יומן מסע אסיה מ"ס 2 - קובי שמואל
ערב יורד ורוח קדים מנשבת בסמטאות העיר העתיקה , שמיים שחורים ונצנוצי כוכבים בוהקים כמרבד קסמים, עדיין הקסם לא פג וההרמוניה במראות אלה חזקים ונותנים השראה לעבר מפואר של עמים מאבקים כיבושים ושאר אצילי מלוכה הנוגסים נתחים באמירויות מופלאות אלה .
עיר של חטאים תאבת בצע ושאר מיני שוטרים קטנים שמתפרנסים מכמה וכמה דולרים מתיירים כמונו, אופנוענים שחוצים את גבולות המדינה המושחתת הזאת, באקו עיר עטופה קליפת צלופן זהב בבנייניה ופאר לא מוטל בספק, מכוניות רובן שחורות ממיטב יצרני הרכבים בעולם, הימורים ושאר ניאונים בצבעים. אני מסתובב בעיר הפקוקה הזאת עובר במונית מנקודה לנקודה וצפיפות לא מרוסנת של המון אדם, פערי חברה הנמדדים מאפס למאה, שכר ממוצא של שלוש מאות דולר לחודש. מטבע חזק מאנט שמו שאיבת הנפט ממאגרים ללא סוף וריח הסולר החזק ברכיבה על גדות הים הכספי ממשאבות וצינורות, חרגולי ענק וכתמי שמן עמוק ושחור היוו תפאורה ראויה ואמיתית לסרט "מקס הלוחם בדרכים" בתחילת שנות השמונים, ההתשה בלהשיג כרטיס על המעבורת עוברת בצינורות של שחיתות, כל דבר עולה כאן .. פקידי מכס שמנים ושפם קטן וממזרי המבקש לדלות עוד פרוטה לכיסו מתייר מזדמן .
כאן בעיר זו באקו הנוצצת הכל רקוב ולא אמיתי אנחנו, נכון לכתיבת שורות אלה עדין בהמתנה לכרטיסים למעבורת לצליחת הים הכספי לצידו השני , אני עובר וסובב בעיר הזו הפסלים של השליטים בעיר מתנוססים בגאווה יתרה כמו החולים בשיגעון גדלות , הגנים המאולצים ופינות הירק ומזרקות במעגלים כמו חיקוים זולים של חלקים ממדינות המערב , כהעתקים של גני לוקסמבורג בצרפת , ועמודי שיש נטופי גועל, פנסי רחוב בצבעי ברונזה ושחור ממוצעים, כל האווירה המדומה הזאת מזכירה ילד שלא היה לו שנים ילדות וחי בעוני ופתאום כל העושר הזה הגיע לידו והוא . ..לא יודע פשוט איך לבלוע ולבלוס את ה"הכל" הזה , ולוקח מכל הבא ליד מתרבות המערבית ללא כל טעם אופי ושימור תרבותו הפשוטה .
כמה ימים לפני ...
גשם זלעפות קידם את פנינו באופק הררי משוך בצבעי אפור כהה ובהיר. אנחנו ברכיבה לדרך הצבאית בגאורגיה, כפרים קטנים וגינות עטופות בקסם פשוט של פרחי עונה , ומאפיה קטנה בלב כפר, לחם חם ועונג שמימי בטעמו האמיתי, עם מעט חמאה מחנווני המוכר קוביות גבינה, שתייה, ביצים ודברי מתיקה. דרך יפה זו כ- 208 ק"מ והיא מקשרת בין טביליסי, בירת גאורגיה, לולדיקווקז, בירת צפון אוסטיה ברוסיה. החשיכה כבר פורסת יריעה יפה של עלומות כוכבים וירח המאיר קלות את פסגות ההרים , מלון דרכים פשוט וגנרטור המפסיק תכופות את עבודתו, ארוחת ערב אצל משפחת אדמס לאור נרות ועלמות עטופות מטפחות שחורות המגישות אוכל, אין אורחים במלון זה, והיצ'קוק ללא ספק היה מוציא מזה את מיטב הסצנה בכישרונו הרב ..
בוקר חדש של שמש שטופת אור לכיוון מעבר ההרים , צבעי ירוק חזק וגווני חום ממלאים את יופי רכיבתנו המתמשכת בקצב איטי למראות נפלאים אלה , כמה קילומטרים מגאודאורי נמצאת אנדרטת אחוות העמים. ניסיון לשמר את האחווה בין רוסיה לבין גאורגיה ובשנים אלה ללא הצלחה יתרה , כנסיות ובתי תפילה מאולתרים הנמצאים אל צד הדרך , גשרים וחציי בתים עוד מהתקופה הסובייטית נושאים עדיין את כוחו הרב של השלטון העבר ודרך חשיבתו המונעת מפטריוטיות והכרה באומה גדולה על אף הסבל שנגרם לאלפי אנשים עם תפיסה זו וחשיבה ללא פשרות .
חזרה לטביליסי עיר נעימה אנשים נחמדים והשמעת קול ישראלי בחוצות מעוררת אהבה ופרגון , מלון וילה במרכז העיר ופקידת קבלה שעונה בעברית לכל שאלה , אני סופג ממעט הזמן את תרבותם של אנשי גאורגיה מוזיאון שמציג את אופן חשיבתם של אמנים בתקופות חשוכות בהיסטוריה ומשם לשתיית צ'ה צ'ה המשקה הנפוץ בגאורגיה לצלילי מוזיקה מקומית , ביקור בבית הכנסת העומד על תילו משחר הזמן, ההמתנה לוויזות לאזריבא'ן לוקחת ימים אחדים ואנחנו במנוחה לקראת המשך המסע וכניסה מתונה לליבה של אסיה .
היום ..
תור המשתרך לקופת הכרטיס של מעבורת די סובייטית לחציית הים הכספי , אנשים של החיים ומקצועות של סובלנות אני פוגש במעברי הגבול , כמה תיירים על אופניים, זוג ברכב שבנקודת האמצע של המסע לסין נותן את רכבו לצדקה , ואפילו פקידת קבלה שמדברת מעט עברית , נהגי המשאיות שחוצים גבולות בהעברת סחורות מקצה לקצה של עולם ותרבות של עזרה נתינה ושאר משקאות לריכוך וזיכוך הטמפרמנט הנוקשה שמצריכה סוג זה של עבודה , פי המעבורת פתוח לרווחה ותנועות מהירות של שילובי ידיים ומיני סממנים מורה לי להיכנס למעבורת כמו כוון של טייס רגע לפני המראתו. המעבורת, טונות של פלדה חלודה ושאר תפאורה חשוכה , שלטרים של זמן אחר ובתי שימוש הדומים לאיחסון של אורניום המהול בליזול. המאדאם של המעבורת בשמלה כחולה מבריקה מכוונת אותי לחדר ומורה לי לשלם כמה ניירות צבעוניים של כסף. שלושה חלונות עגולים ומיטת קומתיים מסמנים לי ששיט התענוגות הזה לא יהיה קל , הסלון, כך קוראים למפגש זה במעבורת סוג של חדר אוכל , בקבוקי האלכוהול מונחים פתוחים וכמעט גמורים רעש משחקי הקוביה וצעקות מתורבתות של הקבוצה הגאורגית והקבוצה הטורקית מנעימות לי מראות אלה. כבר מאוחר, עדיין המעבורת לא זזה אני לכיוון התא ונרדם לנדנוד גוף הפלדה הזו כאמבטיה צפה בתוך אגם ענק זה שהוא הים הכספי .
כבר אמצע היום ואנו בשיוט, מסביב ים ואני על הסיפון כמחפש איים קטנים של יציבות בתוך הנדנוד הבלתי פוסק של האמבטיה הזו , ופתאום היה איזה רגע מופלא בתוך הימה הגדולה הזו שחצינו כמו מין גבול דמיוני לתוך אסיה , העננים האפורים נעלמו שמש שטופת חום קיבלה את פני , הים נרגע ושקט כמעין פרוזדור ארוך ומעבר לצידו השני של העולם .. שקיעה גדולה וכתומה מרחבים של כחול עמוק כבר לילה עוד כמה וכמה שעות ואנחנו בנמל אקטאו שבקזחסטן .
המדאם כבר לא מדאם בשעה שלוש דפיקות חזקות היא לבושה טרנינג כתום מזעזע וחולצת פסים, צועקת ברוסית סדינים סדינים כמו רס"ר לא מסופק נותנים את הסדינים ועולים לסלון להמתנה מייגעת , טופס טיולים ומבול של טפסים ומיני ניירת של גישה סובייטית קשה ולא מתפשרת , יעברו להם כעשר שעות עד שנהיה בצדו השני של השער למדבר הקזחי שילוב להילוך ואנחנו בעיר אקטאו ללינה , ומחר בבוקר לעבר המרחבים שקיעות ושאר פסי אופק בצבעי החיים .
תיאור הדרך לכיוון הגבול האוזבקי יהיה בגדר מגוחך כי שום דבר לא ימחיש את הדרך בצורה ברורה ואמיתית , דרך של אמבטיות חול , דרך שבה משאיות לצד הדרך לאחר שבירת בולם או קפיצים, נהגים עובדי עצות לגבי המשך , חריצים של שבילים ארוכים ובורות חול וחצץ , ואופנוע מתוח מתמיד ועובר את הדרך בריצוד וטלטול על אבנים ואני עוד רגע חושב שכול הברגים באופנוע יעופו להם למנוחת עולם , שום כלום של המון ואופק צחיח של מרחבים אין סופיים נגמעים אט אט שמש עגולה מאבדת את כוחה ומחליפה את צבעה לגוונים של כתום המרוחים על כל פיסת שמים. אופק של מחשבות ממלאות את ראשי ברכיבה שקטה יום שעוד רגע עובר , ופתאום בלי שום הכנה הנה אספלט שחור מרוח בחיוך על פני הכביש ואני בצהלות אינדיאני שמח , כמה נקודות אור מרחוק ללינה בתוך כלום של מדבר וחושך על פני תהום .
השחר הפציעה מעל ישורת תיכונה , קפה שחור וכוס מים חמים בשביל הקפטן ויצאנו לרכיבה אחרי כמה ק"מ שוב תענוג רצוף של חצץ בורות ושאר מהמורות , ענני אבק מאלצים אותי לעקוף משאיות ומד הדלק צועק לי נו... ואני מרגיע , עכשיו אני מוכן גם לשים דלק טרקטורים , לאחר 150 ק"מ לערך הגענו לעיירה בשם ביינהו כאן נעשה לנו את ערב ראש השנה ומחר אנחנו לכיוון הגבול האוזבקי מנוחה וצבירת כוחות. ערב נעים רוח קלילה מעל בתים וגגות רעפים ועגלון דוחק בסוסו למהר, כמה כוסיות מהמשקה הזהוב , שיחה נעימה וסיכומים עד כה למסע מופלא זה ומחר כחיל פרשים הדוהר לארץ אחרת ולא נודעת . לילה טוב . ..
מעבר הגבול לאוזבקיסטן היה קל נח ודי מהיר, שערי הברזל נפתחו ואנו שועטים לקראת ארץ חדשה עצירה להחלפת כסף , ויציאה למרחבים הפתוחים, רכיבה של כמה שעות וטבילה בשמש שוקעת. כבר לילה נצנוץ הכוכבים מאיר את דרכנו ומעל הדובה הגדולה , אנחנו ברכיבה לסוג של עיר כמו דימונה בשנות ה-50 מציאת בית וכמה חדרים דלים שטיחים כמעין מזרן הופכים את הלילה לתיפוף בלתי פוסק למראות היתושים הגדולים , ובעל הבית אומר בביטחון הם ממש לא עוקצים , ואני בתוך החדר שם כילה ונרדם לקולם של חמורים בחצר ושאר עופות אי שם בלב נווה מדבר של בריות ושאר חיים .
יום חדש בדרכנו לחיווה דרך די נוחה ומראות המדבר נעלמו כרוח מנשבת. עצים וצבעים של ירוק מלווים את דרכנו לעיר ששוכנת במרכז אסיה אזור ח'ווארזם היה מיושב במשך שנים רבות והיוו נקודת מעבר חשובה לאורך דרך המשי. הכניסה לעיר היוותה סוג של ציון דרך למסע זה , חומות העיר העתיקה נחו להן מהיסטוריה רצופת מלחמות ועמים כובשים , צבע החומות כצבע העיר חום בהיר כקטיפה מעודנת שהשתבחה עם השנים לחשוב שמאות בשנים עברו שיירות עבדים , סחר באריגים , תבלינים , ושאר חומר אנושי לצרכיו המגוונים , קבוצות אתניות בחציית מדבר זה למנוחה והצטיידות להמשך דרכם , רכיבה מתונה לצד החומות וחניה במלונית קטנה ויפה ודי נוחה , בשערי העיר אני נכנס מאובק מדרכי עפר, גוונים של אריחי טורקיז בוהק מושכים אותי לליבה של עיר זו כמהופנט ממראות עצומים של היסטוריה, מיינרטים עומדים זקופים כסוג של יהירות משובחת למראות של דורות של בני אנוש העוברים בצילן , חנויות המסחר לתיירים מעירות אותי מהחלום ומחזירות אותי למציאות של 2012 , ערב יורד ורוח קדים מנשבת בסמטאות העיר העתיקה , שמיים שחורים ונצנוצי כוכבים בוהקים כמרבד קסמים, עדיין הקסם לא פג וההרמוניה במראות אלה חזקים ונותנים השראה לעבר מפואר של עמים מאבקים כיבושים ושאר אצילי מלוכה הנוגסים נתחים באמירויות מופלאות אלה .
חלק גדול מדרך זו לכיוון בוכרה הייתה נוראה, שאר פסי חול שאינם נגמרים וטלטולי האופנוע מהווים הכרות לא חדשה עם תופעה זו שחוזרת על עצמה תכופות כ- 500 ק"מ לערך ואנחנו נכנסים לתוך לילה ברכיבה לצד הדרך כפרים קטנים עגלות של חציר וראות מוגבלת , כיכר גדולה ושיירת פנסי רחוב מובילה אותנו למרכז ליבה של העיר בוכרה. כאן באוזבקיסטן מלון נוח , ועייפות ששואבת את כוחי ומשתלטת על חלקים גדולים בגופי מיום רכיבה של שמש עגולה ושאר חום בתוך חליפת הרכיבה, טרסה של עץ מגולף צמחיה פראית וחניה למכונה המופלאה, מצעים חומים ומיטה נוחה אני צונח מעייפות של יום לתוך שינה כמנוחת לוחם שכבש עוד כמה ק"מ של מסע לתוך ארץ השמש הזהובה .
תפוחים צהובים וכתמי אודם מתוק ונשים ומצנפות כצבעי השמש מונחות לראשן ומציעות לי את שלל תבואות ארץ טובה זו. אני נוגס תפוח עסיסי אדום בצד כביש שאינו נגמר, שרוולי אספלט שחור נמתחים ואנחנו ברכיבה לכיוון הגבול הקזחי להתחלת הלג הגדול של ארץ גדולת מימדים זו ששיממון גדול שולט בה , עשרים ק"מ מהגבול מחסום משטרתי שוטר קטן ומדים ירוקים כזית מקל אדום מהבהב מורה לנו באדישות לגשת למעבר הגבול השני כאילו שזה עוד חמישה ק"מ , ואני בודק במפה סיבוב של שלוש מאות חמישים ק"מ לערך ... אין כול כך ברירות שילוב להילוך ונסיקה מלאה לכיוון הגבול בשילוב של טלטולים ובורות רעידות ועבודות בדרך אנחנו מגיעים לגבול , חייל מנומנם ומכונית לאדה שבורה מחסום ברזל מימי השלטון הסובייטי , זה כל המעבר הדל הזה , הגשת מסמכים בשילוב בקבוק וודקה לחיל מעלה חיוך דבילי על פניו ופתיחת מחסום הברזל , כמה מאות מטרים ואנחנו במעבר הגבול של קזחסטן עוד פעם ... ניירת שאלות מסמכים פח מגובלן נפתח שילוב להילוך ואנחנו בארץ השיממון .
ההרגשה מופיעה מיד בצבעי חום בהיר צחיח כלום של חולות ואבק של רוחות מפסלים צורות בנסיעה מהירה ועקבית , מדי פעם מופיעות בתים של בוץ ותבן וילדים קטנים לבושי פיסות בד בצבעים רצים אל צידי הכביש ומנופפים לשלום ומחשבות רצות במוחי אם ילדנו שלנו שמחים באותו מידה לצד ילדים אלה החיים בפשטות ודלות . הכניסה האיטית לתוך ליבה הגדול של קזחסטן מהווה בעצם רכיבה לכיוון צפון מערב ומשם לרוסיה וחזרה הביתה השטח העצום עד רוסיה טומן בתוכו רכיבה לא קלה והכח המנטלי יהווה תפקיד חשוב אחרי שכל הכוחות הפיזיים נגמרים , ועל כך ביומן הבא .
יומן מסע אסיה מ"ס 2 - קובי שמואל
יעדי הפוסט
אהבת את הפוסט?
