בוקר יום חמישי ה7.2.2019 הגיע, אנחנו עוזבים את ג'נט באירוח המקסים שלה ונאלצים שוב לסרב להזמנה לנאום בכנס מקומי, היעד שלנו להערב הוא להגיע לפארק הלאומי “נלסון לייקס” על מנת לעשות שם את הטרק ל”אנג'לוס האט” “Angelus Hut” יום למחרת, התחלנו את היום בנסיעה קצרה למפעל שוקולד מקומי שנמצא מחוץ לבלנהיים, שם “התחזנו” למתעניינים בקניית שוקולד הבוטיק אך למעשה התעניינו בעיקר שיציעו לנו טעימות, להפתעתנו זה הצליח, מניח שעובדי המקום קצת התאכזבו לראות אותנו עוזבים את המפעל ב”ידיים ריקות”.
לאחר מכן התחלנו בנסיעה אל עבר הפארק הלאומי “נלסון לייקס”, ערב לפני אביב ואני הצלחנו לשריין לנו מקומות בבקתת ה”Angelus” אחרי שכנראה מישהו ביטל.
כעבור נסיעה של כשעתיים אנחנו מגיעים אל העיירה “St.Arnaud” שם נמצא גם משרד ה-DOC המקומי דרכו אנחנו לוקחים את האישור לשהות בבקתה, משלמים בנוסף לזה על קמפסייט בקרבת מקום שעלותו זניחה ביותר, בקמפסייט אנחנו מקימים את האוהל שלנו ומתמקמים, מה שלא סיפרו לנו שהקמפסייט ובכלל האזור כולו שורץ בדבורי “באמבלבי” – גדולות, לא מזיקות והייתי אומר שאפילו חברותיות, אבל בהחלט מעצבנות, הן כלכך חיבבו את אביב שרצו להתחבר איתו אבל הוא כל הזמן ברח מהן, הקמפסייט נמצא על שפת אגם “Rotoiti” והמראה היה פשוט מרהיב.
יום למחרת אנחנו קמים מוקדם בבוקר, מקפלים את האוהל, וממשיכים אל עבר הר רוברט עליו נטפס, בנלסון לייקס יש מספר מסלולים, הנפוץ שבהם הוא דרך רכס רוברט “Robert Ridge” דרכו מגיעים לבקתת האנג'לוס, וממנה ניתן להמשיך לטרק גם כ-10 ימים בין בקתות שונות ונופים מרהיבים כולל מקום שנקרא “Blue Pools” שאנחנו לא מתכננים לבקר.
כאשר אנחנו מגיעים אל תחילת המסלול אנחנו עולים על ציוד ומתחילים את המסע, המסלול מתחיל בעליית זיגזג תלולה וארוכה ואני לא כלכך מסתדר איתה, מעבר לזה שאני לא בכושר, בעת העלייה כאב לי מאוד הגב התחתון, לאחר עצירה, ירידה לתחילת המסלול וסידור מחדש של התיק אנחנו מתחילים את המסלול שוב אך לשווא, הגב שלי עדיין כואב ואני מחליט בצער רב ובאכזבה גדולה לא לעשות את המסלול, הרגשתי שלא שווה לי לשבור את הגב בתחילת הדרך בניו זילנד ואולי נחזור לטרק הזה בהמשך, במסלול פגשנו 2 חבר'ה ישראלים שתכננו לישון באוהל ליד האנג'לוס האט, נתנו להם מתנה את האישור שלנו לבקתה והם בהחלט זכו, בלילה הייתה סערה ו”הצלנו” אותם מלהספג במים כל הלילה.
אביב ואני במקום המסלול הזה החלטנו לעשות מסלול אחר ב”נלסון לייקס”, מסלול די פשוט בקרבת מקום הלוך חזור כ-3 שעות. לאחר מכן יצאנו מהפארק ונסענו עד לעיירה מורצ'יסון “Murchison” וישנו בהוסטל “Lazy Cow”, הוסטל משפחתי וחמוד בעיירה הנידחת, להם יש גם פיצרייה.
יום למחרת ה-9.2, יום שבת, אנחנו מחליטים להצפין אל אזור ה”אייבל טזמן”, תוך כדי אנחנו מקבלים ידיעות בווצאפ של מטיילי ניו זילנד על השריפה שמשתוללת בעיר נלסון ומחוצה לה, הכביש הראשי שבו אנחנו אמורים לנסוע חסום בחלקו בגלל השריפה הגדולה שמשתוללת ואנחנו נאצלים לנסוע בדרכים חלופיות.
באזור הטזמן ישנו את ה”Great Walk” “האייבל טזמן” שאפשר לעשות אותו במספר דרכים, אנחנו מחליטים לחקור אותו בעזרת קיאק, ולכן הגענו לנקודת ההתחלה בעיירה “Marahau”, שם אחרי שבדקנו המלצות כאלה ואחרות בחרנו בחברה “R&R Kayaks” מהם שכרנו קיאק בעבור 90 דולר לאחד עבור יום שאחרי.
משם נסענו לעיירה טקקה “Tekaka” מכיוון שנודע לנו כי יובל ובר שטיילנו איתן באוסטרליה נמצאות באזור, הגענו למעיינות “Te Waikoropupu springs” שם יש נביעות מים צלולים, הראות לא הייתה בשיאה עקב מזג האוויר האביך שעפף את האזור כולו עקב השריפות אך עדיין המחזה מרשים, מניח שתמונות מרחפן הרבה יותר טובות במקום כזה.
את יובל ובר פגשנו בחניה של המעיינות, איתם גם היו ריף ועידו שפגשנו באוסטרליה וגם עוד חברים חדשים כמו דניאל.
לאחר מכן אביב ואני חזרנו לאזור של העיירה “Marahau” ומצאנו שם קמפסייט לישון בו, מכיוון שלא היה מקום פנוי לפתוח אוהל הם הציעו לנו לישון ביחידת הוסטל שיש להם במקום, והמחיר היה אותו הדבר כמו לישון באוהל, אז קפצנו על המציאה וישנו בהוסטל הריק רק אביב ואני.
יום למחרת קמנו מוקדם בבוקר ונסענו אל “R&R Kayaks” שם תדרכו אותנו לגבי הקיאק וגם עברנו התלמדות קצרה, משם הדרך למים הייתה קצרה, התחלנו לחתור מ”Marahau” לכיוון צפון כאשר היעד שלנו הוא “Anchorage Bay” שם אנחנו אמורים להשאיר את הקיאק על החוף ולחזור את כל הדרך חזרה ברגל, כשעה אחרי שהתחלנו לחתור הגענו לאי “אדל” שם יש מושבת כלבי ים, התקרבנו אליהם מאוד וההנאה הייתה בשיאה, לאחר מכן אחרי שעברנו קצת את האי “אדל” הגלים התחילו להתחזק בצורה משמעותית ומספר פעמים היינו על סף התהפכות, אביב שהיה בחלק הקדמי של הקיאק שתה הרבה מי ים באותם רגעים, החלטנו לא להמשיך את המסלול עד סופו ולנסות להגיע ליבשה כמה שיותר מהר מכיוון שהרגשנו שזה מסוכן, מעבר לזה כבר אפסו כוחותינו להלחם בגלים, הצלחנו להגיע לחוף מבטחים, שם השארנו את הקיאק ומשם המשכנו רגלית אל עבר חוף “Anchorage” משם יש נוף מרהיב, אחד החופים הכי יפים שיצא לי לראות בחיי ואני אומר זאת אחרי ששהייתי 3 חודשים באוסטרליה.
לאחר מכן היינו צריכים לחזור כ-3 שעות הליכה אל תחילת המסלול לעיירה “Marahau”, אמנם המסלול די פשוט אבל הרגשתי שכבר הייתי מותש מהקיאק.
תוכלו לראות במפה המצורפת את המסלול המלא שהיינו צריכים לעבור עם הקיאק (בצהוב) לעומת איפה שהחלטנו לעצור (בצבע אדום)
לאחר שחזרנו לרכב החלטנו שאנחנו רוצים לנסוע לאחת הנקודות הכי יפות והכי מומלצות שיש בניו זילנד “Wharakiki Beach” או בעברית “חוף פאראקיקי”, אחת מתמונות הרקע הכי מפורסמות שלווינדוס יש להציע צולמה שם, המרחק הוא רב ולכן אנחנו במירוץ נגד השקיעה, לאחר נסיעה ארוכה ואף מסוכנת בחלקה הגענו ליעד הנכסף רק על מנת לגלות שיש לנו הליכה של כ-40 דקות ממגרש החניה ועד החוף, הליכה הכוללת שדות ודיונות חול שחורות מטורפות, לבסוף הכל השתלם, המחזה היה מטורף,
לאחר מכן חזרנו לעיירה טקקה שם בר יובל וחבר'ה חיכו לנו בהוסטל, אביב ואני הקמנו אוהל מחוץ להוסטל מכיוון שזה היה זול יותר, ההוסטל היה די מפחיד, מן בית נטוש ולא מסודר, המון חרקים בכל מקום ובעיקר היה חשוך מדי.
יום למחרת התחלנו בנסיעה אל עבר מפל מרשים שהמליצו לנו עליו, “Wainui Falls” שנמצא במרחק נסיעה לא רחוק מטקקה, ניתן להכנס לבריכת מי המפל וזה היה התכנון שלי אבל המים היו כלכך קפואים שלא הייתי מסוגל לטבול בו אפילו לשניה.
לאחר מכן המטרה שלנו הייתה להדרים כמה שיותר על החוף המערבי כאשר בסופו של יום בו נסענו כ-6 שעות הגענו לקמפסייט “Gentle Annie” שדורג בין שלושת הקמפסייטים הטובים ביותר בניו זילנד, הוא נמצא כ-40 דקות נסיעה צפונית לעיר “Westport”, הקמפסייט בהחלט מרשים, הוא נמצא ממש בקרבת הים, הוא ענק ויכול להכין מאות מטיילים, יש בו מגרש כדורגל, המון מדשאות, תנור אבן להכנת פיצה, מסעדה ביתית של הקמפסייט וגם מטבחון, תחילה רצינו להכין לעצמנו אוכל במטבח אבל ראינו שהוא קטן ולא מאובזר, ולכן הלכנו לקבלה של הקמפסייט על מנת לרכוש בסיס לפיצה ומצרכים להכנת הפיצה (זאת הסיבה שהקמפסייט לא משקיע במטבח), הפיצה יצאה מעולה וזה היה קצת גיוון מרענן לבישולים שלנו, מזג האוויר נהיה קודר והתחיל לרדת גשם, מזל שמיקמנו את האוהל מאחורי גדר חיה, כך לא ספגנו את הרוח והגשם של הסערה בלילה.
