תמיד קינאתי באנשים הספונטניים שמסוגלים לנצל הזדמנות ולהחליט לנסוע לחו"ל בהתראה קצרה. זה לחלוטין לא אנחנו, אבל הפעם החלטנו על גיחה קצרה לעיר אירופאית כלשהי, רגע לפני החורף כשאת היעד נבחר על פי המחיר המשתלם ביותר. תוך כדי בדיקת מחירי טיסות לבודפשט, נאפולי ושלל יעדים סולידיים אחרים, צדה את עיני הצעה אטרקטיבית לטיסה לסיישל. לא נתנו לעובדה שהטיסה בעוד 36 שעות להפריע לנו, ונכנסנו להכנות קדחתניות לנסיעה.
גלית לקחה על עצמה את כל הלוגיסטיקה שכרוכה ב"נטישת" 3 ילדים בבית כגון אוכל, הסעות וכל שאר השירותים שאנחנו נוהגים לספק ודרושים להישרדות שלהם.
אני לקחתי על עצמי את כל הביורוקרטיה של הטיסה ותכנון הטיול. הנה כמה דברים שלמדנו במהלך ההכנות.
את אשרת הכניסה לסיישל, יש להסדיר פה: https://seychelles.govtas.com/
במהלך התהליך צריך להעלות:
אישור חיסון לקורונה
צילום דרכון
צילום סלפי
פרטי איש קשר למקרה חירום
פרטי טיסות (הגעה ויציאה)
אישור הזמנה למקומות לינה במהלך כל הביקור
אחרי שמעלים את כל המסמכים, תהליך האישור יכול לקחת עד 12 שעות במסלול הסטנדרטי (עלות של 20 אירו) או עד 4 שעות במסלול מזורז שעולה יותר.
כיוון שאנחנו לא מאנשי ה"בטן גב", הגיע הזמן להבין מה אפשר לעשות בסיישל מלבד לנפוש ב resort מפנק. מהר מאוד הבנתי שהבעייה היא לא מה יש לעשות ולראות, אלא כרגיל, שהזמן, שבוע, קצר מדי.
תוך כדי מרתון הקריאה על סיישל, התברר לי שיש בסיישל 3 איים עיקריים:
מאהה (Mahe) - האי המרכזי בסיישל, בו נמצאת עיר הבירה ויקטוריה ושדה התעופה הבינלאומי.
פרלין (Parslin) - השני בגודלו באיי סיישל. ניתן להגיע אליו ממאהה במעבורת, הפלגה של כשעה או בטיסת פנים קצרה.
לה דיג (La Digue) - אי קטן וקסום שניתן להגיע אליו בהפלגה של כ 20 דקות במעבורת מפרלין. מלבד כמה מוניות בודדות, אין כלי רכב באי ואפשר להתנייד בו ברגל או באופניים בלבד.
למרות שהריכוז הגדול של מקומות הלינה נמצא במאהה, ההמלצות שראיתי היו להתמקד בפרלין ובלה-דיג ולא להסתפק בגיחות יומיות לאיים האלה.
כיוון שלא רציתי להסתכן ול"התקע", החלטתי להזמין את הנסיעות במעבורת מראש. יש בהחלט ימים ושעות שהמעבורות מלאות. הזמנתי את הכרטיסים ב https://www.seyferry.com/, סוג של סוכנות נסיעות. אפשר גם להזמין ישירות באתר של חברת המעבורות : http://www.catcocos.com/
יום 1
נחתנו במאהה אחרי טיסה של כ 6 שעות. כבר מהאוויר ראינו שבחרנו נכון. חופים לבנים, מי טורקיז צלולים ויערות טרופיים.
שדה התעופה קטן ומסלול הנחיתה ממוקם ממש על קו המים.
תוך כ-20 דקות היינו כבר אחרי כל הביורוקרטיה. בחוץ פגשנו את דייויד, נהג מונית שהתכתבתי איתו בווטסאפ (2482512787+). סיכמתי איתו שיאסוף אותנו משדה התעופה, יסיע אותנו לטייל במאהה ויביא אותנו בסוף היום למעבורת לאי לה דיג. דייויד הראה לנו איפה הכי כדאי להחליף כסף ויצאנו לדרך.
חצינו את ויקטוריה, עיר הבירה הקטנה בעולם והתחלנו להתרגל לאווירה. ירוק טרופי מכל עבר, ים בכל גווני הכחול וסלעי גרניט חומים מעטרים את הנוף במזג אוויר חם ולח. הנהיגה בצד שמאל, מורשת בריטית, כבישים צרים ונטולי שוליים ופעמים רבות תעלות עמוקות בצידי הכביש. מהירות הנסיעה המקסימלית המותרת היא 45 קמ"ש (בכל הנסיעות לא ראיתי שנסענו במהירות גדולה מ 40 קמ"ש), מה שעוזר לאווירה השלווה והלא ממהרת שמרחפת באוויר.
היעד הראשון שלנו היה חוף מאז'ור (Anse Major) שניתן להגיע אליו בסירה דרך הים או בשביל הליכה של כ 1.5 ק"מ. יש סימון לתחילת המסלול ובהמשך השביל ברור ומקביל רוב הזמן לצינור שחור. המסלול לא קשה אם כי מזיעים קשות בגלל הלחות והחום. השביל מתפתל בין העצים ובין ועל סלעים ענקיים. נוף טרופי מהמם מסביב ביחד עם תצפיות לים מדי פעם סיפקו יופי של פתיחה לטיול.
כשמתגלה הלגונה בצבעי כחול וטורקיז, החוף עם החול הלבן, עצי הקוקוס ושאר צמחייה שמעניקה צל מבורך, הדבר היחיד שיוצא מהפה הוא וואו!
הים היה לגמרי לא שקט אבל אין כמו טבילה במים כדי להתרענן אחרי ההליכה. אפשר להמשיך עוד כמה עשרות מטרים למפרצון יפה נוסף שאליו מגיעה גם סירת הטקסי.
הרבה דגיגונים מתים שנפלטו לחוף הזה משכו אליהם ענני זבובים ולכן החלטנו לחזור למפרץ הראשון ולבלות שם.
באיזשהו שלב הגיעה חבורה גדולה של ילדים שנראה היה שסיימו את יום הלימודים והחליטו להפגש בים ואפילו קבוצה של פועלים שעבדו בכביש בתחילת המסלול, ירדו אל החוף להפסקת הצהריים שלהם. כשמיצינו, החלטנו שהמסלול מספיק יפה כדי לא לחזור בסירה אלא שוב ברגל.
משם, פנינו צפונה ונסענו לחוף Beau Vallon לשלב ביקור באחד החופים הפופלריים באי עם ארוחת צהריים. חוף מאוד מסחרי עם מסעדות ודוכנים אבל עדיין יפה.
מטח של גשם הזכיר לנו שאנחנו בארץ טרופית אבל הגשם פסק באותה הפתאומיות שבה התחיל. משם הקפנו בנסיעה את החלק הצפוני של האי כשאנחנו עוצרים בדרך לתצפיות וביקורים קצרים כגון תצפית על האי הקטנטן L'Ilot וביקור ב Machabee Rock Pool.
כשאומרים "עצירה", הכוונה היא עצירה באמצע הכביש. בד"כ אין שוליים או מקום שמאפשר עצירה מסודרת בקירבת מקום ולכן עצירה שכזו חוסמת את אחד משני הנתיבים של הכביש הראשי שמקיף את האי. למרות זאת, כולם מקבלים זאת בהבנה ופשוט עוקפים את הרכב שעצר מבלי לצפור או להביע כעס כלשהו. הרכב שהסיע אותנו היה מיניואן מרווח אולם רוב מוחלט של הרכבים באי הוא של רכבים קטנים דוגמת יונדאי i10 או קיה פיקנטו שמתמרנים בקלות רבה יותר בכבישים הצרים.
בסוף הסיבוב עצרנו בעיר הבירה ויקטוריה לביקור קצר. אני ציפיתי למשהו שמזכיר את סטון טאון שבזנזיבר ואולי בגלל זה קצת התאכזבתי. סגנון הבנייה והמרפסות שנשענות על גבי עמודים הזכירו לי קצת את הרובע הצרפתי בניו אורלינס.
הצצנו לשוק, ראינו מבחוץ את המקדש ההודי שהיה סגור ואחרי מיץ פירות מרענן המשכנו אל הנמל והמעבורת שתיקח אותנו לאי La Digue. הכרטיסים שרכשנו היו דרך סוכנות נסיעות ולכן הצטרכנו קודם כל להמיר את הוואוצ'ר בכרטיס. בשלב הבא מסרנו את המזוודות שלנו. התברר לנו שהמעבורת שלנו לא ישירה ונצטרך להחליף מעבורת באי Praslin כאשר המטען שלנו יועבר ישירות בין המעבורות. המעבורות היו המקום היחיד שבו ממש הקפידו על עטיית מסיכה.
כשקניתי את הכרטיסים ראיתי שיש שתי אפשרויות, סיפון תחתון, סגור וממוזג, או סיפון עליון, פתוח בצדדים (כמובן עם אפשרות לסגירה זמנית במקרה של גשם). ניסיתי לשאול בעצתם של כמה אנשים מה עדיף וקיבלתי תשובות סותרות. בסוף החלטתי לפי המחיר. הסיפון העליון מתומחר מעט יותר יקר והחלטתי שיש בוודאי סיבה לזה. אחר כך גיליתי גם ששידרוג מהסיפון התחתון לעליון אינו אפשרי אבל במידה ויש מקום בסיפון התחתון, ניתן לרדת לשם מהסיפון העליון.
השיט לפרלין (Praslin) ארך כשעה והטלטולים של המעבורת הורגשו היטב. החלפנו מעבורת והמשכנו בשיט רגוע של כ 15 דקות עד לאי לה דיג (La Digue) אליו הגענו לקראת שקיעה. כאמור יש באי הקטן מספר מכוניות בודדות. אחת מהן חיכתה לנו על מנת לקחת אותנו למלון שהזמנו, La Digue Luxury Beach Bungalow Spa & Gym. המלון ממוקם ממש על שפת הים והדבר הראשון שעשינו היה לרדת לחוף וליהנות משרידי השקיעה.
הזמנו במלון חצי פנסיון (ארוחת בוקר וערב). בדיעבד, ניתן היה להסתפק בארוחת בוקר מאחר ויש מסעדות בקירבת מקום (במיוחד לאחר שאתה מצטייד באופניים). יחד עם זאת, זה סידור נוח במיוחד לערב הראשון כשאתה מגיע כבר בשעות החשיכה ועדיין לא הצטיידת באופניים. אין במלון מסעדה וגם ארוחת הבוקר וגם ארוחת הערב מוכנות במסעדה סמוכה ומובאות למרפסת החדר.
אחרי ארוחת הערב יצאנו לסיבוב היכרות רגלי. למעט תאורה קלושה בכמה פינות, הרחובות חשוכים, מה שלא מפריע לתנועה ערה של אופניים והולכי רגל.
מלבד כמה מסעדות שהיו פתוחות, המקום התוסס ביותר באי היה ממוקם ממש מול המלון, בר רגאיי שניגן מוזיקה והמה מבקרים.
יום 2
פתחנו את היום בארוחת בוקר במרפסת הצופה אל החוף. ממלון סמוך הביאו לנו שני זוגות אופניים (100 רופי, כ 25 ₪ לזוג ל 24 שעות). על כל זוג אופניים מותקן מאחור ארגז פלסטיק שמאפשר לקחת תיק או כל דבר אחר בנוחות. אין מנעול לאופניים ובזמן שנכנסים למסעדה, חנות או יורדים לחוף, פשוט משעינים את האופניים על עץ פנוי. הם יהיו שם גם כשתחזרו.
רכבנו ברחובות שרובם מוצלים לחוף Grand Anse. חוף מאוד גדול, שתחום משני צידיו בסלעים ענקיים והיה ריק מאנשים. כרגיל בסיישל, הצמחייה הטרופית מגיעה קרוב לקו המים ומעניקה מחסה של צל. על החוף עצמו, אילתורים של מחסות קטנים מענפי דקל יבשים. הים היה קצת סוער אבל לא ויתרנו על טבילת רענון.
בקצה השמאלי (הצפוני) של החוף יוצא שביל שעובר בתחילה ליד בריכות שמתמלאות בזמן הגיאות ולאחר מכן מתפתל, עולה ואחר כך יורד בין עצי היער. אחרי כ 10 דקות של הליכה מגיעים לחוף Petite Anse. חול לבן ומים צלולים, סטנדרטי 😊
לא התעכבנו הרבה בחוף הזה והמשכנו ללכת בשביל שהתפתל ביער הטרופי שצמוד לחוף.
אחרי כ 20 דקות הגענו לחוף יפהפה בשם Anse Cocos. ללא ספק החוף היפה ביותר מבין השלושה. הדבר הראשון שקידם את פנינו היה עץ ענק שנעקר עם שורשיו, שהיה שרוע על החוף והוסיף נופך דרמטי.
בסמוך אליו, מתחת לדקלי קוקוס, בר מיצים שדגמנו בהמשך (מעולה!). המים צלולים ושקטים למדי ורצועה רחבה של חול לבן משתרעת לכיוון צפון.
שם, בקצה הצפוני של החוף, מקבץ של סלעי ענק ומאחוריהם מסתתרות בריכות רדודות יחסית, צלולות ורגועות.
שנירקלנו שם בין דגים צבעוניים כאשר על הסלעים הסובבים מתרוצצים להם סרטנים ענקיים. את הבילוי בחוף קינחנו בשייק טבעי של מנגו ואננס, אליפות!
חזרנו באותו השביל בו הגענו (סה"כ כ 2 ק"מ לכל כיוון) ומצאנו את האופניים שהשארנו ב Grand Anse.
שקלנו בהתחלה לאכול צהריים במסעדה שיש בחוף אבל היא לא נראתה מאוד מלהיבה. החלטנו לחזור לכיוון המלון ולעצור במקום שראינו בדרך. הדרך חזרה תלולה למדי בהתחלה ונאלצנו להוליך את האופניים לפרק זמן קצר. עצרנו לצהריים ב Mimi's Café, החלטה מעולה. קודם כל מדובר במקום שמאוד נעים לשבת בו ובנוסף, האוכל היה פשוט מעולה. קנינו שם גם שתי שקיות של חטיפים שהם מכינים במקום, צ'יפס בננה (שמכינים מהבננות הירוקות) ונוגט קוקוס. קינחנו בגלידת קוקוס מצויינת.
נסענו לכיוון הנמל כדי לברר לגבי הפלגות שנירקול. ליד אחת הסוכנויות "צד" אותנו צעיר מקומי בשם הרולד והציע לנו להצטרף להפלגת כזו. בדרך כלל אנחנו נרתעים מ beach boys שיכולים להיות גם רמאים. במקרה הזה, המחיר היה בסדר ולא נדרשנו ל"סכן" בשלב הזה יותר מ 20 אירו. כיוון שהתוכנית שלנו היתה לשנרקל ביום האחרון ואחר כך להמשיך במעבורת ולעבור לפרלין, הרולד סיפק לנו פתרון לאיחסון המזוודות בחנות מזכרות בקירבת הנמל. את היום סיימנו בחוף ליד המלון בצפייה בשקיעה.
אווירה פסטורלית של סירות שמיטלטלות מול שמיים אדמדמים, ילדים מקומיים שמשחקים במים ולפתע שני סאפים שעל גבי אחד מהם יושב כלב, חולפים מולנו. יופי של סיום ליום.
יום 3
היום פנינו אל חוף סורס ד'ארג'ן (Anse Source D'argent). התיאורים שקראנו על החוף כללו: "חוף נסתר וקסום שנראה כאילו נלקח מתוך גלויה", "החוף היפה ביותר שראיתי", "חוף שנראה כאילו הוא תפאורה באולפן", "לראות ולא להאמין שיש כאלו דברים", "פיצוץ של יופי", "אומרים שזה אחד החופים היפים בעולם" ועוד. הכל נכון!
ההמלצה שקיבלנו היתה להגיע לחוף גם בבוקר וגם בערב בגלל ההשפעה של אור השמש על צבעי הסלעים. החלטנו לתת קפיצה קצרה בבוקר, להמשיך לסיבוב באופניים בחופים בחלק הצפון מערבי של האי ולחזור שוב אחר הצהריים לחוף, לשיט בקייאקים שקופים, אחת האטרקציות הידועות של החוף.
החוף נמצא בתוך שמורת טבע והכניסה אליו עם אופניים היא בתשלום. התשלום הוא יומי (ניתן ולהכנס ולצאת באותו היום) ומי שנכנס אחרי השעה 16:30, הכרטיס תקף גם למחרת. כניסה ברגל היא בחינם אבל דורשת הליכה אל החוף. מלבד החוף יש במתחם עוד כמה מוקדי עניין כמו בית חווה מהתקופה הקולוניאלית, מטע וניל ואיזור מגודר ובו עשרות צבי ענק.
החוף עצמו מהמם! חול לבן, סלעי גרניט ענקיים בגוונים שנעים בין שחור לחום, דקלי קוקוס, יער טרופי ברקע ומי טורקיז צלולים. החוף ארוך וככל שהולכים לאורכו מתגלות עוד ועוד פינות קסומות.
נכנסנו לשנרקל במים הצלולים שנשארים רדודים גם במרחק ניכר מהחוף. בגלל שהמים כל כך צלולים, יש לך תחושה שאתה הולך בין הדגים הצבעוניים, שחלקם נראים היטב גם מבעד למים.
עליית טמפרטורת המים כתוצאה מאל ניניו של שנת 2015, גרמה למותן של 95% משוניות האלמוגים בסיישל ולכן אלמוגים חיים, כמעט ולא רואים. מהבחינה הזו, גם אחרי הנזקים הקשים באילת, השוניות שלנו מרשימות הרבה יותר. בדרך מקרה מצאנו שונית קטנה ממש בקירבת החוף שהדהימה אותנו בעושר הדגים שסביבה.
בלי להרגיש שהזמן עובר הגענו כבר לשעת הצהריים. בים לעומת זאת, שינוי הזמן מורגש היטב. השפל מתחיל, הים נסוג ואיזורים שלמים שהיו מכוסים במים נחשפים ומאפשרים להגיע אליהם בהליכה. פתאום, חוף שהיה נראה תחום בסלעי ענק שאין ביניהם מעבר, "נפתח" ומאפשר גישה למפרצונים ולגונות שהיו נסתרים ולא נגישים קודם לכן.
כמובן שזנחנו את התוכנית המקורית שלנו להמשיך לחופים נוספים. במקום זה נסענו להפסקת צהריים קצרה בבר שמול המלון שלנו. היה יפה לראות את השפעת השפל גם בחוף שמוכר לנו. הסירות שעגנו בקירבת החוף היו מונחות על הקרקע ונחשף "שביל הליכה" לאי הקטנטן שמול החוף.
חזרנו אל סורס ד'ארג'ן לשיט בקייאקים השקופים. את השיט צריך להזמין מראש (2482800877+) והוא מתחיל כשהגאות מאפשרת (במקרה שלנו זה היה אחרי 15:00). זו אטרקציה מגניבה שמאפשרת לראות דרך קרקעית הקייאקים ומבעד למים הצלולים את האלמוגים והדגים שחולפים מעליהם. כאמור, אלמוגים כמעט ואין ודגים ראינו הרבה פחות מאשר בשנירקול העצמאי. עדיין, הנוף של החוף מתוך הים, מאוד יפה.
החתירה בקייאקים (זוגיים) מעייפת למדי ובאיזשהו שלב הצטרפנו לתוכנית ה "VIP" שבה הקייאקים נקשרים זה לזה ונגררים ע"י סירת המנוע שמלווה את הסיור. הפלגנו לאורך החוף שלאורכו הלכנו בשעות הצהריים כאשר רואים איך הגאות הולכת ו"סוגרת" את אפשרויות הגישה למפרצים שנחשפו בזמן השפל. על החוף נשלמו ההכנות לטקס נישואים שעמד להיערך על רקע הנוף היפהפה לקראת שקיעה.
ירדנו אל החוף במפרצון קסום שבו צולם הסרט רובינזון קרוזו.
ראינו הדגמות והתנסינו בעצמנו בשיטות שונות לפיצוח של אגוז קוקוס, אמצעי חיוני להישרדות באי בודד (אנחנו לא היינו שורדים 😊). המשכנו ברגל לעוד שני חופים יפים, והתפעלנו ממגוון הצורות שיוצר השילוב של סלעים וים.
שעת בין הערביים הגיעה ואיתה הגיע הזמן להופעה של הטבע, השקיעה. פשוט אין מילים לתאר כמה שזה יפה.
את החזרה לחוף ממנו יצאנו עשינו כבר באור קלוש וירדנו בחזרה אל החוף בחשיכה מוחלטת. את הדרך בחזרה למלון ברכיבה על אופניים, עשינו עם פנסי ראש.
יום 4
יום אחרון שלנו באי הקסום ☹. עכשיו אנחנו מתחילים להבין אנשים שאמרו שבדיעבד, היו מבלים את כל החופשה שלהם בלה דיג.
באיחור קל, הרולד הגיע לאסוף את המזוודות. מזוודה אחת הוא לקח על האופניים שלו ואת השנייה אני לקחתי על האופניים שלי. איפסנו את המזוודות בחנות המזכרות, החזרנו את האופניים ועלינו על הסירה. יצאנו לדרך כשבכל פעם אנחנו עוצרים בקירבת אחד האיים הקטנים שבאיזור. על חלקם אתרי נופש יוקרתיים שההגעה אליהם במסוק, ואחרים פרטיים או מוגדרים כשמורת טבע עם גישה מוגבלת. לשנרקל, מותר בכולם.
מלבד הקפטן ונער חמוד שתפקידו היה לעזור לנו לראות דברים מעניינים במים, היו איתנו גם זוג איטלקים צעירים. הבחור, Davide Orsenigo, אחראי לצילומים מתחת למים. למרות שכאמור רוב שוניות האלמוגים נפגעו קשות, היה שווה ביותר. נחשפנו לעולם תת מימי מקביל ובו סלעי ענק, גאיות ועמקים עם הרבה מאוד דגים צבעוניים ויפים.
הנער המלווה שליווה אותנו ניסה להפנות את תשומת ליבנו לדגים מיוחדים אבל למען האמת לא הצלחנו לראות את כולם (כמו טריגונים או תמנון). מהמיוחדים שכן ראינו נציין צב ים ולא מעט כרישים(!).
זו הייתה חוויה מאוד מרשימה לשנרקל במשך דקות ארוכות כשמתחתינו חולפים באלגנטיות כרישים שעד היום ראינו רק מבעד לזכוכית עבה במצפה התת ימי.
למרות שקטעי ההפלגה לא היה ארוכים במיוחד, הטלטולים עשו את שלהם וגלית הקיאה את נשמתה. הקפטן תרם מנסיון החיים שלו להפלגות העתידיות: לא לאכול פירות לפני, לגרגר מי ים ולבלוע כמות ממש קטנה.
חזרנו בשעת צהריים כשהשפל כבר משמעותי. אכלנו צהריים במסעדה איטלקית סמוכה ואחר כך עלינו על המעבורת להפלגה קצרה לאי פרלין (Praslin).
בפרלין חיכה לנו Astovio (+2482592412), נהג מונית שביקשתי מבעל המלון שיארג לנו. בגלל המרחקים הגדולים יחסית ההתניידות בפרלין דורשת, רכבת מונית או אוטובוס. מבחינת עלויות, כמובן שאוטובוס הוא האפשרות הזולה ביותר. הבעייה העיקרית היא התלות בלוחות הזמנים של האוטובוסים, בזבוז זמן משמעותי בטיול קצר. רכב הוא כמובן האופציה שמעניקה את מירב הגמישות והעצמאות, תמורת כ 60 אירו ליום. נכון שהתנועה באי דלילה אבל הכבישים הצרים והחשוכים לחלוטין בלילה, התעלות העמוקות שבצידי הכביש בתוספת הנהיגה בצד שמאל, לא עודדו אותי לשכור רכב. החלטנו שהנוחות וניצול הזמן עדיפים במקרה הזה וקבענו עם נהג המונית תוכנית נסיעות מדי יום. מבחינת עלויות, זה לא יצא יותר יקר מאשר לשכור רכב.
המלון שלנו, Villa d'Or, ממוקם בחלק המזרחי של האי. מדובר במספר בתים קטנים, שמפוזרים בתוך שטח גדול שכולו מטופח ופורח. במתחם גם בריכה קטנה וגם מתחם מגודר ובו כמה צבים ענקיים. הבית מאובזר ומטופח ומהמרפסת נשקף הים שמרוחק רק כמה עשרות מטרים מהבית.
מיהרנו לרדת אל החוף לסיבוב היכרות קצר. רצועת חוף שטוחה וארוכה (כ 3 ק"מ) נפרשה לפנינו.
החשיכה ירדה וכיוון שעדיין לא הכרנו את הסביבה, קיבלנו את עצתו של בעל המלון לארוחת ערב במסעדה לא רחוקה (Pirogue) שמציעה גם הסעה חינם הלוך וחזור לנטולי רכב כמונו. היה בהחלט נחמד ונוח ותוך כדי הבנו שמדובר במרחק שאין בעייה ללכת אותו גם ברגל, במיוחד דרך החוף. בדרך חזרה ראינו מבעד לעצים ירח (כמעט) מלא ומהמם שעולה מעל הים. כשהגענו למלון מיהרנו לחוף וגילינו שני דברים: הראשון, זריחת הירח יכולה להיות מהממת לא פחות מזריחת השמש או השקיעה.
השני, החוף שורץ בסרטנים בהירים שמתרוצצים במהירות בין מאות ואלפי נקבים קטנים שמשמשים להם מסתור. התגלית השנייה לא התקבלה באהדה ע"י גלית שקפצה בבהלה בכל פעם שסרטן חלף ליד רגליה. ההסברים שהם מפחדים ממנה יותר מאשר היא מהם ושאין להם שום עניין בה, נדחו על הסף.
יום 5
ביקשנו מנהג המונית לקחת אותנו לחוף Lazio שנחשב לאחד החופים הטובים בסיישל והוא (אולי) היפה ביותר בפרלין. הגענו יחסית מוקדם והחוף היה (כמעט) ריק. אני יודע שזה מתחיל לחזור על עצמו אבל החוף באמת יפהפה.
הלכנו לאורך החוף ושנירקלנו בשני מפרצונים קצת יותר מרוחקים. גילינו שסלעי הענק שבולטים מעל המים הם בבחינת קצה הקרחון וקרקעית הים משופעת בהם.
ראינו המון דגים מסוגים שונים (זה כל מה שהידע הזאולוגי שלי מאפשר לומר בבטחון😊), שווה ביותר.
התוכנית המקורית שלנו היתה להמשיך בהליכה מחוף Lazio, לחוף מקסים נוסף בשם Anse Georgette. התייעצנו לגבי שביל ההליכה גם במלון וגם עם נהג המונית וכולם לא התלהבו מהרעיון בטענה שסימון השביל לא מספיק ברור ויש תיירים שאיבדו את דרכם שם. כיוון שזו לא הייתה התשובה שקיווינו לשמוע, שאלנו גם את הבעלים של דוכן המיצים שבחוף. גם היא אמרה לנו שהצמחייה מכסה במהירות את השביל ושכדאי לנו במקום זה לעלות בשביל ברור עד לכביש שמוליך לנקודת תצפית בשם Mont Plaisir. משם אפשר להמשיך וללכת דרך מלון Lemuria Resort אל החוף (נדרש רישום מוקדם במלון שביקשנו מבעל המלון שלנו לדאוג לו) או לרדת מנקודת התצפית בשביל שסומן ע"י המלון, ישירות אל החוף.
החלטנו שכך נעשה ועלינו בשביל ברור דרך היער מחוף Lazio עד למתחם של בתים שאליהם מגיע הכביש. תוך כדי שאיפת אוויר ומבט אל עבר הכביש התלול שאנחנו אמורים להמשיך בו, הגיעו כמה תיירים מהשביל "האסור". שאלנו אותם לגבי השביל והאם יש סיכוי להתבלבל וכולם אמרו שאין שום בעיה ושכדאי לנו ללכת בו. החלטנו לאמץ את ההמלצה והרי תיאור השביל לטובת מי שירצה ללכת בו. עולים בכביש כ 30 מ', חולפים על פני שלט שמזהיר מפני הליכה בשבילים לא מסומנים ומיד אחריו מימין לכביש יש שביל ברור. השביל מתפתל ביער ואחרי כ 500 מ' עוברים ליד צריף פח.
ממשיכים עוד כ 1.5 ק"מ בשביל שהיה די ברור, בתוך היער הטרופי.
בשיא הגובה, מגיעים לצומת ברור ובו שילוט: שמאלה, שביל שמוליך לנקודת התצפית Mont Plaisir שהיינו אמורים להגיע אליה דרך הכביש. השביל שממשיך ישר או פונה מעט ימינה הוא השביל הרשמי שסומן ע"י מלון Lemuria Resort. מנקודה זו השביל שאורכו כקילומטר, מסומן בנקודות לבנות וחיצים על גבי הסלעים. שימו לב שמדי פעם מסתעפים ממנו שבילים פיראטיים שאינם מסומנים או מסומנים במפורש באיסור כניסה או בנקודות אדומות. עקבו אחרי הסימון הלבן ותגיעו לנקודת תצפית על החוף (בסמוך אליה נדנדת עץ) ומשם, ירידה תלולה אל החוף.
החוף עצמו מאוד יפה, לא במקרה המלון המפואר הוקם בסמוך אליו.
במקום לחזור בחזרה ברגל אל Anse Lazio, ביקשנו מנהג המונית שיאסוף אותנו מהכניסה למלון. ההגעה מהחוף לכניסה למלון היא דרך מגרשי הגולף. לאורחי המלון יש כל פרק זמן מסויים הסעה ברכבי גולף אל החוף ובחזרה. אני מניח שאם יש מקום הם יהיו מוכנים לקחת גם מבקרים שאינם אורחי המלון. אנחנו עלינו ברגל, עלייה תלולה אבל קצרה, ממש לא נורא.
ביקשנו מנהג המונית שלא יביא אותנו למלון שלנו אלא לכפר הקטן שנמצא צפונית אליו בו אכלנו בערב הקודם. לקחנו Fish & Chips שהפתיעו לטובה ב MA S TAKE AWAY (לא פתוח ביום ראשון) ואכלנו על החוף. מולנו עגנו כבר הסירות שחזרו מטיולי היום של התיירים לאי Curieuse ולשנוקרלינג בשמורה הימית הסמוכה לאי St. Pierre (שייט כזה עולה 75 אירו שמורכבים מ 50 אירו לשייט + 25 אירו כניסה לשמורה הימית).
חזרנו ברגל לאורך החוף למלון ואחרי שנחנו והתארגנו, יצאנו שוב בהליכה לאורך החוף לאכול ארוחת ערב. תכננו שבחזרה לאחר ארוחת הערב, נצליח לראות שוב את זריחת הירח אולם הטבע הפתיע אותנו והיה הפרש של קרוב לשעה בין זריחת הירח בערב הקודם לערב הזה.
יום 6
היום יום א', נהג המונית ה"קבוע" שלנו הלך לכנסייה ולכן הבן שלו הגיע במקומו. החלטנו לגוון קצת מחופי הים ופנינו לשמורת הטבע Fond Ferdinand, אחת משתי שמורות הטבע באי (השנייה היא Vallée de Mai) בהן ניתן לראות את עץ הקוקוס הייחודי לסיישל, קוקוס הים (Coco de Mare).
הדעות חלוקות איזו שמורה יותר יפה אבל מה שהכריע את הכף הייתה העובדה ש Fond Ferdinand פחות עמוסה בתיירים. הביקור הוא רק במסגרת מאורגנת, עם מדריך. השמורה מרשימה ועשירה בצמחים ועצים נוספים מלבד עצי הקוקוס כמו וניל, קנמון, דקל רפיה ועוד. השביל עולה במעלה ההר כ 700 מדרגות, כשבדרך יש תחנות הסבר שונות. לעץ הקוקוס המיוחד הזה יש מופע זכרי ונקבי כאשר הפרי מתפתח על העץ הנקבי.
עץ הקוקוס מתחיל לתת פרי רק אחרי 25 שנים, ולפרי דרושות 7 שנים כדי להבשיל וליפול לקרקע. כאשר הפרי בשל, מומלץ לא לעמוד מתחת לעץ, מאחר ומשקלו יכול להגיע לכמה קילוגרמים טובים.
בשמורה מסומן כל אגוז שנופל בתאריך הנפילה ובשמו של הפקח שמצא אותו.
עץ הקוקוס יכול לחיות כ 300 שנה. השביל מגיע לפסגת ההר ושם נגלה נוף מרהיב של אזור הנמל.
בחזרה ביקשנו מהנהג שיביא אותנו שוב לכפר הקטן. ידענו שהמקום שלקחנו בו Take Away סגור בימי ראשון, אבל מקומות אחרים היו אמורים להיות פתוחים. התברר לנו שרוב המקומות לא נפתחים לפני 13:30, אבל אין רע בלי טוב וגילינו את Cafe des Arts. יופי של מקום, אוכל טעים ולא יקר והכי חשוב, יושב ממש על רצועת חוף קסומה, Cote D'or או Anse Volbert, המשכו של החוף "שלנו". נהנינו כל כך, שהחלטנו לחזור לשם גם לארוחת ערב.
כשסיימנו לאכול, נכנסנו למים בחוף היפה. זו הייתה שעת שפל והים היה שליו ורגוע.
משם הלכנו לאורך החוף עד למלון והחלטנו להקדיש את שעות אחר הצהריים ל"בטן-גב" בחוף שמול המלון.
בערב, חזרנו כמתוכנן אל Café des Arts. הסתבר לנו שבערב המסעדה פועלת במתכונת קצת שונה מבחינת תפריט, עם מחירים קצת יותר יקרים. הבר הסמוך אבל, ממשיך לפעול לפי תפריט הצהריים ולכן עברנו אליו לארוחה מצויינת מול הים. לקינוח, חזרנו לאורך החוף וחזינו שוב בזריחת הירח ששוב הייתה מאוחרת משמעותית מהיום הקודם. מראה הסירות במים שמוארות ע"י אלומת האור של הירח, מרשים מאוד.
יום 7
זהו, יום אחרון ☹
לקחנו את המעבורת בחזרה ל Mahe. נהנינו ממראה הים השקט ומהגוונים השונים שאור השמש המרצד, יצר על פני המים. בנמל חיכה לנו David, נהג המונית שלנו במאהה. החלטנו להקדיש את היום האחרון לחלק היותר דרומי של האי, אותו לא הספקנו לראות ביום שהגענו.
אחרי עצירה לתצפית יפה על איזור הנמל והאי Eden, ביקשנו מדייויד שיקח אותנו לחוף אנסה סוליי (Anse Soleil) שנחשב מוצלח לשנורקלינג. האמת שלא הצלחנו לראות משהו שמצדיק את ההגעה לחוף למטרה הזו.
משם המשכנו לחוף לא רחוק בשם Petite Anse, שנחשב לאחד היפים בסיישל. החוף נמצא בתחומי מלון היוקרה Four Seasons אבל ניתן להגיע אליו בירידה תלולה ברגל, דרך שבילי המלון. החוף אכן יפהפה ורק הסוויטות של המלון שמבצבצות מתוך הצמחייה הטרופית, מקלקלות את הפסטורליה.
בקצה החוף (הקצה שקרוב לנקודת ההגעה לחוף), בין הסלעים, מצאנו מקום מעולה לשנורקלינג, פיצוי על החוף הקודם. גולת הכותרת היה תמנון שהפתיע את גלית שהתגובה שלה הבהילה אותי עוד יותר 😊 כשסיפרנו לדייויד מה ראינו, אמר שמבחינתו מדובר במעדן. העלייה חזרה לשער המלון, קצת מתישה אבל היא לא מאוד ארוכה.
המשכנו בנסיעה דרומה לאורך החוף ועצרנו למקלחת, החלפת בגדים וארוחת צהריים בחוף Takamaka.
שם החוף כשם אחד העצים שנפוצים בסמוך לחופי סיישל וזהו גם שמו של משקה רום פופולרי. אנחנו הסתפקנו במשקה הקבוע שלנו, מנגו ואננס.
משם המשכנו בנסיעה לאורך החוף והתחלנו להצפין לכיוון שדה התעופה. תחנה אחרונה לבקשתנו היתה ב Domaine de Val des Prés , כפר אומנים שבו קיווינו למצוא כמה מזכרות אחרונות לפני הטיסה.
לפרידה המראנו לקראת השקיעה וזכינו למראות שגרמנו לנו כבר להתחיל להתגעגע.
לסיכום, אין לי מושג אם יש גן עדן ואיך הוא נראה אבל בסיישל יש בהחלט כמה מרכיבים שבמידה והוא קיים, שווה לאמץ שם.
