ארצות הברית חוף מזרחי, יולי 2018

הקדמה:

אנחנו משפחה של ארבעה, אבא (שלא התעצל והעלה את קורותינו על הכתב), אמא ששילבה את הטיול עם כנס באורלנדו וגם תכננה (כמעט) הכל, מתבגרת (17) צמחונית, ומתבגר (15) עם צליאק. הטיול נמשך כשלושה שבועות בחוף המזרחי והתחלק לשני חלקים: החלק הדרומי- פלורידה, ג'ורג'יה ודרום קרוליינה, מאטלנטה טסנו לוושינגטון DC לחלקו השני של הטיול – הצפוני, נסענו מוושינגטון דרך פנסילבניה, גיחה קטנה חזרה לבולטימור לצורך צפיה במשחק כדורגל אירופאי (ריאל מדריד- יובנטוס), ניו ג'רזי, קונטיקט, רוד איילנד מסצ`וסטס, וחזרנו מבוסטון.

הכנות – בשני חלקי הטיול שכרנו רכב מסוג suv דודג', אבא נהג רוב הזמן, אמא החליפה אותו כשהתעייף, תוכננו שני ימים מאתגרים עם 5 שעות נסיעה, שאר הימים היו עד 3 שעות נסיעה. ניווטנו עם וויז שרוב הזמן היה בסדר. הזמנו מלונות דרך booking היות וכמעט כל לילה או שני לילות לנו במלון אחר היתה חשובה לנו יכולת הביטול ואפשרות שינוי מסלול. הזמנו רק מלונות שדורגו 8 ומעלה והיות והיה לנו רכב מרבית מקומות המקומות שהתאכסנו בהם היו מחוץ לעיר למעט וושינגטון פילדלפיה, בולטימור ובוסטון. דוקא במקומות היקרים והמפוארים (מלונות) לא היתה ארוחת בוקר, במרבית ה INN's היתה ארוחת בוקר לא רעה, לרוב כולל חביתה וופל בלגי וזה חוסך זמן וכמובן כסף. בדיעבד, שתי הדירות שהזמנו (בבלטימור ובבוסטון) ביטלו אותנו (וההודעה שלהם כנראה הלכה לספאם) ומזל שהיה את booking כגב שגם עזר לנו להזמין מהר תחליף, וגם פיצה אותנו על ההפרש במחיר. חבילת תקשורת קנינו ב 250 ₪ מגלובל סים, היה מצויין. השארנו בארץ את לוקי כלבינו האהוב וזו היתה הנקודה הקשה היחידה בטיול, הגעגועים התגברו ככל שהטיול התארך, אחרת היינו שמחים להשאר שם לעוד איזה חודש...

בשל אילוצים שונים וגם רצון המשתתפים, הטיול היה בעיקר טיול ערים גדולות. סה"כ אנחנו מאד אוהבים ערים, אבל צריך לקחת בחשבון שלהיות בעיר זה יקר יותר מאשר לטייל בטבע. התבססנו המון על המלצות מל"מטייל", רובן היו מצויינות, חלקן פחות....

יוצאים לדרך:

יצאנו ב20/7 יום שישי הטיסה יצאה באיחור קל ב 7:20 שדה התעופה היה מפוצץ כיאה לאוגוסט ובחמש בבוקר מצאנו עצמנו בתורים מטורפים, חששנו שנאחר לטיסה אבל לבסוף עלינו עליה. נחתנו בציריך, לקונקשן של 3 שעות שאותו בילינו בעיקר במחשבות על זה שאין לנו מקומות בטיסה לאורלנדו. הטיסה כעקרון הוזמנה בסוויס אבל היא היתה ב share Code- מהארץ לציריך עם אלעל, ומציריך עם צ'רטר עלום בשם אדלוויס בו בשום אופן לא ניתן היה להזמין מקומות (גם לא תמורת תשלום, גם לא 12 שעות לפני). ואכן קבלנו 4 מקומות ישיבה בודדים. אבל העניינים הסתדרו, היו מסתבר מקומות ריקים ליד המתבגרת וליד אבא וכך למרות החששות הטיסה היתה סבבה מושבים נוחים שרות טוב והרבה סרטים. לבסוף נחתנו בשש וחצי בערב באורלנדו (לפי שעון ישראל בשתיים עשרה וחצי בלילה) ושוב תור מקסים ולא קצר בכלל בנחיתה באורלנדו ואז לשכירת הרכב (שילמנו תשלום מיותר על שרות דרכים לא נחוץ) ונסענו למלון. מסע של 24 שעות הסתיים והגענו למלון שנראה כמו קלאב הוטל אילת (טוב קצת יותר גדול ופחות רועש אבל בסגנון) בקלאב הוטל (מלון קאבנה ביי בתוך יוניברסל) היה מעין סופר עם כל מיני דוכנים של פאסט פוד שם אכלנו ארוחת ערב ונחתנו רצוצים על המיטות (הדי נוחות יש לציין) בקלאב הוטל.

21/7 – אורלנדו - יום שבת יום של קניות וקניות וקניות קמנו עליזים וללא ג'ט לג ונסענו לאאוטלט באורלנדו. אאוטלט הוא בעצם קניון ענק עם המון מותגים שאני בספק שהוא גם זול. ארוחת בוקר אכלנו (בפעם הראשונה מיני רבות) בטאקו בל שיש להם טאקו ללא גלוטן. בעקבות המלצת אחד הגולשים ב"למטייל" נסענו לאטוטלט של Nike שהיה בשדרה הראשית. האאוטלט היה מאכזב והשדרה הראשית היתה דומה יותר לאיילון אבל בסופו של דבר זה התברר כהחלטה טובה כי זכינו לאכול צהרים במסעדה סינית של הכול כלול ב 11 דולר. זה היה מקום בגודל של אולם חתונות. קצת חששנו להכנס אליו כי הכניסה מבחוץ נראתה כמו לבית זונות אבל היה שם כל מאכל אסייתי הידוע לאדם הלבן, כולל אדם שעמד והקפיץ ממבחר דברים (מיני שרצים, עוף, בקר או חזיר, אורז או נודלס והמון ירקות ורטבים) שבחרנו והיה מגניב.

גולת הכותרת של היום היתה בערב - נסענו לבוגי קריק שייט ביצות בשקיעה יחד עם שני חוקרים נוספים, חברים של אמא. היה מדהים זכינו לחוות נשיונל ג'אוגרפיק- אליגיטור גרר צבי למים ואכל אותו בכיף. חוץ מזה נוף שקיעה ושלווה מדהימים היה אחלה סיור של שעתים. אח"כ ניסינו עוד להגיע למסעדה ויאטנמית באורלנדו שהומלצה ב"למטייל" (פאו 88) אבל כבר היה מאוחר והיא נסגרה, הסתפקנו בבאנים בדוכן באנים מגניב לאוכלי הגלוטן והצמחונים ומרק טעים במסעדה ויאטנמית אחרת שריחמה על הצליאקי הרעב ונתנה לו להכנס דקה לפני הסגירה.

22/7 יום ראשון –קייפ קנברל ואורלנדו - אכלנו במלון ונסענו נסיעה די ארוכה לקייפ קאנברל – אתר שיגור של נאס"א. העוצמה והגודל מדהימים הסיפור האנושי שהאמריקאים יודעים לספר כמובן באופן דרמטי יחד עם החויה הפיסית זה ואוו. יש את האתר של אפולו שהוא מדהים והאתר של מעבורות החלל כולל מעבורת אמיתית. וכמובן לראות את אזור ההנצחה ובעיקר את אילן רמון היה מרגש. קנינו גלידה של אסטרונאוטים בחנות המזכרות ואז החל לרדת גשם ונסענו חזרה לאורלנדו. בדרך למלון עברנו בבית חב״ד, שם ליקטנו כרטיסים מוזלים ליוניברסל (והמתבגר הוזמן בנימוס לשים תפילין).

בערב הלכנו לטייל בcity walk של יוניברסל ואכלנו ברוק קפה הגדול בעולם אכן מרשים וגם טעים וגם היתה מוזיקה מדליקה ואז יצאנו ותפסה אותנו התקפת גשמים מטורפת חזרנו שמנמנים וספוגי מים למלון.

23/7 – אורלנדו – יום של וורלד דיסני אנימל קינדום היה כיף גדול, 20 דק נסיעה מהמלון חניה ענקית כמיטב המסורת הכול זרם חלק הגענו למעשה לגן חיות גדול המכיל גם מתקני לונה פארק אדיר משולבים זה בזה. הוזמנו פאסט פאסים לשלושה מתקנים התחלנו עם הרכבת של האוורסט אחרי זה שיט בנהר טיול בגן חיות, סיור בסוואנה שהיה מדהים (ספארי מאוד מושקע) הופעה אפריקאית של מלך האריות וקינחנו את היום בשעתיים המתנה (התור היחיד שהיה מעל 20 דק) לאווטר ללא ספק אחלה חויה כמובן שאחרי זה עשינו עוד מספר מתקנים והגענו ב 21:10 לחדר קינחנו בפיצה האט עם אמא שהיתה כל היום בכנס.

24/7 אורלנדו - יום שלישי - בבוקר קמנו מוקדם. אמא שוב בכנס ואנחנו צריכים להגיע באותה שעה ליום כיף ביוניברסל כדי להנות משעה של כניסה מוקדמת לפני ההמונים (הטבות לשוהים במלונות הרשת) טוב אז הגענו ב 8:00 אבל ההטבה היתה לפארק שלא אליו תכננו להגיע (אנחנו הלכנו לאי ההרפתקאות ) אז חיכינו ובסוף פתחו ב 8:30 בערך, גם סבבה רצנו מהר ועשינו את הארי פוטר ואחכ ספיידרמן וכו .. היה ממש מעולה ללא תורים רצינים ואז החלטנו לעשות מתקן עם מים סוערים. נרטבנו כולנו ולכן חזרנו למלון להתייבש (יש כל הזמן הסעות מ ואל המלון) וזה היה רעיון מעולה. חזרנו בערך ב 17:00 עם אמא שקנתה כרטיס רק מ 16:00 ועד 22:00 עשינו שוב הכל (הפעם עם אמא) חוץ ממתקני מים. סיימנו בארוחה בפונדק אצל הארי פוטר בתוך יוניברסל ולהפתעתינו היה ממש טעים חזרנו ב 23:30 בערך מרוצים וטובי לב.

25/7 – מאורלנדו לסוואנה- יום מתוכנן עם שתי נסיעות שהתחיל מאוחר מהרגיל כי אמא רצתה מזודה חדשה (הישנה נהרסה) אז הלכנו שוב לאאוטלט, קנינו מזוודה וקצת התעכבנו והגענו לתחנה הבאה, סנט אגוסטין, בערך ב14:00 זו העיירה העתיקה באמריקה ויש בה מדרחוב מקסים עמוס ומעניין ואכלנו שם קינוחים מושחתים גלידה מעולה ופאדג ועוד משהו שהיה ציפויי שוקולד לסוג של אורז תפוח טילנו כשעה וחצי בערך והיה פשוט כיף.

משם נסיעה מאוד ארוכה (היו די הרבה פקקים בעיקר בג'קסונוויל) והגענו לסוואנה ג'ורג'יה בערך ב21:00, לא היה לנו זמן לאכול אז קנינו מן עוגיה של בוטנים בקרמל. היה דביק. מיהרנו כי ב 21:30 היה לנו סיור רוחות רפאים שכלל בעיקר סיפורים ותמונות בטלפון קטנטן ומוזר של מדריך די מוזר. בגדול כל הרעיון זה לצלם תמונות של חלונות ובית קברות ולקוות שמשהו יצוץ בתמונה האמת די טיפשי אבל הריץ אותנו שעה וחצי בקצב טוב עם הרבה סיפורים משעשעים ומפחידים כולל סיפורים מפחידים על הבית של סורל Sorrel–Weed House והספסל של פורסט גאמפ. הגענו למלון הדרכים הזול שלנו בחצות גמורים.

26/7 מסוואנה לצ'ארלסטון - קמנו בבוקר והגענו בסבבה לארוחת בוקר ב 9:05 די מבאס כי הארוחה הסתימה ב9:00 ואז נסענו לטייל בסוואנה ביום והיה חם חם חם .. חנינו במרכז מבקרים והתחלנו ללכת ובאופן מפתיע היה חם. יש שרות אוטובוסים חינמי בעיר העתיקה וזה די נוח (חוץ מהזמן הרב שצריך לחכות) בגלל החום נכנסנו למבנה הראשון שהיה בדרכינו וזה היה בית סורל, אותו מקום מפחיד מהלילה. לקחנו סיור מרתק שם סיפרו לנו באמת על ההיסטוריה של הבית והיה לנו אחלה סיור פרטי אותו הדריכה מורה נחמדה שהיתה ביום החופשה אחרון לפני תחילת שנת הלימודים. הבית התחלק למגורי העבדים והאדונים וסיפרו לנו על חייהם (וגם טענו שכל סיפורי רוחות הרפאים הם שטויות). היה מאד מאד מעניין וגם היה מותר לגעת בכל 😊 הצלחנו עוד לראות את בית הכנסת העתיק בסוואנה (מבחוץ) וחיכינו שעה לאוטובוס. חזרנו למכונית משם הלכנו לאכול במסעדת פיראטים אמיתית (The Pirates House Restaurant – Savannah)

שקיבלנו אליה קופונים ב information אכלנו אחלה ארוחה (בופה דרומי). במסעדה יש אשה שלבושה בלבוש של פעם שמספרת את ההיסטוריה של המסעדה שהיתה פעם פונדק מפוקפק (פועלת החל מ-1753) יש בתוכה מנהרה סודית שמגיעה עד לנמל ובאמצעותה היו מעלימים אורחים שסיממו אותם בעזרת בעלי הפונדק, חלק נמכרו לעבדים וחלק נאלצו לעבוד כמלחים לאחר ששדדו אותם. בקומה העליונה גם נכתב חלק מאי המטמון. היה טעים ומעניין. משם נסענו לצ'ארלסטון הגענו למלון שאמנם היה מחוץ לעיר אך היה די מפואר Town & Country Inn and Suites וחדר מעולה (תקלה עם המזגן החלפנו חדר ..) סיור קצר בצ'רלסטון וארוחה אסיאתית טובה במסעדת fire ברחוב קינג (רחוב שקיים עוד מזמן העבדות) סגרו את הסיפור והסתיים שבוע ראשון בארה”ב חוף מזרחי.

27/7 – צ'רלסטון ביקרנו באחוזה מגנוליה. זו אחוזת מטעים (plantation ) מדהימה למעשה שמורת טבע עם סיפור אנושי ששימשה בעבר כמקום לגידול אורז (Golden rice) על ידי העבדים. באחוזה אפשר לבחור כל מיני סיורים, אנחנו בחרנו בסיור לבקתות העבדים ושיט בביצה (סיורים נוספים שיכולנו לבחור- סיור טבע וחיות, סיור בבית האחוזה עצמו וכו). תחילה שוטטנו במקום שהוא כמו שמורת טבע עם גנים ענקיים ובנהר ראינו סנפיר (כנראה של דולפין). הסיור של "מעבדות לחרות" התחיל בנסיעה ברכבת עד שהגענו לארבע בקתות ששיחזרו תקופות שונות של עבדות (התנאים השתפרו עם השנים) עיקר הסיור התבסס על הסיפורים של המדריכה שכתבה עבודת תיזה על העבדות בדרום קרוליינה. תובנת היום - רוב העבדים ששוחררו בחרו להישאר באחוזה כי האפשריות שעמדו בפניהם היו מועטות והם היו חסרי כל. לאחר שיטוט קצר נוסף בגנים יצאנו לשייט בסירה שהיה פשוט מדהים ראינו המון בעלי חיים כמובן אליגטורים המוני ציפורים ועל כולם המדריך סיפר בצורה מעניינת. כל היום באחוזה היה מרתק (כולל שתי הנשים האמריקאיות שהסיעו את אחד הכלבלבים שלהם בעגלה לכלבלבים) בערב הלכנו לטיול בשוק של צ'ארלסטון שדומה לנחלת בנימין ובטיילת החביבה. קינחנו בעוד ארוחה במסעדה מקומית אמריקאית / דרומית.

28/8 מצ'ארלסטון לאטלנטה - שיא טיולי – בגלל הנסיעה הארוכה הצפויה לנו יצאנו בשעה 8:15 למסע לאטלנטה טיול מקסים של 550 קמ בערך הסתיים ב16:00 בערך במלון דרכים נחמד קצת מחוץ לעיר. בדרך, בגלל חיפוש שירותים, זכינו לחוות נסיעה לא באוטוסטרדה של כ45 דק של אמריקה הדרומית - חקלאים ומרחבים הכול גדול וטבעי וחווינו קצת מגע עם מקומיים, כפריים לבנים ברובם. ב 18:00 ערכנו סיור סגווי במרכז אטלנטה עד 20:00 (במקור הזמנו סגווי לוושינגטון, אבל הסתבר שבוושינגטון הסיור אפשרי רק לבני 16 ומעלה. למזלנו הזמנו דרך viatour, שזה כמו booking לסיורים והם הסכימו שנחליף) הסיור היה מעולה. היינו 8 אנשים ומדריך, קבלנו סיור של ה down town וראינו את אתרי הספורט שנבנו לכבוד האולימפיאדה באטלנטה - הפארק אולימפי וה- CNN וכו פשוט כיף גדול. התובנה- באטלנטה נשארו תקועים ב 1996 – השנה שבה הם ארחו את האולימפיאדה. לארוחת ערב רצינו ללכת למסעדה שבראש המלון הכי גבוה באטלנטה, אבל לא היה מקום וגם התעריפים לא היו לכיסינו ולכן לפי המלצת המדריך בסגווי קינחנו את הערב עם ארוחה הודית טעימה ומוזרה (המקום הגיש הכל בכלים חד פעמיים). טיילנו קצת באטלנטה, מרבית האנשים שם הם אפרו אמריקאיים וחלקם מאד מאד שמנים.

29/7 -יום ראשון - אטלנטה : התחלנו את הבוקר בקוקה קולה, לפני זה רצינו בכנסיה לשמוע גוספאל אז הגענו לכנסיה שהיתה קרובה לקוקה קולה ומצאנו שם במקום דודה כהה גדולה עם קול גדול חבורת יאפים לבנבנים ששרו עם גיטרה מזמורים לישו, באכזבה חזרנו לקוקה קולה.

הסיור היה ממש מעניין, קוקה קולה מאד גאים בנוסחה הסודית לקולה ששמורה שם בכספת והם עושים מזה עניין גדול, למדנו גם על ההיסטוריה של קוקה קולה וגם היינו בתערוכות של כרזות קולה וצפינו בפרסומות קולה (למרבה ההפתעה זה מעניין כי זו ההיסטוריה האמריקאית של המאה ה-20). גם הבנו למה אטלנטה זכתה לארח את האולימפיאדה – קוקה קולה היא הממנת הראשית של האולימפיאדה. אבל הלהיט היה טעימות טעמי משקאות מכל העולם והיו טעמים מוזרים המגעיל שבהם היה האיטלקי אך ניסינו עוד המון טעמים מגוונים ומוזרים מאסיה אירופה אפריקה ואמריקה (מישראל לא היה נציג). אחה״צ נסענו לאטלנטה התת קרקעית אבל הסתבר שהיא סגורה לשיפוצים ויש רק הומלסים בסביבה אז החלטנו לנסוע לראות מופע אור קולי בפארק הר סטון שנמצא 20 דק מהעיר בסלע הגרניט הגדול בעולם. בדרך, מול תחנת הדלק היה בית קברות לא תיירותי שהיו קבורים בו מלא חיילים ממלחמת האזרחים (כמובן מצד הקונפדרציה- הרעים, לעומת היוניון – הטובים) והיה מאד מעניין לראות את הקברים ולקרוא מה שהיה רשום.

לצערינו הגענו מאוחר (אחרי 19:00) וכבר הפסדנו את כל הפעילויות (עליה ברכבל להר ושלל אטרקציות) וראינו רק את המופע האור קולי החינמי שהתחיל ב 21:30 והיה הרבה יותר יפה מהציפיות שלנו (טוב אנחנו מכירים רק את המופע במגדל דוד) קנינו במקום שמיכה ב 15$ שיהיה לנו על מה לשבת.

30/7 – וושינגטון DC - שני בבוקר נסענו לשדה התעופה החזרנו את המכונית וטסנו לוושינגטון DC באמצעות Southwest . היתרון של Southwest - לא לוקחים תשלום נוסף על מזוודות, החסרון - הטיסה היא כמו אוטובוס ללא מקומות שמורים, יושבים איפה שיש מקום. כמובן שהגענו די בסוף ולא ישבנו ביחד אבל לא נורא טיסה של שעתים ואנו בבירת העולם החופשי בוושינגטון ויתרנו על רכב ולקחנו שאטל מהשדה שהוזמן מראש היה מאוד נוח. במטוס אבא קרא להנאתו את העיתון של הטיסה ומה הוא רואה- כתבה על המלון הכי אופנתי בוושינגטון Line DC, ומסתבר שזה המלון בו אנחנו הולכים להתגורר 😊 המלון היה כנסיה בעבר והוא פשוט מדהים חדש מרווח מפואר ובשכונה הכי מגניבה בוושינגטון – מורגן אדאמס שהיא מעין פלורנטין משודרגת (מאד). ברור קצר ונכנסנו לעולם חדש ומדהים ה Uber - נוח זול זמין ומאותו רגע התמכרנו. בנוסף שוחחנו עם כל הנהגים ששיקפו לנו את מצבם של מהגרים חדשים בארה"ב, רובם מתפרנסים בסדר מאובר אבל עובדים נון סטופ ומנסים לחסוך. נסענו לאזור המוזיאונים והלכנו למוזיאון להסטוריה אמריקאית. כמו רוב המוזיאונים בוושינגטון הכניסה בחינם. ראינו תערוכה מרשימה על התפתחות התחבורה ועל המטבח האמריקאי עד שהמוזיאון נסגר בשעה 17:30. היה מאד מאד מעניין ומאד הצטערנו שהמוזיאון נסגר. כשיצאנו היה גשם זלעפות ורצינו לנסוע עם אובר למקום סגור אז מצאנו איזה קניון שלא נראה רחוק אבל זה היה סוג של סינמה סיטי, לא נורא! הלכנו להתנחם בכל בו גדול, קנינו גרביים למתבגר שהגרביים שלו היו ספוגות מים ושוקולד לכולם. הגשם נפסק אז טיילנו קצת ברחובות וכשהתעייפנו חזרנו באובר למלון המקסים שלנו שהוא בלב העניינים וכל המי ומי באו אליו. בערב יצאנו למסעדה איטלקית כמובן 30 מטר מהמלון אכלנו ארוחה טובה בקבוק יין ראשון והולכים לישון.

31/7 יום ג' – וושינגטון DC- אב ובנו מתחילים את הבוקר בחדר כושר ממש מכובד במלון ומשם ארוחת בוקר בבית מאפה ללא גלוטן ( טוב אז המקום לציין שהמעבר מהדרום לצפון ובטח לבירה הוא מאוד קיצוני גם מבחינה קולינרית כולם מודעים לנושא הגלוטן ויש הצע אדיר, גם פתאום יש סלטים וירקות ובכלל האוכל פחות שמן) לקינוח אכלנו עוגית שוקולד צ'יפס מטורפת ויאללה לקפיטול ולסיפריה הלאומית באובר. הסיורים היו מאוד מרשימים, למדנו הרבה על ההיסטוריה האמריקאית, וזה לא משעמם כמו שזה נשמע ! הסיור מתבצע רק עם מדריכים, ושלנו היה ממש משעשע וסיפר לנו סיפורים מצחיקים על נבחרים נבחרים. ומשם הלכנו למוזיאון החדשות newsieum שהיה פשוט מעולה. אמנם זה מוזיאון בתשלום בניגוד לרוב המוזיאונים בוושינגטון שהם חינם אבל ביולי אוגוסט הילדים היו בחינם אז שילמנו רק על ההורים. בתערוכות הנודדות היתה תערוכות על החומה בברלין כולל קטע מהחומה, ותערוכת FBA - סיפורי חדשות על פושעים מפורסמים ואיך נתפסו. עלינו במעלית שנראית כמו מעין רמפה 6 קומות שם היתה תערוכת צילומים מדהימה ובה זוכים בתמונת השנה ממקומות שונים בעולם אך בעיקר מארה״ב. זו היתה תערוכה יפיפיה ומרתקת. בהמשך היו מלא תערוכות אחרות כולל קטע מגניב שבו צילמו את מי שרצה מגיש מבזק של קטע טפשי שמתחבר לחדשות (באנגלית כמובן) ובסוף נהננו מתערוכת צילומי כלבים של נשיאים, אותה ראינו בחטף כי המוזיאון עמד להסגר. אחרי המוזיאון תכננו ללכת לגן החיות (שגם הוא חינמי) נסענו עם נהג אובר מאד איטי ומשועמם שסיפר לנו הרבה סיפורים. מסתבר שאמנם גן החיות נסגר בשבע אבל משש מכניסים את כל החיות לכלובים ולא ראינו אף פנדה (רק טייגר קטן). גן החיות קרוב למורגן אדאמס אז חזרנו ברגל. הטיול היה פשוט כיף, כי השכונה מקסימה, בדרך חיפשנו למתבגרת דירה מתאימה שתוכל לשכור כשתהיה סטודנטית 😊 (למרבה המזל היא מתכוונת להשאר בישראל). בערב הלכנו למעין פאב מקומי (כמובן מאד קרוב למלון) בו הגישו (כמו בכל מקום בוושינגטון) פיצה ללא גלוטן. אכלנו על הגג והיה מקסים (צותתנו לפגישה הראשונה של זוג שנערכה לידינו) אלא שהתחיל לרדת גשם ועברנו לאכול על הבר בפנים. פחות מגניב אבל יבש 😊

1/8 – יום ד' – וושינגטון DC - ארוחת בוקר בבית קפה ליד המלון, מאד אופנתי וכמובן מגיש מזון ללא גלוטן אך גם מאד יקר. וב 10:45 הגענו לסיור במוזיאון לתרבות אפרו אמריקאית מקום מדהים ומפתיע שצריך להזמין לו כרטיסים המון זמן מראש כי הוא מאד מבוקש. למעשה מדובר באנדרטה לעבדים וצאצאיהם. המסע מתחיל בקומה 3 - ועולה לקרקע אין אפשרות לשירותים או למים (למדו מיד ושם?) זה מסע בהסטוריה מימי העבדות שמתחיל מלמטה ועולה למעלה. למדנו את העובדות ההזויות שכ12.5 מיליון אפריקאים נלקחו כעבדים והובלו לאירופה וארה"ב כאשר אנגליה פורטוגל צרפת והולנד היו המדינות שהיו המובילות של הסחר הנורא הזה. המסע בקומות התחתונות נגמר בבחירתו של אובאמה כנשיא. בקומות הגבוהות הסיפור משתנה ועובר להצלחות בספורט מוזיקה ותקשורת וזה כמובן האזור הכיפי. במוזיאון יש גלריה שלמה וגדולה המוקדשת לאופרה ווינפרי שגם תרמה הון למוזיאון בכלל. סיימנו את המוזיאון באמת במהירות יחסית בשעות הצהרים אחרי זה הלכנו למוזיאון הטבע החינמי אבל כיון שהיינו כבר בכמה מוזיאוני טבע לאחרונה כולל זה שבניו יורק החלטנו לחזור שוב למוזיאון להיסטוריה של ארה"ב. מרוב מוזיאונים התחלנו לחוש רעלת מוזיאונים ובערך בחמש אחה"צ נפלנו מעייפות. חזרנו למלון ובערב ערכנו טיול כייפי בשכונה ואכלנו במסעדה אפגנית מצויינת היה כיף ושוב ליד הבית כך שהגשם שהתחיל כשיצאנו מהמסעדה לא היה סיפור.

2/8 – יום ה' –פנסילבניה - נפרדים מוושינגטון המגניבה (שהיתה הפתעת הטיול לטובה!) ויוצאים לכיון פנסילבניה ואזור ההיימשים. רצינו לטייל בסטייט פארק אבל ירד גשם אז נסענו למפעל הרשי המתבגרים הכינו טבלאות שוקולד אישי עם יצירת אישית של כל אחד, הם מאד נהנו מהתהליך וגם ערכנו טעימות וזה היה מגניב. למדנו שטעם פרי הקקאו המיובש קצת דומה לקפה וטעים והמידע החשוב של היום הוא שהמדענים של הרשי הגדירו את הטעם של שוקולד החלב של הרשי כטעם של חלב מקולקל (אנחנו מסכימים) לצערי נפלנו ואכלנו גם עוגת גבינה נוראית שנראתה מקסים. הביקור בהרשי נחמד אבל אסור לצפות לשוקולד טעים. ומשם המשכנו הלאה כשאנחנו מבינים מה אנחנו לא אוהבים, הגענו לצימר נחמד בעיירה של ההיימשים Bird in hand- בקבלה היה טלפון כמו של אלכסנדר בל שעדיין פעל! קיבלנו חדר גדול ונחמד ומשם יצאנו למיני גולף על אגם מקסים. היה כיף וסיימנו את הערב (לאחר התברברות קלה) באפלביז – מעין דיינר אמריקאי, שהיה מחוץ לעיירה.

3/8 יום ו' – לפילדלפיה - מסתבר שמי שישן ב Bird in hand מקבל סיור מודרך עם אוטובוס חינמי שנמשך שעתים וחצי באזור ההימיש. לפני כן היינו בשוק איכרים נחמד בו קנינו גרבי בורדר קולי (אוי הגעגועים ללוקי...) את הסיור הדריך מורה בגמלאות שהוא מנוניטי שזה סוג של דת מקורבת להיימישים (ושאמא שלו היתה היימישית) שמתגורר באזור, הוא נתן הרבה מידע מעניין אבל דיבר בקול מונוטוני מרדים. במסגרת הסיור אכלנו פרצל מדהים מפוצץ בחמאה שנמכר על ידי היימשית רגזנית בת 12 באחת התחנות שעצרנו בהן ולמדנו קצת על ההיימישים – הולנדים / גרמנים במוצאם שחיים בסוג של ארגון דתי היררכי, יש להם המון חוקים וכללים, הם מסרבים לשלם מיסים ולא מצביעים או מקבלים כסף מהמדינה (איפה הם ואיפה החרדים שלנו) והם מאד יוזמתיים (כמו המשפחה שמגדלת גמלים כי חלב נאקה מסתבר הוא מאד מבוקש). עברנו ליד בית ספר, שם סיפרו לנו שכולם לומדים 8 שנים, המורות הן בוגרות בית ספר שעדיין לא התחתנו (מתחתנים מאד מוקדם). בגיל 16 כל בן מקבל כרכרה וכל נערה מקבלת מכונת תפירה והם תופרות את כל הבגדים (אסור שיהיו על הבגדים כפתורים ריצ'רצ'ים או גומיות) ואז מצפים מהם להתחתן. משם נסענו למוזיאון הרלי דוידסון, אחד משלושת המפעלים של הרלי הנמצא בפנסילבניה הגענו ב 14:10 והסיור האחרון יצא ב 14:00 אז ראינו סרט ועברנו על התצוגה והחנות ועדין היה כיף הצטלמנו על כל האופנועים בתצוגה וקנינו ללוקי כדור של הרלי דוידסון. משם נסענו לפילדלפיה שם לנו במלון Courtyard Philadelphia Downtown ששייך לרשת מריוט והיה במיקום מטורף במרכז העיר. היו לו 2 בעיות- חניה מאד יקרה (54$) לכן חנינו בחניון סמוך שעלה חצי מזה. הבעיה השניה היתה תור מטורף לצ'ק אין, שפקידי הקבלה לא הצליחו להתגבר עליו. בערב יצאנו לטיול רגלי שהתחיל בפעמון החרות ומשם לנמל שם הייתה הופעת קיץ - להקה שהמונים באו לראותה. סיימנו במסעדה פרואנית עם אוכל בינוני ועם ה״נשר״ מלצרית שדי התעלמה מאיתנו עד שהגיע הזמן לכתוב את הטיפ (במקומות שהיינו בהם מקובל להוסיף את הטיפ על גבי החשבונית) ואז היא נעמדה ורק חיכתה שנלך כדי לראות מה כתבנו. גם בפילדלפיה לא חסרו חסרי בית, ראינו אותם בדרכינו חזרה למלון.

4/8 יום שבת - מפילדלפיה לבולטימור, כמה טוב לישון במרכז העניינים ממש נוח. את ארוחת בוקר אכלנו ב Terminal market – שוק אוכל בתוך תחנת רכבת לשעבר. מצאנו אותו 50 מטר מהמלון הכול נמצא שם היצע מדהים חגיגה לעיניים , אמא ומתבגר אכלו כריך חמאה עם ביצים (כלומר כריך חביתה) בדוכן של היימשיות (שכנראה עדיין לא התחתנו) ואבא ומתבגרת אכלו כריכי מוצרלה מעולים, וניצלנו את מבצע יום העוגיה- עוגיות שוקלד צ'יפ טעימות בדולר אחד, אלא שהמוכרת דחפה לנו 8 עוגיות במקום 3 ואמרה לנו שזה על חשבון הבית. לא התלוננו 😊 , משם הלכנו לסיור מרשים במקדש של הבונים החופשים, שהיה רחוק 30 מטר מהמלון. מבנה מדהים עשיר באופן ראוותני וברור שארגון הצופים לעשירים ומבוגרים מסתיר סודות שונים ומשונים. אפשר לסייר שם רק עם סיור מסודר ואסור לסטות מהמסלול או לשאול שאלות חודרניות מדי. עברנו בין המון אולמות ענקים מאוד מפוארים עם עולמות תוכן עיצובי שונים אבל תמיד גדולים מרשימים ובמרכזם יש מן כן לכריעה, נראה שרוב הבונים הם גברים לבנים כנראה עשירים ולא צעירים ורבים מחשובי ארה"ב- נשיאים או סתם עשירים היו בונים חופשיים. הסיור מאד מאד מעניין ומומלץ. בצהרים יצאנו לכיון בולטימור. בדרך למדנו שאין לנו מקום לישון כיון שההודעה על זה שבעלי הדירה לא מעונינים באירוח ללילה בודד הגיעה לספאם, אבל בעזרת booking קבלנו מלון חלופי Embassy Suites Baltimore Inner Harbor ליד הנמל. המלון מאוד גבוה וצר (בכל קומה יש 5 חדרים) אנחנו התאכסנו בקומה 23 והיה לנו נוף מדהים. בכלל המלון היה מאד נחמד, המלון כולל ארוחת בוקר, היינו שם ביום שישי ובשעה חמש היה קוקטייל הכולל משקה חופשי ומזון כמו נאצ'וס ודברים דומים. הכניסה לבולטימור היתה דרך שכונות עוני שנראו ממש אבל ממש רע אז עוד חשבנו שזו רק הדרך. כשהגענו הבנות והבנים התפצלו, הבנים יצאו במהירות לכיון מגרש פדקספילד, שהיה ע״פ וויז רחוק כ 50 דקות לצפות במשחק של ריאל מדריד מול יובנטוס שכרטיסים אליו נרכשו בארץ. היו להם בערך שעתים להגיע והכל זרם עד שהם הגיעו ממש קרוב למגרש והבינו שכש 71,598 צופים מגיעים ביחד ויש רק כניסה אחת זו בעיה. לאחר הכניסה חניה היתה אמורה לעלות 50 דולר הם החליטו להתחכם וחנו 500 מטר משם במין מרכז קטן עם חדר כושר רק ב 30 דולר (ספוילר- זה יתנקם בהם אח"כ) מזל שמישהו ראה אותם עם תיק בתחילת ההליכה ועדכן שאי אפשר להכנס עם תיק. התור למגרש היה עצום, וגם לעלות למקום היה צורך לטפס ברמפות אין סופיות. עד שהם הגיעו למושב שלהם עברו כבר 15 דק מהמשחק ושער עצמי אחד. בכל מקרה לדבריהם היה משחק כיפי (3:1 למדריד ) בייל הכניס שער מדהים ובמחצית שניה נכנס הילד הברזילאי שריאל קנו והוא כשרון גדול. טוב נגמר המשחק, הבנים רצו למגרש החניה והיו בין הראשונים אבל אז הסתבר שלא ניתן לצאת מהמגרש עד שכולם יצאו. הם חיכו שעתים באותו מקום (לפחות במזגן). ובינתים הבנות נהנו מקוקטייל (ועשו כביסה) במלון ויצאו לנמל שהיה 10 דק מהמלון. בנמל היה מאד כיף ומלא חיים, הן ראו מופע מצחיק של אמן רחוב וטיילו בין הספינות העתיקות המקסימות בנמל ואז הן החליטו ללכת לרובע האיטלקי אבל כל המסעדות שם היו תיירותיות ויקרות והיו בהן רק זקנים אז הן ויתרו. אח"כ הן שוטטו ברחובות, הומלס התחיל אתם (די באגרסיביות) והן אכלו במסעדה סינית מוזרה ונטושה לאחר מכן היה קושי מסוים למצוא את המלון והכל התחיל להראות כמו סצנה מסרט אימה ואז למרבה המזל שומר כלשהו במדים שהיה בסבן אילבן ריחם עליהן הסיע אותן במכונית שלו למלון. בדיוק הבנים הגיעו וראו אותן מגיעות. בסביבות 22:45 הבנים עוד לא אכלו, אז הם הלכו במהירות לאכול משהו ירדו לנמל ואכלו במסעדה ארוחת דגים מדהימה. ולסיום עוד משפט על העיר: חוץ מהנמל כנראה מדובר על עיר מוזנחת ושופעת פשע המון זונות וסרסורים, מסוממים ועלובי חיים נראה שלהסריט סרט על זומבים לא צריך שחקנים כל העיר מלאה בניצבים ובכל מקום רצו חולדות.

5/8 יום א- מבולטימור לניו ג'רזי - בבוקר היתה לנו ארוחה טובה במלון שלנו עם עושה חביתות מומחה עליו הבטנו בהשתאות. יוצאים מעיר הזומבים לצלילי Good morning Baltimore (מתוך (Hair spray בבוקר קראנו בויקי ואכן מדובר בעיר בעלת שיעורי פשע מהגבוהים בארה"ב. ומשם נסיעה להיכל הקניות החביב על הישראלים, ג'ארזי גארדן (גנים לא היו שם). הגענו לשם ב 13:00 בערך ועד 19:00 הסתובבנו וקנינו. שיפרו את המזגן מהפעם הקודמת שהינו שם אבל היה ממש צפוף. קבענו לפגוש שם חברים מישראל שבדיוק היו במנהטן והסתובבנו איתם. בערב הזמנו מקום למסעדה בסטאטן איילנד הרובע של ניו יורק שמעולם לא הינו בו, אבל הגענו במקום ב19:30 ב 20:30 בעיקר בגלל מחלפים מאד מבלבלים והכנסת כתובת שגויה בוויז. אחרי דם יזע ודלק שנשפכו נמצאה המסעדה –‪(The Stone House at Clove Lake)

היינו כמובן האורחים האחרונים, זו מסעדה מאד לא זולה, אבל במקום מאד יפה (על אגם) ומאד טעימה. לאחר הארוחה הקפצנו את החברים (שחזרו לארץ למחרת) למעבורת של סטטן איילנד שתקח אותם למנהטן ומשם למלון . אנחנו המשכנו למלון דרכים. (Hampton Inn Linden).

6/8 שני – New Haven - יוצאים לכיון New Haven לראות את אוניברסיטת ייל כרגיל לא המשפחה המהירה בעולם אכלנו משהו בבית קפה בייל וכמובן פספסנו את הסיורים המסודרים ואז אמא ראתה קבוצת הורים עם ילדיהם ההמעוניינים ללמוד בייל בסיור ובחוכמתה חברה אליהם, כשהמתבגרת היא המועמדת (הפיקטיבית) שלנו. למדנו מהסיור לא מעט דברים ראשית שייל היו המוסד השני שהוקם בארהב ע״י בוגרי הרוארד. בתואר הראשון לומדים כ 5,000 תלמידים שמחולקים ל 12 בתים שנבחרים באופן רנדומלי ללא קשר לתואר או חוג (כמו בהארי פוטר), ושכל בית הוא ממש מגניב כשלעצמו ויש בו המון דברים כמו חדר אוכל, בריכה, מגרשי טניס/ סקווש (בכל בית מתקנים שונים ומאפינים שונים), בחורף לא צריך בכלל לצאת מה"בית" (חוץ מללמוד בכיתות, אוף) כמובן המוני מפורסמים יצאו משם והתחושה שזה סוג של פנימיה הכול נמצא שם ונראה שהסטודנטית החמודה שסיפרה את הסיפורים מאוד נהנית בקייצר כיף שם. המשכנו למלון דרכים נחמד ומשם לפארק הלאומי האמונסט שהתברר כחוף ים שנראה כמו חוף תל ברוך, די משעמם. טיילנו כשעה ומשם נסענו לעירה מקסימה בשם Branford שיש בה איים יפיפיים ממש קרוב לחוף, פספסנו את השיט לאיים (שבטח היה מקסים) אבל הגענו לשקיעה והיה מאד יפה, היו המוני כלבים חופשים בכלל הסתבר שכל המשפחה שלנו הפכה למטרידת כלבים קינחנו באפלביז ליד המלון .

7/8 – שלישי – קונטיקט ורוד איילנד נסענו בבוקר לספרינגפילד להיכל התהילה של הכדורסל. כדורסלן יכול/ה להכלל בין מונצחי ההיכל רק בתום 5 שנים מפרישה למשל שקיל אוניל נכנס שנה שעברה. בכל מקרה גם שופטי כדורסל, שדרנים ועסקנים וכל מי שתרם (כולל מנהל היכל התהילה לשעבר) יכול להיות מונצח. אבא הכדורסלן שגדל על אגדות ספורט התרגש מאד, כל האחרים הרבה פחות. התחלנו בצפייה בסרט באורך 12 דקות ואח"כ עלינו למעלה.

המבנה בנוי בצורת כדור ויורדים מלמעלה למטה בקומה העליונה יש תיאור ותמונה של כל שמות המונצחים, בקומת הבינים יש כל מיני פריטים מעניינים, עמדות שידור שאפשר לשדר מהן, סיפורים היסטוריים, ומשחקים אינטראקטיביים ולבסוף בקומת קרקע סלים וכדורים – אפשר לקלוע לסל, אפשרות אותה ניצלו אבא ומתבגר. לקח כשעתיים בערך. המשכנו משם למוזיאון הפתוח Old Sturbridge Villageאבל למרות כל הבירורים מראש ועד איזו שעה הוא פתוח וכו' הוא היה סגור לרגל משהו לא ברור. זה היה מאכזב מאד. המלון שלנו היה במקום שנקראSeekonk ליד פרובידנס, היתה שם פקידת קבלה מצחיקה שלא הכירה בכלל את האזור כי היתה אוקית (=מאוקלוהומה) ולא ידעה להגיד לנו לאן ללכת, אבל בכל מקרה רוד איילנד היא מדינה מאד קטנה, הכל קרוב להכל. אז הלכנו על בטוח ונסענו לNewport עיירה תיירותית מאוד מאוד כיפית שהיתה מקום המשכן של עשירי ארה"ב .בעיירה אחוזות מדהימות הכול מאוד מושקע ומרשים טיילנו בטיילת על הים שהיא מסלול מקסים על הצוק - טיול של שעה או שעה וחצי ומשם למרינה אזור עם חנויות קטנות בו יש מלא אנשים ומסעדות ואוירה של חופש וכיף. רכשנו מטריה של black dog והמשכנו למסעדה נחמדה ותיירותית במרינה, אכלנו גלידה משובחת בבן & ג'ריז' וקינחנו באופרת סבון שראינו בטלויזיה של אחת היאכטות המפוארות שעגנה שם בעודינו יושבים על כסאות נוח מולה.

8/8 – פלימות' ובוסטון- יום רביעי, נסענו למוזיאון פתוח של המתיישבים בפלימות' הכפר משחזר את חייהם של המתיישבים שהגיעו במייפלאואר לארה"ב, והוא משחזר את הבתים/ צריפים כולל ריהוט ויש שם שחקנים חיים שלובשים את הבגדים של החלוצים ומדברים במבטא אנגלי בשפה של פעם, אפשר לשאול אותם מה שרוצים תוך כדי שהם עושים עבודות כמו בישול או סריגה (הנשים) או סתם יושבים (הגברים) ומספרים סיפורים, היה אחד דברן שסיפר סיפור ארוך ארוך על שיכורים ומרדפים וכו', לפני כן היתה תחנה של כפר אינדיאני שם ישב מישהו מצאצאי האינדיאנים שהיו במקום וסיפר לנו על חייהם בעבר, הוא לבש לבוש אותנטי והיה מאד מעניין אלא שבתוך האוהל היה חום מטורף ולכן לא נשארנו הרבה. למזלנו מיד הלכנו לאזור הממוזג של בעלי המלאכה - אנשים שעובדים בטכניקות של פעם והיתה לנו שיחה מרתקת עם אינדיאני (שממש לא נראה) שמכין את העטרה לראש של הלוחמים הוא ספר לנו על הכללים להכנה ועל זה שכל הנוצות שראינו בסרטים ההוליוודים הם סתם שטויות ולרוב היא עשויה בכלל מקוצי דורבן. בעבר כל מי שהוכיח את גבורתו קיבל כזה והיום נותנים למי שהוכיח אומץ בקרב (חיילים משוחררים וכו'). היה מאד מעניין ומומלץ. אחר כך נסענו לראות את המייפלאואר המשוחזרת אבל למרבה הצער גם היא היתה בשיפוצים ולכן פיצינו את עצמינו בכל בו ענק ומאד זול בו שהיה בדרך בו קנינו המון מזכרות ובגדים, בכלל הכלבואים (מרשל וכו') היו הרבה יותר זולים ושווים מה Outlets- שהיו ממש יקרים, ולחובבי במותגים יש בהם בדיוק את אותם מותגים רק באריזה פחות מושכת. ומכאן היישר לבוסטון, התחנה האחרונה שלנו. במקור הזמנו דירה במקום טוב אבל הדירה הפסיקה לעבוד עם בוקינג ולא הודיעה לנו, אז הזמנו מלון אחר שנקרא enVision Hotel Boston-Everett המלון היה היקר ביותר בטיול אבל יחסית לבוסטון שהיא מאד יקרה, מחירו היה מתון, וכשנסענו אליו חשבנו שאנחנו יודעים למה. הוא היה בשכונה לא הכי טובה (אבל היתה בו חניה חינם וזה בהחלט היה חשוב לנו, במרכז בוסטון חניה עולה הון) אבל כשנכנסנו למלון הופתענו לטובה, זה מלון בוטיק שהיה פעם מפעל (ומבחוץ עדיין נראה כמו מפעל) מעוצב בצורה מקסימה, דלפק הקבלה למשל הורכב כולו ממזוודות ישנות של פעם וגם החדר היה יפיפה, בקיצור- הצלחנו עם המלון. הגענו אחרי הצהרים אז פקיד הקבלה המליץ לנו לא לנסוע לעיר אלא לפרבר סמוך, בו יש הרבה מסעדות ואגם קטן. אכלנו שם במעין פאב ספורט ענק וגם שלידו היה בית קולנוע. שוב התחיל גשם אז החלטנו ללכת לראות סרט. גם לראות סרט בארה"ב זו חויה. בקולנוע היו כל מיני אזורים למשל בצדדים ולמטה היו אזורים שבהם אפשר היה לפתוח את הכסאות לשכיבה מלאה, וגם המקומות הרגילים היו מאד נוחים ומפנקים. במזנון מוכרים אלכוהול. ראינו קומדיה טפשית ומצחיקה ובהחלט ונהנינו.

9/8- יום חמישי –בוסטון - נוסעים ללב בוסטון באובר (כמובן) הנהג לא ממש הבין איפה זה מרכז המידע אבל בזכות זה אכלנו ארוחת בוקר בבית קפה אופנתי ומגניב (כמובן עם אוכל ללא גלוטן) ואז הלכנו לאינפורמיישן, שהסבירה לנו שיש מסלול אותו כוווווולם עושים ה Freedom trail שקל מאד לעקוב אחריו כי על המדרכה יש פס אדום. זה רעיון גאוני כי אפשר לשלוט על תנועת התיירים וזה מאד טוב לעסקים שנמצאים על הפרידום טרייל אבל פחות טוב לעסקים שלא שם...

בפרידום טרייל יש כל מיני תחנות, למשל אנחנו עצרנו בבית של Paul Revere ושמענו עליו ובכלל איך חיו במאה ה-18 בבוסטון (לא רע), וגם היינו בבית קברות מאד מעניין שהיו בו אזורים למשל של כושים חופשיים (free Niger) וצוין על הקבר משרתים של מי הם היו.

אח"כ פרשנו זמנית מהפרידום טרייל בשביל ביקור ב TJ Garden – הבית של הבוסטון סלטיקס אותם אבא העריץ מאז ומעולם. באיצטדיון יש תחנת רכבת (וזה מאד חכם) היה מאד מעניין ושמענו הרבה סיפורים. האיצטדיון שייך גם לקבוצת ההוקי קרח הידועה של בוסטון ה- Bruins והיה מאד מעניין לשמוע גם על תפקוד המגרש והשינויים שכל פעם הוא צריך לעבור כדי להתאים למשחק הרלוונטי. הסיור לווה על ידי מדריך שסיפק מידע ומדריכה שתפקידה לשמור היה שאף אחד לא יילך לאזורים לא רצויים....לאחר מכן המשכנו בפרידום טרייל עד הנמל שם הלכנו לסיור בספינה עתיקה שחיל הים שומר עליה -Constitiution USS באופן עקרוני היה מאד חם אבל על הספינה פתאום התחיל גשם זלעפות וזה היה הזמן להשתמש במטריית הכלב הנפלאה. מהנמל חזרנו במעבורת לבניין פניאל (Faneuil Hall) המשמש כמתחם קניות עם שלל חנויות ושוק צבעוני שם אכלנו אוכל הודי טעים, בחוץ היו שלל מופעי רחוב יפים הלכנו משם לנמל אבל לא היה שם משהו מעניין במיוחד, סיימנו במסעדה די אנטיפטית קרובה לנמל.

10/8 – יום אחרון – הרווארד והביתה - ובו נסענו לראות את הרווארד, בעיירה קיימברידג' שצמודה לבוסטון. ארוחת בוקר אכלנו בקניון גדול ונחמד שחזרנו אליו אח"כ לצהרים, עד שמצאנו חניה (בספריה) כבר נגמרו כל הסיורים לסטודנטים חדשים, אז לקחנו סיור בתשלום והיה מאד מעניין, שמענו הרבה סיפורים מצחיקים ומרתקים (כולל על הבחור שטבע בטיטניק שאימו תרמה ספריה ענקית ובערך חצי הרווארד, ועד היום כל בוקר מישהי מיוחדת שמה פרח טרי ליד התמונה שלו בחדר שרק לה מותר להכנס אליו) ועל כל הסלבס שלומדים /למדו בהרוורד בנימה מעט ביקורתית. אח"כ תכננו לבקר בסיילם אבל היה קצת מאוחר אז הלכנו לסייר במוזיאון ב MIT, מה שהסתבר כהחלטה לא טובה, המוזיאון היה לטעמינו משמים ביותר. סיימנו את הטיול בקניון הנחמד שם שוב אכלנו אוכל הודי טעים מאד ולקינוח לקחנו לדרך לשדה התעופה עוגת גבינה שוקולד מדהימה. החזרנו את המכונית וטסנו הביתה. בקונקשן היה שעתיים עיכוב, אבל העיקר שחזרנו הביתה, לכלבלב ששמח מאד מאד מאד מאד מאד מאד מאד על חזרתינו.