנה בקצב מתאים לריקוד. כמובן שארוחת ערב ירדה מהפרק. היה ערב כיפי .

יורם: סנפירים קצרים. אני מאוד גאה בסנפירים שלי, אני סוחב אותם אתי בכל שנירקול בעולם. בחרתי בהם בכוונת מכוון. הם כל כך קצרים שאני יכול ללכת בהם כבנעלים וכשעולים לסירה בים אני לא צריך להסיר אותם בכדי לטפס בסולם. אחר הצהריים באתי לבית הסירות שבמלון ושטחתי את טענותי: אני יודע שיש גלים מחוץ ללגונה, אבל זה היום האחרון שלי במלון ואחרי שבוע של נדודים בצפון אני יודע גם יודע שהאתר הכי מרתק (דגים, אלמוגים, צדפות ענק ומערות,) נמצא ממש כאן. זיבלתי להם את השכל עד שלא רק הסכימו אלא שמלאו את הסירה במשנרקלים נוספים. הגלים היו גבוהים, אבל מי מפחד מגלים גבוהים כשהראות טובה. קפצתי למים ראשון וצילמתי פה ושם עד ששמתי לב שאני לא מתקדם בשחיה נמרצת אלא רק כשאיני שוחה, כלומר כשאיני מתקדם קדימה אני מתקדם במהירות לאחור. אני מסתכל לכיוון הסירה ורואה את עשרת חברי לשנירקול ממהרים לשחות ולעלות לסירה שלמרות שהיא עוגנת היא מתרחקת ממני במהירות. אני מנפנף לסקיפר והוא מתפשט, לוקח חליפת הצלה ומזנק למים. תוך כמה דקות אנחנו מחזיקים יחד את חליפת ההצלה וממשיכים את דרכנו בזרם אל עתיד לא ברור. הסקיפר מציע לי פשרה; במקום לסירה, הבה נשחה למצוף שנמצא רק כשנים שלושה מטר מאיתנו. אחרי כמה דקות של שחיה מאומצת שמשאירה אותנו במקום הוא מוותר ואומר נחכה לסירה בזמן שאנחנו מחכים לסירה אני מתענין איך עלו האחרים ואני לא. יש לך סנפירים קצרים, אומר לי הסקיפר שקפץ למים בלי סנפירים בכלל.

יורם: חוות דעת בטריפ אדוויזר: מלון נפלא, שירות יוצא מהכלל. Review of Trou Aux Biches Beachcomber Golf Resort & Spa. באנו לשבוע ויצאנו בלב שבור. הכל היה נפלא ומתוקתק עד לפרט האחרון. קיבלנו חדר מקסים עם מרפסת שמציצה לים, היו לנו שני חדרי מקלחת ענקיים אחד בפנים ואחד בחוץ. אין חוויה יותר מרגשת מלחזור מהים עם כל הציוד ולהתקלח במקלחת החיצונית המוקפת חומת אבן וריצפתה חלוקי נחל. לא אכלנו במלון חוץ מארוחת בוקר נהדרת. שאר הארוחות אכלנו בכפר במסעדח מעולות במחירים מצחיקים. ובמרחק של עשר דקות הליכה מהמלון . מיכאלו הסקיפר של סירת המירוץ הוא אחד הכוכבים של בית הסירות שכל עובדיו נפלאים ומשתדלים מאוד למלא כל בקשה. .

12.12.19 יום חמישי יציאה ל- SHANDRANI - BLUE BAY

חיותה: ארוחת בוקר אחרונה, בצהרים נצא לדרך. עד אז יורם נאבק להעביר את התמונות של מצלמת המים לנייד. בסוף הצליח. המכונית לא הותנעה, כי שלשום יורם השאיר את הפנסים הקטנים בפעולה והיינו זקוקים להתנעה חיצונית בעזרת שני עובדים מהמלון שהוזעקו על ידי שומר החניון. לפי המדים המיוחדים (שהתלכלכו בהתנעה) של מי שטרח, לפי האנגלית שלו, ולפי נימוסיו, יכולנו להבין שהוא בעל תפקיד במלון וגם בגלל זה הותרנו בידו טיפ מכובד. שעה וחצי נסיעה והגענו למלון Shandranu ב- BLUE BAY. המלון שייך ל- Beachcomber אותה רשת של המלון שעזבנו וגם הוא נטוע בחורשה ענקית לחוף הים. התקבלנו יפה בלחיצות ידיים של מנהלים ואנשי שיווק. הועברנו לחדר על שפת חוף הרחצה. ירידה מהחדר 8-9 מדרגות לחוף. חוף חולי יפיפה, נראה אידיאלי אבל אינו מתאים בשום פנים ואופן לשנירקול. בכניסה לחדר הייתה דליפה של המזגן מהתקרה ונוצרה שלולית המהווה סכנת החלקה. בלובי פגשנו את ברנארד נהג הכרכרה שהביא אותנו לחדר. הודענו על המפגע והוא עמד מול הפקידה ודרש להחליף לנו את החדר. היא לא ממש רצתה לטרוח אבל הוא עזר לנו לשכנע אותה ועזר לה לחפש חדר אחר. כל החדרים דומים בעיצוב הפנימי, קבלנו חדר אחר צפונית ללובי, מול הריף. שם המדרגות מובילות ישירות לדשא ולחוף רחצה קטנטן ואינטימי שמתמלא בגאות ומתרוקן בשפל ואז נגלים סלעים רבים. ראיתי שני אנשים צוללים לידם, למרות שנראה מסוכן. שאלתי, כן, יש הרבה דגים, שמחה גדולה. יורם מאושר באדם ואני שמחה בשמחתו. די מהר גילינו שהמקרר דולף, הטלוויזיה לא קולטת, התקרה בשירותים דולפת מעט, הווי. פי. מתנתק, נתנו לנו את הסיסמא של המלון, באו ותקנו את המקרר והטלוויזיה במהירות ובאדיבות. הבטיחו לפנות ערב מדורה ומשקאות. יצאנו בשש לחוף המרכזי ויורם הביא לי קוקוס מלא פינה קולדה טעימה. את המדורה ידליקו רק בתשע בערב. בינתיים נעשינו רעבים ולא בא לנו לנהוג בחושך רחוק למקום לא מוכר אז הלכנו למסעדה התאית במלון. 3000 רופי לאדם. קבלנו שוק. הלכנו לבדוק את מחיר מסעדת המזנון. אמרו לנו 1500. יורם התבקש להחליף חולצה (מותר עם כפכפים) ואז התבקשנו לשלם 2000 לאדם. הערב היה מוקדש לדגים ופירות ים, מבחר ענק והשף הצליח להרוס בוירטואזיות את רובם. בדרך לחדר טעינו לא זיהינו את הכניסה, היה חושך מצרים והשוטר שמסתובב שם כל הלילה הנחה אותנו לחדר.

13.12.19 יום ששי BLUE BAY שנורקלינג בהפלגה וליד החדר

חיותה: אחרי ארוחת הבוקר המגוונת במזנון ליד הברכה. בית הסירות נפתח בתשע, נרשמנו להפלגה ב- 11.00. 5-10 דקות הפלגה לריף שנמצא בצד השני של המפרץ, ליד פתח היציאה לאוקיינוס, בעצם במרחק של קילומטר ממול לחדר. ירידה למים לחצי שעה. המון דגים, בצבעים וגדלים, שוניות שלא ראינו עד כה במאוריציוס. יופי של הפלגה. הים סוחף מעט ואנחנו מתבקשים להישאר בצד המפרץ שהוא צד שמאל של הסירה. כשחזרנו בקשנו מהבחורה בבית הסירות להשאיל לנו סנפירים והיא הסכימה לתת לנו עד לבוקר המחרת. בסוף לא לקחנו אותם. כשחזרנו יורם המסודר מקפיד לשטוף את הציוד ואני הבטלנית (אין חללים בטבע) יורדת לחוף הסלעי שליד החדר ורואה שאפשר להמשיך לצלול גם שם. אני מיד קוראת ליורם והוא נדהם מעצמו שלא חשב על זה לבד. שחינו וצללנו, המים שקטים מאד, המון דגים וכל השטח מכוסה בשוניות שרבות מאד מהן הרוסות. צריך רק להיזהר מהסלעים, אם כי אפשר להיעזר בהם על מנת להתקדם, כיף אמיתי, ממש ליד מדרגות החדר.

בלו ביי. סוף, סוף, שוניות של ממש גם דגים, גם אלמוגים , גם צמחייה ענפה ואף אחד לא צריך לזרוק אוכל לדגים שיבואו

מנוחה קצרה ולפנות ערב אנחנו יוצאים לעיירה הסמוכה MAHEBOURG. במפה מציינים קילומטר וחצי אבל בנהיגה זה הופך ל- 12 ק"מ שהם יותר מעשרים דקות בנסיעה זהירה, בחלקה על כבישים גרועים, כי צריך לעקוף את המפרץ ואת שדה התעופה. השעה חמש והמסעדה נפתחת רק בשש וחצי. החלטנו לבדוק מה קורה ברחוב הראשי שנראה כמו עזה. גילינו סופר יחסית גדול. הלכנו לפי ההוראות של הנערה בסופר למסעדה אחרת, וכנראה פנינו בסיבוב הלא נכון והגענו לגשר יפיפה המחבר את שני חלקי העיר שנחצת ע"י הנהר/ המפרץ רחב הידיים. מי הים (אותו הים שליד חדרנו) כאן, מתחת לגשר מזוהמים מאוד. העיר עצמה מוזנחת, מלוכלכת, עלובה ולא ממש מזמינה. ואז מצאנו בגוגל מפ את מסעדת Bazil בעליה התברר כאיש שיווק מצוין, מיודד לדבריו עם השחקן גל אלון ועוד ישראלים שמגיעים אליו. ישבנו בקומה השנייה, האוכל מצוין והמחירים סבירים. הוא הצליח למכור לי בקבוק קטן של רום עם תבלינים שמכין בעצמו ב - 10 יורו. כלומר במחיר של הארוחה כולה. החלטנו בכל מקרה לא לקנות רום לארץ, כי זה כבד, שביר ומי שותה רום. אז תהיה לנו דוגמית (נחמה פורתא) קניות בסופר בדרך לרכב וחזרה למלון בחושך, די מפחיד הצד שמאל הזה.

טריפ אדוויזר: Le Bazilic, Rue Maurice, Near to Ceb, Mahebourg, Mauritius. אוכל טוב, שיבאם וצוותו מארחים מקסימים, בת זוגי הזמינה פאטאי פרות ים ואני דג קפיטן, שתי בירות מקומיות, מים .סך הכל כאלף רופי. הפאטאי היה מעולה והדג היה טוב מאוד.שיבאם הבעלים והשף ובני משפחתו מארחים מקסימים ומעניקים הרגשה שאנחנו האורחים היחידים והמיוחדים שבמסעדה. שיבאם רוקח רום בכל מיני תבלינים ומוכר אותם בעשרה יורו לבקבוק קטן

14.12.19 שבת טיול יבשתי ירוק

חיותה: הבוקר יצאנו לטיול יבש בחלק הדרומי של האי על פי ההמלצות שקראנו וקבלנו. נסענו כשעה וחצי לכיוון Chamarel מחיר הכניסה לאתר שכלל את המפלים והחולות הציבעוניים היה 500 רופי- מחיר לאזרחי מאוריציוס, יורם ביקש הנחת קשישים ואין להם הגדרה כזו, אז קיבלנו מחיר תושב מקומי. צחקנו כשהבנו שחסכנו כשני שקל לכל כרטיס. הגשם התחיל לטפטף ומהר מאד התחזק. כשיצאנו אמר לנו השומר שבשער מתחם המלון שלנו שהיום יום חם במיוחד, אף מילה לא על הגשם. נו טוב, גשם חזק ואנחנו עם כובע להגנה מפני השמש. לא לקחנו מטריה וזה לא ממש הפריע. התחנה הראשונה היתה המפלים.

טיפסנו במדרגות, 20 דקות, אמר לנו השומר, לא ספרנו כמה, (יורם: אני זוכר שאמר לנו 20 מדרגות) אל מצפור על עמק ירוק ענק שבמצוקים הגדולים שגובלים אותו מצידו הרחוק גולשים המפלים הגבוהים ביותר באי מגובה של 100מטר. המראה המרהיב נגלה משלוש רמות של מפלסים- תצפית מאזור החניה,ותצפית בגובה רמה אחת ולאחריה רמה שלישית. שם גם ראינו את ציפורים לבנות עם זנב מחודד באורך כפול מזה של גופם. הן עניינו אותנו יותר מהמפלים. ממשיכים לנסוע עוד כחמש דקות לאזור Terre 7 Colours .

האזור מגודר בגדר נמוכה לצד מדרכה מעץ הסובבת את המתחם. הרבה גוונים של צבעי אדמה: צהוב, חום, אדום, שחור, כחול ובטח עוד כאלה שלא הבחנתי בהם. מעל המתחם אפשר לצפות מבית קפה מפולש על החולות הציבעוניים. אני מזמינה קפה ועוגית עליהם הצטערתי אח'כ כי קלקלו את התיאבון לצהרים. קבלנו מסלין המלצות לשתי מסעדות בשאמארל. יורם כבר רעב וזה מספיק בשביל לא לחפש מסעדות רחוקות. אחת עברנו בדרך וראינו שהיא משקיפה לנוף מדהים. השומר בחניה מסלק אותנו באדיבות כי לא הזמנו מקום. הגוגל מפ מוביל אותנו לעוד מסעדה כשהגענו היא הייתה סגורה לכבוד אירוע פרטי, תבואו מחר, אומרים לנו. יורם מאבד סבלנות וחוזרים לכיוון הבית. ניווטתי הפוך עד שגיליתי שאנחנו חוזרים על עצמנו, לכיוון המפלים. אנחנו כל כך עסוקים בנהיגה השמאלית שמאבדים את הכיוון. עברנו שלוש פעמים את מעבר ההרים בכביש צר מאד. יורם אוהב את הנהיגה אבל אני די מפוחדת מהסיבובים.

בדרך חזרה נכנסנו בשערי Grand Bussin מתחם פולחני הינדי רחב ידיים הכולל מקדש הודי מצועצע ולו שער ענק ציבעוני עמוס באלים הינדים, פסל גבוה של שיבא, אגם יפיפה וסביבו פסלי אלות ואלים מעוטרים בפרחים, קטורת, מנחות של פרות ופה ושם גם משפחות שמתפללות בדבקות כה רבה שאינם משגיחים על ילדיהם שמתרוצצים מסביב ומחללים את הקדושה. בדרך בחזרה אל המכונית ראינו משפחה מברכת, מקשטת בפרחים ומקדשת את המכונית המשומשת שקנו.

הגענו למאהיבורג בשעות אחר הצהריים כשרוב המסעדות סגורות. חיפשנו מסעדה והגענו עד השוק שם ראינו מרישיין הודי טורח בסגירת מסעדה סינית. ביקשנו לאכול והוא בחמיצות מסוימת קרא לטבח. המסעדה הסינית Dragone De Chines הממוקמת בשוק היתה הפתעה נעימה. נהננו מאוד, הרבה אוכל טעים וזול, אם כי הניקיון היה טעון שיפור. השוק כמעט נסגר כשסיימנו אבל זה לא סיבה בשבילנו לא לבדוק אותו. יורם קונה כפכפים חדשים ב- 15 ₪ . לא מתמקח לא נעים בסכום הזה. האנשים נחמדים, ידידותיים ועוזרים. יורם מחפש פנס לצלילות, מפנים אותנו לחנות Lowyoung, יש לנו חילוקי דעות באשר למקום החניה כשהוא מבקש לחנות בצומת סמוך לרמזור והמכוניות מחכות שיזוז. בסוף התרצה וחנינו בהמשך הרחוב. לא היה פנס, חבל. מגיעים לחדר מעט לפני השקיעה, השמש כבר נעלמה ויורם חוטף מסכה ורץ למים לצלילה . כבר חושך בשבע ואני מבקשת ממנו לצאת. לאיש הזה יש אנרגיות בלתי נלאות. הוא יוצא רענן, שמח ומאושר. תענוג לראות אותו, ואני מרגישה דועכת.

יורם: מאירשן. "אני", הוא אומר לי, "מארישן". ואני מתלבט אם הבחור השחום מתכוון שהוא איש מאריציוס או איש פלנטת מארס. אחד ממיליון ושלוש מאות אלף איש ואישה על אי של כ- 2000 קמ'ר. כמעט כולם מדברים צרפתית או אנגלית או גם וגם, אבל כשהם לא רוצים שנבין הם מדברים בינם לבין עצמם מין שפה קריאולית שהיא שיבוש של השתיים. שלוש מעצמות קולוניאליות השתלטו על האי הכמעט שומם. הולנד שהעניקה לה את השם מאוריציוס, צרפת ואנגליה שהפכו את האי למעצמת גידול קני סוכר שבתקופה מסוימת סיפקה עשרה אחוז מתפוקת הסוכר בעולם. מה שנורא יותר היה יבוא עבדים מאפריקה. הצרפתים ביטלו את העבדות אחרי המהפכה הצרפתית, האנגלים שכבשו את האי מידי נפוליאון המציאו את רעיון ה"קולי", כלומר הזמינו ארבע מאות אלף מהגרים מהודו תמורת שייט, מגורים ואוכל והעבידו אותם עד מוות. חלק לא יכלו לשאת את הסבל והתאבדו הקפיצה מאחד ההרים שבאי. עורך דין הודי צעיר ושמו גנדי בא להלחם את מלחמתם. תחילה יצא להגנתם בבתי המשפט ואחר כך בהקמה של תנועה אזרחית מקומית ששמה קץ לתועבה האנגלית. עם ביטול העבודה בכפיה עזבו מאה וחמישים אלף והשאר הפכו לתושבי האי . כיום הקהילה ההודית (הינדים ומוסלמים) מהווה 68% מתושבי האי שכולם כבר בעצם ילידי מאוריציוס.

15.12.19 יום ראשון BLUE BAY וודקה מיץ פרות ואגוזים

חיותה: יורם יוצא להפלגה ב- 11.00 עם הסנפירים הארוכים והנוחים שלהם. אי אפשר לצאת להפלגה נוספת כי זה על בסיס הזמנה מראש. כשהוא חוזר, אני עם חולצה לבנה ארוכת שרוולים ותחתונים יורדת לחוף הכמעט פרטי שלנו, ושנינו צוללים. ההנאה בצלילה מושלמת ליורם ולי. אחרי כ- 40 דקות אנחנו יוצאים לכיסאות הנוח עם מגבות החוף הירוקות, תחת עץ התמר במפרצון שלנו. הגאות מגיעה לאט לאט לכיסאות ואני לא מתעצלת ומביאה מהחדר בקבוק וודקה, מיץ פרות 2 כוסות יין ואגוזים. זו חופשה אמיתית. שוב נכנסים למים וענן אפור מכסה את השמים אני מייחלת לגשם שיגיע כשאני במים. אומנם הגיע אבל לזמן קצרצר. בחדר אני מתחילה את ציור הנוף הנשקף מהמרפסת עם התרנגול הנצחי ויורם עובד על התמונות שצילם. בערב מתלבטים לאיזה מסעדה נלך, הגשם והחושך הופכים את הנהיגה למאומצת ומרוכזת ופתאום עוברים ליד המסעדה של פטריק שקבלה ניקוד גבוה בגוגל מפ. עצרנו לצד המדרכה, מותר אמרה המלצרית. יש מקום למרות שמוצאי יום ראשון, יום שהמסעדות ריקות או סגורות, במסעדה חמש משפחות מקומיות עם חברים וגם חגיגת יומולדת. בגלל גודל המסעדה היא עדיין נראית ריקה. שתי המלצריות עבות הבשר שולחות אלינו בחור דק וצעיר שיודע קצת אנגלית. מרק: יש מרק קרי או מרק קריולי=רוטב עגבניות. יורם מבקש מרק בלי רסק עגבניות ולאחר המתנה של 40 דקות מגיעה קערית מרק עוף עם טעם של אבקת מרק וחתיכות עוף מיובש. התמנון הגיע ברוטב קארי, עם אורז ומחית שעועית. אוכל הודי שאפילו יורם לא אהב. אני קבלתי פילה דג בגריל, צ'יפס וסלט כרוב, היה בסדר. שתיתי Ti Punch על בסיס רום שהפך אותי לעליזה ושמחה. כשניווטתי בחזרה הייתי מפוקסת למרות שיורם מסתדר נפלא בלעדי למעט המלחמה שיש לו עם מוט ההילוכים ומגב השמשות.

טריפ אדוויזר: ‪Chez Patrick Resto ‪Route Royale, מאהבורג, לוותר לוותר לוותר. חיכינו שלושת רבעי שעה וקבלנו כחמשה נתחי תמנון ברוטב ירקות סמיך כולל שתי זוגות של שיני תמנון שמשמעותן היא ששני תמנונים הוגשו עם הקיבה שלהם. הזמנו מרק דגים ולחילופין מרק סרטנים, וביקשנו בלי קארי ובלי ציר עגבניות וקבלנו מרק עוף מיובש עם ירקות מקופסא

יורם: טיפים לבקשת ניסים . עם שמח בחלקו, נינוח, שמחים לעזור, אין די רופאי שניים, דיאודורנטים, וישראלים. אין בכלל מפלסות שלג , הרבה פחות נשים מאותגרות משקל בהשוואה לארה"ב או סיישל. סחיפה בים , סכנת גאות ושפל הם קישקוש ביחס להרפתקת נהיגה בצד שמאל. הכבישים צרים, חלקם חצי הרוסים, חניה באמצע הכביש כשפוגשים מכר, או קונים במכולת, או נכנסים למסעדה לארוחה של שעתיים. אף אחד לא צופר. יש כנראה הגנה מפני התפוצצות האוכלוסיה היא שילוב של אורות מסנוורים, כבישים צרים, ורוכבי אופניים שחורי עור, לובשים בגדים כהים ומקפידים שלא לשים פנס אחורי או מחזיר אור ברכיבה בלילה. מחיר ארוחה בעיר הוא כרבע ממחירה במלון ובדרך כלל היא גם הרבה יותר טעימה. אין חזיר בתפריט, לפעמים מחכים כשעה להגשת הארוחה וזוהי הוכחה שהאוכל טרי. המקומיים קוראים לאוכל עם קארי - מטבח קריאולי. ואם מזכירים קארי, מסתובבת שמועה שממשלת הודו שוקלת להחליף את אוניות המכולה שמעבירות את הקארי למאוריציוס במסוע שיעביר את התבלין 24/7 מעל לים. רום עם קנה סוכר ומיץ אננס עושה את החיים נפלאים. הבילוי הנפוץ בסופי שבוע, בסביבתנו, ליד שדה התעופה, הוא פיקניק משפחתי ליד גדר השדה מה שמאפשר לראות את ציפורי המתכת עולות ויורדות בקול שאון ויש להודות שהקולות הללו הרבה יותר נעימים ממה שמתקלטים כמה דיג'י שלא נזכיר כאן את שמותיהם. שנירקלנו בהרבה מקומות מסביב לאי . עדיין יש דגים אבל שונות האלמוגים לבנות כלומר מתות. המקום היחיד שבחלקו משמר את שוניות האלמוגים הוא המפרץ הכחול ובו אנחנו משנרקלים כמה פעמים יום יום ומידי פעם שאנחנו מרימים את הראש מהמים אנחנו יכולים לצפות ממש מעלינו במטוס סילון ממריא או נוחת בשדה התעופה הסמוך מאוד.

את כל המידע הזה ליקטנו אצל הדגים שמציצים אלינו מהבית, אף פעם לא מזמינים אותנו פנימה , אבל פטפטנים נוראים

16.12.19 יום שני BLUE BAY

עץ דקל וקיני ציפורים קטנות ליד החדר שלנו

לפעמים הקן נופל

https://youtu.be/QBVJP6teUfQ

חיותה: בקשנו לדעת עד מתי נקבל את החדר ביום האחרון כי הטיסה יוצאת ברבע לתשע בערב. יורם יוצא שוב להפלגה ב- 11.00 וחוזר בהחלטה שחבל על הזמן: החוף ליד החדר שלנו ראוי ויפה לצלילה לכל אורכו יותר מכל מקום אחר שנרטבנו בו עד היום במאוריציוס, רק להיזהר מהסלעים ולא להתקרב לאזור היציאה לים. כשיורם שב ב-12.00 שנינו נכנסים לשנרקל בחוף הכמעט פרטי שלנו, אח'כ שוכבים על כסאות הנוח ונהנים מהמים, הרוח הקלילה, העננים והשמש המתרוצצת ביניהם. בירה ואגוזים. אחרי מנוחת הצהרים אנחנו מתעוררים רעבים. אנחנו זוללים עם הקפה את הלחמניות עם גבינת הצ'דר שיש לנו, אלה שיעדנו לתת לדגים הרעבים. השחייה אחר הצהרים לדעתו של יורם מציגה דגים אחרים, גם זווית השמש על פני השוניות משנה את גודלם וצבעם. בין

הסלעים צצים צמחים מרהיבים, הדגים השחורים הופכים לדגים בכחול עמוק.

בהמלצות גוגל, בערב אנחנו נוסעים למסעדה: Chez Marylin Restorant אנחנו מתמרנים בין הבתים והרחובות הקטנים, החשוכים והמוזנחים ומגיעים אל מרלין, בעלת מסעדה קטנטונת במרפסת הכניסה וחלל הכניסה של בניין קטן דו משפחתי שאולי ראה ימים יפים יותר ואולי לא. המסעדה מקושטת בתפאורה אדומה עם פילים וסמלים הודיים. הזמנו פאנץ' = רום עם מיץ אננס מי סוכר והמון ליים. כמויות הרום לא חסכוניות כלל. יורם שרימפס עטוף מטוגן ב- 10 ₪ אני אטריות מטוגנות עם פרות ים. יורם - תבשיל מעניין שמקבל בקערה הפוכה על צלחת כשמורידים את הקערה מתגלה ביצת עין, ירקות פרות ים ואורז בבסיס. מעניינת ההגשה אבל הטעם לא משהו לחזור אליו. רב המנה שלי נכנסה לקופסא הביתה. סכ"ה 1020 רופי ( כ- 100ש"ח). השכנים בשולחן הסמוך הזמינו לובסטר ענק עם מיני תוספות. החלטנו לחזור למסעדה למנת הלובסטר והזמנו אותו למחר. בדרך חזרה מסנוורים אותנו, חושך מצריים וכבישים משובשים. הגענו בשלום.

טריפ אדוויזר: Chez Marilyne. ‪Rue Des Hollandais, מאהבורג, מרלין הנפלאה.... הגענו למרלין אתמול בערב היה נפלא. אנחנו כמעט שבועיים במאוריציוס, רוב המסעדות טובות מאוד + אבל זו המסעדה היחידה שחזרנו אליה פעם שניה. .... נהדר, נהדר, מסעדה קטנטונת ברחוב צדדי . פנינה,

17.12.19 יום שלישי ביה"ח לביסקוויטיםBLUE BAY

חיותה: מה נעשה היום? נפרוט כסף, החלטנו לבדוק את חווית הבנק ולא להפסיד רופי וחצי על כל יורו, כפי שהמליץ לנו הפקיד במלון. . עצרנו בבנק BSM חיכינו בתור. מישהו ניסה לעקוף אותנו ולהתפלח, ניגש אליו השוטר שעמד בפתח והשגיח ובעדינות החזיר אותו למקומו בתור. יורו היה 41 רופי. נסענו למפעל ביסקוויטים שפועל משנת 1870 Manioc Biscuit Factory הביסקוויטים עשויים מקמח עשוי מצמח המניוק (קאסווה) שהגיע מברזיל. מהווה מקור פחמימות שלישי אחרי אורז ותירס באזורים טרופיים. הסיור- 225 רופי לאדם, כלל הדרכה טעימות ובעיקר מכירות. ביה"ח בבעלות משפחה אחת מזה חמישה דורות. הביסקוויטים מלבניים יבשים כמו הנגב בשבעה טעמים ( וניל, חלב, שוקולד, קוקוס ועוד). המתכון סודי לא מכיל שמן, חומרי שימור או צבע. בדרך בחזרה נכנסנו ל- VOLAN CENTER. מצאנו קשים מנייר בשלושה שקל לחבילה. ערכנו קניות בסופר וחזרה לחדר.

אני חושב שראינו חלילן צהוב רק באקווריום במונטריי שבקליפוניה, אבל אני לא בטוח. נדיר מאוד.

יורם יוצא מיד לצלילה. בערב אני מצטרפת לצלילה ואחר כך יוצאים למרילין לארוחת לובסטר. יורם נוהג נהדר בצד שמאל ומזכיר לעצמו ולי לא להיות בטוח מדי. מרלין מחכה לנו, יש עוד שלושה זוגות ויחד אנחנו ממלאים את המסעדה הפיצפונת. שני לובסטרים מחולקים באמצע, סלט אורז, תפו"א עם גבינה מותכת מעל. אני כוס יין, יורם מים סגולה לנהיגה זהירה חזרה. 2600 רופי. לא הכי זול אלא שבניגוד לציפיות שבנינו, הלובסטר שרוף על הגריל וגרגרים שרופים נופלים מהקליפה לבשר. לא מפרק בקלות, כמו אחרי הרתחה וקצת יבש. חוזרים לישון.

צלופחים במים מלוחים. רעילים מאוד ולכן אין להם אוייבים בים. צילמתי אותם פעמים בים תל אביב אצלנו הם מין פולש 

18.12.19 יום רביעי מגלים שאנחנו VIP

חיותה: הבוקר לשמחתנו מסרנו את מפתחות הרכב בקבלה במקום בשדה התעופה. האחראית להשכרת רכב מטעם המלון ישבה באולם תת קרקעי ריק ומדיף ריחות לא נעימים, היא דיברה עם הרץ אמרה להם שאנחנו מחזירים את הרכב יום לפני הזמן והם אמרו שיבואו לאסוף את המפתח בזמנם, עד שנסענו למחרת אחר הצהריים המכונית עדיין עמדה בחניה. אחרי ארוחת הבוקר פגשנו את סמנכ"ל קשרי לקוחות – ראפאל, שהכיר וזיהה אותנו. קיבלנו אישור להישאר בחדר יום נוסף תמורת 236 יורו במקום 314 יורו, וגם תוספת שש שעות חינם וקבלנו צמיד ורוד = VIP , שמאפשר ארוחות חינם ובר חינם ליממה הקרובה ולא יחייבו אותנו על בקבוקי מי השתיה שהזמנו כל השבוע ולא ידענו שהם חינם רק לאורחים על בסיס שלוש ארוחות. לא חסכתי ממנו את פירוט הליקויים המרובים שנתקלנו בהם והוא ציין שהמלון ישן וחייב לעבור שיפוץ מהיסוד. (עובדה זו התגלתה לנו כנכונה כששרה חברתנו לריקודים בקשה בהמלצתנו להזמין מקום במלון והודיעו לה שהמלון סגור לרגל שיפוצים) חזרנו מאושרים לחדר, לצלילה בים. בגן העדן שכבנו עם וודקה מהולה בנקטרינה של מנגו ואגוזים. אלוהים ממשיך לברך אותנו. אחרי המקלחת בשלוש הלכתי להזמין מקום למסעדה התאית או האיטלקית והסתבר שאין מקום, אחרתי להגיע ולכן נאכל במסעדת הבופה הגדולה. אני נורא מתוסכלת על משהו שלפני כמה שעות בכלל לא חשבתי שמגיע לנו. לפנות ערב יורם במים ואני דואגת לאשרר את הטיסה בעזרת אחד הפקידים המנומסים והנעימים, צעיר ויפה. גם להם יש בעיית תקשורת. כשהכל מסתדר אני מקבלת שני אישורים מודפסים. שואלת על הרכב העומד בחניה וטרם נאסף, אל תדאגי אומרים לי הרץ מטפלים בזה. חוזרת דרך הבר ובזכות הצמיד הוורוד מקבלת פינהקולדה עם רום לשנינו וחוזרת לחוף לשמור על אהובי בשקיעה. הוא יוצא מהמים רועד מקור. בחוץ חמים רוח נעימה מאד. בחדר מתארגנים לארוחת הערב האחרונה שהיא כאמור אינה בתשלום, שתי כוסות יין לבן, ארוחה טובה, מבחר ענק.

19.12.19 יום חמישי מאוריציוס – הונג קונג

חיותה; ארוחת בוקר אחרונה מצומצמת - כבר אין התלהבות ראשונית. מאשרים לנו שהחדר ברשותנו עד יציאתנו לשדה התעופה בשעות אחר הצהריים המאוחרות. המלון כמעט ריק והבנו שלראפאל ההשתדלות היא חלק מההצגה, אבל לא אכפת לנו. חזרנו לגן העדן הפרטי אורזים לקראת הטיסה להונג קונג, צלילה אחרונה. בצהרים אנחנו מגלים מרחבים לא מוכרים של המלון, נוסעים בכרכרה בשבילים מתפתלים דרך אינסוף בונגלוס למסעדה האיטלקית, באזור רחוק של מתחם המלון שלא ידענו על קיומו. כמו באזור השכונה שלנו, מרכז בנוי לשפת ברכה ששוליה גובלים בשפת ים חולית שמשקיפה על חלק אחר של המפרץ הכחול. אני אהבתי את האוכל ליורם חם ואולי קצת התרגשות ועייפות נהנה פחות מהארוחה החינמית ( יורם: האוכל היה דומה לאוכל איטלקי, אבל לא). בשעה שש, שלש שעות לפני ההמראה באייר מאוריציוס יצאנו במונית לשדה התעופה במרחק 10 דקות. עלינו בתשע בערב לטיסה של עשר שעות שהיתה מאד נעימה וחלפה מהר בזכות היותה בלילה, ישנו וקמנו לבוקר בהונג קונג

פייסבוק: שונית במאוריציוס : המפרץ הכחול

מחר אנחנו טסים להונג קונג ולא תראו יותר דגים. אז כמה הערות לסיכום: כל השבוע שחינו בשונית הנדירה ליד החדר שלנו ורק היום עלה בידי להגיע בזמן להכנות לשינת לילה שזוהי הזדמנות לפגוש את כל השכונה. התנאים לשיפוץ הצילומים בטלפון נחותים לעומת העבודה שאעשה במחשב בבית , אז מה שרואים זה פחות צבעוני מבמים. יש לי נסיון לא מועט ובכל זאת היו לי חידושים : חלילן צהוב, ודג צבעוני קטן שכשמתקרבים אליו הוא שולף מניפה מרשימה של קוצים על גבו. עוד בתמונות התקהלויות לא מובנות של דגים שחורים סביב החלילן השחור כשהוא מחטט בין האלמוגים, דגים ארוכים וצרים ממש ליד החוף שצילמתי אותם בלית ברירה מבחוץ, צב ענק בגודל של חצי שק מלט, עם רגל אחת חסרה ואלמוגים יפים.

יורם: חוות דעת בטריפ אדוויזר: מלון ליד שונית האלמוגים. רוב שוניות האלמוג שראינו בחופי מאריציום היו חרבות או לבנות כלומר מתות. בשבוע השני לשהותנו באי הגענו למלון שנדרני במפרץ הכחול ו שם ראינו כמה שוניות חיות בשלל צבעים וזוהי סיבה מספקת לגור שם שבעה ימים ולהצטער מאוד כשנאלצים לעזוב. שאר הפרטים פחות חשובים השירות נפלא, החדרים ישנים וראויים לשיפוץ המסעדות לא ממש טובות אבל המחירים של הארוחות בשמים. למזלנו היה לנו רכב ונסענו בערבים לאכול בכפר . האינטרנט מתנתק לעיתים קרובות ומי שתיה ללא תשלום בחדרים יש רק למי שמשלם בעבור אירוח מלא אבל המקום מקסים והשוניות חיות והן במרחק של כמה צעדים מהחדר וזה העיקר

יורם: חוות דעת בטריפ אדוויזר: שימרו על השוניות Review of Blue Bay Marine Park סבבנו את האי משך שבועיים שנירקלנו בכל המקומות המומלצים ראינו מעט או הרבה דגים בשוניות לבנות כלומר מתות. השוניות היחידות שראינו חיות היו בבלו ביי.שפע דגים אלמוגי יום ואלמוגי לילה בצבעים נפלאים. מישהו צריך לשמור אל השוניות, להרחיק מהן את כל כלי השייט, ולהדריך את אלה שבאים לבקר כיצד להתנהג ובעיקר על מה לא לדרוך.