אברוצו – חזק, עדין ומקסים
חמש שנים אחרי הנסיעה האחרונה שלנו לחו"ל לבד (גם היא היתה לאיטליה, לאומבריה), עשינו זאת שוב. הייתי רוצה לתאר בקלילות את הספונטניות שבגיחה קצרה כל כך (4 ימים נטו), אבל האמת שמלבד ההחלטה לנסוע ורכישת כרטיסי הטיסה שעברו בקלות יחסית לזוג לא קל כמונו, מדובר היה במבצע לוגיסטי מורכב אותו ניהלה ביד רמה גלית. צוות הבידור שקיבל אחריות על הילדים ודפי הנחיות מפורטים כלל את סבא וסבתא, דודים, בני דודים ובייבי סיטר בכירה. הם צוידו בהנחיות וברשימות מפורטות כולל לוחות הזמנים של החוגים, מה כל אחד אוכל ובעיקר מה לא, ערימות בגדים ועוד. רגע לפני שהתמוטטנו מההכנות ושאלנו את עצמנו בשביל מה היינו צריכים את כל הבלאגן הזה, הגיע יום הנסיעה.
יום 1
הטיסה שלנו היתה ב 18:00 וכיוון שזה היה יום אחרי מדורות ל"ג בעומר, מדובר היה ביום חופש של הילדים. כשהגענו בסביבות השעה ארבע אחה"צ לשדה התעופה, הסתבר לנו שהאיטלקים קיימו את מנהג יום טוב שני של גלויות וציינו את ל"ג בעומר בשריפה בשדה התעופה ברומא. בשל כך נדחתה הטיסה שלנו ל 20:30. לא נעים אבל גם לא נורא. הבעייה העיקרית היתה שתחנות השכרת הרכב בשדה התעופה נסגרות בחצות, בעוד התכנון המקורי שלנו היה לקחת רכב ולנסוע כשעה עד למקום הלינה שהזמנו מראש. פצחנו בסידרת טלפונים שבהם הרגיעו אותנו שאין סיכוי שמישהו יחכה לנו עם הרכב מעבר לחצות ולמען הדיוק, שריפה או לא שריפה, בדקה לחצות הדלת נסגרת. גם בעלת הבית במקום הלינה הודיעה לנו דרך Booking.com (יופי של שירות לקוחות) ששעת הגעה מאוחרת לא מתאימה לה ולכן נאלצנו להזמין במהירות מקום לינה חלופי בסמוך לשדה התעופה. בתיווך שירות הלקוחות של Booking.com הציע לואיג'י, בעל המקום, לבוא ולאסוף אותנו משדה התעופה בתמורה ל 20 אירו. המחיר היה כמובן אטרקטיבי אבל כיוון שקיוויתי שאולי בדרך נס ננחת לפני חצות ונספיק לקחת את הרכב, שאלתי אם אפשר להתקשר אליו כשננחת (מקום הלינה היה רק כ 10 ק"מ משדה התעופה) ווידאתי שהוא דובר אנגלית. תוכנית הפעולה כללה פיצול כוחות כאשר ננחת. גלית תישאר לחכות למזוודות ואני ארוץ לדוכן השכרת הרכב. התוכנית נגנזה כיוון שנחתנו אחרי חצות. התקשרתי ללואיג'י וביקשתי שיבוא לאסוף אותנו. כמובן שהסתבר שלואיג'י שומע אנגלית ללא שום בעיות אבל לא דובר את השפה. נקצר ונאמר שבסוף איתרנו אותו ושמחנו לפגוש אדם מאוד חביב. מקום הלינה לעומת זאת היה קצת מאכזב אבל לאור מספר השעות הדל שנותר לנו לישון ורמת העייפות שלנו, זה לא שינה הרבה.
יום 2
חזרנו אל שדה התעופה על מנת לאסוף את הרכב ולהתחיל את הטיול. כאמור, תכננו לטייל בחבל אברוצו (Abruzzo) שבדרך כלל לא מופיע בראש סדר העדיפויות בטיול לאיטליה ולרוב זוכה לתגובה של, מה?, איפה זה?. אנחנו בחרנו בו בגלל קירבתו לרומא (כשעה וחצי נסיעה), והמלצה ששמענו מחברים שהיו באיטליה בשליחות.
התחנה הראשונה היתה הכפר Santo Stefano di Sessanio. מיד בכניסה לכפר נתקלנו בפריחה מקסימה של אירוסים בצבעי כחול/סגול. זהו כפר קטן מימי הביניים שרבים מבתיו עומדים סגורים ואפילו נטושים. מצד שני הכפר מטופח ונהנינו מאוד לשוטט בסמטאות ולגלות מעברים צרים שהעמידו למבחן (למזלנו לא מביך) את מימדי הגוף שלנו. כמה חנויות נחמדות וגלידה טעימה העניקו לסיור טעם מתוק במיוחד. בעל הגלידריה שהפרענו לו בציור של שלט לחנות, שמח להראות לנו עבודות עץ מעשה ידיו. רעידת אדמה ב 2009 גרמה נזק כבד למבנים רבים וחלקם לא סיימו עדיין את תהליכי השיקום.
משם כרבע שעה נסיעה ל Calascio Rocca Calascio, מבצר עתיק, בן 1,000 כמעט, שמתנוסס בראש פסגה שגובהה 1,500 מטר. אפשר להגיע למרגלות המבצר ברכב, ומשם לטפס ברגל דרך מסעדה, חנות גבינות וכמה בתים נטושים עד לפיסגה. הנוף מרהיב ושווה את מעט המאמץ. לחובבי הצילום, הפתחים השונים בשרידי המבצר (חלקו המרכזי היה סגור כשהגענו, פתוח רק מיוני עד ספטמבר) ובשרידים שבדרך מעניקים אינספור אפשרויות לצילומים מ"מוסגרים".
נסענו עוד כ 20 דקות ל Castel del Monte, שקראנו עליו באיזה סיפור טיול שזכה ב 2006 בתואר "הכפר היפה ביותר באיטליה". עם כזאת הבטחה ואולי בגללה, התאכזבנו ובדיעבד, לדעתי אפשר לוותר בלי תחושת החמצה.
עוד כחצי שעה נסיעה הביאה אותנו ל .Capestrano במרכז הכפר כיכר גדולה, במרכזה מזרקה ומסביב מספר בתים הסטוריים, כנסייה, מנזר וגם מבצר מהמאה ה 15. מהמבצר נשקף נוף יפה של העמק והשדות שמשתרעים למרגלותיו.
במרחק של רבע שעה נסיעה שכנה התחנה האחרונה להיום, Bussi sul Tirino. האטרקציה המרכזית אמורה להיות Piazza del Tirino . במרכז הכיכר יש מזרקה שעמדה נטושה וסביבה מספר בניינים מפוארים (לשעבר) כשהמרכזי מביניהם הוא ,Palazzo Castello Mediceo ארמון מהמאה ה 16. הבתים נראו נטושים, המבצר סגור לשיפוץ, והסמטאות המוליכות לכיכר נטושות. מקום עם פוטנציאל שכרגע נראה שלא ממומש. במצב הנוכחי אפשר לוותר. מי שרוצה להגיע לכיכר כדאי שישאל תושבים מקומיים על הכיכר, המזרקה או על המבצר.
אחרי יום ארוך שהתחיל ברומא, פנינו למקום הלינה Il Poggio Dei Pettirossi ב Pettorano Sul Gizio.
Il Poggio Dei Pettirossi
Via Albanese,
67034 Pettorano Sul Gizio AQ
tel: +39 3397676161
הפעם לא התאכזבנו וקיבלנו חדר ענק (כמעט כמו דירה קטנה), וחצר עם נוף לשדות ולהרים. האבא של בעלת הבית, פנסיונר עם אנגלית מצוינת, מנהל את העניינים. מאוד חביב ובעיקר מאוד אוהב לדבר. אם אין לכם חצי שעה פנויה, אל תשאלו כלום...
לארוחת ערב ביקשנו וקיבלנו המלצה למסעדה בעיירה הגדולה באיזור, סולמונה (Sulmona). ניצלנו את האור האחרון לשיטוט זריז שהספיק לנו על מנת לדעת שנשוב לשם למחרת.
המסעדה שמגישה אוכל טיפוסי לאיזור היתה פשוט מצוינת.
Ristorante Clemente
Vicolo Quercia, 5,
Sulmona
יום 3
נסענו למרכז המבקרים של הפארק הלאומי מיילה (Parco Nazionale della Majella) בעיירה Caramanico Terme. בדרך עצרנו לתצפית על הכפר Pacentro. כיוון שחששנו מגשם שיגיע בשעות הצהריים לא התעכבנו אבל נראה היה שכדאי. המשכנו בדרך והתעלמנו באלגנטיות משלט שהודיע שהדרך חסומה למעבר במקום כלשהו בהמשך. כעבור כמה קילומטרים הגענו למחסום בכביש ומיד אחרינו הגיע ג'יפ שנראה היה כג'יפ משטרה אבל שייך כנראה לפקחים של הפארק. הפקחים ירדו וצעקו על נהג רכב שהגיע מכיוון הדרך החסומה. ניגשנו אליהם ושאלנו אם הדרך חסומה והם השיבו שכן. הצבעתי במפה על היעד שלנו ושאלתי איך אפשר להגיע אליו. ידעתי שהדרך היחידה היא לחזור על עקבותינו ולעשות עיקוף גדול. הפקחים הסתכלו אחד על השני ולבסוף סימנו לי לנסוע אחריהם. הם פתחו את המחסום ופילסו לנו את הדרך בין עשרות פרות שהלכו על הכביש הצר. מדי פעם אחד מהם ירד מהג'יפ, פילס דרך בין הפרות ואיפשר לנו לעבור. כעבור כמה קילומטרים הגענו למחסום בצד השני. נפרדנו לשלום אחרי תודה עמוקה מצידנו והבטחה שנחזור בדרך אחרת. המשך הדרך בנוף מרהיב, מרחבים ירוקים ופורחים ומעליהם פסגות עטורות בשלג.
במרכז המבקרים פגשנו פקח חביב ודובר אנגלית שהסביר לנו בסבלנות על מסלולי ההליכה בפארק. ניצלנו את ההזדמנות כדי לברר האם יש עוד כבישים חסומים. הוא הסביר שחלק מהכבישים ניזוקו בשלגים ולא תוקנו עדיין. למדנו שדרך אחת שתיכננו לנסוע בה למחרת סגורה ואילו דרך אלטרנטיבית שתיכננו לחזור בה למקום הלינה, חסומה רשמית בגלל קטע בעייתי קצר אולם ניתן לעבור בה בזהירות.
יצאנו למסלול הליכה של כ 8 ק"מ בשם The ring of Ponte del Valloneבעמק Orfento. המסלול יורד אל תוך קניון צר ועמוק בו שוצף נחל עם מי קרח. המחשבה שאת כל מה שירדנו נצטרך גם לעלות בדרך פלאית כלשהי קצת מטרידה, אבל היופי מסביב משכיח את הדאגות. פרחים בשלל צבעים לאורך הדרך ובהם רקפות בצבע ורוד עז. באמצעות גשרי עץ עוברים על פני הנחל עד שמגיעים למפל ולתצפית מלמטה על גשר למכוניות מעל הערוץ. מכאן טיפסנו לאט אבל בטוח עד לנקודת ההתחלה.
חזרנו חזרה דרך הכביש ה"חסום". אכן נתקלנו בקטע כביש קצר ששקע, דבר שיצר מדרגה די גבוהה בין שני חלקי הכביש, אחד על פי התהום והשני צמוד למצוק. לאט ובזהירות צלחנו את המכשול וחזרנו לביקור בסולמונה. הרחוב הראשי בחלק העתיק של העיירה, Corso Ovidio, סגור לתנועת כלי רכב בין 8:30 ו 13:30 ובין 17:30 ל 01:30, והופך למדרחוב להולכי רגל. סולמונה ידועה בתעשיית הקונפטי שמוסיפים שלל צבעים לרחוב. עד שהגענו לאיטליה ידעתי שקונפטי הם פתיתי נייר אולם באיטליה אלו ממתקים. שקדים, סוכריות ושוקולדים מסוכרים, שזורים בשלל צורות (פרחים, פרפרים, ציפורים) וצבועים בשלל צבעים. חגיגה לעיניים וגם לחיך. שיטוט לאורכו של המדרחוב הביא אותנו למירב האתרים המעניינים. כיכר עצומה ובה שרידי אקוודוקט, קתדרלה ארמון ועוד. ברחוב הראשי מול הכיכר והאקוודוקט, יש גלידריה מעולה בשם La Rotanda, אליה מטפסים בגרם מדרגות, עליהן מומלץ לשבת וליהנות הן מהגלידה והן מתנועת העוברים והשבים ברחוב.
בדרך לאוטו נכנסנו למאפייה מקומית לקנות לחם ובנוסף ליחס החם זכינו גם לדברי מאפה על חשבון הבית. את ארוחת הערב אכלנו בכפר הסמוך, Pettorano Sul Gizio. כפר חמוד ו"חי" שמאוכלס ע"י משפחות רבות, ככל הנראה בעלות כושר גופני טוב (סמטאות תלולות) ומכוניות פיאט קטנות וצרות במיוחד (סמטאות צרות). המסעדה La Locanda היתה בסדר אבל לא מעבר לזה.
יום 4
בדרך יפה, כביש SS17, הגענו ל Pescocostanzo. כפר חביב, רחובות מרוצפים, כיכר וסביבה קתדרלה ובתים נאים אבל התחושה היתה של "מאמץ" להיות אותנטי וקורץ לתיירים. תושבי המקום מתמחים בעבודות ברזל, שמעטרות את חלונות הבתים וכן בעבודות נחושת, זהב ועץ.
המשכנו לעבר הפארק הלאומי אברוצו, לאציו ומוליזה
(Parco Nazionale Abruzzo, Lazio e Molise), ששמו מעיד עליו שהוא משתרע בתחומם של שלושה מחוזות שונים. חלפנו על פני אגם Barrea היפהפה והגענו אל מרכז המבקרים ב Civitella Alfedena. פגשנו אישה חביבה שלא דוברת מילה באנגלית, שהציעה שננסה את מרכז המבקרים ב Pescasseroli. ואכן, גם שם פגשנו אישה חביבה שבאופן לא מפתיע, לא דוברת אנגלית. למרות שהתכתבתי במייל עם מרכז המבקרים וקיבלתי המלצות על מסלולים, לא הצלחנו לתקשר ולהבין את מיקום נקודת ההתחלה של המסלולים. לאחר שכמעט נואשנו, נחלץ Waze לעזרתנו. הראינו לאישה היכן אנחנו נמצאים על המפה וביקשנו שתחפש את נקודת ההתחלה של המסלול ל Val Fondillo שרצינו לעשות. ואכן קיבלנו שם וכתובת של חוות סוסים שהיא נקודת ההתחלה. בעלת החווה שלפה את מפת מסלולי הפארק, הסבירה לנו איך למצוא את נקודת ההתחלה ומכאן היינו רק אנחנו והטבע ביער עם עצים אדירים, כרי דשא והרבה שקט. סימון המסלול קצת פחות טוב מזה שבפארק מיילה אבל לפחות במסלול שאנחנו עשינו (C1-C3-C1), זה לא היה משמעותי.
משם נסענו אל מקום הלינה שלנו, מלון Il Lavatoio ב Castel Di Sangro. זו היתה ההזדמנות לגלות מה חסר עדיין במערכות ה GPS: האם הרחוב רחב מספיק למעבר מכונית. הכתובת היתה מוכרת אבל שתי תוכנות GPS שונות, התעקשו לכוון אותנו לסמטאות שמתאימות להולכי רגל אבל לא למכוניות, אפילו לא צרות. לבסוף הגענו למרחק של כ 300 מטר מהמלון, החנינו את הרכב והלכנו ברגל למלון. פקיד הקבלה שהוא גם הבעלים, הסביר לנו שהבעיה מוכרת, אבל כל הפניות שלהם לגוגל ודומיו לא נענו. הוא שירטט לנו על דף את הדרך היחידה להגיע עם רכב למלון ומשם הכל כבר היה פשוט.
המלון שוכן במבנה שהיה פעם מכבסה ציבורית, והיו בו שקתות / אמבטיות גדולות ששימשו לכביסה. אמבטיה משוחזרת כזו ניתן לראות בלובי כמו גם כמה תמונות. כיום זהו מלון בבעלות משפחתית (הבעל והאישה מתחלפים בקבלה) ששימר את המבנה הישן ושיפץ את כל הפנים. לדברי הבעלים, המקום עמד נטוש כ 50 שנה עד שהם הציעו למועצה לשחזר את המכבסה ובתמורה לפתוח במבנה מלון. המלון צמוד לכנסייה שהפעמונים שבה מקפידים לצלצל על פי הגיון משלהם אבל דוממים בשעות הלילה (אנחנו לפחות לא שמענו אותם). בדרך כלל אנחנו לא מחסידי המלונות אבל יחס חם, מקום מטופח ונקי וארוחת בוקר טובה הופכים מבחינתנו את המלון למומלץ.
Hotel Il Lavatoio
Via Paradiso 20,
67031 Castel Di Sangro
יום 5
שוב חזרנו בקטע דרך שעברנו בו כבר אתמול עד לאגם Barrea, ואחריו פנינו צפונה בכביש SR479, לעבר Scanno, כפר הידוע בעבודות הצורפות והתחרה שלו. אומנם נשים לבושות שחור – הלבוש המסורתי של הכפר, ראינו רק בגלויות ולא ברחובות אבל הכפר ציורי ומאוד נחמד להסתובב בחלק העתיק שלו. ראינו בתים לא מעטים שהחלק התחתון של הדלת שלהם, חסום בלוח עץ. כששאלנו בלשכת התיירות לפשר התופעה נענינו שאלה בתים שלא גרים בהם כל השנה ולוחות העץ נועדו להגן על הדלתות מהשלג שנערם בחורף. משם המשכנו לעבר אגם Scanno, מאגר המים הטבעי הגדול ביותר בחבל אברוצו. רצינו לשכור אופניים ולרכב מסביב לאגם. כשהגענו ראינו שמקום ההשכרה סגור ובכלל פרט למכונית או שתיים, איזור האגם נטוש. שאלתי את בעל הקיוסק שבדיוק הגיף את התריס אם הוא יודע אם יש מקום נוסף שאפשר לשכור בו אופניים. בתגובה הוא פתח בצעקות רמות לעבר אישה שעמדה כמה עשרות מטרים משם. הסתבר שהיא בעלת סוכנות ההשכרה אבל המקום סגור בימי שני והיא במקרה עברה שם. לעזרה בתרגום היא קראה לזוג חברים שלה, ילידי האיזור שגרים היום ברומא, שהגיעו לבקר אותה. הסתבר שהגבר מהנדס בפנסיה מאריקסון והוא שמח לאוורר את האנגלית שלו ןלהסביר לנו על מסלול האופניים. האישה הסכימה להשכיר לנו את האופניים וכיוון שלא רצתה לחכות עד שנחזור, ביקשה רק שנחזיר אותם בתום השימוש לבאר סמוך שהיה פתוח. שוב שיחק לנו המזל ונהנינו להקיף את האגם על אופניים.
בהמשך הכביש הצר מתפתל בתוך קניון מרשים ובצד הדרך מאגר מלאכותי עם מי טורקיז, Lago di San Domenico.
סטינו מהכביש הראשי על מנת לבקר ב Castrovalva. הדרך לכפר צרה, מפותלת, כוללת מנהרה צרה עם מסלול אחד ומעוררת לא פעם את השאלה, מי מוכן לעשות את הדרך הזו פעמיים ביום. כשהגענו הבנו שהנוף והאוויר הן כנראה התשובה. את הרכב החנינו בכניסה לכפר ומשם פנינו לשוטט בסמטאות. הכפר הקטן שוכן בגובה של 800 מטר ומשקיף על הקניון בו נסענו. אנחנו נתקלנו רק באדם אחד אבל בכמה בתים נוספים ראינו סימני חיים. בתים רבים משמשים כנראה כבתי נופש, כמה נטושים ואחרים בתהליכי שיפוץ. הנוף הנשקף מלמעלה בהחלט מצדיק את העלייה.
מהכפר הזעיר פנינו לנסוע אל הכרך הגדול, רומא, למקום הלינה האחרון שלנו, Residenza d'Epoca Pietra Di Ponente, ב Ciampino, מרחק של כחצי שעה משדה התעופה. גם המלון הזה שוכן במבנה מיוחד ושימש פעם כיקב. הוא יושב על גבעה קטנה, מוקף בחצר גדולה ומטופחת ונשקף ממנו נוף יפה של העיר. קינחנו בארוחת ערב בחצר המלון, מול השקיעה והאורות הדולקים של הכרך הגדול.
יום 6
זהו, הפעם ללא אירועים מיוחדים, טיסת בוקר בחזרה למציאות. תמה עוד גיחה לאיטליה. שוב, לא התאכזבנו. אברוצו הוא חבל ארץ מאוד מגוון שכולל הרים מושלגים, פארקים לאומיים, כפרים ועיירות ציוריים ואפילו חוף ים, של הים האדריאטי שאליו אולי נגיע בפעם הבאה. מלבד הנופים, נהנינו מאוד מהאנשים הנחמדים. מיעוטם דוברי אנגלית אבל כולם מהקופאית בסופר, המלצרית במסעדה או אנשים ברחוב, יצאו מגידרם והתאמצו לעזור לנו.
הסופר פרימו לוי כינה את אברוצו חזק ועדין ואנחנו מוסיפים, מקסים.
