עקבה, כבר שנים ועוד לפני הסכם השלום, היא סמל לדו קיום ודוגמא לשכנות טובה.

מאות ירדנים עוברים מידי בוקר את מעבר ערבה בדרכם לעבודה בבתי המלון באילת, שם הם יקבלו שכר מינימום ישראלי עם כל הזכויות, ויביאו הביתה כל חודש כ 1500 $. במשכורת הזו הם יכולים לקנות למשפחתם איכות חיים מצוינת במושגים ירדניים.

באותה שעה ממש יגיעו לעבודה בבתי המלון בעקבה מאות עובדים פיליפינים וסרילנקים שירוויחו שם בערך שליש מהסכום זה. בכסף הזה גם הם יוכלו לרכוש למשפחותיהם, שנשארו בקולומבו ובמנילה, איכות חיים טובה.

אם תרצו: מעבדה לכלכלה גלובלית.

במהלך החופשה הקצרה בעקבה, ולנוכח היתרונות של השלום הקטן הזה, אי אפשר שלא לשאול מה קרה לתעלת הימים. וגם למה הקימו שני שדות תעופה נפרדים, במרחק 2 ק"מ זה מזה, במקום אחד משותף, כמו שעשו השוויצרים, הצרפתים והגרמנים בבאזל. כנראה שלמסכנים האלה, בלבה של אירופה, לא היה מספיק כסף לבזבז על שדות תעופה נפרדים, כמו שיש לנו.

שעה לפני ההמראה בשדה דוב, הליך בידוק זריז, 40 דקות טיסה לאילת, 10 דקות למזוודה ועוד 10 דקות ו 30 שח למעבר הגבול ערבה.

מעבר ערבה מנומנם. אנחנו, 4 תיירות צעירות מהולנד ועוד קבוצה של 20 פולנים בדרך לפטרה. כמה נקודות בידוק ישראליות, 100 ₪ אגרה וחנות דיוטי פרי ריקה, לפני שתעזבו את הארץ. ירדן נמצאת בסופו של מסלול הליכה בן 100 מטרים, שם מתנוססת תמונתו של המלך עבדאללה. ההליכה הקצרה הזאת תזכיר לכם את סרטי המרגלים מתקופת המלחמה הקרה.

אצל הירדנים הוויזה חינם. הם כבר מבינים את כוח הקניה של התייר הישראלי. 5 עמדות בידוק ירדניות מספקות עבודה לכמה עשרות פקידים ושוטרים משועממים שיתזזו אתכם מדלפק לדלפק וכולם ישאלו את אותן שאלות. הדרכון שלי עובר בידיהם של 10 אנשים לפחות. מי שמחפש יעילות- לא ימצא אותה כאן. הירדנים חייכנים, מקשקשים כמה מילים בעברית. שעה לאחר הגעתנו למעבר, עוד תמונה של המלך ואנחנו במונית לעקבה.

3.5 שעות אחרי ההתייצבות בשדה דוב כבר רבצנו על החוף הפרטי של מלון היוקרה קמפינסקי בעקבה, במרחק חצי ק"מ מהגבול עם אילת. איפה יש לנו חו"ל זריז כזה ?

המלון כולו בנוי עם הפנים לים. כבר בכניסה ללובי נשקף לפניך החוף המדהים מבעד לקיר הזכוכית שמולך. כל החדרים פונים לים עם מרפסות גדולות. המלון הזה תוכנן מעניק לאורחיו חווית חוף מיוחדת. לא יותר מ-3-4 דקות מחדר בקומה ה-6 לחול הלבן שעל החוף.

חדרים בגודל 40 מ"ר (האבזור הפנימי צריך שדרוג). 5 בריכות וחול לבן, שהובא כנראה מסעודיה הקרובה (אולי יכסו גם את החצץ המכוער של חופי אילת ?). שורות של כסאות נוח, "זולות" פרטיות על המים, מגבות ומים קרים עד אליך. שרות 5 כוכבים +. ארוחת בוקר מעולה במרפסת מול החוף ושקיעה מדהימה מעל הרי אילת.

התפוסה בנובמבר כ 20%, מה שהופך את המקום לגן עדן של שקט ושלווה. והמחיר- 660 ₪ ללילה. בערך מחצית מהמחיר באילת, שלא יכולה להציע חוף פרטי ובוודאי לא את רמת השרות כאן.

יתרון נוסף ייחודי לישראלים- בקמפינסקי אפשר להישאר על רשת הסלולר הישראלית שלך. אם תרחיק מזרחה לכיוון מרכז העיר- תזדקק לשירותי נדידה.

קמפינסקי לא לבד. כמה רשתות מלונות מהמובילות בעולם נמצאות כאן. זה ההסבר שנתנו מנהלי איזיג'ט ל"דה מרקר" כשנשאלו למה הם לא טסים לאילת.

עקבה מסבירה פניה לתייר. למעלה ממאה אלף תושבים, שיותר ממחציתם חיים מתיירות. האנגלית שגורה בפי כל. נהגי המוניות והמלצרים במסעדות מקשקשים כמה מילים בעברית. לכולם יש "חברים" בתל אביב. מרכז העיר, במרחק 10 דקות הליכה מבתי המלון, מזכיר את רחוב יפת ביפו או לחילופין עיירת תיירות תאילנדית.

האוכל במסעדות מוכר וחביב ובדיוק לטעמנו. התפריט כאילו יצא ממסעדה בוואדי ערה. המחירים 10-15 דינר לארוחת ערב מלאה (50-80 ש"ח) כולל 17% מס ושרות (שאינם כלולים בתפריט).

כדאי לציין במיוחד את מסעדת אל שאמי AL SHAMI במרכז העיר (תמצאו אותה בקלות במפת גוגל). עוד המלצה טובה שמצאנו ב"למטייל". למסעדה הזו יש מרפסת (קטנה) שצופה אל המפרץ ולאילת המוארת בלילה. מספר המקומות במרפסת מוגבל אז כדאי להזמין מראש.

כל מה שאכלנו כאן היה טעים במיוחד: החומוס והטבולה (טרי טרי), צלעות כבש מעולות, מנה גדולה של סיניה מצוינת (כאן היא נקראת קופתא וניתן לקבל אותה מבושלת בתוך טחינה, כמו אצלנו, או בתוך עגבניות, כמו השקשוקה). דג דניס בלימון, קלמארי מטוגן. לסיום אל תשכחו את הכנאפה המעולה. כאן הגישו אותה "על חשבון הבית". בעקבה יודעים לעשות כנאפה וגם מכירים בכך שמקורו של המעדן הזה הוא בשכם, והוא אכן מכונה כאן "כנאפה נבולסי". למרות איכות האוכל והשרות, אל שאמי זולה בכ 20% מהמקובל כאן.

חופשת בטן גב ואוכל טוב במחירים של "בלק פריידי".