איזו מ-ה-מ-מ-ת

יום מספר 7 - 4.9

זהו הוא היום השביעי למסענו הנהדר. מצד אחד שמסתכלים על המספר אפשר להישען לאחור ולומר וואו אייך שהזמן רץ. אבל הסטורג בראש התמלא כבר כעת בהמון חווויות שהחושים שלנו הקליטו מניו יורק, סיאטל והכניסה לקנדה המהממת ( או כמו שיהל מבטאת ״איזו מ-ה-מ-מ-ת״)

ביום הזה אנחנו מחוברים יותר. מחוברים לטבע ואחד לשני ( טוב יש לנו ברירה :-))
זה לא שאין מריבות וויכוחים אבל מתחילה להיווצר שגרה מסוימת עם הקרוואן. ארוחת בוקר, התארגנות של ריקון מים אפורים ושחורים, נסיעה, בילויים, הגעה לקמפ וכן הלאה.

ביום הזה אני אספר קצת את העבודה של איש הצללים (עבדכם הנאמן) אשר אמון על מערכות ביתנו הנייד.
תכל״ס התיפעול של הקרוואן אינו מסובך כפי שחשבתי. אבל יש הרבה מערכות (מים, מיזוג, חשמל, אינסטלציה. קירור ועוד) ולמרות שהקראוון דיי חדש (מודל 2014) ישנם גיהוקים. ענבל כבר סיפרה על מערכת חימום המים שלא פעלה כשלושת הכירות פעלו. אתמול המקרר והפריזר לא פעלו כראוי. הארטיקים במקרר נמסו. מסתבר ש: א. חנינו למשך זמן באלכסון
ב. צינורית קטנה בתוך המקרר השתחררה
בכל מקרה לארטיקים שלום.
צריך להיות עירניים לתיפעול במצב נסיעה (שימוש במצבר של האוטו) למצב של חיבור לחשמל ב site ולמצב של עצירה ללא חיבור לחשמל אז משתשמשים במצבר של הקרון או מפעילים את הגנרטור (למשל בכדי להשתמש במיקרו)

התעוררנו מוקדם ,יצאתי לריצה באיזור מדהים מוקף הרים גבוהים ומוריקים. השמש מבצבצת מהקודקוד של אחד מהם. שם תכולים. יום יפה. תפאורה מדהימה לריצת בוקר. בינתיים ענבל הכינה ארוחת בוקר. כשחזרתי מהריצה חיכתה לי חביתה וסלט מעולה. מתארגנים באיטיות משהו לקראת היציאה, באיטיות מדי. יש לנו יום נסיעה ארוך ובוער לי לצאת.
יצאנו להמשך המסע המואץ לעבר הרוקיס הקנדיים. המרחק מסיאטל הוא כחמש עשרה שעות נסיעה - אם מישהו משוגע מתכוון לעשות את זה דוך).
נסענו לעבר Revelstoke עיר גדולה לפני הרוקיס. בדרך רואים מלא אגמים כל אחד יפה לכשעצמו, הנוף מהפנט. אני בטוח שעוד נתגעגע אליו כשנהיה בנוואדה.
בדרך עוצרים לתדלוק ראשון. 173 דולרים - והמיכל היה עם יותר מרבע) הפורד הגדולה שלנו שתיינית. בבוקר.הורדתי לפחות חצי מכמות המים בכדי להוריד מהמשקל הכולל של הרכב. אין לנו צורך בכל המים הללו כי בימים הקרובים אנחנו ב- full hookup שזה אומר שיש לנו ב site חיבור מים, ביוב וחשמל.

עצרנו להשלמות בוולמרט ובכפר קטן שאני אפילו לא זוכר את שמו. שם הילדים שחו באגם ורצו לדוג דגים. את החכות קניתי בוולמרט לא מורכבות. מקל, רולר, חוט דייג, קרסים, מצופים ופיתיון. יש להם בחנות מחלקה שלמה של דייג. נעזרתי באחד העובדים. הוא שאל אותי שאלות מצחיקות - מקצועיות מאוד - לקח לו זמן למסכן להבין שאין לי מושג קלוש בדייג. ״איזה דגים את מתכוון לדוג?״ ״באיזה מקום אגם, אפיק, ים?״ איזה סוג של פיתיון״ בחחח... יש להם פיתיון של דגים בגדלים שונים במקררים לדוג דגים טורפים וגדולים.
מצאתי את החכות בקרוואן דיי מהר אבל את שאר החלקים לא זכרתי איפה. מתסכל! חיפשנו במשך דקות ארוכות ונאדה. התיסכול משולב. הילדים מבואסים ואני מבואס שאני לא מצליח להיזכר איפה הנחתי אותם. יש לנו המון ציוד שרק הולך וגדל וקרוואן גדול עם הרבה מקומות איחסון. השלמנו עם כך שלא נמצא אותם ואז כמו במרפי חיפשתי במקום האחרון שעוד לא חיפשתי בו - תא הכפפות ושם הם היו.
את החכות לשמחתי הצלחתי לחבר דיי מהר. החלטתי באופן אינטואיטיבי כאילו מישהו לימד אותי בגלגול קודם את היחס של מספר המשקולות למצוף. המרחק בין המצוף לקרס וכדומה. השתמשנו בפיתיון מענין שהבחור מוולמרט המליץ לי עליו. קופסא קטנה עם חומר ורוד וצהוב שהתברר כלא רע בכלל. הוא דביק ולא נופל בקלות מהקרס ונראה שהדגים מזהים את הצבעים ונמשכים אליהם. הטלנו חכות ראשונות. אחרי כמה דקות דג בגודל של כ 20 ס״מ נתפס בקרס. ניגשתי מיד לרולר אך מכיוון שאני כזה ירוק לא אבטחתי את חוט הדייג והדג משך עוד ועוד חוט עד שהצליח להימלט. מה הוא לא ידע שבלאו הכי התכוונתי להחזיר אותו לאגם? מעודד מהמהירות שכמעט תפסתי, הנחתי שלא יעבור עוד הרבה זמן עד שאתפוס עוד אחד. אבל זה לא קרה. הגיע איזה אווז נודניק שעשה רונדלים לידנו והבריח את הדגים.

הגענו לקמפ שלנו canyon hot spring ליד Revelestoke בשעה שבע בערב. הלכנו לבריכה החמה - 40 מעלות בתוכה כשבחוץ 13 מעלות. תענוג!!! משם המשכנו ל site שלנו בין עצים
ומרווח.
יום מתיש אך יפה.