טיול לדרא"פ:
כללי: אנו בני זוג צעירים שבאנו במטרה לראות המון בע"ח וטבע, כך שאם מישהו מחפש טיול אורבני שמורכב ממוזיאונים, מסעדות מפוארות, קזינו או מרכזי קניות- זה לא הטיול עבורו. אם מישהו מחפש הרפתקה סוריאליסטית שתיזכר באמת לכל החיים, המורכבת מטבע מטורף, בע"ח, ספיגת תרבויות שונות, ויחד עם זאת מחפש את הנוחות הבסיסית של מיטה בחדרים מסודרים ולא באוהלים בחיק הטבע- המסלול שבנינו הוא באמת מושלם בעיננו. מקווה שתיהנו!
יום ראשון- טיסה מת"א- אדיס אבבא- יוהנסבורג, נסיעה לאזור Graskop ללינה.
טיסה- בתכנון הטיול, רצינו לטוס "אל על" בטיסה ישירה, אולם מאחר והמחיר של "אל על" היה יקר ביותר מ- 50% ביחס למתחרה "אתיופיאן איירליינס"- לקחנו טיסה של אתיופיאן עם קונקשיין של כ- 3 שעות באדיס אבבא לפנות בוקר. בנטו ההפרש בשעות בין 2 הטיסות הוא רק כשעתיים, מאחר ומצד אחד "אל על" טסה ישירות ללא עצירת ביניים, אולם מאידך היא עושה עיקוף אווירי כלשהו, ולכן מי ששווה לו להיפרד מעוד כמה מאות דולרים ע"מ להרוויח עוד שעתיים- שיפנה לאל על.
למען האמת, המטוס עד אדיס ולאחר מכן מאדיס ליוהנסבורג היה כמעט ריק, כך שכל אחד מאיתנו תפס 3 מושבים ברצף ויצר לעצמו מיטה מעופפת (מה שבאל על בחיים לא היו מרשים לך לעשות). כמו כן, הדיילות של החברה אתיופית מאוד מסבירות פנים, כך שגם אם תבקשו 10 פעמים שתיה וגם אם זה לא הזמן להפסקת הקפה/ התה שהדיילים מבצעים בשעות קבועות ומסויימות- הן בכל זאת יתאמצו ויביאו כל שתחפצו בו והכל בחיוך.
עצם השהייה בשד"ת באדיס היא חוויה בפני עצמה. אין אף חנות בדיוטי פרי שפתוחה אחרי שעות הערב המאוחרות (כך שמי שמגיע לפנות בוקר שלא יבנה על הדיוטי שלהם, למרות שחשוב לדעת שיש להם אלכוהול, ממתקים וסיגריות הזולים ביותר ביחס לדיוטי של ישראל או של דרא"פ), יש חיבור חופשי לאינטרנט, אולם במקרה היתה הפסקת חשמל בכל שדה התעופה, כך שישבנו בעלטה מוחלטת וללא אינטרנט או מיזוג אוויר, והמון אנשים (כולל אנחנו) מחליטים להתיישב או לשכב על הספסלים ופשוט לישון. האמת שאחרי לילה ללא שינה אמיתית רציפה במטוס- אתה נרדם כמו תינוק ולא אכפת לך שזה מקום ציבורי עם פרצופים אפריקניים שונים.
לאחר הנחיתה בשד"ת הבינלאומי של יוהנסבורג התחלנו להבין את המתיחות הגזעית. בדרא"פ ישנה אוכלוסיה מוסלמית גדולה שטסו איתנו בטיסה מאדיס. בנוסף בטיסה היה בחור לבן בעל מראה בורי-הולנדי טהור, ומרגע הנחיתה לאורך כל הדרך עד לביקורת הדרכונים הוא צעק וקילל את המוסלמים על כך ש"הרסו לו את המדינה". המלצתנו- אל תתערבו ואל תאמרו מילה לאף אחד בנושאים הללו- פשוט תחייכו ותהנהנו להסכמה.
פנינו להשכרת רכב וקיבלנו VW Polo Vivo (260 ראנד ליום, רוב המכוניות הגרמניות מיוצרות בPort Elizabeth), רכב חסכוני וזול בצורה מדהימה, כמובן ששכרנו גם GPS (50 ראנד ליום), אחרת קשה להתמצא באיזור (על אף שקיים שילוט ברור).
בחניה פגשנו בישראלית (שלמרבה האירוניה אינה יודעת מילה בעברית), שגרה ברעננה ונתנה לנו הוראות בטיחות כגון לנהוג בדלתות נעולות, ובצמתים אם עומד אדם שחור לצד הכביש יש לסגור את החלון, ואכן הקפדנו על הוראותיה ובצדק (הסבר יינתן בהמשך)! יצאנו לדרך בת 5 שעות דרך שני כבישי אגרה (N4 ו N12 העולים יחד 100 ראנד לכיוון) ל Graskop ללינה ב Berlin Peacock Tavern (720 ראנד לזוג ללינה כולל ארוחת בוקר וערב ממלאות בנות 3 מנות, אין אינטרנט במקום). עם הגעתנו בערב גילינו כי "בעל הבית השתגע" ושכח שאנחנו באים, אז לאחר כחצי שעה סידרו לנו חדר (חדר מאוד מוזר אבל באמת שלא היה אכפת לנו גם בשל העייפות וגם כי באמת לא היינו הולכים כבר למקום אחר) והכין לנו ארוחת ערב בדיוק לפי בקשותינו המוזרות (כעקרון יש לכל לודג' את תבשיל היום וזה מה שמוגש כארוחת ערב, אולם הבעלים היה כ"כ נחמד שהכין על המקום מה שביקשנו). לבעלים קוראים לואי, והוא ממש מאוהב ביהודים בכלל, ובישראלים בפרט, ולכן הוא יתייחס אליכם ממש טוב אם תלונו אצלו. הבית עצמו הוא עצום ומשתרע על פני 4 אקר, שזה בערך 16 דונם! הבית הוא בסגנון קולוניאלי ממש מיוחד, וארוחות הערב מוגשות בחדר אוכל יפיפייה, אשר מואר אך ורק ע"י עששיות, כך שישנה תחושה מאוד רומנטית. לצערנו לא היה אינטרנט במקום.
בכניסה לבית הכרנו את כל האורחים (ישבו ב Veranda= המרפסת ושתו בירות אז הצטרפנו), הייתה משפחה של הורים עם בנם וארוסתו שהגיעו מאנגליה (במקור הם דרום אפריקאים) ועוד זוג שוויצרי. מאוד התחברנו למשפחה הבריטית (האימא ממוצא הודי-מוסלמי והאב לבן- נוצרי, ארוסתו של הבן היא בכלל צ'כית), דיברנו על החיים בדרא"פ בעיקר וקיבלנו המלצות למקומות לבקר בהם למחרת.
דבר מוזר שארע קשור לכלבה של לואי הבעלים. זוהי כלבה מגזע דרום אפריקאי ("בור-בול") שמאוד נחמדה כלפי האורחים ומחפשת ליטופים ללא הרף, אולם ברגע שמגיעה העובדת ("המשרתת" כפי שנהוג לכנותם שם) השחורה שמועסקת במקום להגיש לנו קפה- הכלבה נכנסת למתקפה ומתחילה לנבוח ולנסות לתקוף אותה. לואי הסביר שבתקופת האפרטהייד כלבים אלו אומנו לשנוא ולהתריע מפני אנשים שחורים, וככל הנראה זה נשאר בגנים של הכלב מהזן הזה. נדגיש כי הכלבה היתה גורה ולכן לא חיה בתקופת שלטון הלבנים באפריקה, כך ש"סיבת הגנים" נשמעה לנו סבירה (אם כי תמוהה). כפי שתקראו בהמשך, סיבה זו הופרכה (ראו יום שביעי).
נקודות כלליות לציון-
שימו לב, כי ברוב הלודג'ים הלינה כוללת ארוחת בוקר, אך רק לעיתים גם ארוחת ערב. בכל מקרה, כדאי להזמין מראש ארוחת ערב במקום הלינה, מאחר ובחלק מהמקומות אין מסעדות/ פאבים שפתוחים בלילה, הכל נסגר ממש מוקדם ולכן רצוי להזמין א. ערב במקום הלינה או לחילופין לקנות מצרכים מהסופר. כמו כן, הארוחות בלודג'ים אינן כוללות שתייה (למעט מים צוננים שנמשו מהבאר המקומית) ולכן בירות/ יין/ שתיה קלה- הכל הוא בתוספת מחיר ולא כלול בארוחות.
מזון- כל מה שקשור לשתיה או למזון הרבה יותר זול מהארץ, כמעט במחצית זול יותר. גם המסעדות יותר זולות בכמחצית. לכן אתה יכול ליהנות מסטייק טוב במחיר של 120 ראנד שזה כ- 60 ₪, או המבורגר ב- 50 ראנד שזה כ- 25 ₪. גם בסופר כמעט כל המצרכים זולים משמעותית מהארץ, למעט מים מינרלים ומשקאות קלים. כמו כן, שקיות סופר עולות כסף, ככה"נ מטעמי שמירה על איכות הסביבה, אולם גם ככה זה לא יקר (כ- 40 אגורות ראנד, שזה 20 אגורות ₪).
דלק- הדלק יותר זול מהארץ (כ- 5 שח לליטר), ומרבית המכוניות הם ידניות. דבר נוסף, בניגוד לארץ, בתחנות הדלק אין שירות עצמי, ולכן נהוג לתת תשר למתדלקים (שהם תמיד שחורים) בסך של 3-7 ראנד פר תדלוק, אולם השירות ילווה בשטיפת שמשות הרכב. עצה- אל תתעסקו עם זה, פשוט תתנו.
טיפים בחנייה- שימו לב שלקבצנים יש תפקיד לא רשמי בדרא"פ- "לשמור על מכוניותיכם" בחניה ציבורית חינמית, כמובן בתשלום שנע בין 2 ל- 10 ראנדים. במידה ולא תשלמו- אתם עלולים למצוא מכוניתכם הרוסה וזה ממש לא שווה את זה, כמו כן המשטרה משתפת פעולה עם התופעה (ככה"נ מעדיפים שהקבצנים השחורים יתעסקו ב"לשמור על המכונית" ברחוב, מאשר לפרוץ אליה, ויש בזה מן ההיגיון למרות שזה ממש מעצבן).
תמרורי עצור- משום מה כמעט בכל מקום קיים תמרור עצור, והשוטרים ממש מקפידים שנהגים יצייתו לתמרורים (אנו נעצרנו פעמיים ע"י משטרה מקומית), ולכן חשוב לציית לכל הכללים.
נהיגה- לבסוף, לא לשכוח כי הנהיגה היא הפוכה לזו של הארץ, כלומר הנהג יושב מצד ימין והנהיגה היא מצד שמאל של הכביש, כך שלוקח איזה יום להתרגל לנהיגה. כמו כן, לא לשכוח להוציא רישיון נהיגה בינלאומי, כי השוטרים המקומיים מבצעים בדיקת רישיונות שגרתית לעיתים תכופות.
משקפות ומצלמות- חובה לבוא מצוידים במשקפות, הפשוטות גם מספיקות אך חשוב להצטייד לפני כן, ע"מ לראות בע"ח מרוחקים בפארקים הלאומיים. כמו כן, רצוי לבוא מצוידים ב- 2 מצלמות ע"מ לא לפספס תמונות טובות.
יום שני- ביקור ב Potholes, Blyde River Canyon, Three Rondavels, Gods Window, Berlin Falls, Lisbon falls ושחיה בנהר.
נסענו לאיזור בלייד ריבר קניון, ונכנסו ל"Bourkes Luck Potholes", המאופיין בבורות מים (=Pothole), שנוצרו כתוצאה משחיקת הגשם את הסלעים, מפלי מים ובריכות קטנות שבינהם סלעים שאפשר לדלג בינהם ולתפוס תמונות נהדרות. זה באמת אחד הנופים היפים ביותר שבקרנו בהם. באתר יש מספר גשרים מעל הקניון והנחל העובר בו, כך שזו הזדמנות נהדרת להביט בנוף עוצר הנשימה. כמו כן, האתר מהווה חלק מהבלייד ריבר קניון, כך שמי שרוצה להתרשם מהקניון ("Blyde River Canyon") יכול להמשיך במסלול הליכה מסודר באיזור. מחיר- 20 ראנד כניסה לרכב וישנם שירותים מסודרים באתר.
Three Rondavels- מדובר ברכס הרים שבאורח מפליא נוצר בו רצף של 3 בקתות צמודות אחת לאחרת, הנוף עצמו הוא עוצר נשימה ומגיעות לשם קבוצות רבות של תיירים. כמו כן, ישנו מיני שוק שבו כל משפחה מציעה את מרכולתה בדוכן קטן, הכל כמובן ברוח התרבות האפריקנית, כך שניתן למצוא שם תכשיטים, מטפחות, צלחות מיוחדות, קערות בגילופי עץ עם ציורי בע"ח בצבעים עזים, פסלי עץ מגולפים בצורות בע"ח ועוד, וכך קנינו שם מתנות למשפחות. כמובן שהם לא מצפים שתתן להם את המחיר המבוקש וישר אומרים שיעשו לך "DISCOUNT", עקרונית ניתן להתמקח עימם על המחיר ולהוריד בכ- 50%, אנו אישית פחות עמדנו על המקח והורדנו פחות ממה שבאמת יכולנו, אולם זה היה יותר בשל רחמינו עליהם- לא מדובר באנשי עסקים ממולחים שמנפחים מחיר רק בשביל לממן לעצמם איזה רכב יוקרה חדש, מדובר על משפחות באמת רעבות ללחם שחיים בפחונים עלובים, ולכן לתת להם קצת מעבר זה יותר בשביל התרומה. מחיר כניסה- 5 או 10 ראנד לרכב וישנם שירותים מסודרים באתר.
Gods Window - מדובר בנוף שהוא כמרחק נגיעה מיד האלוהים, כלומר זהו נוף מאוד גבוה, לרוב אפוף בערפל, אולם למזלנו היה יום בהיר שהגענו, כך שזכינו לראות את כל הנוף בבהירות. מהתצפית קיים נוף מרהיב לעבר הקניון, אולם גם הדרך עד לתצפית יפיפייה, ויש המון פרחים וצמחיה פראית שכדאי להצטלם בה. מחיר- 10 או 20 ראנד לרכב וישנם שירותים מסודרים באתר. גם כאן קיים שוק מקומי קטן המציע חפצים אפריקניים דוגמת פסלים, קערות ותכשיטים.
Berlin Falls- זהו מפל מים מרהיב מוקף בצמחיה וקניון, ניתן להצטלם ממש מעל למפל ולעשות הליכה קלה לעבר צידו השני של המפל וממש לעמוד מעליו. מחיר- 10 ראנד לרכב.
Lisbon falls- אלו הם מספר מפלי מים עם נקודת תצפית יפה, לטעמנו אפשר היה לוותר על כך, מאחר וכבר התרשמנו ממפלי ברלין, אולם אם יש לכם זמן חופשי ובא לכם לקחת תמונות נוספות- אפשר לקפוץ גם למפלים הללו (המחיר הוא גם כן ממש מצחיק- 10 ראנד כניסה).
שחיה באגם טבעי -; בעל מקום הלינה, לואי, סיפר לנו שממש ליד האחוזה שלו ישנו אגם מים טבעי שהוא חלק מהנחל הזורם ליד ביתו וניתן להתרחץ באגם צונן זה. ניצלנו את הזמן ואת היום החם על מנת להתקרר ולהיכנס למים.
יום שלישי- שמורת קרוגר בנהיגה עצמית.
פה הכל עניין של מזל, ולנו היה כזה; ברגע שנכנסנו דרך שער Phabeni Gateנתקלנו ב-2 פילים עצומים וקצת נרגזים שחסמו את הכביש, לאחר מכן נתקלנו בג'ירפות גם כן ממש ליד הכניסה. פה מדובר בנסיעה של כיום שלם, פשוט נוסעים ומנסים להתחקות אחר בע"ח שונים, כאשר האימפלה (סוג של אנטילופה אפריקאית) נמצאת ממש בכל מקום, ואילו יתר בע"ח מנסים להתחבא מהחום הכבד. לכן אם באותו היום יש מזג אוויר קריר- הסיכוי לראות חיות הוא גבוה יותר. למזלנו, ראינו באפלו, קרנפים, ג'ירפות, פילים, היפופוטמים, ציפורים שונות, יעלים ואיילים, משפחות בבונים החוצות את הכביש, ולמעשה רק אריות לא ראינו. פארק קרוגר הוא כגודלה של מדינת ישראל ואין סיכוי לכסותו תוך יום אחד, ולכן רצוי לבלות יום נוסף הפארק כפי שעשינו ביום הרביעי (ראו בהמשך שהייה בשמורה פרטית בקרוגר). המלצתנו היא להצטייד בדלק לפני הכניסה לשם (הדלק בשמורה יקר יותר), כמו כן לקנות מים לפני שנכנסים, מאחר ובמחנות השונים ישנן מסעדות ומרכולים, אולם הם הרבה יותר יקר. מחיר- כ-400 ראנד לזוג + רכב.
יום רביעי- שמורה פרטית באזור קרוגר Mohlabetsi Safari Lodge-
פה מדובר בלוקסוס של שמורת קרוגר, מאחר וזוהי שמורה השייכת למשפחה לבנה (כל השמורות הפרטיות שייכות למשפחות עשירות לבנות לרוב ממוצא הולנדי) שמהווה חלק מפארק קרוגר ללא גידור או הפרדה מבע"ח. השהיה כוללת 3 ארוחות, שימוש בבריכה ובאזורי השיזוף במדשאות בכניסה, וההרגשה היא כאילו אתה נופש באיזה קלאב 5 כוכבים שנמצא ממש באמצע הג'ונגל. השהיה גם כוללת 2 סיורי שטח בג'יפ עם ריינג'רים (שומר מקומי של השמורה שמכיר היטב את הדרכים ואת בע"ח), סיור אחד הוא משעה 16:30 ועד 20:00 בערך וזהו למעשה הסיור הלילי, שבו הסיכוי לראות אריות גבוה יותר, מאחר ומתחיל להחשיך ולהיות קריר ואז מתחיל הציד. הריינג'ר נוסע ומסביר תוך כדי על השמורה ועל החיות שבה, וזה באמת הסיור השווה ביותר שאפשר לחשוב עליו (הרבה יותר שווה מנהיגה עצמית בקרוגר, אולם עדיין חשוב לא לוותר על סיור עצמי בקרוגר). חשוב לציין כי בשמורה הפרטית אסור לרכב פרטי להסתובב ואסור טיול רגלי באיזור, כך שהברירה היחידה היא לנסוע עם הג'יפ בסיור המאורגן ע"י השמורה. בבוקר ישנו סיור נוסף, שמתחיל ב- 5:30 ונמשך עד 9:00 ולכן יש ללכת לישון מוקדם יום קודם לכן! סיור זה משולב עם הליכה בחלקו בתוך השיחים, אולם לצערנו ראינו רק ציפורים ושאריות של ג'ירפה שנאכלה שבועיים קודם לכן, ולכן החלק של הנהיגה עצמה יותר מהנה. כל האירוח כלל 3 ארוחות טובות (בוקר מלא, צהרים חלבי וערב בשרי הכולל מנה ראשונה, עיקרית וקינוח) המוגשות ע"י צוות "משרתות" שחורות עם בגדים מסורתיים יפים ומנהלת אחת לבנה, כך שהאפליה הגזעית בהחלט מורגשת. כמו כן, הארוחות מוגשות במדשאה המרכזית שממש ממוקמת בלב הג'ונגל ואפשר לשבת במדשאות ולראות את החיות השונות עוברות ממש מולך, אולם שימו לב שישנם קופים חמודים שמסתובבים ממש בין הרגליים של הסועדים במטרה לגנוב אוכל מהשולחן, ולכן יש לגרשם במידה ונדרש. בכל מקרה, את הקופים מיהרנו לצלם מאחר והם היו ממש חמודים ובכל זאת היו מטר מאיתנו. פה נדגיש כי שתייה לרוב אינה כלולה בשהייה באתר (למעט שתייה שניתנת בסיורים עצמם), כך שאם מציעים לכם שתייה (מלבד מים מקנקן) בארוחות עצמן, או בבר -; תחויבו ע"כ. כמו כן, אינטרנט אינו כלול במחיר והוא עולה 25 ראנד אולם הוא אינו עובד, ולכן אין טעם לקנות אינטרנט. השהיה היא בבקתות מסורתיות ממש יפות עם מקלחת במרפסת חיצונית, כך שהרחצה היא חוויה ממש מגניבה, אך מאחר ופולשים לא אנושיים יכולים להיכנס למרפסת החיצונית- מותר להתקלח רק ביום ולא בלילה! בלילה חם בטירוף מאחר והגג עשוי מקש ומאוורר התקרה אינו עוזר להפיג את החום הכבד. בכל מקרה, תנסו להתכסות ע"מ שהחרקים (ויש הרבה!) לא יטעמו אתכם. את ארוחת הערב העברנו עם זוג גרמנים צעירים שהכרנו במקום. המחיר במקור היה 3,700 ראנד לזוג ללילה, אולם לאחר מקח הגענו ל- 3,200 ראנד ללילה שזה כ- 1,600 ₪ (לינה + 3 ארוחות + 2 סיורים). המלצה- חובה לקחת לפחות לילה אחד חרף המחיר הגבוה ולו רק בשביל החוויה.
יום חמישי- נהיגת בוקר ליוהנסבורג, טיסת פנים לפורט אליזבט, השכרת רכב נוסף ולינה בValley Bushveld Country Lodge.
לאחר סיור הבוקר בשמורה הפרטית יצאנו לדרך שאמורה לקחת כ- 6 שעות נהיגה, אולם נסענו כמו מטורפים ולא עצרנו בדרך ולו לדקה, והגענו תוך 4 וחצי שעות. שילמנו 100 ראנד על כבישי אגרה, וזוהי נהיגת תענוג. ביום זה לרוב נהגנו, כי רצינו להספיק לטיסת פנים שהוזמנה ב- 16:40, אולם ישנן טיסות שיוצאות לפורט אליזבת כל כמה שעות ולכן רצוי להזמין טיסה מראש לשעות הערב ולא אחה"צ, כך שלא צריך להילחץ ולנסוע מהר כמו שאנו נסענו. בהגיענו לפורט אליזבת, שכרנו רכב נוסף ורצוי להזמינו דרך אתר "EXPEDIA" במקום דרך סוכנות הרכב, מאחר וזה זול יותר בכ- 40%!! משם נסענו למקום הלינה המרוחק בכ- 50 ק"מ מהעיר (Valley Bushveld Country Lodge), אשר מהווה שמורת טבע פרטית בפני עצמה ופה חיכתה לנו הפתעה...מסתבר שהבעלים הוא חובב ציד מושבע עוד מימי ילדותו ואביו נהג לקחתו לצוד בע"ח, כך שהלובי/ הסלון המשותף מלא בפוחלצים של זברות, איילים, ג'ירפה, דורבנים, גולגולות של באפלו, חזירי בר ומה לא. זה היה מחזה ממש מטורף. כמו כן, כל מפות השולחן השונות היו עשויות מפרווה אמיתית של פרות או זברות, כנ"ל לגבי השטיחים. זו הפעם הראשונה בחיינו שראינו חדר עם פוחלצים בסדר גודל כזה. בלובי/ סלון יש ספות ואח שמדליקים בו אש, כך שזה נחמד לשתות עם יתר האורחים מסביב לאש, וזה נותן תחושה כאילו אתה נמצא בסרט אמריקאי טיפוסי. באותו הערב הכרנו זוג חדש של גרמנים והחלטנו לאחד כוחות למחרת בבואנו לפארק אדו. הבעלים היו ממש נחמדים (זוג חקלאים שעובדים ממש קשה) ונתנו הרגשה נפלאה (אולי בגלל העובדה שהתלהבו שאנו הישראלים הראשונים שהגיעו להתארח אצלם, לרוב הם מארחים גרמנים). האירוח כלל גם ארוחת בוקר טובה, שימוש בג'קוזי בחוץ (למרות שלא היה ממש זמן להשתמש בו) וכן טיול רגלי חופשי בשמורת הטבע הפרטית שלהם הכוללת נחל קטן, יער שמזכיר תפאורת סרטי "שר הטבעות" ובע"ח שמסתובבים חופשי בשמורה. למחרת עשינו טיול של כשעה בשמורה שלהם ונתקלנו בכבשים, שפנים ואימפלות שברחו מאיתנו. למען האמת, כבר מהחדר שלנו היתה תצפית על היער והמתגוררים בו, אולם היינו סקרנים להתקרב קצת יותר לתוך היער. לסיכום עבור שני לילות לזוג כולל א. בוקר שילמנו 1,200 ראנד. שימו לב, אין אינטרנט במקום.
יום שישי- ביקור ב Addo Elephant National Park-
כאמור, אחדנו כוחות עם ידידנו החדשים ונסענו עם הזוג הגרמני לאדו פארק, שזה פארק הפילים הרשמי, כניסה עלתה 300 ראנד לזוג. הפארק אינו מורכב רק מפילים, אלא גם מאימפלות, זברות, יענים, קודו (שזה סוג של אייל), צבים קטנים וצבי ענק, באפלו, ציפורים ממש יפות, נשרים, שועלים, וגולת הכותרת- להקת אריות (!!) שסופסוף יצא לנו לראות (בקרוגר לא ראינו אף אחד ממשפחת החתולים). האריות היו האטרקציה הכי גדולה והם היו בפינה הכי מרוחקת בפארק, אולם לא ויתרנו ונסענו מרחק רב (הפארק עצמו הוא עצום) ע"מ לראות את החתולים האימתניים. ההמלצה שלנו עבור כל הטיול הזה הוא להביא משקפת, אחרת מפספסים חיות מדהימות. בכל הפארק יש 2 מחנות למנוחה עם מסעדות/ מרכול קטן ושירותים, כך שרצוי בכל הזדמנות ללכת לשירותים ולקנות מה שצריך, כי לאחר מכן אין לאן ללכת ואסור לצאת מהמכונית בפארק עצמו. השהיה בפארק היא כמעט יום שלם, וזה שוב עניין של מזל. למזלנו, ראינו להקות שלמות של פילים (3,000!) מול עינינו, הבטנו ברחצה של פילים בבריכות בוץ, גורי פילים משחקים אחד עם האחר, פילים זכרים נלחמים ורבים עם השנהב שלהם, גורים שעוקבים ונצמדים לאמם, ואפילו ראינו גורי פילים שגירשו באמצעות החדק שלהם משפחה שלמה של ברווזים (אב, אם והגוזלים שלהם), מאחר והאחרונים רצו לשחות בבריכת הבוץ, בדיוק היכן שהפילים שתו ושחו ולמעשה נכנסו לטריטוריה שלהם. בקיצור הפילים ממש הזכירו לנו בני אדם בהתנהגותם, וכל המחזה היה מאוד סוריאליסטי.
לאחר מכן, היתה אפשרות להזמין ארוחת ערב במקום בו התארחנו, אך נאמר לנו שהתפריט עוד אינו ידוע ושאנו נאכל "בשר ציד" בהתאם למה שהבעלים יצוד באותו היום. ברור שהעדפנו ללכת לאכול בעיר, אולם זו טעות שלא כדאי לחזור עליה, משתי סיבות- (1) הכל נסגר באיזה שבע בערב, כך שהיה קשה לאתר מקום פתוח. (2) אין תאורה ברחוב, הכל חשוך וישנם טיפוסים מוזרים ברחוב, כך שאינך מרגיש ממש בטוח. כמו כן, יש דרך נסיעה חזרה מהעיר למקומות הלינה הכפריים והנסיעה בלילה מעייפת ודי חשוכה. לכן הכי טוב זה או להזמין ארוחת ערב מקומית מהבעלים במקום בו מתארחים, או לחילופין להצטייד במצרכים מהסופר מבעוד מועד.
יום שביעי- ביקור ב-Daniel's Cheetahs Breeding , Jefferies Bay ונסיעה לStorms River שנמצא ב- Tsitsikama
Daniel's Cheetahs Breeding - המרכז נוסד ע"י משפחת חקלאים בשם משפחת דניאל במטרה לשמר את אוכלוסיית הצ'יטות ההולכת ומדלדלת משנה לשנה. הצ'יטות מובאות או כגורים או במידה ופצועות לשיקום, לרבייה ולבסוף משוחררים לטבע. במסגרת הסיור ניתן ללטף את הצ'יטה שגודלה בידי אנשים ומאוד ידידותית (ולכן לא תשוחרר לעולם לטבע), ניתן לצלם את יתר החתולים (כמו הקרקל) ולבסוף ההפתעה היא ליטוף ומשחק עם גורי אריות שהובאו גם כן למרכז במטרה שיגדלו, יתחזקו ולבסוף ישוחררו חזרה לטבע. הביקור הוא בגדר חובה, סיור יוצא בערך כל שעה עגולה והעלות היא 50 ראנד לאדם.
בדרך לצ'יצ'יקמה עצרנו בג'פריס ביי והלכנו לאורך החוף (של האוקיינוס ההודי). מדובר בעיירה תיירותית מפונפנת למדי ומלאת משפחות לבנות עשירות. החוף יפיפה ונקי בצורה מוקפדת ובתי החוף הם מרהיבים ומהווים אטרקציה בפני עצמה. גם כאן ניתן לחוש את חוסר השוויון בין הלבנים לשחורים, כאשר השחורים היחידים שראינו ברחובות היו פועלי הבניין שבונים את הווילות לאורך קו החוף, או המטפלות (נני'ס) שמשגיחות אחר הילדים הלבנים באזור. דבר מוזר קרה בחוף וראוי לציון- בחוף היה כלב מסוג גולדן רטריבר (שכידוע זה אינו גזע מקומי אפריקאי), הוא היה חברותי עם כולם ושיחק בחוף עם כל העובר ושב, אולם ברגע שהגיע בחור שחור לחוף (קבצן שחיפש בקבוקים בפח)- הכלב נכנס למתקפה והחל לנבוח ולרדוף אחריו. ככל הנראה, הכלבים בדרא"פ השייכים למשפחות הלבנות מאומנים לזהות, לנבוח ולתקוף אנשים שחורים, ולכן הסיבה שלואי (הבעלים מהיום הראשון) נתן בנוגע לגנים- הופרכה.
בהגיענו ל-Storms River שב- Tsitsikama, התמקמנו בלודג' הקרוי At the woods, זהו המקום הזול ביותר שיכולנו למצוא בשמורה, מאחר ומדובר בעיירת לבנים בלבד, שמגיעים אליה המון תיירים ולכן מקומות הלינה שם די יקרים ובתפוסה מלאה. המקום עצמו יפה ומנוהל ע"י משפחה נחמדה, וכולל חדרים עם מרפסות, סוג של סלון/ לובי בקומה העליונה עם אח וספות, חדר מחשב (!!) עם אינטרנט שעובד, ויירלס חופשי (למי שמביא עימו לפטופ) וכן בריכת שחיה. לאחר מו"מ דרך מיילים- סיכמנו עם הבעלים על 750 ראנד ללילה לזוג כולל א. בוקר, סה"כ בילינו יומיים. אגב הבעלים הם זוג לבנים ממש נחמדים, שיודעים קצת עברית, מאחר ועשו שנת התנדבות בקיבוצים בישראל, ויש להם חיבה גדולה לישראלים. הגענו בשעת אחה"צ ולכן עשינו הליכה של כשעה ביער של השכונה. מסתבר שישנם מספר בתים ממש בתוך היער, מה שבעיננו נראה קצת מפחיד ומוזר, אולם אלו בתים ממש מרהיבים השייכים לאנשים שאוהבים ורגילים לחיות ממש בתוך הטבע. ישבנו בסלון והתחברנו לזוג נוסף של גרמנים צעירים (מרבית האנשים שפגשנו לכל אורך הטיול היו מגרמניה, מסתבר שזה יעד מאוד פופולארי בגרמניה ומוכרים המון חבילות נופש לדרא"פ בגרמניה), שיווקנו להם את מדינת ישראל, וקבענו עימם למחרת לארוחת ערב.
יום שמיני- ביקור ב- Tsitsikama: מדובר בפארק לאומי די תיירותי, שמצוי ממש לאורך קו חוף האוקיינוס ההודי, הכולל מסלולי הליכה ומלא בצמחיה פראית ובע"ח. שתי האטרקציות המרכזיות הינן מסלול ההליכה לגשרים התלויים מעל לאוקיינוס (מסלול של כשעה וחצי לשני הכיוונים), וכן מסלול קשה ומסוכן למפל מים עצום (מסלול של כ-4 שעות לשני הכיוונים). המסלול הראשון הוא די קל, והנוף פשוט שווה את זה- מגיעים לגשרים התלויים הארוכים, האוויר שם קריר ויש רוח חזקה, וממש מתחת לגשרים גלים גועשים המתנפצים על הסלעים. גם הדרך לגשרים היא מאוד יפה ועתירת צמחיה מטורפת. לצערנו בעל החיים היחיד שראינו הוא משהו שדומה לשפן סלעים, זו חיה מוזרה שמעולם לא נתקלנו בה, היא מכונה "דאסי" והיא חמודה בטירוף, אולם כמובן שאסור לגעת בה. המסלול השני היה קשה ומסוכן מאוד (למרות שיש שיחלקו עלי), מדובר בעליות וירידות מאוד תלולות כאשר החלק הקשה ביותר הוא זינוק ודילוג בין סלעי מים ענקיים. ישנם קטעים שאתה ממש אוחז בסלע כי יש תהום מתחתיך ואתה מנסה לא להחליק וליפול, אין קרקע מתחת אלא רק סלעים לטפס עליהם או לרדת מהם, כאשר הסלעים בצורות לא מוגדרות, הכל חלקלק ולא יציב. כאן קבלתי מספר חבלות והברכיים שלי כבר רעדו וכאבו מהטיפוס הקשה. לבסוף (לאחר כשעתיים ורבע והרבה תפילות "שמע ישראל" שלי עם עצמי) הגענו למפל הגובל ממש עם האוקיינוס, כך שאתה מצוי על סלע שמפריד בין המפל לבין גלי האוקיינוס הגועשים. אני אישית הייתי כל כך מבוהלת ותשושה כך שלא ממש נהניתי מהנוף ובקלות הייתי מוותרת על המפל. אולם היו הרבה אנשים שעשו את המסלול (בעיקר מבוגרים וקשישים), כך שהרגשתי קצת עצלנית ומפונקת. ישבנו על הסלעים העצומים ממש מעל לאוקיינוס כחצי שעה, ואז התחלנו לשוב על עקבותינו (בחזור היינו יותר מהירים- כשעה ושלושת רבעים). חייבת לציין כי אמרתי תפילת שמע ישראל פעמיים בשל הפחד והסכנה שהיתה בדרך. שוב- מי שאוהב טיפוסי הרים או אקסטרים- מוזמן לנסות. עלות כניסה לפארק היא 54 ראנד לאדם.
אטרקציות נוספות שצ'י'ציקמה מציעה (לא ניסינו)- אומגות עץ, קפיצת הבנג'י הגבוהה ביותר בעולם, טיולי אופניים ורכיבה על סוסים.
לאחר המסלול המתיש, חזרנו ללודג' לשבת ליד שפת הבריכה ולהירגע. בערב הלכנו (5 דק' הליכה) למסעדה מקומית בשם מרלין מונרו, שזה סוג של דיינר אמריקאי מטורף בצבע ורוד, עם מכוניות קדילק בתוך המסעדה עצמה (!), מקדש שלם לכבוד אלביס פרסלי (ממש מכסה את מרבית המסעדה), חדר שלם שמוקדש למרלין מונרו, מכונת שירים כמו של פעם ועוד, וזו באמת היתה חוויה מרעננת. המלצר היה ממש משוגע ובסגנון ג'מייקני מטורף, וממש אהבנו אותו ואת האווירה הכללית. מומלץ בחום רב.
יום תשיעי- נסיעה ל Natures Valley, ל- Knysna, ל- Oudtshoorn וביקור במערות "Cango Caves"
היה עלינו להגיע ל- Oudtshoorn ואת הדרך החלטנו לעשות דרך Natures Valley, שם עצרנו בחוף האוקיינוס, וזה היה חוף נקי ויפיפה השווה חצי שעה מזמנכם. הנסיעה היתה דרך כביש אגרה עליו שילמנו 35 ראנד. לאחר מכן, נסענו ל- Knysna ועלינו על מצוק שנקרא "The heads" על מנת להתרשם מנוף המפרץ והלגונה הטבעית. כמו כן, התרשמנו לא פחות מהבתים המפוארים שנבנו על המצוק והגיעו ממש עד לחוף עצמו. לפי השלטים, ביום טוב ועם הרבה מזל ניתן לצפות מהמצוק בלווייתנים העוברים במפרץ (לנו לא היה כזה מזל). במפרץ למטה יש בית קפה שמשקיף לאוקיינוס שהומלץ ע"י בעלת המקום בו התארחנו יום קודם לכן, אולם מפאת חוסר זמן- המשכנו בדרכנו. שימו לב, גם כאן ישנם קבצנים שכונתיים שמתלבשים על תיירים ודורשים 10 ראנד למכונית.
הגענו ל- Oudtshoorn והתמקמנו בלודג' שנקרא "The gumtree", החלטנו לנסוע למערות Cango. אלו מערות נטיפים בנות מיליוני שנים, שאוכלסו בידי האדם הקדמון והתגלו שוב לפני כ- 250 שנה. למען האמת, מי שאינו חובב מערות- אין סיבה ללכת לכאן, והסיבה היחידה שהמקום זכור לנו לטובה הוא בשל הדרכה מעניינת ומשעשעת שקבלנו ממדריכה מקומית. בהחלט ניתן לוותר אם אתם קצרים בזמן (או בכסף). מחיר- 69 ראנד לאדם.
בעלת המקום המליצה לנו על אטרקציות נוספות-(1) חוות יענים- בה ניתן לקבל הסבר על כל הקשור ליענים ואף לרכב עליהם- מה שנראה לנו כהתעללות מוחלטת בבע"ח ולכן וויתרנו על התענוג. (2) Cango Wildlife שזה חוות גידול של בע"ח מסוכנים, בעיקר ממשפחת החתולים והזוחלים. ייחודיות המקום היא בגידולם של נמרים לבנים, ולמזלנו כאשר נסענו לקראת סוף היום לחווה ע"מ לברר את שעות הפתיחה למחרת, פגשנו במגרש החניה מטפל מקצועי של החווה, שנשא עימו כלוב ובו גורי נמר לבן, וכמובן שהצצנו, וזה באמת הדבר היפה והנדיר ביותר שראינו מימינו. בערב הלכנו לאכול במסעדה מקומית וכך סיימנו את יומנו.
האירוח כלל ארוחת בוקר מעולה וראויה לציון, אינטרנט חופשי, מזגן בחדר (פעם ראשונה שהיה מזגן בכל הטיול), כוס שתייה כ"ברוכים הבאים", הסבר אדיב והמלצות על מקומות בילוי, כולל הזמנה טלפונית למסעדה שבוצעה עבורנו ע"י בעלי המקום. מחיר- 630 ראנד לזוג ללילה.
יום עשירי- נסיעה ל Jukani Predator Park ול- Hermanus (עיירת הלווייתנים).
נסענו ל-Jukani Predator Parkהמהווה פארק לחתולים טורפים וכולל גם זוחלים ובע"ח אחרים. מטרת הפארק היא להציל בע"ח ששרויים בהתעללות, וכן חינוך הציבור להבנה טובה יותר של הטורפים. בין היתר ניתן למצוא נמר סיבירי, צבועים, אריות ואריות לבנים, אך גולת הכותרת היא נמר לבן (חיה נדירה ביותר). מחיר: 95 ראנד לאדם וכולל סיור מודרך בן כשעה וחצי היוצא כל שעתיים ולאחר ניתן להסתובב באופן עצמאי בפארק (הכי כדאי לבוא לסיור של 16:00 בשל ההאכלה).
לאחר מכן, המשכנו כ- 3 וחצי שעות ל-Hermanus שהיא עיירת חוף תיירותית והתמקמנו בSandbaai Country House שזו מלונית עם בריכה וקו ראשון לאוקיינוס. מאחר והמחירים באיזור יקרים ביותר, והיתה תפוסה כמעט מלאה במלונית, הזמנו חדר עם יציאה לבריכה ועם נוף ישיר לים (ממש עניין של מטרים ספורים). אני חייבת לציין כי למרות שהחדר נראה יפה, התאכזבנו מהעובדה שלא היו מים חמים, היתה סתימה במקלחון, ולבסוף לא היה מקרר בחדר (במרבית המקומות היה מקרר). לפחות היה אינטרנט. יש לציין כי בניגוד למקומות הלינה הקודמים, הבעלים לא נתנה לנו ולו יחס מינימלי, לא הסבירה על האירוח או על מקומות בילוי באיזור והיתה ממש אנטיפטית. לפני שעזבנו את החדר (היו אמורות להיות לנו עוד כמה דקות חסד) קבלנו שיחת טל' מהבעל שהאיץ בנו לעזוב- פשוט חרפה! (אציין כי היינו אורחים נוחים ושקטים ביותר נוכח העובדה שהייתי חולה ומרותקת למיטה, ואת כל הרעש בבריכה בלילה ביצעו קרובי משפחה של הבעלים האנטיפטית). לבסוף, בבואנו לשלם את מחצית החשבון (שהרי בכל מקום גובים מקדמה על מחצית הסכום), הבעלים לא מצאה את הזמנתנו עם התשלום הראשוני ואז היתממה ושאלה אולי לא שילמנו את המקדמה (למרות שזה בלתי אפשרי כי מראש מורידים בכרטיס האשראי בכל מקום לינה לפי המדיניות וללא יוצאים מהכלל), ורצתה לעקוץ אותנו. מזל ששמרנו את שובר התשלום דרך האינטרנט. מחיר- 800 ראנד לזוג, כעקרון לא היה אמור לכלול ארוחת בוקר, אולם התעקשנו לקבל אחת ללא תשלום נוסף.
בערב ובהמלצת העובדים במקום, הלכנו למסעדה איטלקית מעולה בשם Fabio's Ristorante, האוכל היה ממש מצויין, מנות גדולות במיוחד, השירות של המלצרים פשוט מעולה (חפשו מלצר בשם ארל), המחירים יותר יקרים ביחס למקומות אחרים שסעדנו בהם, אך זה היה ממש שווה את זה. מומלץ בחום.
אציין כי הרמנוס היא עיירה תיירותית יוקרתית מאחר וישנן להקות לווייתנים באזור, ולכן המון תיירים נוהרים לעיירה במטרה לראות את היונקים הגדולים של האוקיינוס. לדאבוננו בזמן שאנו שהינו שם היה מבול ולכן לא היתה נקודת ראות והחמצנו את הלווייתנים שלשמם בנו מלכתחילה.
יום אחד עשרה- נסיעה ל Simon's Town דרך מושבת הפינגווינים ב Betty's Bay
ביציאתנו מהרמנוס עברנו דרך השוק האומנות המקומי. התוצרת המקומית זהה לשווקי המזכרות שראינו באזור קרוגר (ממש אותה סחורה). גם כאן עמדנו על המקח והורדנו מחירים בכ40%.
עברנו דרך Betty's Bay ועצרנו במושבת הפינגווינים במקום, זו מושבה ענקית ודי מסריחה (אין מה לעשות, בכל זאת הפינגווינים אוכלים דגים), ראינו גם כלב ים בודד ופגשנו שוב בזוג הגרמני שנסענו איתו לפארק ADDO (עולם קטן, הגרמנים שולטים בו). יש שירותים מסודרים באזור ו"גובה חסות מקומי" עבור חניה בעל ווסט צהוב. מחיר כניסה הינו 10 ראנד לאדם.
לאחר הגעתנו לSimon's Town התמקמנו בGuest house בשם Cannon House הנמצא במעלה היישוב עם נוף לאוקיינוס. לבעלת המקום קוראים ברברה, בילתה בישראל שנים רבות (היתה דיילת בבריטיש איירוויז) והיא ממש אוהבת ישראלים. היא מלאת המלצות ממש מוצלחות.
האירוח כלל ארוחת בוקר ממש טובה ואינטרנט (לא תמיד עובד), עלות 600 ראנד לזוג ללילה בתנאי שלוקחים שני לילות (כמדומני למי שייקח רק לילה בודד יעלה 650 ראנד לזוג).
לקראת הערב הלכנו להסתובב בעיר (מקום היסטורי בדרום אפריקה -; תקראו בויקיפדיה), ירדנו למזח ואכלנו במסעדה מקומית.
יום שתים עשרה- ביקור בCape Point ו Cape of good hope
לאחר ארוחת הבוקר ובהמלצה של בעלת המקום, יצאנו לגן הלאומי של Cape Point. בדרך ראינו מספר פעמים להקות בבונים המפריעות לתנועה (ישנם שלטים רבים המזהירים מפניהם ומפני האכלתם). נכנסנו לשמורה (מחיר של 85 ראנד לאדם) ונסענו לכיוון ה cape point שזוהי הנקודה הדרום מערבית ביותר של יבשת אפריקה, מהחניה יצאנו למסלול הליכה קצר (כשעה לכל כיוון) לכיוון ה Cape of good hope, זוהי גבעה שמשקיפה על נקודת המפגש בין האוקיינוס ההודי והאטלנטי, ולכן יש שם רוחות קפואות ורצוי להתלבש בהתאם! במסלול ראינו מספר חיות דוגמת אייל, ציפורים שונות, יענים וכו'.
לאחר חזרתנו למגרש החניה עלינו לcape point (כ 20 דקות הליכה לכל כיוון) עד למגדלור משם ישנה תצפית על האזור. פירוט היסטורי ניתן לקרוא בויקיפדיה. לאחר מספר סיורים באוטו ברחבי השמורה, נסענו בכביש מצדו השני של חצי האי, דרך יפה לאורך שפת האוקיינוס וחזרה לבית ההארחה.
בערב יצאנו לאכול, ומפאת בשעה המאוחרת- נכנסנו לאכול בפאב מקומי, להפתעתנו בקומה השניה התגלתה לה מסעדה מעולה (הבעלים ראה אותנו מסתובבים בפאב, והציע לנו לעלות למעלה, כנראה שלא התאמנו לפרופיל השתיין הממוצע בסצינה המקומית). המסעדה בקומה ב' נקראת The captain's table , הפאב בקומה א' נקרא The two and sixpence והאוכל היה נפלא (מנות מוקפדות באסטטיקה שלהן, די גדולות וטעימות ומחירים סבירים בהחלט), המקום היה יפיפה, והשירות היה יותר ממצוין. גם הפאב היה נראה מגניב (מלא חבר'ה צעירים, מוזיקה, שולחן סנוקר). בהחלט שווה גיחה.
יום שלוש עשרה- ביקור ב- KIRSTENBOSCH(National botanical gardens) והגעה לקייפטאון.
ישנן 6 אטרקציות מרכזיות בקייפטאון וסביבתה, המכונות "The big 6", אחת מהן זה הגן הבוטני ב-KIRSTENBOSCH הנמצא בפאתי העיר. מדובר במאות דונמים של צמחיה המחולקת לקטגוריות שונות, והתחושה היא כאילו נכנסת לגן עדן. מעבר לגנים המרהיבים ביופיים, לבריכות היפות ולאווזים החצופים ובעלי הביטחון, ההפתעה הנפלאה ביותר שלא ציפינו לה היתה זוג גוזלים בוגרים ינשופים, שהחליטו לישון ולנוח בדיוק על ספסל באמצע הגן, מה שכמובן הסב את תשומת ליבם של העוברים ושבים. למזלנו, לא נתקלנו בהוריהם הבוגרים, כי ייתכן והיו חשים איום ותוקפים אותנו. בכל מקרה מראה ינשופים צעירים הוא די נדיר, מאחר ולרוב הם יושבים על קנים גבוהים ולא על ספסלים בפארק. מחיר כניסה- 40 ראנד לאדם. מחיר מפה של האתר- 1 ראנד. ניתן לעשות פיקניקים על המדשאות ולהעביר שם שעות רבות, אנו הסתפקנו בשעתיים וחצי.
לאחר מכן נסענו למלון שהוזמן דרךExpedia בשם Cape Diamond hotel הנמצא ממש העיר. זהו מלון 3 כוכבים שרכשנו בדיל באינטרנט, אולם הוא ממש עלה על ציפיותינו, השירות היה אדיב ביותר, האוכל נחמד (ישנה מסעדה בלובי שפתוחה גם בערב, כך שיצא לנו לאכול ארוחת ערב טובה במלון), והחדרים נקיים ונוחים. הטעות היחידה היתה לקחת רכב בקייפ טאון, מאחר והפקקים נוראיים, החניה בכל מקום היא בתשלום פר שעה ויוצאת די יקרה, בכל מקרה מסתובבים רגלית או לוקחים את אוטובוס התיירים והרכב נשאר מושבת, ולבסוף קשה מאוד לנווט בכביש כי הרמזורים הם בגדר המלצה, ויש חוקים משונים כמו פניה ימינה ברמזור ירוק עדיין מחייבת מתן זכות קדימה לכביש אותו אתה חוצה (מאחר ולהם גם יש ירוק!), כך שיש תמיד "כמעט" תאונות, וטוב שבישראל לכל צד בכביש יש את הרמזור הירוק שלו ואין ירוק בו זמנית! לצערנו במלון הציעו לנו חניה ממש ממול באיזה מגרש חניה מסודר, אולם שכחו ליידענו שזה מחויב בתשלום של 70 ראנד ליום. זאת גילינו רק ביום בו עזבנו, ולאחר דין ודברים קצר, שילמנו עבור יום חניה אחד במקום שלושה.
לאחר התמקמות במלון, יצאנו רגלית ל V&A Waterfront (ראשי התיבות מייצגים את Victoria & Alfred, ניתן לקרוא בויקיפדיה) שזוהי המרינה בעיר, אזור מתוייר ביותר, בעל מלונות רבים, בעל מגוון חנויות המפוזרות בקניונים ומרכזי קניות שונים, המון מסעדות ובתי קפה, להקות ומופעי רחוב, ספינות המציעות אטרקציות ימיות סביב העיר (דוגמת סיור בכלא "רובן איילנד", סטייל אלקטרז נוסח אפריקה, צלילות עם כרישים, צפייה בלווייתנים ועוד), אקווריום ועוד. מהכניסה לאקווריום יוצאים שני קווי אוטובוס התיירים הפתוח (הקו האדום והקו הכחול), על כך נפרט ביום הארבע עשר. כאן הקדשנו זמן לעשות קצת שופינג, וליהנות מהאורבניות שקצת נשכחה מאיתנו.
יום ארבע עשרה- נסיעה בקו האדום ברחבי העיר, ביקור במוזיאון יהדות דרום אפריקה ועליה ברכבל להר השולחן.
פירוט: הלכנו לInformation center (קיימים מספר כאלה בעיר) הנמצא ברחוב Long. משם עלינו על אוטובוס הקו האדום (מחיר 140 ראנד לאדם ליום). מהות הקו היא שניתן לרדת ולעלות בכל תחנה במשך אותו יום בו נקנה הכרטיס. הקו עוצר בכל האתרים המעניינים תיירים בעיר ומגיע עד תחנת הרכבת בהר השולחן הנבחר לאחרונה לאחד משבעת פלאי העולם המודרני. הסבר על כל האתרים בהם האוטובוס עובר ניתן ב- 14 שפות באמצעות אוזניות אישיות שניתנות ע"י הנהג עם העלייה בפעם הראשונה, לצערנו עברית אינה נכללת ב- 14 השפות של העולם המודרני והאנגלית שימשה אותנו גם פה. האוטובוס הינו דו קומתי כאשר הקומה העליונה פתוחה ולכן גם עדיפה, אך בשעת גשם אין ברירה ויש לשבת למטה.
עצרנו בתחנה של מוזיאון יהדות דרא"פ המספר את סיפור היהדות, אירועים מרכזיים והקשר לנלסון מנדלה, הביקור הינו חינם למציגי כרטיסי האוטובוס.
עם האוטובוס הגענו לתחנה התחתונה של הרכבל להר השולחן ולאחר רכישת הכרטיסים (195 ראנד לאדם) עלינו להר, מההר נשקף נוף מרהיב על העיר, האוקיינוס ורובן איילנד, אך הנוף מאוד תלוי במזג האוויר והרוחות, ולכן יש לנסות לעלות ביום בהיר ככל שניתן. בתחנה העליונה ישנו בית קפה ומספר מסלולי טיול שניתן להסתובב, אך שוב זה מאוד תלוי במזג האוויר ובשעה, מכיוון שהאוטובוס האחרון עוזב את ההר סביב השעה שש.
יום חמש עשרה- נסיעה ל-World of Birds הנמצא ב-Hout Bay (בסמוך לגנים הבוטנים שביקרנו בהם יומיים קודם לכן), חזרה למרכז העיר לשופינג נוסף
נסענו ל"צפארי של דרא"פ", או בשמו האפריקני World of Birds . עלות כניסה- 75 ראנד לאדם, אגב אם מגיעים לשם ביום הסיור של האוטובוס התיירותי, זכאים ל- 5 ראנד הנחה (לא ידענו זאת, אך זה גם ככה לא קריטי). שעות פתיחה- 9:00- 17:00. אני חייבת לציין שממש נהננו שם ובקלות 3 וחצי שעות חלפו להן מבלי שהרגשנו (אפילו לא עשינו הפסקה אחת!). מדובר בכ- 3,000 זנים שונים של ציפורים, כולל ינשופים, דורסים, תוכים, פינגווינים, ואף זנים שונים של קופים, זוחלים, אלפקות, צבי ענק ועוד. שווה להיות נוכח בשעת ההאכלה, אך חשוב מכך- ללכת לתחנה/ מתחם בו הקופים הקטנים חופשיים והם מטפסים עליך, אפשר ללטפם ולשחק עימם, ובכלל זה יוצר אחלה של תמונות.
לאחר מכן חזרנו למרכז העיר לטובת שופינג נוסף והתרשמות מהעיר. למחרת עזבנו את המלון בדרכנו לתחנה האחרונה- יוהנסבורג.
יום שש עשרה- טיסת פנים ליוהנסבורג, וטיולים במרכז העיר
ביום האחרון ולאחר הטיסה, החלטנו שלא להזמין רכב עבור לילה בודד ואחרון שלנו, ולכן לקחנו מונית- צעד ממש לא מומלץ! המוניות בדרא"פ יקרות להחריד (יותר מאלו שבארץ, וזאת למרות שדווקא הדלק יותר זול בדרא"פ), ועבור נסיעה בהלוך של חצי שעה שילמנו 430 ראנד, על נסיעה בחזור שילמנו 350 ראנד. בכל אופן לשכור רכב ליממה עולה כ- 300 ראנד ועלות הדלק גם ככה זניחה, מה גם שיש חניה בחינם או בעלות ממש נמוכה בסמוך למלון בו שהינו, כלומר רצוי לשכור רכב גם עבור הלילה ביוהנסבורג.
הגענו ליוהנסבורג עם "הערת אזהרה"- לא להסתובב באזורים מסוימים, לא לקחת תחבורה ציבורית ולהיזהר מהאוכלוסייה ביתר זהירות (אזהרה שמעולם לא נשמעה עד כה לאורך הטיול), כך שההרגשה היתה מאוד מתוחה שהגענו לשם. למען האמת, לאחר קייפ טאון היפיפיה ומלאת התיירות, גדושת אבטחת משטרה בכל פינה ותחושת הביטחון- כאן היתה לנו הרגשה כאילו הגענו למדינת עולם שלישי (תחנה מרכזית בת"א בשעות הלילה תיראה כגן עדן לעומת יוהנסבורג). בכל זאת ולמרות החששות היינו נחושים ללכת לטייל בעיר ולמצות את המרב ממנה.
חצינו את גשר נלסון מנדלה, הלכנו לאזור שנקרא New town שנאמר לנו שהוא די בטוח, נכנסנו למוזיאון תרבות אפריקה (אין גביית דמי כניסה אך הם מבקשים שתתרום משהו בכניסה), במוזיאון היו מספר תערוכות די מעניינות- תערוכת אבנים נדירות, תערוכת תכשיטי דמה עם הסבר היסטורי עליהם בעיקר כיצד נגזלו ע"י מלכת אנגליה, תערוכת קריקטורות פוליטיות, תערוכת צילום, והכי מעניין- שחזור משכנת עוני הידועה בשם "סווטו", שזה למעשה הפחונים שמשפחות רבות בדרא"פ מתגוררות בהם. למזלנו נתקלנו בקבוצת תלמידים שחורים, שהתלהבו מהעובדה שהסרטתי במקום והיו שמחים לקחת חלק במיני וידאו, ולמעשה החלו ללוות אותי ולהסביר לי על צורת החיים והשיבו לשאלותיי.
קבלנו גם המלצות לבקר במבשלת בירה ובמוזיאון האפרטהייד, אולם לא התלהבנו מרעיון המבשלה מאחר והיינו בכאלו בעבר, ואילו מוזיאון האפרטהייד נמצא ממש בקצה השני של העיר ונדרש היה לפחות 3-4 שעות לביקור כולל הגעה וחזרה למלון, זמן שלא היה ברשותנו, וגם ככה היינו מחוסרי רכב ונסיעה בתחבורה ציבורית ממש לא באה בחשבון. לאחר מכן הלכנו למסעדה ומשם חזרנו למלון (הומלץ לנו לא להסתובב בשעות שמתחיל להחשיך לבד).
הזמנו חדר דרך Expedia במלון שנקרא Hotel Lamunu הנמצא בלב יוהנסבורג. לילה ללא ארוחת בוקר עלה לנו 60$. המלון היווה ממש הפתעה חיובית, מלון מעוצב מודרנית, עם המון פריטי אומנות עכשווית, ישנה גלישה לאינטרנט חינם, חדרים יפים וחדשניים ולובי יפה ונעים. מסתבר שהמלון מחזיק גם בבניין צמוד המהווה מעונות לסטודנטים (ישנה אוניברסיטה ממש סמוכה המונה 25 אלף סטודנטים), כך שאת הלילה שלנו שם (ליל שישי) העברנו במסיבת סטודנטים רגועה שנערכה בחלל הלאונג'/הבר של המלון שהוא חצי פתוח, עם רחבת ריקודים ודיג'יי, ומוזיקה אפריקנית מודרנית מגניבה. לא בטוח שכל לילה המלון מזמין דיג'יי ועורך מסיבת סטודנטים, ככה"נ זה קורה בסופ"ש, ולכן היה לנו מזל, וכך העברנו את הלילה האחרון בדרא"פ.
יום שבע עשרה- טיסה חזרה דרך אדיס אבבא לתל אביב
פירוט: יום אחרון, היתה לנו טיסה חזרה לישראל עם קונקשיין באדיס אבבא. המלצתנו- אלכוהול וממתקים יש לרכוש רק בדיוטי של אדיס כי זה כ"כ זול שם, אין טעם לרכוש זאת בדיוטי של יוהנסבורג כי די יקר שם. אגב גם זהב הוא די זול באדיס למי שחושב לרכוש תכשיטי זהב, אך אין שם בכלל יהלומים ואבני חן למכירה.
לאחר 13 שעות ארוכות, הגענו לארץ עייפים אך מאושרים.
