רשמי מסע ממונגוליה

יום ה' 12-07
Khovsgol Aimag -; Khovsgol lake מחוז חופסגול -; אגם חופסגול

ההתארגנות בבוקר הפכה לעניין שבשגרה. קמים מוקדם ככל האפשר ומשתדלים לצאת לא יאוחר מהשעה 09:00, נפרדים מבעלת הגסט האוז ומהקוריאני החביב ויוצאים לדרך.

הדרך רגילה , כלומר, דרך עפר , מקפצים כמובן. יש מספיק שטח ערבה ירוקה וניתן לעבור בקלות רבה בין השבילים. גם עקיפה קלה לביצוע . פשוט סוטים לכיוון הערבה ..לא חסר שטח. זה יתרונה של דרך עפר על פני כביש. חשבתי על כל אותם בקרים שקריין החדשות מודיע היכן יש עומסי תנועה ? קצת ערבה מוריקה היתה פותרת הבעיה...

מנסים לפתח שיחה עם הנהג והמדריכה. השאלה הראשונה שעולה היא בעיית השמות.
"איך קוראים לכם במונגולית?" אני מתענינת. .מאחר וגליתי שכשאני מדברת עם הנהג בפנטומיה חלקית על המדריכה ומכנה אותה אשלי , פרצופו הופך סימן שאלה אחד גדול.
" אמראהו Amarrhuu- " מגיעה התשובה " פירושו בן קל"
"ואיך קוראים לך " אני מקשה בהתכווני אל המדריכה.
כאן השם קשה הרבה יותר "פורגוז'רגאל Purgujargal " חוזרת התשובה " שפירושו יום חמישי המאושר." מזכיר מאד את השמות האידיאנים....

השיחה נקטעת באחת. קבוצת מכוניות חוסמת את הכביש. אנשים מתרוצצים בין המכוניות , ברור שיש בעייה. נשמע שיש אקשן בן זוגי מסתקרן ויורד ,כמובן , לראות . מהר מאד מתברר שהנחל הזורם באפיק צר הפך בעקבות הגשמים האחרונים שירדו לנהר שוצף ששטף את הכביש . מה שאנו רגילים לשמוע מידי חורף " ואדי פארן עלה על גדותיו, אין מעבר לכל כלי הרכב" . אלא שכאן אין את יעקב אילון שיודיע זאת בחדשות . מכוניות שקעו עד גובה חלונותיהם . המזל הגדול היה שבקרבת מקום ממשלת מונגוליה החליטה לסלול דרך כורכר או כביש והביאה למקום ציוד כבד. כך שמשאית התנדבה לגרור החוצה בעזרת כבל גרירה את המכוניות ששקעו. כך חולצו המכוניות בזו אחר זו. הנהגים המונגולים הם מכונאים בזעיר אנפין. חלק מהם מיד פרק את מצתי המנוע ושם אותם ליבוש בעוד בני המשפחה נחים בצד. נהגנו החליט לאחר בדיקה של גובה המיים שניתן לעבור במקום מאד מוגדר. הוא כיוון את הג'יפ , שם נפשו בכפו וירד לנהר השוצף. עברנו בשלום... אנחת רווחה בקעה מפי כולנו. הרי המצב היה עלול להיגמר אחרת. עצרנו למנוחה קלה , עד שהלב יחזור למקומו...

המשכנו צפונה לכיוון אגם חופזגול. הנוף מתחיל להשתנות. יערות אורנים מחליפים את פני הערבה המוריקה. אגמים קטנים נראים מידי פעם. ממש שויצריה..השמש אמנם במרומי הרקיע אך הטמפרטורה מתחילה לרדת קמעא. אנחנו בצפונה של המדינה , איזור הגובל עם חבל סיביר שברוסיה. מחודש ספטמבר ועד מאי האיזור כולו מושלג. השלג יכול להגיע עד גובה של 2 מ'. הטמפרטורה צונחת אל מתחת לאפס. היא יכולה להגיע , לעיתים, עד -400C . לאחר הפשרת שלגים בחודש מאי הטמפרטורה עולה ויכולה להגיע בחודש יולי ל: C 10-250. מזג אוויר נעים למדי..
את מקום עדרי הכבשים מחליפים עדרי היאקים. אותם חיות פרוותיות המזכירות מעט את הפרות אך נמוכות מהן. חיות אילו מהוות את סמלה המסחרי של מונגוליה. תאמר מונגוליה, מיד תענה :יאק ראית?
היאקים נמצאים בצוותא עם הפרות.
את עיקר תשומת הלב תפסו איילי הצפון. איילים אילו המצויים במחוז חופסגול הם סימלה המסחרי השני של מדינה זו. איילים בעלי קרניים ארוכות ומאד מפותלות. כמובן, שעוצרים לצלם. היאך לא.? מיד צץ משום מקום מישהו הטוען לבעלות על האיילים ומבקש תשלום עבור צילום עם האייל. טוב ישראלים חכמים מה עושים? ברור שנחשתם..מצלמים את האייל לבד. סידרנו אותו!

לאחר עוד כמה קפיצות וטלטולים בדרכי העפר מגיעים לאגם חופזגול. זהו אגם ענק. אגם הנחשב שני בגודלו בעולם. ( הראשון -; ימת בייקל שברוסיה, מרחק קטן מאד מאגם חופזגול). לצידי האגם מתחילים לראות משפחות חונות העושות פיקניק. יאקים וסוסים מסתובבים חופשי. לאחר נסיעה קצרה לאורך האגם שמימיו כחולים להפליא, נכנסים לחניון גרים. זהו חניון בן 5 גרים ומטבח מרכזי שניתן להשתמש בשרותיו. הגר עצמו חמוד, עם מיטה זוגית . במרכזו , כמובן, התנור. מקלחת ..יש!! אבל יש להודיע לבעלת הגר על רצוננו במקלחת. מאחר ויש למלא את מיכל המים המצוי על גג המקלחת. למלא מים אין זה מספיק , יש גם לחמם אותם. החימום מתבצע לא לפני השעה 19:00. גם חשמל יש אך רק בין השעות :20:00-23:00 . כיבוי אורות ..כולם ללכת לישון.

החלטו לרדת לאגם . פתאום שומעים עברית. מתברר שהשכנים שלנו לגר הם קבוצה של 3 זוגות עם ילדים שבאו לטיול במונגוליה, ומשתמשים בשירותיו של אותה סוכנות נסיעות . מחליפים חוויות, היכן הייתם? מה עשיתם? איך המכונית?... הם שכרו 2 מיני ואנים. כך כשאחד שקע בבוץ השני גרר אותו החוצה. כשוואן אחד סירב להמשיך לנסוע , עזר לו הנהג השני לתקן אותו. הנהגים המונגולים הם מוסכניקים בזעיר אנפין. הם נוסעים איתם חלקי חילוף למקרה הצורך..ויש צורך.

לקראת ערב מתחיל הקור לחדור לעצמות. הטמפרטורה יורדת אל מתחת ל- 150 , קרררר. אישה מגיעה ומסיקה עבורנו את התנור עם ענפים שאספה בשטח ופסולת אורגנית...למקרה הצורך יש בצד בולי עץ קטנים. התנור מפיץ חום ניכר, ממש סאונה. אין אפשרות לכוון טמפרטורה. פשוט מתבשלים...אחרי כמה שעות העצים נגמרים והוא כבה. מתי זה קורה? ניחוש אחד..בסביבות השעה 23:00.

אי אפשר לסיים בלי להזכיר את המקלחת. ככלל מקלחת ושירותים הם בעייה . זרזיפי מיים יוצאים מראש המקלחת. נסיון לכוון את המיים גורם או לצעקות רמות בגלל קבלת כוויה או אנחות בגלל קור.ברקע צריך לזכור שיש מיכל אחד על הגג. מי יודע כמה כבר התקלחו לפנינו ? מקווה שלא נישאר עם הסבון..לא קרה.
את שירותי "בול פגיעה" אתאר רק במילה אחת ז ו ע ה ! טוב שיש יער אורנים גדול לידינו..

 לילה טוב!!!!