יצאתי לטרק כמעט בגיל 30.
אני אומר כמעט בגיל 30 ולא בגיל 29 כדי להמתיק את הגלולה שעתידה להגיעה בינואר הקרוב.
טרק טרק, אורגינל, כמו זה שיוצאים אליו בטיול אחרי צבא. עשרה ימים תיק על הגב, פקל קפה, אוהל ושק שינה. אה ובת זוג.
נשמע לחלקכם הזוי, אז גם לי כך היה בהתחלה. התחלתי לארוז. ביקרתי בדקאתלון. 3 פעמים. וככה שיהיה לי טוב יצאנו לשדה התעופה חפוסי תיקים ומוכנים. מבחינת ציוד לפחות.
נחתנו בז'נבה, מרכז הניטרליות והשעמום של אירופה.
כמובן שלא הזמנו הסעה מראש לנקודת ההתחלה של הטרק ומצאנו את עצמנו בקונקשן יזום של 4 וחצי שעות שרויים על הרצפה הקרירה של אולם קבלת הפנים המקומי.
לבסוף הגיע האוטובוס המיוחל ועליו קפצנו מבלי להשתהות לרגע. בילינו לילה בבקתה נהדרת ואינטימית שגם ממש במקרה הייתה הראשונה ברשימת האורחנים אחרי הפעלת הסנן מהמחיר הנמוך לגבוה.
הטרק שלנו התחיל למרגלות ההר הלבן, המון בלאן בניב המקומי. הוא באמת לבן ובאמת הררי ומרשים. עלינו כעת להקיף אותו 360 מעלות דרך 3 מדינות שונות שאת מעברי הגבול אפשר לצייר בעיפרון שוב ושוב עד כמה שהם אינם רלוונטיים כמו הוראות ההכנה של מרקי קנור.
ובכן, התחלנו בצרפת והנה כמה דברים שכדאי לדעת על ארץ הבגט.
כמו בגט שהתייבש בשמש, כך בחלוף הזמן התקשתה גם הבנתם של תושבי צרפת שהשפה הבינלאומית הינה אנגלית. האימפריה הצרפתית שקעה מאז ימי נפוליאון והאימפריה הנטפליקסית וההוליוודית הביאה את הבשורה למסכים ברחבי תבל. ניתן להוסיף תרגום כמובן ב26 שפות שונות אבל השפה המדוברת היא אנגלית אז לכל הרוחות די להתעקש להביט בי במבט עגל מבולבל כאשר אני מבקש wine ולא vino.
יופי, אז בתוך יומיים של הליכה מרובה במגמת עלייה בלתי נגמרת ולינה בסמוך לפארק ילדים שככל הנראה היה מעורר מינית את מייקל ג'קסון, סיימנו עם צרפת לבינתיים. ייאמר לזכותם שמלבד הפער השפתי, הם מאוד חביבים ונושא אכיפת החוק בדבר לינה פרטיזנית או מה שנקרא בשפת הטרק "קאמפינג פראי" הוא מאוד רופף ומתירני בחלקת האדמה שלהם.
בדרך לחציית הגבול לארץ המגף הלוא היא איטליה בחרנו לצעוד דרך הוריאנט ולא של קורונה למרות שבאותם רגעים שרשרת הדבקה או חסינות הייתה מתקבלת בברכה. הוריאנט של המסלול שלכאורה היה אמור לקצר את דרכנו הוביל אותנו לירידה חדה שזוגתי שתחיה דילגה אותה כמו איילה אחרי שאת העלייה של היום הקודם היא בקושי סחבה.
בעוד זוגתי החביבה מדלגת לה בחדווה, אני נועץ את רגלי בהליכה של פיראט עם רגל עץ ולעתים מדמיין כמה יפים היו חיי כעת ללא אצבעות בכפות הרגליים.
הנה זה קרה חצינו את הגבול המדומיין לאיטליה, ובכן הנה כמה דברים שכדאי לדעת על ארץ המגף.
כמו מגף מעוצב, נוצץ ומלא בסטייל כך גם העם האיטלקי. הבונז'ור הארור והמאולץ התחלף בצ'או החינני שגם מורכב מהברה אחת שקל לומר בעלייה לכל הבאים עליך לכלותך. גם תנסו לרגע לומר זאת מבלי למתוח את השפתיים לכדי חיוך קל, כמעט בלתי אפשרי לעומת הבונז'ור הקודר שהולך היטב עם אקורד מינורי וחורפי.
בכל אופן, איטליה שבה חנויות ומסעדות סוגרות בשעות הצהריים עד 19 בערב כי...למה לא? מקום שבו בשעה 17 אבוי לך אם אינך יושב לאפרטיפו. מונח שאומר בעצם תזמין לך משקה ותקבל איזה נשנוש מובנה כי אנחנו פשוט מניחים שתשמח לקצת נקניק וגבינה ליד השפריץ שלך.
אנשים מבינים במבט למה אתה מתכוון ורוקדים לצלילי השפה זה של זו בעודם מעניקים לך שירות מכל הלב.
היינו זקוקים בשלב זה להתאוששות פיזית אחרי 4 ימי הליכה מפרכים. אני וזוגתי האהובה היינו ממש על סף משבר אמצע הטרק וממש כאשר ניחוחות הפיצוץ מתדפקים על סף דלת החדר במלון יצאנו ליום ספא במרחצאות החמים הסמוכים מרחק תחנת אוטובוס אחת בלבד. מצוידים במסיכה, כי פה עוד יש דבר כזה מסתבר, ובגדי ים הגענו למרחצאות.
המילה מרחצאות איננה נועדה לתאר ג'קוזי בצימר במושב מנות כנהוג בארץ הקודש אלא מתחם דמוי גן עדן המלא בחדרי רחצה מסוגים שונים. למתחם גינה מלכותית שורצת פרפרים ואנשים עטופים בחלוקים לבנים. אחרי מסע מרחצאי בין מתחמי הwellness והתזת מים על גופי בתצורות שהדמיון האנושי האוניברסאלי טרם הבשיל לכדי יציריתן הרגשתי שבעוד רגע אני וזוגתי נבקע מתוך החלוקים הלבנים וכמו המטאמורפוזה של הפרפרים נצמיח כנפיים ונתחיל לעופף במרחב השמיימי.
ואז ברגע האורגזמי והנשגב הזה אחרי שאנו מתהלכים בין חדרי הרפייה שבימי קדם הושמשו לצרכי אורגיות אינטלקטואליות הגיע הבחור מהתחזוקה של המקום, הציע לי תות והשפריץ בי באמצעות רובה מים של ספרים והחזיר אותי אל המציאות הקיומית הפיזית.
כבר באותו ערב חווינו משבר עמוק. אי אפשר טרק בלי משבר עמוק, במיוחד אחרי ירידה מפסגת האולימפוס אל עובדת הקיום המצערת שהתבשרנו בה - הכביש שהיה אמור לספק עבורנו דילוג מקסים על מקטע קשה נחסם בשל מפולת אבנים והנה באה המנטליות האיטלקית בעוכרינו. לפנות מפולת שכזו לוקח לפחות 3 ימים אומרת הפקידה באינפו כי בחייאת, מי יעבוד עכשיו רצוף ועוד בין 14 ל16.
הגשנו סצנות מלודרמטיות די מכובדות בחילופי המילים מלאות הח' שלנו עבור טבחי הברסרי של ג'ודית והסתלקנו בנדרי שתיקה אל עבר היער מחוץ לעיירה כדי לישון כמו פרטיזנים שתקנים ולחסוך כמה פרוטות. אל תוך הלילה השקט ומתוך החשש מפקחי האזור מטילי האימה הגסטאפו-בלאן-בונזור שמבחינתי היו איטלקים בשירות הממסד הצרפתי המנוול, הקמנו אוהל מוסתר היטב כעליית הגג של האחת והיחידה אנה פרנק.
בטוחים במסתור ובמיסתורין שיצרנו הלכנו לישון חבוקים חרף חילופי הח' הקודמים מול אנסמבל המטבח של ג'ודית.
בחצות הליל אחרי שנרדמנו קלות התעוררתי מהבזק אור חולף על פני יריעת האוהל. בשקט ובדממה פתחתי את הרוכסן והצצתי החוצה כאשר את גורלנו אני כבר מגולל בדמיוני. מלפנים פנס חוקר את השדה ומאחור פנס מגיח מהאפלה. זוגתי לוחשת באוזני שאלו הם ודאי תושבי האזור הארורים שצפו בנו מסליקים את עצמנו אל תוך היער והפרנויות הולכות וגוברות. מפנימים את מר גורלנו. אני מתחיל לשער את גובה הקנס, צורתו וכיצד אני עומד לגמגם כמטומטם גמור שאינו מבין מהם חוק וסדר או אולי מסביר ברהיטות שיא שאנחנו פה רק בגלל שזוגתי גוססת מאסטמה סופנית וחייבת לינה באוהל בעודנו מרחק 10 דק הליכה מעיירת סקי מפוארת ומרפאה.
הפנס מתוך האפלה התקרב אט אט ואז פשוט חלף בנונשלנטיות על פני האוהל מרחק מטרים ספורים. לאחר הסנוור המיידי אני רואה בחור זהוב שיער בכפכפי האוויינס. החלטתי שהוא אינו איום ושאלתי בלועזית לשלומו. הוא ענה בלועזית רהוטה מה שהעיד עליו שצרפתי הוא בטוח לא והוא כנראה גרמני בינלאומי. הסביר שהוא וחמשת חבריו מחפשים מקום לאוהל שלהם. נשמנו לרווחה שאינו פקח אלא היפי גרמני אבוד ביער. תוך 10 דק הוקמה לה עיר אוהלים קטנה בסמוך לנו שהסגירה לכביש את מקום הימצאנו והנה שוב חזרנו לחשש הפקח.
כמובן שבבוקר דבר לא קרה, פקח לא הופיע ומזלו של הסטלן המצוי תמיד לצידו.
לקראת הפרידה מאיטליה, עצב מילא את רוחי והשמיים אף בכו איתנו בלילה האחרון בארץ המגף. אכלנו טירמיסו אחרון שימתיק את דרכנו לשוויץ.
בבטן שמנמנה ומתוקה חצינו את הגבול הלא רלוונטי לשוויצריה.
ובכן, כמה דברים שכדאי לדעת על שוויץ.
כל מחירי התפריטים כתובים במטבע המקומי שהוא לא אירו אלא פרנק. מה שזה אומר בעצם זה שזה מטבע בעל אותו ערך כמעט בדיוק פשוט בחלק מהמקומות המוכר יעשה חישוב שרירותי לחלוטין ללא כל שער מטבע או מחשבון וינקוב במחיר מעט גבוה יותר מהכתוב בתפריט כיוון שמי יחליף עכשיו באמצע הטרק שטרות ליומיים טיול בשוויץ. אני וזוגתי מתלהמים כנהוג בתרבות היודו-ישראלית על המחירים הגבוהים ומכריזים שזו מדינה יקרה, שיתביישו להם על מחירי השהייה בקמפינג והאוטובוסים ומה לא.
לקראת המעבר גבול בחזרה לצרפת רבתי שפתאום נצבעה כממלכת המותרויות אליה התגעגענו כל הזמן הזה, אנו עושים חישוב המרה מהיר ומבינים ששוויץ וישראל זהות הן מבחינת מחיר המחירון. תייר המגיע לסופש בתל אביב עתיד לקלל ולהימלט מהר ככל הניתן לפני שיתרוקנו כיסיו בדיוק כפי שאנו עשינו לארץ השוקולד והפונדו במחיר מופרז.
ושבנו לצרפת הטובה, למחיה השפויה יחסית, לחדר בעל קירות וגג שאינם עשויים ניילון, למיטה שאיננה שני מזרני ביצים שחופפים זה על גבי זה מפאת הצפיפות, לכרית שאיננה תיק דחוס חפצים ולשמיכה שאיננה שק שינה פרוס ופתוח לרוחבו.
ובכן, כמה דברים שכדאי לדעת על לצאת טרק שאתה כמעט בגיל 30.
זה קשה, גם פיזית וגם מנטלית.
לישון באוהל יחיד עם בת זוג זה בהכרח להתעורר לפחות פעמיים בלילה, פעם אחת לפיפי ופעם אחת כי יש לה פיפי.
לעשות אהבה זה לקחת חבילת קונדומים מלאה איכותית של חברת דורקס ולגלות בסוף הטרק שהיא עדיין מלאה ואיכותית של חברת דורקס.
לא להחליף במשך כמה ימים תחתונים ומכנסיים וחולצה וגרביים זה כזה מגניב...בגיל 25.
לעשות קפה לעצמך ולאנשים כשאין איפה לקנות קפה מול נוף עוצר נשימה זה תמיד מעורר יראת כבוד ברמה עולמית.
לקנות רטבים שווים בצנצנות זכוכית זה דיבור, דיבור כבד אבל דיבור.
פודקאסטים בעליות גורמים להן להיות גם עליות ברמת המשכל, החיוניות, והרחבת התודעה האנושית.
יש טוב ויש גרוע, יש טוב ויש רעעעעע.
זוגיות שתבשיל לומר כן משותף להרפתקה של טרק היא זוגיות שיכולה לטפס בעצמה הרים, לעבור נחלים ולצעוד על קרחונים.
זוגיות שיכולה בקיץ להינמס ולהיות למפל מרהיב ובחורף לקרחון יציב.
טרק כמעט בגיל שלושים זו חוויה שאזכור לכל החיים.
טרק כמעט בגיל 30
יעדי הפוסט
אהבת את הפוסט?
