יום ה' – 14 אוג' – קר וגשום באדירונדקס, ומפגש עם משפחת אופק ב Moffit Beach
היום בעצם לא יום ה' ה 14 באוגוסט, אלא יום א' , 24 באוגוסט, כמה ימים טובים אח"כ. מאתמול בעצם חטאתי עד היום האחרון של הטיול והפסקתי לכתוב. אולי בגלל הגשם והקור, שקצת שינו לנו את התוכניות, ומאז לא הצלחתי להגיע לכתיבה עד רגע זה. עכשיו אני במטוס מניו יורק לאיסטנבול, המשפחה מנסה לנמנם, משפחה לידינו עם ילד צורח מרגע ההמראה, שלא עברו שום סדנת גבולות לילד, לא נותנת לי לישון, חבל שלא מחלקים נבוט במטוס....
אז אני חוזר לכאן לכתיבה בזמן הווה, כאילו ביום עצמו על מנת לשמור על אותה צורת כתיבה וכדי שהדברים לא יפרחו מזכרוני.
יום ה' מוקדם בבוקר, אנחנו בקמפינג באמת יפה, אני קיבלתי משימה. אם מתעורר כרגיל מוקדם, מחכה לי שק הכביסה, טבליות אבקה ומטבעות של Quarter, ככה שאנצל את הזמן כהלכה. ואכן כך היה, יצאתי בקור של 5-7 מעלות, בחוץ 75% מעונן עם סימני התבהרות. הכנסתי מכונה והתיישבתי לכתוב את קורות הימים האחרונים. הכסף הספיק רק למכונות הכביסה. למייבש – הייתי צריך לחכות שאנשי הקמפינג יגיעו לעבודה ע"מ לפרוט לי עוד מטבעות. החדר הצמוד למכבסה היה חדר "מבוגרים" עם שולחן ביליארד, כורסאות, טלוויזייה ו WIFI חזק. נצלתי את זמן המייבש לשיחה עם ההורים בסקייפ. בינתיים יעל הצטרפה. החלטנו לקחת את הצ'אנס ולצאת לטייל. חזרנו לקרוואן, התארגנות של הבנות, ולאחר שתיחקרנו את אנשי הקמפינג, החלטנו להתחיל בביקור קצר שוב בלייק פלסייד (אולי הפעם נראה אותו לא מבעד לטיפות ואח"כ הליכה של מייל-שניים קצת ב Heart Lake שנמצא בסוף ה Adirondack LOJ Road.
בדרך חזרה ללייק פלסיד ראינו סופסוף באיזה אזור יפה אנחנו נמצאים. ירוק עז, המון מים. עוד אין גשם. מגיעים לליק פלסייד המנומנמת בבוקר. חנייה – בלי בושה על הרחוב הראשי. השוטרים רק מסתובבים לצד השני במיטתם. יוצאים מהקרוואן – מכת קור עז. הבנות רוצות לחזור. לא מוותרים – סווצ'רטים ויוצאים לסיבוב קל. אפילו לי כבר קר – הפליס שלי נשלף בפעם הראשונה. מגיעים לנקודת תצפית על האגם היפה. יש משוגעים שכבר חותרים בחדווה בתוכו. כמה צילומים ו... זהו לא יכולות לעמוד בקור. חוזרים לקרוואן. למה לסבול. אני מזכיר להן בפעם המאה שאמרתי להן "תארזו גם משהו חם עליון ותחתון" ודיי צחקו עלי. מכנסי טרנינג – אף אחת לא הביאה.
אומרים שלום יפה לליק פלסיד וממשיכים דרך היערות, רואים את מקפצות הסקי העצומות שלא נזכה לבקר בהן לכניסה ל Heart Lake. הריינג'ר דורש מחיר ליום מלא בקמפינג גם אם נכנס רק לחצי שעה. הבנות מוחאות – לא מוכנות לסבול בקור ובטיפטוף הבלתי פוסק רק על מנת לספק את הרצון שלי לטייל ברגל בכל מחיר. טוב לא נשלם ובסוף לא נלך, אז אני עושה U TURN מסביב לבוטקה וחוזר על עקבותי. אחרי מייל חוצים גשר מעל מים סוערים ושטח קטן שמתאים לעצירה גם לרכב שלנו. (בכלל, לאורך כל הכבישים באזור, הם לא מרשים כמעט לעצור אלא בנקודות מסויימות, בטח לא לקרוואנים). עוצרים ויוצאים להליכונת לאורך הנהר השוצף. 3 דק' הספיקו להן – חוזרות. אני ממשיך לגדת הנהר ומטפס עליה חזרה עד הגשר. זה היה הטרק שלנו להיום. חבל. מאד מאד בניתי על האדירונדקס מבחינת שיא הטבע בטיול שלנו. מכאן אנחנו מדרימים – מקווה שכמו בארץ- יותר דרומה – יותר חם ויבש. טעיתי...
קבענו עם רונן החבר הטוב שלי מכיתה ד', שגר כבר 5 שנים בניו ג'רסי, שהפעם נפגשים בקמפינג. הזמנו שני לילות בקמפינג Moffit Beach, שנמצא בדרום האדירונדקס על גדות Lake Pleasant. חברים אמריקאים של רונן חוזרים לשם כבר שנים לשבועיים בכל קייץ ומאד המליצו. אז תאמנו שני סייטים אחד מול השני כבר לפני חודשיים ובנינו על בילוי משותף מסביב לאגם, שמש, קייאקים, הליכות, אופניים. מה רע? החברים של רונן כבר שבוע+ על החוף, אליהם הצטרף עמית הבן של רונן. והיום אחה"צ רונן יגיע עם יסמין והכלב מביתם בניו ג'רסי ואנחנו נחבור אליהם מצפון. מה שלא בנינו עליו לפני חודשיים הוא גל הקר שבא על upstate New York לטובה...
אז לאחר המסלולון הקצר ליד הגשר, יצאתי לדרך הארוכה למפגש שלנו. החלטתי לנסוע בדרך הארוכה, אך המאד יפה שחוצה את חבל הארץ המקסים הזה. כל הדרך, אגמים מדהימים, חלקם עצומים, חלקם קטנים. עצים ללא סוף. בתוכנית המקורית סימנתי מקומות לטבילה, קייאקים, אבובים, ראפטיג. מה שיבוא לנו על מנת לנצל את מאת המיילים הללו כהלכה. הכביש לא קל לנהיגה, בייחוד לקרוואן, ככה שהפסקות כאלו יועלו לכולנו.
אבל תכנונים לחוד ומציאות לחוד. איזה אבובים ואיזה ראפטינג. היום לא מתבהר, הגשם לא מפסיק. וגם כשהפסיק – קר מוות. העצירה היחידה היא בנקודת מנוחה מול אחד האגמים (מי זוכר איזה) לארוחת צהריים בריאה כמייטב המסורת. בשעה ארבע בערך כשכבר דיי עייפים מהדרך, מגיעים לקמפינג שלנו. רונן ויסמין כבר שעה+ בפנים. מגיעים לסייט שלנו ומגלים שהמפה של האתר קצת הטעתה אותנו. אנחנו אמנם 20 מטר מהמיים, אבל יש ירידה לא קטנה כדי להגיע אליהם ומרוב עצים לא רואים את האגם הענק. בכלל אנחנו באיזה קצה לא ברור של הקמפינג, כך שלא רואים אף אחד ואנחנו רחוקים ממרכז העיניינים של הקמפינג. נו טוב, לפחות יהיה לנו שקט.
יוצאים מהרכב, רונן כבר התמקם עם האוהל העצום שלהם ומיטות השדה. מפגש מרגש, חיבוקים ונשיקות (אמנם נפגשנו בארץ בבר מצווה של עמית לא מזמן אבל, הם גרים בארה"ב – לא יוצא מספיק להפגש). בחוץ קר+, ננסה להרים מדורה לפני שיבוא עוד גל גשם. רונן קנה עצים בעיירה הצמודה. אסור להביא עצים שלא מהאזור על מנת לשמור מזיהום שיעבור דרך העצים (וכנראה גם לשמור על הפרנסה של המקומיים). דיי ברור שהעצים האלו שכחו מזמן איך זה להיות יבשים ומשימת ההדלקה לא תהיה קצרה. ואכן כך היה, המשימה הנקודתית, הפכה למסמר הערב. לקח לנו לא מעט זמן להגיע ללהבה קטנה, לא לדבר על רמה שיהיה ניתן להכין עליה את הפוייקה שרונן תיכנן לנו. העצים הגדולים לא נדלקו. חייבים שבבים קטנים. אין מה לחפש זרדים על הריצפה רוויית המים. אני ויסמין מנסים להמשיך לתחזק את האש ובינתיים רונן ויעל הולכים לקמפינג של החברים, הליכה לא קצרה. חוזרים עם הבן שלהם ועם גרזן גדול. בשביל מה הבנים בצופיי ניו ג'רסי לומדים כל שבת את כל מה שקשור ל Wilderness ? נראה מה למדו בשיעור חטיבת עצים (ואני רציני). שני בני הנוער מבלים שעה קלה בניפוץ הלוגים לפיסות קטנות יותר. לא סתם – לפי הנוהל- משחקים עם בול העץ עד שיעמוד על החלק הצר שלו, ואז בהנפה מהירה מורידים עליו מכה חזקה. החבר'ה מקצוענים, לרוב מצליחים ולאט לאט מספקים לנו חומר בערה טוב יותר. הכל יחסי, כי גם חתיכה קטנה אך רטובה קשה להדליק. לאט לאט האש גדלה לרמה שאפשר היה להניח את הפוויקה עליה. האש החלשה גרמה לבישול איטי ואנחנו שקענו בשיחות בינינו. לשימחתינו, הבנות והבנים הצליחו להתקרב, שיחקו בתוך הקרוואן, נטע שיחקה בייסבול עם הבנים והיה באמת בסדר.
אני פחות הרגשתי את הקור המתגנב כי עמדתי על האש כל הזמן בנסיון להחזיק אותה ברמה סבירה, אבל לאט לאט איבדנו את הקהל. הבנות נמלטו לקרוואן המחומם. קראנו להם החוצה לאכול ובסוף הארוחה גילינו שקצת הזנחה של האש והיא כבר בשלביי סיום. לך תרים עכשיו אש רצינית כשכבר חושך והטמפרטורות ירדו ל 4 מעלות. הסכמנו שאין מה לנסות עוד, מחר נקנה עצים יבשים. קינחנו במרשמלו על שאריות האש האחרונות ונימלטנו לקרוואן המפנק והחם דואגים מאד לחברים שלנו והכלבה שצפונים בתוך האוהל. (למרות שעברו חורף קשה וקר, קשה להאמין שהם רגילים...).
נכנס אחרון לקרוואן, מכוון את החימום לכמעט מקסימום ונרדם בשנייה.
