בתקופת הקורונה וקצת לפני, הייתי נוהג לפקוד את הפארק.
כמו לונדוני טיפוסי, בתקופה המוזרה ההיא, הייתי קופץ על האופניים ומדווש דרכי אל באטרסי פארק.
זה פארק שתוכנן בתקופה מאוחרת יחסית, לקחי העבר נלמדו וכאן עשו עבודה יותר טובה.
מעבר לתחנת הכוח באטרסי הקודרת של המאה הקודמת, במרחק של שלוש תחנות הקו השחור, שוכנת לה חלקת אלוהים לא ממש קטנה.
שיפולי השבילים, שדרות העצים האינסופיים,פיתולי שפת האגם והאיים הקטנים יכול בקלילות להוות מוזה לאומן צעיר, טבח מהולל או לסטינג, שמתגורר במתחם המגורים הסמוך.
המגדלים המודרנים במתחם באטרסי המשתקפים במי האגם רק מוסיפים נופך לנוף הפסטורלי שהפארק הזה מציע בנדיבות. אפשר לאבד פה שעות בהליכה, רכיבה או סתם רביצה.
אם אינכם יכולים להכיל את כל הטוב הזה, אתם יכולים תמיד לעשות גיחה קצרה לתמזה, לנשום קצת אוויר של נהר, להתאפס על מראות ארציים ולחזור אל גן העדן הזה.
בשונה מפארקים מוכרים יותר שהוקמו למלוכה, באטרסי נועד לציבור וככזה משופע אטרקציות לכל הגילאים. לא שיצא לי להשתתף בפעילויות לילדים, אבל נראה שהם ממש נהנים, בפינה הדרום מערבית של מלבן הפארק.
תחנת האנדרגראונד, בסמוך לתחנת הכוח באטרסי, לא נפתחה לפני שנתיים, לכבודו של הפארק שלשמו התכנסנו.
יש פה עניין לא פחות גדול מפארק אגדי. באטרסי היום נחשב לאחד המקומות הכי נחשבים בלונדון. אזור תחנת הכוח המוזנחת מהמאה הקודמת, שהייתה רקע לסרט 1984 וכיכבה על עטיפת אנימלס של פינק פלויד כאייקון תעשייתי, היא היום מתחם נחשק על התייר המזדמן או סטינג.
התחנה הפכה בהשקעה צנועה של מיליארד ורבע פאונד, למתחם בילוי ענק עם מעלית 109…
