אני וחברי הטוב אביב החלטנו שהגיע הזמן לבצע את הטיול הגדול של אחרי הצבא (באיחור של כשנתיים) וקבענו שהיעד הוא אוסטרליה וניו זילנד על מנת להגשים את חלומנו.
יצאנו מהארץ ב-23.10.18 מנתב”ג אל מטוס אלעל שהמריא להונג קונג, המטוס היה “ספינת הדגל” של אלעל בואינג 787-9 הלא הוא הדרימליינר, שבאמת היה חלומי, בטיסה זו כמעט ולא היו אנשים ולכן לכל אחד מאיתנו היה שורה משל עצמו, עם מערכת מולטימדיה שעשתה את העבודה כמו שצריך לטיסה של כ-10 שעות. לראשונה בחיי הצלחתי להרדם בטיסה, הרבה יותר קל כשאפשר לשכב, מערכת המולטימדיה מלאה בסרטים וסדרות חדשים כישנים, שותפי לטיול הספיק לעשות מיני מרתון הארי פוטר.
הגענו להונג קונג, אבל שם מסענו לאוסטרליה הוא רק בחציו, ועכשיו נותר לנו להמתין בקונקשן של “רק” 6 שעות עד לטיסת Qantas אל היעד הסופי, מלבורן אוסטרליה!
כשהתחיל הבורדינג לטיסה ביקשו ממני כמו שמבקשים מכולם, לראות דרכון, ובדרכון שלי התמונה קצת ישנה, אי שם משנת 2013 ואני לא נראה בדיוק כפי שנראתי אז, זה הדליק נורה אדומה אצל הסוכן הסמוי של ההגירה האוסטרלית המחכה בכל שער לטיסות שיעדם אוסטרליה, על מנת לוודא שאכן יש ויזה, הוא ניגש אלי וביקש לראות את מסמכי הויזה, וכמו בחור נבון שהכין את עצמו מראש לסיטואציות כאלה, הדפסתי את הויזה בצירוף הדרכון והראתי לו, הוא אישר שהכל בסדר ומשם המשכנו.
מטרת הטיול שלנו באוסטרליה הייתה לבצע את ה-D, כלומר, להתחיל במלבורן ומשם לנסוע מערבה דרך “The great ocean road”, להמשיך לכיוון אדלייד ומשם לעלות את האווטבק עד הצפון, להגיע משם לחוף המזרחי ולרדת את כולו חזרה אל מלבורן.
בשביל לבצע את ה- Road Trip המשוגע הזה, צריך רכב, ורכב טוב, ולכן התחלנו לחפש רכב ברחבי המרשתת (פייסבוק, גאמטרי) עוד לפני שהגענו לאוסטרליה (קרי, בארץ ובקונקשן בהונג קונג)
לאחר ההמתנה הארוכה בשדה התעופה בהונג קונג, עלינו על מטוס Qantas, חברת התעופה הלאומית הגדולה של אוסטרליה אל עבר מלבורן. קראתי קצת מבעוד מועד על חברת Qantas וגיליתי שהיא אחת מחברות התעופה הבטוחות בעולם, מה שלפחות נתן לי בטחון ושקט נפשי, עד שעלינו למטוס. כשעלינו למטוס והתיישבנו וראינו שהמטוס אינו ממריא, הבנו כבר שיש בעיה כלשהי, המטוס התעכב כשעה לאחר שהיה אמור כבר להמריא, כמה שורות אחרינו היו חבר'ה שהתלוננו כי יוצא אוויר חם מהחלון שלהם, אכן בעיה, לכן הביאו טכנאים ומהנדסים כדי לפתור את הבעיה, שמקורה היה בתא המטען. לבסוף המראנו (לא הרבה אחרי שקלטנו שיש מסקנטייפ שמחבר חלקים מהמטוס בחלק הפנימי) ושהדיילים עשו איתנו קצת בונדינג והביאו קצת שמפנייה כדי לשפר את האווירה.
נחתנו בשדה התעופה הראשי של מלבורן ב25.10.18, מרגע זה והלאה יש לנו 3 חודשים בדיוק, עד ה25.1.19 לבלות באוסטרליה. לאחר איסוף הכבודה אנחנו מנסים לחפש את דרכנו החוצה, אל עבר העיר. מצאנו דוכן של “skybus”, שירות אוטובוסים לא כלכך זול, אבל אקספרס, שלוקח אתכם ישירות משדה התעופה אל “התחנה המרכזית” של מלבורן תחנת המטרו “southern cross” בעבור כ-19דולר אוסטרלי, בתחנת המטרו “southern cross” גם רכשנו לעצמנו נסיעות ברב-קו המקומי של מלבורן, ה- Myki card. הזמנו מראש במלבורן דירת airbnb ל-2 לילות על מנת לרכך את הנחיתה ובעיקר כדי להעביר את הג'טלג בנעימים, הדירה הייתה באזור Ripponlea ברחוב brighton road, דרך לא כלכך קצרה במטרו, ומתחנת המטרו של Ripponlea עד לדירה עצמה ההליכה ברגל הייתה קשוחה ביותר, בעיקר בגלל הכבודה שסחבנו איתנו, שק שחור ענק ובתוכו המוצ'ילה שלנו שמלאה בכל מה שהבאנו איתנו מהארץ, השק השחור הזה שנועד להגן על המוצ'ילה ולאפשר להכניס עוד פריטים מחוץ למוצ'ילה מאוד מסורבל לסחיבה.
לאחר הליכה מתישה הגענו אל הדירה ומיד נפלנו לשנת צהריים עמוקה.
-אנדרטה מחוץ לתחנת המטרו Ripponlea לזכר החיילים היהודים ממדינת ויקטוריה, שנפלו במלחמת העולם השנייה.
