ניו הבן יומן ביקור

ניו הבן העיר האונברסיטאית הראשונה המתוכננת בארה"ב.
הוקמה בשנת 1638, הפכה לעיר תעשייתית חשובה וקלטה את אחת האוניברסיטאות הפרטיות המובילות בעולם - ייל.
 130 אלף תושבים. בתוספת מספר גדול יותר של תושבים בערי ושכונות הפרברים במחוז של ניו הבן. סה"כ כ900 אלף תושבים .

מרכז העיר ההסטורי הוא גן עצום המחולק לשני גנים מלבניים. אחד גדול מהשני, מופרדים בכביש.
בגינה הקטנה יותר שלוש כנסיות.
סביב הגן הענק הזה ארבעה רחובות ראשיים ועוד אחד בניהם.

 כאן המקום להחנות את האוטו ולהתחיל סיור רגלי בקמפוס של ייל, רצוי באחד משני הסיורים החינמיים שיוצאים כל יום ממרכז המבקרים של ייל .

למרות שלא גדלה לממדי עיר גדולה היא אחת הערים החשובות בהסטוריה של ארה"ב.
עיר מרכזית בניו אינגלד, האזור שבו התחילה המדינה הצעירה. רואים את הייחוד שלה באופן הבניה ובמבנים ייחודיים ומפוארים הממוקמים באזור מרכז העיר ובגבולות אוניברסיטת ייל.
בשנת 1784 הפכה העיר למרכז כל האזור.
הביקור במוזיאון העירוני ברחוב ויטני 114 סיפק לי מידע חשוב על ההסטוריה של העיר והאזור סביבה.
הפליא אותי שאוניברסיטת ייל לא מוזכרת כלל בתולדות העיר.

אם אתר מבקרים במסגרת טיול בניו אינגלד, מומלץ ללון בעיר לילה אחד כדי שתוכלו להספיק לסיור המודרך בקמפוס של ייל, לבקר במוזיאונים של ייל, ולצפות במופע מוזיקלי איכותי - הכל בחינם
 תוכלו גם להגיע בנסיעה של חצי שעה למרכזי קניות גדולים וזולים Tager Outlet ובדרך חזרה לידו Clintot Outlet או לנסוע רבע שעה לקניון עצום ב Milford.

אוניברסיטת ייל היא ממלכה בתוך העיר.
ללא ייל לא יהיה ייחוד לעיר, מבנים מרשימים, חיי תרבות, אומנות וספורט תוססים וחינמיים .
האוניברסיטה ובית החולים האוניברסיטאי הם המעסיקים הגדולים בעיר וכל העסקים במרכז נהנים מקהל לקוחות מעולה.
בניגוד לרשתות הענק שלא נותנות את כל התנאים הסוציאליים לעובדים, ייל נותנת את כל הזכויות, והעבודה באוניברסיטה גם בעבודות הצווארון הכחול, ובשכר המינימום, מהווה מקור גאווה לעובדים הרבים המסתובבים עם מדי ייל.
בקמפוס הענק, באזור הקרוב למרכז, אולמות תיאטרון, קונצרטים וכנסיות שבהם הופעות מגוונות של סטודנטים ומרצים של ייל. פעילויות תרבות אלו חינמיות.
הצפיה בנבחרות הספורט והפעילות הספורטיבית הענפה של האוניברסיטה גם היא חינמית.
חוץ מהסטודנטים מגיע קהל רחב מכל האזור ובגילאים שונים. זאת בהחלט תרומה משמעותית לניו הבן.
 בנוסף מאפשרת אוניברסיטת ייל כניסה חינם לשני המוזיאונים המרשימים שלה שיוצגו בהמשך.

ניו הבן היא העיר המתוכננת הראשונה בארהב. העיר התחילה כגינה מרכזית וסביבה הרחובות הראשיים המתוכננים בקווים ישרים.
בעבר הים היה קרוב יותר למרכז העיר. בעקבות פעולות ייבוש נוספו שטחי קרקע באזור המרכז.
 אנחנו רואים במפה מימי תחילת העיר את הגינה המרכזית שממנה צמחה העיר. תמונה משנת 1800 מציגה את ניו הבן הירוקה עם שתי בניינים ציבוריים תמונה משנת 1860 מציגה מבט על העיר מאחת משכונות הלוויין שלה fair haven
בצילום משנת 1938 אנחנו רואים את במבנים הראשיים סביב הגינה המרכזית.
 במרכז ההסטורי שוכן מרכז העסקים וכמובן גם הבניינים הראשונים של אונברסיטת ייל שהוקמה בשנת 1701.
אפשר לראות במפת מרכז העיר את הגינה המרובעת ולידה חצר הקמפוס הישן.
המרכז הוא האזור הנחשב ביותר בעיר עם בנייני הציבור, מלונות, בנקים,המוזיאונים של ייל, מסעדות, בתי קפה, סופרים בינוניים וקטנים, חנויות ורבי הקומות המאכלסים עסקים ומגורי יוקרה.
המשך גידול העיר לא שמר על הקווים הישרים והמקבילים של הרחובות.
האוניברסיטה גדלה והתפתחה החל ממרכז ההסטורי לאורך רחוב וויטני היוקרתי.
 האזורים בסביבות האוניברסיטה נחשבים ליקרים יותר. סביב העיר יש פרברים יוקרתיים שבהם מרכזי קניות מפוארים, לדוגמה המדן שבה מרכזי קניות עצומים שתושבי ניו הבן וכל האזור מגיעים אלהם כדי לקנות במחירים זולים יותר

צילום משנת 1920 מציג את המפעל הצבאי של וויטני Eli Whitney . המפעל שינה את שמו ונקרא וינצסטר, הוא סיפק מליוני רובים במהלך מלחמות העולם.
העיר התפתחה כאחת הערים התעשיתיות החשובות בארהב הרבה בזכות ויטני, בוגר ייל (אחד המחזורים הראשונים שבו ייל עדיין הייתה קולג).

בזכות הפטנט של ויטני משנת 1794 להפרדת הכותנה מהזרעים והתרמילים, וקבלת סיבי כותנה נקיים ומוכנים לטוויה, הפכה הכותנה לענף הייצוא הגדול בארהב במאה ה-19.
 המצאה זו הגדילה את מספר העבדים בארהב מכיוון ששדות הכותנה העצומים העסיקו עבדים רבים.

ויקיפדיה על ניו הבן
http://en.wikipedia.org/wiki/New_Haven,_Connecticut ניידות ושוטרים מפטרלים בשעות החשכה בעיר ובקמפוס.
ברחבי הקמפוס העצום ישנם לחצני מצוקה למקרה של תקיפה.
ניידות המשטרה הפרטית של הקמפוס מפטרלות בתוכו ללא הפוגה. בלילה שוטרים של הקמפוס נוסעים בניידות, ניצבים בפינות רחוב וגם מסיירים באופניים.
במרכז העיר, ברחובות סביב הגינה המרכזית ההומה בשעות היום, בערב חונות באופן קבוע 2 ניידות עם שוטרים הממתינים לאירוע בתחנת משטרה קטנה בבניין מול הניידות.

אוניברסיטת ייל מהווה מרכיב חשוב בכלכלת העיר. מקומות תעסוקה רבים ובית חולים אוניברסיטאי.
בזמני חופשות באוניברסיטה מרכז העיר מתרוקן.
בתי הקפה הצמודים לבנייני האוניברסיטה מלאים סטודנטים שעובדים על המחשב במשך שעות.
הרכבת היא אמצעי התחבורה הנפוץ לעיר וממנה.
בתוך העיר האוטובוסים הפעילים ביותר בכל שעות היממה, הם ההסעות של ייל שמאפשרות לסטודנטים להגיע לכל מקום נדרש , יחד עם האופניים שלהם, במהירות ובחינם.

שני המוזיאונים החינמיים של ייל ברחוב Chapel שווים ביקור מכיוון שהאוספים עצומים ונדירים.
חלקם הושג במהלך הפעילות האקדמית של ייל.
לדוגמה במוזיאון לאומנות יש מוצגים מגוונים ומעניינים מהעיר Gerasa בירדן. שהובאו מחפירות ארכיאולוגיות שניהל צוות של ייל בשנים 1928-32 .
המוזיאון לאומנות בריטית מציג אוסף תמונות אנגליות הגדול ביותר מחוץ לאנגליה

כחובב לאס ווגס בזכות הבנייה המדהימה של המלונות אני מופתע מאוד מהייחס הבקורתי לזיוף ולחיקוי של סגנונות הבניה בלאס ווגס לעומת חוסר הביקורת המוחלט על הזיוף והחיקוי של כל בנייני אונברסיטת ייל שנבנו כחיקוי מושלם של האונברסיטאות האנגליות אוקסופורד וקמבריג כולל השיטה של חצרות הקולגים הסגורות.
הייתה בניה מסיבית של 12 חצרות הקולגים בסגנון ניאו גותי בין השנים1917-31
הספריה החשובה בייל שוכנת במבנה שנראה בדיוק כמו כנסיה מכיוון שתוכנן ככנסיה והאדריכל רב הכח של הקמפוס החליט להשאיר את התכנון למרות שינוי הייעוד.
 כאוניברסיטה פרטית שכר הלימוד דמיוני, כשבעים אלף דולר לשנה. מרבית הסטודנטים מגיעים ממשפחות מבוססות לדעתי אפילו הסטודנטים הרבים מארצות רחוקות מגיעים ממשפחות מבוססות מכיוון שתלמידי התואר הראשון לא מקבלים מלגות.

החיים היום יומיים בניו הבן ארוחה טובה כנ"ל במחיר 8$ ופחות לאכול כפי יכולתך מגוון וטוב, ועד 20-50$ במסעדות איכותיות או מתחזות לאיכותיות.
ובכלל הקשר בין מחיר לאיכות לא תמיד מתקיים.
מה שבולט הוא שלמקומות הזולים, כולל לחניות רק בדולר, מגיע בעיקר חתך מסויים של האוכלוסיה, ובהחלט לא התושבים הוותיקים של ניו אינגלנד.
 נקודה נוספת, המסעדות ההודיות הן טובות לטעמי, זולות, מעוצבות יפה ונותנות את השירות האישי הטוב ביותר בעיר. מזון במבחר סופרים עצום עם הבדלים של עד 50% לאותה עגלת קניות, אותה כמות ומבחר, בד"כ אך לא תמיד, באיכות שונה (כמו בארץ על כל דבר בריא או טבעי משלמים בד"כ יותר).
 כאן אין מדבקות מחיר על המוצרים לכן כדאי לשים לב בקופה ולא להתבייש לבטל קניה. לדוגמה: קניתי בלי לשים לב בסופר זול במיוחד אריזת 6 עגבניות שעלתה 9 דולר! מדהים לגלות כי בשתי חנויות ענק סמוכות הבדלי מחירים ואיכות עצומים. ברשת וולמארט שרבים מלקוחותיה מעוטי יכולת, והיחס שלה לעובדים מביש, מוכרים פריטי לבוש באיכות נמוכה במחיר גבוה מהחנויות השכנות מרשל ו- Tj.maxx שמוכרות מותגים איכותיים במחיר מוזל.
מה שלי הפריע הוא הטעם השונה של אמריקאים בבחירת צבעים, שונה לגמרי מהישראלים והארופאים.
 הרבה קונים מחזירים מוצרים במקביל לקניית חדשים וזה בהחלט מקובל להגיע לקופה עם מוצר חדש ומוצר להחזרה. גם במקרה זה בעלי רכב מרוויחים בגדול. מחירי דלק נמוכים, (מיכל שלם בפחות ממאה שקל), מעודדים נסיעה לבוסטון ברכב וגם עוזרים לחסוך כסף רב במרכזי הקניות הזולים מחוץ לעיר.

מרכזי הקניות עצומים כשלכל רשת ייחוד משלה. הרשת שעניינה אותי במיוחד היא הום דיפו המציעה כל דבר הקשור לבניית בית ואבזורו המלא.
היעילות האמריקאית והשימוש בפריטים מודולרים מאפשרת החלפת כל דבר בבית כולל חלונות בפריטים מוכנים וזולים.

כל בעלי המקצוע בארץ הנקראים אלום ומרכיבים תריסים וחלונות לפי הזמנה מיותרים כאן, אפשר וקונים חלונות מוכנים וזולים המיוצרים במפעלי ענק. כנ"ל מבחר דלתות ומשקופים עצום למכירה.

 גם כאן, כמו בישראל, המזמינים דרך האינטרנט מרוויחים בגדול ומקבלים משלוח חינם. זה כולל את הקניות הזולות והמטורפות . בבלאק פריאדי לא הצלחנו לראות תורים בניו הבן מעניין מה הסיבה. אין טעם לתקן, עדיף לקנות חדש. מעולם לא חשבתי שהאמריקאים יכולים להיות לא יעילים עד שהגענו, ארנה ואני לסניף דואר, לשלוח מתנה לחול. התור בדואר נמשך שעה והיו לפנינו רק שני אנשים. הפקיד נראה מותש ותפקד באטיות מדהימה, גם הפקידה לידו לא הייתה יעילה.
גם המתחרה שהצליח להשתלט על השוק האמריקאי UPS לא ממש הפגין שירות טוב. כשקבלנו חבילה הביתה התברר כי הם לא מצלצלים ואם לא היית ביום חמישי בבית תקבל את החבילה רק ביום שני – בתנאי שתחכה בבית. שרצינו ללכת לקחת את החבילה מהמרכז שלהם מחוץ לעיר הודיעו לנו כי ניתן להגיע רק בין 1930-2030 ואכן לא פתחו את הדלת לממתינים בחוץ לפני 1930.
מצד שני ראיתי תחרות עזה בין שלושת החברות ומהפך בחלוקת חבילות דואר וחבילות.
רכבי שלושת החברות UPS , FedEx, והדואר האמריקאי מסתובבות וחונות ליד הבתים, כל היום ובעיקר בערב ומחלקות חבילות.
במהלך דצמבר בשעות הערב רכבים אלו היו הפעילים בעיר וחילקו את מתנות חג המולד שהגיעו בדואר. יש האומרים שזאת הסיבה לירידת מספר הקונים בחנויות, מזמינים באינטרנט ומקבלים אחרי יום ללא תשלום דמי משלוח לקונים חברי מועדון.

לא הצלחתי להבין מדוע האמריקאים מתעלמים מהמצאת הידיות לדלת בסגנון שמשתמשים בישראל.
מדוע הם משתמשים בידיות כדוריות מסתובבות שאיתם פותחים את הדלתות הכבדות והכפולות בכניסות.
הכניסות קטנות ובלתי נוחות לכניסה עם חבילה או עגלה.
תארו לעצמכם שכדי להכנס לדירה צריך לפתוח 6 צילנדרים ולתמרן במבואה קטנה עם 2 דלתות ואחרהם עם הדלת לדירה - ובכל דלת 2 צילנדרים וידית סיבובית חלקלקה שלא תפתח עם ידיים רטובות.
אני מבין שבגלל מזג האוויר הקר חייבים דלתות כפולות אך למה לא להקל על פתיחת הדלת עם ידית ופתיחה עם צילנדר ומפתח נוח לשימוש בסגנון פלדלת?
 היום קבלתי תשובה לשאלה - יש מעט ידיות לדלתות, הם משמשות ונקראות ידיות לנכים!!!
העיר בלתי נגישה לנכים בכסאות גלגלים, זאת כנראה הסיבה שבמהלך שלושה חודשים ראיתי רק 2-3 נכים בכסאות גלגלים.

ישראל היא גן עדן למשתמש באינטרנט. אפילו באוטובוס מבאר שבע למצפה רמון יש אינטרנט איכותי חינם. אזורים שלמים מחוברים חינם וקל להתחבר בבתי הקפה כאן אין מצב כזה.
בארהב אין בכלל אינטרנט לא מאובטח. החריג היחיד שגיליתי הוא באוניברסיטת ייל. מה שהכי מתסכל אותי הם הסיסמאות הארוכות והמסובכות.
 אין ספק, בתחום האינטרנט המעצמה היא ישראל. כנראה מכיוון שבישראל נשבר המונופול של חברות התקשורת הסלולרית ובארה"ב הן עדיין לא מתחרות על רמת השירות והמחיר.

בתחום השירותים המצב גרוע . בבתי קפה קטנים ויקרים אין שירותים, ואם יש הם נעולים ומיועדים רק לצווות, או רק ללקוחות. רק ברשתות הגדולות, בדיוק כמו בארץ, יש תאים רבים ונקיים. בכלל לא מזיז למוכרים לחייך להגיד כי אין שירותים ולראות אותך עוזב את המקום. בבתי הקפה הצמודים לייל יש שירותים זמינים ללקוחות.