במחצית הראשונה של 2022, הייתי במשך כחודשיים בקולומביה. במהלך השהייה המשכתי לעבוד מרחוק, והשתדלתי לשהות בעיירות קטנות בעיקר באזורי ההר, רחוק מהמולת הכרך ואתרי התיירות, לסייר בנחת בשעות הפנאי, ולנצל את סופי השבוע לטיולים ארוכים יותר ולהתניידות ממקום למקום. מכאן שכל מה שאני כותב כאן לא נועד לבליינים שבאו לרקוד במסיבות, לא לבטלנים שבאו לעשות בטן גב באחד החופים וכו'; אבל יכול להיות שאלה גם אלה ימצאו עניין ותועלת בחלק מהרשמים האישיים שאכתוב להלן.
אפתח בסיפור מסמר שיער עם סוף טוב ומוסר השכל על הטלפון שאבד: באחת העיירות בהן שהיתי נכנסתי למסעדה לאחר נסיעה באוטובוס מעיירה אחרת, וגיליתי שהסלולרי איננו, כנראה נשאר באוטובוס. פניתי בבהלה למלצר, ולזכותו יאמר שהוא עשה כל שיכל כדי לעזור לי, עזב את המסעדה, וניסה למצוא את הנהג או מישהו שאולי מכיר אותו, אלא שהטלפון לא נמצא. בשעות הבאות חשבתי שסופי קרב: הטלפון לא היה מוגן עם סיסמה, ואם הוא יפול לידי אדם רע הוא יוכל להחליף לי סיסמה באימייל, להיכנס לחשבון ה-PayPal ולשדוד אותי, לנתק אותי מהרשתות החברתיות, לא תהיה לי דרך לעצור אותו בלי היכולת להזדהות עם הטלפון או לצלוח את ה-2FA באתרים השונים, כרטיסי האשראי שלי יחסמו, ועוד ועוד. למרבה המזל נהג אחר מצא את הסלולרי, יצר קשר דרך הווצאפ עם כמה אנשי קשר שהופיעו שם, הם כתבו לי לאימייל, ולמחרת הטלפון הושב לי.
מה מוסר ההשכל? קודם כל להגן על הסלולרי בסיסמה, בעיקר בחו"ל; ומה שלא פחות חשוב - הנהג והמלצר היו מקרה אחד מכמה של גילויי איכפתיות וטוב לב בהם נתקלתי בקולומביה. אנשים פשוטים וטובי לב.
בדיקות PCR: בעת כתיבת שורות אלו (אפריל 2022) עדיין יש צורך לבצע בדיקות לפני הטיסה חזרה. לא מצאתי אתר בו מרוכזים המקומות בהם ניתן להיבדק למרות שיש די הרבה; אז לנוחות קהל הקוראים אני מציין שניים:
בנמל התעופה של בוגוטה. הכי טוב והכי בטוח, אבל קצת מוגזם לנסוע עד לשם לצורך הבדיקה אם יש חלופה קרובה.
מרפאת Colcan בכתובת Calle 49 No. 13-60 בבוגוטה. קצת טופסולוגיה, אבל שירות מהיר ותשובה שהגיעה כעבור מספר שעות.
כרטיסי אשראי: ניתן להשתמש בהם בטרמינלים מרכזיים לנסיעות ארוכות טווח, בסופרמרקטים, ובמלונות ומסעדות מפונפנים לתיירים. בשאר המקומות, כולל מלונות ומסעדות עממיים, לא.
במשיכת מזומנים בבנקומטים נגבית עמלה של כ-4$ ושער החליפין נמוך. לא נחמד, אבל תתנחמו בכך שממילא המחירים זולים.
טרמינלים: ברוב הטרמינלים הגדולים יש מקלחות. לא מתחייב על הרמה, אבל בכל זאת: אפשר להתרחץ ולהחליף בגדים לפני נסיעה לילית ארוכה, או בתחנת ביניים בין נסיעה אחת לאחרת.
כמו כן יש מקום לשמירת חפצים.
ספרדית ואנגלית: נושא כאוב. מעטים מדברים אנגלית, ומי שאינו דובר ספרדית גם יפסיד את ההזדמנות של לדבר ולתקשר ולקשקש עם המקומיים, וגם יתקשה להסתדר. אפשר כמובן עם קצת תושייה לאלתר פתרונות.
אקלים: קולומביה קרובה לקו המשווה, אבל חלק גדול ממנה הררי בגבהים של 2,000 - 3,000 מטר עם מזג אוויר נוח מאוד ואוויר קצת דליל. לפיכך: במקומות הנמוכים ובחופים יהיה חם והביל, ותתגעגעו לתל אביב ביולי-אוגוסט. לעומת זאת בבוגוטה, במדיין, ובאזורים כמו Boyacá, Antioquia, Quindío בהם שהיתי; מזג אוויר מושלם: קריר בלילה, נעים ביום, אחה"צ גשם, ירוק, נחלים, הרים, עמקים, נופים; ועיירות שנעות בין פשטות חיננית (הקטנות שבהן) לעליבות דוחה (הגדולות יותר).
עיירות ראויות לציון: יש הרבה, ניתן למצוא בקלות רשימות באינטרנט של העיירות היפות בכל אזור; אסתפק בלציין את המקומות בהן שהיתי ונהניתי מהריחוק מהעיר, מהפשטות, מהקרבה לחיק הטבע, מהרוגע, ומהאווירה העממית (אני מציין גם את האזור כדי להקל על החיפוש באינטרנט).
Jardín, Antioquia- מגיעים אליה מהטרמינל הדרומי במדיין (Terminal Sur - יש שם אחד צפוני ואחד דרומי).
ניתן לצאת לטיול קצר סמוך לעיירה למפל המקומי ואולי למקומות נוספים בהמלצת בית המלון (שיכוון אתכם לאן ואיך).
טיול שווה של יום שלם למפלי Tapatró: נוסעים מ-Jardín לעיירה הקרובה Andes (שאין בה משהו מיוחד) בתחבורה ציבורית ויורדים ליד השוק (הוא נקרא El Mercado או La Galería) ומשם יש תחבורה ציבורית מגוונת לעיירות הסמוכות, ובין היתר יש מוניות שירות לעיירה Tapatró. משם מבררים איך להגיע למפל בדרך נוחה לאורך הנהר, בין חוות ומטעי קפה. מדובר בסדרת מפלים מאוד יפים, וניתן גם להשתכשך במקום. להערכתי מדובר בכ-7 ק"מ הלוך וחזור (כלומר כ-14 ק"מ). מומלץ!Filandia, Quindío- מגיעים אליה באוטובוס מהעיר Armenia או מ-Pereira. היא נמצאת קרוב יחסית ל-Salento שהיא מוכרת ומוזכרת יותר בשל קרבתה ל-Valle Cocora עם הדקלים הגבוהים. פילאנדיה פחות תיירותית, קצת יותר יפה, וקרובה יותר לחיק הטבע.
מסלול מומלץ: ללכת לאורך הכביש ל-La India דרך שדות, חוות, וגבעות ירוקות; ולחזור באוטובוס משם. כ-9 ק"מ הלוך בדרך במגמת ירידה.Güicán, Boyacá- נסיעה של כ-9 שעות מבוגוטה עם הרבה תחנות בדרך. חוץ מהרשימה הרגילה (הרים, גבעות, נחלים, שקט, ירוק..) זו נקודת מוצא לטרק יומי מאתגר ברכס האנדים הסמוך המגיע לגובה שמעל 5,000 מטר. בררו על מדריכים בבית המלון ונסו להתארגן עם מטיילים אחרים כי זה קצת יקר (150$-250$ לקבוצה כולל הסעה והדרכה).
המסלולים מזוהים בחלק מאתרי האינטרנט עם העיירה הסמוכה Cucuy שהיא קצת פחות קרובה (האוטובוס הנ"ל עובר גם בה).
אוכל: אם להיות הוגן, האוכל בקולומביה אינו משהו, ואל תתנו לדברים הטובים (הרבים!) שיש בקולומביה לבלבל אתכם ולהשליך זאת גם על התזונה, ואם אתם חלילה צמחוניים (שלא לדבר על טבעוניים) - אתם בצרות.
בערים הגדולות עוד ניתן לגוון, אבל בכפרים, בטרמינלים, ובדרכים חוזרים פחות או יותר על אותו דבר. ארוחה סטנדרטית תכלול bandeja (מגש, צלחת גדולה) ובה בשר חזיר/בקר/עוף/דג פורל (trucha) מטוגן, אורז, פטקון (פלאטנו, סוג של בננה, מטוגן), קצת סלט עייף עם רוטב מתקתק או חתיכת אבוקדו, ולפעמים שעועית. לעיתים בלווית מרק לפני וכוס משקה ממותק. מילת המפתח: מטוגן.
קפה: אמרתם קולומביה אמרתם קפה, לא? אז ככה: הקפה מקורו באתיופיה ותימן, מגדלים אותו כיום במדינות כמו קולומביה, אבל מי שהצליח להוציא ממנו את המיטב אלו האיטלקים. אז בקולומביה יש שפע קפה מבחינת הכמות, אבל לא מבחינת האיכות. שווה לנסות את הקפה המקומי, זה שנמכר החל מהשכם בבוקר על ידי מוכרים המצויידים בתרמוסים בפרוטות: tinto זה קפה שחור ממותק (בכוס חד פעמית), ו-perico זה הנ"ל עם חלב. נסו, אבל הנמיכו ציפיות.
מוניות: בכל מקום שיטה אחרת. במדיין יש מונה שמוסיפים לו כל מיני תוספות, ובבוגוטה יש מונה שהקוד שבו מתורגם למחיר בעזרת לוח המרה. לעיתים צריך לסכם מראש את המחיר, והוא יכול להשתנות בסופי שבוע ובחגים. לרוב המוניות זולות, אז לא מזה תפשטו את הרגל.
מחירים, התמקחויות וטיפים: התרשמתי שלא מקובל להתמקח שם על המחיר, וראוי שהתייר שהפרוטה מצוייה בכיסו לא ינצל את עוניים של המקומיים כדי להוריד את המחיר: הם מתפרנסים בדוחק, גם נהג המונית, גם מוכר הקפה, גם בעלת המסעדה המאולתרת וכו'. מי שאוהב להתמקח שיעשה זאת בארץ עם האינסטלטור או במוסך. להרגשתי מעולם לא ניסו לעבוד עלי, ולכל היותר עיגלו קצת כלפי מעלה (נניח- במקום 20 ביקשו 25 על מה שבארץ היה עולה פי שלושה).
לא מקובל להשאיר טיפ, אז אם תהיו נחמדים ותשאירו - תיזכו בהרבה מקרים לחיוך והכרת תודה מהלב, ותצאו לארג'ים!
ולסיום סיפור עם התחלה פאסימית וסוף אופטימי, כמו זה שפתח את המאמר הזה:
כשהגעתי לקולומביה, המזוודה לא הגיעה (הגיעה רק 24 שעות מאוחר יותר). קורה, אבל ממש לא נחמד: אין בגדים להחלפה, אין מברשת שיניים, והתוכניות להמשך השתבשו כי צריך להמתין בבוגוטה למזוודה.
השירות של איבריה היה נורא: הנציגים שלהם בנמל התעופה נפנפו אותי , במספר הווצאפ שהשאירו לי אף אחד לא ענה, בשירות הטלפון הבטיחו שיחזרו "בעוד יומיים", לא היה עם מי לדבר.. אפילו טיפת אמפתיה לא ניתן היה לקבל.
לפני שחזרתי למחרת לנמל התעופה, התייבשתי שם שעות, ועברתי את מסע הייסורים הזה; פניתי במרכז בוגוטה לשומרת בכניסה לבניין ממשלתי ושאלתי היכן ניתן לבצע שיחת טלפון מקומית לטלפון של איבריה שקיבלתי: במספר הווצאפ לא ענו, ולא היה לי sim מקומי. היא ניסתה לחשוב לרגע מה ניתן לעשות, ולבסוף הציעה שהיא תתקשר, וכך היה: "כמקובל" המענה האוטומטי העביר אותה ממקום למקום וייבש אותה עד שהגיעה למענה אנושי, זה שענה לא ידע מה לעשות והבטיח לחזור לאחר סוף השבוע.. נעזוב לרגע את איבריה: אישה טובת לב שבניגוד להם לא הייתה חייבת לי כלום, טרחה והתאמצה ועשתה כל שהיה לאיל ידה כדי לעזור לתייר המעט עילג שנטפל אליה.. זה הזכרון שמלווה אותי משם!
לפני שעזבתי את קולומביה חזרתי לבוגוטה, מצאתי אותה, הודיתי לה שוב וסיפרתי כמה אני מעריך אותה, החלפנו מספרי ווצאפ, וזכיתי בחברה טובה בצידו השני של העולם.
