המזרח הרחוק - השרדות
הגענו לבנגקוק, אחת הערים ההומות בעולם, כבישים סואנים, רבבות אנשים ברחובות, דלות, עוני והזנחה.
רוכבי האופנוע הרבים, המנסים להתחרות ברבבות כלי הרכב המשרכים דרכם בפקק, נוסעים ללא קסדות, החוק קיים, אך לא קיימת אכיפה.
רבבות בני האדם שלהן צריכה המדינה לתת מענה, לא באמת שומרים על חייהם, בנגקוק ידועה במספר הגדול ביותר של תאונות.
אנשים רוצים להתפרנס, להגיע ממקום למקום נוסעים באופן פרוע ואף גורמים לתאונות.
המשכורות הנמוכות ( בממוצע 300 באט ליום, שהם 30 שח) וכמות הרבה של אזרחים הרוצים להתפרנס מביאים לידי מלחמת השרדות ההופכת אותם לפושעים, בלט ברירה. הופכת את האנשים לשורדים ברמה של תחנונים לכסף, מציאת רעיונות מגוונים, עד כמה שניתן, על מנת להתפרנס.
האנשים עובדים החל מהשעה 09:00 הבבוקר עד השעה 22:00 ובסוף היום מגיעים לחדר, עם תנאים בסיסיים לסיים היום בשינה.
אין בעצם לרוב האנשים יכולת להנות מחייהם, הם במלחמת הישרדות.
הדבר משפיע גם על חוסר הרצון להתחתן, כמות הילדים נמוכה ( בין ילד לשניים למשפחה), הילדים החל מגיל צעיר, מוצאים עצמם לבד עד שהוריהם חוזרים מהעבודה.
הריח ברחובות קשה לתייר הממוצע,ריח התבלינים החזקים ( שאינם מוכרים במערב) נמהל בריח הערפיח.
הגענו לקטמנדו, ההלם היה מיידי, יצאנו משדה התעופה, לפנינו רחובות סואנים, אלפי אופנועים, המשתחלים בין המכוניות, כאוס, רעש ובלאגן. נהגי מכוניות הנדחפים על מנת לתת לך שרות ולקחת אותך למלון במחיר הגבוה ביותר שיוכלו להשיג.
הרחובות, צרים, ללא שוליים וללא מדרכות, משמשים את התנועה לשני הכיוונים, הולכי הרגל שניצלים בכל רגע מחדש מתאונה ורוכבי האופנוע הטסים על הכביש.
הרבה צעירים מסתובבים ברחובות ובסוף היום משתכרים על מנת לשכוח הצרות ולכך יש השלכות.
המדרכות בנויות מאבני שפה שבורות, עקומות ומסוכנות להליכה.
החנויות העלובות, המזכירות רחוב בג׳נין, המוכרים סחורה ייחודית אך החוזרת על עצמה: רקמות, מעילים למטיילים ותכשיטים.
ברור לכל בר דעת שפרנסה גדולה אין בחנויות אלה, הן עומדות שוממות וכל תייר הפוקד אותן מתקבל בהתלהבות וברצון עז למכור הסחורה.
הריח ברחובות קטמנדו, טוב מזה שבבנגקוק, אך מעל העיר שוכנת עננה אפורה.
אחת החויות הקשות היתה לצפות בשריפת גופות והשלכתן לנהר.
מאות אנשים הסתובבו לצידי הנהר, צופים בדרך בהן נפרדות המשפחות מיקיריהן.
נושאות אותן לעבר המזבח, הממוקם העל הנהר, המכוסות בפרחים, כשהיד משגת ואם לא, מכוסות בבדים צבעוניים.
מידי פעם מציצה יד, רגל או ראש של הגופה והדבר קשה לצפייה.
האיזור מזוהם ומקשה על הנשימה והמתחם וגם הנהר מטונפים.
בערב הסתובבנו ברחובות, רובע התמל הנחשב כרובע הטוב יותר, אינו שונה בהרבה מרחובות קטמנדו, אך יש בו חנויות הנחשבות חנויות יפות ומסודרות.
היינו באזור המקדשים, למרגלות המקדש פגשנו נשים הרוכנות על סל ולצידם ילדיהם הרכים, ניכר שימים רבים לא התרחצו, הרבה עליבות ודלות.
בתוך אזור המקדשים מתרוצצים מאות קופים, הנחשבים לחיות קדושות ואף אחד לא מפריע שלוותם.
המקדשים יפים אך מזוהמים. לאורך הדרך פגשנו חניות רבות לממכר חפצים, המוכרים מתחננים שתקנה, מוכנים להוריד מחירים רק על מנת שתרכוש סחורה מהם.
תאילנד ונפאל- אורלי כהן אבידן
יעדי הפוסט
אהבת את הפוסט?
