מחילות קוצ'י

1/3/2016 השעה 8:30 ואנחנו בדרך למחילות הידועות לשימצה בקרב חיילי ארצות הברית ומצד שני הקלף המנצח של לוחמי הגרילה המקומיים.

המחילות מתפרשות על שטח ענק הן לרוחב והן לעומק...כל מחילה ומטרתה. יש המתאימות למגורים ויש בונקרים ללחימה, יש למארבים ויש לאיחסון. המחילות מגיעות עד קמבודיה ומתפרשות על 2000 קמ”ר.

בשטח בתוככי הג'ונגל סביבנו, בחום של למעלה מ 40 מעלות (אנחנו רק במרץ!!!) בלחות בלתי אפשרית, אנחנו מבינים עד כמה קשה עד בלתי אפשרי היה להלחם אם אתה בחור אמריקאי הרחק מביתך. כאן בדרום היו אלה שהשתייכו לריפובליקה של ויאטנם, בצפון חיילי הוייטקונג הידועים לשימצה, באוריינטציה סובייטית.

כאן ניתן לראות ולהיווכח ביצירתיו בבניית מלכודות מוות מזויעות. בתמונה למעלה ניתן לראות כניסה למחילת מגורים. לאיש המערבי גדל הגוף יש בעיה להכנס למחילה שכזו גם אם הוא גילה אותה, ההסוואה כל כך טובה. גם אז מי שנכנס למחילה כזו (אנחנו ניסנו באחת מהן) יכול אולי לשהות שם מספר דקות לפני התקף פרוניה אמיתי. המחילות ממשיכות ושולחות זרועות ורק מי שמכיר ויודע יכול למצוא את דרכו בסבך הזה.

אביו של המדריך שלנו, היה אחד מהלוחמים שם. האנגלית שלו הפתיעה מאוד. הסיפורים מהזמן ההוא היו מרתקים. הויאטנמים נעזרו בתחבולות שונות ומשונות לבלבל את האוייב: בורות במבוק שנמשחו בזפת וארס והוסוו היטב. אפילו גופות החיילים המתים היוו מלכודת.

הסתבר שבמקום נעשה שימוש בנשק כימי דבר שהביא לילודה מעוותת באיזור. היום, המערב וארגוני סיוע שונים בנו בתי מלאכה לשיקום האנשים במקום. הכי הדימה אותנו: אמנות הפסיפס מקליפות ביצים….שם לא התאפקתי וקניתי מזכרת קטנה...אני עצמי מדריכת אומנות והופתעתי.

אין ספק...מחילות קוצ'י --חוויה מטלטלת...