טרק בסקוטלנד

סקוטלנד 2011 סקוטלנד תמיד נשמעה לי כמו מקום שארצה לבקר בו. לא עומדת מאחורי זה סיבה של ממש, אבל נשביתי בקסמה של המוסיקה הסקוטית לפני הרבה שנים ומאז -ליבי שם. אבל בגלל מוסיקה לא טסים לארץ זרה. חיפוש מהיר למד אותי שיש בסקוטלנד סיבה לארח אותי: West Highland Way -; טרק בן שבוע, שיוצא מגלזגו אל הגבעות הקסומות והאגמים הכחולים שמצפון לה. מאחר שיצאתי ביולי ותכננתי לסיים באוגוסט -; נחתתי בגלזגו (דרך לונדון) ואת הטיסה חזרה הזמנתי מאדינבורו, בגלל הפסטיבל הידוע שמתחולל בה כל אוגוסט.

גלזגו כאמור, נחתתי בלונדון עם טיסת המשך לגלזגו. בשדה התעופה הענק גיליתי, לגמרי במקרה, שהטיסה לגלזגו יוצאת מטרמינל 5 כשהנחיתה מישראל נעשתה לטרמינל 1. יש אוטובוס פנימי -; אך צריך לשים לב. שדה התעופה בגלזגו קבל את פנינו בצורה אינטימית. מהמטוס יצאנו ברגל ונכנסנו לבית הנתיבות הקומפקטי, כאשר בחוץ, כל 20 דקות יוצא אוטובוס למרכז העיר (4 ליש"ט בערך). מאחר שידעתי באיזה איזוראחפש מיטה (איזור ה- artschool) הנהג הוריד אותי כבר בדרך, בלי להסחב לתחנה הסופית וחזור. אישית, נעזרתי במדריך The Rough Guide באנגלית, אך נוכחתי שיש Lonely Plant של סקוטלנד. התבייתתי על Addlaide Guest house, מקום חביב וידידותי (40 ליש"ט לחדר) וחצי דקה אחרי שהגעתי נאמר לזוג שהגיע וחיפש מיטה (בשעה 18:00) שהמקום מלא. כדאי להזמין מראש בעונה החמה. גלזגו עצמה חמודה. אבל לפני שאעסוק בה, ומכיוון שהתכנסנו, בעצם, לשם ה- WHW -; נניח את גלזגו בצד ונקדיש את השורות הבאות לתכנון ה- WHW.

ראיתי דברים שנכתבו, בכתבה אחרת, על הספקים ולוחות זמנים ע"י בחור שהגדיר את עצמו כ"קרבי" -; שלא כמו הכותב שם אני לא קרבי. או בכל מקרה -; הגב שלי לא. התיק שלי שקל 15-16 קילו בצל -; כשעיקר המשקל היה ציוד לגשם וספרים. ממש לא בא לי לסחוב את התיק שבוע על הגב. הסיבה שבגללה אני מציין את זה היא - כי יש אלטרנטיבה פשוטה. יש מספיק חברות (את פרטיהן, ניתן למצוא באתר של WHW או במייל חוזר מאחת האכסניות שמופיעות בו -; במשבצת ה"חיפוש") שתמורת 40 ליש"ט לטרק יאספו את התיק כל יום ויורידו אותו באכסניה שתציינו, לאורך המסלול. פתרון מעולה. תגידו, אני מסכים. אבל -; והאבל הזה משמעותי מאד: זה מחייב תכנון מראש של הימים, ועפי"ו בחירה של נקודות הסיום של כל יום ו-חשוב לא פחות, הזמנת מקום, מראש -; מאחר שבעונה החמה (יולי-ספטמבר) מציאת מקום לינה אינה מובנת מאליה. לסיכום הנקודה -; עוד מהארץ (או מסקוטלנד -; כפי שאני עשיתי, וזה היה סיכון, כי חלק מהמקומות היו מלאים) כדאי להיכנס לאתר, לראות את הפירוט של הימים ושל העיירות ולהיעזר באתר ובגוגל לחפש מקומות לינה (כי בשטח יש הרבה יותר מבאתר -; חפשו ע"פ שמות העיירות). כמובן שאתם יכולים לשאת אוהל ולחפש קמפינג -; אבל מאחר שאתם עלולים ליפול על שבוע גשום, זה לא מעשי, לחלוטין, להסחב עם אוהל רטוב וכבד ממים, מה גם שמעבר לבתי הארחה (שעולים בין 35-50 ליש"ט לחדר) יש את הבותיס -; החינמיים, ויש מקומות בהם מסופקת קורת גג, בתשלום נמוך יותר, בצורה משמעותית. זו הסיבה שבגללה את הבוקר הראשון שלי בסקוטלנד ביליתי על הטלפון בארגון ה- WHW. גלזגו עצמה -; חמודה, וכך גם אנשיה. חצי יום -; יום, די מספיקים, לגלזגו. בעיקר בהתחשב בעובדה שמחשיך בעשר בלילה ביולי.
 כךהתחלתי ב- Glasgow School of art ואחרי שהבנתי שזה בי"ס נחשב לאמנות שמשמר את העיצוב המקורי של המתכנן צ'רלס מקינטוש מסוף המאה ה- 19 ואילך ("זה בית מאד ישן" כפי שאמרה הנציגה. הכל יחסי...) -; ויתרתי. חובבי האמנות המודרנית עשויים למצוא בו ענין. ספר בדלפק הכניסה נותן כיוון על מה שיש בפנים. לפיו אפשר להבין אם זה מעניין. המשכתי ל- MuseumPipes. אישית -; אהבתי. זה מוזיאון קטנטן וידידותי (מפות של גלזגו -; בכל אכסניה) שמתאר את ההיסטוריה של חמת החלילים -; סמלה של סקוטלנד. לכיכר סיינט ג'ורג' פסעתי דרך המדרחוב של Buchanan . נעים ומודרני. מידי פעם אפשר להיתקל בסקוטי צעיר לבוש חצאית שמנגן בחמת חלילית ומקווה למטבע. כיכר סיינט ג'ורג' נעימה למראה. בניינים עתיקים מסביבה ופסלים של מנהיגי העבר, עטורים בלשלשת שחפים. בכל מקום פאבים יפהפיים ספוני עץ כבד ועיצוב מדהים. מאחר שאני לא שותה -; לא אוכל לספר על הבירה והוויסקי, אבל לפי מה שמספרים הם, הטעם שלהם הוא, לפחות, ברמת הגימור של הפאבים עצמם... המשכתי לכיכר הקתדרלה. היא היתה בשיפוצים ועדיין היתה יפהפיה. בגלל השעה המאוחרת לא הספקתי להכנס למוזיאון הדת St. Mungo Museum of Religious Life and Art אבל המקום היפה ביותר בו נתקלתי בגלזגו היה הנקרופוליס - עיר המתים. הנקרופוליס יושבת מאחורי הקתדרלה ומשקיפה על העיר כולה. טובי העיר קבורים במקום, כשלזכרם הונחו אינספור מבני קבורה יפהפיים מאבן. אלמלא היה המקום עיר מתים - הייתי אומר שהוא המקום הכי רומנטי בעיר. ואכן, בין המצבות ומבני הזכרון התחבקו זוגות ומשפחות שיחקו מטקות... הנוף -; מקסים והחלק המעניין ביותר -; הוא הכתובות שמספרות את חיי העיר. הדמויות החקוקות באבן מלמדות על מותו של סוחר הזרעים פלוני ואשתו, הסוחר אלמוני ואשתו וכן הלאה... סמוך לשם, מעבר לכביש, נמצא בית קטנטן -; העתיק בגלזגו. שווה הצצה.

 (עד עכשיו הכל היה ללא תשלום). מכאן המשכתי ל- Peoples House על שפת נהר Clyde. סמוך לו, מצוי פארק מקסים שלאורכו ותוך צפייה בגשריו , ברווזיו ואפילו בסירות בהן ניתן לשוט -; ניתן להעביר אחה"צ נעים בעיר. לפני היציאה מגלזגו נכנסתי לסופרמרקט מקומי והצטיידתי בפירות, ירקות טריים, חטיפי אנרגיה ומוצרי חלב, לדרך. בדיעבד, למרות שהיו חנויות בדרך, מאחר שזה הלך לתיק הגדול -; זה חסך לי שוטטות, בערבים ובבקרים. על חיי לילה בגלזגו נראה שאין צורך להמליץ. יש מספיק פאבים וסצנות מוזיקה, תשאלו.

יום ראשון WHW -; Baumaha נציגי חברת האיסוף של התיקים אספו לי את התיק הגדול בתחנת הרכבת ב- Milngavie (כ-20-30 דקות ברכבת שעוברת לאורך גלזגו). 300 מטר משם, שמאלה -; נקודת המידע. ניתן לקנות בה מפה מנוילנת של הטרק ומוצרים נגד יתושים ("בזה משתמשים בצבא הסקוטי!!" יש כזה צבא?!). רשת לראש ונוזל למריחה. במרכז העיירה שורה של חנויות מכל הסוגים, אם שכחנו משהו -; ולדרך. על פי האתר חישבתי מרחקים וזמנים. הם די נכונים, אבל -; זה גם מטעה. הדרך נוחה, השביל ברור -; ולאורכו מדי פעם, מוצב שלט עם הסמל של הטרק-; מין רימון בסוגריים משולשות., אבל למרות שכל העליות והירידות קטנות יחסית (!!)- לא בסגנון האנאפורנה או אפילו טיפוס אינטנסיבי בגולן -;זה מצטבר והופך את המסע ללא קל בכלל, לקראת סופו. הנוף ירוק מאד, פלגים וחורשות בכל מקום ובהמשך נוף קצת הררי -; מאד נעים ומאד ידידותי. למרות הפלגים הרבים לא הייתי בונה עליהם לשתיה -; בגלל המידג'ס -; היתושים הקטנטנים, שנמצאים בכל מקום, ולך תדע איפה דגרו. ביום הראשון ניתן למלא מים במספר נקודות בדרך. בכ"מ בין Carbeth ל- Drymen יש מסעדה עם כריכים וכיו"ב. שוב, סה"כ הדרך נעימה וברורה. השביל -; מסודר. צריך לשים לב שבדרך ל- Drymen יש פניה שמאלה (ימינה לאיזה מלון) שמייד אחריו יש ירידה במדרגות די נסתרות ימינה להמשך המסלול. בהמשך יש צומת טי שמאלה ל- Drymen כשמי שרוצה ל- Balmaha חותך אחרי 50 מ' ימינה.
 יצאתי ב- 09:40 ול-Balmaha הגעתי ב- 18:15. אבל, די סמוך ל Balmaha -; החגיגה נגמרה. אחרי יום נינוח למדי, גם אם לא קל במיוחד, לאורך האגם Loch Lomond, את השעה האחרונה ביליתי בטיפוס בשביל תלול לראש פסגה מעל Balmaha , שרק דרכו אפשר להגיע לעיירה. הנוף מהמם -; אבל הרגלים -; נקרעו. העיירה שיושבת על שפת האגם, קטנטנה. התארחתי ב- Passfoot Cottage ששייך לזוג סקוטים קשישים וחביבים שמארחים בבית שלהם. מקסים. לא היה להם אינטרנט אך היה WiFi. בגלל שמחשיך רק בעשר, לא מרגישים איך עובר הזמן. בעיירה היו עוד מקומות אירוח. שילמתי 50 ליש"ט על B&B (למה הם מטגנים כל דבר?!), אך במקום יש מבחר ששווה לבדוק וקמפינג. בכפר יש גם חנות מכולת ומסעדה-פאב, יחידה.

יום שני Balmaha -; Inveranan את המחיר על המסלול הנוח של היום הראשון - שילמתי ביום הזה.
 הקטע הראשון היה ל- Rowardennan ונמשך 4 שעות שבסופן מגיעים לאיזה פארק עם אכסניה על שפת האגם שלאורכו הולכים. במקום היו שירותים מסודרים אבל לא שום דבר שנראה כמו ישוב. בדרך הרגל שלי נפצעה אבל הסתבר שאין דרך חזרה ולא היה מנוס מליהגרר עד ל- Inversnaid. שוב הליכה ביער עם עליות וירידות אינסופיות, הכל ירוק ומלא נחלים. מקסים ונעים -; וגם הסקוטים, מסבירי פנים מאד. אבל רגל פצועה היא רגל פצועה והחוויה הפכה לכואבת במיוחד, בפרט שידעתי ששלחתי את התיק ל-Inveranan -- עוד 11 ק"מ קדימה... למרות הכל, הדרך ל- Inversnaid נמשכה כ- 3.5 שעות ולמזלי הרב התגלה שם, במלוא פארו, מלון שישב על האגם. עם הספינה של המלון חציתי את האגם, לעברו האחר ולאחר המתנה של שעה, בגשם, עליתי על אוטובוס שתוך 20 דקות לקח אותי ל- Drovers Inn ב- Inveranan. במקום אליו הגעתי אין כלום, חוץ משתי אכסניות והמסעדה. אבל. א ב ל גדול. בשביל הפונדק הזה היה שווה לבוא לסקוטלנד. אם אתם לא חסידים של הגרסאות המלאות (לא המקוצרות לנוער) של צ'רלס דיקנס -; לא תבינו על מה אני מדבר. זה א מ י ת י. הפונדק בן יותר מ- 300 שנים ונותן הרגשה כזאת !!! הכל, החל מהזאבים התלויים, ראשי הצבאים ופוחלץ הדוב בכניסה, המשך בצילומים מלפני 100 שנה ומדרגות העץ החורקות וכלה במסעדה ובניחוח העשן במדרגות. וחוץ מזה, הסלמון הסקוטי שאכלתי שם היה הסלמון הטעים שטעמתי מעודי, עם רוטב סמיך כלשהו - מדהים (42 ליש"ט לחדר יחיד בלי מקלחת ושירותים). המצב של הרגל שלי החמיר. היה ברור לי שאני חייב לשנות תוכניות. בינתים תיארתי לעצמי את דיויד קופרפילד מבקר בפונדק, באחד ממסעותיו, והלכתי לישון בחדר הקטן והמיוחד שלי.

יום שלישי סוףInveranan -; Bridge of Orchy מילה על הסקוטים. הם די מקסימים, המבטא שלהם חמוד ולא תמיד ברור (קרה לי שעניתי על השאלה "מה אתה עושה?" ואח"כ הסתבר שסה"כ שאלו אותי לאן אני נוסע...) ופשוט נעים להתעסק איתם. מצב הרגל לא השתפר והחלטתי לנסות בכל זאת; אבל לא 36 קילומטרים, כמו ביום הראשון או 27 כמו אתמול. החלטתי לנסוע ל- Tyndrum (אוטובוס ב- 08:20 ו- 10:20) ומשם ללכת ל- Bridge of Orchy. הנסיעה היתה קצרה. ב- Tyndrum יש שתי חנויות ותחנת דלק וממנה יצאה הדרך. שוב הדרך נעימה, פלגים בכל מקום ופעם הגשר מעל לפסי הרכבת ופעם מתחת. נוף הררי מסביב. שוב, זה לא נוף פראי אלא נינוח. מכוניות רחוקות על דופן ההר, רכבת שחולפת בשלווה. סקוטלנד במיטבה. הגעתי לעיירה Boo. במקום יש מלון יוקרתי מהודר שמשכיר ב- Bunkhouse מקומות לינה ב- 18 ליש"ט. במקום יש גם מסעדה ו- WiFi. התיק הגדול שלי חיכה שם. הבנתי שאת ה- West Highland Way אני אגמור יום אחד, אבל לא היום. בפתח המלון עליתי לאוטובוס לפורט ויליאמס. נסיעה קצרה למדי של כ- 50 דקות עלתה 11 ליש"ט ולאי סקיי כ- 28 ליש"ט!! בתחנה המרכזית של פורט ויליאם מוכרים כרטיסים למספר ימים -; ל- 3/5 ימים -; 35 ליש"ט. 5/10 -; 59 ליש"ט, 8/16 -; 79 ליש"ט, שמשמאל מופיע מספר הימים הכולל בו ניתן להשתמש -; ובימין -; משך התקופה הכולל במהלכו ניתן להשתמש. מספר הערות אחרונות על חיפוש מקומות לינה וחברות להעברת תיקים. יש אתר מסודר של הwhw- קחו משם פרטים. יש גם חברת Travellite - 01419567890 לגבי רשימה חלקית של מקומות לינה:

הדרך המומלצת היא לכתוב להם מייל ולבקש פרטים (גם על חברות להעברה, כולם עונים ומוסרים פרטים). דבר נוסף -; יש דרך נוספת לטייל ב WHW בלי ללכת לכל ארכו. אפשר לשכור רכב וללון בקמפינג לאורך האגמים המדהימים ואפשר לקחת בבוקר אוטובוס מספר תחנות קדימה ולעשות את המסלול חזרה. תציצו באתר שלהם ותבינו למה אני מתכוון.



מ Boo - לאי סקיי -; Isle of skye -; פורטרי Portree האוטובס שלקחתי נסע לפורט ויליאמס. במקום חיכה הר בן-נויס אך, במקומו, בתחנה המרכזית קניתי כרטיס של Citylink כאמור, עסקה שווה לכל הדעות. כפוף לעובדה שנסיעות באיזורים סמוכים, לא כלולים בעסקה, כי הם נעשים בחברות אחרות (ר' www. Stagecoachbus.co.uk, www.cytilink.co.uk) בכל תחנה מרכזית יש לוחות זמנים עם טבלאות זמן מסודרות, ברמה של באיזה דקה מגיע האוטובוס לתחנה במרחק שעתיים וחצי... וכשהוא הקדים, ולפחות בתחנות חשובות, הוא חיכה עד שהופיעה השעה בטבלה... זה נח מאד אבל גם צריך להיות ערניים, כי הנהג לא עוצר אם לא ביקשת. הנסיעה לאי - מרהיבה ונמשכת כשלוש שעות רגועות. בסופן, ירדתי בכיכר המרכזית של העיירה. ההוסטל הסמוך היה כמובן מלא (16 ליש"ט) וכך גם האכסניה בכיכר ומקומות אירוח רבים (B&B) נוספים. מה שכן, בהוסטל היו אדיבים לאפשר להשאיר את התיק אצלם בחדר הכניסה, עד שאמצא חדר. זה היתה הקלה רבה, בפרט שאין מושג מתי והיכן תמצא חדר (אם בכלל -; ר' מחר...). בסופו של דבר מצאתי חדר, ברחוב שמעל למפרץ המקסים, לאחר ביקור בשורה של מקומות מלאים -; בו היה אפילו נוף מקסים לנמל ב- 38 ליש"ט (כאשר המחיר הרגיל, 50. בגלל השעה המאוחרת ובגלל שהמנהלת רצתה כבר ללכת). מסתבר שבהמשך הדרך יש קמפינג, אך לא ברור באיזה מרחק. העיירה קטנטנה, נמל קטן, הרבה חנויות ומסעדות לנופשים, סופרמרקט, והכי חשוב -; מרכז מידע חשוב מאד לתיירים. סה"כזו עיירה מטופחת ומושקעת -; סירות ומפרשיות במים, מספר איים ממול, חלום של מקום. לפחות כשמדובר ביום שמש, אך הבנתי שרוב השנה -; זה לא כך. גם כאן וגם בכלל, בסקוטלנד.

האי סקיי בבוקר בקרתי במרכז המידע. מאד אדיבים ומאד יעילים. יש להם הכל -; החל בעלוני פרסומת, לוחות זמנים לאוטובוס, מידע על מזג האוויר הצפוי וכיו"ב. בחוץ המתינו מספר רכבים לסיורי יום (20 ליש"ט) שנמשכים כ- 4 שעות מהשעה 10 אבל -; מסתבר שהם מטיילים רק בצפון האי ולא יורדים לגבעות Guillin. בגלל אי הבנה יצאתי ברגל לעבר ה- Old Man of Storr. בפועל הסתבר שהוא במרחק כ- 6.5 מיילים, בעליה. למזלי, צמד איטלקים אסף אותי (את התיק הגדול השארתי במקום בו התארחתי). ה- Old Man of Storr הוא תצורה גיאולוגית מיוחדת. פעם, לפני איזה עשר-עשרים מליון שנים, היה שם הר ועם הזמן הוא נסוג ונאכל ונשארו מספר עמודים, מין זקיפים שנותרו לפליטה. מרשים. מהכביש הטיפוס נמשך כ- 30-50 דק'. ממעל נשקף ענק נפלא ומרחוק האוקיינוס, כך אומרים. בכלל, בסקוטלנד יש כל כך הרבה אגמים -; שלא להאמין. יש לי הרגשה שכשמפרסמים דירה בסקוטלנד יש משבצת בה נכתב: "אם לבית אין נוף לאגם -; סמן כאן"... לאחר שחזרתי ל- Portree לקחתי אוטובוס מקומי ב- 12:55 לגבעות Guillin (יש לשם אוטובוס של Citylink אך בשעות אחרות). ירדתי בתחנה במלון Sligachan Hotel. יש שם מלון ומסעדה וגן משחקים נפלא לילדים. בקשתי מהפקידה במלון, באדיבות -; לאפשר לי להשאיר את התיק הגדול למספר שעות כדי שאוכל לטייל. מרוב הפתעה -; היא הסכימה. מלון מדהים. השארתי אותו ויצאתי לגבעות. האמת, נוף מרהיב. מימין ה- Black Guillin ומשמאל -; האדומות, Red Guillin. הגבעות השחורות -; עשויות מסלע וולקני שחור והגבעות האדומות, שהיו עשויות מסלע לא וולקני כלשהו -; לא היו כל כך אדומות, אך הוסבר לי שבשקיעה... אפשר לעשות שם מסלולים יפהפיים, בין הגבעות והפלגים הרבים שזורמים בכל מקום. באיזור 17:30 אסף אותי האוטובוס חזרה ליבשת.


אגם לוך נס - אינברנס התכנון המקורי שלי היה לעצור ולרדת בכפר Darnie לבקר בטירה היפהפיה על שפת Loch Nеss-; Eilean Donan Castle -; המצולמת ביותר בסקוטלנד, אך, בגלל רגע של חוסר ריכוז שכחתי לבקש לעצור ו... פספסתי. הכפר די גדול, יש בו, כך נראה מרחוק, מספר B&B. במקום נסעתי עד לעיירה Drumnadrochit כמדומני, לחפש מקום לינה כדי לגשת למצודת Urkuhart Castle הסמוכה. זה היה מוצ"ש. בשום מלון או B&B לא היה מקום. בלית ברירה, הלכתי לכפר הסמוך עם כל הציוד. עברתי על אכסניה גדולה ועוד מספר עשרות B&B בצד השני של הכביש וכולם היו מלאים. על הדרך הראשית, מול תחנת הדלק הבחנתי ב- INN. קיויתי שיש שם מקום לישון אבל זה היה פאב. צעיר עם ראסטות ששתה בטרסה בחוץ הציע לי לישון אצלו, אם אתקע. ניסיתי לעצור טרמפים לאינברנס כי האוטובוס האחרון כבר עבר בערך ב-10. נכנעתי לקור ונכנסתי לפאב. האמת שהמוזיקה החיה נתנה חשק. חבר'ה מקומיים פטפטו ורקדו כטוב ליבם בבירה. שקלתי אם לפתוח שק"ש בשדה הפסטורלי הסמוך. בסוף נזרקתי בחצות וחצי על הספה הכפולה במרפסת המקורה למחצה מחוץ לפאב, התכסיתי בשק"ש ולמרות שזה היה במרחק מטרים מהדרך הראשית -; התעוררתי למחרת בתשע(!!) מאושר לגלות שבלילה ירד גשם שוטף וכל האיזור מלא שלוליות, מסביבי ובכל השדות מסביב לפאב, בהם שקלתי לישון... מהמקום יש אוטובוס לטירה כל 15-20 דקות. הלכתי ברגל, כמייל וחצי, חלקו בעליה, חולף על פני חוות רכיבה (רוכב עם מצחיה, כמו בסרטים, וסוס שדהר עם בכיסוי מפני הגשם...) וכן על פני קמפינג, למעוניינים. שרידי הטירה המדוברת -; יפים. היא יושבת על המים וחולשת על הלוך נס. במקום יש שלטים עם הסברים מי נלחם במי ומתי, מי בנה ומי הרס ולמה. מסובך ועדיין פסטורלי ויפה. הערת ביניים; הטיול בסקוטלנד הוא שילוב של טבע והסטוריה. לגבי הקטע ההיסטורי מומלץ להכנס ל- www.historic-scotland.gov.uk יש שם הכל, מפת אתרים, מחירים, שעות. מומלץ לרכוש את כרטיס ה- Explorer Pass שניתן לרכוש בכל אתר הסטורי שמשתתף בו (וכל האתרים המשמעותיים -; שם) ויכול לחסוך הרבה כסף למי שמתכוון לבקר באתרים הסטוריים שמופיעים ברשימה.



 עם הגעתי לאינברנס ומציאת חדר לקחתי אוטובוס לFort Goerge- כשמהתחנה האחרונה צריך ללכת לאורך כביש בין השדות כמייל וחצי. זו מצודה גדולה שהיתה בסיס של הצבא הסקוטי והיחידה שעדיין משמשת בסיס (לג'ובניקים. כשהגעתי לקראת ערב לא היה שם איש). חוץ מלהסתובב בין הבניינים ולהשקיף מהחומה על המים, בין התותחים, החלק המרשים יותר הוא המוזיאון של הצבא הסקוטי עם התמונות הרבות של החיילים והגנרלים ב- Kilt -; החצאיות הטיפוסיות, במלחמה וביום יום... היום, מסתבר, זה רק מדי א' ייצוגיים, באפגניסטן הם לובשים מדים רגילים... כדאי לשים לב שהאוטובוס האחרון לאינברנס עוזב את הכפר הסמוך כשעה לפני שעת הסגירה ושבכל האתרים אין כניסה כ- 45 דק' לפני שעת הסגירה (במקרה הזה ב- 18:30, משתנה בין העונות). למחרת -; הטיול באינברנס היה נעים, גם אם גשום. במרחק קצר אלה מאלה נמצאים ה- City house שזה סה"כ בנין גבוה ויפה ליד מבנה ה- Castle, שאין מה להכנס אליו. לידו הטירה יושב המודיעין (ומאחוריו -; שירותים פתוחים לכל. אגב בכולם -; ברז למים קרים וברז למים רותחים) וסמוך לו המוזיאון וגלריה לאומנות מודרנית שבהם לא בקרתי. ב- Castle ביליתי את הזמן הרב ביותר, מסיבות מקצועיות. נמצאים בו שני בתי משפט. ה- Peace Court וה- Sheriff Court. נכנסתי בשיחה עם שוטר, פרקליט וסנגור והחלפנו רשמים, מרתק. דבר ראשון, מראה האולם -; שונה מאצלנו. הציבור יושב בכיסאות מרופדים, כמו בתיאטרון, מולו השופט ולפניו שולחן שמשני צדדיו עורכי הדין. הרבה יותר נעים וידידותי למתבונן. הגלימות (בלי פאות) -; כמו אצלנו, שריד אנגלי. אך שיטת המשפט -; עצמאית וחלקה נשאב מארצות הקונטיננט ולא מאנגליה. יש מערכת בתי משפט סקוטית כאשר רק בקצה העליון, בשאלות חוקתיות וכיו"ב, מגיעים לבית המשפט העליון בלונדון שגם בו יושבים מספר שופטים סקוטים. אם העונש הצפוי לנאשם עולה על שנה -; ממנים מושבעים, שמכריעים אם הנאשם אשם, זכאי או שאשמתו לא הוכחה (-; שזו דרגה שלישית שלא מוכרת בארץ). מתחת לגלימה לבשו השופטים ועוה"ד חולצה מעונבת, בכל צבע שרצו, מגוון. מעבר למראה החיצוני היפה של הטירה, אין לאן להכנס ושווה לטייל קצת בעיר ולאורך הנהר. מהעבר השני של הנהר נמצאים התיאטרון -; שהוא מבנה מודרני וכנסיית St. Andrews הנאה. כן נמצאים שם מפעל של חצאיות-סקוטיות וחנות גדולה בה ניתן לקנות "קילטים" כאלה, סוודרים יפהפיים מצמר ושאר מזכרות מסקוטלנד. כן נמצאת בעבר השני כנסיה קתולית (!) לא מרגשת (עם שירותים). מהתחנה המרכזית של אינברנס יצאתי לאלגין Elgin בקו 10A. סמוך לתחנה המרכזית (אחרי חוויית ההגעה ל- Fort George- וידאתי שהקתדרלה שיושבת במרחק 7 דקות הליכה מתחנת האוטובוס.) מדובר בחורבותיה של קתדרלה שמגלים את שרידי יופיה בעבר שניכר גם היום. היא נהרסה ונבנתה מספר פעמים (אני ממליץ על "עמודי תבל" המרתק של קן פולט, למתעניינים) במאה ה- 16. בעקבות הרפורמה היא התרוקנה הוזנחה ושוב קרסה. בחצר, כרגיל, מצבות. מקום נאה בהחלט. אינברנס היא גם נקודת המוצא לביקור בעשרות מקומות להכנת ויסקי. רק תשאלו.

אינברנס - פרת'
לוחות הזמנים של האוטובוסים בין הערים, קצת מוזרים. ל- City link יש אוטובוס ב- 08:05 כשהבא רק לקראת הצהריים. הנסיעה נמשכת כשלוש שעות.
 פרת' היא עיירה נעימה עם מרכז עירוני עשיר, שמשמשת מרכז לכפרים באזור. עם ההגעה לעיר יצאתי לכיווןStanley Mills . - לשם כך יש ללכת כ- 10 דק' לרחוב Mills ולקחת קו 34 לכפר Stanley, כ- 20 דק' נסיעה. גם כאן, בעיקר בגלל הגשם השוטף, שמחתי שהמרחק לאתר (רבע מייל) -; קצר. מדובר באתר ששימר תחנה שעבדה במקום כ- 300 שנים בכוחו של זרם הנהר, שעל שפתו היא יושבת. המקום היה מפעל שהפך כותנה שיובאה מארה"ב לבדים. הבניין נשמר ובמקום יש מצגות ממוחשבות ושרידים מאותה תחנה כולל סיפורים של הנשים והילדים שעבדו שם (את התיקים אפשרו להשאיר בדלפק). ב- Perth עצמה נעים היה להסתובב בכביש הראשי בין "שני האינצ'ים". באינץ' הצפוני -; שאינו אלא פארק ירוק ענק התנהל הקרב בין שני השבטים שהרגו אחד בשני ב- 1396 ובאינטש הצפוני, פארק ענק בקצה השני של העיר -; מול הכנסייה של היום, העבירו את הזמן במאה ה- 17 בתליית מכשפות... יש במקום גם מוזיאון לאמנות.

Stirling -; Pert סטירלינג, סקוטלנד. ביום בו הגעתי לפרת -; המשכתי לסטירלינג. הדרך לסטירלינג נמשכה עוד כשעה. ברחוב מס' 77, 5 דק' מהתחנה יש הוסטל. מאחר שהיה מלא טיפסתי כ- 15-20 ד' עד לאכסניה גדולה מאד ומושקעת (18.5 ליס"ט ללילה, אינטרנט וארוחת בוקר בתשלום) 4 בחדר, אמבטיה ושירותים בחדר, מטבח ופינת ישיבה מרווחים. משם -; הכל היה קרוב; הטירה -; לטעמי, הכי יפה בסקוטלנד, עם נוף מדהים, תותחים על החומה, אולמות של הזוג המלכותי, תקרות מאוירות, מיטות מפוארות ומוזיאון צבאי. בקופה ניתן לקבל מדריך -; קולי (כלול) והסיור המודרך (שעה -; כלול), מצוין. סמוך נמצא Argyll's lodging אליו לא ניתן היה להיכנס, אלא דרך הצטרפות לסיור מהטירה (חצי שעה לאחר סיום הקודם) -; מסתבר שהסיפורים על הבית, בו התגבשה האופוזיציה למלך, הלכה למעשה, מעניין אפילו יותר מהסיפור של הטירה. במקום, מעבר לסיפורים, ריהוט מקורי ותיאור אורח החיים (מטבח, שירותים וכו') לפני כ-300 שנים. במורד הגבעה קתדרלה יפהפיה מימה"ב Church of the Holy Rude שמעבר לעיצוב (ולעובדה שנמסר דף הסבר בעברית!) היתה בה לפחות כשביקרתי תצוגה אודות היחס לתנ"ך בנצרות (הידעתם? התנ"כ היה ספר אסור מאות שנים!) והשפעת הדפוס והרפורמה על תולדותיו. בחוץ יש בית קפה קליל עם שירותי Wi-Fi. הלאה משם נמצא בית הסוהר ה"חדש" של סטירילנג (7 ליש"ט, הנחה 10% למחזיקי ה- Explorer) שהחליף את הישן שמעבר לכביש. אפשר להצטרף להצגונת -; סיור של סוהר-אסיר. חמוד. ילדים לא ישכחו, חלקם צפו תוך אטימת אוזניים... המקום נותן מושג על הענישה ובתי הסוהר במאות השנים האחרונות בסקוטלנד. בכניסה לכלא נמצא משרד המודיעין. בהמשך, למטה, שורה של בתים עתיקים שבפתחיהם לוחות מתכת עם סיפוריהם -; שם, בעצם העיר העתיקה שהתפתחה מהטירה ומטה. בעיר שפע בתי קפה ומסעדות, נעים להסתובב. בגבעה ממול (צריך אוטובוס) נמצא אתר הזיכרון הלאומי ע"ש ואלאס, National Wallace Monument, לזכר הגיבור הלאומי של סקוטלנד שלחם באנגלים במאה ה- 13 (ע"ע הסרט Brave Heart עם מל גיבסון). בין לבין ניתן לבקר במספר מצודות ואתרים באזור סטירלינג ואדינבורו (ר' Explorer) -; אך בסיקור זה אדלג עליהם ואעבור ישר לאדינבורו, בירת סקוטלנד.



 אדינבורו אדינבורו היא בירת סקוטלנד שבימים של קיץ -; נעים במיוחד לבלות בה, עם דגש על 3-29 באוגוסט, בהם מתקיים פסטיבל אדינבורו, שהופך את הביקור בעיר לחוויה אחרת לחלוטין (שנקרא גם ה- Royal Mile). בימי הפסטיבל ה- High Street שמחבר בין הטירה לבין בית הפרלמנט בחלקו העליון שוקק חיים, בצורה פנטסטית: למעלה מ- 6000 הופעות!! למעלה מ- 600 מופעי חינם, יותר מ-700 פאבים... לא קר מדי ואם יש מזל אז אין גשם. מה עוד צריך?! הרוב המוחלט של המופעים (קברט, הצגות, מוסיקה, מחזות זמר, בידור) -; מרוכז ברדיוס של 20 דקות מה- High Street ומתחיל בשעות הצהרים עד לפנות בוקר. שמח. על תכנית האירועים, ימים, שעות ומחירים ר' באתרwww.edfringe.com . במקומות רבים מחלקים חוברות עבות כרס שכוללות את המידע. מעבר לכך קימות האטרקציות הידועות של העיר. הטירה -; The Castle 15 ליש"ט (כלול ב- Explorer, לא כולל מדריך קולי). כדאי להצטרף לסיורים מהכניסה (כלול). במקום -; מוזיאונים צבאיים, אתר זיכרון לחללי הצבא, כלא צבאי. כתר ושרביט המלכה מונחים לצד ה- Rock of Destiny - סמל העצמאות הסקוטי עליה הומלכו מלכים עד שהועברה לאנגליה ושב, רק לפני מספר שנים, לאחר מאות שנות גלות, לסקוטלנד. הטירה יפה, אך זו של סטירלינג יפה, לטעמי, הרבה יותר. סמוך לשם מצוי ה- Writers Museun, פסלו של יום, הפאב על שם הדמות ששימשה בסיס לסיפור על המקרה המוזר של ד"ר ג'קיל ומר הייד של רוברט לואי סטיבנסוןקתדרלת St. Giles (גם הסקוטים פרוטסטנטים, אך פרסביטריאנים, ובכך נבדלים מהאנגלית האנגליקנית, שם המלך מתווך בין האל לפרט, דבר ששמש עילה למרד סקוטי ולשפיכות דמים עצומה) בה מוענקים אותות אבירות בסקוטלנד ושבה נמצא פסלו של אחד משני המלאכים היחידים בעולם המנגנים בחמת חלילים... ה- Grassmarket היתה, פעם, הכיכר המרכזית בה חיו אנשים (ונתלו). קראו את סיפורה של בטי שמוצב בפתח הפאב "הטיפה האחרונה"..


לא הרחק משם מצויים בית הכלא הגובל בבית הקברות (כמה לא מפתיע) בו נקברו שועי העם. על שניהם משקיף חלון בית הקפה בו כתבה ג.ק. רולינס את שני החלקים הראשונים בסדרת הארי פוטר וכשרואים את הנוף שנשקף מהחלון -; הכל ברור; הטירה, בית הקברות, הצריחים, הסמטאות, בית הספר, ואפילו -; מקנוגל, שהוא(כמובן במקרה, לחלוטין) - הסופר הסקוטי הגרוע אי פעם, שקבור במקום... בבית הקברות ניתן לראות קברים מסורגים, שריד לתקופה בה נחטפו גופות ונמכרו תמורת הון לביה"ס לרפואה... בכניסה לבית הקברות מצויה מצבת זיכרון ל"בובי" -; שפסלו המפורסם ניצב בכניסה, הכלב הנאמן שעל פי האגדה המשיך להופיע, במשך 12 שנים לאחר מות בעליו השוטר, ליד קברו של האחרון וזכה לעיבוד מוסרט. מול הכניסה לבית הקברות -; המוזיאון הלאומי של סקוטלנד. מרשים. חוץ מהפוחלץ של הכבשה המשובטת דולי יש שם תצוגה נפלאה של טבע שכוללת דינוזאורים -; מומלץ מאד לילדים ולמבוגרים (חינם). ב- High Street, אם נרחיק לקצה השני, נמצאים ה- Queen Gallery וה-Pallace of Hollyroodhouse(10+6 ליש"ט) ומולם בית הפרלמנט בעיצוב, איך לומר בעדינות, מודרני... (כניסה חופשית) בו כדאי לראות, בעיקר, את אולם המליאה (שום מחיצה בין הנבחרים לקהל). למעלה יותר ה- People's House החמוד (כניסה חופשית) עם תיאור חיי האנשים הפשוטים במאות ה- 15-20.
בהמשך, מוזיאון אדינבורו עם תצוגה קצת אקלקטית של פריטים שקשורים לעיר: החל מפרה-היסטוריה, כלי חרסינה, תולדות מכבי האש, חדר יצירה ותלבושות לילדים ועוד. קצת מיושן אך שווה קפיצה. למעלה יותר ה- Childhood Museum, עם חמש קומות של אוספי משחקים, מ- 150 השנים האחרונות. שם למדתי מאיפה בא המושג Teddy Bear, אך, למרות הפוטנציאל העצום -; שיכול היה לתת סקירה על תולדות המשחקים וכו' -; זה קצת הולך לאיבוד. עדיין הביקור במקום עשוי להיות נוסטלגי ומצדיק קפיצה (כניסה חופשית). אם יש עוד משהו ששכחתי -; סליחה, אבל, וזה אולי הפרט החשוב ביותר, לפחות במשך הפסטיבל - ארגונים שונים מוציאים סיורים בני מספר שעות, שההצטרפות אליהם חופשית (בסוף כ"א תורם, כמה שבא לו -; אם בא לו).
 נפלתי, במקרה, על סיור מהכניסה לסטארבקס עם מדריך שנראה כמו פיראט בשם Alan -; וזו היתה חוויה. המדריכים מובילים את הקבוצה בסמטאות, בעקבות דמויות מעברן של סקוטלנד ואדינבורו, בצורה יוצאת מן הכלל. אל תפספסו!! אחרי סיור כזה -; ההליכה בסמטאות נראית אחרת לגמרי. (ר' גםwww.EdinburghFreeWalkingTours.com(חופשי) ו- www.EdinburghvizsitScotland.com שמוציאים בתשלום סיור בעקבות רוברט-לואי-סטיבנסון והדמויות ששמשו בסיס לספריו. בסוף הסיורים, בתשלום, זוכים המטיילים בכוסית ויסקי או כוס בירה). אם תוסיפו לכל אלה את חווית פסטיבל הפרינג' תבינו למה כדאי מאד לשקול הזמנת מקומות, מראש, לפני שמבקרים באדינבורו באוגוסט.

תיהנו.