ניו זילנד - שבועיים באי הצפוני

(פוסט המשך ל"ניו זילנד - מידע כללי")

יום 1 - נחיתה ולינת התארגנות באוקלנד

נחתנו בשדה התעופה הקטן באוקלנד ב-15 באוקטובר 2024 בתשע בבוקר. עם הכניסה לטרמינל שמענו במפתיע את השמות שלנו בכריזה. התברר שהמזוודות שלנו לא הגיעו איתנו בטיסה. בניגוד לשאר העולם, הם לא נותנים לך לעמוד לחינם בחגורה של איסוף המזוודות - חברת התעופה אחראית להודיע לשדה התעופה על הנושא, והם כורזים לך עם הנחיתה כדי לחסוך לך זמן. אומנם היה מתסכל שלא הגיעו המזוודות, אבל לפחות השירות והטיפול היה מקצועי ואדיב. מסרנו פרטים ומילנו כמה טפסים, וקיבלנו קישור אינטרנטי למעקב אחר הגעת המזוודות, כולל הבטחה שהן יגיעו לא יאוחר ממחרת בבוקר. בסופו של דבר המזוודות הגיעו כבר באותו היום בערב, לדירה ששכרנו באוקלנד בסמוך למרכז העיר ולנמל.

תהליך לקיחת הרכב באוויס היה מצוין ומהיר. בסמוך לשדה התעופה יש מרכז גדול עם חנויות וסופר WOOLWORTH, שבו הצטיידנו לימים הקרובים בכל מה שצריך. באופן כללי ניו זילנד היא מדינה קרה/קרירה, בטח בעונת האביב, אז אפשר לקנות גם דברי חלב ולהשאיר ברכב ברוב המקרים. בסופרמרקט קנינו גם ארגז גדול מפלסטיק, כדי לשים בו בצורה מסודרת כל מיני דברי אוכל, כמו תבלינים ושמן וכדומה, שעוברים איתנו לאורך הטיול. ככה נמנענו מאוכל שיתפזר ברכב, והיה קל להעביר את הארגז ממקום למקום.

בדרך למקום הלינה שהיה קרוב לנמל העיר, ומאחר וטרם הגיע זמן הצ'ק אין, עצרנו באתר Mount Eden Boardwalk הירוק. במקום יש תצפית על כל העיר ומסלול הליכה קצר לחילוץ עצמות. לאחר הצ'ק אין לדירה, עשינו סיבוב רגלי בערב באזור ה-BRITOMART, ואכלנו במסעדה נחמדה וטובה. לדעתנו, אוקלנד עצמה היא עיר משעממת ומיותרת לעצירה. לא הכרחי לשהות בה אם אין סיבה מיוחדת - אפשר לקצר תהליכים ולהמשיך משדה התעופה ישירות לכיוון היעד הבא. בנוסף, הערים האחרות במדינה, כמו וולינגטון, קרייסטצירצ ודנידין הרבה יותר נחמדות ויפות. אבל אנחנו היינו חייבים להישאר בה כדי לקבל את המזוודות שאחרו להגיע.

ימים 2-4 - NORTHLAND

כאמור, ניו זילנד מורכבת משני איים גדולים - הצפוני והדרומי. בניגוד למה שאנחנו "רגילים", הטמפרטורות באי הצפוני חמות יותר מהאי הדרומי (דרום ניו זילנד ממוקם סמוך יותר לקוטב הדרומי). בשל כך, המטיילים בתקופת האביב, מתחילים מהאי הצפוני, ואז מגיעים לאי הדרומי לקראת הקיץ. כך גם אנחנו.

באי הצפוני יש רצועה צרה, הנמצאת צפונית לעיר אוקלנד הגדולה. רצועה זו נקראת Northland, אורכה כ-300 ק"מ ורוחבה עד 100 ק"מ, והיא מאופיינת בחופי ים אקזוטיים וארוכים, עד כדי 100 ק"מ לרצועת חוף רצופה אחת. גבעות הירוקות ושדות מרעה מגיעים ממש עד קו החוף עצמו.

רבים מהמטיילים בוחרים לדלג על רצועת Northland, מאחר וביקור בה מצריך נסיעה הלוך חזור ארוכה יחסית, שאינה בכיוון הטבעי של הטיול שהוא במגמה דרומה. אנחנו חשבנו שנהיה בניו זילנד כנראה רק "פעם אחת בחיים", ולכן החלטנו לבקר גם באזור הזה במשך 3 ימים מלאים, ולא התאכזבנו:

יום 2 (יום 1 בנורתלנד) - טיפוס לפסגת הר MANAIA, ביקור בחוף OCEAN BEACH

נסענו מאוקלנד צפונה כשעתיים וחצי, עד לחנייה שלמרגלות הר מנאיה. החנייה הייתה ריקה לגמרי. הנקודה בגוגל מפס נקראת - Mount Manaia Walking Track. כבר מנקודת הכניסה למסלול אפשר לראות עד לאין צריך לטפס:

הטיפוס לא היה קשה מידי, ויש מדרגות בקטעים התלולים - ספרנו כאלף מדרגות עד הפסגה. מזג האוויר היה מושלם, קריר ונעים לטיול. בדרך פגשנו לראשונה את יערות הגשם העבותים של ניו זילנד, עם עצים מכל מיני סוגים וצורות:

בדרך לפסגה, הנוף היפה כבר החל לבצבץ בין העצים הרבים שכיסו את כל האזור:

ובסיום הטיפוס, תוגמלנו עם תצפית מצוינת על כל האזור, ופיקניק טבע לגמרי לבד מול נוף יפהפה:

לאחר מכן חזרנו על עקבותינו בירידה קלילה עד לחנייה. המסלול כולו הוא באורך כ-5 ק"מ ועשינו אותו במשך כשלוש שעות.

לאחר מנוחה ונשנוש בשולחן הפיקניק היחיד שהיה במקום החנייה, נסענו לבקר באחד החופים הפסטורליים הקרובים - OCEAN BEACH. החוף נמצא על שפת האוקיינוס הפסיפי הדרומי, והיה יפה ונעים לשיטוט וטבילת רגליים. בעקרון מגיעים עד לחנייה, ויורדים לחוף הנמצא כ-100 מטר ממנה:

מהחוף נסענו כשעה לבקתה ששכרנו דרך AIRBNB. הבקתה נמצאת בסמוך לעיירה WHANGAREI (קוראים את זה "פנגריי"), ותהיה בסיס האם שלנו לטיול בנורתלנד. הבקתה הייתה פתיח טוב למגורים בטבע, בבידוד יחסי ובתוך חורש ירוק:

https://www.airbnb.com/trips/v1/reservation-details/ro/RESERVATION2_CHECKIN/HMZDESJPER

יום 3 (יום 2 בנורתלנד) - מפלי WHANGAREI וטרק בשמורת MIMIWANGATA

היום אנחנו ממשיכים להצפין לאורך החוף המזרחי של נורתלנד.

מהבקתה נסענו רבע שעה בלבד, למפל יפהפה שנמצא ממש בפאתי העיר פנגריי ונקרא על שמה. המפל נמצא בתוואי נהר HATEA ובסמוך אליו הוקמו מדשאות ומסלולי הליכה יפים בתוך ירוק עד. הגענו למקום מוקדם בבוקר, ירדנו למרגלות המפל בשביל מסומן וקליל, והיינו בו כמעט לבד:

מהמפל נסענו כשעה לשמורת הטבע מימיוונגאטה - Mimiwhangata Conservation Park. השמורה נמצאת על חוף האוקיינוס הפסיפי במזרח האי, וניתן לעשות שם Coastal Hike, טרק חופים של כ-5 ק"מ. בגלל שאנחנו מחוץ לעונת התיירות, וגם באזור פחות מתוייר, היינו לבד לגמרי בטבע מושלם עם מזג אוויר אידאלי. הטרק הוא מעגלי וקליל, ומשלב חופים יפהפיים וגבעות עם הרבה ירוק וכבשים מסביב:

מפת הטרק זמינה באתר הבא:

https://www.alltrails.com/trail/new-zealand/northland/mimiwhangata-trig-walk

לאחר סיום הטרק חזרנו לביקתה, וגם עשינו טיול קצר במרכז העיר פנגריי.

יום 4 (יום 3 בנורתלנד) - אזור BAY OF ISLANDS

בבוקר נסענו שוב צפונה, כשעה וחצי, לכיוון BAY OF ISLANDS. מדובר במפרץ ענק הכולל כ-150 איים, והוא ידוע בגלל פעילויות המים שבו, כולל דיג שהצלחתו מובטחת בגלל שפע הדגים באזור.

בדרך עצרנו בעיירה הקטנה KAWAKAWA שבתוכה מספר אתרים נחמדים, והיא טובה לעצירת קפה וחילוץ עצמות מהנסיעה. אם תעצרו בה, מומלץ לבקר באתרים הבאים:

Bay of Islands Vintage Railway - אתר רכבת עתיקה

Hundertwasser Public Toilets - תאי שירותים מעוצבים בצורה ייחודית ומעניינת (כן כן, תאי שירותים, זו ניו זילנד והכל בה שונה ומיוחד, עד כדי מוזר...)

Hundertwasser Memorial Park - אתר זיכרון שגם הוא מעוצב בצורה ייחודית. מי היה Hundertwasser? אומן לא קונפורמיסט שהיגר לניו זילנד בשנת 1970. הוא היה לוחם נלהב לשמירה על הטבע והסביבה, ולכן שמרו על עבודתו והנציחו אותו בעיירה הקטנה.

אנחנו פחות בעניין של פעילויות ים, אז החלטתי לעשות מעל אזור BAY OF ISLANDS צניחה חופשית טנדם. אישתי ויתרה על הפעילות, אבל שמחה לחכות לי כשעה עם עוד בני זוג של צנחנים אחרים.

הגענו לאתר חברה שנקראת Skydive Bay of Islands, שמציעה צניחה חופשית מגובה 18,000 רגל - הגבוהה בניו זילנד. הצניחה מתרחשת מגובה של כ-6 ק"מ מעל "מפרץ האיים", ומאפשרת 75 שניות רצופות של נפילה חופשית ללא מצנח. כדי להגיע לגובה הרב שממנו צונחים, המטוס טס בסיבובים כעשר דקות. לקראת הצניחה, הלקוחות מתבקשים לשים מסיכת חמצן בגלל דלילות האוויר בגובה הרב. בשל כך, מחיר הצניחה אינו זול, די דומה לצניחה חופשית בארץ - כ-1,200 ש"ח. אני "בוגר" צניחה חופשית בישראל, אבל הצניחה הזו מתרחשת מגובה רב יותר משמעותית, ומאפשרת הרבה יותר זמן של נפילה חופשית, אז היה שווה - הפעילות הייתה מרגשת וייחודית, והצוות היה מקצועי ומסביר פנים. מדובר בחוויה אקסטרימית ששום תמונה לא תעשה לה צדק, אבל בכל זאת צירפתי כאן משהו...

לאחר הצניחה נסענו נסיעה קצרה לביקור במפל נוסף קרוב בשם Rainbow Falls (Waianiwaniwa):

משם חזרנו לבקתה, ללילה אחרון שלנו באזור נורתלנד.

אחד החופים הידועים בנורתלנד שלא הגענו אליו, נקרא NINETY MILES BEACH. החוף נמצא בצד המערבי של הרצועה הצרה והצפונית של האי, ומסתיים ב-CAPE REGINA שהיא הנקודה הכי צפונית בניו זילנד. כדי להגיע אליו צריך לנסוע כ-4 שעות צפונה מפנגריי, וגם לישון שם באזור.

מדובר ברצועת חוף ארוכה, ועל החוף עצמו, ממש על החול, עובר כביש רשמי של המדינה.

הרצועה עצמה היא באורך 60 מייל, אבל נקראת רצועת 90 מייל. למה? כי בימי ה"מערב הפרוע" של ניו זילנד, קבעו מרחקים לפי זמני הרכיבה על סוסים - כל יום רכיבה 30 מייל. את הרצועה הזו הסוסים צלחו בשלושה ימים בגלל שההליכה על חול איטית יותר, אז קבעו את שמו בהתאם...

בשעות הנכונות של השפל, מותר לנסוע בחוף ברכב 4X4 לכל אורכו, "ולהתחכך" במימי הים עם הרכב. האמיצים מידי מתקרבים למים יותר מידי, מוצאים את עצמם שוקעים בתוך מימי הים, ונדרשים לחילוץ מהיר לפני הגאות. במקור תכננתי לנסוע לאורך החוף הזה עם טרקטורון, אבל לא מצאתי חברה מסודרת שמשכירה כלים מתאימים באזור. ואלו שכן היו זמינים, היו חאפרים פרטיים בפייסבוק שלא נראו לי. אז ויתרנו על ההגעה לאזור הצפוני מאוד הזה, למרות שהוא נחשב מומלץ לתיירים.

לשיקולכם בהתאם לזמן שיש לכם.

ימים 5-11 - מרכז האי הצפוני

מרכז האי הצפוני משופע במספר אתרים מרכזיים שהם חובה לביקור בניו זילנד. לכן צריך להקדיש אליו מספר ימים מתאים, מינימום שבוע. להלן מפה שמראה את האזור. כדי לחקור את האזור, כדאי להתמקם כמה ימים ברוטורואה, וכמה ימים באגם טאופו, ומהם לטייל בצורת כוכב. אם תתמקמו במקומות אלה, תוכלו להגיע לאתרי הטבע והתיירות בנסיעה קצרה יחסית, ובערב תוכלו לבקר במסעדות המקומיות, שלא זמינות באתרים המרוחקים:

כמה ימים לפני ההגעה לאזור צריך לבדוק שני דברים חשובים:

1. זמינות כרטיסים לאתר ההוביטון (נמצא ליד רוטורואה) והזמנת הכרטיסים מראש. כדאי לתכנן את הביקור באזור הזה לפי זמינות הכרטיסים לאתר ההוביטון

2. מצב מזג האוויר באזור הטרק טונגרירו קרוסינג (נמצא ליד אגם טאופו) ותכנון ביצוע הטרק ביום עם מזג אוויר מתאים

שני אתרים אלו צריכים להיות בעדיפות ראשונה, ותכנון הביקור במרכז האי הצפוני צריך להתבצע על פי העיתוי המתאים לטייל בהם.

תחזית מזג האוויר אצלינו הראתה שהיום היחיד הצפוי להיות טוב לביצוע טרק הטונגרירו, שנמצא בחלק הדרומי יותר של האזור, היא יומיים אחרי ההגעה לאזור. לכן תכננו את הטיול בהתאם, והיינו באזור רוטורואה רק יומיים. כתוצאה מכך, ויתרנו על שתי אטרקציות מרכזיות שנמצאות באזור רוטורואה ומומלצות מאוד:

1. ביקור באתרי פעילות גיאותרמית - יש באזור מספר אתרים מפורסמים כאלה, וכדאי לבקר באחד מהם. אנחנו היינו בילוסטון ארה"ב כמה חודשים לפני, אז החלטנו לוותר על זה לטובת הטונגרירו. האתר המומלץ ביותר הוא Waimangu Volcanic Valley המציע גם הליכה ושיט באגם וצפייה בבריכות וגייזרים פעילים.

2. בילוי מסורתי בכפר מאורי כולל ארוחה והופעת האקה - רוטורואה היא המרכז המאורי המשמעותי ביותר בניו זילנד, וכ-50% מתושבי האזור הם מאורים. לכן יש כמה וכמה אופציות כאלו באזור. אנחנו ויתרנו על זה, כי היה לנו חשוב להתקדם ולעשות את טרק הטונגרירו במזג אוויר אידאלי. בנוסף, אנחנו פחות בענייני אתרים והופעות ממוסחרות לעייפה, וגם חשבנו שתהיה לנו אופציה לעשות משהו דומה באי הדרומי. מאוחר יותר התברר לנו כי מעל 80% מהאוכלוסייה המאורית מרוכזת באי הצפוני, ולכן אין פעילויות כאלה באי הדרומי. אז אם אתם בעניין, זה זמין רק ברוטורואה וכדאי לעשות את זה כשאתם באזור.

יום 5 - מרכז האי הצפוני - מעבר לאזור רוטורואה - קניון קרנג'הקה וגני המילטון

הנסיעה מפנגריי שבנורתלנד, ועד אזור רוטורואה שהוא במרכז האי הצפוני, אורכת כחמש שעות. לכן, היום הזה הוא יום רוחב, שבו נבקר באתרים בדרך לאזור רוטורואה.

האתר הקלאסי לביקור בדרך לרוטורואה הוא ההוביטון, האתר שבו הסריטו את סרטי שר הטבעות וההוביט. לא מצאנו כרטיסים ליום הזה ספציפית, אז בחרנו באתרים אחרים על הדרך והזמנו כרטיסים ליום שאחרי (האתר די קרוב לרוטורואה אז אפשר בכל יום אחר שאתם באזור).

האתר הראשון שהגענו אליו לאחר כשלוש שעות נסיעה הוא Karangahake gorge. האתר מציע מסלול הליכה בתוך קניון שמתחתר בין ההרים, כולל מעבר במנהרות רכבת ישנות ועוד כמה אטרקציות. האתר היה יחסית "יבש" (תרתי משמע - גם מבחינת מים זורמים וגם מבחינת עניין), אז אני ממליץ להשקיע את הזמן במקום אחר. זאת למרות שהאתר היה עמוס תיירים יחסית ו"נחשב" כאתר טוב לביקור.

האתר השני שהגענו אליו, לאחר כשעה נסיעה מהקניון, הוא גני המילטון. היינו די ספקנים לגבי האתר הזה, כי לפחות מהאינטרנט הוא נראה לנו כמו אתר אירופאי מלוקק ולא טבעי. אבל האתר היה מעניין, עם גנים יפהפיים בכל מיני סגנונות מכל מיני מדינות, מאורגן היטב, ועם מסלול הליכה מסודר מעגלי של כשעה וחצי. מצוין לחילוץ עצמות על הדרך, יפה, צבעוני וירוק, ובמחיר סביר של 40 ש"ח לאדם:

מגני המילטון נסענו כחצי שעה למקום הלינה שלנו לשני הלילות הבאים. אנחנו בחרנו לישון כשעה נסיעה מערבית מרוטורואה, כי רצינו לישון בבקתה מבודדת באמצע הטבע. זה היה הנוף שקיבלנו ממרפסת הבקתה, שהייתה קטנה ונעימה:

אם זה מעניין אתכם, הבקתה המקסימה והמושקעת זמינה ב-AIRBNB:

https://www.airbnb.com/rooms/6391921

המארחים היו נחמדים וידידותיים, ובשעת ערב מול שקיעה קסומה, ערכו מדורת שבט עם כמה שכנים. הם הביאו יין מקומי, אני בישלתי להם קפה נחלת ערבי, ואשתי פינקה אותם בעוגיות ללא גלוטן מתוצרת עצמית. דיברנו על ישראל ועל מקומות מומלצים לביקור באזור, והם נתנו לנו קצת מידע ממקור ראשון על הטרק של טונגרירו קרוסינג, שאותו נעשה בימים הקרובים.
היה לנו ערב מושלם...

יום 6 - מרכז האי הצפוני - אתר הוביטון, המעיינות הכחולים, וזיפליין יערות ליד רוטורואה

היום אנחנו מבקרים באטרקציה שיש אותה רק בניו זילנד - אתר ההוביטון. מדובר בכפר שלם של בתים, מבנים, אביזרים, עצים ועוד, שנבנו באופן מלא מאפס, רק לצורך סרטי ההוביט הידועים והמרתקים. צריך לראות את זה, כדי להאמין לאיזה רמת פרטים תכננו וביצעו את זה - היום אנחנו רגילים שהכול נעשה במחשב, אבל זה לא היה ככה במקרה הזה. כדי לא לעשות ספוילר לביקור במקום, לא אפרט לגבי תהליך מציאת האתר, הבנייה שלו ועוד אנקדוטות כאלה וכאלה. את כל זה תוכלו לשמוע בסיור, שהיה מעניין ומהנה, ומאוד מפורט ומקצועי. להלן מספר תמונות מהמקום:

בסיום הסיור מגיעים לבקתה עתיקה וענקית, ומקבלים שתייה או אוכל לפי הכרטיס שהזמנתם - הסיור ארך כשלוש שעות, ועלה כ-250 ש"ח לאדם, אבל שווה כל שקל - לא לפספס!

לאחר הסיור נסענו לכיוון רוטורואה לאטרקציה אתגרית של זיפליין שהזמנו מראש, כשעה נסיעה. בערך באמצע הדרך עצרנו באתר המעיינות הכחולים. את הרכב החנינו ב-Blue Spring Carpark (Leslie Rd), והלכנו כרבע שעה הלוך חזור למעיינות היפהפיים והפסטורליים:

בזמן שביקרנו בוצעו שיפוצים נרחבים במקום, כולל דקים למסלול ההליכה ומסביב למעיינות, אז כנראה שהיום כבר האתר מסודר ומונגש.

בסביבות שעה שתיים בצהריים, הגענו לאתר חברת Rotorua Canopy Tours, הנמצא בפאתי רוטורואה. את הפעילות הזמנו לשעה האחרונה הזמינה, שתיים וחצי בצהריים, בעלות של כ-750 ש"ח לזוג. הפעילות כללה הליכה ביער והסברים על בעלי חיים וציפורים באזור, כולל האכלה של ציפור מקומית ממש מכף היד שלנו (לא ידענו שרגליים של ציפור הן דבר כל כך עדין...). וכמובן, גם גשרים תלויים וזיפליינים מכל מיני סוגים וגבהים, שהארוך שבהם מעל 200 מטרים. הפעילות הייתה מהנה ומרגשת כאחד, להלן תמונה לדוגמא:

באחד הזיפליינים הגבוהים והארוכים, הפחד השתלט על בת הזוג שלי. אבל, המדריכים היו סבלניים, ובסופו של דבר היא קפצה אל הלא נודע, ושרדה את זה בהצלחה...

באופן כללי הפעילות וההדרכה היו מצוינים, אז אם אתם בעניין של קצת אקסטרים והתרגשות זה מומלץ.

לאחר מכן הסתובבנו קצת במרכז רוטורואה (אין שם משהו מיוחד...) וחזרנו לבקתה שלנו לעוד ערב נעים מול שקיעה פסטורלית.

יום 7 - מרכז האי הצפוני - מערת התולעים הזוהרות ב-WAITOMO וספא בריכות חמות

על פי התוכנית שלנו למרכז האי הצפוני, אנחנו אמורים לבצע מחר את טרק הטונגרירו. מדובר בטרק מאומץ וארוך עם טיפוס מצטבר משמעותי. לכן, בחרנו בבילויים רגועים ביום שלפני הטרק.

בשעת בוקר מאוחרת יצאנו לכיוון מערת התולעים הזוהרות ב-WAITOMO. האתר נמצא כשעתיים נסיעה מרוטורואה, אבל רק שעה נסיעה ממקום הלינה שלנו. יש הרבה מערות עם תולעים זוהרות בניו זילנד, חלקן אפילו חינמיות. המערה הזו נחשבת לגדולה מכולן, משלבת הליכה במערה וגם שיט, כשמסביב אלפי תולעים זוהרות, וכמובן הדרכה והסברים על התופעה. עלות כ-300 ש"ח לזוג. הסיור היה מקצועי, מעניין, ומיוחד, אז בהחלט מומלץ לעשות אותו. כרטיסים זמינים באתר, ורצוי להזמין יום יומיים מראש:

https://www.waitomo.com/glowworms-and-caves/waitomo-glowworm-caves?utm

מהמערה נסענו כשעתיים לאתר ספא מומלץ בצפון אגם טאופו. האתר נקרא Wairakei Terraces & Thermal Health Spa, ובמחיר זניח יחסית אפשר לבלות שם מספר שעות מרגיעות בבריכות חמות גיאותרמיות המוטמעות בצמחייה ירוקה:

לאחר הבילוי בספא נסענו נסיעה קצרה לעיירה טאופו שם הצטיידנו בסופרמרקט לימים הקרובים ואכלנו ארוחת ערב מוקדמת. באזור טאופו התמקמנו הכי קרוב שאפשר לנקודת ההתחלה של טרק טונגרירו, בעיירה Tūrangi. מצאנו שם בית פרטי מרווח, שהיה כולו בשבילנו ואפילו היה בו ג'קוזי חיצוני מחומם שבו קיווינו להרגיע את השרירים הדואבים אחרי שנסיים את טרק הטונגרירו. את הטרק של מחר אנחנו רוצים להתחיל עם הזריחה, אז פרשנו ללינה מוקדמת, מלאי ציפייה והתרגשות לקראת ביצוע הטרק היומי שנחשב ליפה בעולם בכל מיני סקרים שנעשו בשנים האחרונות...

יום 8 - מרכז האי הצפוני - TONGARIRO CROSSING HIKE

אחד הקשיים בטרק הטונגרירו הוא שלא מדובר בטרק מעגלי, אלא קווי. את הטרק מסיימים במרחק כחצי שעה נסיעה מנקודת ההתחלה. ההעדפה היא כמובן לחנות את הרכב בנקודת הסיום, ואז לקחת הקפצה או מונית לנקודת ההתחלה. כך, כשמסיימים, לא צריך להיות תלויים באף אחד. כשבדקנו עם הבעלים של הבית שבו התמקמנו לגבי אופציות הקפצה, הם שמחו לעזור. תמורת מחיר סמלי מאוד הם קמו מוקדם מאוד, פגשו אותנו בשעה שש בבוקר בנקודת הסיום של הטרק, והסיעו אותנו לנקודת ההתחלה.

נקודת הסיום של הטרק בגוגל מפס היא Tongariro Alpine Crossing - Mangatepopo Car Park. כל האזור הוא בשליטת המאורים, ויש מספר חברות באינטרנט שמוכרות כרטיסים לחניון הזה ולידו, בטענה שלא ניתן לחנות שם ללא כרטיס מוזמן מראש. כשבדקתי את הנושא באינטרנט בכל מיני פורומים, לא היה ברור אם אכן זה כך. בהמלצת המארחים האדיבים שלנו, השארנו את הרכב שלנו בחניון מסודר וציבורי חינמי על הכביש הראשי מספר 46, בנקודה הנמצאת כ-1.5 ק"מ מנקודת סיום הטרק. להלן תמונה של האזור - זה חשוב גם כדי לא להתברבר בבוקר הטרק, ולדעת מראש איפה מחנים ואיפה נפגשים עם ההקפצה, וגם כדי למנוע התברברות לאחר 20 ק"מ של הליכה ולחנות במקום הכי קרוב לנקודת סיום הטרק:

להערכתי, כדאי לחנות בחניון החינמי ולא להסתבך. זאת למרות שיכול להיות שתיאלצו ללכת עוד קילומטר וחצי מנקודת הסיום עד למכונית. כשעברנו בחניון הקרוב יותר לנקודת הסיום, נראה היה שמדובר בחניון ללא פיקוח או גדרות ושערים. אבל בכל מקרה, מי רוצה לריב עם המאורים או להשאיר רכב שכור במקום שיש עליו ויכוח... בנוסף, תמיד יהיו כאלה שיחנו בחניון הסיום - ואתם, תוכלו לתפוס טרמפ עם אחד מהם לכביש הראשי ולחניון החינמי - הם בכל מקרה עוברים דרך שם... כך היה גם במקרה שלנו.

מסלול הטרק, שאורכו כ-20 ק"מ, עם כ-900 מטר של טיפוס מצטבר, זמין באתר הבא של ALL TRAILS:

https://www.alltrails.com/trail/new-zealand/manawatu-wanganui/tongariro-alpine-crossing

היבט נוסף של הטרק הוא הסיכון שבו - בחלק מסוים בטרק מטפסים ויורדים דרך תלולה מאוד, הנחשבת מסוכנת מאוד במזג אוויר גשום. עד היום כ-100 מטיילים כבר מצאו במסלול את מותם, בשל ניסיונות לבצע את הטרק במזג אוויר גבולי. לכן, ביצוע במזג אוויר אידאלי, לאחר כמה ימים של שמש, הוא הכרחי.

את ההסעה שלנו, באדיבות המארחים, פגשנו מוקדם בבוקר עם הזריחה. הם נסעו איתנו לחנייה של נקודת הסיום, ואז לאחר שהחנינו את הרכב, הקפיצו אותנו לנקודת ההתחלה. בדרך הם סיפרו לנו שרוב התושבים עושים את הטרק בגילאי 12-13 במסגרת פעילות אבות ובנים או אמהות ובנות. בדרך גם ראינו זריחה מרהיבה, שהייתה התחלה טובה ליום שקיווינו שיהיה מושלם:

את הטרק התחלנו ללכת בשעה שבע בבוקר, במזג אוויר קריר אבל מצוין. התחלנו בהליכה מתונה של כ-5 ק"מ בתוואי קרקע אלפינית משהו, בגובה של כ-1500 מטרים מעל פני הים, כאשר חלק מהדרך היה מכוסה דק עץ שהקל על ההליכה. לצד הדרך הזדקר בתחילה Mount Ruapehu, כשהוא מכוסה שלג בגובה כ-2,800 מטרים. זהו ההר הגבוה ביותר באי הצפוני, וגם נחשב הר געשי פעיל:

בהמשך הדרך הזדקר לצידנו גם ההר Mount Ngauruhoe בצורת חרוט כמעט מושלם:

עם סיום הקטע המישורי יחסית, מתחילים לטפס לאורך כ-1 ק"מ, עד לנקודת תצפית מרהיבה על כל האזור. ביום טוב, כמו שהיה לנו, אפשר לראות את הנוף עד להר TARANAKI, הבולט מעל העננים והמישורים המרוחקים:

בנקודה הזו הצבעים, תוואי השטח, והמרחבים נותנים הרגשה כאילו אנחנו מטיילים במאדים. עכשיו אנחנו מטיילים לצידו של הר הטונגרירו, במין רמה שטוחה. בגלל תוואי השטח, ניתן להבחין בבירור עד לאן גלשה הלבה מההתפרצויות האחרונות של הרי הגעש שמסביב:

לאחר כ-2 ק"מ הליכה בתוך הרמה הגעשית, מתחילים את הטיפוס הכי משמעותי ומסוכן בטרק. הטיפוס הוא תלול, לנקודת גובה של כ-1,900 מטרים, ולאחריו יש ירידה תלולה מקבילה. מעבר לזה שהטיפוס תלול, הוא גם עובר בתוואי קרקע לא יציב, ובעלייה לעיתים יש תחושה של צעד תימני - אחד קדימה ושניים אחורה. בירידה זה אפילו יותר מפחיד, ורבים מההולכים פשוט נכנעים ועושים את חלקו בישיבה. בכל מקרה, הנופים מקצה העלייה מרהיבים...

לאחר הירידה התלולה, מגיעים לאזור שלושת האגמים הקטנים שניתן לראות בתמונה, שמהם ומסביבם מיתמר עשן כתוצאה מהפעילות הגעשית המתמדת במקום. זהו מקום טוב למנוחה וארוחה קלה - את החלק הקשה של הטרק עברנו:

מהאגמים ממשיכים כקילומטר נוסף עד לאגם הכחול שהוא הגדול באזור. לפני ההגעה אליו הסתכלנו לאחור, וראינו את הירידה האימתנית והתלולה שירדנו על צלע ההר, שסימנתי בלבן:

בסיום הירידה, לאחר כקילומטר של הליכה מישורית יחסית, הגענו אל האגם BLUE LAKE שהוא הגדול באזור:

עד כאן סיימנו כ-10 ק"מ של הליכה. מכאן אנחנו יורדים במתינות לאורך כ-10 ק"מ נוספים, עד לרכב שהשארנו בבוקר. זה נשמע מצוין אחרי העליות והירידות התלולות עד כאן, אבל במהלך הדרך, אנחנו מבינים את ההשפעה של ירידה מתונה אינסופית על הברכיים והבהונות שלנו. חשבנו שזה יהיה החלק הקל, אבל זה לא בדיוק ככה... הנופים אומנם יפהפיים ואינסופיים, אבל הדרך לא נגמרת - שביל אלפיני צר מול נוף אגמים, הליכה בתוך סבך צפוף, מעבר לאורך נחל גועש בתוך יער סבוך....

ורק אחרי כל זה וכשעתיים ירידה, מגיעים עייפים אך מרוצים לחניון הסיום. שם אסף אותנו מאורי מקומי חביב, שהסכים לתת לנו טרמפ עד לרכב שלנו, שנמצא על הכביש הראשי, וחסך לנו עוד קילומטר וחצי של הליכה. מהחניון נסענו נסיעה קצרה לבית ששכרנו, ולאחר מקלחת מרעננת נכנסנו לג'קוזי החיצוני עם המים הרותחים. שם הרגענו את הגוף והרגליים הדואבות, עם כוס יין ביד, וחיוך מרוצה על הפנים.

למתלבטים, הטרק אכן קשוח (פחות ממה שציפינו), אבל אפשרי לבעלי כושר סביר שמורגלים בהליכה בטבע. והוא אכן מיוחד, עם נופים שלא ראינו בשום מקום אחר בעולם.

יום 9 - מרכז האי הצפוני - הר Ruapehu ומפלי Tawhai (בריכת גולום)
לאחר היום המאומץ בטרק טונגרירו, בחרנו ביום קליל ללא הליכות או נסיעות ארוכות.

נסענו נסיעה קצרה להר RUAPEHU הסמוך לטונגרירו, שנחשב להר הוולקני הפעיל הגדול בניו זילנד. זהו גם ההר הגבוה ביותר באי הצפוני, ומתנשא לגובה של כ-2,800 מטרים. ההר נמצא דרומית למסלול הטונגרירו, וראינו את הפסגה שלו בתחילת הטרק של אתמול. כדי להתקרב יותר לפסגת ההר אין צורך לטפס, ויש רכבל שמגיע לגובה כ-2,000 מטרים, במחיר של כ-100 ש"ח לאדם. לא זול, אבל מגיעים לגובה שלג, יש בקתה נחמדה לארוחות קלות, והנוף יפהפה ולבן:

בילינו על ההר כשעה וחצי, ובדרך חזרה לכביש הראשי עצרנו במפל פסטורלי נחמד שנמצא קרוב לכביש ובמרחק הליכה ממש קצר. למפל יש סיפור, מאחר ובו צולמה אחת הסצנות הידועות בסרטי שר הטבעות, שבה גולום התגלה בפעם הראשונה, כשהוא מנסה לדוג דגים שקופצים מהמים. למי שחובב את סדרת הסרטים יהיה ערך מוסף מהמקום, אבל בסופו של דבר מדובר במפל יפה בגובה של כ-15 מטרים בלבד. בכל מקרה, הוא על הדרך, אז כדאי לבקר:

לאחר הביקור באתרים אלו המשכנו ביום טיול רגוע בנהיגה מסביב לאגם טאופו. אגם טאופו נחשב ל"יהלום" של האי הצפוני מאחר והוא נמצא במרכזו, כמו יהלום שממוקם במרכז טבעת אירוסין. סיימנו את היום שוב במנוחה ובג'קוזי, כדי להרגיע את הגוף לקראת הנסיעה שמתוכננת למחרת.

יום 10 - מרכז האי הצפוני - THE FORGOTTEN WORLD HIGHWAY והר TARANAKI
הר טרנקי, הנמצא ברצועת מרכז האי הצפוני, ובנקודה הכי מערבית בו, נחשב נקודת חובה לביקור בניו זילנד. ההר כשלעצמו הוא אכן פנינה מרהיבה, מכמה סיבות: מדובר בחרוט כמעט מושלם, שמסביבו מישורים נרחבים שמבליטים את צורתו היפה. בנוסף, הרשויות סימנו עיגול כמעט מושלם מסביב ההר, שבו מותרת רק חקלאות ולא בנייה. לכן טיפוס עליו ומסביבו, מספק נופים מרהיבים למרחקים גדולים וכמובן עד לים. להלן תמונת לווין שממחישה את ייחודיות המקום:

אבל - מיקום ההר מרוחק מהמסלול המרכזי ומהכיוון הכללי של הטיול, ובסביבתו אין אתרים נוספים משמעותיים. בנוסף, הנסיעה מאזור הר טרנקי לעיר הבירה וולינגטון, שממנה עוברים לאי הדרומי, גם היא אינה משופעת באתרים מעניינים. כשיוצאים מאגם טאופו, מבקרים בהר טרנקי, ואז נוסעים לוולינגטון, מדובר בנסיעה מצטברת של כ-10 שעות. האלטרנטיבה היא לוותר על ההגעה לאזור ההר, ולנהוג ישירות לוולינגטון במשך כ-4 שעות בלבד. אנחנו בחרנו להגיע אל ההר, בגלל שרציתי לנהוג את הדרך המוזרה והמעניינת (וגם המתישה) לאורך THE WORLDS FORGOTTEN HIGHWAY, וגם בגלל שכן רצינו לעשות טרק קצר קרוב לפסגת ההר. האם הנסיעה להר הייתה כדאית? המלצות בהמשך...

יצאנו מאגם טאופו בבוקר מוקדם, מאחר ולפנינו נהיגה ארוכה, בכביש שנקרא "הכביש המהיר הכי שכוח אל בעולם". הניו זילנדים בעלי חוש הומור מפותח...

נסענו כשעה מערבה, עד לעיירה Taumarunui. בין עיירה זו, בנסיעה במגמת דרום מערב, ועד ועיירה Stratford, עובר הכביש שחלקו סלול וחלקו דרכי עפר, לאורך כ-150 ק"מ, באזורים מרוחקים ומבודדים. במהלך הנסיעה בכביש נתקלים בשלטים ותופעות מוזרות, בנופים דרמטיים לאורך נהרות ופסגות, וכהנה וכהנה. הוא אכן מצדיק את השם שלו, וכשנוסעים בו יש תחושה של אזור שכוח ונטוש, עם מרחבים אינסופיים לא נגועים. מדובר לכאורה בכביש מהיר, אבל זה לא כך - הכביש מפותל והנסיעה לא מהירה. חלק לא מבוטל ממנו הוא דרכי עפר, ולא באמת מדובר ב-HIGHWAY, אלא בכביש דו-סיטרי רגיל. אז צריך לקחת את זה בחשבון בתכנון הזמנים, ולהקדיש לנסיעה בו לפחות 4 שעות, כולל עצירות. הנסיעה בכביש הספציפי הזה אינה מאריכה את זמן הנסיעה מאגם טאופו לטרנקי, אבל אינה בהכרח הדרך הנוחה ממספר האופציות הקיימות להגיע לטרנקי. בכל מקרה, היא האופציה המעניינת יותר.

במהלך הנסיעה נתקלנו בדברים הבאים:

1. שלט הכניסה לכביש מהעיירה Taumarunui:

2. לאחר כשעה נסיעה, הגענו למנהרה צרה באורך כ-200 מטרים וברוחב רכב אחד, שהיא חלק מהכביש ואין לה דרך מעקף, נקראת Moki Tunnel או בשפת המקומיים Hobbit's Hole:

3. זמן קצר לאחר המנהרה, מגיעים לכניסה לעיירה שכוחת אל שנקראת TAHORA. גם המקומיים מסכימים לגבי זה שהיא שכוחת אל, והשלט שמברך את הנכנסים לעיירה אומר "ברוכים הבאים לטהורה - הלכתם לאיבוד"...

4. לאחר נסיעה קצרה נוספת, מגיעים לאוכף TAHORA, ממנו נשקפים נופים יפים, שמומלץ לעצור מולם לקפה או נשנוש. ביום טוב ניתן לראות ולצלם בתמונת פנורמה את שני ההרים המושלגים - רופאו וטרנקי:

5. העיירה המוזרה Whangamomona - מדובר בעיירה שהוקמה בסביבות שנת 1900, והתמודדה עם אסונות טבע ואוכלוסייה שמתדלדלת באופן מתמיד. בערך בשנת 1990, כחלק משינויים שהממשלה עשתה מבחינת חלוקת השטח למחוזות, צרפו את העיירה הספציפית הזו לכמה עיירות אחרות באזור. התושבים לא אהבו את הרעיון, וכאות מחאה הכריזו על עצמם כרפובליקה עצמאית בתאריך 1 בנובמבר באותה השנה. למרות שמדובר בצעד מחאתי בלבד, התושבים יצרו לעצמם דגל משלהם, מקפידים לחגוג יום עצמאות כל שנה, עם פסטיבל מקומי ותהלוכה, ובוחרים נשיא מחדש כל שנה בתאריך הזה. את המבקרים במקום מקבל שלט בהתאם:

כמו שכתוב בשלט, הם גם מאפשרים לעוברים בעיירה להחתים דרכון, כאילו היו מדינה נפרדת. משוגעים ובעלי חוש הומור כבר אמרנו?... החתמת הדרכון מתבצעת במלון המרכזי בעיירה, אם בא לכם להתעסק בזה...

6. Pohokura Saddle - נקודת תצפית יפה.

7. Strathmore Saddle - נקודת תצפית אחרונה, כולל הר טרנקי מרחוק:

בסיום הנסיעה בכביש, היינו כבר קרובים להר טרנקי, ונסענו לצידו - מראה ההר הבולט בצורת חרוט מושלם מכל כיוון, הוא לא פחות ממרהיב. מחר, נטפס מעט לכיוון הפסגה שלו, אבל היום, אחרי הנסיעה הארוכה והמתישה, אנחנו נוסעים לנוח בצימר שהזמנו ללילה אחד. כשהגענו לצימר, התברר לנו שהוא ביתה של אישה מבוגרת שגרה ליד הילדים והנכדים שלה. היא פינתה עבורנו את הבית, שמהווה מקור הכנסה נוסף למשפחה כשהוא מושכר. את פנינו קיבלה משפחה מאורית לתפארת, עם 4 ילדים שובבים וצמאי שיחה, והורים שהמוצא המאורי שלהם התבטא בפנים חזקות, כריזמה אישית מתפרצת, ומבנה גוף רחב, מוצק וגבוה.

במהלך הערב התהפך מזג האוויר, התחיל גשם בלתי פוסק, וגם התחזית למחר לא נראתה מעודדת. הלכנו לישון בתקווה שמחר יתבהר קצת, כדי שנוכל אולי להתקרב לקצה הר טרנקי, וליהנות ממראה הפסגה שלו מקרוב.

יום 11 - מרכז האי הצפוני - טרק VERONICA LOOP על הר טרנקי

התעוררנו לבוקר סגרירי ומעונן. בדיקה בתחזית מזג האוויר הראתה שבשעות הצהריים יש סיכוי שהגשם הטורדני יפסק והשמיים יתבהרו קצת. בהתאם, החלטנו להישאר במקום הלינה החביב ולאכול ארוחת בוקר בהכנה עצמית. אל הטרק נצא רק בצהריים.

מבחינת אופציות לטייל על הר טרנקי, יש כמה וכמה כאלה, כולל טרקים עם לינה בבקתות, וטרקים שממש סובבים את כל ההר. אבל, הטרקים האלה יחסית קשים, ואנחנו אחרי טונגרירו. אז בעקרון בחרנו באופציה הכי קלה, שנקראת טרק VERONICA LOOP. באופציה זו מתקרבים לפסגת ההר, אבל ההליכה אינה קשה מידי או ארוכה מידי - מדובר במסלול של כ-4 ק"מ בלבד, עם טיפוס מצטבר של כ-250 מטרים, והוא מעגלי. פרטי הטרק והמפה זמינים באתר הבא:

https://www.alltrails.com/trail/new-zealand/taranaki/veronica-loop-track

לקראת צוהריים כשקצת התבהר, יצאנו לכיוון ההר, וחנינו ליד מרכז המבקרים Mt Egmont Visitor Centre שממנו מתחילים מסלול ההליכה. בתחילה הלכנו בתוך סבך עצים ושיחים טיפוסי לאזור:

לקראת קצה המסלול השביל נחשף, ופסגת הר טרנקי המושלגת נחשפה מולנו. ישבנו לנוח בנקודה המשקיפה על הפסגה, צפינו בפסגה מתכסה ומתגלה לסירוגין מהעננים החולפים, וגם ראינו את הנופים האינסופיים שמסביב:

בשלב מסויים התחיל שוב להיות סגרירי ומעונן, אז התקפלנו וירדנו חזרה לרכב. סך הכל היינו במסלול כשעתיים וחצי. ממרכז המבקרים נסענו למרכז העיר NEW PLYMOUTH שבה מצאנו רחוב חנויות ובתי קפה חביב, שמתאים לסיבוב רגלי ביום גשום וסגרירי.

אז האם היה כדאי לעבור בהר טרנקי בדרך לוולינגטון, או שזה מיותר? התשובה שלי היא שכן - המעבר בכביש המוזר WORLD FORGOTTEN HIGHWAY היה מעניין וחביב ,אזור הר טרנקי יפה, אם כי לא מציע הרבה אטרקציות מיוחדות, וחבל להגיע קרוב לאזור ולא לבקר בו. הסיבוב מצריך כיומיים, אז אם יש לכם אותם, כדאי לבקר שם, אבל עם ציפיות בהתאם - לא מדובר באזור "וואו" כמו טונגרירו או אתרי הטבע המרכזיים באי הדרומי.

ימים 12-14 - עיר הבירה וולינגטון ומעבר לאי הדרומי

לאחר שספגנו כל כך הרבה טבע בשבועיים האחרונים מאז שהגענו לניו זילנד, את שלושת הימים הקרובים החלטנו להקדיש בעיקר לעיר הבירה וולינגטון. כאמור, הנסיעה מאזור הר טרנקי לעיר הבירה אינה משופעת במקומות מעניינים, ואורכת כ-5 שעות. במהלך הנסיעה עצרנו בשני מקומות, בעיקר כדי לחלץ קצת עצמות תוך כדי הנסיעה הארוכה.

לאחר כשעתיים נסיעה, עצרנו לסיבוב רגלי בפארק חביב שנמצא במרכז העיירה Whanganui ונקרא Virginia Lake Reserve. הפארק נמצא ממש על הכביש הראשי שנוסעים בו, ומציע הליכה פסטורלית קצרה של כשעה מסביב לאגם מלאכותי, המוקף צמחייה ייחודית ובעלי חיים מכל מיני סוגים. לא הייתי מגדיר אותו כעצירת חובה, אבל הוא על הדרך וממש באמצע המסלול, אז מתאים מאוד לעצירת ביניים. להלן מספר תמונות:

באגם יש גם בית קפה פסטורלי לנשנוש והתרעננות.

מהאגם נסענו עוד כ-40 דקות לאחת מנקודות העצירה שהומלצו על ידי "מפת האוצר של רותם". מדובר בדיינר נחמד שמגיש קפה, מתוקים ושייקים שיעירו אתכם לקראת החלק האחרון של הנסיעה. הדיינר נקרא Viv's Kitchen וגם הוא נמצא ממש על הכביש שנוסעים בו לכיוון ולינגטון.

לאחר התרעננות בדיינר נסענו עוד כשעה וחצי לעיר וולינגטון. שם הזמנו מראש לינה לשני לילות במלון במרכז העיר. יש הרבה אופציות לינה טובות וזולות מחוץ לעיר, אבל אחרי כל הטבע רצינו להיות ב"מרכז העניינים" ופשוט לרדת ברגל לפאבים ולמסעדות שבמדרחוב המרכזי בעיר. המלון שמצאנו היה במיקום מצוין לחקור את מרכז העיר ובמחיר סביר - מומלץ אם אתם בעניין של מלון במרכז העיר:

Sojourn Apartment Hotel - Ghuznee.

העיירה וולינגטון התבררה כעיירה חביבה ונעימה, עם חנויות ומדרחוב פעיל, וכמובן מסעדות ופאבים לרוב. השיטוט בעיר היה מרענן לאחר שבועיים של טבע באי הצפוני, ולקראת שבועיים של טבע באי הדרומי. מאחר והיינו בעיר ביום ראשון, צפינו באחד הפאבים בקבוצת הרגבי ALL BLACKS של ניו זילנד מביסה את אחת מהיריבות שלה, ביחד עם עשרות מקומיים שהריעו בהתלהבות לכל מהלך קשוח ומבריק של הקבוצה שלהם. כדאי גם לבקר בקולנוע המקומי המיוחד Light House Cuba. בסך הכל בילינו בעיר יומיים מלאים. ביום השלישי בערב כבר יצאנו במעבורת המקומית עם הרכב שלנו, והגענו לפיקטון שבאי הדרומי. אחד הדברים המעניינים לגבי העיר וולינגטון, הוא שהיא לא תמיד הייתה עיר הבירה של ניו זילנד. במקור, עיר הבירה הייתה דווקא אוקלנד, במשך 25 שנה. במהלך הזמן הבינו שאוקלנד מרוחקת ממרכז המדינה ובעיקר מהאי הדרומי וזה עלול לעודד הפרדת רשויות וריחוק. לכן, בשנת 1865 הכריזו על וולינגטון כעיר הבירה החדשה וכך זה נשאר מאז.

כדי להזמין את המעבורת למעבר בין האיים, כדאי להיכנס לאתר DIRECT FERRIES מספר ימים לפני המועד הנדרש, ולהזמין כרטיס לשני מבוגרים ורכב. המחיר כ-400 שקלים, ויש בכל שעות היום. לא סביר שלא תמצאו מקום, גם בשיא העונה. יש רק שתי חברות שמציעות את המעבורות, אז אין מה לחפש יותר מידי ולהתלבט. האתר מציע את שתיהן ופשוט בוחרים בזמן ובאופציה הזולה יותר. חשוב להגיע בזמן לנקודת היציאה הנמצאת ממש סמוך לעיר וולינגטון בנקודת גוגל מפס שנקראת Interislander Ferry Access. השיט לוקח כשלוש וחצי שעות. מדובר במעבורת ענקית עם מפלסי חנייה רבים שבהם חונים אחד אחרי השני בטור. הכי חשוב - לזכור בצורה מדויקת באיזה מפלס חניתם והיכן הרכב שלכם בתוך המפלס, ובאיזה מעלית בדיוק עליתם לקומת המנוחה והאוכל, כדי שתוכלו לחזור על עקבותיכם ולמצוא את הרכב בקלות. אם תשכחו, תתחילו לרוץ בכל הקומות אובדי עצות וחסרי אונים תוך כדי לחיצה על שלט הרכב. ואם לא תגיעו בזמן לרכב עם סיום השיט, תעכבו עשרות רכבים שחנו מאחוריכם, כמו שכמעט קרה לנו...

המשך הטיול שלנו בניו זילנד באי הדרומי מפורט בבלוג הבא שלי - "ניו זילנד - חודש באי הדרומי".