בקיץ 2010 בדרכינו מלונדון לווילס, בילינו שלשוה ימים באזור הקוטסוולדס היפה.
התחנה הראשונה שלנו הוא
Blenheim Palaceצפונית מאוקספורד, ביתם של הדוכסים ממרלבורו, שהוא אחד מהאחוזות המפוארות באנגליה ומקום הולדתו של וינסטון צ'רציל. הגענו לארמון תחת שמיים אפורים ומאימים משהו. באופן די מפתיע לא היו הרבה מבקרים וגם בהמשך היום לא הרגשנו עומס. מייד ניכר כי הארמון, שנבנה במאה ה -; 18 בסגנון הברוק, והוכרז כאתר מורשת עולמי ע"י אונסקו, תוכנן בעיקר כדי להרשים ולהפגין עוצמה ועושר והרבה פחות כדי לשמש למגורי המשפחה- הכל בקנה מידה מונמנטלי: דרכי הגישה, השערים, קישוטי הבניין, הגשר מעל האגם, הפארק רחב הידיים וכמובן החדרים עצמם. כרטיס משפחתי (2 + 2) עולה 55₤ - בהחלט לא זול. ניתן ללא עלות נוספת להפוך את כרטיס הכניסה החד פעמי לכרטיס שנתי, תהליך הכרוך בצילום והנפקת כרטיס פלסטיק, שלא היה שווה למבקרים מזדמנים כמונו לולא העובדה שהכרטיס השנתי מעניק הנחות גם במקומות נוספים.
http://www.blenheimpalace.com/thepalace/annual-pass.html ![P1030551.jpg]()
תחילה אנחנו מטיילים בפארק היפה ואחר כך בגנים הפורמלים הצמודים לבניין עד שהגשם מבריח אותנו פנימה לסיור בפנים הארמון, לא לפני שהג'נטלמן המאוד אנגלי בכניסה מפקיד עלינו בנימוס להשאיר את ה ";brolly" שלנו במתקן המיוחד למטריות המוצב בכניסה. אנחנו עושים כמצוותו וכמובן שהמטריה ממתינה לנו בשלום בסיום הסיור יחד עם אלה של שער המבקרים. בתחילת הסיור יש תצוגה על חייו של צ'רציל בה משמעים את נאומי מלחמת העולם השניה המפורסמים שלו. אף שהחדרים מקושטים ברוב פאר כצפוי, למעשה משפחת הדוכסים נכנסה לקשיים כספיים כתוצאה מהוצאות בניית ותחזוקת הארמון כבר מההתחלה, עד שבסוף המאה ה- 19 כמעט שהגיעה לפשיטת רגל, לאחר שרוב עוצרות האמנות שבארמון נמכרו כדי לממן חובות. רק עסקה כלכלית קרה בדמות נישאוים עם יורשת אמריקאית עשירה הצילה את המצב: לאחר מו"מ ממושך בין הצדדים ותמורת 2.5 מיליון דולר- הון עתק באותו עת- משפחת הכלה קנתה כרטיס כניסה לאצולה האנגלית בעוד הדוכס ניצל את המזמונים לרהט את הארמון מחדש ולנהל שוב אורך חיים ראוותני, גם לאחר הגירושים שלא בוששו לבוא. בסיום הביקור בפנים הגשם עדיין לא פסק וה"ברולי" לא מנעה מאיתנו להירטב בדרכנו למקבץ אטרקציות הממוקמות בקצה הפארק: בית פרפרים, שבו ראינו רק מעט מאוד פרפרים אבל החום והלחות שבפנים כאילו החזירו אותנו פתאום לתל אביב, אז לא התעכבנו, מבוך שיחים חמוד, גן שעשועים קטן ואזור של משחקי לוח גדולים.
מהארמון נסענו לקוטאג' שהזמנו בכפר Fifieldעם עצירה בדרך בכפר המזערי
Minster Lovellשאי אפשר שלא להבדיק לו את התואר "ציורי" (כמו רבים אחרים בקוטססוולדס שנראה בהמשך) אודות למקבץ ה thatched cottages , בעלי גג מקש, שבו.
למרבה השמחה קמנו ביום השני ליום ללא גשם, אם כי עדיין קריר.התחלנו את יום הסיור בין הכפרים של הקוטסוולדס בכפר
Bourton on the Water המכונה גם "ונציה של הקוטסוולדס"בגלל הנחל שעובר במרכז הכפר בין הבתים הבנויים (כמו ברוב הכפרים בסביבה) מאבן הסיד המקומי בעל גוון הדבש היפה. בכפר מקבץ של אטרקציות שעל פי התיאור שלהם מתאימות כנראה יותר לילדים צעירים: פארק ציפורים, מודל מיניאטרוישל הכפר , מבוך, מוזיאון מכוניות, אבל כיוון שלא נרשמת התלהבות אצל הבנים, אנחנו הסתפקנו בטיול קצר לאורך הנהר וצפיה ב"מרוץ הברווזים", בו מושלחים ברווזי פלסטיק ממוספרים מגיגית לנהר וניתן להמר בכסף (לטובתמטרת צדקה מקומית) על המנצח.
![P1030604.jpg]()
פרטים על האטרקציות לילדים:
http://www.cotswolds.info/cotswolds-children.shtml -בכלל אתר נהדר ועשיר במידע על האזור.
משם נסענו לצמד הכפרים ("ציוריים" כבר אמרנו?)
Upper & Lower Slaughter -; שהשם שלהם כמובן אינו קשור כלל לטבח אלא לקוח מהמילה העתיקה "Slohtre" (שפירושו מקום בוצי!), ואכן קשה לדמיין מקום שליו יותר מהכפרים היפיפים עם פלגי המים והקוטגים הקטנים. עשינו טיול קצר חלוך וחזור בשביל המחבר בין שני הכפרים: אחו ירוק, תחנת קמח, נחל והרבה כבשים. אוי הכבשים המדושנים האלה! אי אפשר לכתוב על הקוטסוולדס מבלי להזכיר את הכבשים. בימי הבניים, כאשר% 50 מכלכלת אנגליה התבססה על המסחר בצמר, זה של כבשי הקוטססולדס נודע ברחבי אירופה כאיכותי במיוחד. המנזרים החזיקו עדרים ענקיים, הסוחרים התעשרו מהמסחר בצמר ובנו לעצמם בתים יפים וגם הקימו כנסיות נאות כדי להודות לבורא עולם, אבל מבלי לשכוח לרגע את המקור האמיתי למזלם , וכך ניתן למצוא באחד הכניסיות את התפילה הבאה: "I thank my God and ever shall, it is the sheep hath paid for all." עם פיתוחן של שיטות תעשייתיות ליצור בדים, הצמר של הקוטסוולדס איבד מחשיבותו והאזור נכנס לתקופה של קפאון והעדר פיתוח. כיום, כאשר הכלכלה מתבססת על תיירות ושירותים, העובדה כי המהפכה התעשיתית פסחה על המקום, הפכהדווקאלנכס אדיר , והתיירים מגיעים בהמוניהם כדי לבקר בדיוק באותם כפרים נאים וכנסיות עתיקיות שנשתמרו בצורה מושלמת מאות שנים. כך למעשה, אפשר להגיד שבאופו עקיף, הכבשים שעדיין רואים בכל מקום, ממשיכים להיות אחראים גם היום לעושרה של האזור שהוא שוב אחד העשירים באנגליה.
בסוף הטיול הרגלי שוב תפס אותנו פרקשל גשם. נכנסו לאוטו ונסענו דרך עוד כפרים לכיוון BroadwayTower. בדרך עברנו בכפר באותו שם שהרחוב הראשי שלו הוא לטעמי אחד היפים באזור שכולו יופי, אבל כיוון שהבנים כבר היו די שבעים ממראות הכפרים ומכיוון שהיה צריך לשלם על חניה, לא התעכבנו. כאן המקום לציין שכמעט בכל מרכזי העיריות בבריטניה החניה -; במגרשי חניה מסודרים או רחוב הוא בתשלום. השיטה נקראת Pay and Display: ניגשים למכונת התשלום, מחליטים על פרק החניה הרצוי ומשלמים עבור כרטיס חניה אותה יש להציג בחלון המכונית. במהלך הטיול, כל פעם שהתקרבנו למגרש חניה שכזו, הבנים היו פותחים בשירה רמה של Pay and Display, Pay and Display המגדל שנבנה בסוף המאה ה 18 כ folly - קרי מבנה בעל מראה יחודי שהוא בעיקר דקורטיבי ולא פונקציונלי -נמצא באחד המקומות הגבוהים בקוטסוולדס, עם נוף פנורמי מסביב ובסמוך פארק של אילים אדומים. הנוף אכן יפה, אבל במקום כה חשוף וגבוה והרוח ממש חזקה וקרה, ומיהרנו לבית הקפה שבמקום כיד להתחמם עם תה/שוקו ועוגות.
התחנה הבאה היתה מעגל האבנים המגליטיRollright -; אחד מה"אחים הקטנים" של מעגל סטונהנג הידוע. המעגל מורכב מ77 אבנים , אבל האגדה מספרת כי בלתי אפשרי לספור את האבנים ולהגיע 3 פעמים לאותו מספר, ואכן אנחנו לא הצלחנו להגיע ל 77 .
http://www.cotswolds.info/blogs/rollright-stones.shtml#rollright_stones עם זאת, האבנים קטנים ופחות מרשימים ממה שציפיתי ובמחשבה לאחור אני לא בטוחה שהצדיקו את הנסיעה. הדרך כמובן היתה יפה מאוד ורצופה עוד ועוד כפרים יפים ושליו. בכלל, כאשר מטיילים בקוטסוולדס, קל להבין למה רבים סבורים שג'י.ר.ר. טולקין שלימד באוקספורד הסמוכה שאב את ההשראה ל"פלח" של ההוביטים מהאזור הזה של אנגליה. ככל שנוסעים יותר בכבישים הצדיים, העוברים בין שדות מוריקים וכפרים בעלי השמות המיוחדים דוגמתLower and Upper Oddington , Burnt Norton, Moreton-in-Marsh, Little Buckland, מתאצמת התחושה שמדובר במין תמצית מזוקקת או של אנגליה הכפרית שהתלאות של העידן המודרני כאילו פסחו עליו. אין מפגעים סביבתיים, אין תעשיה, אין רעש,רק שלווה וירוק אין סופי.
בדרך חזרה לקוטג' עצרנו בסופרמרקט TESCO הגדול שנמצא ביציאה הצפונית מהעיריה Stow on the Wold על כביש A429
ביום האחרון לשהותינו נסענו צפונה למצודת Warwick שהיא אחת מטירות ימי הבניים הכי שמורות באנגליה. אף שהמרחק הוא רק 32 מיילים מהקוטג' הנסיעה ארכה למעלה משעה על הכבישים המשניים והגענו יותר מאוחר מכפי שתכננו הטירה נמצאת בכניסה לעיר ווריק ומשתרעת על שטח רב. מגרשי החניה נמצאים די רחוק מהכנסיה לטירה עצמה- כ20 דקות הליכה, רובה בעליה מתונה. אנחנו כבר חנינו באחד המגרשים החיצוניים יותר, אבל גם הפנימיים לא ממש קרובים, וכאשר ראינו הרבה משפחות אנגליות שבאו לבלות יום מחופשת הקיץ במקום בהרכב מורחב: סבים, הורים וילדים צעירים חלקם בטיולונים, תהינו למה אין שירותי הסעה ממגרשי החניה, להקל על המעבר. הכניסה לטירה למשפחה של 2 + 2 עלה ב2010 55₤ ( פחות בהזמנה מראש באינטרנט), אבל כאן הוכיחו את עצמם אותו כרטיסי פלסטיק מבלנהיים, שבזכותם קיבלנו הנחה ושילמנו במקום זה 40₤. על ביקור במרתפי הצינוק יש לשלם בנפרד- ויתרנו ללא היסוס. הטירה יושבת גבוהה מעל נהר האבון והעיר ווריק עצמה והמבנה, על החומות והמגדלים, האולמות והמרתפים הבנויים סביב חצר מרכזית אכן מאוד מרשים. בניגוד להרבה נכסים היסטוריים בבריטניה שמנוהלים ע"י קרן שימור, טירת ווריק מופעלת ע"י קבוצת הבידור מרלין שמפעילה גם את מדאם טוסאוד, פארקי לגולנד, גארדהלנד באיטליה ועוד, והדגש הזה מאוד ניכר בכל פינה . לטעמי הטירה מצוגת כמעין טירת דיסני, עם הרבה צבע, שחקנים בתלבשושת ימי הבניים, ופעילות לילדים (כולל אלה שנועדו לגרום להורים להיפרד מעוד סכומים נכבדים נוסף על דמי הכניסה) . כל זה אכן מוסיף עניין למשפחות, אבל הרגשתי שחסר מידע ועניין היסטורי לאלה שאינם מחפשים רק בידור לילדים, למשל אודות בניית המקום שהחל בסוף המאה ה - 11 ונמשך בתוספות שונות במשך מאות שנים או אודות שושלות הרזנים מווריק ומיקומן בהיסטורית בריטניה.
התחלנו את הביקור עם הסבר על הטרביושה - מכונת מלחמה ענקית- והדגמה של הטווח שלה.המדריך הסביר איך במצור על עיר בנוסף לשיגור אבנים גדולות בנסיון לפרוץ את החומות, המצרים היו מעמיסים על המכונה גם חלקים של פגרי חיות, הן במטרה לפגוע במקורות המים של העיר ולזהמם והן כדי להטיל אימה על התושבים הנצורים המבהולים. חזירים היו החיה המעודפת, שכן נחשבו להכי אוירודימניים. באכזריות עוד יותר גדולה, אם הנצורים שלחו נציג לנהל מו"מ אך הנסיון נכשל, אותו איש ביש מזל היה עלול למצוא עצמו מושלח חזרה אל תוך העירה על הטרבושה! בסיום ההסבר, העמיסו אבן גדולה על המכונה, משכו והופ היא עפה למרחקים. קשה לתפוס את הרגע במצלמה, אבל אין ספק שמדובר בטווך מרשים. הבנים מאוד נהינו מן ההסבר ומן ההדגמה ומבחינתם זה היה החלק הכי מוצלח בביקור בטירה.
לאחר מכן ציפינו במופע בזים קצת מאכזב והרבה פחות מוצלח זה שוורפן אוסטריה לדוגמה- העיטים נראה עיפים משהו ולא ממש שיתפו פעולה. משם המשכנו לטיול רגלי בחומות הטירה וטפסנו במדרגות לוליאנות בהרבה צריחים חשוכים -;טוב שאפשר היה להעיזר בחבל בעליה.
באחד המרתפים יש גם תצוגה על ההכנות של השליט של הטירה דאז, ריצ'ארד נביל "הממליך",לקרב ברנט ב1471(בו נהרג) במהלך "מלחמת הורדים" בין שולשלות לנקסטר ויורק. המיצגים ממחשים עד כמה הקרבים הללו של ימי הבניים לא היו ספונטיים אלא ארוע צפוי מראש שלקראתו גויסו כל צמיתי הגוכס ועסקו שבועות בהכנת תחמושת וציוד מלחמה- מאוד מעניין. בעולמות הטירה יש גם תצוגה של כלי נשק, שריונים, וכו', וכן סדרה של אולמי קבלה המרוהטים ברוב פאר כיאה למקום.
כאשר יצאנו החוצה שוב הטיפטוף שהחל קודם לכן הפך לגשם של ממש שלא הפריע לקהל המבקרים (הבריטי ברובו- שמענו מעט שפות אחרות) להתכנס תחת "יער" של מטריות כדי לצפות בטורניר אבירים. עלילת המסגרת, שסופרה בצעקות רמות היתה מעט מאולצת ולא ברורה, אבל בכל מקרה היא לא העיקר אלא הקרבות עצמם. ציפינו זמן מה עד שהגשם הכריע אותנווחזרנו חזרה לאוטו. עד שנכנסו אליו הגשם התחזק מאוד ולכן התכנית לבקר גם ב Stratford upon Avon בדרך חזרה דרומה נגנזה, אבל זה בהחלט צירוף אפשרי.
אנחנו נפלנו על "קיץ" בריטי גשום במיוחד, אבל גם אם מזג האוויר יאיר לכם פנים רוב הזמן, חשוב לשמור על גמישות בתכנון, וכמובן להצטייד במטריות ומעילי גשם לכל מקרה שלא יבוא!
קישור לטיפ על הקוטג' בפיפלד:
https://family.lametayel.co.il/%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%92++%D7%9C%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%94++%D7%91%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%A1%D7%95%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%A1